ראיתי רק את הכותרת וחששתי להיכנס.

[לפי הודעת הפתיחה סתם גויות שעלו לשם]

תודה על העידכון.

בס"ד

על אויבינו נאמר "על במותיך תדרוך"

(מגילה ט"ו ע"א)

בס"ד

אומר הבן איש חי (כמדומני) שזה היה לפני שעם ישראל קיבל את התורה ואז אין הבדל בין עם ישראל לבין הגויים, אבל לאחר קבלת התורה המצב הוא כבר לא כזה...

אבל אולי גם זה נקרא פרשנות...

ההשוואה אינה במקומה בעליל בעיני ואין עניין להרחיב (לגבי האנלוגיה לעזה),למרות שאני לא יודע אם צורת השיח עצמה היא נכונה בחלק מן התגובות

תצטערי גם בחנוכה על כל אותם מתייוונים שנרצחו בדם קר על ידי מתיתיהו ובניו

איך אברום בורג שר"י אומר: "אני מתיוון גאה!". אתה מוזמן להצטרף אליו. 

אחי, אתה קצת מנותק מהמציאות... רוב עם ישראל שמח כשאויבינו מתים,

זה שהתקשורת שאתה שותה בצמא 24/7 מראה רק צד מאוד מאוד מסויים וזניח במדינת ישראל (שמיום ליום עוזבים את הארץ) זה משהו אחר...

לא כולם הורגים ולא כולם שמחים

אה , חלילה אני לא חושבת ככה פשוט מקדימה תשובות שמאלניות שאני כבר מכירה בעל פה 

כנסי לפייסבוק של בן ארי ותסתכלי בסרטון של הנשים שעולות להר הבית ומה הן רוצות לעשות לך.

לא מדברים שם בשמן. הן מדברות.

https://he-il.facebook.com/MichaelsonSonLion

כנסי לפייסבוק של בן ארי ותסתכלי בסרטון של הנשים שעולות להר הבית ומה הן רוצות לעשות לך.

לא מדברים שם בשמן. הן מדברות.

https://he-il.facebook.com/MichaelsonSonLion

בס"ד

ממש מתחשק לי עכשיו סוכריה... 

בס"ד

גם רמאללה זה טוב...

הוא גדול לעין שיעור

כמה עיוותים לדברי חז"ל ממש רפורמיות

אני לא יתפלא אם את לא יוצאת מהבית ביום שבת

אין שום מקורות לשטויות שכתבת למעלה

תלמדי קצת את דברי חז"ל לגבי מה שכתבת למעלה על שירת הים ותראי כמה שאת טועה ותחזרי

בס"ד

אי אפשר להתפס על חלק אחד של המשפט ולהתעלם מהצד השני...

אם כי זה נהיה מאוד נפוץ לאחרונה בחוגים מסוימים...

אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: מאה ושלש פרשיות אמר דוד, ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים, שנאמר: "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה".

מקור נוסף עוסק מרדכי והמן, בעת שהמן נצטוה להרכיב את מרדכי על סוסו, ואומרים חז"ל שמרדכי בהחלט לעג להמן בזמן שהמן היה צריך להרכיבו על הסוס, ולא פחד מדברי המדרש האלו. יתרה מזו, מרדכי הסביר להמן שהפסוק 'בנפול אויבך אל תשמח' בכלל לא מדבר על אויב גוי, אלא רק על אויב יהודי, ואילו כשמדובר באויב גוי אנחנו מצווים לשמוח.

ואין לזה כל קשר עם ה"דת"..

יש כאן קובץ די נרחב של אנשים שלא הולכים אחרי ה"דת" שלך, ואחרי ההתחנחנות והחמלה המעוותת הזו שאת מנסה בכח להביא אותה בכל הזדמנות.

יש כאן הרבה מאוד אנשים שהקב"ה, הוא מול עינהם. ותורת השם - היא זו שמובילה אותם.

כולנו בהשתדלות לעשות את זה הכי מדוייק שיש, ולא תמיד זה יוצא.. ולכן אנחנו עדיין כאן.. כדי לעבוד על זה.

אבל דבר אחד זה בטוח:

אנחנו נאמנים לקב"ה, ולא ל"דת".

אנחנו נאמנים אליו למרות שלפעמים (לפעמים? לרוב..) זה נראה רע בעיני הסביבה החילונית או הדתית המתחנחנת, זו שרוצה להראות לכולם כמה אנחנו טובים וחומלים..

