הילד לא שייך לבית החולים, לכן האם לא חטפה את הילד מבית החולים, כי אם לקחה אותו מבית החולים.

בכל כל היחס הזה של בתי החולים למטופלים (גם למבוגרים) כאילו הם אסירים היא בעיתית ביותר.

האם נכון או לא נכון לחייב את האמא לטיפול לבן שלה? אין לי משוג, זה תלוי כמובן בתנאים הספצייפים של המקרה

אם להביא דוגמא אחרת - ברור שאימא שילדה פג בשבוע 26 ותרצה להוציא אותו מבית החולים כדי לטפל בו בעצמה בבית, ברור שלא יאפשרו לה.

אבל למצבים כאלו, כאשר הורה מסרב לטיפול מציל חיים הכרחי לילדו, קיימת לבית החולים אפשרות לפנות לבית משפט שיוציא צו. זאת כמובן במידה ובית החולים מוכיח כי הטיפול נחוץ, בלעדיו מוות בטוח, ואיתו סיכויי החלמה גבוהים.

במצבי חירום מיידים קיימת גם אפשרות ל3 רופאים בכירים לחתום על הסכמה לטיפול (אופציה המשמשת בעיקר למצבי טראומה קשים בהם אין מי שיחתום על הסכמה)

בכל מקרה מצבים כאלו הם מצבים קיצוניים ויוצאי דופן, וברמה העקרונית לכל הורה הזכות להסכים או לסרב לטיפול רפואי לילדיו.

ואם כבר הנושא עלה - ראיתי לאחרונה הצעת חוק של אחד הח"כ (לצערי, לא זוכרת איזה) שרוצה להפוך את המצב הקיים. במקום שבית החולים יצטרך לפנות לבית משפט, שההורים יצטרכו לפנות לבית משפט במידה והם מסרבים לטיפול המוצע לילדם. איום ונורא, הצעת חוק שיש להלחם בה בכל מחיר

וכך או אחרת, המקרה הנ"ל הוא תעודת עניות למערכת הבריאות בישראל

באמת טרימינולוגיה מטופשת.

אם כי לגופו של ענין אי אפשר לדעת במה מדובר.

צריך הבנה טובה של המקרה כדי לדעת סיכוי וסיכון בכל אחד מהאופנים.

ובאמת התערבות כזו בהחלטת האם מצריכה אחוז וודאות גבוה.

שכותרת להודעה כזאת לא צריכה להיות "אם חטפה את בנה" "אם נאלצה להבריח את בנה מבית החולים" או משהו כזה

בדיוק כדי לבטא רעיון כמו שלך ביחס לכותרת כזאת...

אפילו בYNET היתה כתבה נורמלית ומאוזנת יותר.

"מקרה עגום" "הדרמה העצובה"...

לא מוזכר אפילו, שבעצם האם לא התנגדה לכל טיפול, הילד עבר (לפי מה שאני מבינה בהצלחה) ניתוח להסרת הגידול.

וכעת מבקשים להמשיך את הטיפול ע"י כימותרפיה ארוכה מאד כדי למנוע התפתחות תאים נוספים. ורק לזה היא סירבה.

לדעתי אם כל אדם בוגר יכול לוותר על טיפול שמוצע לו ולא לחתום על הסכמה לטיפולים כך צריך להיות גם עבור מישהו שיש עליו אפוטרופוס (שזו האם במקרה זה). האפוטרופוס רשאי לסרב ולא לקבל טיפול מסויים.

החלופה שבה הממסד,המדינה והרשויות יחליטו על גופו של האדם נשמעת רע מאד.

נראה שכל עניין ההסכמה לטיפולים שאנו חותמים עליהם בבתי"ח לא שווה כלום. בסופו של דבר לכאורה אין בעצם שום בחירה לאדם או להורה.

עצוב מאד שזה ככה.

הקדישו רגע לתפילה לבריאותו של מוישי, וכמובן שלא יקחו לה את הילד, ושלא יקחו לו את אמו, ושיתנו לה לבחור מה נכון לילדיה...

השופטת מאוד כעסה על הרצון של בית החולים לערב את הרווחה, והכרזת נזקקות כלל לא עמדה על הפרק מבחינתה ב"ה! הוחלט שמוישי יעבור בדיקה, ושהרב פירר יחליט על סמך התוצאות האם להמשיך את הטיפול בארץ או בארה"ב - בשבוע הבא. ב"ה!!!

מטילים על מישהו חיצוני להחליט בישביל האמא בעצם. למה?

ואם הרב יחליט בניגוד למה שההורים היו מעוניינים? בסופו של דבר הם האפוטרופוסים של הילד ולא הרב, למרות שיש לו המון ידע כמובן וכו'. הוא בטח מישהו שאפשר להתייעץ איתו ולהחשיב את דעתו אבל למה הוא זה שצריך לקחת אחריות כאן ולתת את ההחלטה האחרונה?

אבל היא במצב של "לקחת כל מה שנותנים"...

לצערי אכן פירר מאוד התרשם מדברי הצוות, וכנראה יסכים עמם.

בפני שרה עומדות כרגע שתי ברירות: או לעשות מה שהצוות אומר, או לאבד אפוטרופסות על הילד (מחמת שהוא "נזקק"... כמה נורא...).

אני מקווה שעוד יש תקווה. היא תנסה לערער.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....