הרבה יותר קל שיהיו מחלוקות מאשר שיהיה שלום

רוב האנשים לא נקיים מקנאה- שמובילה למריבות, ורצון לכבוד, שבגללו מספיק משפט אחד של מישהו שהתקבל לא טוב (לפעמים מטעות ולפעמים בכוונה להרגיז) להצית מחלוקת גדולה שקשה להפסיק אותה

במיוחד שאנחנו גדלים בעולם מלא מחלוקות (וגם ציניות וביקורתיות) כבר שנים, כך שזה ההרגל של רוב האנשים (אחרת היה נבנה כבר מזמן בית המקדש)

א. מקובל בשם מהרח"ו שמטרתו של האדם תזוהה עם העניין שבו חווה הכי הרבה התמודדויות (והטעם לכך - פשוט).

וכמובן שאפשר לנסח את זה גם הפוך - שהיכן שנמצאת עיקר ההתמודדות, שם חבוי התיקון.

ומסתבר שכמו שזה ברמת הפרט, כך הם הדברים גם במישור הכללי והלאומי.

וידוע שעיקר הבשורה של עמ"י לאנושות היא בשורת האחדות -  האמונה באל אחד, ולמעלה מזה - האחדות הכוללת.

ולכן דווקא באותה נקודה שבה אמורים להתייחד (תרתי משמע), דווקא שם מצוייה תגבורת יצר הרע בלבוש

פילוגים ומחנאות עד בלי דיי.

ב. ג"כ על בסיס הנ"ל שתפקיד עמ"י הוא להנחיל את עניין האחדות, לפחות במישור האמוני. 

הרי זה ברור ששיטת הפירוד היא ההקלה הכי גדולה לתאי המוח. אין צורך ליצור קשר והרמונייה בין גורמים שונים.

העולם ומלואו כבר ממילא מפורד ומבודר. מה שנותר הוא רק לזרום עם המציאות שמשדרת פירוד.

אך לעומת זאת מלאכת ההרכבה וההלחמה של כלל היש לכדי נקודה אחת, דורשת חריפות שיכלית, נועזות מחשבתית, 

תפיסה עמוקה עם תיבול של חזון עתידי.

עמ"י, מהיותו נושא את אותו חזון, נטען בנתונים הנזכרים שאמורים לסייע לו בהגשמת אותו החזון.

אלא שבאופן פרדוקסלי, דווקא אותם נתונים של חשיבה תובענית ומקורית, עלולים דווקא לגרום לחידוד קצוות, להקצין עמדות ולהדגיש את השונות.

לאמיתו של דבר אין זה סותר את הייעוד המיוחל, שכן ההרמונייה האמיתית (והמרתקת) יכולה לבוא רק לאחר הכרת כלל הגורמים באשר הם, ונמצא שהשלב הזה הוא תחנה הכרחית בדרך ליעד.

את ב' ניתן להרחיב ואף לומר שכל המציאות שואפת לאחדות, ואף הברייה החשובה מכל, שואפת לאחדות והביטוי הוא איחוד עם בן/בת הזוג השונים במהות. 

ואידך זיל גמור.

זה מצחיק שמצליחים להאשים אותו בהכל

רק בבקשה, משהו שכן חשוב להגיד- אנא, לא לשקר, זה מאוד חשוב לשמור על הפה ועל המקלדת נקיים "גם" כש"צוחקים".

על התשובה הראשונית ויתרתי, כאמור. 

כל טוב.

והארכתי למטה 

"משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שימשו כל צורכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות"   (סוטה מז ע"ב).

"אבל מה שאמרו: משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם רבתה מחלוקת בישראל' - ענין זה מבואר: שכל שני אנשים בהיותם שוים בשכל ובעיון ובידיעת העיקרים שיוצאי מהם הסברות לא תפול ביניהם מחלוקת בסברתם בשום פנים. ואם נפלה תהיה מעוטה, כמו שלא נמצא שנחלקו שמאי והלל אלא בהלכות יחידות. וזה מפני שדעות שניהם היו קרובות זו לזו בכל מה שהוציאו בדרך סברא. והעיקרים, כמו כן, הנתונים לזה כמו העקרים הנתונים לזה. אבל כאשר רפתה שקידת התלמידים על החכמה ונחלשה סברתם כנגד סברת הלל ושמאי רבותיהם - נפלה מחלוקת ביניהם בעיון על דברים רבים שסברת כל אחד ואחד מהם היתה לפי שכלו ולפי מה שיש בידו מן העיקרים" (שמונה פרקים, עמ' לט).

"ואמרו חכמי ישראל במי שלא השלים עניני החכמה משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת. למדונו דבריהם אלה שאם התלמידים השלימו למודיהם לא תהא ביניהם מחלוקת ולא וכוחים " (רס"ג, אמונות ודעות, הקדמה י).

נראה לי עיקר הענין הוא שאנחנו אנשים אדיאליסטים עם נשמה בוערת

אצל הגוים - הוא אוכל שותה ורואה טלבזיה - שלום עשה את היומית שלו

אצלינו זה לא ככה . אנחנו עם אידיאלים עם שאיפות עם רצונות 

ואם אצלי זה כמעט ביהרג ויעבור שחייבים לעלות להר הבית והשכן שלי לא עולה 

אז אני חייב חייב חייב להסביר לו עד כמה חשוב לעלות ועד כמה רק ככה תתקרב הגאולה 

וכנ"ל לגבי כל אידיאל אחר שלנו - אברכות, התישבות, צבא וכו'

אצל מי שזה בהחבא הוא מנסה להיטי עם העולם או אידאל כל שהוא אחר כמו שאפשר לראות שהרבה מאוד מהאדאולוגים הגדולים היו יהודים 

וישנה בעיה נוספת שאין אדם עומד על דעת רבו עד 40 שנה.

ומאחר שאנשים לא קיבלו מספיק הרי שהם הולכים עד הסוף עם מה שיש  להם וכל שני קווים אפילו אם הנטיה שלהם היא מעלה בודדת הרי שלמרחק הדבר ניכר

דבר שיש עליו מחלוקת נשאר מסעיר ומעניין.

אם הכל היה זורם על מי מנוחות הדת היתה מהדברים המשעממים..

כל עוד זה בגדר מחולקת אידיאולגית ולא עובר לפסים מגעילים.

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