אז לא - 

אנחנו יהודים, מחוברים.

לעצמינו.

לקב"ה.

לתורה.

לעם שלנו, לאחים שלנו.

מלאי חמלה, ואהבה.. שמנותבות לכיוון הבריא והאמיתי.

וברגע שקבוצת מתפללות מארגון קיצוני המקלל יהודים ללא הרף, שבדיוק חזרו ממשימה לאומית חשובה נהרגות

אני אשמח מאוד מאוד מאוד, שאלו לא אחים שלי.

ואודה להקב"ה שמנהיג עולמו.

המוסר שלך מעוות ומרצה את הסביבה.

את לא מחוברת לעצמך ולתורתך באמת. את מחוברת לריצוי הסביבה, וזה מה שחשוב לך..

החמלה שלך מעולם לא התבטאה פה כלפי אחים שלך.

את מתנשאת, חושבת שאת הטובה מכולם, וכולנו קטינים ומטומטמים.

בהצלחה לך.

ולעם שלנו,

מחוברים למקום הנכון.

ולא נחפש רק להיות אור לגויים כל הזמן, כאמור.. ריצוי שאין כדוגמתו.

זה ממה שמשתקף ממך לאורך תקופה..

בשורות טובות, נשתמע

וכן הלאה - אחרת אתם יכולים להשתגע כאשר תצטרכו במו ידיכם להציל את החיים של אלו שאתם כל כך שונאים (ובזק"א, תאלצו לשמור על כבוד המת ג-ם שלהם).

לא נראה לי שזה יילך טוב בשבילכם, נראה לי שאתם תתחרפנו מזה, אז עדיף שפשוט לא תעבדו בעבודות כאלו שיחייבו אתכם להציל חיים של מתפרעות ערביות מהר הבית.

כל טוב

אם יעשו "טעויות" מכוונות כלשהן - ויעלו עליהם, זה יכול להיגמר מבחינתם לא רק בהעפה מהתפקיד אלא גם בכלא. וכנ"ל לרופא שצריך להציל חיים של מישהו שמגיע אליו לחדר ניתוח והוא שם לב שהוא ערבי או ערבייה... נראה אותם מחזיקים מעמד אז עם כל מה שהושפרץ כאן. נראה אם יוכלו לעבוד ככה.

ולא, לכל החולמים שהם יוכלו לבחור במי לטפל ובמי לא - תשכחו מזה. רופא ופרמדיק לא קובעים במי הם יטפלו ובמי לא. ממש לא.

בקיצור, היה מעניין לראות נגיד את חסדי, עובד בתור פרמדיק שמוזעק לזירת תאונה ומגלה שרוב הנפגעים ערבים

לא נותנים אפילו למלמל על הר הבית, אם נתפלל על הערבים זו התפילה היחידה שאולי ירשו לנו..

|טון ממורמר|

(חידה: מי אמר למי ובאיזה עמוד?)

אבל את - איך אפשר לאהוב ערבים יותר משאת אוהבת את החברים בפורום 

(בורחת)

בכל הזדמנות הגברת הנ"ל תוכיח אהבתה וחמלתה המרובה לבני דודינו.. ואנחנו קומץ מתלהמים הזויים.

איזו בגרות!!

מה בעצם את אומרת ?

שאפשר לשמוח אבל בלב ? ..

בס"ד

את לא יודעת את הגילאים של כולם פה.

ויש פה גם חלק עם ילדים.

ויש פה חלק מהמגיבים שגם כן שירתו בצבא\שירות לאומי.

את טיפה מכלילה בלי בכלל לדעת כלום על רוב המגיבים.

ברור שערבי שעולה להר הבית צריך למות בייסורים בפומבי

ואם זה קורה זה קידוש ה' עצום - איך שאויבי ה' שמחללים את שם ה' נענשים. 

ואם זה מכוער למישהו, אז כנראה שהוא לא מקיים "משנאיך ה' אשנא"

וכנראה שהחיים של גוי חשובים לו יותר מכבוד שמיים. 

אבל לי מכוער שאנשים חיים בעולמו של הקב"ה

נהנים מטובו

ולא מזיז להם שמבזים אותו מורדים בו ומחללים את שמו

לא קראתי באף מקום "דין" כזה: "צריך למות ביסורים בפומבי"..

