איך מעוררים רצון להתחתן?Shandy

יש רצון לזוגיות ואהבה זה טבוע בבנו מאז ומתמיד ואצל בנות רואים את זה כבר מגיל 12 אנחנו חולמות על חתונה ועל הבעל

מעבירות בראש שמות ומשוות מה הכי מתחרז ואיזה שם משפחה היא מקווה בחיים לא לקבל🤣😂

קיצר אנחנו גדלים עם זה ושמגיע הרגע לצאת אז בכלל הרגש בשמיים וכו

יש כאלה שפשוט הרצון הזה מודחק להם הצידה בגלל עבודה ולימודים זה לא שהם לא רוצים פשוט כרגע לא מתאים.

יש כאלה שזה מפחיד אותם ומלחיץ וחושבים שהם לא בשלים אבל עדין הם רוצים.

אבל מה עם כאלה שפשוט לא מרגישים את זה

הם לא מפחדים. הם לא דוחקים. הם אפילו מנסים.

הם יוצאים. אבל זה לא מתקדם כי הם גילו שאין בהם רצון לזה...

איך מעוררים רצון להתחתן אצל מישהו

הם הכי שמחים שאחרים סוגרים ווארט אלא שרוקדים הכי הרבה ועושים הכי שמח בחתונות של אחרים

אבל לא מצליחים לדמיין את עצמם בשלהם...


 

לשלוח אותם למאמן.ת לחתונה זה רעיון שישבו עליו אבל מה עוד

איך אפשר לעודד לרצות את זה.

ו

עבודת המידות, בפרט מידת הענווה, אהבת ה', אהבת הריעintuscrepidam
זה לא מאגו.Shandy

הם טיפוס שנותן ומפנק בכייף על אנשים שהוא אוהב וזה מה שגם מייחד אותם.

ענווה אולי כן. בסוף כולם צריכים להתחזק בזה אבל זה לא הטיפוס שאף על עצמו ואין מי שמשתווה

הם יכולים למצוא מישהו ויהיה כייף אבל הם יראו בהם בסוף כחברים לא כפוטנציאל לחתונה כי הם לא רוצים אחת כזאת...

זה משהו אחר..

הגיוני שזה משהו מהילדות ביחס עם ההוריםנוגע, לא נוגע

ילד הורי לדוגמא.

הגיוני גם שזה חוסר באהבה וקבלה עצמית

אממShandy
עבר עריכה על ידי Shandy בתאריך י"ב בסיוון תשפ"ו 23:38

יש סיכוי הפוך אבל זה טופל

וזה לא הסיבה

הקטע זה שפשוט נחמד להם לבד

לא מפחיד אותם לגור לבד

הם כן רוצים אהבה מתי שהו

ונמשכים למין השני אבל הרצון הזה לצאת להתחתן לא קיים

אני אמשיל את זה

הם רעבים אבל אין בנם רצון לקום לקחת אוכל וגם שמגישים להם הם לא פותחים את הפה לאכול.

 

אז כנראה הם לא מספיק רעביםנוגע, לא נוגע

ואולי החשש זה מכל הנושא של הקמה וניהול בית.

אם היה מותר חברים, הם היו רוצים? 

אבל הם גרים לבדShandy

הם מנהלים בערך לבד את הדירה שלהם.

קשר זוגי אני לא חושבת

אפלטוני אולי

זה כאילו הם בסבבה שלהם לבד

והן הרבה זמן לבד

הם כן ירצו מתי שהו זוגיות וכו אני מאמינה אבל מאיפה מתחילים?

האם ייתכן שזו פשוט לא בשלות עדיין? יכול להיות?נחלת
מה זה בשלות? מה היא אבוקדו?intuscrepidam
לא היא לא אבוקדו (יש לשער)נחלת

אבל אולי היא עדיין "ירוקה" מבחינה נפשית מסויימת.

לא מסכים בכלל, היא כנראה חוששתintuscrepidam
המדד היחיד שחשוב מבחינה נפשית היא יכולת לקחת אחריות. בחורה בת 24 בהחלט יכולה לעשות את זה.
לא נשמתי😂Shandy
תודה על זה
בכיף, קיצור אחרי הבדיחה השתכנעת להתחתן?intuscrepidam
היא בשלהShandy
היא בוגרת גם רגשית 
אני לא יודענוגע, לא נוגע

בדרך כלל אנשים מתעוררים בשלב כלשהו בחיים בעקבות דבר כזה או אחר, לטוב ולרע.


אני נזכר שהיה לי בישיבה חבר חדר כזה.

הוא אמר לי- זה מצווה אז אני קם ומחפש (מהצד זה נראה מוזר, אבל אם חושבים על זה זה מאוד מעורר הערכה). באמת הוא התחתן אחרי לא הרבה זמן וראיתי שהוא מתחבר למצב החדש.

אני לא יודע אם זה ידרבן את הנ"ל, אבל אפשר ללמוד מזה שלא חייב תמיד לרצות חזק את עצם הדבר. אפשר פשוט להחליט שהגיע הזמן להתקדם לשלב הבא ומשם דברים זזים. 

אני גם חושב שבמובן מסויים אנשי הלבד יכולים להיותנוגע, לא נוגע
האנשים הכי זוגיים. כי אצלם הצורך בזוגיות יושב במקום עמוק יותר, שברגע שהוא יחשף, יהיה קשה לא לרצות להגשים אותו.
מסכימה איתךShandy
הצורך יכול להתבטא ב4 רובדיםintuscrepidam

גופני, נפשי, שכלי ועוד אחד.

אם אין צורך גופני צריך לבדוק את זה עם גורמים מקצועיים.

הנפשי יושב על צורך בשותף לחיים.

השכלי יושב על ההכרה שהאדם אינו שלם לבדו, על הרצון להיטיב ולממש את אהבה לצד השני.

והרביעי הוא מצד עצמי של מי שאת ומי שמולך.


איזה רובד נראה לך שלא עובד אצל האנשים האלה?

הם תקינים ברוך ה'Shandy

הם מבינים את כל זה

הם נמשכים למין השני בן/ בת וכו

וכן רוצים אהבה וכו אבל בין הרצון הזה לרצון לעשות לעשייה עצמה אין קשר


עכשיו רק הבנתי!intuscrepidam

אז הם פשוט לא רוצים להתחתן, די מובן וסתם הסתבכתי.

הפתרון הוא להחליט להתחתן, זה מאוד פשוט.

זהו שאיך מגעים לזהShandy

לרצון הזה?

אם הוא אף לא היה קיים או היה חזק ממש

זה בן אדם שמברכים לו בקרוב אצלך או מצעים וזה כזה לא תודה

בעיתו ובזמנו

וכו וכו

איך מגיעים לרצון כלשהו?intuscrepidam

כמו שאמרתי יש 4 רבדים, גופני נפשי שכלי ונקראו לרביעי לשם שמיים.

בסוף זה מתוך בחירה, כמו כל שאר המצוות… מה עושה אדם שלא רוצה להניח תפילין? או לא רוצה להתפלל?

אם איני רוצה להניח תפילין,חתול זמני

אני יכול לכפות את יצרי ולהניח בכל זאת, למרות שממש לא מתחשק לי, בעזרת השלטת השכל (שכר ועונש או כי זה הדבר הנכון לעשות) על הרגש.

בזוגיות, לעניות דעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית, זה מתכון לאסון, כי זה משהו שדווקא היצר הרע (או מוטב: האגו, בניגוד לסופראגו) צריך לרצות (ידוע מדרש חז"ל על התרנגולות שלא הטילו ביצים כו'). לא נראה לי שזה עובד לשם שמיים, לא בדורנו על־כל־פנים.

אבל היא אמרה שלא מדובר במישהי שאין לה יצרintuscrepidam
אלא במי שהרצון שלה חלש
הכוונה היא ליצר מהסוג שמושך אנשים להיות ביחדחתול זמני

יצר רגשי יעני.

למה לעודד לרצות?ארץ השוקולד
בת כמה היא?

אם היא עדיין יחסית צעירה והיא לא רוצה, הכל טוב, היא תרצה בעתיד, אין סיבה לדחוף מי שלא רוצה לרצות לדעתי 

היא בת 24Shandy
ולמה דחוף שתרצה כבר להתחתן?ארץ השוקולד
כי 24 זה כבר לא מאד מאד רחוק מ120.יהודי שואף לטוב

צריך להתקדם. "לא טוב ביות האדם לבדו", גם אם הוא לא מרגיש את זה, והקב"ה ציווה עלינו לעשות את זה.

נח התחתן בגיל 500,חתול זמני

והאמת היא שכתוב בתורה "טוב היות האדם לבדו". (אמנם כתוב לפני זה "לא", אבל זה לא אומר שלא כתוב "טוב היות האדם לבדו").

דעתי האובייקטיבית בנושאחתול זמני

ראשית חושבני שצריך לנגוע בשאלה: מה גורם לנו לרצות דברים?

כדי להסכים לעשות משהו, די להבין את הערך המוסף שלו (לשטוף כלים כדי שלא יצמחו חתולים בכיור).

 

כדי לרצות לעשות משהו, צריך שתהיה טבועה תחושה בתוך הלב שזה משהו כיפי ונחמד ומושך (קצת טאוטולוגי אבל לא לגמרי). למשל אני יודע שיש מאכלים שאני ממש אוהב, אז לפעמים אני קונה אותם. אפילו שזה עולה כסף. או בירה. אני ממש אוהב את הטעם של בירות טעימות. אז מצדי גם לעשות קצת הליכה לחנות משקאות כדי למלא את הסטוק. או אני אוהב שירה. לא רק שאני נהנה ממנה, אני יודע שאני נהנה ממנה. לכן גם לפני שאני מרגיש את ההנאה (responsive pleasure), יש לי תשוקה, כי אני יודע שזה נחמד ומהנה, ואין לי בעיה לפנות זמן בלו"ז עמוס בשביל זה.

 

אז בסופו־של־דבר מה שאני חושב שחסר זה... כיף. ברמה הכי בסיסית. וידיעה שהדבר הזה הולך להיות כיף בשבילי.

יש אנשים שמנגנון התגמול במוח שלהם, ביחס לסיטואציות חברתיות, עובד אחרת (יש כאלה שממש נהנים ויש כאלה שסובלים). אבל לא בטוח שזאת גזירת גורל, כי ב"ה יש הרבה סוגים של אנשים והרבה דברים שאפשר לעשות.

 

אם פגישות תהיינה כל הזמן "כמה אחים יש לך מה ההשקפה הדתית שלך איך אתה מתכנן להתפרנס" (עניינים חשובים מאין כמותם) בסוף עבור בן־אדם כזה זה יותר כמו מטלה משעממת. טוב, אני הולך להתארגן עכשיו שעה, לגהץ חולצה, לחכות בשמש לאוטובוס המאחר, להגיע לאיזו פגישה עם בחורה שאני בכלל לא מכיר כשאני עייף אחרי העבודה וגם מגרד לי מעקיצות יתושים לאיזה בית קפה גנרי יקר ומטומטם, הולכים לדבר על כלום, היא תשפוט אותי על כל־מיני קריטריונים אזוטריים, לא יודע מה אני בכלל עושה כאן. ושלב הלאה, בנישואים, כאילו, מה כבר אמורים לעשות בנישואים שאמור להיות כיף? המחשבה הראשונה היא "פעילויות כיפיות", אבל פעילויות כיפיות הן כיפיות כשלעצמן, ואפשר לעשות אותן לבד בפחות כסף ומאמץ ויותר חופש וכו' וכו'.

 

אז צריך למצוא את הנקודה של הכיף / צחוק / הומור וכן הלאה שנמצאים בדיוק במרחב הבין־אישי הזה. ואני מניח שצריך בשביל זה קצת כישורים. כאילו, אי־אפשר להיות לגמרי awkward ולצפות שיהיה מגניב. אם במהלך החיים לא נחשפתי לכך שכיף להיות עם אנשים (או בנות לצורך העניין), למה שארצה להיות איתם(ן)? נראה לי שצריך לעבור איזשהו תהליך שאי־אפשר ממש לעבור בחדר הטיפולים התיאורטי, ואמנם ה' הטוב יכפר בעד שזה קצת סוטה מהמטרה המוצהרת של חתונה, אבל אולי יותר להתמקד בקטע של לעשות פגישות שתהיינה וואו, מגניבות. "וואו, עשינו דברים מגניבים, צחקנו, ובא לי עוד מהדבר הזה."

 

ולגבי בררנות יתר כנ"ל אם המטרה היא למצוא משהו מאוד ספציפי אז בהצלחה. אם יש נכונות ליצור זאת "עשה זאת בעצמך" נראה לי שזה כיוון יותר טוב.

 

גילוי נאות: לי אישית אין חשק (ולכן אין זמן) להתעסק עם זה בדיוק מהסיבות האמורות לעיל.

אהבתי. נתת לי כיווןShandy
הזדהתי ממש עם "המטלה המשעממת"Lavender

ובד"כ בדייט ראשון זה פחות הקטע של הדברים המגניבים והכיפיים אז באמת פחות התחביב שלי דייטים ראשונים😏

סליחה על הציניותנחלת

אבל מה לעשות, החיים הם לא רק כיף וכאלה, לפעמים דווקא הדרך האפורה

עשויה להיצבע בצבע נעים ונחמד בהמשך.....

זאת בדיוק הבעיה...חתול זמני

כל הזמן אני שומע מבוגרים מתאוננים על זה שזה לא כיף ומעצבן ומציק ואחריות בקיצור כל התמונה שמתבגר/מבוגר צעיר יכול לגבש על זוגיות זה שזה:

– לוותר כל הזמן

– משעמם ואפור

– לא חיובי במיוחד

– הנקודות הכיפיות נדירות ולא מעניינות

למה שמישהו בריא בשכלו (דגש על שכל – כי אני מניח שזאת גישה של אנשים שכליים יותר) ירצה דבר כזה?

 

מי שבא עם פרפרים ודמיונות והתלהבות ופנטזיות ברור שצריך קצת לקרקע אותו כדי שלא יתחיל להתפזר או שלא יתנפץ לו פתאום החלום מול המציאות.

מי שבכלל אין לו חלום, צריך דווקא לפתח את הצד ההפוך כי האלטרנטיבה היא שהוא פשוט לא ירצה יישאר רווק ויגדל 40 חתולים (שזה גם משהו... אבל לא בהכרח המטרה).

 

ולא אביר על סוס לבן פשוט מישהו שמלכתחילה יהיה יחסית כיף לפגוש אותו ברמה הבסיסית. ולזה אני מצרף גם את המאמץ האישי לנסות לראות איך הופכים פגישות ממטלה למשהו מהנה שפותח את הרצון לעוד. וזה לאו דווקא תלוי באדם שפוגשים אלא עם הגישה שבאים איתה, הכנה מראש (אולי להכין פעילות כיפית ומעניינת). אם לבוא עם גישה של אוקיי דייט ראשון שני כנראה יהיה קצת אפורים אבל אחר־כך נעשה מזה משהו מגניב אז נראה לי שגם אדם שזה לא בטבע שלו יוכל למצוא קצת מוטיבציה ולפנות מקום בלו"ז ובלב.

 

אחרת רק מטעם "זה באסה להישאר לבד" אוקיי זה גם באסה לחיות חיים אפורים לבזבז מלא כסף על חתונה מבלי להבין בכלל למה ולהתחתן עם מישהו בלי קמצוץ עניין או אהבה.

 

לגבי תפילות, תפילות תמיד חשובות אבל גם כלל למדתי בירושלמי

 

אנטולינוס אתא גבי רבי א"ל צלי עלי אמר ליה ישיזבינך מן הדא צינתא דכתיב לפני קרתו מי יעמוד. א"ל רבי לית הדא צלו יתיר כסיתך תכסה והא תינתה אזלה א"ל ישזבינך מן הדין שורבא דנפק בעלמא א"ל הא צלו כדון תשתמע צלותך דכתיב ואין נסתר מחמתו.

 

פני משה: רבי לית הדא כלל. אין זה תפלה ואין צורך לתפלה בשביל הצינה אלא היוסיף לך עוד בגד יותר ותלך הצינה:

 

מה שאפשר לעשות עושים

תשאל את כל אותם מתאוננים אם היו מוותריםיהודי שואף לטוב

זה סגנון של אנשים מסויימים. קוטרים. גם אם היה להם בכיס מטיל זהב היו מתלוננים שכבד.

מרגנים באהליהם. פרשת שבוע, 'זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם...'.

לא,חתול זמני

כי נשותיהם היו מרביצות להם...

סתם.

אבל ברצינות, כמעט כל מי שאני מכיר ככה, והנטייה שלי לקבל את הדברים prima facie. אם היה כל־כך נפלא לא היו מתלוננים.

ברור שיש מורכבויות וקשייםיהודי שואף לטוב

כשקשה לך לנשום אתה מפסיק?

יש קשיים ששווים את ההשקעה. אל אותם לא בנוכחות נשותיהם.

תנאי מוכרח לחתונה הוא מוכנות לעבודת המידות. ככה מיתקנים. ככה הקשיים גם הולכים ופוחתים.

הרבה דברים שקשים לי, אני מפסיק.חתול זמני

ולמען האמת, זה גם קשה להפסיק לנשום...

לא כל אחד בנוי למכירת בית חלוקת נכסים עורכי דין בלגן ריבים צעקות בעיות משמורת בעיות עם הילדים אז הרבה פשוט זורמים עם הסטטוס קוו... והאחוז הניכר שכן – מעיד משהו, נראה לי.

ובסוף עבודת המידות זאת... עבודה. כלומר... קאדר. לא מכיר אנשים שמרצונם החופשי מחפשים קאדרים.

הנה הפחדיהודי שואף לטוב

הטענה שלך היא פחד מגירושין?‏

אני לא אכתוב איך לא להתגרש. אני לא יועץ זוגיות, לא מתיימר ולא רוצה. הנסיון שלי ‏בתחום שואף לאפס מלמטה. לפחות זו מגמת עלייה.‏

אני כן אכתוב שכל צעד עם סיכוי יש בו גם סיכון. וככל שהסיכוי גדול יותר, כך גם הסיכון. מי ‏שלא משקיע האינפלצייה נוגסת בו, כך שגם בשיקולים 'שכליים' זה צעד הגיוני לענ"ד. עכשיו ‏צריך רק לחפש ולמצוא את ה'מנייה' הנכונה.‏

אבל לא מתחתנים בגלל שאם אני לא אתחתן האינפלצייה, הזקנה והבדידות יאכלו אותי.‏

מתחתנים כי רוצים.‏

לא אמרתי שעבודת המידות היא סיבה לחתונה (למרות שכאחד מבקש להשתפר, זו ‏פלטפורמה מדהימה. אבל זו לא סיבה. אני לא קונה מאמנת). היא תנאי מוכרח, ובשביל ‏דברים שאני רוצה אני מוכן לעבוד.‏

נתפס שנייה על נקודה. עבודת המידות זו עבודה. אכן. אבל אדם רוצה טוב. כל אחד מגדיר ‏‏'טוב' בדרכו. אבל רוצה להשתפר, להיות אדם טוב יותר. אם זה חשוב מוכן גם להשקיע ‏בזה. אז אתה רוצה לעבו על המידות. אל תאמר שאתה לא רוצה טוב, אמנם אני לא מכר ‏אותך אבל מהפעילות שלך כניק אפשר לראות שאתה רוצה להיטיב. עכשיו זה איזונים.‏

חוזר לעניין. אם אתה מאמין בזה (מכח הצו האלוקי או מכל סיבה אחרת) אני מניח שאתה ‏רוצה להרגיש לזה חיבור, כלומר, רוצה לרצות. אולי כלי שלישי או רביעי, לא משנה. מי שלא ‏רוצה לרצות אין לי מה להציע לו.‏

לא התכוונתי בדיוק לזה,חתול זמני

אלא שנישואים נתפשים כעבודה וקאדר. משרה נוספת. בקיצור לא משהו כיפי וחיובי. בניגוד לכך, איני מכיר את הצדדים החיוביים שבזוגיות (וכנראה גם הבנות המתוארות בשרשור המקורי).

אתה מכיר את השלילי ולא את החיובי, בלי לנסותיהודי שואף לטוב
אבל אתה רואה שיש הרבה שעושים את זה. נראה שהם לא מטומטים. אולי קצת. לפחות תתעניין למה הם עושים את זה ולמה הם ממשיכים עם זה. תשאל את מי שניסה ואל תתרשם מתרבות קיטורים זולה.
כמה שניסיתי לא היה מעניין.חתול זמני

התשובות הן לרוב אמורפיות שקשה להזדהות איתן "שותפות" "יציבות" "נתינה" "פלגא דגופא"

אני מבין נכון?יהודי שואף לטוב
יש רצון (כלשהו, עובדה שיש בירור והתעסקות, הושקע הרבה עמל ואפילו יש עייפות מההשקעה בו), אבל אין הסבר לוגי?
עיקר גישושיי היו לשם שמיים,חתול זמני

אך נוכחתי לדעת שאין זו סיבה מספיקה.

תראהכל היופי

לרוב כשקשה, מקטרים.

וכשטוב שותקים.

כי זה פחות מעניין, או כי לא לעורר קנאה, או כי זה פרטי וכו' וכו'.


אז אני יכולה לספר כמה טוב יש לי בזוגיות, כמה היחד עוזר ומשמח ומחזק ברגעי משבר קטנים וגדולים, וכמה החברות נותנת לי וגם לא מעט רגעים של כיף גדול.

אבל אני חושבת שמעבר לאמירות, כדאי גם לחוות קצת, אם רק ראית לנגד עיניך מודל שלילי בטח שזה לא עושה חשק.

נכון ונכוןLavender

את לא צינית בכלל

ולכן אני ממשיכה לצאת לדייטים למרות שלא תמיד כיף בהתחלה אבל בד"כ בדייטים מתקדמים נחמד יותר

וכמובן שהמטרה הסופית עומדת מול עיניי (רמז: חתונה)

בדייט הראשון נלך לצפות בלווייתני אורקה,חתול זמני

נעשה באנג'י ונלטף שועל ארקטי.

סתם, אני לא יפה מספיק בשביל זה.

אבל אולי נחלת הייתה זורמת איתך?

חחח דווקא רעיונות מגניבים למותLavender

אבל חלאס לרדת עלי😅

אמתך הנאמנה יוצאת גם עם בחורים לא יפים ולא גבוהים😬

יאללה @נחלת זורמת לבוא איתי לטיולים חוויתיים או לדייט לא מחייב? 😂

לא צריך להיות יפהנחלת

כדי ללטף שועלים, ארקטים או לא....ה ם  צריכים להיות יפים....

 

ואולי כאן טמון הכלב? (או השועל....), אם אני לא מספיק יפה או כך אני מרגיש,

ואז עדיף להמשיך ללטף שועלים, חתולים או כל דבר נושא פרווה....

כמובן שזה לא נכון. אמנם התקופה הזו רוחשת טיפי יופי הזויים למיניהם

אבל זה לא מה שחשוב באמת; במיוחד, לענ"ד, אצל נשים. האישיות

המבצבצת מהקליפה החיצונית, היא המושכת. אדם מורכב הרבה

יותר מאשר מעטה נאה. מכירה אנשים עם בעיה חיצונית בולטת

לגמרי, שהקימו משפחות, אפילו עם בני/בנות זוג, הנחשבים "יפים".

 

 

אם משעמם אז תעשו מענייןאני:)))))
על ההתחלה? עם בחור שלא מכירה בכלל?Lavender
כן, תגווניאני:)))))
אפילו רק מיקוםאני:)))))
החל מדייט שני זאת לא בעיה בשביליLavender

אבל לדייט ראשון לא תמיד יש לי כוח

להתארגן שעות בבית אחרי יום ארוך בעבודה, לנסוע למקום מרוחק (גם אם זה מיקום שונה זה עדיין לא לצפות באורות הצפון או משהו שמעניין אותי)

ואז להגיע ולראות שהבחור לא בכיוון שלי בכלל בכלל...

