איך זה שבחדשות כל הזמן מדברים על מה שקורה בסוריה
ועוד לא קמה מדינה אחת שבאמת עשתה משהו?
אני לא משווה את המימדים אלה רק את הרעיון...
מתרחש שם טבח וממש כמו בשואה(ושוב אני לא משווה את המימדים)
העולם רואה מדווח יפה בתשקורת ושותק
לא מזיז אצבע וכל יום עוד ועוד אנשים מתים...
איך זה לא מפריע לאף אחד??
איך אפשר לדעת שדבר כזה קורה ופשוט להמשיך כאילו כלום?
במיוחד ישראל שאמורה להיות אור לגויים?
את הצביעות והאינטרסנטיות של העולם כולנו מכירים, וחווים על בשרינו.
ובכל אופן-
טורקיה פתחה את הגבול והקימה מחנות לפליטים
ארה"ב מאמנת מורדים
אירופה שולחת נשק
האו"ם שולח מזון ומוצרים.
לא מספיק, מעט מדי- אבל כן יש פה ושם כאלו שעושים.
וגם מישראל יש חבר'ה שהלכו למחנות פליטים ועזרו..
וגם בישראל מדי פעם כשמגיע פצוע מקבלים אותו .
היתה גם הפגנת סולידריות עם העם הנטבח..אבל אין באמת אפשרות לפעול מעבר לזה.
ישראל לא יכולה להתערב בצורה מלחמתית. בטח ובטח לא לשלוח נשק וכו'..
כן חשבו על פתיחת הגבול וכו'.כנראה שזה לא אפשרי..מסוכן מדי.
אבל הייתי מצפה לראות עזרה הומניטארית גדולה יותר שמגיעה מצידנו.
בכל מקרה המסקנה היא - העולם ..עסוק בענייניו.
שני הצדדים בסופו של דבר רוצים ברעתנו, גם אם כרגע מתאים להם אחרת.
אין בי תחושת רחמים על עם שלפני לא הרבה שנים רצה להשמיד אותי.. חפשי אחרים לרחם עליהם.
בנוגע לעולם? נו טוב... ידענו שנים שזה מפגן אחד גדול של צביעות...
זה לא שכל היום אני יושבת וחושבת עליהם
אבל בסכהכל יש שם ילדים קטנים שלא עשו שם דבר לאף אחד ומתים כל יום
אי אפשר להשאר אדיש לעניין
וליניב אני לא מרחמת על מישהו או עוזרת לא בגלל הטובה שעלולה לצמוח לי ממנו...
|אנחה|
צריך לחוש קשר כלשהו אליהם כדי לרחם, גם על ילדים, כשאתה אויב שלי (וזאת היתה מלחמה של לאומים, לא יחידים) אין מצב לקשר כזה.. ולהיפך.. אני שונא אותם כלאום, ואני לא חושב על הילדים שלהם.
איך אפשר??איפה מידת האמת שלך?בפנים הם יצירים של ה'
יש מין משפט כזה אחים שלי אמרו לי אותו כערפת מת בנפול אויבך על תשמח (משו בסגנון)
אולי אני מדברת ככה כי אני לא יודעת מספיק על הנזק שהם עושים לנו אבל לי אישית קשה לשמוע דבר כזה...
חזקיהו לא נהיה משיח בגלל שלא אמר שירה על נפילת סנחריב.
המדרש כותב בפרוש שזה נאמר רק למלאכים. אבל בני ישראל אמרו שירה!!! מה נסגר? שירת הים!!!!!! אומרים את זה כל יום בתפילה, וכתוב שמי שאומר בשמחה מוחלין לו כל עוונותיו!!! מי אמר לך שזה הסיבה שלא אומרים הלל שלם? הסיבה היא פשוטה- בגלל שזה בלילה. זהו! די לבלבל ת'מוח!
כי נראה שעל זה בדיוק התביעה "מעשה ידי טובעים.. ואתם אומרים שירה?"
אם הם לא היו שרים לא היתה סיבה להתלונן.
