ג' אלול...יום פטירת הראי"ה..עמית-טליה

היום המשמעותי הזה לכל מי שטיפה מכיר את הרב קוק
שמבין כמה היה צריך אותו דווקא עכשיו...
שרוצה לינוק מתורתו ולחיות עפ"י  כל רגע ורגע..

אז למען כולנו שקצת נבין מי זה הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

ושנזכה להמשיך את תורתו..לדבוק במידותיו ובאהבת ישראל שהיתה לו...
ולעוד רבנים עליונים שכאלה..

הסתלקותו של מרן הרב קוק זצ"ל

 
אישיותו
גדולי תורה רבים היו בעם ישראל בדורות האחרונים, אבל גדול כרבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל לא היה בדורותינו. גאונותו היתה מופלאה - לא היה תחום בתורה שלא הקיפו. זכרונו היה מבהיל. גדולי תורה סיפרו שבכל נושא תורני שהיו מדברים איתו, היה נראה כאילו ממש עכשיו למד את אותה הסוגיה בעיון. לא רק בתלמוד והלכה היה בקיא, חריף וחדשן, אלא גם בכל תחומי המחשבה - תנ"ך, מדרש, פילוסופיה וקבלה. ובנוסף לכל זה היה צדיק וחסיד מאין כמוהו, שכל חייו היו קודש לעבודת ה'. היה גיבור ואיש אמת, שהסכים לשלם מחיר אישי למען אמת התורה.

לעיתים הגאונות המופלגת יוצרת אופי משונה, אבל הרב קוק היה ידידותי ונעים הליכות, שכל רואיו הלכו שבי אחר אישיותו המקסימה. היה שכלתן ורגשן, חריף ובעל נפש שירית. היה בעל עולם פנימי עשיר, ועם זאת פעיל מאוד בעשייה רוחנית וציבורית למען התורה, העם והארץ. לא יאומן איך כל הכשרונות המרובים והמגוונים הללו השתלבו בנפש אחת.

הערצת גדולי הדור
לא רק חסידיו אמרו זאת אלא גם גדולי הדור. ידידו הרב איסר זלמן מלצר אמר לגאון המפורסם רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי מווילנא: אנחנו נחשבים גדולים עד שאנו מגיעים לידית דלת חדרו. שם הוא הגדול לבדו. כשהשתתף במסעות רבנים, ברחבי הארץ ובאמריקה, השתתפו עימו עוד רבנים גדולים - הרב אפשטיין ראש ישיבת סלבודקה, הרב מקובנא בעל ה'דבר אברהם', אבל היה ברור כי הוא הבכיר שבהם.

הרבי מגור העיד כי הרב קוק זוכר את כתבי אביו בעל ה'שפת אמת' יותר טוב ממנו עצמו. גאון הקבלה, בעל ה'לשם שבו ואחלמה' העיד עליו, ששום סוד לא נעלם ממנו. אחד הרבנים שעסקו בקבלה התקשה במציאת מקורות לכתבים שבידו. הוא פנה למקובלים מובהקים שבירושלים, ולא יכלו לעזור לו. יעצוהו לפנות לרב קוק, והוא הופתע לגלות כי הרב, שהיה עסוק מבוקר עד ערב בתפקידו כרב ראשי בתשובות הלכתיות ובעסקי ציבור, זכר מקורות לכל קטעי המשפטים שהזכיר. סיפר בחור שלמד ב'ישיבה לצעירים' של מרכז הרב, שפעם התלבט בדרכו. הוא פנה אל הרב שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל ושאלו, שמא כיוון שרוב ה'גדולים' אינם הולכים בדרכו של הרב קוק, גם הוא צריך ללכת בדרכם של הרוב. ענה לו הרב אוירבאך, "מה אתה מדבר? בזמן הרב, רובם של גדולי ישראל כולם היו בטלים אצלו.

מרן הרב קוק זצ"ל ערך את חתונתו של הרב אוירבאך זצ"ל, וגם את חתונתו של יבדל"א הרב אלישיב שליט"א. הוא היה רבם. כן פנה אליו ה'חזון איש' בתואר "הוד כבוד מרן שליט"א".

דרכו המיוחדת - התורה הגואלת
מעל ומעבר לעיסוק בענייני השעה של הרבנות, התייחס הרב לבעיות הדור. הכיר לעומק את הלכי המחשבות הפילוסופיות והחברתיות, ובחן אותם לאורה של תורה. מתוך עמקות והיקף נפלאים ידע לבחון את הזרמים השונים במבט כללי, למצוא את נקודת הטוב שבהם ולחשוף את שורשם בקודש. תפישתו היתה אחדותית: התורה על כל חלקיה, עם ישראל על כל שבטיו, ההיסטוריה על כל פרקיה. רק גאון וצדיק כמוהו, בעל דבקות בה' אחד, יכול היה להבין את הכל כאחד, ומתוך כך לסלול דרכים וביאורים נפלאים לתיקון עולם.

רבים הכירו את גדולתו וצדקותו, אבל רק מעטים הבינו שיש בדבריו תיקון שלם לבעיות הדור. הוא הבין לעומק את כל הכוחות שהתפרצו והתגעשו בעת החדשה - ההשכלה, הלאומיות, החופש והיצירה, ראה את הטוב והרע שבהם, והציב דרך לתקנם.

סבלו של הרב זצ"ל
עומס העבודה
עמוס מאוד בעבודה היה רבנו. הוא לא ברח מעול הרבנות, שחייב אותו לענות אלפי תשובות לכל קצווי עולם, לעסוק בבוררות ודיני תורה, לכתוב בקשות והמלצות לנזקקים, ולטפל בשאר עסקי ציבור. בנוסף לכך היה מרבה להעביר שיעורי תורה, להופיע בעצרות וכינוסים, ולקבל את מבקריו הרבים שבאו לשמוע תורה מפיו. ככל שעברו השנים העול רק נעשה כבד יותר.

מחלוקות
למרות שאהב כל יהודי ללא גבול, וראה את הטוב שביישוב הישן והחדש, סבל הרב מאוד ממחלוקות קשות. 'נטורי קרתא' שנאו אותו על חיבתו לחלוצים, ואף החלוצים ציערוהו בחילולי שבת ואכילת טרפות. ובסוף ימיו, כשיצא להגן על אברהם סטבסקי מעלילת הדם בפרשת רצח ארלוזרוב (תרצ"ג), יצאו הפועלים נגדו בחריפות נוראה. הרב היה רגיש מאוד, ונפגע מן הדברים שאמרו נגדו. פעם אחת, כשהראו לו כתב פלסטר נורא שהוציא נגדו אחד מן הרשעים שב'נטורי קרתא', מרוב צער כמעט ולא יצא מחדרו שלושה ימים. ואף על פי כן סלח לכולם ונשא את סבלו בדומייה. ופעם כשאחד המשמיצים שכל כך ציערוהו נאלץ לבקש ממנו עזרה, העביר על מידותיו ועזר לו. בארץ היו מתנגדיו נטולי השפעה, אבל דיבתם הרעה התפשטה בחלק מקהילות ישראל שבמזרח אירופה. היו שחשבו לעלות לארץ, הוטעו על ידי דבריהם, נשארו באירופה ונרצחו על ידי הנאצים ימ"ש. לעומתם רבים ממעריציו עלו לארץ בהשפעתו.

יכול היה להשיב לתוקפיו כגמולם. לצדו עמדו רוב גדולי התורה ורוב הציבור ואף השלטון האנגלי (בגלל משרתו הרמה כראש העדה היהודית בארץ), אבל הוא היה חסיד ושמע את חרפתו ולא השיב. יכול היה לשנות מעט את עמדותיו, לא לגלות את דעתו בנושאים שלא יובנו. אבל הוא היה איש אמת שבמסירות נפש עמד על האמת בלא לשנות אות ממנה. יכול היה לעטוף עצמו בגאווה, אדישות ובוז למשטיניו ומקטרגיו, אבל הוא היה בעל לב רגיש. על כן נשא את כאבו, עד שגופו לא עמד בכך. פעם אמר בנו הרב צבי יהודה זצ"ל, שקנאי אגודת ישראל והפועלים קצרו את ימיו של אביו.

עוניו
הוא, שהיה נכון לעזור לכל עני ונזקק, שהיה הרב הראשי, שנערץ על המוני בית ישראל, שרבנים, משכילים, מנהיגים ועשירים שיחרו לפתחו, שהתרים מליונים לטובת מוסדות התורה בארץ ובמזרח אירופה, לטובת העניים וישוב הארץ - הוא עצמו חי בעוני מחפיר. פעמים שלא נותרה בביתו פרוטה לקניית מזון. זקן אחד שעלה מאמריקה שם ליבו לכך, והיה נותן לרבנית לירה, שהספיקה לקיומם במשך שבוע. רק בחוליו האחרון נמצא איזה נדבן שהכניסו לפנסיון כשר למהדרין, שם הוציא את נשמתו בקדושה ובטהרה.

ייסורי הרוח
פעמים רבות הצטער על שאינו יכול להקדיש את כל זמנו לכתיבת רעיונותיו, שעל כן הוא נאלץ לכותבם בחיפזון ובלא סידור. הוא קיווה להחזיר את הסופרים המשכילים בתשובה, ואף הצליח לקרב כמה מהם, כאז"ר, ביאליק ועגנון, אך גם הם, ויותר מזה חבריהם, לא עמדו על עומק דבריו. מעטים היו אותם תלמידי חכמים שהבינו את עומק רעיונותיו. ואף שכולם הוקסמו מאישיותו, שיעוריו וחידושיו, את עומק העניין - רק בודדים מתלמידיו הגדולים הבינו, והם שהמשיכו את מפעלו בישיבת מרכז הרב. הם הבינו שבתורתו התשובה לקשיי הדור, ובלימודה ייגאל ישראל.

הסתלקותו של מרן הרב זצ"ל
מחלתו
שבוע לפני חג הפסח חש רבנו זצוק"ל כאבים באבריו הפנימיים. למרות שייסוריו היו גדולים, הבליג עליהם בכל ימי הפסח, כדי שלא להשבית את שמחת החג. הוא בשמחה קיבל את כל מבקריו הרבים שבאו לקבל את פני רבם ברגל, והפליא את שומעיו בחידושי תורתו בהלכה ובאגדה, עד שייסוריו לא היו ניכרים כלל. אולם לאחר שעבר הפסח כבר שכב כמעט כל היום במיטתו. למרות הכאבים שתקפוהו לא חדל מלהעמיק בתורה, ומלהשיב תשובות נחוצות.

מיום ליום המחלה גברה, ולמרות שהרופאים עדיין לא הכירו בסכנתה, ביקש מתלמידו, הרב חרל"פ, "להתאמץ בתפילה כמו שמתפללים על חולה מסוכן". לקראת חג השבועות התגברו החששות אצל הרופאים, אולם הוא לא שינה ממנהגיו בחג זה בכל שנה, והיה ניעור כל הלילה. במהלך הלילה ירד בהתאמצות מהמיטה, באר לפני הקהל שלוש מצוות מספר המצוות לרמב"ם, וחזר למיטתו. בבוקר התאמץ לקום לתפילה, וכמנהג קודשו אמר 'אקדמות' בבכיות גדולות ובדבקות נפלאה.

כחודשיים לפני הסתלקותו הכירו הרופאים כי מצבו נואש. הם יעצו להעבירו לבית מרפא שבקריית משה, כדי שלא ימשיכו להטרידו בשאלות ובקשות. לפני צאתו מביתו עבר בכל החדרים, נכנס להיכל הישיבה, וניכר היה כי ליבו מנבא לו שלא ישוב עוד אל ביתו וישיבתו. השהייה בבית המרפא עודדה את רוחו. הוא המשיך במנהגו לחזור על כל התנ"ך והמשניות בכל חודש. בכ"ד בתמוז קבעו גדולי הרבנים והאדמו"רים עצרות תפילה לשלומו, באמירת 'אבינו מלכנו' ותקיעת שופר ותהילים, ובכל רחבי העולם היהודי נענו לקריאתם. ואף הרב ביקש להודיע לאוהביו כי תודה לא-ל הוטב מצבו מעט. אולם בצום תשעה באב שכח רבנו את חוליו, והתאבל על החורבן בבכי תמרורים, ואז הורע מצב בריאותו.

צדקותו בימי חוליו
בט"ו אב קיים דברי חז"ל והוסיף על תלמודו בתנ"ך, משניות וגמרא. ובראש חודש אלול שחל ביום שישי הוסיף עוד קביעות לימוד בספר 'חובות הלבבות'. גם ביקש שיביאו לו שופר לקיים את מנהג התקיעות. מקורביו רצו למנוע ממנו את השופר כדי שלא יתרגש מידי, אך הוא עמד על דעתו כי אסור לשנות מן המנהג, עד שהשכיל אחד מאוהביו להעיר, כי בבית המרפא נמצאים עוד חולים והתקיעה עלולה להפריע את מנוחתם. אז אמר: אין להתחסד על חשבון אחרים. עוד אמר ביום שישי, "כשמתפללים לה' יתברך עבור שלומי, אל ישכחו את הטוב והחסד שעשה עמדי במשך שבעים שנה".
באותו יום שישי הביא תלמידו הרב דוד כהן את השער מספרו 'אורות הקודש' ההולך ונשלם בדפוס. כשראה רבנו את הספר אורו פניו משמחה, אחר-כך החל לבכות, מחה את דמעותיו ולא אמר דבר.

בבוקר יום ראשון, ג' אלול, מצבו הורע מאוד, הוא קיבל התקפה חזקה, ושפך דם יצא מגרונו. גופו נחלש מאוד, וכמה פעמים הדופק פסק. מיד הוזעק אליו פרופ' צונדק. כשנכנסו הרופאים לחדרו, סימן הרב שיתנו להם כסא, ואמר לפרופ' צונדק בגרמנית (כי הרופא לא הבין עברית): "מובטחני שגדולי המדע בעמנו יהיו גם גדולי יראי ה' בעמנו ומאמינים באלוקי ישראל". הפרופסור, שידע את מכאובי החולה, השתומם לשמוע כי גם בשעה זו הוגה הרב בדברי אמונה ותקווה. בצאת הרופאים מעם פני קודשו הודיעו למשפחה כי שעותיו של רבנו ספורות. השמועה התפשטה, וכל קרוביו וגדולי רבני ירושלים התאספו לחדרו. מחוץ לבניין עמדו מאות אנשים שהתפללו בבכיות נוראות שלא יכבה נר ישראל.

רגעיו האחרונים
בצהרים החל הרב להבין את מצבו, ורמז לבנו יחידו הרב צבי יהודה קוק שיגש אליו. כשניגש אל מיטתו דיבר איתו רגעים מספר בקול נמוך. אח"כ אמר לו שאולי נשאר חייב למישהו איזה חוב, ושידאג לסלק את חובותיו. אח"כ ציווה לו אודות כתביו הרבים שיסדרם לדפוס. גם הזהיר אותו שאם ידפיס איזה ספר מכתביו, שלא יכתוב על שערו שום תארים, רק תואר 'הרב' בלבד. כל אחר הצהרים לא משו הרבנים מסביב לחדרו. על פני כולם נראו אותות יגון וצער. בשעה חמש נראו אצלו סימני גסיסה. כל הנאספים החלו לומר את פרקי התפילה, ורבנו התהפך כשפניו לקהל, וכשהגיעו בשעה חמש ורבע ל"שמע ישראל", פקח רבינו את עיניו וצרף את קולו לקריאת "אחד", ויצאה נשמתו ב"אחד".

האבל הציבורי
במהירות התפשטה השמועה הנוראה. אלפי אנשים נהרו לבית הרפואה בקרית משה. סוחרים סגרו את חנויותיהם. בתל אביב אנשים קרעו את בגדיהם והלכו אבלים ברחוב. גם סבי, ר' דוד מלמד סיפר איך הפסיק ממלאכתו, והרגיש כמי שנחרב עליו עולמו, והלך אבל ושחוח לאורך רחוב אלנבי שבתל אביב. אל הקונגרס הציוני הי"ט, שהתכנס באותם הימים באירופה, הגיעה טלגרמה: "הרב קוק נסתלק". היושב ראש הודיע מיד: "זוהי אבדה שאינה חוזרת, אני מפסיק את ישיבתנו זו". בהתחדש הישיבה, הספידוהו נשיא הקונגרס ד"ר ויצמן, הרב מאיר בר אילן, ומנחם אוסישקין שגם הודיע שבקרוב תוקם נקודת יישוב בארץ ישראל על שמו.

הלוויתו
בין חמישים למאה אלף איש מהיישוב העברי הקטן דאז השתתפו בהלווייתו. בכל הארץ הוכרזה הפסקת מלאכה מיום שני בצהרים, מועד תחילת ההלוויה. עשרות שנים אחר-כך עוד לא נערכה הלוויה גדולה שכזו. כרבע מכלל תושבי הארץ היהודים ליוו את הראי"ה לקברו שבהר הזיתים. בכל רחבי העולם היהודי ערכו לו הספדים. לכולם היה ברור כי אין בעולם מי שיכול למלא ואפילו במקצת את מקומו של הרב קוק זצ"ל.

