בס"ד

אם כן אז זה מה שאני חושבת על זה-

אל תתחתנו. בטח ובטח שלא עכשיו.

אני אישית לא רצה להמליץ על הפסקת הקשר, אני כן ממליצה לפנות לרב שמכיר לפחות אחד מכם ועדיף את שניכם.

תתייעצו איתו ושילווה אתכם.

בגילאים האלה הסיכוי שבאמת זה יצליח בקשר רגיל כל כך הרבה זמן הוא לא גדול.

יש מקרים מיוחדים ואני לא שוללת אותם אבל בדרך כלל כדאי לעשות חוקים מסוימים לקשר, לנהל אותו בצורה מאוד חכמה ולכן כדאי לפנות לרב שמכיר.

אבל אני כבר מעכשיו אומרת-

עד שתגיעו לגיל 18 הרבה מים יעברו בירדן..

ודברים ישתנו.

המצב הכי אידיאלי הוא שכל אחד יעבור את התהליך של ההתבגרות לבד, ללא קשר לבן המין השני, אבל מכיוון שאני יודעת כמה זה קשה אני לא אומרת לכם את זה בכזאת נחרצות..

הכי מומלץ זה פשוט לדבר עם רב שמכיר.

ושאתם סומכים עליו כמובן..

בעז"ה שתחליטו את ההחלטה הכי טובה ונכונה לכם.

לעוד דברים אתם מוזמנים לאישי

ניסיון ב"ה לא חסר לי..

לצערי או לא לצערי..

על כל מה שהחברים פה העירו, וכן המבוגרים שהתייעצתם איתם. אבל אם אתם מחליטים להשאר קשורים בלי חתונה זה הכי גרוע. זה טומאה (לא משנה מה, אתה יכול להסתובב בכל מקום עם ספר קודש ביד ואת יכולה להסתובב עם גרביים מעל הסנדלים זה לא משנה) וברור שעדיף להתחתן. קשיים בחיי נישואים בעקבות גיל החתונה, זה כלום ביחס למה שאתם (לפחות אתה, איתך יש לי דיבור של גברים..) עושים לנשמה שלכם. מהקשיים שנמנו לעיל ע"י החברים עם התמודדות נכונה נבנים, עם קשיים של הנשמה (שכמדובר נוצרים כתוצאה מחיבור שלא כדת משה וישראל) מתרסקים עד שעושים תשובה מאהבה, והתשובה מאהבה זה או להתחתן או להיפרד לגמרי, אז למעשה קורה אותו דבר רק עם יותר ייסורים.

לא יודע ממה אנשים מפחדים, פעם תמיד היו מתחתנים בגילאים האלו מינוס. יעברו הרבה מים בירדן? שיהיה לכם לרוייה, כל החיים זה ניסיון.

מצד אחד, אתם חייבים מבוגר שמכיר אתכם היטב, ויכול להגיד לכם שאתם באמת מוכנים נפשית, כלכלית וזוגית לחתונה. זה באמת גיל מוקדם יחסית, ואמנם בהחלט יתכן שאתם מוכנים, אבל נראה לי שהתחושה שלכם לא מספיקה לבדה.

מצד שני, אין הרבה מבוגרים שבאמת יתמכו בנישואין בגיל שכזה. ולמצוא אחד כזה שגם מכיר אתכם כנ"ל - בהחלט משימה לא פשוטה.

העצה הכי טובה שאני יכול לייעץ לכם היא כזו: לכו לרב שאתם סומכים על שיקול דעתו, ושלא שולל בנישואין בגיל מוקדם. תכירו לו אתכם, תציגו את עצמכם, ותוכיחו לו שאתם אכן מספיק בוגרים ומוכנים לחתונה. (קחו בחשבון שיתכן שתצטרכו כמה מפגשים, ושהתהליך יקח כמה זמן). אם הוא יתן אור ירוק - לכו על זה.

וכמובן, הרבה תפילות.

בתור תלמידו אני יכול להעיד שהוא לא שולל חתונה מוקדמת ויש לו זמן(רק צריך לתאם פגישה מראש)

ואני לא בטוחה שהוא תומך בזה..

אפילו חוקית אסור לכם להתחתן.

היו לי כמה חברות שהיו בטוחות שזה זה נשבעו אהבה בדמעות ובסוף מצאו את עצמם נשואות עם מישהו אחר.

חבר'ה אתם באמת צעירים מידי. והרצון להתחתן בכזה גיל רק מוכיח אתזה.

אני כן מציעה על תהליך הפרדות- זה קשה.

בכיתה י"ב יצאתי עם מישהו שנה הדרכנו יחד בסניף והיינו באמת חברים טובים.

הבנו אחד את השני ברמות, אבל זה הוציא אותי לגמרי מהלימודים. אז החלטנו להיפרד שהוא יסיים צבא אני את שירות ותואר ואז נראה. אז היום אני נשואה לבעלי והוא עדיין רווק..

היה לנו קשה להפרד. בכינו בלילות, התגעגענו.. ובסוף שכחנו אחד מהשני.

להיות נשואים תהיו רוב חייכם  נצלו את זמן הרווקות לגדול להבין ולהספיק.

בהצלחה.

יש איזה ערך מוסף בחיי הרווקות? את מייצגת פה גישה מערבית, ועל בסיסה את עונה לה תשובה. 

התשובה האמתית חייבת לבוא מהמקום שלה. 

א. "בדורינו זה הזמן של הבניה העצמית החיפוש העצמי", מה כוונתך? מה לבנות, איזה חיפוש עצמי? תוכל בבקשה להגדיר את הדברים בצורה קונקרטית ולא "באוויר".

ב. "ראיתי מקרים שזה יסתיים בשברון גדול למה", אני ראיתי מקרים שנושאים כבר מעל עשר שנים בשמחה ובאושר -אז מה, מה ההבדל בין הזוג שאתה ראית לזה שאני ראיתי. אשמח אם תגדיר מעצמך. (אני משער שאני יודע את התשובה אבל אני רוצה לשמוע מה דעתך).
ג. "עצם הרצון להיתחתן כל כך צעירים מראה על חוסר בגרות!!!!, חוסר היכולת להבין שאתם צעירים נובע מחוסר בגרות ואין לי טענות כלפיכם אתם באמת ילדים" - תוכל להסביר למה? למה הרצון להתחתן צעירים הוא חוסר בגרות? מה חסר בגיל הזה שלא חסר בגיל 20? 
ד. "איפה אבא ואמא שלכם בתמונה?". אני מכיר אנשים שמבחינת ההורים שלהם להתחתן בגיל 21 זה צעיר. אז מה? זה אומר שצריך להקשיב להורים? אם זה רצון ה' - רצון ההורים מתבטל.