ב. גם בחנוכה מתו הרבה יוונים ובכל זאת אומרים הלל.
הרב כהנא אמר שההבדל בין החגים, הוא שבפסח, הטבע הוא זה שהרג את המצרים. ולכאורה מדובר באסון טבע.
בחנוכה לעומת זאת, עם ישראל נלחם ביוונים ואנו מודים על הניצחון במלחמה...
אבל את רואה שכשזו לא מלחמה ישירה עם ישראל- לא אומרים הלל שלם..יש קפידה על ישראל שהם שמחים שמעשה ידיו של ה' נהרס.
עכשיו תחליטי אם סוריה זה דומה יותר ליוון או למצרים.
(ואגב..אם נשים לב- מצרים לא היו נשמות טובות שה' סתם הטביע..הם התעללו בנו והציקו לנו..ובכ"ז..תראו עד איפה מגיע היחס והכבוד של ה' לבריותיו. )
ואת מדברת על יחס יפה בגלל שביקשו לא לשיר?
אבל אנחנו צריכים ללמוד לכבד את הבריות-
הרי למצרים שטבעו לא ממש מזיז אם אנחנו שרים או לא..(או אם המלאכים שרים או לא) אבל יש כאן לימוד מסוים , בתוכחה של ה', נכון?
היא לא באה סתם.
אז אני לומדת מזה שאנחנו צריכים להיות מאד רגישים ואכפתיים ליצירי אלוקים.
גם כשהם נענשים אחרי שהתעללו בנו- יש להם מעלה מסוימת בכך שהם מעשה ידיו של ה'.
אתה מלגלג..משמע אתה לומד משהו שונה בתכלית.. א"כ, מה אתה לומד?
זהו, הם מתו.. ובתור עם יהודי, שהכיוון שלו הוא תיקון העולם, היה מקום לשבת ולחשוב על הכשל הזה, עם שלם שנמחק בים בגלל הרוע שלו. יש בהחלט מקום להתייחס פחות אל האויב שבהם, ויותר אל הכשל ההיסטורי שבהם.
כשהם כבר לא קיימים וממילא לא אויבים, כשאין כבר שום משמעות אמיתית ומעשית ליחס ה"מצטער" לגביהם, אז באמת יש מקום "לשבור ת'ראש" על הכשל הזה.. כי אחרי הכל אנחנו יהודים, שצריכים לחשוב על תיקון העולם.
זה הכי רחוק מאיך שאת חושבת, זאת הבעיה של השמאל, שהוא מביא חלומות לפסים מעשיים, פה לא היתה לזה שום משמעות, הם מתו, העובדה שלא שרו לא מיוחדת להם בעצם, הם לא קיימים, היא מתייחסת לקבוצה של אנשים שהושמדה. זוהי התייחסות כללית, "מעשי ידי", לא מצרים, קבוצה של מעשי ידי.
את כותבת ש"כל אחד נענש בדיוק כפי המגיע לו" וזה מרכך את הטרגדיה..
אבל זאת היתה טרגדיה חולנית.. נחנקו שם... ירקו דם.. כי כשזה נגע למעשה היחס היה קטלני..
אח"כ, בתור קבוצה אנשים מההיסטוריה, היה מקום לתהיה על מה שקרה.
אני מבינה מה אתה אומר- זה בהחלט כיוון.
זה אומר רגע, תעצרו לפני שאתם שרים ורוקדים..תתבוננו מה קרה פה.
וזה אכן כישלון-
ואם התפקיד שלנו זה תיקון עולם, אז זה גם כישלון שלנו.
בהחלט יש משמעות אמיתית ומעשית- לא לגבי המצרים..אלא לגבי ההנהגה שלנו בעתיד..עם עצמנו, ועם עמים אחרים.
לדאוג שזה לא יקרה שוב אולי. לא יודעת.
"קבוצה של מעשי ידי"- אבל כמו כל קבוצה, היא מורכבת מיחידים ומעמים.