ג' באלול
זכיתי להשתתף בעצרות ג' באלול שנערכו בבניין הישן של ישיבת מרכז הרב. נאמו שם רבנים גאונים מתלמידי הרב זצ"ל, שהיו מציינים בסיפוק איך ישיבת מרכז הרב הולכת וגדלה, תורתו נלמדת וספריו נפוצים. היום אני יודע שאנחנו רק בתחילת הדרך הגדולה והרוממה שרבנו הציב לפנינו. אכן, בדברי בנו, הרב צבי יהודה זצ"ל, לא היתה תחושת סיפוק. מיד כשהתחיל לומר "אבא הרב" היה מתחיל לבכות. ותחושת היתמות האישית שלו ושל הדור זעזעה אותנו מאוד. בדבריו היה מציין כי חסד עשה ה' עם ישראל ששלח נשמה גדולה להאיר את התקופה המופלאה והנוראה הזו של חבלי גאולה. אכן, מתוך דברי תורתו מופץ אור על הכל: על עניינו של עם ישראל ועל עניינם של אומות העולם, על היחיד ועל החברה, על עולם הרוח ועל עולם המעשה, על המשברים ועל התשובה, על המידות האישיות, על תהליכים שאנשים ואומות עוברים, על ההלכה ועל התפילה ועוד ועוד...

מורשתו
מצד אחד ישנה תחושת החמצה, על גאון ישראל שלא זכינו שיסדר עבורנו את משנתו בשלמות. אבל אולי דווקא מפני רוממותה, כך היה ראוי שתינתן לנו, כשטפח ממנה מגולה וטפחיים מכוסים. כך בולט בה יותר הצד האלוקי של דברי תורה שאין להם סוף. לא לפילוסופיה אנחנו זקוקים אלא לחיי תורה שלמים. חסידותו, תורתו, יסוריו וחזונו, הם הם גילוי של תורה שלימה. ואם החמצה יש כאן, אינה אלא בנו, שעדיין לא זכינו ללמוד כראוי את משנתו לרוחב ולעומק. שמפני קוצר דעתנו אנו נאחזים בדברים הפשוטים יותר שבה, ואין בנו כוח לשאוב מעומק מעינות הישועה. נוכל להתעודד מהמחשבה שאם ממעט תורתו שנלמדה והובנה צמח דור תלמידים הנאמן לתורה, לעם ולארץ, שזכה להקים מוסדות חינוך מפוארים, ולצאת חלוצים לפני המחנה, בהתיישבות ובהגנה, בקליטת עלייה ובעשייה חברתית - בודאי כשנזכה לעמוד על מלא עומקה ורוחבה של תורתו, נזכה לגאולה שלמה.


עמית-יישר-כח.ענת=)
בעזרתו יתברך!

ותודה!
בברכת לכו ונלכה עד הרא"ה
יישר כח!משה4
שנזכה להידמות ולו במעט לצדיקים הטהורים.
ישר כוח*שלי*
כמה נקודות למחשבהדודי25
האמת, נראה לי מסוכן להפוך את הרב קוק לדמות מיסטית. לא רחוק היום ונהפוך למעין חב"דניקים, שבמקום לציין את יט באלול כיום חגם, נציין את ג' באלול כיום ההילולא. ההערצה לרב קוק מובנת והיא בסדר גמור, אבל אסור להפוך אותו לדמות אבסולוטית אותה מעריצים. זה יוצר היסחפות ושלילה של כל דבר אחר, וזה נורא ואיום. אין חובה להסכים עם הרב קוק בכל דבר, ואמירות מסוג "הוא הכי גדול אז הוא צודק" פוסלות תא נכונות הצדדים האחרים.

לשם מה צריך להשוות את הרב קוק לרבנים אחרים? לשם מה צריך להכריע מי גדול יותר? נשמע כמו שני ילדים קטנים המתווכחים ביניהם, מי מבין האבות שלהם גדול יותר. לא משנה מי מבין האבות גדול יותר, אבל בטוח שמדובר בשני ילדים... מה זה נותן? להפוך את הרב קוק לדמות סופר מיוחדת? לשם מה? אם תורתו נכונה היום, ואנו מאמינים באמרותיו, תנו לתורה לדבר, אין צורך לייפות זאת עם דברים חיצוניים.
מי שלא מאמין בצדקת דרכו, צריך להצדיק עצמו ע"י טיעונים צדדים כאלו. אבל מי שמאמין בתורה עצמה, לא נזקק לזה בכלל.

- החברה הדתית לאומית הופכת להיות יותר ויותר דומה לחרדית, דווקא בנקודות אותן החברה שלנו ממש לא אוהבת בחברה החרדית. הרבה אומרים שהבעיה המפריעה להם בחברה החרדית היא חוסר המוכנות לשמוע כיוונים וחשיבה אחרים, חוסר פתיחות וזלזול בכל דבר שאינו חרדי.
ועם תורת הרב קוק, עושים חסידיו בדיוק את אותו הדבר! רק הרב קוק צודק, כי את שאר הדעות בכלל לא לומדים ולא מזכירים... והרב קוק צודק, אפילו בלי שנדע מה הוא אומר בפועל...
לא משנה באמת שהרב קוק עצמו אמר לשמוע כל דבר, ולקחת את הנקודה החיובית בכל תופעה חדשה בעולם, אנחנו עדיין נשלול כל דבר שאיננו מתיישב לדעתנו עם ספרי הרב קוק... פשוט לא יאומן! הזו תורת הרב קוק?

- מעבר לזה, האם נכון לומר בצורה חד משמעית כי תורתו של הרב קוק, בכל הקשר לדור, נכונה אף למציאות היום? אודה ואתוודה, אינני מלומדי הרב קוק, ואינני בקי בדבריו, אבל עד כמה שידוע לי, מאמר הדור למשל, עוסק בעניינים הנכונים לדורו של הרב קוק - מי אמר שזה נכון אף לדור הנוכחי?
בזמנו - הציבור החילוני היה באמת חדור אידיאלים, ובעל אמונה בצדקת דרכו, שהרי דרכו הייתה רצופה באמונות מסוימות, גם אם הן שונות משלנו. אז ניתן לראות זאת ללא ספק כדבר חיובי. אך בימינו, בדור פוסט מודרני, שאין ערכים, ועצם הזכרת המילים "לאומיות ולאום" היא דבר שלילי - האם עדיין תורתו של הרב קוק רלוונטית? אנחנו בפוסט ציונות, וחושבים שהמענה לדור הוא לדבר אליהם כמו אל דור הציונות... בתקופתו של הרב קוק הייתה אירופה כולה חדורה לאומיות - קמו מדינות, ועמים שיוועו לחזור לכור מחצבתם. גם היהודים היו בכלל זה, ומכאן צמחה הציונות. היום שהלאומיות הולכת ופסה מן העולם, האם נכון להדגיש תורות לאומיות כתורות לדור זה??? נסו לחשוב מה היה אומר הרב קוק עצמו, שדרש לראות את החיובי וההתקדמות שבכל דור, האם הוא היה אומר כי הפוסט מודרניזציה היא תופעה שלילית מיסודה, כפי שחסידיו לעתים אומרים, או שהיה רואה בה התקדמות מסוימת של העולם, ונדבך נוסף בדרך אל הגאולה???