אני מדגיש שדברי לא נאמרים לזוג מסויים. וודאי שיש אנשים שבגיל זה פשוט תינוקות. אבל מרגיז אותי האמירות שאנשים פה זורקים, יש עוד צדדים למטבע. תגדירו את הדברים בבקשה, כדי שהיא תוכל להתמודד איתה.

נער בטיבעו מאוד מחפש את עצמו. והפאדיחה של התקופה הזאת זה שהוא מחפש את עצמו במקומות אחרים ובפרט אצל מישהי שתשלים אותו. ודבר ראשון צריך האדם למצוא את עצמו בתוכו, אחר כך תוספות מבחוץ זה נפלא בשביל להיות אפילו יותר מושלם.

מה התהליך הזה של לחפש את עצמו? לברר את האמונה? לחפש את הקווים האדומים שלו? מה זה מחפש את עצמו?

אם יש אדם שבגיל שש עשרה יש לו מודעות עצמית והקשבה לנשמה שלו יותר מאדם בגיל 24, האם הוא יכול להתחתן לדעתך?

רק איזשהו מצב של "אני-עדיין-לא -יכול-להתחתן-אז-אין-לי-משמעות".

זאת בהחלט תקופה שחשובה בפני עצמה והיא לא סותרת ולא מאיימת על התקופה הבאה- תקופת הנישואין, אלא רק מזינה אותה. 

המחשבה שנולדת כדי להתחתן ובואו נהיה בל"חים כמה שיותר ורק נחכה לשניה שנתחתן, היא לא יהודית בעיניי. בעיניי חיים יהודיים זה לחיות ולראות את הטוב והלימוד בתקופה שאתה נמצא בה עכשיו. לא כל הזמן לחיות בשביל הדבר הבא.

(בסוגריים- אני ממש לא חסידה של נישואין מאוחרים וכל אלו שבטוחים שכשמתחתנים אין יותר חופש ואי אפשר להנות. לדעתי דחיית גיל הנישואין בגלל רצון "לטעום מהעולם" הוא פספוס והוא באמת מערבי... אבל זה לא אומר שאי אפשר לנצל את הרווקות, או את גיל ההתבגרות כמו שאני הייתי מכנה את זה.)

אז ככה...

העניין של בגרות וכל אלה: דיברנו על זה הרבה.. גם עם רב מסויים שמכיר את שנינו (והוא פשוט לא יודע שאנחנו זוג).

                                 לגדל ילדים וכאלה, שבועות שלמים דיברנו רק על זה...

העניין הטכני: חשבנו גם על זה, ודי מצאנו פתרונות...

                 בנוגע לבגרות-הוא בעז"ה יסיים אותה, אני כנראה שלא.. (עפתי מהאולפנה והגעתי לבית ספר נורא שאותו אני רוצה לעזוב, וברגע שאני אעזוב, אני מפסיקה ללמוד. לא חשוב שעדיין יש לי חובת לימוד..)

אנחנו מקווי םשאנחנו יודעים שזה זה, זה ההרגשה שלנו. נפגשנו בדרך שרוב הסיכויים שום קשר לא יצמח משם..

לא כל אלה שהתייעצנו אצלם אמרו שלא, הרוב הגדול אמר את זה. ההורים שלי לא כזה אכפתיים וההורים שלו התלהבו מהרעיון..

למצוא בן אדם שמכיר את שנינו זה משימה קשה, ממש. אנחנו לא מאותו ישוב, ולא מאותו איזור... בנימין וגוש עציון... הרב שמכיר את שנינו זה מקרי...

הרבה אנשים ששמעו עלינו מכירים בנו כמאורסים... הוא קנה לי מתנה, טבעת, אבל סתם כי זה יפה וליומולדת, לא מסיבה של "הרי את מקודשת" או משו כזה..

הגיוני מאוד שאני יודעת מי זאת...

בס"ד

לא תומכת ברוב ההחלטות שציינת אבל ב"הצלחה בכל זאת..

בעז"ה שלא ייצא לכם לרעה ושתחיו הכי טוב בעולם.

אסור לכם ללכת על זה בלי לבדוק את זה באמת עד הסוף.
לכו למייעצים זוגיים אולי לגדי בן זמרה אולי אם אתם רוצים אנשי מקצוע פסיכולוגים יש בתורת החיים בית ספר לייעוץ תורני, תבררו ותבקשו מס' של מייעץ תורני רציני.

אנחנו ממש חושבים שזה זה. חשבנו ודיברנו על הכל בהכי גלוי שאפשר עד שהגענו לגבול...

התחלנו לדבר הכי במקרה שיש, והוא הרגיש שזה זה כבר אחרי חודש...

מצידנו, להתחתן. כאילו אנחנו ממש רוצים את זה הרבה זמן אבל פשוט החשש גדל מזה שהרבנים ומבוגרים ששמעו עשו שטיפות מוח וחלק ניסו להפריד...

הסיפור שלנו שונה משל אחרים, הכל התחיל ונמשך בצורה ממש שונה ממה שאנחנו מכירים (חברים, משפחה וכד'..) לכן אנחנו די בטוחים בעצמנו...

ו..בקשר לחוק, תמיד אפשר לצפצף..  

לא כ"כ נראה לי שאלה לכאן אלא למישהו מיקצועי בעניין..

בכל אופן תחשבו טוב טוב..

זה לכל החיים (בתקוה..)

שגם לי היו חלומות יפים כאלו ובניתי בניינים

עד שגיליתי זמי שזה לא רציתי בכלל

ושזה לגמרי לא מתאים

נסו שניכם, לצאת מתוך מה שאתם נמצאים ולהסתכל במבט חיצוני

ללא רגש

קשה קשה אבל אפשרי

תראו אם לא קרה פעם שאת היית כנועה לרצון שלו

והוא האם לא נכנע לרצון שלך

והאם אחד מכם לא מוותר בטעות על חלומות שלו וכו

ובקשר לרבנים, שום רב לא ירצה להיכנס לכלא

לשנתיים בשביל לחתן ילדים.

אה כן, אתם עדיין ילדים

וכמה שאתם חושבים שאתם בוגרים ועד כמה שכולם מחמיאים לכם על זה

תבדקו אלף פעמים לפני 

וגם, למה להתחתן עכשיו? מה בוער? הנגיעה?

אם כן חבל

ולא פשוט לקיים יחסים ולקדש אותה בשני שקל

אוי לנו אם נפרוץ את הגדר ששמו לנו חז"ל!!!
לפי ההלכה אפשר גם לקדש את האישה בביאה. אבל חז"ל הבינו לאיזה סכנות זה יכול להוביל ואסרו על נשים לא נשואות לטבול במקווה. אם אישה הייתה טובלת במקווה ושומרת על טהרתה לפני החתונה, היא הייתה מקודשת לגבר הראשון שהיא הייתה אתו והילדים שלה מגבר אחר אתו היא תתחתן יהיו ממזרים ר"ל.
כנ"ל לגבי הטקס והרב, כל זה נועד כדי למנוע ממזרות ח"ו. אוי לנו אם אנשים יתחתנו בלי רב! אחרי זה האישה תוכל להתחתן עם גבר אחר ואף אחד לא ידע שהיא אשת איש וילדיה יהיו ממזרים. אסור להגיע למצב כזה! (גם עדים לא עוזרים כל כך, כי יש "עדים זוממים" והעדים גם יכולים לברוח או להכחיש. צריך מערכת מסודרת).
אז וודאי תגיד: "אבל הם אנשים כשרים, הם בסדר", אבל ברגע שיתחילו לנהוג ככה בודדים זה יתפשט לציבור הרחב. יהיו פה ח"ו המוני ממזרים שאפילו לא ידעו שהם ממזרים.
חייבים פיקוח על הנישואים. בשביל זה יש רב. רב מחתן הוא חלק ממערך החיתון של הרבנות הראשית, אצלם רשומים כל הזוגות הנשואים כדת וכדין וכך אין מצב שאשת איש תתחתן עם איש אחר כי הרבנות לא תאפשר לה.
מה שאתה כותב זה עיקר הדין במציאות נורמלית בה אף אישה לא תלך לגבר אחר בלי שייתן לה גט - גם אם איש לא יודע. זו לא המציאות כיום! חז"ל הציבו גדר ואסור לעבור אותה!

אני מציע למנהלים למחוק את הודעות אלה של די"מ, יש בהם סכנה גדולה!

כאילו יפה מאוד והכל

אבל רוצים משהו נורמלי (= משהו שאנשים רגילים עושים)

חצי שקל זה שווה פרוטה לכל השיטות.

וכמו שכתבתי גם לא צריך רב כדי לקדש עם טבעת בצורה "נורמלית".

ודאי שלא לעיקובא, אבל חובה. זה מופיע איפשהו בקידושין. כשאמצא אצטט.

"אמר רב יהודה אמר שמואל כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם" (קידושין ו.)

צריך שבפועל רב ינהל את ההליך ההלכתי.

יש ראשונים שכתבו כמה עצות שיתקנו הקהל תקנות להפקיע את כסף הקידושין של מי שלא מקדש בצורה מסודרת, כדי להציל בנות מעיון במקרה שמישהו ארב לה וקידש אותה בשביל לסבך אותה ולסחוט אותה

ומבואר בראשונים שלא לסמוך על זה, אבל זה עוד סניף להקל.

וזכור לי שהרבנות הראשית כבר לפני קום המדינה תיקנה תקנה מעין זו - שצריך שיהיו עשרה והמשפחה, או שיהיה רב, או משהו כזה. לא זוכר בדיוק

כך שכן יש תנאים שצריך לשים לב אליהם. (מצד זה יש להם עצה - להתחתן בקפריסין... )

אני רק מדגיש למה צריך באמת לדעת בטיב גיטין וקידושין לפני שמתעסקים איתם

זה רגש טבעי וטהור, מה זה "מה בוער"? בוער ליהודי הלב להקים בית נאמן! 
השאלה היא האם זה יהיה טוב עכשיו או לא! ובשביל זה כדאי שתתיעץ טוב מאוד!

נ.ב

יש רבנים שמוכנים לעשות את זה...

נכון זה מתסכל?

אפילו אין סיבה, אתם באמת מוכנים, אתם יכולים להיות הורים נהדרים.. (אני יודעת שהלכתי צעד קדימה, בכוונה)

טכנית? אתם בגיל מבלבל.

זה סיכון אדיר לעשות את זה עכשיו.

למה לקחת את הסיכון הזה?

יכול להיות שיהיה לכם מאוד טוב, אבל שהנקודת פתיחה הזאת תהרוס לכם הכל.

זה שנתיים מול 100 שנה בע"ה.

אני הייתי מחכה שנתיים בשביל להיות יותר בטוחה ל100 שנה הבאות...

ציניים.. עד כמה שאני בלחי''ת וזה - אני בחיים ( ה' תעזור לי!) לא אגיע למצבים כאלה..

וסליחה ממש ממש 

(במקרה ראיתי קישור לשירשור הזה ונכנסתי..)

אני עכשיו נשואה ברוך ד' שנתיים. עם תינוק מתוק

אני הכרתי את בעלי מגיל צעיר מאוד מאוד.

ידעתי שאני רוצה להתחתן איתו בערך בגיל שלכם. וגם הוא ידע את זה (הוא גדול ממני בכמה שנים..) למרות שעוד לא התחלנו לצאת בגיל הזה.

בסופו של דבר התחתנו כמה שנים אח"כ כשאני הייתי בת 18.

אני מבינה מאוד את התחושות שלכם ואת ההתלבטות שלכם.. התלבטתי בדילמות דומות..

יש לי הרבה תובנות בעניין לכאן או לכאן.

אשמח מאוד שתפני אליי באישי!

אשמח לשמוע אותך, וגם לתת לך מעט מהתובנות שיש לי...

בהצלחה בכל החלטה! יהי ד' אתכם!

יש פיתרון ניתן לקבל באישי

מרבית המגיבים כאן, כצפוי, בחרו להסביר למה לא להתחתן עכשיו. אפשר להבין - זה נוגד את התרבות המערבית שכולנו חיים בה, כולל הדוסים ביותר.

על אף היותי "מבוגר" ונשוי כך וכך שנים, אני דוקא חושב שהתשובה שיש לענות לזוג הצעיר הזה היא לא למה לא כדאי להם להתחתן, אלא איך להתכונן לחתונה שכזו ומהן ההשלכות של הבחירה הזו.

לדעתי אסור שהיחס לחתונה יהיה בסגנון על דרך השלילה. ראשית, מאותן סיבות שתגידו להם שמוקדם מדיי להתחתן, יכול להיות שיהיה מוקדם מדיי גם בגיל 20 ו-25, ואז אנחנו יוצרים רווקים מבוגרים עם חרדות חתונה.

שנית, חתונה בגיל צעיר היא ערך חשוב ביהדות, ומן הראוי לטפח אותו, אמנם בראיה מפוכחת.

משהזוג הצעיר יבין את מלוא ההשלכות ואת המחיר של חתונה, אני בטוח שכל החלטה שהוא יקבל תהיה הכי נכונה עבורם.

אם נגיד "הרי גם ככה יש בני 20 ו-30 שלא בוגרים, אז כמו שהם יכולים להתחתן גם בני 16 יכולים להתחתן", אז למה שלא נגיד את זה על בני 12 שטוענים שהם בוגרים? ומה עם בני 10? בסופו של דבר צריך להציב גבול היכנשהו. אנחנו לא יכולים לאפשר לבני כל הגילאים להתחתן בטענה שיש מבוגרים לא בוגרים, צריך גבול מסוים. והגבול הוא גיל 18 ובמצבים חריגים 17.
כיום ידוע שפיתוח האישיות אצל רוב האנשים מתרחש בין גיל 12-13 לגיל 17-18. אדם מתחת לגיל 18 עוד צפוי לעבור שינויים והתבגרות, לכן לא בטוח שמה שהוא רואה היום או מה שהוא חושב שהוא מבין היום - הוא גם יחשוב ויבין מחר. איך אתה יכול לדעת אם הם באמת מבינים את מלוא ההשלכות ואת המחיר של חתונה? הם עדיין לא בגירים כדי לקבל כאלה החלטות הרות גורל, גם אם הם חושבים שהם בוגרים מספיק. חתונה זאת החלטה הרת גורל שמשנה את כל המשך החיים. את החתונה ניתן יהיה לבטל בגירושין במקרה של חרטה בעתיד, אבל ברור שלאחר החתונה גם יבוא ילד וזה כבר צעד בלתי הפיך. אפשר להתגרש מבן הזוג אבל לא מהילד. תהיה להם אחריות על ילדיהם לכל החיים, הם לא יוכלו לחזור אחורה גם אם יתחרטו. אי אפשר לתת לנער בגיל ההתבגרות לקבל כאלה החלטות.
דבר נוסף: ידוע שבגיל ההתבגרות יש ראייה מעט מעוותת את העולם, נערים נוטים לראות הכל שחור - לבן וכמו כן נוטים להעדיף את הרגש על פני השכל. "אהבת נעורים" היא לרוב לא אהבה אמיתית ועמוקה, אלא "התאהבות נעורים". הרגש הוא המוליך את הנער, גם הטיעונים השכליים של הנער מושפעים מהרגש. הנערים לא תמיד שמים לב לזה, אבל הרגש וההתלהבות הם אלה שמוליכים אותם. לרוב אנשים לא מתחתנים עם אהבת הנעורים שלהם בסופו של דבר.

לא הבנתי למה אתם כ"כ סגורים על להתחתן חכו כמה שנים וזהו למה להסתבך עכשיו?!

הכי הרבה תפרדו קשה קשה... בסדר אבל זה יעבור! וזה בדוק 

אתם תתרגלו לזה מהר.!

זה כמו להגיד שאם הייתי בת הייתי הולך לאולפנה הזאתי והזאתי.

אם הייתי בת הגיוני מאד שכל מסלול חיי היה שונה (לדוגמא כמה וכמה מהרבנים שלי בת"ת מאד השפיעו על המשך הדרך שלי)

הגיוני מאד שאם הייתם מתגרשים הייתם חיים באושר ואושר.

או שהייתם משתנים ביחד.

12 לבנות ו13 לבנים.

בנות יכלות לפני על ידי האב

לא זכור לי שאנחנו בטהרן , בנות יכולות ע"י האב ????? מה???

או יתמוך בכזה דבר.

אין אף רב שייתמוך בחתונה של בן 13 עם בת 12.
הדורות השתנו.
ההלכה כמובן לא משתנה אבל אפשר להוסיף סייגים בהתאם לשינוי הדורות, זה מה שהרבנים עושים.

אתה שם את עצמך במקום מאוד מאוד הזוי.
נכון, פעם התחתנו בגיל הזה. פעם גם עבדו בגיל הזה מהבוקר עד הערב. פעם ילד בן 13 חי חיים של בן אדם מבוגר, זה לא המצב היום.
הדור השתנה, הדור של היום לא דומה לדורות הקדמונים.
כאילו ברצינות, אתה מכיר ילדים בני 12-13 שבוגרים מספיק כדי להתחתן? אין צורך שתענה, כי לאור התשובות שלך חוששני שאתה עצמך לא מבין מה זאת בגרות שצריך לרכוש כדי להינשא. אם אתה באמת מאמין שילדים בראשית גיל ההתבגרות, בגיל הכי משוגע של הנעורים, כשרק אתמול הם היו ילדים ובעצם הם עדיין ילדים בהרבה מובנים, יכולים להינשא ולהקים בית - אתה באמת בעל דעות הזויות.
נערה בת 13 ונער בן 14 יכולים להיות הורים?! אתה באמת חושב כך?! אתה חי באותו עולם שלנו או ביקום מקביל?
נחמד שגם נתת לבנות אופציה להתחתן לפני גיל 12... בנות 10 יתחתנו... בנות 7 יתחתנו..... אולי בכלל נחתן את הבנות בגיל 3 כמו הפירוש על רבקה?......

במזרח אירופה התחתנו מגיל 13 כדי להינצל מגזירת הנאבאר. (לא מכיר? קאנטוניסטים וזה. אבל כמו שהיה באמת ובכמויות, לא כמו שמרגישים כשקוראים על איזה מויפת של סיפורי צדיקים.)

גם בתימן ובשאר המקומות התחנתנו ילדים כדי להישאר תחת חסות ההורים. אז אם בגישה הזו: תתחתנו, סבבה והכול, אבל תגורו בחדר אצל ההורים, והם ימשיכו 'להחליט עליכם' בהכול. הכול. וכמובן שאז החתן הת"ח נבחן על חצי ש"ס (עם תוספות..) לפני שסגרו את השידוך והתנאים...

באותה סוגיה בגמרא שממליצה על חתונה בגיל צעיר נכתב גם שיש להקדים ללמוד תורה, אפילו אם החתונה תתעכב לגיל 20 עד 24, וכך גם נפסק בשו"ע ונו"כ "לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ יישא אשה". מה זה לעולם? אפילו בן כ' או כ"ד. אא"כ א"א - ולא זו הנקודה כאן.

אגב: הדור הזה סימנו העיקרי אינו ב' קחו את הזמן' אלא הכאן ועכשיו בקצב של 100 מגה. והתוצאות לא משהו...

וההמלצה לקחת את הזמן במתינות בעניין חתונה היא לא מהדור הזה, אלא של רב פפא מלפני 1500 שנה ככה בערך (רמז - יבמות סג. = הדף יומי עוד שלושה שבועות)

צריך להתחיל לצאת כשאתה מוכן.ואצל בנים זה צריך להיות לפני 20 אלא אם כן אין יצרם גובר עליהם והם רוצים לעסוק בתורה.

ובעיקרון,כן יש חיוב להיות מוכן לחתונה לפני גיל 20 ולהתחתן.אם לא מצליחים זה עניין אחר.זה כמו שיש חיוב (לפחות לפי הרמב"ם) להיות נביא.זה כמובן עבודה שלמה.אך זה מצוות דאורייתא של "והלכת בדרכיו".

ולכן פרו ורבו כולל להיות מוכן.בן אדם צריך לדאוג שלפני גיל 20 הוא יהיה מוכן לחתונה ולנסות למצוא.

עם החינוך לא היה מעוחת לא היה שום סיבה שאנשים לא יהיו מוכנים לחתונה בגיל 16 ובוודאי 18.

גיל ההתבגרות מיועד להתבגרות אישית של הבחור והבחורה ולפיתוח של אישיות. אני יכולה לומר בוודאות מלאה, שלמרות שאני יכולה להעיד על עצמי שהייתי בוגרת לגילי גם בגיל 16, אין מה להשוות בין גיל 16 (או אפילו 15, שזה אפילו יותר מוזר) לגיל 18. 

התפתחתי כל כך הרבה מאז. התבגרתי, הכרתי את עצמי מכל מיני בחינות. אז הייתי עדיין בשיא הלמידה של עצמי ובמצב של חוסר עצמאות. וזה הגיל, לא משנה כמה אתם אוהבים ומוכנים ובוגרים וכו' וכו'.

חתונה זה סינתזה בין 2 עולמות. אמנם עכשיו כחברים אתם סבבה והכל, אבל נישואין זה לא רק שיחות טלפון נרגשות ופגישות מדי פעם (ולא בקטע מזלזל), אלא חיים יומיומיים של 2 אנשים.

קודם תכירו את עצמכם! קודם תשלימו את ההתבגרות האישית של כל אחד מכם! 

אתם עדיין לא עצמאים. חתונה זה לא לונה פארק, זה עבודה.

לאהבה יש תופעות לוואי. היא משכרת, וקצת משבשת את כושר השיפוט.

לפעמים, כמה שזה מבעס, צריך בעניין הזה לנתק את הלב ולחשוב נטו עם השכל. בלי לפחד. אתם בקושי יודעים מה זה משפחה...

אני עכשיו בשירות לאומי ויש מלא מלא קשיים בדירה- מי שוטפת כלים ויש לפעמים מתח וקצת עצבניים לפעמים אחד על השני כי אין כוח. ואנחנו נחשבות דירה שמתפקדת מעולה. אבל יש עדיין מלא מתח והמון קושי, ושימו לב- אנחנו בנות שלא מחוייבות אחת לשניה, וזה אפילו פשוט יותר מזוג- אנחנו דירה של בנות! (אין את כל הלמידה של המגדר השני, שהוא כל כךךךך שונה, גם אם אתם עדיין לא ממש מרגישים)

וואי, באמת שזה משוגע להתחתן בגיל הזה. אני מקווה שזאת גחמה שתעבור לכם. אני לא חסידה של נישואין בגיל מאוחר, ממש לא! אבל זה מוגזם ביותר.

ובאמת שיש גם מוסכמות חברתית. בצדק, כיום, בדור שלנו- מתחת לגיל 18 זה לא מקובל להתחתן. כן, צריך להיות "אברהם העברי" לפעמים, שעומדים מנגד לעולם- אבל יש דברים שהם קו אדום. אני חושבת שיש עניין שאדם לא יפרוש מן הציבור. 

ומה עם החברים שלכם?

נישואין זה לא תחליף לחברים. בעל לא צריך להיות הדבר היחיד בחיים שלך. כל אחד צריך לבוא עם העולם שלו ולקבל את המרחב שלו, במיוחד שזה קשר כזה יום יומי. אישה היא לא חבר, איש הוא לא חברה. צריך גם את זה, ונישואין עכשיו זה ממש לפספס את זה.

ובלי להפחיד, הרבה זוגות שמתחתנים ב"נישואי בוסר" מתגרשים אחר כך. כי על סמך מה את קובעת שהוא מתאים לך? את עדיין לא לחלוטין בנויה.

משפחה זו אחריות כבדה ונעימה, אבל צריך להיות חכמים ולעשות את זה בזמן הנכון ובמקום הנכון בחיים.

ההמלצה שלי זה לפנות להורים/ לרב/ למחנך (כי כן, חייבים להודות לפעמים שלא יודעים הכל!) ולבדוק אם למשוך בצורה זו או אחרת את הקשר עד שתגיעו לבשלות, או לחתוך. כואב ממש, אבל אפשרי ועושים את זה וכמו שאומרים- "הזמן עושה את שלו" בעניין הזה.

בקיצור- תהיו חכמים ולא פזיזים, כי זה החיים שלכם.

את מייצגת פה פן אישי ועושה השלכות גם עליה.
אני מסכים איתך שחייבים לבדוק טוב לפני שבכלל מתחילים לצאת שאלות בסיס קיומיות שבלעדיהם פשוט אסור (לא הלכתית) להתחיל לצאת. 
האם יש אלוהים? האם הוא משגיח עלינו ("מתערב בבריאה")? האם הוא אוהב אותנו ("האם הקיום שלו משפיע על עבודתנו כבני אדם" - "עבודת ה'")? 
האם תורת ישראל אמת? האם חז"ל צודקים? מי צודק - אורטודוכסי/קראי/רפורמי/קונסרבסיטבי/וכו'... ? 
איזה צורת חיים אני רוצה? מערבית - נהנתנות, תרבות פנאי, חיי הנאה וכו'. או חיים יהודיים בקדושה וטהרה. 

ועוד שאלות קיומיות חשובות שבן אדם חייב ללבן אצלו.
יש אנשים שעשו את זה בגיל 10, ויש כאלה שזה מתחיל אצלהם רק בגיל 20 אחרי "השירות לאומי".
 

בקשר לפרנסה ואמצעיים להעמיד בית.
אני חושב שאין שום הבדל תיאורטי בין נער בגיל 15 לבין נער בגיל 25. השאלה מתי הוא התחיל לחשוב על לקיחת אחריות.

אם נער בגיל 15 כבר אחרי נניח 5 שנים של הכרת העולם (גבעות/עבודה/ישיבה גבוהה וכו') מתחיל בגיל 15 ללמוד לימודים גבוהים (אונב' פתוחה/תעודת מקצוע) יכול לסיים עד גיל 18 ולהתחיל לעבוד.  אם מישהו עושה את זה רק בגיל 22 אז ברור שרק בגיל 25 הוא יהיה מוכן! 
 

למסקנה, כל השאלה היא מתי אדם מתחיל לקחת אחריות על החיים שלו.

לפי מה שאת ייצגת את עצמך זה בדיוק הפוך - זה לזרוק אחריות! אני מחפשת חבר... שיהיה לי טוב... חיים נפלאים... הפי לייף... איזה יופי... חבר חברה.. קדושה טהרה... ממש דבקות אלוקית...

לא.

חתונה זה לקיחת אחריות.

לקחת אחריות על כל החיים שלי.  

ואני לא חושב שיש מישהו שיכול לקבוע למישהו אחר אם הוא יכול או לא מלבד האדם עצמו בס"ד. 

אם האדם מסופק - שילך לייעוץ עם איש מקצוע אמיתי שמקשיב לנפש היהודית שלו.

גילוי נאות: לא סיימתי בגרות, ואני קרוב לסיום התואר באו"פ.

בס"ד

זה מקום מעולה ללימודים.

כל המ שאמרתי היה שמדבריהם נשמע שהם לא מתכננים לימודים...

קודם כל יכול להיות שאתם בשלים לחתונה.  יכול להיות שאתם באמת זוג, ואם כן חבל לכם לסחוב את זה עוד כמה שנים שעד אז הזוגיות תתפורר כי היא לא יכולה להתקדם.

יכול להיות.  אין לי מושג כי אני לא מכירה אתכם.

אבל -

1. תחשבו מה המניע שלכם להתחתן.  תוודאו שאין שום בריחה מאחריות או ממשפחה.  כי ככה לא מתחילים חיים.  אדרבא בגיל שלכם.

2. תשבו ותכינו תוכנית - איך תלמדו מקצוע, איך תתפרנסו, מתי תביאו ילדים.  אתם צעירים בשביל ילדים, וזה לא בריא לבחורה להביא ילדים לפני גיל 19.  לחכות עד גיל 20?  לא יודעת, זה הרבה זמן.  אבל בוודאי לא לפני שתסיימו תיכון, שניכם, ועדיף לא להרות לפני גיל 18. 

3. אף אחד לא יודע למה הוא נכנס כשהוא מתחתן.  אבל, זה לוקח הרבה בגרות נפש לא לפרק את החבילה ברגע שהאהבה הורודה נעלמת - והיא תתעלם.  איך תתמודדו?  תדברו על זה הרבה הרבה...

מצד שני - כשמתחתנים צעירים, מגברים ביחד, ואח"כ יש פחות פערים.

אבל, תצטרכו הרבה תמיכה ועזרה מההורים.  כך שאם הם לא מסכימים - תהיו בבעיה...

מעניין מה ההורים שלכם אומרים על כך?

בבית יתומים

בהצלחה רבה!!!

אבהיר כבר בהתחלה שאני שולל מכל וכל את הרעיון שהעלתם, על חתונה כ"כ מוקדמת .
עצם העלאת הרעיון הזה מראה שהבסיס שלנו לדו שיח מאוד מצומצם, אך אנסה לכתוב לכם את עיקרי ההתנגדות שלי

להלן ובקיצור כמה נקודות :

1. אם אתם מחשיבים את עצמכם כבוגרים דייכם כדי להתחתן ולהקים משפחה ובית (זה לא לגמרי אותו הדבר) ,אז בבקשה, תראו לעצמכם איך תחזיקו את הבית הזה ,ולו במישור הארצי ביותר - פרנסה . כעת ובעוד 5 שנים .
בהנחה ,כמובן, שאינכם מתכוונים לחיות על חשבון הוריכם (בוגרים כבר אמרנו ?)

2. אין לי ספק שאתם 'אוהבים' , אך שאלו את עצמכם, האם היותכם 'דוסים וזה, עם כל מה שזה כולל'  (ואני מנחש שהכוונה היא בעיקר לנושאי צניעות ושמירת נגיעה ) לא זו הסיבה שאתם מוצאים את עצמכם נקלעים להחלטה כ"כ קיצונית ?
אם למשל הייתם מרשים לעצמכם רמה מסויימת של קרבה פיזית - זה לא היה מוריד מכם את הדחף להנשא ?
להתחתן כדי לא 'ליפול' באיסורים שונים - נראה לי רעיון מאוד גרוע .

3. המקרה שלכם, שהגיע כ"כ רחוק, מצדיק מאוד את גישתם של אלו התומכים במסגרות נפרדות לבנים ובנות עד גיל מאוחר (ואני לא ממש שייך להם)  . אם אתם עומדים מאחורי ההגדרה שלכם כ- 'דוסים' - כדאי שתקבלו על עצמכם, אם גם באחור רב את ההנחיה הזו .

4. גם פניה בנושא כ"כ מהותי ,לפורום כזה ,סותרת לדעתי את מה שאתם מנסים להעיד על עצמכם - 'אנחנו מרגישים שוואלה, אנחנו שיא המוכנים לזה עם כל מה שזה כולל' , אני חושש מאוד שאינכם מוכנים ואינכם מודעים לחלק גדול מהמחויבות ומהמשמעות הכרוכות בנישואין .
קבלת עצה כזו מאנשים אנונמיים (וזה ,כמובן, כולל אותי) שאינם מכירים אתכם, את הרקע שלכם, את מצבכם הכלכלי, הנפשי,,ממש לא נמצאים במצב דומה לשלכם, ואם כן- הרי גם הם צעירים מאוד, חסרי נסיון וחסרי  ראייה רחבה דייה - מלמדת על חוסר רצינות מצדכם, חוסר הבנה באשר למורכבות החיים .

תעשו לעצמכם טובה תיפרדו, גם אם זה נורא יכאב בהתחלה .

להנשא כדי להנצל מאיסורים זה בערך כמו ללדת ילד כדי  להמנע מגירושין .

ברוב המקרים שהמוטיבציה אינה חיובית אלא באה מכיוונים אחרים ומשניים- התוצאות במקרה הטוב תהיינה בינוניות .

לא צריך להכניס את עצמך לאש לפני שאתה בגיל מתאים לנישואין!

וכאשר מתחילים לצאת בגיל המתאים,

להיות בשאיפה של להתחתן כמה שיותר מהר ולא להימרח עם חברות של שנים...

כי זה לא שהם מתחתנים רק בגלל זה.

הם אוהבים אחד את השנייה והם גם אוהבים את השם.

הדרך שזה יסתדר זה להתחתן.

כתוב שמותר לדחות את מצוות פרו ורבו בשביל ללמוד תורה אלא אם כן יצרו גובר עליו.זה אומר להחתן בשביל להימנע מאיסורים.

הן רק מרחיקות.

זוג צעיר שנקלע למצב כזה לא צריך להתחתן בגיל 15 , הוא בהחלט יכול לחכות 3-4 שנים ואז להתחתן .

א. אתה צודק, מוזכר.

ב. אין חיוב להתחתן עם הראשונה מיד בגיל 13 (אפילו שחייב גם בפו"ר!), זמן החיוב במצוות. למדו מכך האחרונים שמצוות 'ואהבת' (שממנה למדו שחייב לראותה כדי שיהיה שלו"ב, זוכר?) כלומר שלום בית עדיף על הצלה זו.

ג. וגם בהלכות אבלות (ראה מו"ק כג) התירו להתחתן רק כשיש ילדים שצריכים טיפול או כשלא קיים פו"ר, ולא בהצלה מחטא.

ד. תזכורת, גם כשנשואים יש אתגרים רבים בשמירת הברית.

היום אין לנו זמן להגיב.

מחר\מחרתיים בלי נדר נגיב להכל.

יום טוב! 

אני לא כ"כ יודעת ומתמצאת בנושא.. אבל פשוט תשאלו כל אחד בעצמו את השאלות כמו-

מה יהיה בתכלס בעוד שנתיים שלוש?

האם זה תלותי או שזה אמיתי? |בייחוד שאמרת שעפת מהאולפנא אז אולי זה סתם בריחה? |

מה מניע אותכם לדלג על התקופה הנפלאה הזו בחיים ויישר להתחתן ולהיכנס לעול? |וכן, חתונה זה מדהים אבל זה גם להיכנס לחיים של עול, מחוייבות ועם כל הכבוד בני 16-17 לא בהכרח יודעים לאן הם נכנסים וזה לא משנה עד כמה הם חושבים שהם בוגרים..|

ורק כהערה בתכלס מינהסתם שאלתם רב שגם הדעה שלו נוחה לכם, אני ממליצה ללכת לרב שלא בעד חתונה בגיל כזה ותשמעו מה לו יש להגיד בעיניין..

ותזכרו שחבל לעשות טעות בגלל רצונות שיכול להיות שיחלפו עוד יום\שנה\ שנתיים

ואם זה זה-אז אחלה בהצלחה!

בכללי ובמיוחד למטרת חתונה.

הרבה פעמים זה נראה לעצמך שאתה ממש מוכן ויכול וכו' (בעקבות דברים מסוימים כמו חברים דוסים)

ורק אנשים מבחוץ יוכלו לומר לך את האמת,

מכירה ממש מקרוב.

ותתיעצו עם כאלה שעשו זאת.

גם אם זה קשה-זה לא הפתרון.

זה חלק מהמעברים של גיל ההתבגרות.

כמעט ולא מצאתי מי שעשה את זה וממליץ לאחרים לעשות זאת. 

לכו תשאלו אנשים.

בדיקה פשוטה: נסו לקחת משכנתא ולקנות בית, ואז להתחתן. שיא הבשלים?

חז"ל כבר המליצו: 'קפוץ זבין ארעא, מתון נסיב אתתא'.

אם תעשה סקר, תגלה שרוב חברי הפורום לא קנו בית. האם הם לא בשלים לחתונה?

יש הרבה זוגות נשואים בשנות ה30 לחייהם שעוד לא קנו בית.

בס"ד

לא האמנו שזה יגרוף כ"כ הרבה תגובות.. אז קצת התבלבלנו מהכל.. אם תראו שלא הגבנו על משהו, אז תגידו...

א. הקשר שלנו היה עוד לפני שעפתי מהאולפנה. הוא התחיל לפני שבכלל התחלתי ללמוד שם...

ב.לא בוער לנו הנגיעה. הייתה תקופה שבער לנו ורצינו לגעת אחד בשניה בקטנה, ולכן הפסקנו להיפגש עד שהיצר עבר.. וזה היה כמה חודשים, 3 אני חושבת..

ה.הרוב הגדול חושב שכדאי להיפרד, נכון?

יש מישהו שמצליח לסכם את התגובות פה של כולם? נקודות...

עד כמה שהבנו יש כאלה ש:

-נגד.

-בעד לקחת פסק זמן לזמן מסויים כדי לבדוק אם זה באמת מתאים.

-להתחתן כי זה מה שנראה לנו  מתאים.

-להתנתק לגמרי ושנגיע ל18 אז שוב, אם זה יראה מתאים.

זהו בעצם?

ערב טוב! 

שהעצה שלי אינה מופיעה בסיכום שלכם.

אממ אז כנראה שאנחנו מוכנים, הכלכלי זה קצת בעיה אבל אנחנו כבר בשלב הפיתרון..

טוב, עזרתם ממש, נראה איך זה יתקדם, תודה!!!  

זה עונש שיכול להגיע אפילו למאסר, ובוודאי לקנס כספי מספיק גדול, שאני בכלל לא בטוח שיהיה רב שיקח על עצמו את הסיכון לחתן זוג שהמדינה לא מסכימה עדיין שיתחתנו. מעבר לעובדה שכאשר אתם זוג לא רשום, אתם לא מקבלים שום הטבה של זוג נשוי, וזה המון דברים...

ובכלל אני לא מכיר כל כך אבל אני בספק כמה רבנים היום יחתנו שני ילדים בגיל 15...

אבל ברגע שיש התחייבות אחד כלפי השני, להגיע בזמן הבייתה וכו' וכו' קצת קשה בגיל כזה לעמוד בהתחיבויות, ועוד הרבה דברים נוספים

אז תחכו לגיל 17 תראו אם אתם רציניים, בנתיים תצברו עוד ניסיון, ועוד כמות של תפילות ותפילות שהכל יהיה מוצלח תכינו את הקרקע מבחינה רוחנית וגם גשמית וה' יהיה בעזרכם. 

בס"ד

דבר אחד שרק עכשיו חשבנו עליו, שזה הבדיקות ההם, שבודקות אם אין איזה בעיה של המחלות מתוצאה של שילוב הגנים או משהו כזה... אולי ח"ו יסתבר שכל הדיון הזה מיותר..

ערב טוב! 

לא לעשות...

(לא אמרתי שלא, רק צריך לדעת שזה לא כזה משנה).

הבדיקות של המחלות היותר שכיחות ויותר מסוכנות - נמצאות בסל הבריאות וניתנות בחינם. נראה לי השתדלות בסיסית לעשות אותן.

חשוב לבדוק את הבדיקות שבסל הבריאות, אבל במצב כמו שלכם לא פוסלים על זה.

לזוג שעוד לא נפגש, ואין התאמה ב"דור ישרים" - אומרים לא להפגש, כדי לא להכניס ראש בריא למיטה חולה. אבל זוג שכבר אוהב ורוצה להתחתן - לא יפרד בגלל זה. יש פתרונות רפואיים. הכי גרוע עושים הפריה חוץ גופית עם בדיקה גנטית של העובר.

איזה ילדה היום תלד בגיל 16?

עזבי ת'בריאות

להחזיק היריון לפני שאת מוכנה לזה

עם כל מה שזה כולל

זה לא פשוט אפילו לנשים נשואות

לידה? בכלל לא

אז קשור או לא קשור לבריאות

זה חלומות ורודים מידי להתחתן בגיל כזה

עריכה: מילים שלא ראוי שייכתבו בפורום דתי מעורב.

ןבעה שהיא תלד היא תהיה אחרי גיל 16...
ואני מכירה מישהי שהתחתנה בגיל 16 ואחרי שנה ילדה תינוק בריא ושלם לידה רגילה.
ועוד כמה

אמנם ייתכן מאד שהם לא מוכנים.אך אני לא מסכים עם הסיבה שכתבת.

והאם הם בוגרים או לא זה דבר שהם צריכים לבדוק.

אבל לא את ולא אני יודעים את התשובה לזה.

הוא היה תמיד. אולי בגילאים מוקדמים יותר אבל הוא היה. והוא הכרחי.

השאלה למה אתה קורא גיל ההתבגרות,

להתפרצויות על ההורים? או למציאת הזהות שלך?

כי הראשון אכן הומצא או נוצר ע"י תרבות המערב. השני לא, ועליו אנחנו מדברים.

גם חז"ל אמרו "בן שמונה עשרה לחופה" לא ניכנס עכשיו לדיום אם זה רלוונטי לימינו או לא, אבל מסתדר שכבר לפני יותר מאלף(ואולי יותר מאלפיים) שנה חז"ל קבוע גיל מינימום לחתונה, כלומר, גם הם ראו צורך בהתבגרות לפני חתונה.

חתונה זה לא משחק ילדים. זה לא "אבאמא" ששיחקנו בגן...

זה מעבר, ובשביל זה צריך בגרות נפשית. (מומלץ גם בגרות ממשרד החינוך אבל אפשר להסתדר בלי)

זה הדרכה כללית.כנראה שאז זה הגיל שמצאו פרנסה והיה בית.

הרמב"ם כותב "מבן שש עשרה מבן שבעה עשרה".

רואים שבקושי יש התחייסות למצב הזה של רווקים.אדם הוא או קטן או נשוי.

אהבתי.

(12 לבנות ו13 לבנים)

בלבול, מרד, חיפוש עצמי, שייכות וכו', לא היו נצרכים כי מתוך זה הוא היה לומד את הכל וחבל על כל השנים שהלכו לו עם מריבות ושעות של דיכאון, 

אולם גם אני מסכים שצריך בשביל זה חינוך מגיל 0 ולא מגיל 15.  

התבלבלנו ממכם בצורה מטורפת... 

לא נורא, הקב"ה יוליך אותנו בעז"ה בדרך הנכונה.

ערב טוב!  

אם אתם מצפים לתגובה שלנו, שכחו מזה... שעה שאנחנו מנסחם לסדר לעצמנו כל מה שעובר בשרשור הזה, ואתם פשוט סותרים את עצמכם על ימין ועל שמאל... 

אם אתם רוצים תגובה, שמישהו יטרח בשבילנו יעשה סדר בהכל, כי אנחנו לא הצלחנו... 

אם אתם נהנים מהטרמפ, אז פשוט תמשיכו... 

סליחה על החפירה,

ערב טוב! 

רואים את רמת בגרותכם (הלא גבוהה במיוחד) אתם מתעלמים ולוקחים את זה בצורה לא רצינית, ואין מה לעשות אתם נמצאים בתוך זה אז אתם לא שמים לב לזה.

לכן חבל לעשות צעדים פזיזים ולשגות.

ערב מצוין

הגיוני ממש שאנחנו לא נשמעים לך בוגרים כרגע, אנחנו במצב כפית...  

אבל באמת שכדאי לעצור ולשאול את עצמכם, או אנשים שמכירים אתכם טוב אם אתם באמת מספיק בוגרים וזה סתם "מצב כפית" או שזה באמת מעיד על חוסר בגרות.

זה שאתם כנער ונערה חמשושים\שישיסטים עוברים ביחד מצב כפית שזה נשמע אחלה, ונחמד, ומדהים, וצחוקים- זה בעייתי ממש, וההוכחה לכך שאתם צעירים מדי זה שהמצב כפית הזה נעשה ע"י שניכם יחד,

לא בבריא להתבגר ביחד. במיוחד למי שעוד לא מצא את החצי הראשון שלו-אז כבר לחפש את החצי השני?!

שיוטב לכם

לילה מצוין.

כאילו שזוגות צעירים מיושבים בנפשם, בני 27 לא עוברים אף פעם מצב כפית ביחד.

תעשה לי טובה..

(אמנם כאשר מדובר בזוג מאורס וכדו' יש לדון האם שייך מבחינת צניעות ואכמ"ל)

אתם נהנים לצאת עלינו בצורה מפחידה, וזה ממש לא נעים...

מותר לכל אחד לצחוק ולהיכנס לנקודות של צחוק.

אתם מדברים כאילו אתם מכירים אותנו ב100%!!!

חבר'ה, תרגיעו!!! רק שאלנו את הדעה שלכם, וזהו...

מקווים שלא נפגעתם, יום טוב! 

אולי זה סימן שאתם עדיין צעירים? למה אתם שואלים בפורומים? משמעמם לכם בחיים? או ש"אתם" סתם איזה תיכוניסט משועמם שבא לו להספים את הפורומים...?

בדיוק, מה שאמרת...

נחמד ומוסיף לדעת גם מה הנוער חושב, לא רק מבוגרים...

זה לא שלא שאלנו חברים.. פשוט אתם זה מעגל רחב יותר, זה הכל..

בס"ד

אמנם מעולם לא יצא לי להיות אפילו קרוב לנושא, בגלל החממה ההרמטית שבה גדלתי ב"ה, אבל אני יודע שבכל נושא שאני יכול להעלות על הדעת תפיסת העולם שלי השתנתה מאוד מאז שהייתי בן 16 (אני בן 18). גם אם כלפי חוץ הדעות וההתבטאויות שלי זהות פחות או יותר, מה ששונה זה איך שחשבתי על הדברים ואני מניח שבעתיד אני ארגיש גם כן שיפור ביחס לעכשיו. לא נעים לומר, אבל בגיל הזה האדם הוא עדיין ילד, וכמו שההתפתחות הגופנית שלו עוד לא הסתיימה, כך גם ההתפתחות השכלית והנפשית. וראיה לדבר מכך שנאמר בגמרא שאדם לא יכול למכור קרקעות עד גיל 20 כי שיקול הדעת שלו לקוי.

בנוסף, יותר לגופו של עניין, אם אכן אתם מתאימים ונועדתם זל"ז מששת ימי בראשית, מה עם הנזקים המשניים? על זה נאמר  "ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה??" (קידושין כט. אדם לא יכול ללמוד תורה כשיש עליו אחריות של בית. לכן הצעתי לך (וסליחה על ההתעלמות מהשותפה לדבר), תנצל את הזמן הזה ותלמד כמה שיותר תורה! אל תבזבז רגע!

כל הזמן משתנים.

זה לא סיבה לא להתחתן.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...