אם הבחור כן בסגנון אז דייט שני יכול להיות לגמרי סבבה כי בוחרים מקום נחמד וזה גם לא האיפוק המסוים שיש בהתחלה עם מישהו שלא מכירים

צריך קודם לוודא שהוא יפה...חתול זמני
וואלה האמת אתה צודקLavender

הבעיה היא שכמעט ואין היום גברים כאלו

ביקשת קיבלת חחח

יופי, סוף־סוף הודית באשמה.חתול זמני

למרבה המזל, חתולים יפים יש בשפע:

 

Happy Maine Coon Cats on a Beautiful Day in the Forest!
חחח הצלחת להוציא את זה ממני 😿Lavender

אהממ מתלבטת בין החתול בהיר לכהה

איך הייתי רוצה לקבור את הפרצוף שלי בפרווה שלהםחתול זמני

די אני נמס

דווקא אפשר להביןLavender

לעומת חתולי רחוב הם באמת חמודים

מה דעתך על החתול הנ"ל?חתול זמני
Dog - @Richie the_mainecoon
רואה ריבוע לבן לא יודעת למהLavender
חחח מתיקות כובשתLavender

אבל פחות בקטע לאמץ

כבר מעדיפה אנשים לא הכי יפים

מוסיפה על האמוראנימה

שהכיף יהיה ברמת ההצעה, להציע מישהו מעניין שעושה חשק להכיר אותו בתור בן אדם.

לא מישהו שמתאים לך ואולי תוכלו להתחתן, לנהל חשבון בנק משותף ולעשות תורנות בשבת של שנצ-שמירה על הילדים.

אלא אדם עם תחומי עניין/ עבודה/ לימודים/ תחביבים/ תכונות אופי/ משפחה/ מוצא/ קהילה/ סגנון חיים שמדבר אליה, ובנקודת זמן הנוכחית יהיה לה כיף להכיר איתו, לדבר איתו, לשמוע מה הוא עושה.


 

 


 

זה אומר גם להציג את ההצעה כמישהו שפשוט יהיה כיף להכיר אותו ולהפגש ולא בצורה גנרית של נקודות מתאימות, וגם לעשות מאמץ למצוא הצעות כאלה.

בקיצור - שלמות. הנסיך על הסוס הלבן, מייד.....נחלת
זאת בדיוק הייתה כוונתיאנימה
במצבי קיצון אפשר להתפשר עם נסיך על סוס שחור
לראות מה החסם שמונע?Lavender

מכירה גם כמה חברות שלא ממש בקטע להתחתן וממה שאני מכירה זה יושב על חסם/ פחד כלשהו ממחויבות/ משהו אחר.

וכשמבינים על מה זה יושב יותר קל לפתור את זה במידה ומעוניינים(:

ולהתפלל על רצון?....לבקש על רצון....נחלת
הרבה יותר פשוט לרצותintuscrepidam
זה כמו שתגידי למישהו שהחליט לא להניח תפילין להתפלל שירצה להניח תפילין
אבל אם הוא/היא יודעים שזה חשובנחלת

וזה מפריע להם, כן חשוב להתפלל על זה. כן. להתפלל לרצות, להתפלל להבשיל (...) - הרי הוא/היא רוצים

להקים בית מתי שהוא, לא?

אבל זה מתחיל מהרצון, או לפחות מרצון לרצותintuscrepidam
והיא גם לא אמרה שהיא רוצה להקים בית
א. אז להתפלל על רצון לרצותנחלת

ב.  אבל מן הסתם היא כן תרצה להקים בית מתי שהוא. ולא בלבד

     שכך מקובל, שהיא אותי תרצה ילדים, שהיא תחשוב שהזמן

     חביבי, לא בדיוק מיטיב עמנו, ולעת זקנה, להישאר לבד,

     ולעשות חושבים במבט לאחור....הבדידות קשה. במיוחד

     כשאתה כבר לא צעיר ואין לך את הכוח לדלג כמו עז

     בין תחביבים שונים, במקומות שונים, ואין כל כך מי

     שאפשר לשבת איתו/איתה על כוס קפה כי הוא

     או היא עסוקים, כל אחד  עם הילדים, משפחה

     שלהם - אז זה כבר לא כל כך כיף להיות לבד.

  

     נכון, כשצעירים וכיף, לא חושבים על זה

     אבל אם השם יתברך נותן חיים ארוכים,

     זה מגיע.

   

   כן נראה לי אולי שזה נובע מאיזה חסם

   מן משהו שאטום בנפש לצורך בקרבה,

   לפחד אולי....  

 

 

כתבתי "אותי" והתכוונתי אולי. שגיאת מדפסת...נחלת
אותי כדאי לברר עם מישהו מקצועי אםנחלת

זה חסם או פחד כלשהו - ליתר בטחון. לא?

שוב כתבתי אותי במקום אולי. מה היה אומר על זהנחלת

פרויד?....

איזה צעירים וכיף, לבחורה בת 24 רוב החברות נשואותintuscrepidam
לרצות היא רוצה?יהודי שואף לטוב

רצון משפיע ודוחף, ציך רק להתעסק בו ולתת לו מקום. אם יש רצון לעשות צעד, עם כל החסמים, בסוף מתגברים ועושים. לפחות בוחנים את זה, מה שיכול גם להסיר חסמים כמו שכתבתי כבר.

אם אין רצון, אבל יש רצון לרצות, אז צריך להתעסק ברצון לרצות

אז כן, בן אדם לא בא-לו להניח תפילין, אבל זה כואב לו שאין לו רצון, הוא היה רוצה לרצות, מפריע לו החסר שנוצר אצלו באהבת ה'. זו כבר חצי מהרפואה.

תפילה אמיתית מהלב, מלבד הפעולה הרוחנית שלה, היא גם בעצם עיסוק ברצון, חיזוקו ובירור.

אז אם אין רצון, אבל יש רצוןמלרצות, צריך להתעסק ברצון לרצון. בסוף זה יביא לרצון ישיר, והוא בתורו יביא למעשים.

שמעתי דברים גדולים על זה מדמויות חינוך. זה מבט ודרך שמשנים אנשים ופותרים סיבוכים עמוקים.

עיבוד, מסגור חסמים ופחדים והרגעתם.יהודי שואף לטוב

רציתי להתחיל להיפגש.

צריך להתחתן. ככה אומרים.

אבל למה שאעשה את הצעד המטורף הזה?

ישבתי ורשמתי. הרבה סיבות אפשריות. חלק דחיתי מיד, חלק רציתי שלא יהיו נכונות, חלק נכונות וחלק רציתי שיהיו נכונות.

מביא כאן חלק מהנקודות שהעלתי:


מה אני מחפש?

קשר.

נתינה.

קבלה.

תמיכה.

שיתוף.

ייעוץ, לא רק בטכני, גם במהותי-אישי.

אישור.

חום.

אהבה. דו"צ, להיות אוהב ואהוב.

דאגה, דו"צ.

קביעות.

התגדלות. השלמה.

התקדמות.

בריחה? ברור שזה מהפח אל הפחת.

הרגשה שאני לא בשלב שאני צריך להיות בו.

מקום, בלי הסתרות.

עצמיות.

עצמאות, להפסיק להיות תלוי כעני שאינו חשוב.

ציווי אלוקי. זה צריך להיות טעם מרכזי, גם אם לא מבינים. אני צריך לחזק את הרצון לעשות דבר ה'. אמונה בבית ישראל, בבניין העם.

אמונה בחשיבות ילדים.

בדידות. מה חסר לי? זה כל הדיון.

מילוי ריק. זה ריק שנולד מהצורך להתקדם.


ישבתי עם עצמי ועם הרשימה הזו פרק זמן והתבוננתי. חיפשתי למה וחיפשתי ומה מונע ממני. ואז הבנתי. וכתבתי. מביא גם את זה, עם שינויים קלים:

זהו. חסרה לי אישה כי חסרה לי צלע. זהו רגש עמוק שטבע הקב"ה באדם ע"י בריאתם כחד

ונסירה. זה געגוע. מה זה געגוע? רצון [להרגיש,] לממש ולבטא את האהבה [הקיימת] בצורה

גדולה יותר. אני יודע שהיא חלק ממני ומרגיש אליה קשר, גם אם איני יודע באיזה גוף היא.

החיפושים הם לא מי יכולה להיות, אלא באיזה גוף היא. מחזר אחרי אבדתי.

יש הסברים מעשיים, אבל היא פשוט 'עצם מעצמי ובשר מבשרי'.

השלמה. שלי? שלנו. אנחנו אחד. אז בעצם שלי. שלה. באותה מידה. ולא אכפת לי לקרוא לזה

השלמה שלה, כי אני אוהב אותה. [כי אני-היא. כי זה אותו דבר].

(אז הציווי האלוקי הוא כמו איסור אכילת דם, שנפשו של אדם קצה בו, להרבות בשכר?

