בפורים אין מצוה להשתכר יש מצוה להתבשם.

שכרות זה דבר רע, שיכול לרום לדברים רעים, וגם לחילול ה'..

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=223

בסוגיה אני לא מספיק מונח, ראיתי בני תורה צדיקים ויראי שמיים שהשתכרו

בכמויות הזויות.

כמה חוויות רוחניות כמו פורים שיכור כבר יש?!?!?

[כעת כשאני לא עמוק עמוק בתוך הישיבה, אני לא מדמיין את עצמי משתכר...]

אם זה:

בהשגחה מאוד גדולה של מישהי שאינו שיכור (ויותר חזקה מהמשתכרת),

במקום ללא גברים כלל ושאין חשש שיצאו למקום עם גברים או/ו יכנסו למקום גברים.

אז אחשוב שזה אולי איכשהו סביל, אבל בכל זאת לא נראה לי רצוי,

למה השאלה?

ואם כן,אז למה לבנים זה אפילו מצווה???!!

החשש שסתם מישהו ינצל את ההזדמנות שהאדם שיכור - קיים יותר בנשים (או ליתר דיוק - מהגברים).

הקפדה גדולה על צניעות - קיים יותר בנשים.

המצווה להשתכר בפורים - קיימת לגברים.

ובנוסף יש את הברייתא שהגמרא מביאה על השפעת יין על אישה (כתובות פרק ה' דף ס"ה.)

(שם מצויין היתר במקרה שנמצאת עם בעלה)

מי שמחפשת את זה יכולה ללכת לתל אביב, יש שם המון המון אלכוהול, עם המון המון בנים.

הזוי.

(איפה הסמיילי המקיא??)

!!!!!!!

יש לזה צדדים מדהימים של בכי על בית המקדש

וברכות של אשר יצר בקולי קולות

ובכי של למה אני לא עובדת את ה' כמו שצריך

ועוד

שכל הצדדים שהיצגת, הם לא מבפנים באמת, אלא רק משהו חיצוני ובזוי- גורם להם להגיד זאת.

כלומר- זו וודאי ההרגשה שלהם עמוק בפנים, אבל כשהן מיושבות בדעתן- הן לא תאמרנה זאת, ולא שופטים אדם כשהוא שיכור.

(אף פעם לא שופטים אדם... בעצם.)

לפעמים אדם שהוא שיכור אומר או עושה דברים שלא תמיד קשורים לאישיות שלו או שהם קשורים והוא מרסן אותם ודווקא כשהוא שיכור הוא לא שולט בעצמו..

מהשורה השנייה.

שגם הוא, לא זכור לי אם זה בת או בן,

|הרחפנות שולטת|

בס"ד

תכלס, זה ממש מגעיל בנים שיכורים שהולכים ברחוב ומקיאים..

גם בישיבות, ושביינישים מאבדים שליטה ומתנהגים כמו.... תהיה בטוח שלא היו אומרים את זה, וגם מרן הבית יוסף כותב שלא לשתות עד שכרות כדי לא להתבזות, במיוחד שזה גורם לאנשים לא לקום אח"כ לתפילות, במיוחד ביום..

הפוסקים פסקו את הפסק שלהם,

אתה לא יכול להחליט בשבילם שהוא לא תקף כשאתה לא מסתמך על תנאים שהם אמרו.

ברור שמי שחושב שהוא יגרום נזק לאחרים הוא לעצמו יש לו לסמוך על השיטות המקלות ולא להשתכר.

אף פוסק לא התכוון לשכרות ממש..

תקרא את זה /My/IM/lmf_.aspx#%u05DB%u05DE%u05D5%20%u05E6%u05DE%u05D7%20%u05D1%u05E8

כמה ציטוטים:
 

[א'] ראשית יש להבחין את פירוש מילה זו עצמה "לבסומי". יש בארמית שתי מילים עבור מי שמושפע נפשית ושכלית מהיין. השיכור "שכרותו של לוט" עד שאיננו מבין מה נעשה איתו, נקרא "רויא" כלשון "שבקיה לרויא דמנפשיה נפיל" (שבת לב.) והוא לשון מקרא "למען ספות הרוה" (דברים כ"ט, י"ח). עיין רשימה גדולה ב"ערוך השלם" (קוהוט) ערך: ר"ו. לעומתו "בסם" הוא מלשון פרסית, ענינה "משתה ושמחה" (ע"פ הערוך), אבל טרם הגיע לאיבוד החושים. אמנם בלשון הקודש יש רק מלה אחת המתארת שני המצבים והיא "שיכור". אמנם כיצד מחלקים ביניהם? ע"י תוספת המלים "הגיע לשכרותו של לוט" או "לא הגיע לשכרותו של לוט" (עירובין סה ע"א). ולכן רש"י (על מגילה ז ע"ב ד"ה ואיסום) לא חילק ביניהם וכתב "נשתכרו", אבל הדיוק בגמרא הוא "לבסומי" ולא כתוב "למרוי".

[ב'] וכן כתב ספר של"ה ("שני לוחות הברית") בסוף פרשת תצוה (מהד' אמשטרדם, דף שכ"ט ע"ב): "יש לדקדק דקדוק הלשון שאמר 'חייב לבסומי'. כי השכרות הגדול אינו נקרא 'בסומי', רק 'מבוסם' נקרא מי שאינו שיכור כל כך. על כן אני אומר שאדרבה, מאמרם זה הזהירנו באזהרה שלא (נשכר) [נשתכר] כל כך, רק חייב איניש להשאר מבוסם". עד כאן לשונו.

[ג'] ובאמת אחרי שפרשנים הללו האירו את עינינו בהבנת מלת "לבסומי", אפשר כי גם ר' יוסף קארו הבין גם הוא כך. כי בפירושו "בית יוסף" על הטור (סימן תרצ"ה) שכידוע שימש בסיס לדברי השו"ע שהוא רק קיצור מדבריו בבית יוסף, כתב: "וכתב הר"ן בשם רבינו אפרים דמההוא עובדא דקם רבה בסעודת פורים ושחט לר' זירא (מגילה ז ע"ב) אידחי ליה מימרא דרבא, ולא שפיר דמי למיעבד הכי. .

[ד'] כותב על זה הב"ח שם: "והנכון מה שכתב הרב הגדול רבינו אפרים דמהך עובדא דשחטיה רבה לר' זירא אידחייא ליה מימראדרבא, ולאו שפיר למיעבד הכי. וכן כתב בעל המאור והר"ן משמו. ונראה דמהך טעמא סידר בעל התלמוד להך עובדא דרבה ור' זירא בתר מימרא דרבא, למימרא דהכי הוי הלכתא ולדחויי לרבא. ומיהו דוקא לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, הוא דדחינן לה. אבל מיהו צריך לשתות הרבה מלימודו שייטב לבו במשתה"].

[ה'] וכדברי הב"ח כתב "שבלי הלקט" (סי' רא).

וממשיך "בית יוסף" שם: ב"ארחות חיים" (לר' יונתן לוניל, הל' פורים אות לח כתב) חייב אינש לבסומי בפוריא, לא שישתכר, שהשכרות איסור גמור, ואין לך עבירה גדולה מזו, שהוא גורם לגלוי עריות ושפיכת דמים וכמה עבירות זולתן. אך שישתה יותר מלימודו [מההרגל שלו] קצת" עכ"ל "בית יוסף" וכנראה בזה סיכום דעתו כי לא הביא דיעה נגדית. ובכן בעל כרחנו כך היתה כוונתו גם במה שכתב בשולחן ערוך, "ביסומי" ולא "שכרות".

[י"ג] וכן כתב תוכחות קשות על המצב המופרז בימיו "מטה משה" (ר' משה, תלמידו של מהרש"ל, בס"ק תתריב) "עד כי נדמה לרוב המון [עם] שבימים אלו הותר לכל אדם לפרוק עול תורה ומצוות, וכל המרבה להיות משוגע הרי זה משובח. וכל זה בלי ספק רע ומר והוא עון פלילי, כי לא הותר לנו רק שמחה, לא שחוק וקלות ראש" עכ"ל. [וכל הלשון הזו הועתקה ע"י ספר של"ה (סוף ענייני פורים), גם הביטוי "נדמה לרוב המון וכו' וכל המרבה להיות משוגע הרי זה משובח" (דף רס"א).

[י"ד] דעת הרמב"ם. הזכרנו כבר שהרמ"א פסק שהמצוה היא שישתה קצת יין ויירדם, ובזמן שינתו איננו מבחין בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי". מה המקור לדבריו? הרמב"ם (הל' מגילה, פ"ב הט"ו) שכתב: "ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו". מפני מה הרמב"ם הוסיף שתי המילים האחרונות הללו? והרי אינם כתובות בגמרא? אלא בא לבטל פרשנות מוטעית שהכוונה שיכור בשכרותו של לוט (עיין דברים נמרצים נגד השכרות במורה נבוכים, חלק ג', פרק ח'). אלא כוונת חז"ל שילך לישון, ובמשך זמן שינתו אינו מבחין בין מרדכי להמן. זהו ביאור לשון מליצית של חז"ל "עד דלא ידע". ומכאן העתיק רמ"א. [והגאון ר' עובדיה יוסף בספרו "חזון עובדיה" (על הלכות פורים, עמ' קע"ה) מביא מהספר "סנסן ליאיר, עמ' קכא שהמלה "פוריא" היא "מטה" (ב"מ כ"ג ע"ב). כלומר "חייב לבסומי בפוריא להיות מבוסם על מיטתו, ואז יירדם].

[ט"ו] גם הגר"א סבור שאין להשתכר כפשוטו. בביאורו לשו"ע (או"ח סימן תרצ"ה) מבאר את המצוה "עד דלא ידע" רוצה לומר [שלא ידע להבחין על מה יש להודות יותר] בין נקמת המן לבין גדולת מרדכי. והוא מה שאמרו (ברכות ל"ג, ע"א) גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות [שמות קודש]. ואמרו גדולה דעה [שניתנה בין ב' שמות קודש]. וכיון שניטלה דיעה, לא ידע". כלומר יש כאן הבחנה במחשבת ישראל אם לשמוח על החיובי או על השלילי. היהודי האמיתי שמח מאוד על ביעור הרשעות, ויש בזה כבוד שמים, כדלהלן.

ועוד דוגמה לפירוט בעניין:

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=18465&cat=335

וציטוט משם:
"שורש המחלוקת כיצד לשתות
נראה לפרש, שכיוון שתגובתם של האנשים לשתיית היין שונה, על כן יש דעות שונות כיצד לקיים את מצוות ה"משתה ושמחה" למהדרין. יש שהשתייה המרובה גורמת להם להתפרע, ויש שעושה אותם נוחים וטובי לב. יש שהשתייה גורמת להם להתגולל בקיאם ולהתבזות לעיני כל, ויש שהשתייה מעוררת אותם לגלות את ליבם הטוב. יש שהשתייה מעייפת אותם ויש שהשתייה מעוררת אותם. לפיכך כל אדם צריך לבחון את עצמו, האם הוא מאלה ששמחים יותר בשתייה מרובה או מאלה ששמחים יותר בשתייה מועטת, או שמא הוא מאלה ששותים וצריכים לילך אח"כ מיד לישון."

נ.ב.

הקישור שנתת הוא לשיחה עם "כמו צמח בר".

אם כבר הציטוט הזה ממש לא משכנע, וראית איך חכמי ישראל מתייחסים לזה בחומרה.....

כנס לבפנים ותקרא או תחפש ותקרא, יש כמה שיטות בנושא, יש הפוסקים כך ויש הפוסקים אחרת.

אתה מביא שיטה אחת (עם פוסקים גדולים מאחוריה, בסדר) וטוען שזה לכל הדעות, זה שקר, נקודה.

ונראה לי שאת הנתיב הזה בוויכוח מיציתי, פורים שמח!

יש הבדל גדול בין להתבשם לבין להשתכר ולהחרפן...

אתם בטוחים שזה מה שרצוי וטוב?...
תמהני.

ןמבולבלתן

השיטה הפשוטה היא להשתכר.

יכולה לעיין בקישור ששלחתי מקודם לדוגמה:
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=223

פה

בעזהי"ת.

אני לא השתכרתי, אף פעם, אבל התבסמתי קצת, וחברות שלי השתכרו ממש...

וכן זאת היתה אחת החוויות של החיים!

נגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגד נגד להשתכר אבל בעד לחיים נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגדנגד נגד נגד נגד נגד נגד

אני בעד   סתם. ברור שנגד... אבל זה לא על בנים ובנות כאחד. פשוט איכס.
לשתות בחברת בנות בלבד ולתפוס ראש בנחמד תוך הרקדה או משו כזה - בעד, בטח שבעד.

(נו, כבר אמרתי את זה אבל אני אחזור ואגיד את זה שוב אם צריך)

זה פשוט נובע מחוסר הכרות או מהכרות מאד מצומצמת!! כדי להיות השיכור ששוכב באמצע העיר או משו כזה צריך לשתות בלי בקרה. יש המון שלבים קודם וכל עוד מקפידים לא לערבב משקאות שונים, לא לשתות על בטן ריקה, לשתות קצת ולחכות שיעלה לפני שלוקחים עוד שוט... אפשר להגיע לאחת הסטלות הנחמדות עם שליטה מלאה במעשים.

לשכרות, גם אני שותה, אבל במידה ולא ההגזמה....

לק"י

לא אוהבת איבוד דעת ושליטה..

ומודה לה' על זה שאני לא חיה בחברת אנשים שנוהגים להשתכר מידי פעם!

לגבי פורים זה שונה,

כי יש עניין להשתכר/ להתבשם,

אבל עדיין לדעתי, לא צריך לאבד צלם אנוש..

ואם מישו מכיר את עצמו ויודע שהשכרות תוציא ממנו רע- שיזהר.

ובנות- למה הן צריכות את הביזיון הזה??

למרות שממש מעניין אותי איזה סודות הייתי מגלה אם הייתי משתכרת

כי המטרה של השתייה לעזור להגיע יותר לפנימיות, יותר לרוחניות, ולבנות זה ככה בטבעי אז אין צורך לצוות עליהם!

ועל הדוגמא (אני לא מאמינה ששוב פעם אני מתווכחת איתך, זאת סדיסטיות!) שני דברים:
א - טיפשי להעיד על כלל הנשים עקב אוכלוסייה במקום מסויים מאד

ב - וכמה הרבה יש שמשתכרים? (משתכרים כלומר בנים. אם גם הרבה זה עוד יותר מסביר)

ובכלל, "שמעתי". וואלה הסבר חותך ומוצק!

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר