אז למה בעצמם לא למות ?שאלת

 ומה זה יתנן לי למות ?

ה' לא רוצה לעשות לך רע ואם בכל זאת הוריד אותך לעולם סימן שיש לך משהו לעשות כאן בעולם הזה, מה לתקן .

נכון שמי שמת הוא לא המסכן אלא המשפחה שלו,

ואנשים נאבקים על חיהם כדי לחיות בשביל לתקן דברים פה בעולם בשביל משפחתם, בשביל הדברים שהם אוהבים ,בשביל הדברים שבגללם הם רוצים לחיות.

מקוה שקצת עניתי אם לא את מוזמנת לשואל עוד ...

באמת טוב לו למעלה!

זה לא שאני רוצה למות.ממש לא.יש לי חיים פה,וחבל לי לפספס אותם..

אבל אם יפול פה פצצה אטומית שתפוצץ את כולם,מי ירצה להישאר בדד?הכל יהיה שומם ועצוב.

מקסימום..לא נחיה פה. אז נחיה אולי במקום אחר.או בכלל לא.אבל מה זה משנה בכלל..

אוווח.כנראה יצא לי בשנים האחרונות לשמוע וחלקם גם להכיר אנשים שמתו.

לפני העולם הבא,זה לא מקום המתנה,אלא מקום עשייה ועיצוב שצריך לנצל ממנו כל רגע על מנת להגיע מוכנים וראויים לעולם הבא,לפי עשייתנו.

אבל אם מישו יבוא וירצה להרוג? מאיזה סיבה אני אמנע את זה..?כנראה שהוא "שליח" של ה' לבשר לי שתפקידי בעולם נגמר..

ולכן עושים את המקסימום של המקסימום שזה לא יקרה ושומרים על הנפש.יש לך עדיין מה לעשות בעולם הזה.

למה? כי יש המון סיבות.

אבל עוד קודם להן, יש ציווים מפורשים בתורה.

ב"הצלחה.

אבל אם בארץ שלי,בעיר שלי ובבית שלי יבוא אלי מישהו עם M16 אז למה שאני אתנגד ואנסה לברוח או להציל ת'עצמי?!

וכי מוות זה לא אופציה לאדם חי.

מעל הראש כאילו?

אין אופציה כזאת, בלי קשר לרע או טוב. מוות לא קשור לחיים, אין לו אפילו מקום במחשבות... זה לא נתפס ולא אופציה.

תחשבי רגע על מוות, אל תחשבי על עצים בגן עדן, תחשבי -"מה זה מוות"

אין מה לחשוב, זה לא נתפס, ולכן אין אופציה כזאת.

זה כמו לומר "למה לא לטורקאעכלמ את עצמי?" אין מילה כזאת, אין לזה משמעות מבחינתך.

זה שטויות?!

אבל אדם חי לא מסוגל לתפוס מוות, הוא יודע רק ש"יש משהו". זהו.

(יש כל מיני "תיאורים" ודימויים על איך זה כביכול יראה - אבל מבחינת החי המוות הוא לא נתפס ולא אופציה. לכן החיים כ"כ קדושים, כי זה כל מה שיש לנו להבין, כתבו משהו .. לא זוכר את הניסוח.. על "עד איפה לנסות לחשוב...")

מבחינתך - כל מה שיש לך זה את החיים. זה כל מה שיש לך.

אני בטוח שבשביל מליון דולר את מוכנה לריב מכות.. (כל אחד) אז לאבד הכל?

גמ' מס' עירובין- פסקו ככה: "נוח לו לאגם שלא נברא יותר משנברא, ועכשיו משנברא יפשפש במעשיו." אין ספק שלא קל פה, אין ספק שהיה יותר נח לא לעמול ולעבוד בעולם הזה שלפעמים הוא לא פשוט. אבל נבראנו ויש לנו משימה, (לא משנה עכשיו מה זה בדיוק לפשפש במעשיו), וזה עבודה קשה, אבל בסופו של דבר החיים זה מתנה עצומה, תחשבי שאת פה בשביל למלאת את רצון ה'. לי אישיתצ זה נשמע דבר עצום. כתבתי מה שקצת למדתי, מקווה שעזרתי..