הרצון האלוקי גם מנתב את הקשר למטרה משותפת, לדרך התנהלות, לקיום עולם).


אני חושב שהרגשת החסר הזו, הגעגוע הזה, חייב להיות בסיס להתחלת החיפוש. בלי זה, הרי זהו מעשה של טירוף. מה אני צריך לקשור את עצמי לבן אדם, שונה ממני, עם רצונות ושגעונות משלו, שיגביל אותי ויקח לי את החופש?


אז מה עושים אם לא מרגישים את זה?

זה קיים. אם לא מרגישים-יש חסם.

אני חושב שאני לא הרגשתי את זה עד שישבתי ועיבדתי סיבות וחסמים, סילקתי פחדים, או לפחות הגדרתי אותם. הצלחתי להכיר בעצמי נקודות מסויימות שמרתיעות אותי מלחשוב על הנושא ברצינות.

אצלי זה היה בעיקר ההבנה שאני מפחד מתחילת קשר. כי אני ביישן. אולי ביישן בדרך די-ייחודית, אבל באמת אני ביישן, ואני לא יודע איך לנהל שיחה עם מישהו שאני לא מכיר, ועוד בחורה, אז זו תהיה סתם פאדיחה אחת גדולה.

זה היה הצעד הראשון. הצלחתי למסגר את הפחד הזה, הוא לא חזות הכל, לא כל עולם הזויות מפחיד אותי, רק ההתחלה.

אחרי זה ניתחתי פתרונות. אין פתרון קסם, אבל כל מיני דברים שיעזרו לי. להכין נושאי שיחה מראש, ובעיקר להבין שהיא לא נושכת (הרבה מהתובנות הללו כבר כתבתי כאן בפורום בשרשור בנושא הדרכה לדייט ראשון). הצלחתי למסגר את הפחדים ולהרגיע אותם, גם אם בצורה חלקית (גילוי נאות, כמה פעמים לפני דייטים ראשונים פתחתי את ההודעה שכתבתי שם וזה עזר לי להגיע רגוע). אחרי שיחה עם דמות שאני מעריך הגעתי להכרה שזה אתגר שיש בכוחי להתגבר עליו.

אחרי שהצלחתי להסיר את החסמים הללו, פשוט צצה לה הרגשת הגעגוע. הוא היה שם כל הזמן, היא פשוט היה מושתק ע"י פחדים וחסמים.

לקח לי זמן להגדיר את ההרגשה הזו, ועוד יותר זמן להצליח לעשות איתה את הצעד הראשון, אבל ברגע שיש אותה הפחדים נכנסים עוד יותר לפרופורציה.


אז אני חושב שאם אין רצון אימון נכון יכול לפתור את זה. הוא פשוט צריך לדלג בשלב הראשון על ה'למה', להניח את זה כאקסיומה, הנחת יסוד, ולחשוב מה החסמים שצצים אל מול המחשבה על זה. אילו פחדים מונעים. אחרי עיבוד, מסגור וריכוך הפחדים זה יצוץ. זה לא חייב להיות אצל מאמן, זו יכולה להיות עבודה אישית.


הבעיה היא שאם אין רצון- אז למה להשקיע מאמץ ולעבד את העניין. פה חייבים אמונה.

לא ממש נראה לי.חתול זמני

תראה בסוף במחברת הצלחת להעלות המון נקודות מהותיות של רצון. אמנם יש חסמים אבל אחרי שמקלפים אותם או מטפלים בהם או אומרים "עלה נעלה" זה נפתח ועובד.

 

אבל תאר לעצמך מישהו ש:

– לא ממש מעניינות אותו קבלה ונתינה

– לא אוהב לשתף

– לא צריך ייעוץ, די טוב בלפתור את הבעיות שלו לבד

– מרגיש מסופק מלא ועצמאי

– נמצא במקום קבוע ויציב למדי בחיים

– הרעיונות הרומנטיים של בשר מבשרי "הרי את צלעתי" וחיסרון אונטולוגי מופשטים מדי בשבילו ולא אומרים לו שום דבר

– לא בהכרח נגד ילדים אבל גם לא מרגיש את הצורך "להשאיר המשך" וכל הדברים האלה

 

זאת כבר לא בעיה של חסמים ופחדים. אי־אפשר להניח כאקסיומה שאני רעב, כשאני בכלל לא רעב. או שאני אוהב בירה ומוכן לוותר בשבילה על הכל, כשאני לא ממש מתלהב ממנה. או שלא טעמתי בירה מעודי.

 

השאלה שמציג השרשור המקורי היא שאלה מאוד, מאוד גדולה, ונראה לי שהיא קשורה גם בדור שלנו, ותגדל בדורות הבאים.

סטטיסטית, 50% ממי שאינם בזוגיות בארה"ב, גם אינם מעוניינים בזוגיות (בניגוד לכאלה שמעוניינים אבל...), לפי מחקר בגרמניה משהו כמו 20%.

 

אני חושב שהסיבה לכך היא שהחיים פשוט נהיו טובים. אפשר לעבוד ולהתפרנס יפה לבד. המכונות החליפו כמעט את כל מטלות הבית. לצורך התייעצות יש אינטרנט, פורומים, AI, קשרים חברתיים אחרים זמינים מאוד. (תאר לעצמך מה היה צריך כדי להתייעץ עם מישהו לגבי משהו, לפני הוצפ, או הטלפון. מה היית עושה, שולח מברק לחבר? עדיף כבר להתחתן ואז תמיד תוכל לאכול לאשתך את הראש). בידור יש אינסוף ספרים סרטים סדרות מאמרים מוזיקה בלחיצת כפתור. מבלי לדבר על בילויים ממשיים כמו מסעדות חו"ל וכיו"ב שהפכו להרבה יותר נגישים לאדם הפשוט.

 

להוסיף לזה את זה שהעבודה בימינו היא די תובענית (או גופנית או שכלית) אדם מגיע הביתה די עייף ומה שהוא רוצה זה קצת לאכול אולי לצאת להתאוורר לפתוח בירה ללמוד דף גמרא ק"ש שעל המיטה ולישון.

 

או לגבר הממוצע: 6:00 קימה 18:00 חזרה מהעבודה שעה מנחה/ערבית + שעה מקלחת אוכל + שעה לימוד תורה (אם לא יותר) הגענו ל־21:00 נשאר רק לפוש עוד שעה ואפשר ללכת לישון. זוגיות היכן נכנסת איני יודע. וחיפושים ומאמצים אקטיביים למציאת זוגיות, זה באמת איני יודע. אשכרה מסירות נפש. אבל בשביל לרצות למסור את הנפש, צריך אהבה מאוד חזקה. אז אם אין, אין.

 

בקיצור אני חותר לכך שהעולם המודרני מתקדם לעבר מין... סכיזואידיזציה, או משהו כזה. לפחות חלקו. גם אם זוגיות יכולה להיות איזשהו אידיאל בפועל זוגיות וחיפושה הפכו להיות קשות ומסובכות ואוטונומיה הפכה להיות הרבה יותר פשוטה וזמינה. וצריך לחשוב מה באמת עושים עם זה. 

אם לא רוצים לרצות אי אפשר להתקדםיהודי שואף לטוב

אבל אם אתה רוצה לרצות, הדרך להשיג את הרצון הנוכחי, כלומר לרצות את הרצון הישיר, היא להתעסק ולהתשפשף בתחומי הרצון הישיר, להכיר אותו עד שיתברר שאתה רוצה אותו. קצת כמו דייטים... נדגים עם המטודה שהבאת, למרות שהיא קצת שלילית. אם אתה לא רעב, אבל אתה רוצה להרגיש רעב, תחשוב שאתה רעב, איך זה יהיה לך טוב, איך תתמודד עם זה ותצליח לדחוף כל מה שאתה אוהב בארוחה אחת. הרעב כבר מתחיל לדגדג?

כל הסיבות שהעלתי לא מקדמות אם אין רצון. אלו הצדקות למימוש הרצון או כלים להגדלתו, פיתוחו וקבלת החלטות לניתובו. הצעד הראשון הוא למצוא אותו, אפילו בפינה קטנה שלו, דהויה וחלשה, אח"כ עיבודו והחיים איתו יגלו כמה מה שגילית הוא רק קצה קרחון.

נושא השרשור היה דווקא אנשים שלא מרגישים חסמים,חתול זמני

אלא שפשוט לא רוצים.

 

אופרה מעניינת אותך? אתה יכול לפתח רצון עז לשמוע אופרה, כך שתרצה לשמוע אופרה כל יום מימי חייך, להשקיע בזה הון כספי והמון זמן, להיות מסוגל לטפס במעלה הרים וגבעות מטפוריים רק כדי לשמוע אופרה?

אם אני רוצה לרצות-כןיהודי שואף לטוב

אין לי שום אינטרס לרצות אופרה, אני חושב שזה מזעזע.

אבל יש לי אינטרס ורצון לרצות להתחתן. זה יכול להיות כי אני מאמין בזה מכח צו אלוקי או כי ההורים/סביבה לוחצים. זה יותר אינטרס לרצות, ואם אני אעסוק ברצון הזה הוא ישפיע.

ואם הסביבה היו לוחצים עליך לשמוע אופרה...?חתול זמני
אם זה היה מצליח ליצור בי רצון לאהוב אופרהיהודי שואף לטוב

הייתי עובד על זה.

כל עוד נוצר רצון לרצות, ואין משהו אחר (אותם חסמים ופחדים) שגורם לי להימנע מבניית הרצון הזו וגובר על הצד שכן, נגיד שהסביבה מנסה לגרום לי לרצות לרצוח.

נתפשת לנקודה הזאת אבל אינני קונה אותה,חתול זמני

היו זמנים שרציתי לרצות אבל מעייף לרצות משהו שלא רוצים.

אפשר שאלה?יהודי שואף לטוב

מה אתה עושה כאן בפורום? מחכים את ההמונים מידיעתך החתולית הבלתי גבולית, מחכים בעצמך מעבר לאינסוף, וסתם נתפסת על פורום בנושא הזה, או שיש לך איזה אפס קצהו של רצון, בכלי שלישי או רביעי?

אם אני צודק, ויש בך רצון כלשהו לרצות, אתה צודק שזה מעייף לרצות (כלי ראשון) כשאתה לא רוצה, אבל עם הרצון לרצות (כלי שני) מספיק משמעותי לך הרי נראה לי שתהיה מוכן להתאמץ להשיג את המטרה (כלומר, מאפשרת הביניים, דהיינו לרצות בכלי ראשון).

דיברתי על כלי ראשון ושני, אבל העיקרון נכון גם הלאה.


ואתה צודק לגמרי. זה קשה ומעייף. זה להתחפש מול עצמך, זה לחיות מה שאתה עוד לא. אחרי תקופה אתה מותש, וזה מובן לחלוטין.

זה הזמן לעשות עצירה, למנוחה ולהתבוננות רצון ממנו אני פועל (הראשוני, דהיינו כלי הכלי שני' וכן הלאה, נקודת הרצון שכן קיימת) וחיזוקו.


עשה חיל באפרתה וקרא שם בהית לחם

כן, זה בדיוק מה שאני עושה.חתול זמני

אני יודע שידיעותיי החתוליות הבלתי־גבוליות הן יוצאות מן־הכלל ולרוב מהוות נקודת מבט שונה מהרגיל לכן חושבני שיכולות להחכים. זה הכל.

חוץ מזה אני עצלן כמו חתול בצהריים שמשיים.

ולמה דעתך החתולית המוערכתיהודי שואף לטוב

בחרה להחכים את בהמונים דווקא בתחום הזה?

ולמה אתה ממשיך בדיון הזה?

האם ייתכן שזו מגננה שנועדה להסתיר (מעצמך) את הכלי השני/שלישי/שלושים וארבע, פך השמן הטהור?

לאו דווקא,חתול זמני

אני מחכים את ההמונים גם בתחומים נוספים.

חכמתי החתולית הזמנית המוערכת, כאמור, אינה יודעת גבולות.

אני לא הולך להתווכח על זהיהודי שואף לטוב

זה יהיה מאד מטומטם מצידי.

פשוט מציע לחשוב על זה.

הגיוניShandy
וואו. אני אתן לה לקרוא את זהShandy
כאחד שהתחתן בגיל 40 והתגרש בגיל 56….סיעתא דשמייא1
…. עם ארבעה בנים הגעתי למסקנה שאם הייתי אשה לא הייתי נמשכת ל80% מהגברים. לא בגלל שחלילה 80% מהגברים הם יש בהם פגם אלא בגלל האופי הנשי המיוחד. ולכן ההתלבטות הנשית שהזכרת די מובנת ביחוד בעידן המודרני בו האשה הפסיקה להיות כנועה והיא יותר עצמאית..
כל כך הייתי רוצה להכיר את החצי השני שלך יהודינחלת

שואף לטוב;  בעצם לא. כי למרות שאני כבר סבתא סבתא, אני קצת מקנאה בה. על שזכתה במישהו מלבב ,אמיתי, חכם ורגיש כמוך....

 

האם ייתכן ויש בפורום זה, אותה? יש כאן בנות מקסימות,נראה לי. למה לא לנסות? 

תודה. גם אני הייתי שמח. גם משתדל להשתדל בזהיהודי שואף לטוב
דינוזאוריתתתכְּקֶדֶם
"כשפרח לא פורח, אתה מתקן את הסביבה שבה הוא גדל, לאלגיטימי?

את הפרח.🌺" (שם, שם).

@Shandy

 

כל עוד את לא האדם הזה עצמו, (או ההורה של אותו אדם)

אני לא חושבת שאת צריכה לעשות משהו כדי לעורר רצון אצל מישהו אחר.

תפקידך כחברה (לדעתי) הוא אחר לחלוטין. גם אם היא כבר בת 24. (וייתכן גם שעל אף שיש לכן קשר חברי, יש נושאים שאותם היא לא מרגישה בנוח לפתוח מולך, ומשפיעים על הרצון לזוגיות).

נשמע לי שאת מתייחסת לזה כאילו יש בה פגם, כי משהו בה עוד לא התעורר - ואת מנסה לתקן את הפרח.

אם את שואלת בעצם על עצמך - אז זה משהו אחר לחלוטין.
 

אי אפשר לעודד לרצותמשה

רצון זה אנרגיה בגוף. לא בשכל. לא בתודעה. בגוף. בבטן.

 

אחר כך יש הרבה דברים שאפשר לעשות כדי להוריד חסמים או לעבוד איתה. אבל קודם כל צריך להבין שככה זה רצון.

לא קראתי תגובותלאחדשה

טבע האדם זה רצון לחיות בזוגיות.
זוגיות אצל דוסים - הרבה פעמים זה הפך הטבע.
חוסר רצון יכול לשבת על משהו מהסקאלה של הדחקה-טראומה.
יש משהו שחוסם.
יש ייצורים לא זוגיים, האחוז שלהם מינורי.. הם בד"כ טיפוסים שכלתניים ועם סיבות שכלתניות אפשר ל"שכנע" אותם, רק לדאוג שלא יתחתנו עם בן זוג שחולם על קשר ואהבה וזוגיות אקטיבית ומתפתחת
כל השאר- טיפול.
טיפול זה לא רק למי שמרגיש שמשהו לאבסדר...

אני קצת חולק עלייךמשה

טיפול לעולם לא יכול להביא ליעד רצוי. כלומר, אולי הוא יביא לשם. אבל טיפול זה לא כמו החלפת חלק מקולקל ברכב. אפשר לעשות תהליך רגשי ולגלות שבעצם לא רציתי את מה שחשבתי שאני רוצה ולהגיע למסקנה אחרת.

זו גם אפשרותלאחדשה

אבל אפשר לומר את זה על הכל

גם שיבושים וויז

לתאונות דרכים לא על אף אחד מישראל יכולות לקלקל את הדרך. אז מה לא ניסע?

נכוןמשה

זה בסדר לצאת ליעד מסויים, אבל לדעת שלפעמים אנחנו לא אמורים להגיע לשם. ולקבל את מה שעובר בדרך...

אפשר הסבר על המשפט השני?קדמה
"זוגיות אצל דוסים - הרבה פעמים זה הפך הטבע"
מחנכים אותנו להתרחק מבני המין השנילאחדשה

הכל אסור, לא צנוע, מוקצה...

צריך סןויץ' רציני לשנות את זה

מה השורש של חוסר הרצון לדעתך?זיויק
אולי תעני להם את מה שאת עונה לעצמךמחפש אהבה
תודה לכולם.🤍Shandyאחרונה

היה מעניין ומחכים לקרוא את כל התגובות שלכם

דייט בטרמפיאדה לגיטימי?נתקה

ככה...

השבוע נתקעתי עם מישהי דוסה באיזה טרמפיאדת חור

בצפון השומרון.. אני חושב חיכינו שם איזה 20 דקות

והיא הייתה שם עוד לפני

עכשיו הייתי מאוד עייף.. מאוד..

מה שקצט מנע ממני לפעול..

כלאחר מעשה..

לגיטימי לדעתכם לדבר עם בחורה בטרמפיאדה

ולהחליף אח"כ מספר או פרטים וכו, אם..

ממה שהיא משדרת היא מעוניינת לדבר איתך?

כ"כ.. בהנחה והתשובה היא כן..

האם לדעתכם שיחה כזו יכולה להלחיץ?

מה הדרך הנכונה חפתוח שיחה כזו?

האם זה אומר עליה שאולי היא מתלבשת כמו דוסה אבל היא לא דוסה באמת?

האם בכלל כל התפיסה הזו זה חוסר אמונה בה' שיישלח לך עד אליך את המיועדת?

על המשפט האחרוןעיונית

הוא שלח עד אליך את המיועדת ותקע אתכם חצי שעה בטרמפיאדה שוממת, מה אתה עוד צריך? שהיא תכרע ברך בפניך?

הכוונה, לא מחייב שזו באמת היא, אבל אתה לא יודע איך או מתי כלתך תופיע, והרבה שליחים למקום...

אז את חושבת שמותר לפרוץ את מחסום הבושה גם אםנתקה

לא נעים או מביך..

וכן ברור שזה מרגיש פיספוס נדיר..

אבל מאמין בקב"ה שלא מקפח שכר כל בריה..

אם היא רוצה להקים בית נאמן בישראל היא לא דוסית?חושבת בקופסא

יש בנות שמתאים להם שמתחילים איתן ברחוב ומביעות עניין ויש כאלו שזה לא מתאים להן. יש מתאם מסויים ביחס לציבור שאליו היא משתייכת ועד כמה דברים כאלו מקובלים והיא רגילה אליהם, אבל זה לא אומר שום דבר על יראת השמיים לכאן או לכאן.

אבל למרות שיש הבדל בין שיוך לנורמות חברתיות מסוימות ליראת שמיים, עוד לא פגשתי מישהי שלובשת חצאית ארוכה עד הרצפה, חולצת בסיס חנוקה סביב כל פינה בצוואר, ושיער אסוף בקפידה בצמה (אחרי החתונה- מגדל בבל ענק על הראש) שהיא לא קווניקית/ גבעוניסטית/ איפשהו בטווח בין לבין.

יעני, מה שרוב האנשים יגדירו דוסית או דוסית טרור. (יש עוד דרכים להתלבש צנוע, אבל הסגנון הזה מאפיין את הציבורים האלו).

שוב, לא בטוח שסגנון היכרות כזה יתאים לבחורה כזו, אבל אנשים הם לא תבנית מדויקת של הנורמות החברתיות שלהם. עדיין סביר שבחורה כזו תעדיף היכרות דרך צד שלישי כלשהו. אבל היא זורמת שניכם הרווחתם.

בהצלחה.

תודה חחנתקה

הגזמת זה נפוץ מכירה הרבההפי

שהכירו ככה

אין ספק שלא כל מי שהולכת עם חצאית ארוכה דתייה אבל הגיוני מאוד שהרוב כן

זה לגיטמי וכל השאר סרטיםadvfb

באמת שמתחילים עם בחורה לא יודעים איך היא תקבל את זה. נכון, זה חלק מהפורמט.

בכל זאת- כל עוד זה בטקט וברגישות - מותר ואולי אף מצווה להתחיל עם בחורה אם ראית לנכון

הוא שלח אותה עד אליךנפשי תערוג

לאיפה את רוצה שהוא עוד יביא אותה?

דרך אגב.

אני ואישתי הכרנו בדרך די דומה

לא טרמפידה. יותר הזוי

אבל גם מפגש מקרי

לא יהיה לך ולה מה לענות ביום הדין.אדם פרו+

הוא שלח אותך עד אליה

ולא עשית דבר.

עייף גם עשיו היה עייף

זה לא מנע ממנו לבקש אוכל

עייף זה לא תירוץ קביל בשמיים.

אתה סתם מקשקשקעלעברימבאראחרונה

מותר לדבר עם מישהי אם זה לצורך שידוך

בן עשרים ומשו+ יצא לי להימשך באמת רק לשלושה בחורותכְּקֶדֶם

אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת

השניה זו האקסית של פעם

וההכי הכי זו האקסית האחרונה

היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים

והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון

כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו

וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע

שלוש בחורים, שלושה בחורותטאבי

מה לדעתך בעצם גורם זה?

האופי שליכְּקֶדֶם

מה בו?טאבי

בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.

אנימה

ואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?

זה בעל כרחי זורם לשםכְּקֶדֶם

היי מה קורה?הרמוניה

תשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.

תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.

אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.

זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.

(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")

דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.

חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.

אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.

הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח

הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏

אני שומרכְּקֶדֶם

אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים

כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק

ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות

ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?

..הרמוניהאחרונה

כתבתי משהו אבל במחשבה שניה... יכול להיות שפשוט אתה כל כך משתדל להתייחס למהות של הבן אדם שנעלמה לך המשמעות של הגוף? כי נשמע שאתה לא מתייחס לקיומו כל כך מול אנשים.

יכול להיות שמרוב שאתה לא רוצה להיות מוסח מהחיצוניות ביטלת אותה לגמרי? (אם כן זה ממש חמוד)

הסימפטום זה חוסר המשיכה אבל אם רוצים לשנות אותו עדיף לשנות את ההבנה וההתנהגות. ובאופן טבעי גם זה ישתנה. לדעתי.

ומאד מתחברת לדברים של @עלמה בשרשור

איזה כיף לקרוא הודעה כזו 🙂בחור עצוב

תתחיל להתפקסהפי

ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..

אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.

אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.

ואני בן גרוע ביותר 😂

בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.

זהו זה הענייןכְּקֶדֶם

הדינמיקה.

בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.

מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל

יופי עכשיו תעבוד על דנמיקה אחרתהפי

תוכלי להרחיב בזה?ישי2

לדעת

וואלה לא לימדו אותי את זה..

מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא

אשמח ממש להרחבה בנושא

בהצלחה רבה!advfb

אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני

תודה שמרגיע אחכְּקֶדֶם

אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

אין מטרה להרגיע דווקא, אלא גם שתרגיש טוב וגם תפעלadvfb

אבל זה הגינוי אם אתה לא פונה לשדכנים מיזמים ודברים כאלה

גם הצעות מזדמנות זה משהו שהגיונית הוא לאו דווקא מביא דייטים רבים.

לדעתי כדאי להוריד את המיקודעַלְמָה

בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"

ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"

ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם

מבין מאת אומרת אבלכְּקֶדֶם

היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..

בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל

ברור שזה לא מחייב שתתפתח משיכהעַלְמָה

אבל אם יש בסיס של משיכה

זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך

את אומרת לו את זה בתור בחורה ..הפי

אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..

זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה

אצל נשים זה שונה מאוד

לא נכון מניסיוןטאבי

וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש

תראה אם הוא ראה אותההפי

פעמיים שלוש ולא התחבר זה בעייתי

יש בזה משהו אבל במקרהטאבי

שלו נראה לי זה יותר פסיכולוגי

התכוונתי לכתוב את זהעַלְמָה

ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם

וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל

כללי, ספציפיטאבי

מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.

מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,

לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?

חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.

אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.

שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?

בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.

מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.

לדעתי מאוד תלוי גיל - ככל שמצליחים להכיר ולמצואפ.א.

זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …

קודם כלפצל"פ

יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות

אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי

אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים

יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת

לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך

ברו יודע אנגליתכְּקֶדֶם

ברוטאבי

דברים שלדעתי חשוביםמילה בסלע

גיל

רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.

יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)

אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.

יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.

לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.

"מחפש בחורה עם כנות, יושרה ואחריות"טאבי

"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"

כאילו...

התכוונתי שזה בהכרות לעומק...מילה בסלע

בגדול מסכים איתךadvfbאחרונה

ובכל זאת, יש פעמים שדברים מסויימים מושכים לבנאדם את העין, או עוזרים לו לממש את עולם הערכים שלו ולכן בנאדם בוחר בהם. זה הגיוני לגמרי.

יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג

ישהפי

לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.

הבחורה גם אמרה כן ..

אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?

אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?

אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.

כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..

התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .

לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .

ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב

( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)

יש בהחלט עוד מקרים כאלה

אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)

האמת ורק האמת גם אם היא כואבתשנונימי

ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),

לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).

האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.

(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).

מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,

ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.

בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.

אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.

כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.

אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,

ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.

ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,

רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.

ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.

בתקופת הראשונים זה הפוך - עיקר המרכז בספרד ולאקעלעברימבאר

באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.

נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.

אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.

ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.

אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים

מי שפוסל רק על פי צבע שיער או דעות קדומותשנונימי

זה הפסד שלו.

ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...

אז שה' יתן שכל - וגם לנו.

לא בא להצדיק את ההתנהלות שלורודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 19:36

אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.

ממש לא מתרגש מזהבחור עצוב

אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.

אריק מהדרום

העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.

לשמחתי לא מצד העדהאביעד מילוא

אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.

יש הבדל בין העדפה אישית לעדה מסויימת ובין גזענותרודף מצוות

לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.

פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.

אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.

גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.

מנטליות אשכנזית/ספרדיתadvfb

מאוד תופסת מקום בעיני,

גזע, למי אכפת?

לא הייתי קורא לזה גזענות.קעלעברימבאר

יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.

זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת

מה?הפי

יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.

בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.

הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה

אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.

לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק

אותן..

צודקת.קעלעברימבאר

דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.

פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה

למה שטות גמורה?רודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ח' בכסלו תשפ"ז 9:33

אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.

אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).

זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:

בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),

אך גם פערים בנושאים אחרים:

  • ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,

  • נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,

  • עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.

  • אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.

נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.

חשש בדברים שכתבת, לא ביחס לעדה עצמהadvfb

גם לפי דבריך,

העדה היא סימן - לא סיבה!

סימן שאולי יש מה לחשוש, וסיבה לפערים אפשרייםרודף מצוות

לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.

לא לאadvfb

אתה צודק בזה:

גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים

אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.

לפעמים שלא מכירים יש חשש.

לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.

לא הבנתי, אתה טוען שאין קשר סיבתירודף מצוות

בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?

או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?

בוודאי שיש!

זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅

אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.

אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.

טוב, לאחר שקראתי שוב וניסיתי לעמוד על דעתךרודף מצוות

אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.

בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.

כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.

בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.

אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.

נכון אין מחלוקת בינינוadvfb

חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.

אני מבין עכשיו שכוונתך היא ככל הנראה לטעוןרודף מצוות

שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין

העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.

לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.

הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.

הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.

גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.

בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).

איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,

אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.

יכולה להיות לגיטימיתadvfb

שמדובר בחשש לגיטימי ;)

מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.

הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.

כן,טאביאחרונה

אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.

ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

תודה,נגמרו לי השמות

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

אנסה להסביראביעד מילוא

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

יישר כח יפה מאודצמר-ארד

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

יש כמה צדדים למסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות

ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה

נכון,

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

עכשיו הגבתי לך גם שם משה

אבל הנושא שם אחר מפה.

הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....

אז מה את רוצה?shindov

מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.

אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות

לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.

זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.

ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה"

מותר לך לקבל גם ביקורת את יודעתהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 15:25

בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי

ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.

אתחיל מהתייחסות דווקא לסוף דברייךנגמרו לי השמות

כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.

האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).

והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.

ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.

אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏

זה לגבי העניין הזה.

ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:

א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.

אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.

ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.

זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.

וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.

ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.

את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏

וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"

כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).

ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.

זה בדיוק הקטע ..הפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 23:20

אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.

לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק

לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר

צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...

ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.

בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את

השנייה.

זה יותר עניין של דיוק

רק להבהירנגמרו לי השמותאחרונה

לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.

הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.

שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.

הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות

אפשר להשתמש בתמונה הזו שיותר קשורה (יצרתי אותה כמובן בעזרת AI):

@משה

אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה

אבל בסדר

(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).

נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמות

אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?

(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)

מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי

זאת, קבלו את התנצלותי

אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי).

כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.

נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.

יש כמה ימים בין דייט לדייט.

וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.

אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).

מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...

השאלות הן:

  1. האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?

  2. מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?

    ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.

אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ

כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

בהצלחה רבהארץ השוקולד

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

נכוןהפי

תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירותמחדש נעוריי

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

תודה, אני גבר, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה הכוונה?הפי

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

מה הכוונה הכל?הפי

אני לא מבינה

את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb

דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..

אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.

מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.

חח התקבלתהפי

ישששadvfb

מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.

אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.

תודה תודה.

הישיבה נעולה.

עונהקל"ת

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

מעניין, תודהמחדש נעוריי

זאת בנורמה לרובדרייב

הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.

שים לב לנקודה חשובה:

נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.

לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.

דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.

תודה לך ולכולם...מחדש נעוריי

בעיני, כהכללה הבחורות נותנותadvfb

ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.

זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.

נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.

מעניין, למה לדעתך זה לא נוח להן?מחדש נעוריי

כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?

כנראה גםחושבת בקופסא

ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.

מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?

לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.

לקבוע בעצמי!!!!!הפי

ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!

זה חייב לעבור בידוק שלי חח

וואלהחושבת בקופסא

אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.

לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.

נראלי צריך פשוט כל דבר בפרופורציהקל"ת

לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.

אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.

לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.

פשוט תיהיה מי שאתה

נכוןהפי

אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד

לכן בדרך כלל הגבר מציע 2-3 מקומותadvfb

וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.

זה הכי טוב לא?

ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.

כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'

מסכן הבחורהפי

מזה זה סיוט

מה סיוט? זה כיףadvfbאחרונה

פעם דיברתי עם בחורה פעם ראשונהadvfb

ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.

מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.

בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.

גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.

הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.

בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.

איזה שטויות נוהפי

אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום

יכול להיותadvfb

אבל עדיין זה יותר כיף שהגבר מוצא מקום

שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף התלמיד העייף

אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב

קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.

אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.

בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.

אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)

אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.

ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:

  לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.

    אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!

לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה

   לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.

בהצלחה!ברוקולי

אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור

מובן לה מאליו דברים שאני עושהחצלה

לא בטוח שהכותרת נכונה, אבל העניין הוא כזה

יוצא עם בחורה מדהימה, כיף לנו ביחד בגדול יש כימיה ומשיכה. ממש תחילת קשר, דייטים בודדים. העניין הוא שמאוד מפריע לי שאני מרגיש שהרבה דברים מובנים לה מאליהם. לצורך העניין אם קונים עכשיו משהו ואני בא לשלם, מאוד חשוב לי שהיא תגיד לי שאולי היא תשלם הפעם או משהו כזה, ואז אני כמובן אסרב ואשלם בעצמי, אבל חשוב לי לדעת שזה לא מובן מאליו. או שמתקפלים וצריך לסחוב דברים או לפנות את הזבל, שלא תחכה שאני אעשה את זה אלא גם תפעל מעצמה ותפנה או תרים, כמובן שביחד, אבל פשוט לא יכול עם התפיסה שאישה היא פרינססה והגבר צריך תמיד לפתוח לה את הדלת וכו. אנחנו רק בהתחלה.

מה עושים עם דבר כזה? זה מוריד לי בקשר קצת תאמת, וזה מבאס כי בלי זה הייתי נראלי בעננים. ומצד שני שייך לדבר איתה על זה? על שותפות כזו בדייטים, שכלום לא מובן מאליו ואנחנו ביחד? לא יודע

אשמח לשמוע מכן/מכם איך אתם רואים את הדברים. אם צריך אפרט יותר.