אם לא תלמד מהמקרה הפרטי (אדם או אומה) איך תלמד על "מעשי ידי"? זה מונח אבסטרקטי..
אתה אומר- ההתייחסות היא כללית, למעשי ידי- לא למצרים.
"קבוצה של מעשי ידי" כך כתבת.
ואני רק מזכירה לך שכל קבוצה מורכבת מיחידים..מפרטים.
מצרים היא לא כלום חסר משמעות- שאם לא כן הפסוק הנ"ל לא היה נאמר.
מצרים היא פרט בכלל, ומכל פרט אנחנו צריכים ללמוד.
ולגבי מה שהוספת על העונש הקטלני-
כל אחד קיבל בדיוק מה שהגיע לו..ואנחנו אכן לא לומדים לגבי כל יחיד שם, אבל כקבוצה, כעם זר, גם הם מעשה ידיו של ה'..וכמו שכתבת נפלא- הם נכשלו, ואנחנו צריכים ללמוד מכך משהו..וכו'.
בבקשה תסתכלי על מה שכתבתי..
יש פה 2 דעות..ובכל מקרה הקב"ה מתעצב..גם לפי הדעה השניה:
מפני מה לא נאמר בהודאה זו כי טוב לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים דאמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן מאי דכתיב (שמות יד, כ) ולא קרב זה אל זה כל הלילה באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה אמר להן הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני אמר ר' יוסי בר חנינא הוא אינו שש אבל אחרים משיש
כך או כך- הוא מתעצב מזה.
כתבת ש"בנפול אויבך אל תשמח" זה רק על יהודים, אבל בדיוק אתמול קראתי על זה..שלא נראית הבחנה בין יהודים לגויים בעניין הזה. והנה תראי שר' שמואל בן אבא מצטט את הפסוק הזה כשהוא מסביר למה לא אומרים הלל שלם.
:
שמחה שקראת
א. יש דעה לפני כ שהקב"ה כן שמח במפלתן של רשעים:לכים א כב, לו) ויעבר הרנה במחנה א"ר אחא בר חנינא (משלי יא, י) באבוד רשעים רנה באבוד אחאב בן עמרי רנה ומי חדי קודשא בריך הוא במפלתן של רשעים הכתיב (דברי הימים ב כ, כא) בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו
על זה משיג ר' יונתן בהמשך שזו הדעה המוכרת לגבי מעשי ידי וכ'ו:ואמר רבי יונתן מפני מה לא נאמר בהודאה זו כי טוב לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים דאמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן מאי דכתיב (שמות יד, כ) ולא קרב זה אל זה כל הלילה באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה אמר להן הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני" (מזל שיש ויקיטקסט שאפשר לעשות העתק הדבק).
אגב גם לדעה שה' מתעצב מזה אין זה ברור שאנו צריכים להיות נעצבים מזה ואמנם זה נראה די מפליא במבט ראשון אבל כנראה יתכן מצב שבו ה' מתעצב ואנו שמחים כי יש גם שמחה במה שקרה וקידוש ה' -כך לפחות אני מבינה את מה שאומר ר' יוסי בר חנינה.
ב.המקור שהבאת מצשבולי הלקט- באמת ראיתי את זה פעם. זה וודאי לדעת ר' יונתן אך יתכן גם מקורות (גםן ממקורות של חז"ל ויכול להיות גם ספציפית מדרשים) שפסקו לא כדעתו. אני זוכרת שפעם דנו על זה במשפחה אבל אני לא זוכרת את המקורות.
אבל יפה. האמת זה באמת ענין שלא קראתי עליו מספיק וזה באמת שאלה שניתן לשאול והיא מעניינת וחשובה. אם אקרא עוד אגיד לך. תודה על התוספת. אם יש לך עוד דברים מחכימים תגידי
חג פסח כשר ושמח!
האמירה: "מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה" מופיע בתוך דיון של האמוראים בגמרא ויש מספר דעות. לפני דעה זו של ר' יונתן יש דעה של ר' אחא בר חנינא שה' דווקא כן שמח במפלתן של רשעים יציריו.
ולאחר אמירה זו של ר' יונתן, כתוב: "אמר ר' יוסי בר חנינא הוא אינו שש אבל אחרים משיש..."
בקיצור זה שיודעים דעה אחת זה לא אומר שזה כ"כ פשוט. יש בזה מחלוקת.
כמובן שכחתי לכתוב מקור. אז הנה: תלמוד בבלי סנהדרין דף לט עמוד ב' . מוזמנת להסתכל שם. (בגמרא כתוב לט: הסימן נקודתיים זה סימן לעמוד ב' )
ולעניין עזרה- הייתי שולחת סיוע הומניטרי,
כשטובחים בעם..אני לא מצפה לשיקולים פוליטיים.
אבל אולי יש מקום לשאלת רב.
לא יודעת.
מעוותת, מחיה את האויב שלה...
מדברת לי על ערכי שמאל שקרובים לתורה... אנושיות..
אין דבר פחות אנושי מזה. פשוט מחלה.
זה כעיקרון מספיק אם הם ניטרליים, אבל כשהם לא אלא אויב - הם אבדו את היתרונות שלו.
עיוות לרחם על סורים כיום.. פשוט עיוות.
לא ביקשתי שתשמחי בנפול אויבייך, אבל שלא תנסי לעזור להם.
"בנפול אויבך אל תשמח" לא מדבר דווקא על גויים אלא על יריבים מעמ"י (לדוג' שניים שמתחרים על אותה משרה, שתי חנויות לאותו דבר שנמצאות אחת ליד השניה וכדומה).זה לא כתוב במפורש אבל ספר משלי באופן כללי מדבר על אנשים מעמ"י וגם כאן הכי הגיוני להבין כך. (גם לפי ההקשר- הפסוקים שלפני ואחרי הכי הגיוני להבין כך)
מספיק להיות יפת נפש - הם רוצחים!!
ר-ו-צ-ח-י-ם!!
זה כל כך צורם מה שאת אומרת שאי אפשר לשמוע את זה.
תנסי לקרוא את זה במבט אובייקטיבי, מהצד.
בכל מקרה, סליחה אם נפגעת (ועדיין מותר לקבל ביקורת )
אבל הילדים האלה - הם מחבלים בדיוק כמו המבוגרים
מעיד על כך שיש פה מלחמה ושנאה של לאום.. לא של יחידים.
א- יפה שאתה מכיר בהם כלאום, זו כבר התקדמות.
ב- לעניין מלחמה אם מותר להרוג ילדים או לא, רעה דיון בנוג"ה, וראה את הנקודה שאין הכרעה.
ג- גם מה שהתירו זה במלחמה ממש , במלחמת מצווה כשיש אומה שנלחמת עם ישראל, הסורים לא נלחמים בנו.
לא משנה אם הם היו שמחים..לא זו השאלה.
ד-הקב"ה את ישמעאל דן באשר הוא שם. מי אמר שמותר לנו לדעת מה הם יהיו? אתה לא נותן להם סיכוי..
ה-אם זו הגישה, אולי זה בסדר- אבל אתה צריך להבין א"כ למה הורגים ילדים יהודים..
ז"א, אל תתלונן ותגיד אם אתם נלחמים תהרגו חיילים..מי שנלחם וכו'..אבל מה אתם שולחים פצצות על האזרחים?
הרי זו המלחמה שגם אתה מקדש.
לצורך העניין כל קיבוץ כלשהוא מספיק.
ב- לא מדובר על להרוג אלא על לא להציל.
ג- שוב, עייני ב'
ד- שוב, עייני בב', אני לא הקב"הואני לא אחראי על העולם, כאן אני לא הורג אלא לא מציל.
ה- קראי את ב'.
אתה יכול להתבטא כמו בני אדם?
לא. אני יודעת שלא.
דפוק.