אם הנקודה היא בגלל שעולה לשם שלא כדין - אז לפי אותו "היגיון", גם יהודים שעולים לשם צריכים כך, חלילה?  ואולי גם יהודי שמחלל שבת? ועוד?...

אז לא. יש הלכות מתי דנים דיני נפשות, באיזה בי"ד. 

ואם ה' עושה - מי יעמוד על סודו?

אם סיסטמטית כל גוי שעולה להר היה מת בדרכו חזרה - היינו עומדים משתאים ונפעמים מול יד ה' המקנא למקום מקדשו.

אבל הרי בד"כ זה לא קורה. ולצערנו וחרפתנו מקום המקדש מרמס לכל ערבי מנוול רוצה לשחק בכדור, ר"ל.

אז להגיד ש"תודה לה' " שהם מתו.. "קריאות שמחה", כאילו ש"הרוויח" מזה משהו, או כאילו זה יגרום שלא עוד, או כאילו אנחנו יודעים "למה זה קרה".. להגיד שזה "כבוד שם שמיים"?...

תלוי במה מדובר:

אם היינו יודעים שמדובר בכאלו שעלו לשם במסגרת ההסתה נגד ישראל, במכוון כדי להראות שזה כביכול "שלהם", לא נזיל דמעה.. מלחמה על ארצנו ומקום מקדשנו.

אם סתם נשים שחושבות שהן "מתפללות" שם - אז אע"פ שבודאי שקורע את הלב שבכלל מישהו יכול לעלות לשם שלא כדין, וגויים - אבל לשמוח ש"מתו"?.. כביכול יָצא מזה "ריווח".. 

יש "מדרגות": כששומעים שיש 8 הרוגים - נחרדים.  אח"כ שומעים שזה בדואים, אכן הוקל לנו. זה לא אחינו בית ישראל. מבחינה מסויימת, לא ענין שלנו כביכול. זה עדיין לא הופך ל"משמח" שבני אדם נהרגים, אימהות לעשרה ילדים. אם כי, אכן, בהיות שאנו רואים בכללי מה יחס הבדואים אלינו, אי אפשר לומר שמעורר בדיוק אֵבֶל. אנחנו מדחיקים את זה הצידה במידה  מסויימת. יש צד אנושי של ילדים שנשארים ככה, יש צד של "אולי הם בכלל אוייב, שונאי ישראל".

אח"כ שומעים שבאו מהר הבית - כבר מעורר עוד משהו. יש לנו כעס גדול שבכלל הם יכולים לעלות לשם.

אבל לאבד את ה"תָו" הזה של המוסר האנושי, של תחושה כלשהי, ולפרסם "הודעת הודאה לה' "... נו...

"מקורות היהדות" זה לא שכל אחד ידמיין בכל אירוע שהוא כאילו דוד המלך שנלחם בפלישתים. אלא גם הנהגת חכמי תושבע"פ, לכל דורותיהם עד היום (ולא "שליפות נבחרות"..). 

וזה לא שכאילו "היהדות" אומרת שאדם יאבד את תחושת המוסר האנושי. אלא שהיא מיישרת אותו. מעלה אותו. בונה קומה על גביו.

לכן, לפעמים, נזדעזע וזהו. כבני אדם.

לפעמים, נחוש זעזוע ראשוני, ו"נכבוש" אותו, כי אנחנו יודעים במי מדובר, או מה החלופה.

לפעמים כשאנחנו יודעים ברור שזה חלק מאקט של שנאה ומלחמה כלפינו, לא נתעסק כלל ב"תחושות" כלפיהם.

אבל לא שנאמר שה"יהדות" זה שאם שומעים על אימהות גויות שנהרגות - פשוט לא נחוש שום-כלום, אוטומאטית..

יש צד מידותי בעייתי "לפרסם שמחה" שמתו, כי הם "גויים". יש גם צד מידותי בעייתי אם לא חשים את מעלת ישראל ובגלל זה מרגישים את היחס אל הגוי. לא כי, אלא מעלת ישראל - ומתוך כך ההרחבה האנושית.

[אגב, לא חושב שנכון להגדיר ש"פרח-בר" "בבונקר". אע"פ שבד"כ דעותינו שונות בהרבה דברים - אני חושב שיש להעריך את האומץ לעמוד על מה שנראה לה נכון, מול ה"לחץ" הנגדי כאן..]

תלוי במה מדובר.