אני טוען טענה אחת - אנחנו מקובעים. וברגע שאנחנו הופכים את הרב קוק לדמות מיסטית, נישאר מקובעים לנצח, וזה מסוכן. מי שנשאר צמוד לרב קוק ומחפש בו את התשובות למה שמציק לו - ימצא תשובות לדור הקודם, אבל פחות לדור הקיים. וזה בסדר, כך זה אמור להיות. אז נכון, כנראה שהתשובות הללו יספיקו גם לדור הדתיים הקיים, כי אנחנו תמיד איטיים יותר בשינויים שלנו מאשר אחינו החילוניים.... אבל בקרוב גם הרב קוק כבר לא ידבר אל צעירי הציונות הדתית.
מעבר לזה, החינוך של צעירי הציונות הדתית, להערצה עיוורת לרב קוק, מבלי שהם מכירים כלל את תורתו, ומה הוא אומר, זהו חינוך שעבד בעבר. אבל היום הוא כבר לא מחזיק.
לדעתי תוך עשר שנים, הרב נחמן ייכנס הרבה יותר חזק מהרב קוק, והוא ישלוט בכיפה הסרוגה. הוא פשוט מותאם יותר לדור פוסט מודרני - הוא לא מתעסק בנושאים לאומיים של כלל האומה הישראלית, או נפש האומה הישראלית, אלא פונה לכל פרט ופרט ונותן לו הדרכה. סוג של הגשמה עצמית, וזה מה שמדבר היום. לא יעזור כלום.
וכתוספת לדבריך,משה4
נהוג לייחס לדמותו של הרב קוק זצ"ל כל מה שקשור לציונות ולאומיות. נכון שהרב קוק ראה בכל המהלך ההסטורי של שיבת ציון ותקומת ישראל, מהלכים אלוקיים המקרבים את גאולת ישראל, אך הוא לא עשה זאת בצורה גורפת, ובהרבה דברים היה קרוב אף להשקפה החרדית. (בלי קשר למחלוקות שהיו עם הקנאים).
אפשר להביא לכך מקורות, אך אכמ"ל.
ושנזכה להתקרב ולהידמות ולו במעט לכל הצדיקים הטהורים.
(לא שהסכמתי עם כל מה שכתבת, אבל עם חלק כן)משה4
הרבעמית-טליה
מתבטא בצורה עיקבית ובלתי פוסקת לגבי הציונות,ההשכלה.
אפשר לראות את השוני והיחודיות שלו במכתביו לרב נריה שעודד אותו להמשיך לפעול בבנ"ע.(שאז זה היה חמור נורא..)
את העידוד לעלות לא"י
את האמירה שמדינת ישראל היא יסוד כסא ה' בעולם
את ההבנה שלא צריך להגיע ממקום קדוש וטהור (אפשר לראות את זה המון בעין איה)
זה שונה לחלוטין..

לא תלוש לקרוא לו חרדי
כי אז לא היה משהו אחר
במציאות של היום שב"ה כן יש משהו אחר
זה אבסורד.
איזה התנפלות...עמית-טליה
1.בישיבות ביום הזה נהוג לערוך יום לימוד לזכרו
ולא הרקדה
זה יום שראוי ואף חובה לציין אבל בדרך הנכונה והעדינה.
ולכן יום לימוד כמו שיש מידי שנה בישיבת מרכז הרב זה משהו ראוי ונכון ורחוק מהילולא.

יש עיניין לקחת תחת חסותך רב\רבנים ולדבוק ברעיונות שלהם ואורח חייהם.
ודווקא כאשר לוקחים מישהו כמו הרב קוק שתמיד דגל בלהיות פתוח לאחרים,לשמוע ולא לסתום אוזניים,לא לחשוב שהאמת אצלנו.
אותו רב שתלה בביתו תמונה של גדול מתנגדיו מפני שראה וידע שהוא לעצמו רב עצום,זה ללמוד כן להיפתח ובסופו של דבר לבחור אם לקבל או לא.
אבל כן להיפתח.
ועובדה שהציבור הדתי לאומי מגוון נורא,יש בתוכו כאלה שלומדים פילוסופיה והשכלה ויש שלומדים חסידות.ועוד הרבה גוונים.

לא הבנתי היכן נאמר שהרב קוק טוב יותר מאחרים?
בגלל שאמרו שהוא אדם צדיק ענו שהיה יודע ומבין גדול בתורה?
אז אחד הכללים אצל הרב קוק זה שאל תבנה לחברך בור תבנה לך הר.
ובכך שאנחנו משבחים את הרבנים שלנו ואת גדולתם אנחנו מראים בין היתר את האמת.
למה לעשות את זה?
כי יש מספיק אנשים שמכפישים אותו,ששורפים את ספריו,שאומרים שעיוותנו את תורתו.
אם מפריע לך שם שמיים וביזוי ת"ח אז אתה מחוייב להלל אותו ולהזכיר מי היה הרב הזה באמת.

כמו שאחרי הפיגוע במרכז הרב,התחילו כל הסיפורים על הילדים שנרצחו
ופתאום חרדים אומרים ואי לא ידענו שהם כאלה צדיקים
בטח שהם לא ידעו כי עד עכשיו רק עסקו בהלכפיש אותנו ואנחנו במקום לפתוח קול זעקה ולהראות כמה גדולים מספיק יש אצלנו,העדפנו לשתוק.

וחלק מהתורה של הרב קוק זה גם אישיותו.
כמו הסיפור המוכר של התלמיד של הרב,הרב לוין שנפל ברחוב וצחק עליו חסיד מתנגד לרב קוק המשיך הרב לוין בדרכו וחזר ואמר לחסיד
מופתע אתה שלא השבתי לך?אמר לו החסיד כן
אמר לו זה למדתי מהרב קוק ששומע חרפתו ואינו משיב

בדיוק הדברים האלה,ההתנהגויות הקטנות האלה
זוהי תורתו.

בנ"א אתה מכליל בטירוף ואני לא יודעת על סמך מה?
אז לך לישיבה במרכז הרב יש שמה המון סגנונות של ספרים
אפילו כאלה שמתנגדים לציונות,של חסידים,ואפילו הספר של נטורי קרתא (אבל יש רק 1 כזה)
האם תראה ספר של הרב קוק בישיבות חרדיות?
תן לי לענות במקומך אחרי ששאלתי הרבה חרדים בכך.
לא!!!

בקשר למאמר הדור
לא למדתי אותו לעומק,אבל קראתי הרבה התייחסות של רבנים אליו
למעשה הרב קוק בהרבה דברים ראה לדורות הבאים
ניתן לך דוג'
הוא טען שהכותל המערבי אחרי שיכבשו אותו יהיה המקור של העם היהודי
שכל היהודים יתחברו אליו אפילו הכופרים ביותר
להזכירך הרב קוק לא היה בתקופת מדינת ישראל ובטח לא בכיבוש הכותל.
אז איך הוא ידע?לא יודעת
במאמר הדור הוא גם כותב שהציונות החילונית תיפול
מפני שכל דבר ללא בסיס חזק כמו התורה נופל.
הרב קוק היה בתקופת השיא של הציונות החילונית,ועדיין הוא צפה זאת.
יש הרבה דברים שמתייחסים לדור שלנו ואם לא לדור שלנו לדור של הורים שלנו.
ויש גם כאלה שסוברים שלא הכל מתייחס לדור שלנו.
אבל הרוב כן,וניתן ללמוד מזה המון.
מסקנה לסעיף הזה-תלמד.

לא מבינה איך אתה מרשה לעצמך לטעון טענות בצורה כהנוקבת,כשבקושי למדת ועיינת בכתביו.(לטענתך)
אבל כן דברי הרב קוק לא מתאימים לכל אחד,הם דורשים הרבה עומק,דעתנות,שכליות,תבונה.
זה לא מתאים לנוער של היום,האיש המיידי שמחפש תוצאות מהירות וחושב רק על עצמו.
הרב זה משהו מורכב ועמוק.
זה דווקא מה שמעצים את הרב קוק בכלל ואת הציבור הדתי לאומי בפרט.
בכל מקרה מי שמעוניין יכול לקבל מספיק הכוונה פרטית,אבל לא סתם,לא למימוש עצמי,אלא למימוש אמיתי ערכי כללי אחר.
לשם מכוון הרב קוק.
וזה מדהים שרב אחד עם מחשבות רעיונות נורא אחרים הצליח לחדור לתאי ליבם של ציבור כה גדול בעם ישראל.
האחרון שהיה כזה לפניו היה הרמב"ם.
שלשניהם היו הרבה מתנגדים.
ומאידך גם הרבה תומכים והולכים בדרכיהם.



אוי... לא הבנת אותי בכללדודי25
לא אמרתי ולו מילה אחת על הרב קוק! קראי שוב ותראי שכל מה שכתבתי, אבל הכל (!) היה אך ורק על "תלמידי הרב קוק" שבדורנו.

הרב קוק ענק שבענקים, מי אני שאדבר משהו נגדו? אבל עצם זה שחשבת שאני מתנפל עליו, זו בדיוק הנקודה! חסידי הרב קוק מרגישים צורך לגונן עליו, למרות שאף אחד לא תוקף אותו. לא מתווכחים על עצם תורת הרב קוק, אלא על הפיכתה, בידי תלמידיו, לאמת אבסולוטית.

איפה נאמר שהרב קוק גדול מאחרים? במשפט הראשון של המאמר שהבאת. וגם בדברייך היה משפט שרמז על זה, אבל לא משנה.

אני הראשון שיגיד שאם בחנת את דברי הרב קוק והם מקובלים עלייך - לכי בעקבותם! חד וחלק, מה יותר טוב מזה? אבל מפריע לי שבציבור הרחב, ההדרכה לרבים היא להעריץ את הרב קוק כי ככה זה, וכמעט שאין בנמצא אפשרות לשמוע דעות אחרות.
גם בישיבות שהזכרת - יש ספרים. אז מה? מי לומד אותם? תלכי לכל מרכזניק ותשאלי אותו שאלה כלשהי בהשקפה. הוא יצוטט לך את הרב צבי יהודה פה והרב צבי יהודה שם. תקבלי את אותה תשובה מכולם (לא תמיד, אבל בדרך כלל) זו לא תורה, זו חסידות. וכשיש חסידות, התורה לא מתקדמת. היא נעצרת. אין חידוש.
ומה אכפת לי מה יש בישיבות החרדיות? מישהו השווה את הרב קוק לחרדים? מה זה קשור לעניין? מה זה משנה מה עושים בציבורים אחרים. אנחנו מדברים על הציבור שלנו.


אני מסכים יותר מכל עם הפיסקה השנייה שכתבת - מבחינה רעיונית. אבל בפועל אני חושב שזה לא כך.

בקשר לגדולתו של הרב קוק. זוהי נקודה כללית לסיפורי צדיקים בכלל. אני לא רואה שום תועלת בלכתוב דברים כלליים על צדיקים - 'הוא היה צדיק גדול', או סיפורי מופתים שלא נותנים כלום, חוץ מלהפוך את הצדיק למלאך. אבל בהחלט יש תועלת בסיפורים קטנים שגם לומדים מהם משהו, כמו הסיפורים שאת הבאת. סיפורים כאלו ראוי להביא. (וכן, למרות שאני נתפס בטעות כאנטי הרב קוק כאן, גם אני קראתי ונהניתי מאד ממלאכים כבני אדם)

בקשר למאמר הדור - התכוונתי רק להעלות את הנקודות לדיון. כי לא ראיתי שהן עולות יותר מדי. ואם עולות, לא בצורה רצינית. רק באמירות כלליות חסרות היגיון. לפעמים אנשים אומרים 'דווקא בגלל שזה לא נראה רלוונטי להיום, זה הכי רלוונטי' (לא אומרים את זה במילים כ"כ ברבריות כמו שכתבתי פה, אבל זה הרעיון) וזה ממש טפשי. יכול להיות באמת שזה נכון גם לדור זה, אבל איפה עצם הדיון על כך?
"תלמידי הרב קוק"עמית-טליה
זה הגדולי דור של היום!
לא שמעת את הרב שמואל מצטט רבנים אחרים?
לא שמעת את הרב מלמד?
הרב יהושוע שפירא שממש שונה בחשיבה שלו?


על איזה קיבעון אתה מדבר?
זה לא קיבעון זה דבקות.
ההבדל הוא דק אבל קיים.
קיבעוןן זה אחד שלא מוכן לשמוע כלל וכלל,דבקות זה אדם ששומע אבל לא תמיד מקבל דברים אחרים ולרוב דבק ברבו.

אף אחד לא תוקף אותם?התערבבת לאחרונה עם חרדים?
בתור אחת שמתערבבת איתם יום יום אני מרגישה חובה לגונן עליו כאשר מזלזלים בו,וברצי"ה ובנזיר שלטענתם עיוותו את דבריו.

מבחינתנו זה המקום הקרוב ביותר לאמת.
לכן היא האור לרגלנו
אבל אנחנו שומעים דעות אחרות וביחד עם השמיעה מחליטים אם לקבל או לאו.
לגיטימי ואף מבורך.

בקשר לפיסקה השניה
לא יודעת למה אתה אומר שזה לא כך
באחד מהסמינריונים שהעברתי בבנ"ע עשינו סמינריון על מידות של הראי"ה
לא ציונות,עומק,משהו ברומו
אלא משהו פשוט,אנושי,המידות שלו.
אני בתור מעבירה למדתי המון,וגם הפסקתי לתלוש דשא.(בתקווה שאתה מכיר את הסיפור המפורסם)

אני לא מסכימה,יש עיניין גם לדעת מי הוא הרב שאתה דבק בו.
את גדולתו,זה גורם לך להכיר אותו יותר.
ואני חושבת שלפני שניגשים ללמוד דברים גדולים מאמר הדור,ערפילי טוהר,צריך ללמוד את האנושיות הקטנה המידות,הסלחנות.
כשאתה מכיר את הרב שמולך ורואה שיש בו כ"כ טוב ואמת אתה גם הרבה יותר מקבל מדבריו.
כמו נניח ויכוח עם אדם שאתה מכיר ואוהב אתה הרבה יותר תקבל,מאשר אדם שאין לך מושג מיהו.
לפני שהתחלתי ללמוד עין איה הלכתי לבית הרב והיה שמה ספר שמדבר על המידות והחיי יום יום של הרב ישבתי לקרוא,היה שמה רב שכותב פירושים לספר של הרב והוא התחיל לספר לי על התמונות שתלויות בבית הרב.

לא הבנתי,מז"א איפה עצם הדיון על כך?
הדיון על כך נובע מהלימוד על כך
לומדים,שואלים,מתווכחים,מבררים.


לא הייתי מדויקדודי25
טעיתי. לא הבהרתי את עצמי כראוי.
מבחינתי תלמידי הרב קוק הם כמו הרב קוק (ברעיון) "תלמידי הרב קוק" זה מושג לציבור כללי - תלמידי הישיבות. בעיקר ישיבות הקו, אבל גם ההסדר. למרות שגם חלק ניכר מראשי הישיבות של היום לא באמת פותחים את לימודי תורת הרב לדיון, אלא פשוט מלמדים אותם וזהו.

חושב להעריך רב שלומדים ממנו. אבל טפשי לשמוע רבנים שכלל לא היו בדורו של הרב קוק, מדברים עליו כאילו הכירו אותו! הערצה כמו הערצת תלמיד לרבו החי!
לא יודע, זה נראה לי מוזר. אבל שיהיה.
שוב עשיתי את אותה טעותדודי25
הרבנים - אינם נקראים אצלי תלמידי הרב קוק.

אני מתכוון במילים אלו לדור התלמידים של היום.
מממ..עמית-טליה
ישיבות הקו זה ישיבות ההסדר.

כשאתה עושה שיעור אתה מלמד
אבל אם יש שאלות ומתוך זה עולה דיון אז עולה.

לרוב בשיעור אתה בא לשמוע ולקבל
בחברותא אתה בא להתדיין ולברר.

אני לא מבינה מה הבעיה שלך..
הרב אליעזר מלמד שמע את זה מסבו שהיה תלמיד של הרב
ולא צריך להיות תלמיד שלו בפועל כדי להעריץ אותו
אפשר לקרוא ספריו וללמוד את רעיונותיו בשביל לאהוב את גישתו ולהרגיש תלמיד שלו ממש.

***עמית-טליה
לא כל ישיבות ההסדר הן ישיבות הקו
אבל ישיבות הקו זה לא רק הר המור וכדומה
אלא גם חלק נכבד מישיבות ההסדר (כמו נחלת יצחק שבת"א)
את נחלת יצחק אני לא מכירדודי25
את צודקת שניתן לקרוא לחלק מישיבות ההסדר - ישיבות קו.

אבל יש פה רמות שונות - הר המור הם הקיצוניים ביותר בקנאות לתורת הרב קוק ויתר הישיבות (כולל מרכז) נמצאים אחריהם. החלק של ישיבות ההסדר בד"כ נמצא בחלק הפחות קיצוני, בהשוואה להר המור.
אגב, מצחיק ועצוב לראות איך קמות ישיבות שכל אחת טוענת שראש הישיבה שלה הוא ממשיך דרכו האמיתי של הרב צבי יהודה. כאילו כל כוחנו נשאב מהרב צבי יהודה. זה סוג הערצה עצוב - זה אומר שכל דבר שלא שואב מהרב שלי, ובצורה מדויקת, איננו שווה ערך. לא יהיה חידוש כלל בצורה כזו.

ועכשיו נתקלתי במאמר בווינט - http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3591549,00.html
דווקא הטוקבקים מעניינים לא פחות מהמאמר עצמו. נראה לי שהטוקבק הראשון הטיב לבטא בשפה חד משמעית את מה שמתסכל אותי, והתקשיתי כנראה להעביר.

עמית, ברור שלא אלייך ושכמותך אני פונה. את בסדר. את לא מהמצוטטים הטפשים שלא מבינים בעצמם מה הם אומרים. אבל רובם של התלמידים איננו כמוך. יש לי חבר שלמד פעם פיסקה של הרב קוק בע"פ למרות שהוא כלל לא מתחבר לדברי הרב קוק. הסיבה הייתה כדי שיוכל להשמיע את טענותיו. כי פשוט לא הקשיבו לו, מאחר שהוא לא לומד הרב קוק... ודעותיו שונות...
ברגע שאמר בע"פ את הפיסקה, מיד העריכו אותו, ושמעו את דבריו. הוא גם טוען שלא היו לאנשים איתם דיבר שום תשובות למה שהיה לו לומר, בגלל שהם לא באמת מבינים את מה שהם בעצמם אומרים, אבל זה כבר משהו אחר.
דודי..עמית-טליה
מחילה אבל אמרת כאן שטויות (שאגב,לא מתאים לך)
ואני חושבת שזה רק מבורות.

סתם שתדע המקום שהכי פחות לומדים הרב קוק
זה הישיבות מרכז הרב והר המור
ובמכינות לומדים פי כמה וכמה.
זה שהם דובקים בדרכו זה נכון,והם כן לומדים את דרכו והולכים על פיה
אבל הם לא לומדים בצורה של קנאות ואפילו לצערי לא בצורה של דבקות.
(ואני לא אומרת את זה סתם ממש ביררתי עם כמה חבר'ה משמה)

ראשית גם כשהיה את הפיצול המחלוקת היתה על פי משהו שהרב רצה או לא רצה ולא עפ"י הרצי"ה.
אבל היום אתה לא תשמע מישהו אומר אתזה,בתור סופר סקרנית
כשאני מנסה לפתוח את הנושא הזה עם מישהו מהישיבות האלה (אפילו רמי"ם) הם משתיקים אותי ולפעמים כועסים קצת בטענה שמי שהחריף את הפילוג היו תלמידי הישיבות.

נכון יש גם תלמידים מוזרים שדווקא מתנהגים לא בסדר
אבל יש גם נחמנים שרוקדים בשניקין ובכך סיימנו את תורת רבי נחמן.
לא מסתכלים על פי מי שטועה.ואז מחליטים אם הדרך שגויה או לא.
צריך להסתכל בצורה רחבה על כל המפעל הזה,על המייצגים האמיתים שלו שזה בעיני הרבנים ולהחליט אם זוהי דרכך או לאו.

אגב-יש לרב מלא פתגמים שעל פניו נראים נורא קלילים וברורים מאליהם
ואז כל מי ומה עושה בהם שימוש,אפילו מדריכים צעירים בבנ"ע שבאמת לא מבינים כלום.
אז מצד אחד זה כביכול שלילי כי מבינים את הרב קוק בצורה שיטחית.
מצד שני זה מביא פתח לחקירת דבריו של הרב קוק ולהבנתו באמת.
מה אתה חושב?


זה שאמרת שהוא אמרת 'שטויות'אליהועיני
זה גם לא מתאים לך
את יודעת מהדודי25
זה לא באמת משנה איזו ישיבה או מכינה לומדים יותר הרב קוק. רוח הדברים היא שמשנה, ולא הדקויות הטכניות של מי לומד כמה.

בוודאי שהר המור ומרכז הן ישיבות, וככאלה לומדים בהן כמעט כל הזמן גמרא. כך צריך להיות, וכך אכן קורה. ב"ה. ואגב, אם הבנת מדבריי שאני מזלזל בישיבות האלו, הבנת לא נכון בצורה קריטית. אני אמנם לא אסתדר כנראה במקום כמו הר המור (מרכז זה משהו אחר) אבל זה ללא ספק מקומם של תלמידים שחיים בעולמה של תורה, ומוסרים את כל כולם למען התורה.

הנקודה היא אחרת, והיא לא מתבטאת בכמה לומדים את הרב קוק, אלא במה היא ההדרכה שחפצים לקבל. כלומר, איזה סוג של תלמידים רוצים להוציא משם, וממילא לאן מכוונים את התלמידים בצורת החשיבה.
במכינות - עם כל זה שלומדים הרב קוק, לא מכוונים להוציא תלמידי חכמים שישארו אברכים כל חייהם, אלא אנשי מעשה ואנשי צבא, ולכן ההדרכה היא יותר לעניין שאר הרוח הנדרש מאדם היוצא לעולם כזה. באופן טבעי, מוצאים זאת רבות בכתבי הרב קוק.

לעומת זאת, בישיבות הקו , הרעיון שונה מעט. לא לחינם הרב טאו הקים ישיבה להבנתו, הרב זלמן מלמד הקים ישיבה לעצמו, והרב אבינר הקים ישיבה לעצמו - כל אחד מהם רואה בעצמו את ממשיך דרכו האמיתית של הרב צבי יהודה, ולכן דרכו היא המדויקת והנכונה (כמובן שיש הערכה גם לאחרים, אבל אין להתפשר על דרכו של הרצי"ה...). דווקא משום שהרב צבי יהודה היה דמות כ"כ חזקה ומרשימה, זה גרם לחיסרון אצל תלמידיו שלא יכולים להתשחרר מדמותו, ורוצים לקיימה בדיוק כפי שהייתה.

קחי את ההבדלים הבולטים בין ישיבה כמו הר המור לגוש. בגוש ישמחו אם כל אחד שיצא משם יהיה אדם שונה מרעהו. לראשי הישיבה שם ישנה מנטרה האומרת שאין הם רוצים ליכטנשטיינים קטנים או עמיטלים קטנים, אלא כל אחד ימצא את ייחודו ודרכו, ומותר גם לחלוק. לעומת זאת, קשה שלא לתמוה מכך שבישיבה בסגנון הר המור יוצאים רוב הבחורים בדיוק באותה צורה. כשהם יודעים לצוטט את אותם הפסקאות, ותפיסת עולמם כמעט זהה לחלוטין. האם ייתכן שאנשים כה רבים ושונים, באמת מזדהים בצורה כ"כ מלאה עם אותו דבר? אתמהה!
כאילו ישנו מפעל לייצור אנשים מסוימים מסוג "בוגרי הר המור" ( שאגב, יתחתנו בעתיד עם יוצאות מדרשת הרובע... או כך לפחות אומרים... )
זו הנקודה המרכזית. זו בדיוק חסידות, להבדיל מלימוד.
ואת יודעת מה? גם זה בסדר. מה שלא בסדר, היא הנקודה שהדברים לעולם לא ייבחנו בצורה כזו בצורה אמיתית. בדיוק כפי שחב"דניק לא ישאל על נכונותו של ספר התניא לימינו, שהרי זהו התנ"ך שלו, ובן ישיבה לא יפקפק בקשר בין הגמרא למציאות חיינו, כך גם בן למוסד כמו הר המור כלל לא יעלה על דעתו לשאול את השאלות שהעלתי בתחילת הדיון פה. וזה דבר לא בריא. (זה גם המקום להתנצל בפני אנשים שלא מכירים את סגנון ההתבטאות שלי, ולהדגיש שוב - אני מעריץ גדול של הרב קוק. דבריי לא מכוונים בשום צורה שהיא נגד כתביו)

כמובן, תמיד יש יוצאי דופן, וגם הרב שאני נכנס לשיעורי הגמרא שלו, למד בהר המור, ואיננו הר המורניק כלל.

בקשר לפילוג יש תמיד שתי גרסאות - זו היפה שאומרים בקול וקשורה לעניין לימודי המכללה לחינוך שם, וזו שלוחשים בשקט וקורצים בעיניים, כשלא מחבבים יותר מדי את הפירוד הזה, או כשמקנאים על הפגיעה שפגעו ברב שפירא.

ולסיום - אני חייב להדגיש, כי כנראה שלא הייתי מובן עד עכשיו, אם כל פעם חזרת על אותה נקודה. אני לא פוסל את תורת הרב קוק, ולא אומר שהיא לא רלוונטית. אני רק מנסה להעלות את זה לדיון! אני חושב שיש לדון על זה ולברר את העניין. והבירור הזה לא נעשה באמת. כי הוא נעשה ע"י חסידים, לא ע"י תלמידים, וחסידים לעולם לא יחלקו על רבם. תלמידים מסוגלים לחלוק על רבם, ודווקא שם גדולתם.
נראה ליעמית-טליה
שרק הפעם התחלתי להבין לאן אתה חותר.

אני לא חושבת שזה שהקימו עשרות ישיבות זה בגלל המחלוקת והחשיבה שאני יותר טוב,אלא מהמחשבה שכל עיר צריכה את המגדלאור שלה ולרוב זה הישיבות האלה.
וגם כל רב עם רעיון אחר היגיון אחר
מה שמעיד שדווקא לא כולם יצאו אותו דבר אחרת היו לנו ישיבות שנראות אותו דבר,חושבות אותו דבר ולומדות אותו דבר
וזה אין לנו.

מה גם שאני לא מכירה את בוגרי הישיבות האלה,כדי להכליל או להצדיק את אמירתך.
אומנם רובם לובשים חולצות משובצות של סבא שלהם אבל לא יודעת אם באידיאה הם אותו דבר.
(בקשר למדרשה שלי,הרב שמה אמר ביום היכרות אחרי ויכוח כולשהו שלי הוא יביא ממרכז הרב...ועכשיו אני יכולה להיות רגועה..סתם..)

בקשר לפילוג-לא רוצה להכנס לזה.
אבל ליבי לא שקט בגלל הפגיעה ברב אברום.
(ואם ידעו לאן זה משליך ירביצו לי אז אני אסיים כאן)

הסיום שלך-
נכון צריך לברר,צריך לשאול,צריך לענות
אבל לחלוק על רבי זה קושי לא קל.
החולק על רבו כחולק על השכינה..
אל תציג את זה כמשהו שצריך וחובה לעשות..יש עם זה בעיה הלכתית לא קטנה.
אגב, בלי קשרדודי25
לא הייתי מודע לזה, אבל יש תגובה מאד מעניינת על המאמר בווינט - תגובה 14. זה לא קשור לעצם הדיון שלנו פה בצורה ישירה, אבל זה קשור לנושא הכללי, שכשמדברים על תורת הרב קוק היום צריך לעשות הפרדה ברורה בין שני דברים -
א. מה שאומר הרב קוק עצמו
ב. מה שמחנכים אליו חסידי הרב קוק. או מה שמשדרים האנשים המשייכים עצמם לתורת הרב קוק. (אוף, מתחיל לעצבן אותי שאני לא מצליח להתבטא בצורה נהירה היום)
לעמית התמימהאם הבנים12
בתור סופר סקרנית היינו מצפים ממך לדעת כי תגיעי לאמת של הפילוג.

מובא בספרו של הגר"א שפירא זצ"ל "מורשה" ח"א עמ' רסג-רסד(נ.ב. יצא לכבוד יום השנה "מורשה שיחות למועדים") כי:

"ברצוני לבקש את התייחסות כבוד הרב לפילוג שחל בישיבת מרכז הרב.
אין שום ויכוח. זו אפיזודה. אני לא יודע עד היום על מה הויכוח. על מה מדובר?
מדברים על כך שהרב רוצה להקים מכון למורים...
אבל זה לא נכון. זה שקר. לא היה ולא נברא. שר החינוך אומר זאת, וכולם מעידים כן. אין דבר כזה. זאת עלילת שקר.
ובכל זאת, נוצר פירוד.
לא היה פירוד. מתוך שנים עשר ר"מים פרשו שניים, והשאר כמה בעלי שיחות ברמה כזו או אחרת. הישיבה ממשיכה לתפקד ומתפתחת באותו קצב. לא חל כל שינוי, בסך הכל, תלמידי אותם שני ר"מים הלכו. אלו שני ר"מים שאני גידלתי אותם. אם יש משהו לא טבעי, זאת התופעה הזאת שאין דוגמתה. לא קרה מעולם דבר כזה שתלמידים יפרשו ויקימו ישיבה חדשה באותה עיר. זהו דין בשלחן ערוך שתלמיד אסור לו לחלוק על רבו ולהקים ישיבה בעירו, ואם הוא עושה כן, הרי הוא כחולק על השכינה.
מדובר בתלמידים של הרב...
כולם תלמידים. הם לא למדו באף מקום אחר. הם החלו ללמוד תורה רק פה. יש כאלו שלמדו מעט בחו"ל, אבל עיקר לימוד התורה שלהם החל כאן. הם לא יכולים לומר שהם לא תלמידי. עד עצם היום הזה הם כותבים לי "מורנו הרב". הם הולכים נגד דין השולחן ערוך. הם הגיבו על כך באמרם שאינני מתכוון לכך, כשאני אומר זאת. אני מתכוון ברצינות למה שכתוב בשולחן ערוך שאסור לתלמיד לפתוח ישיבה בעירו של הרב בלי רשותו, ומי שעושה כן, הרי הוא כחולק על השכינה. כשם שבכל הפסקים שאני פוסק, אסור או מותר, אני מתכוון לכך, גם בעניין הזה אני מתכוון. אם אני מתיר עגונה, הנני מתכוון להתירה. כך גם במקרה הזה, אני אוסר זאת ומתכוון לכך.
מה יהיה הסוף, בסופו של דבר?
זה נגמר. הישיבה מתפתחת. כל הכיתות מלאות. יש עשרה שיעורים. נרשמים עוד ועוד תלמידים.
אבל הפילוג ישאר מונצח.
איזה פילוג? אלו תלמידים שלי. אם הם לא מרוצים ממני, שלא יהיו מרוצים. הם יכולים לפסוק נגדי? כל העניין היה בנוי על טעות, והם מודים היום שמדובר בטעות. אבל הם אומרים, עשינו כבר. כל הנושא הזה לא היה מעולם. לא חשבתי על כך כלל. אני מתנגד גדול מאוד להכנסת לימודי חול בישיבה. זה שקר וכזב וזו עלילת דם. הם רצו לכבוש את הישיבה, וחשבו שלשם השלום, אני אאפשר להם זאת. הכל מודים כיום כי הייתה כאן טעות וכי זו טרגדיה של מעשה שטן. אם יש טעות, צריך להיות אדם גדול כדי לומר "טעיתי". זה קשה מאוד. בדיעבד יהיה כך. הישיבה אינה סובלת מכך."

אחרי שקוראים את הדברים הללו אפשר להבין במדויק מדוע כשאת "מנסה לפתוח את הנושא הזה עם מישהו מהישיבות האלה (אפילו רמי"ם) הם משתיקים אותי ולפעמים כועסים קצת בטענה שמי שהחריף את הפילוג היו תלמידי הישיבות". מה רצית שהם יודו שהם חטאו ועברו על עבירה??? את מי הם מאשימים שיצר את הפילוג התלמידים?? והרי התלמידים שנזרקו מישיבת 'מרכז הרב' בגלל חוצפתם והעזת פניהם כלפי הרב שפירא זצ"ל הם אלו שהיום משמשים שם.
אולי כדאי לשאול רבנים כדוג' הרב יעקב אריאל והרב ליאור מה דעתם בנושא? [אני יודעת שאחד האברכים כיום ב'מרכז הרב' שאל בזמנו את הרב אריאל אם כדאי לו ללכת להר המור (אותו אברך היה אז שמיניסט) והרב אריאל ענה לו שאין כזו ישיבה כשאותו בחור התעקש ואמר שיש ושהוא הרגיש בה טוב ענה לו הרב אריאל אם אתה רוצה ללכת תלך אבל אני מבטיח לך שלא תוכל לצאת משם ת"ח].
השם משפחה שליעמית-טליה
זה לא התמימה
והלוואי והייתי תמימה בדור המורכב של היום.
תודה על המחמאה בכל אופן.

לא הבנתי מה ההתנפלות אמא יקרה,קצת עבודת המידות.
גם כשבאים להתדיין לבוא ברוגע בשלווה ברצון לקבל ורצון לתת.

דווקא מי שהשתיק אותי היו לרוב בחורים ממרכז הרב
אבל זה לא משנה.
אני לא רוצה להכנס לפילוג כי אני לא יודעת מה היה שמה
אם את מרגישה כה מבינה ויודעת תפדאל
אני לא חושבת שאם אתערב בזה זה יעזור במשהו.

קצת ענווה..
לעמיתאם הבנים12
בעלי הוא מרכזניק שכמו שראית כן יודע מה היה שם ואפילו הוסיף ציטוט שגם את תוכלי לדעת מה היה שם. (נכון, את לא צריכה להכנס למה היה שם אבל בגלל הסקרנות... ) לא היתה כוונה לתקוף בכלל. סליחה אם נפגעת (למרות שלא ברור לי איזו התנפלות הייתה)

בכל אופן - יישר כח שהבאת את הדברים על הרב זצ"ל לג' אלול.

בשורות טובות ישועות ונחמות!
נדמה לי שזה היהעמית-טליה
הרב וויס-ראש הישיבה לצעירים
שאמר שחוץ מרב אברום הרב טאו ועוד בודדים ממש
כמעט אף אחד לא יודע מה היה שם באמת.
אם בעלך יודע אשריו,אני יודעת שאני לא יודעת.

ולמען האמת יש בי רצון עז לברר
אבל זה כבר יצר המציצנות וזה לא ראוי להכניס את הראש הקטן שלי למחלוקת גדולה שכזאת.

כואב על רב אברום זצ"ל,כואב לי על המשפט שאמרה הרבנית בהלוויה
יותר כואב לי על הציבור שהתפלג.
אבל מקומי לא שמה.

תודה רבה,חודש טוב!
חודש טוב! ולילה טוב.אם הבנים12
הרב וייס?*שלי*
וייס מה?
בא למגש?*שלי*
מפגש**שלי*
עמית!צבע אדוםאחרונה
מהמם! תודה שזיכית! כולי מתרגשת....
תודה לה' שזיכה את עמ"י בנשמה כ"כ גדולה ועצומה, שהביא ברכה רבה!
מרחק גיאוגרפיארץ חדשה

שלום חברים

הכרתי מישהי באחד האתרים, מדברים וכיף לנו.

בסופו של דבר כשרצינו לקבוע דייט עלה הנושא של המרחק- אני מאזור חיפה והיא מאשדוד.

מה דעתכם? האם נכון להכנס לקשר ככה?

אשמח לשמוע מחשבות, ועיצות מעשיות לגבי קשרים עם מרחק גיאוגרפי

יש רכבת …פ.א.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

מעניין לשמוע מה הבנות חושבות על מה שכתבתהפי

"תביאו לי את החתן עד הבית, אין לי כח להתאמץ כיחתול זמני

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

מסכימה.נחלת

אוקיהפי

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

מסכיםארץ חדשה

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

אז מה ענית לה?הפי

שלדעתיארץ חדשה

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

יפההפי

פעם ופעמיים, ברור שהגבר הוא זה שמתאמץ להגיע אליהפ.א.

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אני רק טיפהפי

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ברור שלא מתייחסים לאישה כמו לחברפ.א.

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

זה לא שאלה של התחשבנותultracrepidam

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מסכימה. אבל סבורה שזה הוגן כן להתחלק אחרינחלת

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

תפגשושבורת,לב

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

אם הנתונים האישיים נראים טובים, המרחק הוא רק נראהאלישבע999

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

אם זה מרתיע אותה רד מזה היא לא עושה לך טובה.חתול זמני

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אנשים עוברים ארצותנעמי28

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

חברים טוביםעוד מעט פסח

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

תלוי בכםהמקורית

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

ברור שנכון להכנס לקשר ולא צריך לחשובSevenאחרונה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

גיל בייחס לבשלות לזוגיותאחד האם שומע

הציעו לי מישהי בת 19, מסיימת שנה שנייה של שירות לאומי. אני בן 23, בשירות קרבי. יש בינינו פער של 3-4 שנים, 3 שנתונים. ומשהו בזה ממש מפחיד אותי. בסוף אני אדם בוגר מאוד, ומשהו בגילאים האלה נשמע לי ממש ממש ילדותי. עכשיו ברור שאי אפשר להכליל, ויש מקרים הפוכים לגמרי וכו וכו. השאלה שלי היא מה הבירורים שהייתם עושים לגביה וגם לגבי עצמכם כדי להבין האם היא בוגרת ברמה שמתאימה למה שאני מחפש? אני מדבר גם על בירורים לפני שיוצאים (שזה איפה שאני נמצא כעת) וגם על בירורים תוך כדי הפגישות במידה ומחליטים לצאת..

בנוסף גם יש את החשש הפרקטי, שהיא, בניגוד לבנות בגילי, עוד לא התחילה בכלל לימודים, ולא יודע אם היא סגורה על הכיוון שלה בשנים הקרובות (אפילו אם יש לה תכנון מסוים ללמוד משהו)

תודההההה

לדעתי תתקדםחוזר תמיד לאשתי

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

תתקן אותיהפי

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

ברוראחד האם שומע

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

הממממממממממממממ.חתול זמני

האם עובד גם הפוך?

לדעתי, אין באמת איך לברר מראשלגיטימי?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

תודה רבה!אחד האם שומע

.

בתחילת הדרך היה לי קשר עם פער דומהadvfbאחרונה

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

סגנון על פי מקום לימודיםאביעד מילוא

כמה מקום הלימודים במהלך השנים לדעתכם משפיע על האישיות ,רמה התורנית, וההשתייכות החברתית בתוך הציבור כיום?

ואם כן אז האם ראוי לומר לשדכן שאני רוצה להכיר בחורה שלמדה במוסד הספציפי הזה או לפנות לאותו מוסד ולשאול על בוגרות שבאזור הגיל שלי פחות או יותר?

(לא רק מדרשות נכללות כאן אלא גם אולפנות)

ובכלל מה מגדיר סגנון של השקפה בציבור שלנו?

לדעתי כן,חתול זמני

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

בגיל מסויים זה לא אומר הרבהיעל מהדרום

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

כן ולאברוקולי

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני אדייקאביעד מילוא

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

כמובן שאשמח לתשובות כי זה יעזור לי להבין ולדעתאביעד מילוא

אני חושבת שלפעמים בנות משתנות מכיתה ט'יעל מהדרום

לק"י

עד לגיל 20+

הרבה בנים ובנות הולכים ללמוד בגלל שהחבריםפ.א.

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

תלויאחד האם שומע

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

שאלה יפההפי

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

למה זה לא נראה לי רלוונטילגיטימי?

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

אני מסכים עם הנאמראביעד מילואאחרונה

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

הוא סבבה והכלרקשאלה12

אבל פחות חכם ממני, 

אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד.

להפרדשבורת,לב

לא לצפות שדברים ישתנו אחרי החתונה, דברים כאלה רק מחמירים.

שמעתם על 4 שלבים ליצירת קשר של שירת מלאך?advfb

אם לא, ממליץ לכם לשאול את הצ'אט.. נשמע אחלה דבר.

ספר לנו אתההפיאחרונה

על שמירת נגיעה (כן, אני מניח שלחלקכם זה נדוש)מתוך סקרנות

אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.

 

אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.

 

הנה דוגמאות:

 

 

 

 

למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).

אני מפספס פה משהו?

 

אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.

 

 

לא. זה לא. להיפך, זה מוכיח כמה האיסור הזה חשובנחלת

למרות המכנסיים, הלבוש הלא צנוע. זה לא סדר כרונולוגי מספרי, שאם אחרי 1 בא 2 אז בהכרח יבוא גם שלוש....

זה טבוע הרבה יותר עמוק .

"אפקט הדומינו"רק נשמה

מישהו שמע על זה פעם בהקשר של חתונות? הבנתי שזה אומר כאילו שבתוך קבוצת חברות/חברים כשמתחיל איזה גל של התארסויות אז ה"נותרים" יכולים לקבל החלטות שנובעות מתוך לחץ חברתי ופחד "להישאר מאחור". כלומר, הם עלולים להתארס, גם אם יצאו עם מישהו הרבה זמן, מהסיבות הלא נכונות, אם מישהו שלא בהכרח מתאים להם, רק בגלל שהם לא מסוגלים להשתיק את הסביבה. שמעתי על זה מחברה בשבת בהקשר של איזה מישהי אחרת וזה פשוט טלטל אותי...מה דעתכם? זה באמת קיים ואנשים מצטערים על זה אחר כך?

ברור שלחץ חברתי משפיעברוקולי

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

ברור שקייםנפשי תערוג

לא רק בחתונות

בכל נושא

לא יודעת יוצא לי לשדך ואני מעורבתהפיאחרונה
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ו' באב תשפ"ו 13:48

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

 

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

 

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

 

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

 

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

עוד פעםטבע, אמת

האמת,שקצת נמאס לי

אני יוצאת כבר תקופה, בת 22

ודי נמאס לי.

אין לי כח עוד פעם,שניים -שלוש דייטים

ואז זה לא מתאים,

כי החלומות שונים

כי סגנונות התקשורת לא מתאימים

סתם כי זה פשוט היה מוזר.

בסדר, כל קשר מדייק אותי. וזה אמיתי,

אבל נמאס לי לקבל דיוקים, אני פשוט רוצה למצוא את האיש שלי, את הדרך שאני עושה לבד, לעשות עם עוד משהו

נמאס לי לצעוד לבד בדרך, לפעמים אני מרגישה שגם הקב"ה איתי. אבל לא מעבר לזה,

ונמאס לי לשמוע עצות, ביקורת, תנסי לראות את..., מה הבעיה שלך עם..., אני רוצה משהו שיחלום חלום דומה לשלי, שהבית שלנו ילך לאותו מקום, בסדר. יש לי קצת חלומות לא קונבנציונלים, אבל יש לי חלום, ונמאס לי לחלום אותו לבד.

קיצר, אחרי הפריקה והתסכול - איך ממשיכים לשמוע עוד הצעות? לא רוצה לצאת לעוד הפסקה בין דייטים, אבל אין לי כח לעוד קשר שיגמר.

קודם כל - חיבוק ענק!רק נשמה

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

מאוד יפה וחכם.נחלת

מה עדיף? להתחתן סתם כי כבר אין כח לחפש?חוזר תמיד לאשתי

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

ברור שלאטבע, אמת

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

ספרי לי על זההפי

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

...אילת השחראחרונה

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

אולי יעניין אותך