וכמו שכתבתי לדוני-
ההשוואה שהצבתי קשורה לדיון השני בנוגה, על הרג ילדים פלשתינים.
לא היית פעם בצמ"ע?
אהה, הבנתי, זה חלק מהמנטליות
"בצלםאלוקים"..אסור לאבד צלם אנוש...מוריה.ר =)
איך זה לא נערך עדיין?!
לא יכולה.
יא אווילמוטיזאחרונהכמו הצעירים בלוב.
חבר'ה בני עשרים שעשו לקדאפי לינ'ץ על פגוש ש רכב.
תחליטי את אם זה התחלה או סוף
וגם בן 20 -אתה דן לפי מה שראית מאחרים..לא לפי האנשים עצמם.
ושוב מה שאמרתי למוטיז-
אין בעיה, זו הגישה שלך, אוקי-
אתה בטח מצדיק אנשים שטובים תינוקים מהעם בהם הם נלחמים. נכון?
כי דין תינוקים כדין מבוגרים.
רק בגלל שאת חרדית אני יחסית מבין את זה (אל תעלבי, גדלתי עם חרדים מחצית מחיי) [מוטי, אל תיעלב, זה לא אישי].
אם הייתי טיבטי שמשקיף מבחוץ, הייתי אומר "מה היהודים מתלוננים? גם הם מקדשים את המלחמה הזאת?"
אבל אני לא טיבטי (לגבייך באמת שקשה לי לדעת). לכן אני אומר - ואני לא אחזור על זה - יהודים לא מקדשים את המלחמה.
יהודים לא רוצחים! יהודים מגנים על עצמם! במקרה הכי גרוע - תקראי לזה 'הורגים'.
זה ההבדל הדק בנינו לבין חיות הטרף שם בחוץ.
מסכימה עם זה? מצויין.
לא מסכימה? בעיה שלך. אני מציע לך לצאת קצת החוצה, להכיר עולם, להבין על מה אני מדבר.
ילדים בעזה הם רוצחים. לא בפוטנציאל, אלא בהווה. חפשי בגוגל.
כנ"ל סורים.
כנ"ל לבנונים.
בנ"ל מצרים.
שאמשיך?
למען ההגינות אני אצפה שאדם כמוך גם יצדיק רצח של ילדים מהצד שלנו.
אם במלחמה מותר הכל- אז זה גם כלפינו.
הם נלחמים אחד בשני.
לא בנו אחד בשני.
יש משהו לא ברור כאן???
מאיפה הצדקנות הדבילית הזאת?
אני פשוט ממשיכה דיון מנוג"ה..
אם אתה אוחז שתיתן להם להרוג אחד את השני אבל לא שאתה תלך להרוג את הילדים שלהם כי הם כמו המבוגרים-
אז טעיתי. הפנייה עם הנקודה הזו היא לכאלו שמבחינתם זו מצווה להרוג ילדים פלשתינים או משהו כזה.
עכשיו אנחנו מסכימים
כי לאיזה צד נתערב?? לצד המורדים?? ואם אסד ינצח?? אנחנו נחטוף על הראש..
כנ"ל אם יקרה ההפך....
אסור לנו להתערב - כי אנחנו קרובים מדי לסוריה. לא ידידים טובים שלה - ואם נעשה טעות הכי קטנה - תושבי רמת הגולן/גליל עליון יספגו את הנזק.
בהחלט מותר לנו להיות אגואיסטים ולחשוב על חיינו קודם..
זה שהעולם לא מתערב זה בהחלט מטריד.
זה אומר שגם בעולם מתקדם ומפותח גלובלי ודמוקרטי - יכולים לחזור פרעות ושואה...
תחת שלטון המורדים יהיה רע?? (כמו שצפוי...)
מי יספוג את האש? ישראל.. (האשם את היהודים והצל את רוסיה)
ואנחנו קרובים מדי לסוריה בשביל להסתכן...
(כמו שקורה למשל במצרים )
וישראל סייעה להפלת אסאד,
אז הסורים "אוהבי ישראל" יאשימו מיד את ישראל . ואנחנו מאד קרובים ולא נוכל במו ארצות הברית או בריטניה נניח לחזור מיד לחור שלנו.