זה לא סיסמא.

אין ערך לחיי העולם הבא בלי דרך ארוכה בעולם היצירה,העולם שלנו.

להיות שם..

עדייף שיהיה לי טראומה עד סוף חיי ?

אני יודעת שיש לי תפקיד ויעוד ושלא סתם אני פה ובלהבלהבלה.

אבל,

אם מישו יבוא אלי וינסה להרוג אותי,

למה להתנגד לכל הרוחות!!

תנו לו להרוג אותכם.

כנראה נגמר התפקיד שלכם בעולם.

ועוד פעם הבהרה, אני לא ולכת להתאבד!! תרגעו.

ואני נורמלית. לגמרייי.

ממ.. כי את חיה. - נוער וגיל ההתבגרות

אז למה לברוח מזה?

זה יקרה לנו.

אם היה לך יום שלם להכנס לחדר עם מלא שטרות של מאתיים על הרצפה ופשוט להתחיל לאסוף היית אומרת "בכל מקרה יש לי זמן מוגבל,אז למה להתחיל בכלל"? לא! היית אוספת ואוספת כל היום. בלי לאכול ובלי לישון. אפילו בלי להגיב בפורום .

אין לנו שום עניין לברוח מהמוות. הוא יגיע מתישהוא. אבל את הזמן שיש לנו אנחנו רוצים לנצל, בלהפוך את העולם ילותר טוב מאיך שקיבלנו אותו. זאת המטרה שלנו.

אני לא חושב שזה לא נורמלי להרגיש ככה.

זה מעיד על זה שאת אמיתית עם עצמך.

אני מבין מה את מרגישה.

אבל אז הבנתי שאנחנו לא סתם בעולם הזה יש לנו הרי תפקיד לעשות  וכך נתקן את העולם ובעז"ה יבוא המשיח והכל יהיה טוב אולי זה נשמע לך רחוק אבל תחשבי גם על הסבל שיש לך כשמישהו נפטר חס וחלילה את לא רוצה לגרום לקרובים שלך להרגיש ככה.

ועוד משהו אחרון-

מה שלא הורג מחשל

זה מאוד לגיטימי להרגיש ככה... (כמובן כמו שאמרת לא להתאבד או משהו כזה ח"ו)

אבל כשיש שאיפות, ומרגישים שיש דברים לעשות בעולם ולשנות אותו אז יש תחושה של רצון להישאר בעולם כיד להעצים ולהגדיל אותו, אתה יודע שיהיה לך ממש כיף בעולם הבא וזה גם ממש נכון....
אבל אתה רוצה לעשות עוד כמה דברים לפני שאתה יוצא מן העולם...

דבר ראשון,מאוד אהבתי את מה שמוטיז כתב ואיך שהוא העביר את זה..

דבר שני,האדם הוא יצור חי ומתוקף זה יצר החיים ויצר ההישרדות שלו גדולים.האדם ינסה להציל  את עצמו בגלל משמעות החיים שלו.ואני לא אדבר עכשיו על מטרה לחיים ותפקיד אלא על עצם החיים-משפחה,חברים,כיף...החיים כחיים..

תחשבי על זה שאת תאבדי את כל מה שיש לך.כל מה שאת מכירה עומד להשתנות...אדם ירצה להמשיך לחיות אפ' רק מכח האנרציה..

לי מול העינים אני לא אמנע ממנו להגיע...

תכלס,צודק. אבל זה יהיה מאינסטינקט.

רוצים להיות.

ברור שכן.

ב"ה

שמעתי משהו יפה (נדמה לי שהרב חנן פורת אמר) שהיתרון שיש בעולם הזה זה שאפשר להודות לקב"ה.

טיפיק.

אבל לא משו.

אם מישו יבוא אלי עם אקדח,

למה לא לתת לו להרוג אותי?

אני אשתמש שוב במשל של החדר עם השטרות.

אם מישהו היה בא להוציא אותך מהחדר הזה,היית נותנת לו?

ברור שלא!

יש לך עוד זמן לאסוף מלא שטרות של מאתיים!

את תנצלי את כל היום עד הרגע האחרון.

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות