שבוע 32 טסיות דם נמוכות מאודתבל232
עבר עריכה על ידי תבל232 בתאריך י"ד באב תשע"ג 20:29

שלום, אני בשבוע 32 ורמת הטסיות שלי בדם במגמת ירידה, לפני שלושה שבועות היה לי 104, לפני שבוע 66 והיום 74,

מה שאומר שאם רמת הטסיות לא תעלה עד ללידה ( ובלידות קודמות ילדתי בשבוע 38) אאלץ לוותר על אפידורל, ואני לא מסוגלת לחשוב על זה בכלל...

בהר הצופים הבנתי שנותנים אפידורל רק אם הטסיות לא פחות מ-80 ובשערי צדק לא נותנים אם הטסיות פחות מ-100

מקווה שאצליח לעלות את רמת הטסיות לפחות למעל 80.

בהריון הקודם שמעתי שיש דרך טבעית לעלות את רמת הטסיות ואפילו דיברתי עם מישהי שמתגוררת/ מקבלת  סמוך לשערי צדק אבל אני לא זוכרת איך קוראים לה וכיצד הגעתי אליה ואין לי דרך להשיג אותה...( דיברתי איתה סמוך מידי ללידה ולכן היא לא יכלה לעזור לי, כי כפי שהבנתי הטיפול הוא לאורך זמן...)  אשמח אם מישהי מכירה  אותה ותוכל להפנות אותי אליה ובכל אופן אשמח לקבל כל עצה שעשויה להעלות את רמת הטסיות (למרות שהרופאים אומרים שאין דרך כזאת...)

דבר נוסף, אם מישהי ילדה בהר הצופים, אשמח לקבל תגובות... (3 פעמים ילדתי בשערי צדק ואם הטסיות שלי יהיו בין 80 ל-100 עדיף לי הר הצופים כדי לא לפספס אפידורל)

תודה רבה....קורץ

היי... גם לי יש בעיה עם הטסיות דםאוחא

לא ידעתי שיש אפשרות להעלות את הכמות שלהן בדרך טבעית.

אני גם אשמח לדעת!!

נסו לגגל "העלאת טסיות" -עולים כל מיני דברים מעניניאנונימי (פותח)
שמעתי שאם אוכלים כל יום מולסה טבעיתאני ירושלמית

יש סיכוי להעלות את הטסיות.  ב"ה לא נזקקתי ולא ניסיתי את זה בעצמי. בהצלחה!

 

(מולסה זאת דבשה, סירופ סמיך כדבש, לטעמי טעים מאד, שניתן להשיג בחנויות טבע.)

מולסה בעייתית לסכרתיות, רעיון אחר בבקשה?אנונימי (פותח)

להעלות טסיות בדרך אחרת?

יש מצב...מסיבה
אין לי מושג עם מי דיברת אבל אמא שלי נטורופטית ולי התחילו לרדת הטסיות לפני הלידה והיא ממש נתנה לי עצות איך למנוע שירדו יותר ובסוף באמת הכל היה בסדר ואני יודעת שהיא טיפלה באותו זמן במישי שממש חששה מזה ..
והיא גרה קרוב לשערי צדק....
אז אם את מעוניינת תפני אלי באישי

ממש מעניין אותי מתי זה היה? לפני 10 חודשים בערך? או 9?
טסיות נמוכותתבל232

הי, לא זה היה ממש מזמן, לפני שלוש וחצי שנים ובגלל זה אני לא זוכרת בכלל פרטים, גם לא מי הפנה אותי אליה, אבל אשמח ליצור קשר עם אמא שלך... אפנה אלייך... תודה רבה

רק סליחה על הבורות, אני חדשה כאן איך אני פונהתבל232

אלייך באישי?

סליחה על הבורות, מה זה טסיות דם נמוכות?בר1812
בדם יש ארבעה מרכיבים:אנונימי (פותח)

כדוריות דם אדומות, כדוריות דם לבנות, נוזל וטסיות. הטסיות אחראיות על קרישת הדם. כשיש מעט מדי טסיות, הדם עלול לא להתקרש טוב. במצב כזה חוששים לתת אפידורל.

וקוראים לזה גם טרומבוציטים בלעזשוקולית

בבדיקת דם זה מופיע תחת PLT

בתור מי שגם סובלת מזה בהריונות: (וילדה בהר הצופים)אנונימי (פותח)

עם עבר של לידה סיוטית בלי אפידורל, ואני לא מוכנה לחזור על זה שוב....

א. הומאופתיה - הומאופתית אחת אמרה לי שהיא לא ממליצה על זה בהריון, אבל חברה שלי כן עשתה את זה והיא אמרה שהטסיות לא עולות, אבל גם לא יורדות.

ב. אני אוכלת מולסה - זה כמו דבש אבל יותר מתוק (ומתישהו כבר הופך למגעיל מרוב מתיקות....) שזה משהו מסוכר קנים, לא יודעת בדיוק. יש בחנויות טבע, 40 שח לקופסה בערך. תקני נטול גופרית. זה מעלה את הטסיות אבל לוקח לדעתי שבועיים עד שרואים השפעה. הרופאים באמת לא מכירים את זה משום מה.... ולא מבינים איך הטסיות פתאום עלו לי.

למרות שזה לא כזה טעים כדי מאוד, כי אם יש אחרי הלידה חתך בנרתיק הדם זורם לו וזורם וככה מאבדים מהפצע מללללללא דם כמו שהיה לי בלידה, הברזל יורד פלאים וצריך לקבל מנות דם ולוקח מלא זמן להתאושש מלידה,  לא מומולץ בכלל בכלל מנסיון.

לדעתי האישית כדאי להתחיל עם המולסה חודש וחצי - חודש לפני הלידה, כי אם מתחילים מוקדם מידי כבר נמאס לאכול מולסה, ואז כשבאמת צריך כבר לא אוכלים והטסיות ירדו שוב. א"א להחזיק מעמד בלאכול את זה כל ההריון. אלא אם כן פתאום יולדים לפני הזמן.

הר הצופים - הם מאוד דוחפים אפידורל ומנסים לשכנע יולדות לקחת אפידורל. ברמה של טסיות של 80 לא נתנו לי אפידורל, גם 90 אני חושבת שלא כי המרדימים לא מוכנים. וגם אם יסכימו - אל תסכימי ברמה של 80-90 לקבל אפידורל כי זה מסוכן. 95 מן הסתם כן יתנו לדעתי.

בקיצור - מולסה והרבה...

מזה מולסה??שרבוב
גם לי היה טסיות נמוכות (בסוף ההריון זה היה 66!!)
מעניין אותי לפעמים הבאות בעה
כמו דבששוקולית

שעשוי מקנים, אבל יותר מתוק מדבש. קונים בחנויות טבע (לקנות נטול גופרית). מעלה את הסטיות. תקראי את האנונימי שמעלייך, היא מפרטת

אפשר להשיג את זה גם בסופר פארם???תבל232
לא ניסיתי, אבל חושבת שלאשוקולית
תודה רבה, עודדת אותי...תבל232

אקנה מולסה... בלי לדעת אפילו מה זה... כמה צריך לאכול מזה ביום? ואם זה מתוק מידי , אני גם ככה סובלת קשה מאוד מצרבות בהריון, שאפילו טאמס לא עוזר...

אבל מותר בוודאות לאכול את זה בהריון?

ולגבי הר הצופים, אם גם שם לא כל רופא נותן אפידורל עם קצת מעל 80 טסיות, אז אני חייבת להעלות אותן עד ללידה באופן דרסטי....וכנראה ללכת למוכר לי- שערי צדק...

בעזרת ה' נעשה ונצליח...

לצרבותאם אם

אני מערבבת מים פושרים עם קצת סודה לשתיה, שותה בבת אחת כי זה מגעיל לי, (לא לשכב אח"כ אלא לחכות )

במחילה מכבודכן, אח"כ יש גרפס אחד או יותר וכל הצרבת עוברת כלא היתה- עזר לי גם בצרבת שורפת במיוחד

תודה רבה, אנסה...תבל232
תודה רבה שום דבר באמת לא עוזר לי.חיוך גדול
לצרבת? מלפפון, כל אומריםשוקולית

ניסיתי ונראה לי עוזר

לי הכי עוזר בצרבות לשנות תנוחה, להישען קדימהבהתהוות
גם אני סובלת מצרבותאנונימי (פותח)

והמולסה לא גורמת לצרבות, לפחות אצלי. תאכלי כמה שאת יכולה, כמה שיותר - יותר מעלה. כמובן שכמות קטנה מאוד לא תשפיע כ"כ. בטוחה שאם תאכלי קופסה אחת בשבועיים בערך, אפילו 3, תוכלי להעלות אותם עד ל-100 ולקחת אפידורל, ואז כבר לא משנה איפה תלדי

תודה, קניתי מולסה, אעדכן בהמשך אם יהיה שיפור....תבל232
לא ידעתי שכ"כ הרבה נשים סובלות מזה..אנונימי (פותח)

גם אני מצטרפת...

בשתי הלידות הקודמות היה לי באזור 60-70 בלידה, ואכן לא קיבלתי אפידורל.

ובאמת עד עכשיו לא שמעתי על אף דרך להעלות את הטסיות.

אני כרגע עוד קצת רחוקה מהלידה, אשמח שתעדכנו אם זה אכן עוזר..

עוזר מאוד!שוקולית

מנסיון אישי

שווה לנסות

אני מכירה משהי שנתנו לה אפידורל עם 80- בעין כרםנונימי

זה עלה לה ממש ברגע האחרון, פשוט נס

וזה היה מרדים ספציפי ומאד מקצועי שהסכים לקחת את הסיכון...

הר הצופים מעודד אפידורל?! :-oרגעים
באמת?!?


לוידעת...

יש פה בנות שילדו שם?

ממה שאני קוראת פה הרוב בשערי צדק ועין כרם...
ילדתי שםשוקולית

והם שכנעו את כל הנשים סביבי כולל אותי לקחת אפידורל, רק שהטסיות הנמוכות לא איפשרו לי

יאווורגעים
אבל זה ממש חוצפה לא?!?

אשכרה שיכנעו אפידורל?!?
אולי כי זה פחות מצריך מאמץ מהמיילדת?


נורא מוזר.

יש פה עוד מישהי שילדה שם?
למה לחשוב שזה "בגלל שמצריך יותר מאמץ מהמיילדת"..?אנונימי (פותח)

לא כולם נגדינו כל הזמן. הגיוני לשכנע להימנע מאפידורל כדי למנוע סבל נוראי (ולדעתי מיותר) מהיולדת.. 

למה את מאנונימי???רגעים
העליתי תהיות..
בעיני הכי טבעי והגיוני זה דווקא להקל על היולדת כמה שאפשר...
שטבעי זה אופציה ראשונה.
ואפידורל שנייה.
לצערנו היום זה ממש ההפך...


את חושבת שזה סבל מיותר...
אני לא.
אני לא מבינה למה זה כל כך "לצערינו"אנונימי (פותח)

נכון, אפידורל זה לא טבעי.. אז מה??? אלפי נשים (מיילדת משע"צ אמרה לי ש- 70%) יולדות עם אפידורל, והכל בסדר!! כל הדרכים "להקל בצורה טבעית" לא מתקרבות אפילו להקלה של האפידורל (שגם היא לא מושלמת..).

 

אני אישית חושבת שב"ה שאנחנו חיות בדור שיש בו את האופציה הזאת ויכולות ללדת בשפיות בלי לחוות יסורים נוראים (יחסית..) ולצרוח עד אובדן השפיות..

 

בלידה שלי הייתי עם אפידורל, ובשלב האחרון לא נתנו לי להוסיף אפידורל (עם הכפתור..) כדי שאשתף פעולה בלחיצות.. וזה היה כ"כ כ"כ טראומתי ופשוט בלי השוואה לשלבים שהייתי עם אפידורל!!

 

לדעתי- ב"ה שהאופציה המבורכת הזאת קיימת. אני לא אומרת לקחת בכוח, אבל אם צריך- אז כן!!

 

אגב- שמעתי מחברה שלי שילדה בליניאדו עם אפידורל ושמעה צרחות מהחדר השני (של אישה שלא לקחה..) שהמיילדת אמרה לה שיש קטע של נשים לא לקחת אפידורל ואז ככה הלידה נראית, ושלחצות כביש זה יותר מסוכן..  אני חושבת שאם היה מקרה של נכות ח"ו או משהו בסגנון בגלל אפידורל זה היה עולה לחדשות, כולם היו שומעים מזה וזה לא היה כ"כ רווח בבתי חולים..

צודקת מאוד. גם הרדמה לניתוח או טיפול שינייםעיניים זוהרות

היא לא משהו טבעי. אז תוותרו עליה? בחיי....

לדעתי בדור בו נשים לוקחות את קללת הגבר שהיא הפרנסה, מותר להן לקחת בכיף משהו שיקל את קללת חוה.

מי שלא רוצה, שלא תיקח, אבל שלא תגרום לנשים שלוקחות להרגיש מטומטמות... 

עיניים זוהרות- המשפט האחרון שלך מצויןניל"ס

לא לכולן מתאים מה שלאחרות, לחלק עדיף עם, לחלק עדיף בלי, ויש כאלה שלא יודעות מה עדיף להן אז בוחרות משיקולים שונים.

לא להגיד שזה טמטום לקחת, ולא להגיד שזה "קטע כזה" לא לקחת, כל אחת ושיקוליה.

 

 

אני אישית הלכתי לפי מה שאמא שלי החכמה עשתה, או במילותיה: "רציתי לראות איך אני עוברת לידה אחת בלי. כשראיתי שזה לא נורא המשכתי ככה..." (נו, טוב, גם הייתי בקורס הכנה ללידה פרטי של מישהי מאוד טבעית, שלא לחצה אבל הסבירה מאוד יפה את הגישות...) ואני עוד פחדנית בכאבים (וגם מחטים).

בקשר לפסקה האחרונה שלך, אנונימיתבהתהוות

קיימים מקרים של פגיעות קשות בגלל אפידורל. אם אני לא טועה זה מופיע אפילו בטופס שצריך לחתום עליו לפני ההזרקה. זה לא סוד.

(אם מישהי רוצה אצרף קישור למקרה לדוגמה, סתם ככה אני לא רואה טעם בנפנוף במקרים המאוד-מאוד נדירים האלה. אבל אני גם לא רואה טעם בהכחשה שלהם.)

 

מבחינתי אם הייתי רוצה אפידורל, האחוז הקטנטן של סיכון לא היה שיקול בשבילי. אני כותבת רק כדי להעמיד דברים על דיוקם.

 

(מי יודע, אולי אני הייתי האישה שהחברה שלך שמעה אכן, "ככה הלידה נראית". שמחה מאוד שככה הלידות שלי נראות רק מצטערת על צרות העין של המיילדת שתיארת. אני אישית, אם באמצע לידה המיילדת הייתה אומרת לי משהו מלגלג על בחירה של יולדת אחרת בחדר ליד, לא משנה איזו בחירה ולמה, הייתי נפגעת מזה בעצמי וחשה רתיעה מאותה מיילדת.)

 

חתמת פעם על הרדמה אצל רופא שיניים?אם היית

כתובים שם בערך אותם הפחדות ואיומים.

גם נורופן ואקמול הן תרופות מסוכנות עייני בעלון לצרכן ותשאלי את שירלי מרדר.

 

נראה לי שאת זו שהסכמת איתי שמי שלוקחת אקמול כשכואב לה הראש אמורה לקחת אפידורל כשכואבים לה צירי לידה - ויש סתם הפחדה מיותרת סביב נושא האפידורל...

בכלל לא דומהחילזון 123

אפידורל לא רק מעלה סיכון להסתבכויות כלליות כמו הרדמה,

אלא יכול לפגוע בתהליך עצמו של הלידה. גם בגלל חוסר התנועתיות שהוא מכתיב בד"כ.

 

לא רקשוקולית

אפידורל נותן לאישה להיות רגועה, וככה היא לא מתכווצת מכאבים. כשהיולדת רפויה הלידה יכולה להתקדם יותר, יש לאפידורל צדדים לכאן ולכאן

אני? לא נראה ליבהתהוות

שני אסכים שמישהי "אמורה" לעשות משהו, כשההשפעה עליה בלבד? מאוד רחוקה ממני הדרך הזאת להציג את הדברים. נראה לי שאני לא אסכים גם אם תכתבי שמישהי אמורה לקחת אקמול כשכואב לה הראש מאוד, אם היא לקחה אקמול כשכאבה לה היד רק קצת הדרך שכל אחת בוחרת להתמודד עם כאב בכל מקרה ומקרה - זה שיקול רק שלה ועניינה הפרטי. גם איזה סיכון כל אחת מוכנה לקחת זה שיקול רק שלה. ואני - כמו שכתבתי - לא התערבתי בשרשור במקרה הזה אלא כדי להעמיד דברים על דיוקם, בתגובה למה שנכתב לפניי.

כתבת פה סיכונים של אפידורלאם היית

החזרתי לך בתגובה את הסיכונים של אקמול.

והסכמת איתי שזה באמת אותו דבר.

ושלכל כדור/טיפול רפואי הכי קטן יש רשימה של סיכונים כמו לאפידורל לפחות..

 

רק שלסיכוני האפידורל יש משום מה "יחסי ציבור"

 

צורת הניסוח "מי שלוקחת אקמול.." היתה צורת ניסוח מסקנתית שלי

אה, אוקיי, אני נזכרת בשרשור המדובר בהתהוות

ואכן הסכמתי שגם באקמול יש סיכונים (אם זה אותו דבר אין לי מושג, האמת היא שנראה לי שאקמול בטיחותי יותר, אבל באמת שאני לא יודעת, אני לא רופאה). בכל מקרה, נכון - בשניהם יש סיכונים.

ונראה לי שגם כתבתי שבאמת אני אישית משתדלת לצמצם את השימוש בשניהם למינימום ההכרחי, עניין של טעם אישי אבל אצל רופא שיניים, למשל, אני כן לוקחת הרדמה מקומית בלי שום התלבטות - שוב, זה הטעם שלי. יש לי גיסה שמעדיפה לעבור טיפולי שיניים בלי הרדמה (ובניגוד אליי, היא לוקחת טשטוש בלידות. איי, הסתבכנו...)

 

אני בספק אם באמת לאפידורל יש יותר "יחסי ציבור". כשאני מסתובבת באתר באופן טבעי אני פוגשת שם דיונים גם על אפידורל, גם על אקמול, גם על אנטיביוטיקה, גם על חיסונים... לא ראיתי שאחד מושמץ יותר מאחרים. אני לא מאמצת הכול, כמובן. טוב, אני כבר משעממת, כל פעם אני עושה סיבוב וחוזרת למשפט הזה - כל אחת ומה שמתאים לה.

 

(רגע, עוד הגיג: אולי על אפידורל יוצא לך לשמוע יותר כי באופן כללי לידות זה נושא שיחה מועדף אצל נשים )

ישבתי עם חברה ובמשך שעתיים דיברנו רק על הלידותמשיח עכשיו!

שלנו....

אני לא צעקתינונימי

והלידה יכולה להיות גם בלי צעקות וגם בלי אפידורל!

אישית, הקושי העיקרי שלי היה שניסו לשכנע אותי רק בגלל שלהם היה קשה לראות אותי ככה, מזל שבעלי היה שם..

הרבה פעמים שומעים צעקותאנונימי (פותח)

והן קורות ממש לפני הלידה בזמן שגם ככה האפידורל פג או שלא נותנים להוסיף.

