המרחק יוצר אצלה געגועים.
לפני שהיא יצאה מהבית, היא סקרה בעיניה את כל מה שהיא אוהבת כדי לתדלק את הגעגוע שימשיך לפרפר עד שתחזור.
השטיח, עציץ האלוורה, צנצנת המלפפונים הכבושים, הספר שמחכה לה, התמונה שלנו מהשלג האחרון,
כל אלו זכו למבטה המלטף במהירות.
ואחרון-היא הביטה בי ממושכות בעיניה הגדולות.
אני יודע למה היא משאירה אותי לסוף.
אני מטעין לה את רוב המצבר.
הבטתי בה בחזרה עמוק לתוך העיניים וחייכתי את החיוך מלא הגומות שלי,
אני אוהב שהיא מתגעגעת הרבה.
הנסיעה היתה ארוכה מעבר לרגיל,
והגעגוע חזק מאי פעם.
וכשהיא קמה והמשיכה בדרכה,
דבקו בכיסא קצת שאריות געגועים כואבים.
והמיטה המוצעת בריח שמנסה לדמות בית
קראה לה להתכרבל תחת השמיכה המצופה
ולישון את השעות שנותרו לה עד הצלצול הקבוע של שני בבוקר.
ועד שהיא נרדמה לחלוטין,
היה לה זמן להתגעגע
ולדמיין מה היא היתה לוחשת לי לתוך האוזן עכשיו,
לו הייתי לידה.
ובבוקר כשהיא פתחה את העיניים שלה העירניות, והמשיכה בדרכה,
נותרו על המיטה קצת פרפורי געגועים משומשים.
******
וכל מי שישב בכיסא
וכל מי שישן במיטה
אחריה,
לא הבין את הצורך הבוער שדבק בו,
לחבק מישהו אהוב.
