לא ברור מי הגה את הרעיון, אבל כנראה שיש בזה משהו אחרת זה לא היה תופס כ"כ חזק

כי כל פעם /כל מיני אנשים  אמרים דברים שונים בעניין הזה .

אמא שלי סגרה 5-6 זוגות כבר שהתחתנו כבר

(ממזמן כיום יש להם ילדים גדולים בני עשרה - אולי קצת אחרי בר/בת מצווה .....)

בכל אופן כל פעם אמרו לה משהו אחרי סגרת 3 אז יש לך גן עדן , צריך 6 לסגור גן עדן ....

לא יודעת /לא ממש זוכרת . כל אחד ו"השטויות" שלו .

נ.ב

אם אני זוכרת נכון נראה לי שהיא סגרה עוד במשך הזמן ....

בכל מקרה זה סוג של סגולה /מזל כזה (כך אומרים) .

אז אני מתנדב

כולם ענו לי שהם לא יודעים מאיפה זה הגיע

אך כולם הוסיפו שיש שכר הגדול על שידוך אך איך כימתו אותו הם לא יודעים

המושג קיים הרבה הרבה לפני!

משאיר לכם לחשב מתי זה היה..

אבל היה להם אח נוסף- שת, אז סביר שזה הוא

שת נולד רק אחרי 130 שנים..

אאל"ט לקין נולדו ילדים לפני זה..

בכ"מ, למרות ההריון המהיר וההתבגרות המהירה של קין והבל - לדעתי, עדיין הייתה כאן יצירת וולד!

להיות בגודל של תינוק או בגיל של תינוק - וולד זה מי שנולד. בפשטות מובן שחווה ילדה את קין והבל.

ככה שעדיין צדקתי

עד כמה שידוע לי בגן עדן יש דרגות.

כשעושים למשל מצווה לעילוי נשמת, מקדמים את הנשמה בדרגות שם.

אז שליש ממה? מה השלם?

לא אומרת שאין לזה מקור. לא יודעת. רק תוהה..

זכות גדולה בהקמת בית יהודי בא"י. עוד נדבך מאבני ירושלים. ודאי שיש שכר על כך. חכמים לא מסרו לנו מה השכר הניתן על כל מצוה. וכבר אמרו במסכת אבות (ב', א) "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות^"...

בין כך ראוי לעשות ולקיים בע"ה!

לגבי השליש, אמרו בגמרא (קידושין ל, ב; נדה לא, א) שלשה שותפין באדם: אביו, אמו והקב"ה. כידוע הצלע נלקחה מהאדם והאשה משלימתו. לכן כאשר עושים זיווג ולמעשה משיבים את הצלע האבודה לאדם הרי נעשים שותפים להקב"ה בבריאת אדם שלם. אולי מכאן המקור..

שהכוונה היא שמתוך שלוש שאלות שישאלו אותו בשמים, על שאלת "עסקת בפריה ורביה?" יהיה לו מה לענות.

שבגמרא (שבת לא.) נזכרו שש שאלות ששואלים אותו.

אמור מעתה שישית גן עדן?

או שיש מקור אחר רק לשלוש שאלות?

או שמא י"ל דחשיב גם התשובה לשאלת האשה, והוי שתי שישיות,

ומכיוון דנעשים אחד הוי כשתי שישיות מתוך שש דהיינו שליש?

-נשאת ונתת באמונה

-קבעת עיתים לתורה

-ציפית לישועה

-מהעוד?!

שבת לא, א

"אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה עסקת בפו"ר צפית לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר ואפ"ה אי יראת ה' היא אוצרו אין אי לא לא משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חיטין לעלייה הלך והעלה לו א"ל עירבת לי בהן קב חומטון א"ל לאו א"ל מוטב אם לא העליתה תנא דבי ר"י מערב אדם קב חומטון בכור של תבואה ואינו חושש"

מה זה פלפלת בחכמה והבנת דבר מתוך דבר?!

לשדך למי על ידי זה שהבנת דבר מתוך דבר בבקשותיהם של המשודכים וידעת בעצמיותו של דבר מה הוא רוצה ומי יתאים לו ומי לה... |פילסוף בשקל|

אז זה כבר 2/6 - שזה שליש

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.