הם טיפוס שנותן ומפנק בכייף על אנשים שהוא אוהב וזה מה שגם מייחד אותם.

ענווה אולי כן. בסוף כולם צריכים להתחזק בזה אבל זה לא הטיפוס שאף על עצמו ואין מי שמשתווה

הם יכולים למצוא מישהו ויהיה כייף אבל הם יראו בהם בסוף כחברים לא כפוטנציאל לחתונה כי הם לא רוצים אחת כזאת...

זה משהו אחר..

ילד הורי לדוגמא.

הגיוני גם שזה חוסר באהבה וקבלה עצמית

יש סיכוי הפוך אבל זה טופל

וזה לא הסיבה

הקטע זה שפשוט נחמד להם לבד

לא מפחיד אותם לגור לבד

הם כן רוצים אהבה מתי שהו

ונמשכים למין השני אבל הרצון הזה לצאת להתחתן לא קיים

אני אמשיל את זה

הם רעבים אבל אין בנם רצון לקום לקחת אוכל וגם שמגישים להם הם לא פותחים את הפה לאכול.

ואולי החשש זה מכל הנושא של הקמה וניהול בית.

אם היה מותר חברים, הם היו רוצים? 

הם מנהלים בערך לבד את הדירה שלהם.

קשר זוגי אני לא חושבת

אפלטוני אולי

זה כאילו הם בסבבה שלהם לבד

והן הרבה זמן לבד

הם כן ירצו מתי שהו זוגיות וכו אני מאמינה אבל מאיפה מתחילים?

אבל אולי היא עדיין "ירוקה" מבחינה נפשית מסויימת.

בדרך כלל אנשים מתעוררים בשלב כלשהו בחיים בעקבות דבר כזה או אחר, לטוב ולרע.

אני נזכר שהיה לי בישיבה חבר חדר כזה.

הוא אמר לי- זה מצווה אז אני קם ומחפש (מהצד זה נראה מוזר, אבל אם חושבים על זה זה מאוד מעורר הערכה). באמת הוא התחתן אחרי לא הרבה זמן וראיתי שהוא מתחבר למצב החדש.

אני לא יודע אם זה ידרבן את הנ"ל, אבל אפשר ללמוד מזה שלא חייב תמיד לרצות חזק את עצם הדבר. אפשר פשוט להחליט שהגיע הזמן להתקדם לשלב הבא ומשם דברים זזים. 

גופני, נפשי, שכלי ועוד אחד.

אם אין צורך גופני צריך לבדוק את זה עם גורמים מקצועיים.

הנפשי יושב על צורך בשותף לחיים.

השכלי יושב על ההכרה שהאדם אינו שלם לבדו, על הרצון להיטיב ולממש את אהבה לצד השני.

והרביעי הוא מצד עצמי של מי שאת ומי שמולך.

איזה רובד נראה לך שלא עובד אצל האנשים האלה?

הם מבינים את כל זה

הם נמשכים למין השני בן/ בת וכו

וכן רוצים אהבה וכו אבל בין הרצון הזה לרצון לעשות לעשייה עצמה אין קשר

אז הם פשוט לא רוצים להתחתן, די מובן וסתם הסתבכתי.

הפתרון הוא להחליט להתחתן, זה מאוד פשוט.

לרצון הזה?

אם הוא אף לא היה קיים או היה חזק ממש

זה בן אדם שמברכים לו בקרוב אצלך או מצעים וזה כזה לא תודה

בעיתו ובזמנו

וכו וכו

כמו שאמרתי יש 4 רבדים, גופני נפשי שכלי ונקראו לרביעי לשם שמיים.

בסוף זה מתוך בחירה, כמו כל שאר המצוות… מה עושה אדם שלא רוצה להניח תפילין? או לא רוצה להתפלל?

אני יכול לכפות את יצרי ולהניח בכל זאת, למרות שממש לא מתחשק לי, בעזרת השלטת השכל (שכר ועונש או כי זה הדבר הנכון לעשות) על הרגש.

בזוגיות, לעניות דעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית, זה מתכון לאסון, כי זה משהו שדווקא היצר הרע (או מוטב: האגו, בניגוד לסופראגו) צריך לרצות (ידוע מדרש חז"ל על התרנגולות שלא הטילו ביצים כו'). לא נראה לי שזה עובד לשם שמיים, לא בדורנו על־כל־פנים.

יצר רגשי יעני.

אם היא עדיין יחסית צעירה והיא לא רוצה, הכל טוב, היא תרצה בעתיד, אין סיבה לדחוף מי שלא רוצה לרצות לדעתי 

צריך להתקדם. "לא טוב ביות האדם לבדו", גם אם הוא לא מרגיש את זה, והקב"ה ציווה עלינו לעשות את זה.

והאמת היא שכתוב בתורה "טוב היות האדם לבדו". (אמנם כתוב לפני זה "לא", אבל זה לא אומר שלא כתוב "טוב היות האדם לבדו").

ראשית חושבני שצריך לנגוע בשאלה: מה גורם לנו לרצות דברים?

כדי להסכים לעשות משהו, די להבין את הערך המוסף שלו (לשטוף כלים כדי שלא יצמחו חתולים בכיור).

כדי לרצות לעשות משהו, צריך שתהיה טבועה תחושה בתוך הלב שזה משהו כיפי ונחמד ומושך (קצת טאוטולוגי אבל לא לגמרי). למשל אני יודע שיש מאכלים שאני ממש אוהב, אז לפעמים אני קונה אותם. אפילו שזה עולה כסף. או בירה. אני ממש אוהב את הטעם של בירות טעימות. אז מצדי גם לעשות קצת הליכה לחנות משקאות כדי למלא את הסטוק. או אני אוהב שירה. לא רק שאני נהנה ממנה, אני יודע שאני נהנה ממנה. לכן גם לפני שאני מרגיש את ההנאה (responsive pleasure), יש לי תשוקה, כי אני יודע שזה נחמד ומהנה, ואין לי בעיה לפנות זמן בלו"ז עמוס בשביל זה.

