מה אתה אומר על רש"י שם שאומר שהם תפסו את האומנות של עשיו? האם זהו שבח לעמ"י?
יש הרבה פירושים על הפסוק..אתה בוחר להראות צד אחד..אז הנה עוד כמה מהצד השני:
1)- הרש"ר הירש:
רבי שמשון רפאל הירש בפירושו על התורה מסביר לנו את מהות דבריו של יעקב ואת הברכה הטמונה בהם. הרש"ר הירש מתייחס לחלק האחרון בברכה, המסתיימת בביטוי המוכפל "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל". הוא מסביר את ההבדל בין 'אחלקם' ל'אפיצם'. המחלק לא מתכוון לפגוע בדבר שהיה שלם עד עכשיו, אלא לתת מעט ממנו לכמה שיותר אנשים. אך המפיץ מתכוון לפצל לחלקים קטנים את הדבר השלם כדי להחליש אותו ולפגוע בו. ממשיך הרש"ר הירש ומסביר גם את ההבדל בין 'יעקב' - המסמל את עם ישראל בגלות, סובל ונרדף ומולו את 'ישראל' - המנצח בזכות האל. על בסיס החלוקה הזו מסביר הרש"ר הירש, כי הסכנה הנשקפת מכוחות קיצוניים כמו של שמעון ולוי היא דוקא בזמן שישראל חזקים ומאוחדים ויושבים בארצם. אז יש סכנה שהכוחות הקיצוניים יפגעו באחדות הזו ולכן אומר יעקב "אפיצם בישראל". אך בזמן הגלות כוחות חזקים כאלה דוקא נחוצים לעם ישראל כדי לרומם אותו קצת כשהוא נרדף ומבוזה ולכן כדאי שיהיו כמה גיבורים קנאים המפוזרים בקהילות ישראל השונות.
2)+3) רמב"ן ומעט רמב"ם:
הרמב"ן (רמב"ן על בראשית לב יג): אף שבני שכם לא עשו חובתם ולא דנו את שכם וחמור, מכל מקום אין האחריות להענשתם מוטלת על בני יעקב, על כן שלא כדין עשו שמעון ולוי. זאת ועוד, אין מוטלת חובה על כל בני שכם להעניש את החוטא. על כן ארר יעקב אפם, כי עשו חמס לאנשי העיר והביאוהו בסכנה. לדעת הרמב"ם כעס יעקב על כך שהרגום לאחר שמלו ונתגיירו, וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי (רדב"ז על הלכות מלכים ט יד).
4) קצת תומכים בפירוש שהבאת:
"מוסיפים חז"ל במדרש, "אחלקם ביעקב" כיצד? עשרים וארבעה אלף נפלו משבטו של שמעון בזמרי, והיו אלמנותיו עשרים וארבעה אלף ונחלקו שני אלפים לכל שבט.... וכל מי שמסבב על הפתחים - משבטו של שמעון" - העניות מכריחה את שמעון להתפזר בכל הארץ, ממשיך המדרש - "אמר הקב"ה אף לוי יהא מסבב (על הפתחים). מה עשה הקב"ה האכילו פרנסתו בנקיות (תרומות ומעשרות). ונתקיימה גזירת יעקב, גידלו הקב"ה ונתן לו אחד מעשרה, והוא מסבב (בכל הארץ) ואומר תנו לי חלקי. לכך נאמר אחלקם ביעקב" (בראשית רבה פצ"ט ו).
גם שמעון וגם לוי נתפזרו בכל הארץ. שמעון באופן שפל ולוי באופן מכובד, אך הפיזור מוכרח הוא לטובתם ולטובת האומה. כאשר הקנאה בלולה בכל כלל ישראל מביאה היא ברכה. וזו היא הברכה שבירך יעקב את שמעון ולוי!
לעתיד לבא מנבא יחזקאל נוטל שמעון נחלה בפני עצמו. כפי שנראה בהמשך, גם לוי נוטל נחלה לבדו. הכיצד? במהלך הארוך של ההסטוריה ובמיוחד בגלות, נעלמה החלוקה השבטית. השבטים נכללו בתוך האומה. לא היתה מציאות של פעילות שבטית נפרדת. דבר זה השפיע לטובה על קיצוניות התכונות של השבטים, ואיזן אותה. הם קלטו גם את הרוחות האחרות של שאר השבטים. וכאשר יגיע הזמן יוכלו גם שמעון ולוי לקבל את נחלתם באופן עצמאי! "
----ז"א יש כאן נקודה שאתה הבאת- שרוצים להביא מעט מהקנאות לכל עמ"י..אבל מצד שני מראים שקנאות מרוכזת ועוצמתית היא מסוכנת..לכן מחלקים אותה בין עמ"י..ואז יש איזון.
5) אבן עזרא:
(בראשית מט ז): "ארור אפם כי עז" - דרך נבואה או דרך תפילה שיחסר אפם וטוב להם, כי ארור - הפך ברוך, וכאשר הברכה תוספות, הארירה מגרעת.
"ועברתם" - כפול הטעם, וכן "אחלקם... ואפיצם".
והטעם, שהם אלה ראויים שיפרדו ולא יתחברו יחדיו.
אגב הכלי יקר ג"כ סןבר כמו מה שמובא ב 4- שקנאות ועות מרוכזת זו בעיה..ולכן הוא מפיץ אותם בישראל- לא ע"מ שהיא תאבד לגמרי ולא ע"מ שהיא תופץ ותועבר לכולנו- אלא ע"מ שיהיה איזון..
הקנאות שלהם תיחלש..ושלנו תתחזק.