אני עברתי את כל הצירים ללא אפידורל ויכולתי .הרגעים שלפני הלידה הם הקשים והבלתי נסבלים

אבל אח"כ מיד הכל עובר..חיוך

צעקות...אנונימי (פותח)

כששמעתי יולדות צורחות מחדרים אחרים אמרתי שאין מצב שאני אצרח ככה, אבל כשכאב לי עד אימים היה מעולה בשבילי לצרוח ולא התביישתי מאף אחד...

מי שעוזר לה לצרוח - שתצרח, יש בזה משהו משחרר

לי המיילדת בהדסה עין כרם הציעה משהו נפלאעיניים זוהרות

במקום לצרוח שעזר לי עד שהאפידורל השפיע.  היא אמרה לי לשרוק את האות ש' בקול, ממש לנשוף החוצה חזק מבין השיניים.

ידעתי שזה מצחיק, הרגשתי מגוחכת לשרוק בקולי קולות, אבל ממש לא היה לי אכפת. אפילו לא ידעתי אם זה עוזר לי באמת, או רק נותן לי משהו להיתפס בו... זה ממש לא משנה. כל עוד זה עזר לי- סבבה!

לכן אני בעד שמי שלא לוקחת אפידורל, ועושה לה טוב לצרוח- שתצרח, שתצעק, למה לא???

פדיחות? ממש לא, עזבו, אתן בלידה ומותר לכן ונורמלי כל מה שיכול להקל עליכן.

תיארת אותי בדיוק=]=]הריוןראשוןאחרונה

בס"ד

ובעלי הצדיק ניחם אותי שהדציבלים מהחדרים הסמוכים היו גבוהים יותר=]=]

לרגעים - לא מגיע לרמות של חוצפה,שוקולית

את יכולה להיות רגועה, לי לא היה אפידורל כי הטסיות נמוכות, וזאת שלידי קיבלה אפידורל בפתיחה 8 למרות שהיא חשבה שבפתיחה כזו כבר לא נותנים אפידורל.

אני אישית הרגשתי שזו הגישה שלהם בהר הצופים, ולא רק מיילדת אחת. מצד שני הם לא דוחפים זירוז סתם או לא מנתחים סתם.

הם מנסים לשדל את האישה לקחת אפידורל אבל לא עד כדי להחליט בשבילה - כל המיילדות שעברתי בלידה (והרבה, לידה ארוכה) הציעו לי הצעות (זירוז \ לפקוע מים \ טשטוש \ גז צחוק \ אמבטיה וכו') אבל נתנו לי את המקום שלי להחליט מה טוב לי בלי ללחוץ - שזה בעיני מאוד חשוב.

לא ילדתי שם, אבלנונימי

גם אותי ניסו לשכנע לקחת אפידורל (בשערי צדק)

וד"א, זה לא מצריך פחות מאמץ מהמיילדות, אולי פשוט קשה להן לראות אותה סובלת..

למה רגעים את לא רוצה אפידורל? הריונית ב"ה!

אני לא מעיזה לדמיין לידה בלי זה...

מקווה שבע"ה ה' יתן לירגעים
ככח ורוגע ולידה בריאה ותקינה ושלא אצטרך...
האפידורל יותר מלחיץ אותי מצירים...
באמת.
צירים זה בעיני טבעי... אפידורל- טוב..זה לא טבעי..
אבל נראה...
לוידעת מה יהיה ואיך יהיה.. ואם כבר לא אוכל לשאת את הכאב בפתיחה מוקדמת אז ברור שאקח.

וכמובן שמקווה לא לעבור את התאריך!!! לוידעת למה זה נראה לי קשור גם לעניין...
הרבה תפילות והשתדלות...
ואיי אני לא יכולה לחשוב על הכאבים והצרחות שאני אתןהריונית ב"ה!

 

טוב לי זה ברור אפידורל .

 

אבל אולי זה ישתנה שאני אגיע לשלב יותר מתקדם אני עוד יומיים ב18.

 

 

רגעים

ארוכה הדרך...

 

לידה ראשונה?אם אם

אני בהחלט ממליצה לקחת אפידורל.

בלידה ראשונה אין לך מדד נכון האם את יכולה לעמוד בלידה בלי אפידורל או לא. כי בד"כ היא שונה וארוכה משאר הלידות.

אני אישית לקחתי אפידורל בלידה ראשונה ובלידות אח"כ לא לקחתי

 

ויש גם צד אחר..מסיבה
ילדתי לפני זמן מספיק ארוך ורציתי לידה בלי אפידורל...טבעית פחדתי מהאפידורל...ובצדק!! הייתה לידה ארוכה מאוד עם זירוז ומתי שהוא ראו שאין סיכוי יותר...ולא מתקדם ולכן כדאי שאני יקח...עד היום כואב לי הגב ממנו והיו לי כמה חודשים כאבי ראש בעקבותיו כך שלפעמים עדיף לא לראות איך זה עם אפידורל ולהחליט לא לקחת ולהתמודד מאשר לחשוב על זה כאופציה ואז להשבר מהר....
ילדתי שם 3 פעמים ב"הגתיתא

פעם אחת לא הציעו בכלל אפידורל, וגם לא רציתי

פעם אחת רציתי והמילדת ראתה שאני מתמודדת יפה ונסתה לשכנע אותי לחכות עם האפידורל ולא לקחת

פעם אחת ביקשתי והביאו מייד, אפילו שכבר לא היה צריך, האפידורל השפיע אחרי הלידה...

לא קיבלתי רושם שיש להם איזה התנהגות קבועה או איזה מדיניות בקשר לאפידורל,

כל פעם זה היה לפי האופי והדעה של המילדת.

 

 

תגידו, זה נשמע הזוי כשמישהי מספרת לך שהיא מניקהממתקית

פעוט בן שנתיים ואחת עשרה חודש?
סיפרתי לכמה נשים כבדרך אגב בגינה.

קיבלתי תגובות לא נעימות ושל הלם.
חשבתי שזה יותר נפוץ, הן די הגיבו בתדהמה ובהסבר שאני צריכה להפסיק ואני לא נורמאלית

מצאתי את עצמי מתנצלת מולן שאני עוד מניקה.
אגב, מניקה רק בבית לפני שינה וכשחוזר מהמעון, זה לא שאני מניקה בחוץ או כל דקה. (שגם זה בסדר נראה לי למי שזה נוח לה...)
 

כל הכבוד, אבל לא הבנתי מה זה אומר הנקה מלאהרוצה לשאול שאלה

סתם ככה אני שומעת הרבה שאומרות שמניקות הנקה מלאה בגיל קרוב לשנתיים, מה זה אומר, שהילד לא אוכל כלום מעבר לחלב אם או שהוא לא אוכל מטרנה? כי עם כל הכבוד לכמה הנקה חשובה ילד צריך לאכול מוצקים מתישהו....

לא רוצה שיהפוך לשרשור עצבים ולשון הרעאמא טובה---דיה!

רק רוצה לפרוק שבעלי עכשיו במילואים בסבב קשוח, של כמעט שלושה חודשים עם צפי למעט מאוד יציאות,

ושמעתי עכשיו שתי נשים חרדיות שמדברות נגד אנשי מילואים.

 

בא לי לבעוט במישהו.

 

כותבת רק כדי לפרוק ולקבל תמיכה.

חיבוק 🧡כורסא ירוקה
זה ממש מתסכל. להרגיש שאת מקריבה הכל ויותר, ולא רק שלא רואים את זה אלא גם מדברים בכפיות טובה. 
תודה על החיבוקאמא טובה---דיה!

הן ממש גרמו לי לבכות. אוף, אין לי כוח להרגשה הזאת.

מה כבר אפשר לומר נגדם?אריאל765
אישית הייתי עונה להן אני לא שותקת ...בעלי גם מתחיל סבב של חודשיים פלוס .. 
אמרתי משהו על זה שבעלי במילואים, לא הזיז להן...אמא טובה---דיה!
וואי. מה נסגר?!!יעל מהדרום
לק"י

למה יש אנשים שלא יודעים לשתוק


חיבוק לך!

הן לא דיברו איתי. דיברו אחת עם השנייה.אמא טובה---דיה!

אבל אז כן אמרתי משהו על זה שבעלי במילואים, אז הן אמרו שהן לא חושבות כמוני, משהו כזה.

גם ביניהן. לא חשבתי שאמרו לךיעל מהדרום
לק"י

קצת הכרת הטוב.

ממש. פשוט גועל נפש.אמא טובה---דיה!
את נהדרת שלא בעטת ! רקלתשוהנ
חחח בזכותך צחקתי עכשיואמא טובה---דיה!
לגמרי נהדרת. יכולת איפוק מקסימלית! חיבוקאורוש3
מצטרפת. חיבוק♥️המקורית
ממש!!!!! לא יודעת אם הייתי מתאפקת🤣אמא לאוצר❤
זה פוגע ממש. אולי תנצלי את הרגעים האלופרח חדש
לתפילה ובקשה על משהו חשוב שאת רוצה וצריכה.
ריגשת אותי. צודקת!אמא טובה---דיה!
אני לא מבינהרקאני

מה יש לדבר נגד???

בתור חרדית אני לא מבינה

גם אם בעלך לא מתגייס

איך אפשר לדבר נגד?

אני חרדית. עם בעל בכולל עד לפני כמה חודשים. ואניחמדמדה

מצדיעה לך מכל ליבי

ונשמתי

ומודה לך על השירות שלך/ שלכם

ומעריכה

ובאמת שאין מילים בפי

ושה' יחזיר אותו אלייך בריא ושלם בנפש ובגוף


סליחה שהיית צריכה לשמוע את זה🥺

לא כולנו ככה…

מצטרפת לכל מילהדיאן ד.

גם אני חרדית ומעריכה מאוד מאוד את כל אנשי ונשות המילואים.

 

בעצמי הרבה זמן התנדבתי לעזור למשפחה שהאבא היה במילואים.

והלוואי ויכולתי להמשיך עד עכשיו.

 

באמת שאין מילים על המאמץ והמסירות נפש.

אני חושבת שהרוב מאוד מעריכים ומודים.

ומי שלא, זה כי אין לו מושג במה זה כרוך.

 

אויש 💖💖💖💖💖💖💖💖 את נהדרת!! פשוט להעריך!!נפש חיה.
הייתי רוצה לומר שאין לי כעס כלפי האדם הפרטישיר הרוח
אבל כשחברה שלמה מתנהלת בחוסר מוסריות זה מחלחל גם אל הפרטים עצמם.

תשתפי אותנו מה כבר אפשר לומר נגד אנשי מילואים 😉

אוףףשלומית.

די זה פשוט כואב.

גם לי פעם מישהי אמרה "איך הדתיים הלאומיים אוהבים מלחמות". סתומה.

באמת שלפעמים עדיף לא לענות, ולהתחזק בזה שיש לנו זכות להיות ממש שותפים עם א-ל ולבחור בצד הנכון של ההסטוריה. להתמקד בעצמנו ובאמת.

אני אישית מצדיעה לך מכאן

ומוסיפה בלי קשר- היום הרבה גדודים הוסיפו תקן של "קצינת עורף" או משהו כזה ( לא זוכרת בדיוק את ההגדרה) שתומכת במשפחות של הגדוד בכל מיני דברים. אם את לא מכירה תנסי לברר על דבר כזה בגדוד שלכם 

דבר ראשון חיבוק גדול ותודה עצומהמתיכון ועד מעון

דבר שני בתור דתיה לאומית שעובדת במערכת חרדית אני שומעת הרבה מאוד דאגה ואכפתיות מצד מורות שאני עובדת איתן. כנראה נפלת על שתי נשים ממש לא מייצגות

❤️❤️❤️תהילה 3>

מילואים זה קשוח בטירוף.

חיבוק גדול ותודה על מה שאתם עושים עבור כולנו. 

אני רוצה להגיד לך משהואנוונימית1

הייתי שם גם. המלחמה הזאת יצרה בתוכי קושי אמיתי להרבות אהבת חינם מול הציבור החרדי בעקבות הקושי שלי עם מילואים ארוכים וכו'...


נסעתי לא מזמן באיזור חרדי שהיה מרוח שלט ענק בסגנון של "לא מפקירים אף נשמה יהודית, לא נכנעים לגיוס". הכי כיווץ אותי בעולם. בשכל ידעתי שאני סתם מכלילה ואנשים הם מדהימים גומלי חסדים וכו.. אבל הלב ממש התקשה להכיל את המציאות הזו שיש לי חברה אלמנה שבעלה נהרג למען אנשים שיגידו עליו שהוא הפקיר את הנשמה שלו.


עד שאדם שאנחנו מעריכים ממש האיר את עיניי בסוגיה.

תפיסת העולם החרדית הגלותית, בסוף, לא מחזיקה מים.

למשל פעם כמעט ולא השתלבו בשוק העבודה, היום רואים הרבה יותר. המציאות לא תמשיך ככה לנצח.

אנחנו רואים תנועות קטנות של רצון להיות חלק (חטיבת החשמונאים זו בשורה!!), וזה אולי ייקח המון המון זמן.

אבל אני מאמינה בכל ליבי שכשהילדים שלנו יתגייסו לצבא, יהיו הרבה יותר חיילים חרדים.


ועוד דבר, של לימוד זכות.

במילואים עם בעלי יש חייל חרדי שעובר *גיהנום* עם זה שהתגייס. עושים לו את המוות בקבלה למסגרות לילדים שלו, אין שום תמיכה או עזרה מהקהילה- רק הפוך, מטיחים כנגדו.

האמת? אני לא יודעת אם היינו כולנו מוכנות לעשות את ההקרבה הזאת. זו מסירות נפש לעילא ולעילא.


יש המון חרדים שבתוך ליבם היו רוצים להתגייס, אבל זו התאבדות חברתית במקומות מסויימים. וזה מה שהופך את המציאות הזאת למורכבת באמת.


אני ממש מרגישה שהנקודות הללו עזרו לרכך את ליבי הרבה יותר.

ועם זאת- הקושי שלך כל כך מובן!!

מקווה שטיפה עזרתי ♥️

תודה על זה! שומרת לי את מה שכתבתשאלה גנים

ממש חיפשתי את המילים האלה, שיתנו לי הסתכלות שונה על הציבור החרדי. כל-כך לא מצליחה להבין אותם...

שוב תודה ❤️

מהממת את! שמחה שזה עזר🩷אנוונימית1
מתפללת שבע"ה יהיה שינוי מלמעלה, מהמנהיגים של הציבור, כי מלמטה ברור לי שלבבות רבים מקווים לשינוי הזה גם
מוסיפה עוד משהו(אהבת עולם)

צה"ל לא באמת רוצה חרדים אצלו בפנים. זה דורש ממנו התארגנות לוגיסטית מטורפת (כשרות, צניעות, צוות מתאים) והוא מעדיף במקום להשקיע בדברים אחרים (בתחושה שלי - בגיוס נשים, אבל אני לא באמת יודעת). בעקבות המלחמה הבינו שאין להם ברירה וחייבים להגדיל את הצבא. אחת הדרכים היא לגייס חרדים ובשביל זה צריך מסגרת מותאמת.

עד לחטיבה החשמונאים לא היה מקום שבאמת עודד אנשים להשאר חרדים (בפלוגות/ גדוד חרדים היו בעיקר שבאבניקים ודת"ל, ככה שהחברה מאתגרת) והיא חדשה והשינוי לוקח זמן...

סליחה, אבל לדעתי אלו סיסמאותדיאט ספרייט

אם החרדים (לא יודעת אם את חרדית, אז לא מפנה אלייך) חושבים שצה"ל לא מעוניין ולא ערוך לגייס חרדים, שיבואו כל הנניח עשרת אלפים כשירי גיוס בני ה18 ליום המתגייסים הקרוב ויבקשו מצה"ל למצוא פיתרון.

צה"ל היה דוחה אותם והם היו יוצאים כשידם על העליונה.

והרי זה לא כך.

הרי אם היה בנפשם של החרדים להתגייס היו מגיעים לבקו"ם , לצו ראשון או אני לא יודעת מה ואומרים רוצה אני ודורשים תנאים מותאמים.

הרי לדרוש שלא יסללו כביש על מקום שיש בו חשד לקברים הם יודעים לדרוש, נכון? נכון.

הרי לדרוש קו אוטובוס  מבני ברק לכל פינה בארץ הם יודעים לדרוש, נכון? נכון.

הרי לדרוש שעלית ושטראוס ותנובה יפרסמו דווקא במודיע ולא בהפלס הם יודעים לדרוש, נכון? נכון.

ואת כל הדרישות הללו הם מפנים לעיתים באמצעות חקיקה ולפעמים באמצעי לחץ אחרים שהם לא תמיד כשרים.

לפעמים באמצעות הפגנות-  חלקן אלימות.


אז למה שהחרדים לא יפגינו בעד התאמת צה"ל לחרדים?


שיהיה ברור, באופן אישי אני בעד פטור מלא מגיוס לחרדים!! באמת, באמת.

(מסיבות שאני יכולה להסביר אם רלוונטי)

אבל עדיף לכולנו ולחרדים גם להיות כנים ולהגיד:

אנחנו לא רוצים להתגייס במקום להגיד הצבא לא רוצה אותנו.

מה יש לדבר נגד?עדינה אבל בשטח
חבל שהן לא בנויות ומחונכות על אהבת האחר לא משנה מה הבחירה שלו. גם אם זו לא הדרך שלהן. חיבוק ענק לך. אל תתני לזה להיכנס אליך, בעלך עושה עבודת קודש.
תודה רבה ממש לכל מי שענתה ותמכה!אמא טובה---דיה!

טוב שיש אתכן💕


תודה אישית לכל אחת שענתה!

(לא עונה לכל אחת בנפרד כדי לא להכביד, אבל קראתי הכול, וכל תשובה ממש חיזקה אותי!)

יואוווווו איזה עצביםםםםםאמא לאוצר❤

הייתי מתה!! זה פשוט מעלה את הסעיף

אנחנו מקריבות ככ ככ ככ הרבה

בשביל כולם

ולשמוע דיבורים כאלה זה פשוט בוקס בבטן

מכעיס ככ


חיבוק גדול!! את אלופה ומדהימה ואתם עושים את הדבר הנכון♥️

אנחנו בצד הנכון של ההיסטוריה 

ואוו זה באמת מרגיזשושיאדית

זוג נשים שכנראה לא חשבו יותר מדי לעומק על מה שהן מדברות.

ובכלל, על כמה אנשים המילואים מקריבים בשבילינו, את הבית, המשפחה, העבודה והזמן האישי שלהם...

 

אני חרדית, אחות לאיש צבא קבע.

אני רוצה לומר לך שרובו של הציבור החרדי איתכם בלב ובנפש, בתפילות ובלימוד במסירות להצלחתם של אחיהם.

וחלק גדול מהציבור הזה נמצאים גם הם בצבא ומתמודדים גם בקרב וגם בחיי היומיום. 

אני מצדיעה לגיסתי הגיבורה שמתמודדת עם חזיתות רבות - בית, עבודה, שכנים, בדידות.

ולכל נשות אנשי הצבא מכל המגזרים, שלכל אחת יש את ההתמודדויות שלה,

לצערנו נאלצים להתמודד יותר מדי פעמים - בארץ הקטנה ורווית המלחמות שלנו...

 

 

אל תתני לאנשים קטנים עם מחשבות קטנות להציק לך יותר מרגע קטן אחד.

תהיי חזקה! אנחנו איתך!

❤️❤️❤️

 

אני חרדית, ולא מצליחה לחשוב על דבר אחד שאפשרממשיכה לחלום

להגיד נגד אנשי מילואים

באמת

כואב לי מאוד מאוד לשמוע את זה

מגיע לכם רק הרבה הערכה ותודה

מצטרפתDoughnut
לשמוע דברים כאלה ממש מוציא אותי משלוותי. נורא.
אני רוצה להוסיף משהו מטעם עצמי, לא כמנהלתיעל מהדרום

לק"י
 

עד עכשיו היה שרשור ממש מכבד, וממש נשמח שהוא יישאר ככה ולא ירד לפסים לא נעימים ולהשמצות.

את נהדרתמפלצתקטנהאחרונה

וכל הכבוד לך על ההקרבה שלך לתפקד לבד בבית. ולבעלך על השירות החשוב.

מכיוון שכולנו נתקלים בזה כל הזמן מעניין אותי לדעת מי שחושב את זה- מה לדעתו יקרה בלי הצבא?

כמה זמן עד שכולנו נכחד? איפה כתוב בתורה שאסור להילחם על א"י?

 

נשות חינוך ואמהות לכמה ילדים, תהיה שעלתה ליכורסא ירוקה

מה אתן עושות בראשון בספטמבר?

פתאום חשבתי שיהיו לנו כמה במסגרות שהיום הראשון הוא חשוב (שלושה במסגרת חדשה שלא מכירים), ואיך מלווים את כולם כשכולם מתחילים באותה שעה? עד עכשיו אני הלכתי עם אחד, בעלי עם השני,  ואפשר לבוא עם תינוק או פעוט. או אם אחד ממשיך במסגרת מוכרת זה קל יותר. אבל מה עושים עם השלישי? מי מלווה אותו?

וחשבתי אולי לעבוד בבית ספר, אז מן הסתם אצטרך גם להיות שם ביום הראשון...

לא יכולה לבקש מהסבתות עזרה

זו באמת שאלה קשההשקט הזה

שנה שעברה סידרתי שביתה של הארגון כדי ללוות את הגדולה לגן😉

אצלי סבתא כן רלוונטית לעזרה אבל וואלה מי שלא, ואם במקרה גם ההורה השני עובד חינוך באמת אין לי מושג מה עושים.

אולי לקחת סטודנטית שנמצאת בחופשת סמסטר, להכיר אותה לילדים עוד בחופש ואז להעזר בה?

 

גם מתכננים רגע את השעות, גפ אם שניים מתחילים גן אפשר להכנס עם אחד לגן בשבע וחצי ועם השני ברבע לשמונה, וההורה השני נניח בהסתגלות במעון עם התינוק (אם זו הסיטואציה) בעיני האתגר הוא יותר באיסופים שהם מסיימים בעשר ובאחת עשרה ובבתי ספר בדכ מהיום הראשון זה כבר 12 ומהיום השני מערכת רגילה

 

בדרך כלל מגן חובה והלאה לא צריך ליווי ביום הראשוןמתואמת

תלוי בילד, כמובן...

בכל אופן, בכל השנים הסתדרנו איכשהו... בתחילת השנה הזו, למשל, הקטנה שלי כננסה למשפחתון לראשונה, זו שמעליה נכנסה לגן לראשונה וזו שמעליהן נכנסה לכיתה א'. היום הראשון של השנה הלך ככה:

משמונה עד עשר בבוקר הייתי עם הקטנה במשפחתון ואיתי היו גם שתי הילדות האחרות. אחר כך נסענו כולנו לגן של הילדונת לשעה של היכרות. ואחר הצהריים היה מפגש היכרות בכיתה א' (שהלכתי רק איתה, בלי נספחים)... למחרת היא כבר הייתה שם לבד.

אבל באמת אין לי מושג מה מחנכי כיתה וגננות עושים... כי הם חייבים להיות ביום הראשון במסגרת שבה הם מלמדים...

פתאום קלטתי שאת שואלת דווקא נשות חינוך🙈מתואמת
אז התשובה שלי לא רלוונטית...
נשות חינוך *או* אמהות לכמה ילדיםכורסא ירוקה
את מאד רלוונטית אני סתם גרועה בניסוחים.. תודה שענית!
אה, אז בסדר מקווה שתרמתי קצת...מתואמת
מאד. עזר לי הפירוט, תודהכורסא ירוקה
ביום הראשון של כיתה א היה רק מפגש היכרות?שיפור
לא למדו מ8 עד 12? או שהיא פיספסה את רוב היום הראשון של כיתה א?
כן, אצלן בביה"ס מתחילים את כיתה א' רק ביום השנימתואמת

ושאר ביה"ס מכין להן קבלת פנים חגיגית

ומגיעים להיכרות עם המורה אחר הצהריים של היום הראשון לשנת הלימודים...

מעניין, נשמע שהסתדר לכם טובשיפור
איזה מוזר. אצלינו המפגשים לפני היום הראשוןיעל מהדרוםאחרונה
בעלי עושה סבב עם כל המתחילים, אין ברירה...קדם
קודם את הגדולים יותר שצריכים פחות שיישארו איתם
לא היו לי יותר מידי בעיותהשם שלי

אצלינו המעון מתחיל כמה ימים לפני, אז ביום הראשון זה כבר אחרי ההסתגלות.

הגדולים יותר כבר לא צריכים ליווי, וגם עם הקטנים אני לא נשארת הרבה.


משתדלים לצאת מהבית יותר מוקדם, כדי שיהיה יותר זמן לפיזורים.

לוקחים את ילדי הגן, אולי אני נשארת כמה דקות, אבל לא מעבר.

הגנים נפתחים ב 7:30, אז מספיקים לפני 8.


בכיתה א', מספיק ללוות עד הכיתה. לא היה צורך להישאר יותר.


בדרך כלל בגנים ובכיתה א' יש יום הכרות לפני תחילת הלימודים.


בכיתות הבאות, כבר הסתדרו לבד.

הבת שלי כבר שנה שלישית שהייתה נשארה באותו מקום, אז אין לה בעיה למצוא את הכיתה.

אני מורה מקצועית במשרה חלקיתאפונה

אז כמעט אף פעם לא פותחת נה ביום הראשון.

אבל בד"כ מפזרת בלעדית אז בנחת עם כולם לפי התור

אפשר שאחד מההורים ייקח 2 ילדיםיעל מהדרום
לק"י

יתחיל עם 1 ויישאר איתו קצת (יחד עם השני), ואז יעבור עם השני.


אני מורה. למזלי אנחנו 2 מחנכים לכיתה, אז גם בימים שיצא לי הראשון לספטמבר ביום שאני מתחילה בשמונה (זה לא כל יום), הסתדרתי. בשנים האחרונות המחנכת השניה באה בשמונה.


את ילדי בית הספר אנחנו כבר לא מלווים ונשארים איתם. חוץ מאשר כשעולים לכיתה א', וגם אז לרוב אין מה להתעכב.


בתור מה את רוצה לעבוד בבית ספר?

תודה! חשבתי על עבודהכורסא ירוקה
כמזכירה או סייעת. נוטה לכיוון המזכירות או משהו אדמינסטרטיבי, מאמינה שזה דברים שנצרכים מאד דווקא בכאוס של היום הראשון
אממ...לא יודעת. אולי מזכירה יכולה לאחר קצתיעל מהדרום
לק"י

שווה בירור מול מזכירות.

מענין. אם יש פה מזכירה אשמח לשמוע ;)כורסא ירוקה
אני מזכירה בבית ספר יסודיאנונימית בהו"ל

מקווה שלא עושה פה אווטינג.


בעיקרון אנחנו שתי מזכירות, ולשנייה אין ילדים קטנים. אז ביום יום לא נורא אם אני מאחרת בכמה דקות.

אבל ביום הראשון כן כדאי להגיע בזמן, לוודא שאין שום תקלה של הרגע האחרון.


כן יש לי יותר גמישות אם אני צריכה לאסוף מוקדם ילדים שבהסתגלות.

אני יכולה לצאת בזמן שצריך, ולהביא אותם אלי לעבודה עד סוף היום.

תודה על התשובה! אז מה את עושהכורסא ירוקה
עם הילדים ביום הראשון?
את הקטניםאנונימית בהו"ל

מלווה למסגרות לפני 8.

לא נשארת איתם הרבה זמן.

הגדולים כבר מסתדרים לבד.


בעלי גם שותף לפיזורים, אז מתחלקים בינינו.


כשהתחילו כיתה א', בבית הספר שבו אני עובדת, כן ליוויתי עד הכיתה.


סך הכל, כל המסגרות אצלינו קרובות, אז אפשר להספיק.

יפה. מזל שהכל קרוב. ותודה על הפירוט!כורסא ירוקה
תודה לכולכן, עזרתן לי להביןכורסא ירוקה

מקווה שזה באמת ילך בקלות. מרבה מסגרות מרבה חששות 😅


מתייגת כדי להודות למי שלא עניתי לה אישית

@השקט הזה

@קדם

@השם שלי

@אפונה

היו שנים שויתרתי על היום הראשון בגלל זהshiran30005

לקחתי אותם לעבודה שלי/סבתא

אני לא מורה אבל בדיוק ב 1/9חוזרת אחרי חופש ארוך כך שחייבים אותי בעבודה וכן, היו שנתיים שלקחתי את הילד איתי לעבודה וביום השני היה פחות לחץ ובכי בגן מה שהקל עליי ועליו...

וואו קשוחכורסא ירוקה
אני לא אשת חינוך, אבל בעלי איש חינוךמתיכון ועד מעון

וב"ה יש כמה ילדים, ובעלי כמובן לא יכול לעזור כי הוא בבית הספר שלו.

אני ממש עושה תכנון קפדני של הלו"ז באותו היום, מי זקוק יותר ומי זקוק פחות.

אפשר בהתחלה ללוות את הילדים שקל להם יותר, ולמצוא מישהו שיהיה בבית בנתיים עם מי שקשה לו יותר, ואז להשקיע זמן עם המתקשה

אני לא אשת חינוך, רק אמאפה לקצת

אני מתחילה את הסבב מוקדם

אמא שלי איתי ברכב (בעלי עןבד) ואני יורדת כל פעם עם הילד התורן לכמה זמן שהוא צריך ואמא שלי עם השאר ברכב.

בדכ בימים הראשונים אפשרי להגיע גם יותר מאוחר מהרגיל ועדיין להיכנס עם הילד.

(אין לי ניסיון עם בית הספר עדיין אבל אם שם יש הגבלת זמן אז הייתי מתחילה משם)

וואו כל הכבוד לאמא שלך!כורסא ירוקה
ולילדים הסבלניים שיושבים ברכב את כל הסבב.. פתרון יפה
זו אכן באסה גדולה ממש,נעמה301

אני מחנכת וכל שנה קשה לי מחדש שאני לא זוכה ללוות את הילדים ביום הראשון. ב"ה השנה הייתי בחופשת לידה וזה היה מרגש כל כך להיות איתם! זכות!


בד"כ בעלי הולך, מלווה רק את מי שמתחיל מסגרת חדשה ונמצא איתם מעט זמן- לפי הלוז והגילאים באותה שנה.

אבל זה אחרת שהוא הולך ולא אני.. וגם כשהייתי השנה גיליתי שדי כל האמהות נמצאות (לא יודעת איך) וזה עשה לי כווץ' בלב על כל השנים.

🧡🧡 איזו הקרבהכורסא ירוקה
רק לאזן לךהמקורית

אצלנו אין לי בעיה עקרונית להיות עם הילדים ביום הראשון, ובכל זאת חוץ מכיתה א, בעלי הוא זה שהלך איתם כי יותר קשה להם להיפרד ממני וזו היתה בחירה מודעת

מה גם שבעלי יותר יכול להתעכב ממני 

יכול להיות..בשורות משמחות

שהייתי מבררת בשלושת המסגרות האלו מה כולל הפתיחה וזמנים

ואת אחד הילדים שהמסגרת יותר גמישה מגיעה איתו באיחור

ומוסיפה בשנים שעבדתי לקחתי חופש/הגעתי מאוחר יותר/עבדתי מהבית, על היום הזה כי גם בדרכ מסיימים מוקדם וצריך לאסוף מוקדם

אז זה לא משנה איפה תעבדי במזכירות אם בבית ספר או במשרד במסגרת שונה השאלה אם הבוס מרשה

נקודות חשובות, תודהכורסא ירוקה
מכירה שמחנכות באמתהבוקר יעלה

שולחות את הבעל ללוות יום ראשון בכיתה א וכאלה. וזה יותר מורכב שיש כמה אבל לא צריך להשאר הרבה עם כל אחד מלבד טקס כיתה א

למזלי אני מורה מקצועית בתיכון לכן תמיד יכולה ללוות את ילדיי ב"ה 

אצל הילדים שלי לא היה טקס ביום הראשון של השנהיעל מהדרום
לק"י

אלא באיזשהו יום שישי. 

אצלינו יש טקסהשם שלי

אבל לא עם ההורים.

יכול להיות שיש הורים שמגיעים, אבל לא משהו שצריך.

עוד אין לי הרבה ילדיםרוני_רון

אבל שנה שעברה שניהם התחילו במקביל
הלכנו חצי מהזמן לגדול וחצי לשני, לכל מקם עם שניהם...

והיו עוד ילדים שבאו להיכרות עם אחים...

ערב נשים ביום טבילה מה הייתן עושות?ליטל1992

 ממש ממש לא רוצה לוותר על הערב נשים , מצד שני הוא מתחיל בשעה 19:00! איזו שעה תקועה חחחח

מילא עם הילדים נסתדר בע"ה, אבל אם יוצא ערב הטבילה אז נאלץ לאחר ממש כי אפשר לטבול רק ב19:30 בערך


אוף

ואחרי הערב בטח יהיה לחוץ ויהיה קשה להתארגן לטבילה בנחת אחרי האיפור והכל..


קיצר אשמח להסתכלות שלכן

אני מהנשים שדוחות אבל רק אם זה יוצא בערבהמקורית

חג/ ערב שבת

לדעתי אם מתחילים ב7 תטבלי ב7 וחצי ותגיעי באיחור. 

במחשבנ שנייה מסכימה. עדיף.לטבול לפני ולסיים עם זהמתןתורה
אפילו שבעלך יחכה לך ותוכלו רגע לשבת באוטו ואז להגיע באיחור לערב נשים ולחזור אחרי

אבל חשוב ממש שלדבר עם בעלך להסביר את החשיבות עבורך ושיהיה על דעתו, שלא ירגיש שהוא מס 2

יואוו מבאסילדה של אבא
אני האמת עם כל הצער הייתי מוותרת על הערב נשים..

באופן כללי אני משתדלת שהזוגיות תהיה מקום ראשון לפני חיי חברה, ואם עדיף לא ללכת כדי שההתארגנות למקווה ולמפגש עם הבעל תהיה בנחת וגם הערב לא יהיה לחוץ אז לוותר

הייתי מתארגנת לפני לגמרי. הולכת לערב נשים.מתןתורה

חותכת ב8 וחצי

הולכת לטבול פלוס הכנות אחרונות

והביתה

אולי לחפש מקווה באיזור אחר שפתוח יותר מאוחררקלתשוהנ
מבחינתי ברור לאחר... לא באמת מתחילים בזמןכבת שבעים
מתארגנת לפניהריון ולידה
יוצאת לטבילה וממשיכה משם באיחור קטן לערב נשים

זה גם תרוץ ממש מצויין לילדים...

תודה רבה לכן! לפני הערב זה הכי הקלה מבחינתיליטל1992אחרונה

לסמן וי , שחלילה לא אפספס

ומקסימום אחרי הערב להיות עם הבעל, כי גם ככה זה אף פעם לא קורה לפני 21:00


אבל עדיין הפספוס, ומה אני אגיד לחברות על האיחור, כי אפשר לטבול חצי שעה אחרי שמתחיל, וכמובן שאצטרך להתארגן במקווה גם כדי לא להיות חשודה מדי

נושא רגיששאלת היריון

אז אני בשבוע 8 בה

אפס חשק מיני, ממש. לא מדבר אלי ודוחה אותי קצת. בעלי משום מה בשבועות האחרונים ממש בעניין, ברמה של כל יום כמה פעמים הוא מגשש ומנסה.

כמה אפשר לדחות בנאדם?

אוסיף שבכל ההריונות (3) התחיל לי דימום או הכתמות אחרי קיום יחסים בפעם הראשונה אחרי שגילינו על ההריון, ושניים נפלו. בזה שנשאר מצאו המטומה קטנה והייתי במנוחה איזה שבועיים.אז זה רק מוסיף ללחץ שלי.

אני מבחינתי לא לקיים יחסים עד סוף שליש ראשון (חודש כזה לפחות)

הוא מצדו מתפנק עלי כמה שהוא רוצה ואין לי בעיה אבל אני לא משתפת פעולה יותר מדי, שיהנה בלי להציק לי

זה נשמע רע ואולי זה אכן?

אני לא יודעת מה לעשות,

יש למישי עצה? או רעיון? 

תדברי איתו על זה.אונמר

הכי טכני וברור ומובן.

מאמי תקשיב, גם אני בלחץ בגלל ההפלה שהיתה פעם,

וגם אין לי חשק בגלל השינויים ההורמונלים,

אנחנו צריכים להיות בהקשבה ולבדוק מה מתאים לנו.

 

במקום לגשש פשוט תדברו. אין טוב מיזה.

לשתף אותושירה_11

בדיוק מה שכתבת הכי פתוח כנה וברור

כל דבר אחר יכול להתפרש כחוסר חשק בלי קשר להריון וכו


זו דעתי 

דיברתי איתו הכי ברורשאלת היריון
והוא ממש מבין אבל עדיין מבואס , לתת לו להתבאס וזהו? 
באמת מבאסילדה של אבא

תעשו דברים אחרים שכיף לכם ביחד , לצאת לטיול וכו

ותתעודדו, כבר עבר 2/3 מהשליש הראשון😉 עוד מעט יגיע השליש השני וההרגשה תשתפר

בקצרה - כןאוזן הפיל

טיפה באריכות - אני כל כך מתחברת לתחושה הזאת של "לקיחת האחריות" על הבאסה.

זאת עבודה עצמית לא פשוטה. לומר - זה מאכזב, נכון. ולהשאר שלמה עם עצמי

זה תקף לכל רגש, מול כל בנאדם. אבל קשה במיוחד ברגעים כאלו, עם האיש שהכי חשוב לנו.

ולתת לו להתבאס, כמו שלפעמים אנחנו צריכות להיות עצובות/ כועסות/ מתוסכלות,  בלי שיפתרו לנו, רק להקשיב ולהשאר באמפתיה, ולהזהר לא להסחף ולהדבק.

את לא בחרת בזה. עובדה שאם היית יכולה, היית בוחרת אחרת. אז אם לא את אחראית - יש מישהו שלמעלה שהחליט. אז זאת באסה, כמו באסה שפספסנו אוטובוס, כמו באסה שיש פנצ'ר.

וכתבו פה עצות מקסימות איך להתעודד, אחרי שמשלימים עם הבאסה

כל מילה!רקלתשוהנ
מהמם התחברתישאלת היריוןאחרונה
כןאיזמרגד1

ושיתמודד עם הבאסה... להגיד שזה מבחינתך לשמור על ההריון גם אם זה לא מוכח שזה גרם לבעיה או משהו...

ואגב בעיני אם אמרת לו בפירוש שאת לא בעניין ועדיין הוא ממשיך לנסות זה לא כל כך סבבה. הייתי מבקשת בפירוש שיפסיק לנסות.

אני מזה מזדהה איתךשירה_11

גם לי היה קשה לסרב כל כך הרבה ומידיי פעם הסכמתי כדי לשחרר את הלחץ 😂

לא חיכיתי עד שיבוא לי…

היי שאלה לגבי עוברים מוקפאיםמחכה להריון

אז לפני 5 שנים כמעט עשיתי שאיבת ביציות

היו 3 עוברים אחד הוחזר ונכנסתי להריון סבב ראשון ברוך השם

ויש לי בבית חולים כרגע 2 עוברים קפואים


 

עכשיו לשאלה

חשבנו לנסות טבעי תאמת מנסים חצי שנה ואז תהיתי אוטוטו 5 שנים עוברות והתשלום בטח גבוהה על להאריך הקפאה?אז למה בעצם לא לעשות החזרה מאשר לחכות כל חודש..

ומי שעברה את זה התהליך פשוט?

מניחה שזה לא כמו שאיבה וכל זה כי מדובר רק בהחזרה..

וכמה בערך העלות על המשך הקפאה? 

תודה
 

 

 

לא יודעת לענות אבל צריך לקחת בחשבוןירושלמית במקור

שהיריון מהמוקפא הוא בעל יותר סיכונים מהיריון טבעי (ככה לפחות הבנתי)

ולכן אני מניחה שאת השיקול של כמה זמן כבר מנסים, לעומת הדרכים האחרות להיריון שאיננו מהמוקפא, ולעומת שימוש במוקפא - עושים בדיון עם רופא... וכל זה לפני שמדברים על הכסף

ובנוסף להבנתי כביכול מעדיפיםירושלמית במקור

שבמקרה שיש לך תכנון לילד נוסף לאחר מכן,

וגם יש לך עוד שנות פוריות כתלות במצבך הרפואי והכל -

אז המוקפא יישאר כסוג של ביטוח לילד נוסף

והייתי מבררת עלות בקופה שלך כי משם הכי קל להתחילירושלמית במקור
לא מדוייקSheela
הריון ivf יכול להיות רגיל לגמרי מבחינת סיכון, זה תלוי כמובן ברקע של האמא. טיפולים לא מגדירים אוטומטית את ההיריון כסיכון. 
מסכימה (זה גם לא מה שאמרתי)ירושלמית במקור
אז לא הבנתי מה כתבתSheela
כתבתי כמה דברים. בין השארירושלמית במקור
ציינתי שעל פי מה שנמסר לי (מאת רופא נשים) עדיף טבעי מאשר החזרת מוקפאים.

לא דיברתי על סיכונים מעצם הטיפולים (וגם כלל לא הזכרתי טיפולים, אלא החזרה - יש החזרות גם בלי טיפולים אלא "סתם" הקפאה, אחרי שאיבה שלא כוללת הרבה הזרקות).


בכל מקרה הסכמתי עם הדיוק שלך בין אם נצרך בגלל איך שאת הבנת ובין אם לא בגלל איך שאני התכוונתי.


אז העיקר שהפותחת הבינה

זה באזור 1200 לחמש שניםשמעונה
אה אז זה סבבהמחכה להריון
חשבתי סכום משמעותי ממש 
התהליך עצמו פשוט יחסיתSheela
וגם לא יקר

לגבי המשך הקפאה לא הייתי מתייחסת לתשלום כשיקול אלא למצב רפואי, רזרבה שחלתית וכו. 

אממ בגדולמחכה להריון

4 ילדים ברוך השם

הילד השלישי היה ivf רק זרע חלש רזרבה שחלתית נמוכה אבל בהחלט נקלטת גם טבעי פשוט לוקח זמן הוכחה של 3 ילדים טבעי חח

מתלבטת ממש


אז רגעשירה_11

תשמרי אותם אם תראי שאת כבר לא נקלטת מספיק זמן לא

כביכול אל תבזבזי אם עוד לא ניסית מספיק 

בעיני לשאול רופא ואחר כך עם המידע - לדון ביניכםירושלמית במקור
גם לי היה מקרה בסגנוןשירה_11

פשוט עשינו החזרה

לא יודעת כמה עולה להשמיך להקפיא


ההריון הוא לא בסיכון כשזה החזרה, למיטה ידיעתי אולי קצת השגחה בשבועות הראשונים וזהו


אני הייתי הולכת על החזרה

בעיניי לנסות טבעידיאט ספרייט

ולהשאיר את העובר לשעת הדחק.

(אולי תשתמשי בו בגיל 39 עבור ילד 8 כשסיכויי ההצלחה עצמאית באמת נמוכים)

כן אהמחכה להריוןאחרונה

אבל התכנון לסיים ילודה בגיל 35 ואני בת 30

ומקסימום עוד אחד שתיים חחח בעזרת השם

אבל צודקות אולי באמת להמשיך לנסות טבעי בנתיים.. 

הסבתא המענישה-זוכרות?אנונימית בהו"ל

עבר כמעט חודש מפסח ולא דיברנו

היא התקשרה אליי פעם אחת ולא עניתי כי אין בי כוחות לדבר איתה

התקשרה לבעלי ביום חמישי ואמרה לו שכואב לה והיא רוצה להתנצל על מה שהיה,

שלא הרגישה טוב בגלל מה שעשתה...

אני ממש רוצה לנסות לסלוח אבל לא מצליחה

יש בי משהו פנימי חסום כלפיה וחזק ממש

לא מצליחה ולא רוצה לדבר איתה!!!!!

פתאום עלו וצפו מלא מלא דברים שכואבים לי ונמאס לי פשוט נמאס

מרגישה צורך לנתק קשר תקופה,בלי לדבר איתה,בלי להיפגש

אני ממש תשושה מהסיפור הזה

כי בעלי התחיל להתחנן אליי תוך כדי שהוא מדבר איתה (בשפת הסימנים מדבר איתי) ומבקש שאסלח לה כי מסכנה וכו'...ומה איתי??????? מה עם הרגשות שלי????

וגם עשיתי חשבון שמשום מה רק הילדים שלי הם השעיר לעזאזאל בבית שלהם 😡😡

וזו לא פעם ראשונה מצד עוד אנשים במשפחה וזה קורה לי את הלב

מה דעתכן?

אשמח לתגובות אמפתיות ובעד כלות אם אפשר

אני זוכרת את הסיפור והכעס שלך ממש מובןממתקית

מבינה שזה לא רק סיפור הענישה, אלא הרבה מעבר, ותחושות רבות שיש לך בנוסף.
זה נראה שהיא רוצה לתקן, להשתנות
למה שלא תדברי איתה בשיחה בארבע עיניים עלל התחושה שלך כלפי ילדייך מצידה בעדינות? זו היא שרוצה לפתוח ולדבר ולהתנצל, אז אולי שווה לך לנסות להיפתח אליה?
ויפה שהיא רוצה להתנצצל.

כתבתי בשרשור הקודם וכותבת שוב-קנמון

להעזר בבעל מקצוע. כמו שנעזרים בטיפול כשצריך בין בני זוג. לבעל מקצוע יש את הכלים לעזור לעבד את המצב, לתת התוויה להתנהלות נכונה בסיטואציה וגם לגשר את זה בינך לבין בעלך. זה יכול להיות הבדל משמעותי מאוד מאוד בניהול המצב הזה..

וחיבוק. 

כרגע לא אפשרי לנו. אבל תודה בכל זאתאנונימית בהו"ל
מנצלשת. איזה סוג של בעל מקצוע?חוזרת בקרוב

אנחנו גם הרבה בקונפליקט מול אחד האבות שלנו וממש קשה עם זה אבל לא מוצאים פתרון.

עניין של אופי ותפיסת עולם

נשמע שייעוץ זוגי או משפחתיכורסא ירוקה
מטפל/ת זוגי או משפחתי. לא הייתי ממליצה על ייעוץ..קנמון

בטיפול יורדים לשורש העניין. איפה זה פוגש אתכם, איזו נקודה זה מעורר בכם, למה מפעיל אצלכם את הרגש ואת התגובה הזו..

וכשיורדים לשורש, הכיוון למה לעשות בפועל, יותר מדוייק למצב.

הרעיון בטיפול זו עבודת העומק.

ולפעמים, אפילו רק הבירור העמוק עצמו, עוד לפני מה לעשות בפועל, כבר מסדר את הראש ואת הלב ומאפשר אוויר ושינוי..

בהצלחה רבה. השם יברך אתכם

מה ההבדל בין טיפול לייעוץ? חשבתי שזה מילים נרדפותכורסא ירוקה
בגדול יעוץ נותן פתרונות פרקטיים וטיפול יורד לשורשקנמון

הAI סיכם את זה נחמד:

ייעוץ זוגי מתמקד בפתרון בעיות פרקטיות וספציפיות בזמן קצר, בעוד טיפול זוגי הוא תהליך מעמיק לשינוי דפוסים רגשיים ותקשורתיים ארוכי טווח.

ייעוץ מציע כלים התנהגותיים לקשיים נוכחיים, בעוד טיפול זוגי עוסק גם בתכנים נפשיים מעמיקים, לרוב על ידי מטפל מוסמך.


ההבדלים העיקריים:

מיקוד ומטרה: ייעוץ זוגי מתמקד ב"כאן ועכשיו", פתרון בעיות ספציפיות (כמו משבר אמון, קושי בקבלת החלטות) ושיפור כלים תקשורתיים.

טיפול זוגי מעמיק לתוך שורשי הבעיה, דפוסים אישיותיים, רגשות וחוויות עבר.


משך הטיפול: ייעוץ זוגי הוא בדרך כלל תהליך קצר וממוקד מטרה (מספר מפגשים מוגבל). טיפול זוגי יכול להימשך תקופה ארוכה יותר, בהתאם למורכבות הבעיות.


הכשרת המטפל: טיפול זוגי מבוצע לרוב על ידי מטפלים מוסמכים (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מטפלים משפחתיים) בעלי הסמכה מוכרת.

ייעוץ זוגי יכול להינתן על ידי יועצים שעברו הכשרות פרקטיות ממוקדות.


התאמה: ייעוץ מתאים לקשיים נקודתיים או משברים קלים. טיפול מתאים לבעיות מורכבות, חוזרות ונשנות, או כאשר יש צורך בשינוי רגשי עמוק.


יש מאמר מעניין שבו ההבדל מוסבר ממש בפירוט (מאמצע המאמר בערך):

מה בין ייעוץ זוגי לטיפול זוגי? - בטיפולנט


אם צריך עזרה למשהו ספציפי ממוקד- ייעוץ יכול לעזור.

אבל במקרה של דפוס חוזר או תגובות רגשיות או "יבלת" מהעבר שמשפיעה על ההווה- טיפול ירד לשורש העניין. לרוב, ההגעה להבנה ולהתבוננות תהיה השער לפתרון המעשי.

יותר ארוך, יותר אולי קשה, אבל פותח שערים לשינוי פנימי

אז מה? פסיכולוג? תרפיסט?חוזרת בקרוב
אם זה קונפליקטמתיכון ועד מעוןאחרונה

ממליצה לא על יועץ, אלא על מטפל משפחתי- עו"ס או פסיכולוג שהוכשר גם בטיפול משפחתי

לך יהיה שווה לסלוחעם ישראל חי🇮🇱

הרי בסוף תיפגשו זו בזו באיזשהו מתכונת.

בסוף היא האמא של בעלך ,וזה ישאר כך לעד.

החובה שלנו ככלות היא לכל הפחות לכבד ולא להתעלם אם היא מתקשרת, אני חושבת שבכך גם בעלך אולי מעט נפגע .

זה הכלים שיש לה להתמודד עם מה שקרה במפגש אז.

האם זה היה נכון? לא

האם את יכולה לשנות אותה? לא


אבל את צורת ההסתכלות שלך עליה ? כן

לא חייב לשבור את הכלים ולא משחקים. מניסיון לא יוצא מזה שים תועלת. להפך זה עלול לפגוע רק בך בהמשך.

הם אנשים מבוגרים וכך כנראה הם חינכו את בעלך והגיסים שלך.

תנסי לזכור את הדברים הטובים שהיא כן עשתה ל ענך, ולהאחז בהם .ולשחרר. לחמול...

בהצלחה

מצטרפתהבוקר יעלה

היא פתחה לך פתח, תדברו איתה על זה ועל מה שמפריע, תתני לה הזדמנות לתקן.

מעניין אותי אם הבת שלך חוותה את זה כטראומה כמוך? כי מניסיוני, אני לוקחת מקרים עם חמותי כקשים והילדים שלי לא, ולי אין כוחות ללכת בגלל מקרים כאלה ואחרים והם רק מחכים לנסוע.. ילדים סלחנים הרבה יותר מאיתנו.

ברור שמה שנעשה לא בסדר, אבל יש לך כאן הזדמנות לפתוח כל מה שמציק.

בהצלחה רבה 

בכלל לאאנונימית בהו"ל

הבת שלי בסדר עכשיו

אני כועסת על עוד דברים הרבה יותר קשוחים ..זה רק הצטרף

אני בהחלט אעשה את זהאנונימית בהו"ל

אבל מרגישה צורך מעט להתנתק...בגלל עוד דברים שקרו

זה הקש ששבר את גב הגמל

את יכולה לחזורבאתי מפעם

לקשר עדין.

לא לשים אצלה את הילדים, לא לפטפט עד כלות הערב....

שלום ומה נשמע ותודה וביי. 

מסכימה איתךאנונימית בהו"ל
את היית רוצהמקקה

ש0ככה יתנהגו אליי?

שאם עשית טעות ינתקו קשר ולא יתנו לך לתקן?

בסדר, היא טעתה. ביקשה סליחה. מה עוד את רוצה?

מישהו דיבר על לנתק קשר?אנונימית בהו"ל

כתבתי שרוצה להתרחק מעט

לא לנצח

תגובה חריפה ולא נעימה!

יש טעויות שאי אפשר לתקןאנונימית בהו"ל
ויש דברים שאי אפשר לשכוח
קוראת שוב את השורה האחרונה שלךעם ישראל חי🇮🇱

קצת קשה לי עם מה שכתבת

נראה שאת מחפשת קולות שיצדיקו את התחושות שלך ,שאת לא רוצה לסלוח ולהתנתק..

תחפשי את הקול הפנימי שלך וזאת תהיה לך לתשובה.

תחשבי שגם את בעתיד הלא הרחוק תהיי חמות ,ולא תרצי שחלילה יתייחסו או לא יתייחסו אלייך כך.

אני רוצה לסלוח לא אמרתי שלאאנונימית בהו"ל
אני רוצה רגע לעצמי לא בא לי שיכריחו אותי ויכפו עליי לסלוח.
הסליחה היא יותר בשבילךהמקורית

מאשר בשבילה. לדעתי ככל שעובר זמן מהאירוע יותר קשה לסלוח כי "הנה לא חייב להיות בקשר" ולא צריך להתמודד

אני חושבת שיפה שהתקשרה לבן, ויפה שהבינה תעצמה ולדעתי מגיעה לה עוד הזדמנות. אבל! אם את מרגישה שאת צריכה עוד רגע תקחי אותו, מודה שגם לא בטוח הייתי מתייצבת שם לאירוח עם לינה פתאום, אבל קחי בחשבון שתצטרכי להתמודד איתה איכשהו כי זו אמא של בעלך. ותבקשי מבעלך שלא ילחץ. שאת צריכה ממנו לגיטימציה לרגש, למרות שזו אמא שלו. סיטואציה לא קלה..

חיבוק♥️

לגמרי!אנונימית בהו"ל

ברור שזה יקרה ויחלוף

אני גם טיפוס הכי סלחן שקיים אבל קרו עוד דברים שגורמים לי לרצות להתרחק רגע

ומצד אחד לא רוצה שזה יתגלגל עוד ועוד

מצד שני. זו התחושה שלי עכשיו.

אז הייתי אומרת את זה לבעל פשוטהמקורית

כדי שיוריד לחץ

מספיק שהוא מדבר איתה כרגע וקחי את הזמן להירגע. והוא יכול גם להגיד לה שאת צריכה את הזמן (או שאת יכולה לכתוב לה הודעה נניח,מה שזורם לך)

רק לגבי זהבאתי מפעם

שהילדים שלך 'חוטפים' ממנה,

יכול להיות שזה קשור לכמות הקשר שלכם.

אני למשל רואה שסבתות, כמה שהן יותר בקשר עם הילדים, יותר נפגשים, יותר שומרים עליהם, כך הסבתא לוקחת יותר מקום של ההורים.

זה לא משהו טוב או משהו רע, אלא עניין עובדתי.

עכשיו, ברור שגם הורה לא צריך למשוך את הילד לחדר אבל תסכימי איתי שטעות של הורה יותר נסלחת ומתקבלת על הדעת.... 

מצד אחד מבינה אותך שאין לך כח לזההריון ולידה

מצד שני כשלנו קרה מקרה לא נעים במשפחה שלי

ובעלי החליט באופן חד צדדי שהוא פשוט לא הולך לשם יותר ולא רוצה שום קשר איתם ודי זה היה כואב מאד

הזלתי המון המון דמעות על זה וכעסתי והייתי חסרת אונים בטרוף.

אני חושבת שיהיה יותר מכבד שתעני משהו קטן.

זה מאד מאד פוגע כשמתעלמים.

אולי רק ש-את מבינה, אבל כרגע רוצה קצת זמן לעצמך כדי להרגע. ושזה עניין זמני עד שתרגישי רגועה יותר.

לפחות שהמסר יעבור דרך בעלך שזה זמני ויהיה בסדר בהמשך.

גם בשבילו זה יהיה מרגיע יותר.


ככה לדעתי

כל הכבוד לה שהיא התנצלהאמאשוני

לא ברור מאליו בכלל.

את לא חייבת לסלוח, בטח לא מיד ובטח לא כשבעלך בטלפון מסמן לך סימנים.

זה ממש בסדר לקחת תקופה של קצת שקט והתכנסות.

זה לא אומר שאת נגדה, אלא את בעדך.

צריכה את הזמן לעצמך.

ממש קשה לבנות אמון מחדש אחרי כזה מקרה.

לאט לא לרוץ לשום מקום.

עדיף לאט ויסודי מאשר מהר והכל יתפרק שוב בשניה.

תודה ♥️♥️♥️אנונימית בהו"ל
תשובה ממש יפה.ממתקית
בואו נדבר על.... חצ'קוניםשאלה גנים

אני יודעת שזה פורום הריון ולידה

לא פורום נערות מתבגרות

אבל אחרי עשור נישואין + חמישה ילדים

ועדיין יש לי חצ'קונים!!!!

אני כבר יוצאת מדעתי


יש ימים טובים יותר ופחות,

מנסה כבר תקופה לעקוב אחרי האכילה שלי ולא ממש מוצאת מה גורם לזה

נראלי שחוץ מרקוטן - ניסיתי בנערותי את כללללל המשחות, טבעיות ורפואיות, כדורים ומה לא.

וכלום לא עזר

אז קצת איבדתי אמון...

(רקוטן - לא רציתי לנסות אפילו, מרוב יאוש שבטח אני אהיה מהאחוז הזה שזה לא עוזר להן...)


אז עבר כבר מעל עשור מאז והרפואה בטח התפתחה

אבל אני עדיין חסרת אמון כלפי כל המשחות שמבטיחות הרים וגבעות


אז אשמח ממש לכלללל מידע שיש לכן

הלוואי שאצליח להרגיש כבר אישה ולא נערה מתבגרת...

וואי תודה על זה 🙏🙏🙏שאלה גנים

אולי יעניין אותך