אז בסופו־של־דבר מה שאני חושב שחסר זה... כיף. ברמה הכי בסיסית. וידיעה שהדבר הזה הולך להיות כיף בשבילי.

יש אנשים שמנגנון התגמול במוח שלהם, ביחס לסיטואציות חברתיות, עובד אחרת (יש כאלה שממש נהנים ויש כאלה שסובלים). אבל לא בטוח שזאת גזירת גורל, כי ב"ה יש הרבה סוגים של אנשים והרבה דברים שאפשר לעשות.

אם פגישות תהיינה כל הזמן "כמה אחים יש לך מה ההשקפה הדתית שלך איך אתה מתכנן להתפרנס" (עניינים חשובים מאין כמותם) בסוף עבור בן־אדם כזה זה יותר כמו מטלה משעממת. טוב, אני הולך להתארגן עכשיו שעה, לגהץ חולצה, לחכות בשמש לאוטובוס המאחר, להגיע לאיזו פגישה עם בחורה שאני בכלל לא מכיר כשאני עייף אחרי העבודה וגם מגרד לי מעקיצות יתושים לאיזה בית קפה גנרי יקר ומטומטם, הולכים לדבר על כלום, היא תשפוט אותי על כל־מיני קריטריונים אזוטריים, לא יודע מה אני בכלל עושה כאן. ושלב הלאה, בנישואים, כאילו, מה כבר אמורים לעשות בנישואים שאמור להיות כיף? המחשבה הראשונה היא "פעילויות כיפיות", אבל פעילויות כיפיות הן כיפיות כשלעצמן, ואפשר לעשות אותן לבד בפחות כסף ומאמץ ויותר חופש וכו' וכו'.

אז צריך למצוא את הנקודה של הכיף / צחוק / הומור וכן הלאה שנמצאים בדיוק במרחב הבין־אישי הזה. ואני מניח שצריך בשביל זה קצת כישורים. כאילו, אי־אפשר להיות לגמרי awkward ולצפות שיהיה מגניב. אם במהלך החיים לא נחשפתי לכך שכיף להיות עם אנשים (או בנות לצורך העניין), למה שארצה להיות איתם(ן)? נראה לי שצריך לעבור איזשהו תהליך שאי־אפשר ממש לעבור בחדר הטיפולים התיאורטי, ואמנם ה' הטוב יכפר בעד שזה קצת סוטה מהמטרה המוצהרת של חתונה, אבל אולי יותר להתמקד בקטע של לעשות פגישות שתהיינה וואו, מגניבות. "וואו, עשינו דברים מגניבים, צחקנו, ובא לי עוד מהדבר הזה."

ולגבי בררנות יתר כנ"ל אם המטרה היא למצוא משהו מאוד ספציפי אז בהצלחה. אם יש נכונות ליצור זאת "עשה זאת בעצמך" נראה לי שזה כיוון יותר טוב.

גילוי נאות: לי אישית אין חשק (ולכן אין זמן) להתעסק עם זה בדיוק מהסיבות האמורות לעיל.

ובד"כ בדייט ראשון זה פחות הקטע של הדברים המגניבים והכיפיים אז באמת פחות התחביב שלי דייטים ראשונים😏

אבל מה לעשות, החיים הם לא רק כיף וכאלה, לפעמים דווקא הדרך האפורה

עשויה להיצבע בצבע נעים ונחמד בהמשך.....

כל הזמן אני שומע מבוגרים מתאוננים על זה שזה לא כיף ומעצבן ומציק ואחריות בקיצור כל התמונה שמתבגר/מבוגר צעיר יכול לגבש על זוגיות זה שזה:

– לוותר כל הזמן

– משעמם ואפור

– לא חיובי במיוחד

– הנקודות הכיפיות נדירות ולא מעניינות

למה שמישהו בריא בשכלו (דגש על שכל – כי אני מניח שזאת גישה של אנשים שכליים יותר) ירצה דבר כזה?

מי שבא עם פרפרים ודמיונות והתלהבות ופנטזיות ברור שצריך קצת לקרקע אותו כדי שלא יתחיל להתפזר או שלא יתנפץ לו פתאום החלום מול המציאות.

מי שבכלל אין לו חלום, צריך דווקא לפתח את הצד ההפוך כי האלטרנטיבה היא שהוא פשוט לא ירצה יישאר רווק ויגדל 40 חתולים (שזה גם משהו... אבל לא בהכרח המטרה).

ולא אביר על סוס לבן פשוט מישהו שמלכתחילה יהיה יחסית כיף לפגוש אותו ברמה הבסיסית. ולזה אני מצרף גם את המאמץ האישי לנסות לראות איך הופכים פגישות ממטלה למשהו מהנה שפותח את הרצון לעוד. וזה לאו דווקא תלוי באדם שפוגשים אלא עם הגישה שבאים איתה, הכנה מראש (אולי להכין פעילות כיפית ומעניינת). אם לבוא עם גישה של אוקיי דייט ראשון שני כנראה יהיה קצת אפורים אבל אחר־כך נעשה מזה משהו מגניב אז נראה לי שגם אדם שזה לא בטבע שלו יוכל למצוא קצת מוטיבציה ולפנות מקום בלו"ז ובלב.

אחרת רק מטעם "זה באסה להישאר לבד" אוקיי זה גם באסה לחיות חיים אפורים לבזבז מלא כסף על חתונה מבלי להבין בכלל למה ולהתחתן עם מישהו בלי קמצוץ עניין או אהבה.

לגבי תפילות, תפילות תמיד חשובות אבל גם כלל למדתי בירושלמי

אנטולינוס אתא גבי רבי א"ל צלי עלי אמר ליה ישיזבינך מן הדא צינתא דכתיב לפני קרתו מי יעמוד. א"ל רבי לית הדא צלו יתיר כסיתך תכסה והא תינתה אזלה א"ל ישזבינך מן הדין שורבא דנפק בעלמא א"ל הא צלו כדון תשתמע צלותך דכתיב ואין נסתר מחמתו.

פני משה: רבי לית הדא כלל. אין זה תפלה ואין צורך לתפלה בשביל הצינה אלא היוסיף לך עוד בגד יותר ותלך הצינה:

מה שאפשר לעשות עושים

זה סגנון של אנשים מסויימים. קוטרים. גם אם היה להם בכיס מטיל זהב היו מתלוננים שכבד.

מרגנים באהליהם. פרשת שבוע, 'זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם...'.

כי נשותיהם היו מרביצות להם...

סתם.

אבל ברצינות, כמעט כל מי שאני מכיר ככה, והנטייה שלי לקבל את הדברים prima facie. אם היה כל־כך נפלא לא היו מתלוננים.

כשקשה לך לנשום אתה מפסיק?

יש קשיים ששווים את ההשקעה. אל אותם לא בנוכחות נשותיהם.

תנאי מוכרח לחתונה הוא מוכנות לעבודת המידות. ככה מיתקנים. ככה הקשיים גם הולכים ופוחתים.

ולמען האמת, זה גם קשה להפסיק לנשום...

לא כל אחד בנוי למכירת בית חלוקת נכסים עורכי דין בלגן ריבים צעקות בעיות משמורת בעיות עם הילדים אז הרבה פשוט זורמים עם הסטטוס קוו... והאחוז הניכר שכן – מעיד משהו, נראה לי.

ובסוף עבודת המידות זאת... עבודה. כלומר... קאדר. לא מכיר אנשים שמרצונם החופשי מחפשים קאדרים.

הטענה שלך היא פחד מגירושין?‏

אני לא אכתוב איך לא להתגרש. אני לא יועץ זוגיות, לא מתיימר ולא רוצה. הנסיון שלי ‏בתחום שואף לאפס מלמטה. לפחות זו מגמת עלייה.‏

אני כן אכתוב שכל צעד עם סיכוי יש בו גם סיכון. וככל שהסיכוי גדול יותר, כך גם הסיכון. מי ‏שלא משקיע האינפלצייה נוגסת בו, כך שגם בשיקולים 'שכליים' זה צעד הגיוני לענ"ד. עכשיו ‏צריך רק לחפש ולמצוא את ה'מנייה' הנכונה.‏

אבל לא מתחתנים בגלל שאם אני לא אתחתן האינפלצייה, הזקנה והבדידות יאכלו אותי.‏

מתחתנים כי רוצים.‏

לא אמרתי שעבודת המידות היא סיבה לחתונה (למרות שכאחד מבקש להשתפר, זו ‏פלטפורמה מדהימה. אבל זו לא סיבה. אני לא קונה מאמנת). היא תנאי מוכרח, ובשביל ‏דברים שאני רוצה אני מוכן לעבוד.‏

נתפס שנייה על נקודה. עבודת המידות זו עבודה. אכן. אבל אדם רוצה טוב. כל אחד מגדיר ‏‏'טוב' בדרכו. אבל רוצה להשתפר, להיות אדם טוב יותר. אם זה חשוב מוכן גם להשקיע ‏בזה. אז אתה רוצה לעבו על המידות. אל תאמר שאתה לא רוצה טוב, אמנם אני לא מכר ‏אותך אבל מהפעילות שלך כניק אפשר לראות שאתה רוצה להיטיב. עכשיו זה איזונים.‏

חוזר לעניין. אם אתה מאמין בזה (מכח הצו האלוקי או מכל סיבה אחרת) אני מניח שאתה ‏רוצה להרגיש לזה חיבור, כלומר, רוצה לרצות. אולי כלי שלישי או רביעי, לא משנה. מי שלא ‏רוצה לרצות אין לי מה להציע לו.‏

אלא שנישואים נתפשים כעבודה וקאדר. משרה נוספת. בקיצור לא משהו כיפי וחיובי. בניגוד לכך, איני מכיר את הצדדים החיוביים שבזוגיות (וכנראה גם הבנות המתוארות בשרשור המקורי).

התשובות הן לרוב אמורפיות שקשה להזדהות איתן "שותפות" "יציבות" "נתינה" "פלגא דגופא"

אך נוכחתי לדעת שאין זו סיבה מספיקה.

לרוב כשקשה, מקטרים.

וכשטוב שותקים.

כי זה פחות מעניין, או כי לא לעורר קנאה, או כי זה פרטי וכו' וכו'.

אז אני יכולה לספר כמה טוב יש לי בזוגיות, כמה היחד עוזר ומשמח ומחזק ברגעי משבר קטנים וגדולים, וכמה החברות נותנת לי וגם לא מעט רגעים של כיף גדול.

אבל אני חושבת שמעבר לאמירות, כדאי גם לחוות קצת, אם רק ראית לנגד עיניך מודל שלילי בטח שזה לא עושה חשק.

את לא צינית בכלל

ולכן אני ממשיכה לצאת לדייטים למרות שלא תמיד כיף בהתחלה אבל בד"כ בדייטים מתקדמים נחמד יותר

וכמובן שהמטרה הסופית עומדת מול עיניי (רמז: חתונה)

נעשה באנג'י ונלטף שועל ארקטי.

סתם, אני לא יפה מספיק בשביל זה.

אבל אולי נחלת הייתה זורמת איתך?

אבל חלאס לרדת עלי😅

אמתך הנאמנה יוצאת גם עם בחורים לא יפים ולא גבוהים😬

יאללה @נחלת זורמת לבוא איתי לטיולים חוויתיים או לדייט לא מחייב? 😂

כדי ללטף שועלים, ארקטים או לא....ה ם  צריכים להיות יפים....

ואולי כאן טמון הכלב? (או השועל....), אם אני לא מספיק יפה או כך אני מרגיש,

ואז עדיף להמשיך ללטף שועלים, חתולים או כל דבר נושא פרווה....

כמובן שזה לא נכון. אמנם התקופה הזו רוחשת טיפי יופי הזויים למיניהם

אבל זה לא מה שחשוב באמת; במיוחד, לענ"ד, אצל נשים. האישיות

המבצבצת מהקליפה החיצונית, היא המושכת. אדם מורכב הרבה

יותר מאשר מעטה נאה. מכירה אנשים עם בעיה חיצונית בולטת

לגמרי, שהקימו משפחות, אפילו עם בני/בנות זוג, הנחשבים "יפים".

אבל לדייט ראשון לא תמיד יש לי כוח

להתארגן שעות בבית אחרי יום ארוך בעבודה, לנסוע למקום מרוחק (גם אם זה מיקום שונה זה עדיין לא לצפות באורות הצפון או משהו שמעניין אותי)

ואז להגיע ולראות שהבחור לא בכיוון שלי בכלל בכלל...

אם הבחור כן בסגנון אז דייט שני יכול להיות לגמרי סבבה כי בוחרים מקום נחמד וזה גם לא האיפוק המסוים שיש בהתחלה עם מישהו שלא מכירים

הבעיה היא שכמעט ואין היום גברים כאלו

ביקשת קיבלת חחח

למרבה המזל, חתולים יפים יש בשפע:

אהממ מתלבטת בין החתול בהיר לכהה

די אני נמס

לעומת חתולי רחוב הם באמת חמודים

שם קישור

Richie The Maine Coon Is An Enormous And Beautiful Anomaly

אבל פחות בקטע לאמץ

כבר מעדיפה אנשים לא הכי יפים

שהכיף יהיה ברמת ההצעה, להציע מישהו מעניין שעושה חשק להכיר אותו בתור בן אדם.

לא מישהו שמתאים לך ואולי תוכלו להתחתן, לנהל חשבון בנק משותף ולעשות תורנות בשבת של שנצ-שמירה על הילדים.

אלא אדם עם תחומי עניין/ עבודה/ לימודים/ תחביבים/ תכונות אופי/ משפחה/ מוצא/ קהילה/ סגנון חיים שמדבר אליה, ובנקודת זמן הנוכחית יהיה לה כיף להכיר איתו, לדבר איתו, לשמוע מה הוא עושה.

זה אומר גם להציג את ההצעה כמישהו שפשוט יהיה כיף להכיר אותו ולהפגש ולא בצורה גנרית של נקודות מתאימות, וגם לעשות מאמץ למצוא הצעות כאלה.

מכירה גם כמה חברות שלא ממש בקטע להתחתן וממה שאני מכירה זה יושב על חסם/ פחד כלשהו ממחויבות/ משהו אחר.

וכשמבינים על מה זה יושב יותר קל לפתור את זה במידה ומעוניינים(:

וזה מפריע להם, כן חשוב להתפלל על זה. כן. להתפלל לרצות, להתפלל להבשיל (...) - הרי הוא/היא רוצים

להקים בית מתי שהוא, לא?

ב.  אבל מן הסתם היא כן תרצה להקים בית מתי שהוא. ולא בלבד

     שכך מקובל, שהיא אותי תרצה ילדים, שהיא תחשוב שהזמן

     חביבי, לא בדיוק מיטיב עמנו, ולעת זקנה, להישאר לבד,

     ולעשות חושבים במבט לאחור....הבדידות קשה. במיוחד

     כשאתה כבר לא צעיר ואין לך את הכוח לדלג כמו עז

     בין תחביבים שונים, במקומות שונים, ואין כל כך מי

     שאפשר לשבת איתו/איתה על כוס קפה כי הוא

     או היא עסוקים, כל אחד  עם הילדים, משפחה

     שלהם - אז זה כבר לא כל כך כיף להיות לבד.

     נכון, כשצעירים וכיף, לא חושבים על זה

     אבל אם השם יתברך נותן חיים ארוכים,

     זה מגיע.

   כן נראה לי אולי שזה נובע מאיזה חסם

   מן משהו שאטום בנפש לצורך בקרבה,

   לפחד אולי....  

זה חסם או פחד כלשהו - ליתר בטחון. לא?

פרויד?....

רצון משפיע ודוחף, ציך רק להתעסק בו ולתת לו מקום. אם יש רצון לעשות צעד, עם כל החסמים, בסוף מתגברים ועושים. לפחות בוחנים את זה, מה שיכול גם להסיר חסמים כמו שכתבתי כבר.

אם אין רצון, אבל יש רצון לרצות, אז צריך להתעסק ברצון לרצות

אז כן, בן אדם לא בא-לו להניח תפילין, אבל זה כואב לו שאין לו רצון, הוא היה רוצה לרצות, מפריע לו החסר שנוצר אצלו באהבת ה'. זו כבר חצי מהרפואה.

תפילה אמיתית מהלב, מלבד הפעולה הרוחנית שלה, היא גם בעצם עיסוק ברצון, חיזוקו ובירור.

אז אם אין רצון, אבל יש רצוןמלרצות, צריך להתעסק ברצון לרצון. בסוף זה יביא לרצון ישיר, והוא בתורו יביא למעשים.

שמעתי דברים גדולים על זה מדמויות חינוך. זה מבט ודרך שמשנים אנשים ופותרים סיבוכים עמוקים.

רציתי להתחיל להיפגש.

צריך להתחתן. ככה אומרים.

אבל למה שאעשה את הצעד המטורף הזה?

ישבתי ורשמתי. הרבה סיבות אפשריות. חלק דחיתי מיד, חלק רציתי שלא יהיו נכונות, חלק נכונות וחלק רציתי שיהיו נכונות.

מביא כאן חלק מהנקודות שהעלתי:

מה אני מחפש?

קשר.

נתינה.

קבלה.

תמיכה.

שיתוף.

ייעוץ, לא רק בטכני, גם במהותי-אישי.

אישור.

חום.

אהבה. דו"צ, להיות אוהב ואהוב.

דאגה, דו"צ.

קביעות.

התגדלות. השלמה.

התקדמות.

בריחה? ברור שזה מהפח אל הפחת.

הרגשה שאני לא בשלב שאני צריך להיות בו.

מקום, בלי הסתרות.

עצמיות.

עצמאות, להפסיק להיות תלוי כעני שאינו חשוב.

ציווי אלוקי. זה צריך להיות טעם מרכזי, גם אם לא מבינים. אני צריך לחזק את הרצון לעשות דבר ה'. אמונה בבית ישראל, בבניין העם.

אמונה בחשיבות ילדים.

בדידות. מה חסר לי? זה כל הדיון.

מילוי ריק. זה ריק שנולד מהצורך להתקדם.

ישבתי עם עצמי ועם הרשימה הזו פרק זמן והתבוננתי. חיפשתי למה וחיפשתי ומה מונע ממני. ואז הבנתי. וכתבתי. מביא גם את זה, עם שינויים קלים:

זהו. חסרה לי אישה כי חסרה לי צלע. זהו רגש עמוק שטבע הקב"ה באדם ע"י בריאתם כחד

ונסירה. זה געגוע. מה זה געגוע? רצון [להרגיש,] לממש ולבטא את האהבה [הקיימת] בצורה

גדולה יותר. אני יודע שהיא חלק ממני ומרגיש אליה קשר, גם אם איני יודע באיזה גוף היא.

החיפושים הם לא מי יכולה להיות, אלא באיזה גוף היא. מחזר אחרי אבדתי.

יש הסברים מעשיים, אבל היא פשוט 'עצם מעצמי ובשר מבשרי'.

השלמה. שלי? שלנו. אנחנו אחד. אז בעצם שלי. שלה. באותה מידה. ולא אכפת לי לקרוא לזה

השלמה שלה, כי אני אוהב אותה. [כי אני-היא. כי זה אותו דבר].

(אז הציווי האלוקי הוא כמו איסור אכילת דם, שנפשו של אדם קצה בו, להרבות בשכר?

הרצון האלוקי גם מנתב את הקשר למטרה משותפת, לדרך התנהלות, לקיום עולם).

אני חושב שהרגשת החסר הזו, הגעגוע הזה, חייב להיות בסיס להתחלת החיפוש. בלי זה, הרי זהו מעשה של טירוף. מה אני צריך לקשור את עצמי לבן אדם, שונה ממני, עם רצונות ושגעונות משלו, שיגביל אותי ויקח לי את החופש?

אז מה עושים אם לא מרגישים את זה?

זה קיים. אם לא מרגישים-יש חסם.

אני חושב שאני לא הרגשתי את זה עד שישבתי ועיבדתי סיבות וחסמים, סילקתי פחדים, או לפחות הגדרתי אותם. הצלחתי להכיר בעצמי נקודות מסויימות שמרתיעות אותי מלחשוב על הנושא ברצינות.

אצלי זה היה בעיקר ההבנה שאני מפחד מתחילת קשר. כי אני ביישן. אולי ביישן בדרך די-ייחודית, אבל באמת אני ביישן, ואני לא יודע איך לנהל שיחה עם מישהו שאני לא מכיר, ועוד בחורה, אז זו תהיה סתם פאדיחה אחת גדולה.

זה היה הצעד הראשון. הצלחתי למסגר את הפחד הזה, הוא לא חזות הכל, לא כל עולם הזויות מפחיד אותי, רק ההתחלה.

אחרי זה ניתחתי פתרונות. אין פתרון קסם, אבל כל מיני דברים שיעזרו לי. להכין נושאי שיחה מראש, ובעיקר להבין שהיא לא נושכת (הרבה מהתובנות הללו כבר כתבתי כאן בפורום בשרשור בנושא הדרכה לדייט ראשון). הצלחתי למסגר את הפחדים ולהרגיע אותם, גם אם בצורה חלקית (גילוי נאות, כמה פעמים לפני דייטים ראשונים פתחתי את ההודעה שכתבתי שם וזה עזר לי להגיע רגוע). אחרי שיחה עם דמות שאני מעריך הגעתי להכרה שזה אתגר שיש בכוחי להתגבר עליו.

אחרי שהצלחתי להסיר את החסמים הללו, פשוט צצה לה הרגשת הגעגוע. הוא היה שם כל הזמן, היא פשוט היה מושתק ע"י פחדים וחסמים.

לקח לי זמן להגדיר את ההרגשה הזו, ועוד יותר זמן להצליח לעשות איתה את הצעד הראשון, אבל ברגע שיש אותה הפחדים נכנסים עוד יותר לפרופורציה.

אז אני חושב שאם אין רצון אימון נכון יכול לפתור את זה. הוא פשוט צריך לדלג בשלב הראשון על ה'למה', להניח את זה כאקסיומה, הנחת יסוד, ולחשוב מה החסמים שצצים אל מול המחשבה על זה. אילו פחדים מונעים. אחרי עיבוד, מסגור וריכוך הפחדים זה יצוץ. זה לא חייב להיות אצל מאמן, זו יכולה להיות עבודה אישית.

הבעיה היא שאם אין רצון- אז למה להשקיע מאמץ ולעבד את העניין. פה חייבים אמונה.

תראה בסוף במחברת הצלחת להעלות המון נקודות מהותיות של רצון. אמנם יש חסמים אבל אחרי שמקלפים אותם או מטפלים בהם או אומרים "עלה נעלה" זה נפתח ועובד.

אבל תאר לעצמך מישהו ש:

– לא ממש מעניינות אותו קבלה ונתינה

– לא אוהב לשתף

– לא צריך ייעוץ, די טוב בלפתור את הבעיות שלו לבד

– מרגיש מסופק מלא ועצמאי

– נמצא במקום קבוע ויציב למדי בחיים

– הרעיונות הרומנטיים של בשר מבשרי "הרי את צלעתי" וחיסרון אונטולוגי מופשטים מדי בשבילו ולא אומרים לו שום דבר

– לא בהכרח נגד ילדים אבל גם לא מרגיש את הצורך "להשאיר המשך" וכל הדברים האלה

זאת כבר לא בעיה של חסמים ופחדים. אי־אפשר להניח כאקסיומה שאני רעב, כשאני בכלל לא רעב. או שאני אוהב בירה ומוכן לוותר בשבילה על הכל, כשאני לא ממש מתלהב ממנה. או שלא טעמתי בירה מעודי.

השאלה שמציג השרשור המקורי היא שאלה מאוד, מאוד גדולה, ונראה לי שהיא קשורה גם בדור שלנו, ותגדל בדורות הבאים.

סטטיסטית, 50% ממי שאינם בזוגיות בארה"ב, גם אינם מעוניינים בזוגיות (בניגוד לכאלה שמעוניינים אבל...), לפי מחקר בגרמניה משהו כמו 20%.

אני חושב שהסיבה לכך היא שהחיים פשוט נהיו טובים. אפשר לעבוד ולהתפרנס יפה לבד. המכונות החליפו כמעט את כל מטלות הבית. לצורך התייעצות יש אינטרנט, פורומים, AI, קשרים חברתיים אחרים זמינים מאוד. (תאר לעצמך מה היה צריך כדי להתייעץ עם מישהו לגבי משהו, לפני הוצפ, או הטלפון. מה היית עושה, שולח מברק לחבר? עדיף כבר להתחתן ואז תמיד תוכל לאכול לאשתך את הראש). בידור יש אינסוף ספרים סרטים סדרות מאמרים מוזיקה בלחיצת כפתור. מבלי לדבר על בילויים ממשיים כמו מסעדות חו"ל וכיו"ב שהפכו להרבה יותר נגישים לאדם הפשוט.

להוסיף לזה את זה שהעבודה בימינו היא די תובענית (או גופנית או שכלית) אדם מגיע הביתה די עייף ומה שהוא רוצה זה קצת לאכול אולי לצאת להתאוורר לפתוח בירה ללמוד דף גמרא ק"ש שעל המיטה ולישון.

או לגבר הממוצע: 6:00 קימה 18:00 חזרה מהעבודה שעה מנחה/ערבית + שעה מקלחת אוכל + שעה לימוד תורה (אם לא יותר) הגענו ל־21:00 נשאר רק לפוש עוד שעה ואפשר ללכת לישון. זוגיות היכן נכנסת איני יודע. וחיפושים ומאמצים אקטיביים למציאת זוגיות, זה באמת איני יודע. אשכרה מסירות נפש. אבל בשביל לרצות למסור את הנפש, צריך אהבה מאוד חזקה. אז אם אין, אין.

בקיצור אני חותר לכך שהעולם המודרני מתקדם לעבר מין... סכיזואידיזציה, או משהו כזה. לפחות חלקו. גם אם זוגיות יכולה להיות איזשהו אידיאל בפועל זוגיות וחיפושה הפכו להיות קשות ומסובכות ואוטונומיה הפכה להיות הרבה יותר פשוטה וזמינה. וצריך לחשוב מה באמת עושים עם זה. 

אבל אם אתה רוצה לרצות, הדרך להשיג את הרצון הנוכחי, כלומר לרצות את הרצון הישיר, היא להתעסק ולהתשפשף בתחומי הרצון הישיר, להכיר אותו עד שיתברר שאתה רוצה אותו. קצת כמו דייטים... נדגים עם המטודה שהבאת, למרות שהיא קצת שלילית. אם אתה לא רעב, אבל אתה רוצה להרגיש רעב, תחשוב שאתה רעב, איך זה יהיה לך טוב, איך תתמודד עם זה ותצליח לדחוף כל מה שאתה אוהב בארוחה אחת. הרעב כבר מתחיל לדגדג?

כל הסיבות שהעלתי לא מקדמות אם אין רצון. אלו הצדקות למימוש הרצון או כלים להגדלתו, פיתוחו וקבלת החלטות לניתובו. הצעד הראשון הוא למצוא אותו, אפילו בפינה קטנה שלו, דהויה וחלשה, אח"כ עיבודו והחיים איתו יגלו כמה מה שגילית הוא רק קצה קרחון.

אלא שפשוט לא רוצים.

אופרה מעניינת אותך? אתה יכול לפתח רצון עז לשמוע אופרה, כך שתרצה לשמוע אופרה כל יום מימי חייך, להשקיע בזה הון כספי והמון זמן, להיות מסוגל לטפס במעלה הרים וגבעות מטפוריים רק כדי לשמוע אופרה?

אין לי שום אינטרס לרצות אופרה, אני חושב שזה מזעזע.

אבל יש לי אינטרס ורצון לרצות להתחתן. זה יכול להיות כי אני מאמין בזה מכח צו אלוקי או כי ההורים/סביבה לוחצים. זה יותר אינטרס לרצות, ואם אני אעסוק ברצון הזה הוא ישפיע.

הייתי עובד על זה.

כל עוד נוצר רצון לרצות, ואין משהו אחר (אותם חסמים ופחדים) שגורם לי להימנע מבניית הרצון הזו וגובר על הצד שכן, נגיד שהסביבה מנסה לגרום לי לרצות לרצוח.

היו זמנים שרציתי לרצות אבל מעייף לרצות משהו שלא רוצים.

מה אתה עושה כאן בפורום? מחכים את ההמונים מידיעתך החתולית הבלתי גבולית, מחכים בעצמך מעבר לאינסוף, וסתם נתפסת על פורום בנושא הזה, או שיש לך איזה אפס קצהו של רצון, בכלי שלישי או רביעי?

אם אני צודק, ויש בך רצון כלשהו לרצות, אתה צודק שזה מעייף לרצות (כלי ראשון) כשאתה לא רוצה, אבל עם הרצון לרצות (כלי שני) מספיק משמעותי לך הרי נראה לי שתהיה מוכן להתאמץ להשיג את המטרה (כלומר, מאפשרת הביניים, דהיינו לרצות בכלי ראשון).

דיברתי על כלי ראשון ושני, אבל העיקרון נכון גם הלאה.

ואתה צודק לגמרי. זה קשה ומעייף. זה להתחפש מול עצמך, זה לחיות מה שאתה עוד לא. אחרי תקופה אתה מותש, וזה מובן לחלוטין.

זה הזמן לעשות עצירה, למנוחה ולהתבוננות רצון ממנו אני פועל (הראשוני, דהיינו כלי הכלי שני' וכן הלאה, נקודת הרצון שכן קיימת) וחיזוקו.

עשה חיל באפרתה וקרא שם בהית לחם

אני יודע שידיעותיי החתוליות הבלתי־גבוליות הן יוצאות מן־הכלל ולרוב מהוות נקודת מבט שונה מהרגיל לכן חושבני שיכולות להחכים. זה הכל.

חוץ מזה אני עצלן כמו חתול בצהריים שמשיים.

בחרה להחכים את בהמונים דווקא בתחום הזה?

ולמה אתה ממשיך בדיון הזה?

האם ייתכן שזו מגננה שנועדה להסתיר (מעצמך) את הכלי השני/שלישי/שלושים וארבע, פך השמן הטהור?

אני מחכים את ההמונים גם בתחומים נוספים.

חכמתי החתולית הזמנית המוערכת, כאמור, אינה יודעת גבולות.

זה יהיה מאד מטומטם מצידי.

פשוט מציע לחשוב על זה.

שואף לטוב;  בעצם לא. כי למרות שאני כבר סבתא סבתא, אני קצת מקנאה בה. על שזכתה במישהו מלבב ,אמיתי, חכם ורגיש כמוך....

האם ייתכן ויש בפורום זה, אותה? יש כאן בנות מקסימות,נראה לי. למה לא לנסות? 

את הפרח.🌺" (שם, שם).

@Shandy

כל עוד את לא האדם הזה עצמו, (או ההורה של אותו אדם)

אני לא חושבת שאת צריכה לעשות משהו כדי לעורר רצון אצל מישהו אחר.

תפקידך כחברה (לדעתי) הוא אחר לחלוטין. גם אם היא כבר בת 24. (וייתכן גם שעל אף שיש לכן קשר חברי, יש נושאים שאותם היא לא מרגישה בנוח לפתוח מולך, ומשפיעים על הרצון לזוגיות).

נשמע לי שאת מתייחסת לזה כאילו יש בה פגם, כי משהו בה עוד לא התעורר - ואת מנסה לתקן את הפרח.

אם את שואלת בעצם על עצמך - אז זה משהו אחר לחלוטין.
 

רצון זה אנרגיה בגוף. לא בשכל. לא בתודעה. בגוף. בבטן.

אחר כך יש הרבה דברים שאפשר לעשות כדי להוריד חסמים או לעבוד איתה. אבל קודם כל צריך להבין שככה זה רצון.

טבע האדם זה רצון לחיות בזוגיות.
זוגיות אצל דוסים - הרבה פעמים זה הפך הטבע.
חוסר רצון יכול לשבת על משהו מהסקאלה של הדחקה-טראומה.
יש משהו שחוסם.
יש ייצורים לא זוגיים, האחוז שלהם מינורי.. הם בד"כ טיפוסים שכלתניים ועם סיבות שכלתניות אפשר ל"שכנע" אותם, רק לדאוג שלא יתחתנו עם בן זוג שחולם על קשר ואהבה וזוגיות אקטיבית ומתפתחת
כל השאר- טיפול.
טיפול זה לא רק למי שמרגיש שמשהו לאבסדר...

טיפול לעולם לא יכול להביא ליעד רצוי. כלומר, אולי הוא יביא לשם. אבל טיפול זה לא כמו החלפת חלק מקולקל ברכב. אפשר לעשות תהליך רגשי ולגלות שבעצם לא רציתי את מה שחשבתי שאני רוצה ולהגיע למסקנה אחרת.

אבל אפשר לומר את זה על הכל

גם שיבושים וויז

לתאונות דרכים לא על אף אחד מישראל יכולות לקלקל את הדרך. אז מה לא ניסע?

זה בסדר לצאת ליעד מסויים, אבל לדעת שלפעמים אנחנו לא אמורים להגיע לשם. ולקבל את מה שעובר בדרך...

הכל אסור, לא צנוע, מוקצה...

צריך סןויץ' רציני לשנות את זה

היה מעניין ומחכים לקרוא את כל התגובות שלכם

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

אחד בעניין הזה. אף אחד לא יקח אחריות על כל בחירה שתעשה

סמוך רק על עצמך ועל הלב שלך.

עצות של אחרים רק יהרסו לך

לא לקחת עצות מאנשים שלא הגיעו למקום שבו אתה רוצה להיות. זו גם עצה לכל דבר בחיים לא רק לבחירת אישה.

וזה שהם נשואים לא אומר שהם בהכרח איפה שאתה רוצה להיות, אלא אם כן אתה מוכן להתחתן בכל מחיר ואז כן, תקשיב להם.

אם אני יודע מה אני רוצה ומחפש, כל מי שיגיד אחרת הוא לא נפק"מ... אני אשמע מה יש לו להגיד, אם אשתכנע-אשתכנע. אם לא... לא.

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

נתן לי כיוון.

תראה, יש בזה משהו, לרצות להרגיש רצוי ומושך והכל, אבל זאת חרב עם שתי פיות או יותר... יש הרבה אנשים יפים שמתלוננים שנמשכים אליהם רק בגלל היופי, ולא בגלל מי שהם. והכרתי בנות שממש לא סבלו שהחמיאו להן על המראה החיצוני שלהן (והן באמת היו נאות מאוד), בדיוק מהסיבה הזאת. יש בזה משהו גם קצת יותר גדול, כי כמו ש@מוקי_2020 אמר, יש בנות שהן מושכות ברמה שממש מסובבת את הראש (לא מדבר רק על יופי חיצוני, אלא על כל המכלול - וייב, סגנון, צורת דיבור והתנהגות ואפילו קול), וזה יכול לעוות כל־מיני שיקולים, וגם אם לא, הקשר יכול להיבנות סביב הנושא הזה, שהוא מאוד מסנוור ובולט, ועניינים אחרים נדחקים לפינה. לא אמרו חז"ל "שקר החן והבל היופי" ו"אל תתנו עיניכם ביופי"? (סתם, כתוב תנו עיניכם ביופי. אבל, לפי גרסת הירושלמי, "הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה.").

לדוגמה, הכרתי מישהי שהייתה מושכת ברמה פסיכית. יש לה גם חתיכת אישיות (ומכאן גם רוב המשיכה) אבל בשלב מסוים המשיכה הזאת התחילה ממש לבלבל אותי ולהכניס אותי לתסביכים ודווקא נתנה תחושה שזה מעיב, לפחות לי, על התקשורת, כי זה רעש רקע שכל הזמן נמצא שם, וקשה לי יותר להרגיש משוחרר וטבעי.

ולעומת זאת הכרתי מישהי שמתחילה לא ממש נמשכתי אליה, כאילו, יפה והכל, אבל לא הרגשתי משיכה אקטיבית על־כל־פנים, והיה לי מאוד קל להתחבר אליה בתור חברה, ודווקא ה"דיסטנט" הזה ממש סייע בכך. ואז בוקר בהיר אחד התעוררתי ופתאום התחלתי להימשך אליה, אחרי שנים על־גבי שנים של היכרות.

ועכשיו אני אגיד משהו שאני לא יודע אם הוא נכון, אבל כך אני נוטה להאמין: אי־אפשר לאכול את כל העוגה. נכון לגבי כל הצדדים. זה ממש, ממש קשה למצוא מישהי שמצד אחד היא מושכת ברמות ומצד שני היא גם החברה הכי טובה ומצד שלישי גם האימא הכי טובה וגם הרמה הדתית המדויקת והכל מדויק ומושלם ובדיוק. ונראה לי שגם אני לא הייתי רוצה שכשמישהי תבחר אותי כמישהו שאמור למלא תפקיד של מושלם. כי אפילו נניח שאני הכי מושך בעולם, זה סטנדרט מאוד גבוה! מי יודע אם אהיה כזה גם מחר (או אצל נשים: אחרי שתי לידות?)

קראתי פעם ספר על מיניות שעלתה בו כמה וכמה פעמים הבעיה של זוגות שהתחילו מאוד מאוד חזק עם משיכה בעננים ואז אחרי השנים או אחרי לידה פתאום אין. או שירד לצד אחד החשק המיני (ואז מה עושים? הרי זה היה משהו כל־כך מרכזי עד כה?), או שפתאום העניינים פחות עובדים, או שפתאום נעשינו פחות יפים. ואז יש הרבה אכזבה ותסכול סביב הגעגוע לימים הטובים. לעומת זוגות שאכן יש לחלק הזה המקום שלו, אבל הוא לא כזה דומיננטי, ובינתיים הספיקו לבנות המון רבדים אחרים.

ברור כמובן, שאם זאת מישהי שאתה לא מסוגל לדמיין את עצמך נמשך אליה, אז זה עוול עצום גם לה וגם לך לנסות לבנות על זה משהו. אבל אחרת, יש כל־מיני דרכים למשיכה להתפתח (ולדעוך). יש משיכה שנובעת ממראה חיצוני מיידי, יש משיכה שנבנית עם הזמן, יש משיכה רספונסיבית (זה ממש מונח מסתבר! הכוונה למשיכה שלא נולדת מן האין, אלא מתעוררת כתוצאה ממגע וקרבה פיזית. אין טעם לפרט יותר מדי, אבל זה בהחלט קיים וראיתי את זה קורה בפעולה.)

שוב, אצל כל אדם זה אינדיבידואלי וכמו שאמרו תצטרך לברר את השאלות האלה עם עצמך, לפי איך שאתה מכיר את עצמך.

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

אין לך שום דרך לדעת עד שאתה לא יודע.

אתה יכול להמשך למישהי מאוד אבל כשתדע אותה, תבין שזה לא זה

ואתה יכול לא להמשך למישהי בכלל (כמובן בלי דחייה), אבל כשתדע אותה, תמשך אליה פי אלף יותר.

דבר נוסף,

ממה שאני למדתי בחיים ואני חושב שזה משהו אובייקטיבי אבל לא יכול להבטיח

(כמו נניח שלאכול 3 עוגות ביום, זה די מוסכם על כולם שזה לא בריא)

משיכה חזקה מדי, זה גם דבר לא טוב.

משיכה בינונית-חלשה זה הקלאסי. כי אז , בצורה שקשה לי להסביר, אתה "נאלץ" להכניס לתוך זה את הקרבה והתקשורת והיא מרימה הכל ומשדרגת את זה למשהו איכותי יותר

מאשר סתם משיכה חזקה מאוד שהיא מסנוורת ולא בריאה. זו דעתי לפחות, אבל אני לא יכול להתחייב שזה אצל כולם ככה, אבל אני חושב שאצל הרוב. נראה לי.

מקווה שרשמתי את זה בסגנון מכבד עבור הקוראים.

שמעתי גם מחבר (שהוריד את הכיפה בינתיים..)

איך זה הגיוני? יש לך הסבר לזה.. למה מה שמרגיש מושך לא מושך פתאום? אם יותר נוח, אפשר לפרט בפרטי..

ובכלל, אז איך אפשר להחליט ככה?

xxx

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

לא בהכרח בת במציאות.

חשוב למצוא דרך לגבולות, אולי להימנע מכניסה לפה או שיח שיכול להידרדר בשעות מאוחרות או כשעייפים

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הייתי שמח גם להתכבד בחטיף אנרג'י, אתה שומר את זה רק לבנות המין היפה?

אני חווה הדרה על רקע מגדרי.

הבאתי את זה אחכ לאיזה בחור שהתלהב מדיי בקטע קריפי.וגם בכללי אני הרבה פעמים משאיר שם קוראוסונים כי כל האוכל שם במטבח בריא ופלצני מדיי.

אתמול נרדמתי איזה חצי שעה מהתחלת השיעור ואז הלכתי

חיפשת אותי מתוך סקרנות או בישביל החטיפים?

גם אני נרדמתי מעט...

אגב, אני חדש שם ועוד לא עמדתי על טיבו של המקום, נראה אם אצליח לשרוד

אתמול, איכשהו אני וידיד שפכנו בטעות תה על הרצפה, והייתה שם בחורה שחששנו שהגיע גם אליה, אמרה ש"אם זה עושה לנו טוב, לא אכפת לה שישפך גם ממש עליה", נראה שזאת האווירה, מעניין אם זה אמתי או משחק/בועה...

שמע מאנגידך ישם אנשים מיוחדים