ואז נהיה בצרות.
עכשיו יותר ברור??
מהניסיון העגום שלנו 100 שנה במזרח התיכון - זו אנלטיקה פשוטה והגיון צרוף.
זה בפירוש מה שעומד בפני מקבלי ההחלטות. גם בכירי מערכת הבטחון סוברים ככה.
אנחנו לא מתערבים לא כי אנחנו אגואיסטים.
אנחנו לא מתערבים מפי שמדובר באוייבים, רוצחים.
מי יודע מה נכון??
את חושבת אחרת ממני זה בטח...
אני ופותחת השירשור רע לנו לראות ילדים ואנשים חסרי ישע נטבחים אפילו אם הם אויבים. אם הם לא היו יכולים להזיק לי אחרי הסיוע שלי ועוד בגללו - הייתי מסייעת להם.
(להוציא בעזה. מי שלא לוחם להפסקת הירי לתוך ביתי. ושם את הבן שלו על מחסן נשק ובחזית רק כדי שתהיה תמונה של ילד הרוג שתזעזע את העולם ולא תאפשר לישראל לחסל את הנשק - אין לי שמץ של רחמים עליו)
נראה לי שהרגש הזה מעוגן במקורותינו אבל אף פעם לא הקדשתי לזה מספיק מחשבה. זה היה פשוט הרגש שלי. אני אשמח אם יש למישהו מקורות רציניים מספרי המחשבה היהודית וכדומה - מהי דרך החשיבה הנכונה במקרה כזה...
"להוציא בעזה..."
הסורים ממש אותו הדבר, אלא שניצחנו אותם במלחמה ומאז הם מפחדים...
אין שמץ היגיון בטענה שלך.
כשאדם נלחם נגדי - ומציב מולי את ילדיו כנשק - אין לי רחמים עליהם.
הסורים - כרגע לא נלחמים נגדי אלא בינם לבין עצמם והם גם למיטב ידיעתי לא מציבים את ילדיהם כנשק - פשוט לצבא הסורי זה לא מזיז. אז יש לי רחמים עליהם למרות שהם שונאים אותי.
והנושא מתחיל לעניין אותי - לו נניח שרוצח שיושב בכלא הבן שלו מת בתאונת דרכים. האם היו לי רחמים עליו?? משום מה נראה לי שבמקרה כזה לא.. (בטח אם הייתי מכירה את הנרצח) אז למה יש לי רגש רחמים על ההרוגים הסורים?!?!
דווקא מעניין אותי לברר מה התורה אומרת בנושא מתי צריך לרחם על אויבים ומתי לא.. יש פה מישהו להחכים אותי??
עוד מעט...כתהיה הכרעה.
אף אחד לא מבטיח לך שהם לא ילחמו בנו.
דווקא הגיוני.
ובכלל, שמתם לב שהם אוהבים רק מלחמות?
ולפי זה בוחרת למי לעזור.
מגוחך.
אני מאחל לך שתבחיני מייד בכך שכל מי שמסביבך מנסה לרצוח אותך (ואם אפשר להשמיד - מה טוב).
*במקרה וזה שמת לב, הסורים יורים עלייך כבר שלושים שנה טילים במסווה של חיזבאללה.
מספיק להיתמם. המרחם על אכזרים - אכזרי לרחמנים
כי ככה הם מתבחבשים עם עצמם, שרגע שזה יפסיק הם יתחילו לפזול שוב אלינו...
לא נורא..מקסימום עוד כמה ערבים פחות בעולם...
אם דבר כזה היה קורה ביפן, אמריקה או ברזיל הייתי מרחמת עליהם...
זה שרוצח אותך?!
או זה שמשמיד אותך?!?
אל תהיו צדיקים על חשבוני. תודה
הגיון זה מינימום שמצופה מכל בן אדם שקול... בטח ובטח כשהוא גם אור לגויים...
ששני הצדדים ינצחו שם
הבולטות שבהן:
א)אף אחד לא יודע מי יותר טוב - אסד או המורדים, חלק לא קטן מהמורדים הם אנשי אלקעידה וחיזבאללה שכנראה ישתלטו על המדינה בסוף (כמו שקרה במדינות ערב האחרות)
ב)למקרה שעדיין לא הבנת - אף אחד לא מוכן ללכלך את הידיים שלו ולסכן את האנשים שלו בשביל מדינה אחרת, כשישראל עושה משהו קל להתנגח בה - לא צריך לקום מהכורסה בשביל זה, בשביל להתנגח בסורים צריך אשכרה לקום ולעשות, דבר שרוב העולם מתעצל/מפחד/לא רוצה/לא מספיק אכפת לו
לוב היא המדינה הערבית היחידה שהתערבו במרד שם מבחוץ כי אספקת הנפט העולמית הייתה בסכנה שם
למה נתניהו היה צריך להוציא שעתיים לפני ההודעה הרשמית על כך, הודעה מיוחדת על השארתו של אגמון "עד למציאת מחליף (שכבר נמצא)" ולחטוף כל כך הרבה תגובות (הזויות, אבל זה לא משנה) מבפנים?
אנשים יקראו לזה שהוא רוצה 'לשלות בסדר יום', אני קורא לזה שכל ישר שלא נכפף ברוח התקשורת וכו'
אדם בסידני תקף כמה אנשים. העובדה שאביר המוסר, נציג הקב"ה עלי אדמות, הממונה על המצפון נשאר בשוויון נפש ולא פתח על זה שרשור מעידה על כשל מוסרי עמוק.
משהאחרונהזו לא יוריסטוקרטיה, אלא "כל המיצר לישראל נעשה ראש"
אם שופטי בג"ץ, פקידי השב"כ והפרקליטות היו מפעילים את אותם טריקים, שטיקים, לחצים והליכים מנהליים-משפטיים שהם עושים נגד הימין - אבל הפעם נגד השמאל, נגד המחבלים ונגד כל שונאי ישראל -
אז ליל גלנט היה נראה כמו משחק ילדים לעומת מה שהיו עושים לנתניהו כשרצה להעביר חוק לפיטוריו באופן חוקי לחלוטין.
המערכת הזאת לא טועה. היא פועלת בדיוק לפי הכלל התלמודי העתיק (שטיטוס הרשע יישם אותו):
מי שמיצר לישראל - הופך לראש.
מי ששומר על ישראל - הופך למטרה.
זה לא "שלטון משפטנים".
זה מנגנון השמדה פנימי, שקודם את כל מי שפוגע בנו ומדכא את כל מי שמנסה להגן עלינו.
אז.
אבל אכן החה צריך השבת להוסיף מי שברך לאמריקאים, בגלל הנעדרים שם
מה אתם אומרים
באיזה אתר כדאי להתעדכן באקטואליה?
שמתעדכן מהר.
לא אתרי תרעלה וללא פריצות. (ל7 לא התחברתי)
עדיף לא להתעדכן באקטואליה
כמות הרעל החרדה שיש שם יכולה לדכא את החיים
אם אני רוצה להתעדכן
זה דרך הכותרות של רוטר סקופים
זה לרוב מידע עדכני נקי ובלי פרסומות
יש כאלה שמתמקדים למשל רק בביטחון
וגם כמות עדכונים יומית משתנה
בלבד
אבל אני לא כזה מעורה
אין שם "תרעלה" במשמעות המקובלת, אלא דיווחים של משפט או שניים. את הפרסומות מבטלים ככה:
מה שפחות רלוונטי למי שרוצה לקבל תמונה כוללת של המתחרש
מעבר לזה, תלוי כמה רעל וכמה SNR (יחס אות לרעש) אתם מוכנים לסבול. רוטר שהוזכר פה מכיל תוכן לא רע אבל תגובות רעילות ממש. אתרי חדשות חרדיים (הוזכר פה אחד @מבקש אמונה , אגב, ידעת שאמס זה גם כן פרוייקט שלי?) יש להם יתרון של תוכן נקי יחסית אבל מוטה חזק מדי למגזר שלהם. זכותם כמובן. אבל צריך לדעת את זה.
נכון קצת מוטה אבל לא נורא להרגשתי...
(גם יש קצת דברים שאני נוטה לחרדי 😁)
אהרון גרנות/גרנביץ', שגם בעצמו חי על התפר שבין קריית ארבע לחסידות גור וגם כעיתנאי היה שנים גם כאן בערוץ 7 ובעיתון נקודה ז"ל וגם במשפחה ובתקשורת חרדית, העיר על הנקודה הזאת מזמן.
יש בווצאפ חדשות משמחות
קבוצה
ויש ערוץ שכתוב איפה האזעקה, בצירוף מפה.
ואתה יודע איפה שרק היתה התראה
אפשר כבר לא להיות המרחב המוגן
אם הטיל עבר בנתיב אחר.
וככה לא צריך לחכות ל"הסתיים האירוע"
במקומות בהם לא היתה אזעקה.
העברת "חוק עונש מוות למחבלים" בקריאה שלישית היא רגע שבו המדינה מחשבת מסלול מחדש, אך בעוד חגיגות הניצחון נשמעות מצד אחד, זעקות האזהרה מצדו השני של המתרס חריפות מתמיד. בלב הסערה ניצב השר איתמר בן גביר, שהוביל את החוק כדגל מרכזי, בטענה נחרצת שרק יד ברזל וגרדום ישיבו את ההרתעה שאבדה ויעשו צדק עם המשפחות השכולות. עבור בן גביר ותומכיו, זוהי הדרך היחידה להבהיר לאויב שכללי המשחק השתנו וכי דם יהודי אינו הפקר. אלא שמול הגישה הזו מתייצבת חזית רחבה של מתנגדים, ובראשם דמויות ביטחוניות ופוליטיות כמו בני גנץ ויאיר לפיד, המזהירים כי מדובר ב"הימור מסוכן על חיי אדם". טענת הנגד המרכזית, שמהדהדת גם במסדרונות השב"כ, היא שעונש המוות אינו מרתיע את מי שיוצא למשימת התאבדות ממילא, אלא להפך – הוא מעניק למחבל את הפרס הגבוה ביותר מבחינתו: מות קדושים ("שהאדה"). המתנגדים טוענים בנחרצות כי המהלך הזה רק יתדלק גלי טרור אכזריים של נקמה, יגביר את המוטיבציה לחטיפת חיילים ואזרחים כקלפי מיקוח נגד ההוצאות להורג, ויבודד את ישראל מוסרית ודיפלומטית בעולם. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבחר להעניק את קולו ותמיכתו המכרעת לחוק, מצא את עצמו בלב הדילמה בין הצורך המבצעי-ביטחוני לבין הדרישה הציבורית והפוליטית לצדק גלוי ומרתיע. כעת, כשהחוק כבר כאן, השאלות הופכות למטלטלות יותר: האם תמיכת נתניהו ובן גביר תתברר כנקודת מפנה חיובית, או שמא צדקו גנץ ולפיד באזהרתם שהחוק הזה הוא רק דלק למדורת המזרח התיכון? האם אנחנו באמת בטוחים יותר היום, או שמא פתחנו תיבת פנדורה של אלימות שאין לה סוף? ומה יקרה ביום שבו פסק הדין הראשון יצא אל הפועל – האם נרגיש שנעשה צדק, או שנבין שהמחיר הביטחוני כבד מנשוא? אלו השאלות שנותרו פתוחות לשיפוטכם, והן דורשות מאיתנו להחליט: היכן עובר הגבול בין נקמה מוצדקת לביטחון לאומי?
ממליץ על המאמר ב"זה מעניין" שדן לעומק בטיעונים האלו ובכלל ברעיון של עונש מוות למחבלים.