האם הן הלכו "בשביל לירוק", "אירוע", או שאצלם זה סתם ללכת להתפלל - על אף שאנו יודעים כמה זה נורא. שהרי אם מעצם זה שעליה לשם שלא כדין  מהווה "זלזול באלוקי ישראל" גם בלי להתכווין לכך - אז גם יהודים שעולים שלא כדין, להבדיל?

ואין "עם בדואי", תלוי אם הן כאלו או לא. אני לא יודע, על אף שבכללי אינם ידידינו. 

ואם נניח סתם אימהות בדואיות נהרגות, אז צריך "להביע שמחה"?.. לא נראה לי. גם אם מישהו שאיננו אומרים מי-שברך לרפואתו, עדיין אפשר פשוט לשתוק. "להביע שמחה" כשאיננו מרוויחים מכך דבר, זה נראה לי משהו שיש בו צד "פראי".

הרי אמרנו: אם שונאות-ישראל, אכן גם אותי "לא מעציב"..

כנ"ל אם זה "מחלקי הסוכריות" אצלם. הרי לא מדובר כשיודעים מי הן. אני התייחסתי למה שדובר, "בגלל שגויים עולים".

[וב"ה שאנחנו לא הם - ולא "מחלקים סוכריות" אפילו כשאנחנו צריכים להרוג באויבינו. אנחנו עושים כי צריך, בלב שלם כדי להגן על עמנו ולהילחם ברשעה, נלחמים מלחמת מצווה, ולא "מחלקים סוכריות". ב"ה, כך נאה. אנחנו לא הם]

[ואגב, מי זה "אתם נותנים להם".. אין כאן אף "התארגנות".... כל אחד עם הניואנס של דעתו]

כמובן אין כל קשר בין מה שאת הגבת למה שאני כתבתי - 

אבל זה די אופייני, לצערנו, שמכתיבות כאלה, מגיעים גם לשנאת כל מי שלא "בדיוק כמותך" ("אתה ושאר השמאלנים"... פחות מבדיחה..), ולייחוס דעות אבסורדיות, שבהם כביכול קל יותר להילחם.  זה מה שכותב הנצי"ב בהקדמה להעמק דבר על ספר בראשית, על מה שהחריב את הבית שהיו "צדיקים שאינם ישרים" בהליכות-עולמים, וחשבו כל מי שלא חושב כמותם ביראת-שמיים שהוא צדוקי ואפיקורס, ועל זה חרבה הארץ, כי "הקב"ה אינו סובל צדיקים כאלו ואפילו שיאמרו שהוא לשם שמיים".

לגבי "מי שעדיין לא הבין" שכתבת, אני ככלל לא מחזיק מהסגנון הזה. ה"הבנה" אינה מתנת-יחיד. ומכל מקום, אינני בטח שאכן הגדָרַת "אוייב" במובן הטוטאלי, שלשמוח שאבד מן העולם, היא נכונה לכל פרט אצל הבדואים, שכמובן גם אני רחוק מלסמפטם.. הרצי"ה בזמנו לא התייחס כך - אם כי אכן יתכן שהיום הם יותר כך מאז - ולכן גם אינני חושב שהן יצאו מגדר "אימהות". כנ"ל - תלוי במי מדובר. אם כמו שמישהו עידכן כאן, זה אלו שהולכות פרובוקטיבית להר הבית - ענין אחד.  אם סתם כאלו שלא מענין אותם (אני לא בקיא בהלוך-הרוח אצלם, ואינני יודע. מניח שגם את לא) - ענין אחר.

וכבר אמרתי, שעיקר תגובתי היתה כנגד האמירה כאילו סתם "גויים", שעלו להר, צריך לשמוח ש"ימותו ביסורים".. ובכלל, כנגד המחשבה שתחושה אנושית אינה "שיקול" בתפיסה היהודית. היא כן - וצריך להחיל אותה אכן במקום הנכון.

זו "פסיקת הלכות" לא נכונה. "חצאי ידיעות". יש "משך חוכמה" חריף מאד על הדבר הזה, כאילו סתם רציחת גויים (שעל זה כתבת כעת), מותרת.

לגבי הענין השני: הברירה אינה בין "השוואה" בין יהודים ללא-יהודים, לבין שמחה כזו שדובר עליה כאן, שהיא לא מה שכתבת הרגע.

צריך להיות ישרים הן בהבדל בין ישראל לעמים, והן במוסר האנושי במקום ובאופן שהוא נכון. על זה בדיוק דיברנו.

בהיות שאתה אומר "מוסכם בכל הפוסקים".. (הזכרתי את האור שמח שאומר שיש צד שזה חמור מרציחה..), שתשאל את גדולי הפוסקים.. הרי יש גם היום גדולי הפוסקים.

זו בהיות הבוסריות בפסיקת ההלכה שעליה דיברתי. ושהיא גורמת גם לעיתים לחשוב, עקרונית, שתחושות אנושיות טבעיות הן פשוט טעות.. על אף שאכן לפעמים צריכות בירור וביקורת ולפעמים אין להן מקום.

"הלכה" איננה דבר תיאורטי בלבד. ה"פרופורציה" צריכה להיות כשמדברים "חופשי-חופשי" על "הריגה" כאילו זה איזה משחק. "מדלגים" למשל בקלילות על דברי הראב"ד בהל' מילה, ועל מה שמובן לגבי איך מתייחסים למציאות זמננו. 

לגבי הענין השני: מי שחושב שהגויים שעולים להר (בלי להתייחס כרגע לעליה לצורך מלחמה בנו), אי ביצוע גזר הדין של חיוב מיתה כלפיהם כיום הוא רק "בגלל השלטונות המקומיים".. אולי כדאי באמת שישאל פוסקי הלכה מובהקים?..

להגיד (במקרה שמדובר ב"סתם גויים" כפי שאתה מתייחס כרגע תיאורטית. לא אל אויבים בדווקא), שה' "נוקם את נקמתו-נקמתנו" ועושה איתנו חסד, בכך שנהרגו גויים שעלו לשם שלא כדין?..

מה שנקמת ה' או לא - זה ה' יודע. אבל להגיד שזה "עושה איתנו חסד" שנהרגים כָּאלו, בזמן שאין התראה כמו שהיתה בתקופת המקדש וזה גם לא מה שימנע עליה כזו -  אתמהה.

[רק דוגמה שעולה לי כעת...  הרמבם, שאצלו מובאת ההלכה לגבי גוי שאינו מקיים שבע מצוות בני נוח, היה רופאו של השולטן במצרים. הגוי לא קיים שבע מצוות בני נוח - זה אומר שאם היה מת, היה, לשיטתך, על הרמבם לשמוח, שהרי כביכול השם נקם את נקמתו-נקמת הרמבם ממי שחייב מיתה ואי אפשר לבצע, ועשה "חסד" עם הרמב"ם.... כמובן, זה לא כך - סימן שצריך להבין את המשמעות ההלכתית של דברים שאינם נמצאים במציאות הפסיקתית של זמנים מסויים. יש איגרת של הרב קוק בנושא]

והשאלה לא היתה אם זה כלול, מבחינת דיוק המקור, ב"איסור לא תרצח" שכתוב בעשרת הדיברות, או באיסור אחר.

[אתה כתבת "הריגת גויים אינה רציחה" לעומת שלא "הורגים אמנם בשביל הכיף".. ר"ל. אז מה שהיה מובן הוא שהשאלה אינה אם מוגדר "לא תרצח" או איסור אחר, אלא שבכלל לא "כזה ענין".. ר"ל]

אין לזה בכלל קשר לעצם חומרת הענין, לכשלעצמו, של סתם "הריגת גוי" - וגם של היכולת לדבר על כך ב"שיוויון נפש".

אדרבה, כיוון שציטטת את הרב אליקים, מציע שתיגש אליו, אמור לו מה שכתבת ומה שענית לך - ותשאל את דעתו (אם אתה רוצה, אתה יכול גם לצטט לו "בשם אומרם".. אתן לך שֵם).

"הריגת גויים" אינה חמורה מ"לגנוב כיף-כיף" במכולת..

תמצא גדול תורה אחד שיסכים עם המשפט המזעזע הזה. 

זו בדיוק התוצאה המרה של חוסר שימוש ת"ח, של זה שכל בחור צעיר כבר "יודע" בעניינים הכי חמורים (לא מדבר עליך אישית כמובן, אלא על "תופעה" שולית מסויימת, שאכן בעיקר בגללה הגבתי כאן. לא כ"כ בגלל פרשה ספציפית שבכלל איזו בחורה יקרה כאן כתבה שנהרגה שם מישהי שגידפה קודם מעל מקום מקדשנו את עם ישראל). זו צורת דיבור שמראה על איבוד הבנה יהודית בסיסית לגבי ערך תחושת המוסר הטבעי (אפילו אם, כביכול, "רק רציתי לומר שזה כמו לא תגנובו").

לא אמרתי שהרב אליקים לא כתב שזה לא בהגדרה ההלכתית של "לא תרצח" אלא אחרת (כבר הזכרתי מי שכותב שיש צד שהתורה לא ענשה במיתה - כי בגלל עוצמת חילול השם בדבר כזה, מיתה לא תכפר עליו..). מה שהצעתי, זה שתשאל אותו על גישתך ל"הריגת גויים", כפי שהתבטאה עוד יותר חריף במה שכתבת הרגע - ואם לדעתו זה נובע מ"שימוש ת"ח" וותיקות בתורה, או להיפך.

ואולי תשאל גם גדולי התורה האחרים שבדור. בדיוק עם הלשון שכתבת על ה"כיף-כיף". אפילו אלו ש"על ידינו". הרב ליאור שליט"א, הרב יעקב אריאל שליט"א. תודיענו את תשובתם.

עברו שעתיים מאז שנכתבה ההודעה הזו ובודאי שלא הייתה הזדמנות  רחבה כביכול להגיב על הדברים(מה גם שדן כן הגיב),בנוסף לכך שאנשים נוטים שלא להכנס כ"כ להשתלשלות תגובות בין שני צדדים.

גם אני לא יכול להסכים עם ההשוואה שנעשתה ובודאי שהיא אינה נכונה מבחינה יסודית.. ולא אכביר במילים מאחר וכבר הגיבו

ב.גם ההשוואה לחלוקת סוכריות בעזה שנעשת על רצח תמימים בעליל לבין הבעת שמחה (שאני לא יודע אם היא נכונה במובן ישיר כזה) לגבי נהרגות שככל הנראה מתוך שיעור ממוצע של עולי ההר היו שונאות ישראל,לא לגיטמי ויש בו הוצאת לעז לדעתי.

גם ההשוואה בין צהלת צמאי דם,למי שמגיב בתורת מגננה כתוצאה משפיכות דם כזו היא לא בפורפורציה ולא לגיטמית ואת צריכה להבין את זה

כפי שאמרתי בתגובה הקודמת אני לא יודע אם כל הניסוחים שנעשו בשרשור היו במקום,אך זה לא מונע ביקורת ממה שכתבת גם כן

לא שמעתי את ה"שניה" - וגם אחרי תחילת הראשונה הפסקתי.

אבל אם ההיא שמדברת שם נהרגה - אז כלשון הגמרא: ברוך המקום שהרגה.

יש וידאו שהם אומרים שהם מעדיפים למות ולהלחם בנו ..

אז וואלק...טוב שהם מתו ..וכן קצת משמח בעל כרחנו

"כמו בגדר אנוס"?.. אלו לימודי זכות שאומרים על אנשים בתוך עם ישראל, לא על גויים שמדברים ככה כלפינו.

אם "הדיבור יהפוך למעשה" חלילה, אז זה כבר יהיה מאוחר מידי.

פעם מישהו אמר אצל הרצי"ה, על האויבים, שהם "חושבים כך" כי אנחנו מבחינתם אוייב, אז צריך להסביר להם, לשכנע אותם.. אמר הרצי"ה: רחמנא ליצלן ללמד זכות על רוצחים, בטנקים נשכנע אותם..

שאנחנו נאחל מוות למי שאומרים שהם רוצים לרצוח יהודים, זה בסדר גמור. וזה לא הופך אותנו להיות "כמותם". בדיוק כמו שבי"ד שדן רוצח למיתה, לא הופך להיות "כמותו". זה בדיוק ההיפך.  אנחנו איננו מדברים "סתם" להרוג ערבים כי הם ערבים (ומי שכאן כן מדבר ככה על "גויים" סתם, זה באמת עקום לגמרי. מוסרית ואנושית ויהדותית).

וכן אתה צודק לגמרי

היטבת להסביר את זה באופן מדוייק

והקם להורגך השכם להורגו..מדובר במקרה שיש לך עילה לכך וביסוס, ושהוא לא רק מדבר באוויר שהוא רוצה להרוג אותך..אחרת כולנו נהפוך לרוצחים,כי הרי..השכמתי
אני מבינה למה הם חושבים שאנחנו אויביים שלהם וצריך להרוג אותנו..וזאת טעות בחינוך ובערכים שמקנים להם מגיל אפס..
ואם ננהג כמוהם ונשמח במיתתם..זאת לפי דעתי חברה מקולקלת..כדי ליצור חברה מתוקנת, אי אפשר לשמוח במוות רק למי שבאמת ראוי לכך ,כמו מחבלים למשל..אבל סתם ערביות עם אמירות משוגעות..הם פשוט סתומות ועם חינוך מקולקל זה הכל.
 

הבנים שלהן גדלים לאור תודעה כזו ונעשים מחבלים או תומכי טרור (וגורמים להפיכתו כלגיטימי שבתוך הקונצנזוס) בהשראת נשים כגון אלו,החברה שלהם מוסיפה לייצר גלי שנאה שגורמים לייצר מחבלים שמאמינים בצורה אדוקה בפיגועים,היא נותנת מקום לכל מתוסכל ונואש לפרוק את תסכולו במושא השנאה הנפוץ שהוא יהודים ולסיים עם חייו בתור 'גיבור'.אלו דברים שמובילים למעשים,אך אוהבים לומר,מילים הורגות (במקרה שלנו,רוצחות.מהבחינה הכי מעשית שיש,גם לתומך טרור יש דם רב על הידיים ללא צל של ספק)

צריך לצטט בצורה אחראית, עם הקשר.

א. "בי"ד קטלנית", זה בדיני נפשות בישראל. בפעל. לא שייך כלל לענייני מלחמה; ובוודאי לא להבעת שמחה על מות שונאי ישראל מובהקים.

ב. "הקם להרגך השכם להרגו" אינו "דין". זו אמירה מוסרית כללית. ה"דין" במקרה כזה הוא רק אם "רודף".

ג. כאן לא דובר על ללכת להרוג מישהו שאומר משהו, באופן פרטי, אלא לייחל למיתת מי שמביעים רצון להשמידנו חלילה, ומוכנים גם לעשות מה שביכולתם עבור זה.. או להביע שביעות רצון מכך ששילמו על שנאתם המטורפת.

ד. "טעות בחינוך ובערכים שהקנו להם מגיל אפס".. זו ממש נאיביות עילאית.. כבר ציטטתי מהרצי"ה: ר"ל מלימוד זכות על אויב, על רוצחים. גם על הגרמנים יכולת לומר כך.. גם על רוצחי האינקויזיציה. "טעות בערכים ובחינוך".. לא מלמדים זכות על שונאי ישראל רוצחים, לא מתעסקים בזה, זה משחית את נפש העושה כך לא-פחות מכל מה שאת מדמיינת ש"משחית" כביכול.

אותנו לא מענין "מה גרם".. (מלבד שזה מתאים לפראותם ההיסטורית, ולא רק חינוך-פרטי של מישהו). המציאות שהם כך, הם אוייב. ברוך המקום שהרגם. כן יאבדו כל אויביך ה' (ולא נאמר שם: ואם קיבלו חינוך לא טוב, אז "אפשר להבין"...).

ה. למה לשמוח במוות של מחבלים זה בסדר - והם לא "סתומים על חינוך מקולקל"?.... בגלל שהם "הצליחו"?.. ואם הם היו רק מנסים ולא הורגים בפעל, אז הם כבר לא היו מחבלים אלא "סתומים" בעלמא?.. ואם הם היו "רק" מסיתים, נניח כמו חנין זועבי או טיבי, אז הם רק "סתומים עם חינוך מקולקל"?... למה כש"הצליחו" בפעל, זה לא "חינוך מקולקל" וכשלא יכולים לבצע ורק "אומרים" (וברור שאם היו יכולות - היו גם עושות. כמו בתרפ"ט ועוד) - אז פתאום זה הפך ל"סתם סתומות"?....

ו. "חברה מקולקלת" זו גם חברה שבה עוצמים את העיניים חזק-חזק כדי לא לקלקל את התיאוריה. וכשרואים ערביות שאומרות שהן רוצות להרוג יהודים ר"ל, אומרים שהן "סתם סתומות עם חנוך מקולקל"... זו חברה מקולקלת, שמפחדת שאם תתייחס לאוייב כאוייב, היא תהיה מושחתת....  חברה מוסרית, יודעת שאויב זה אויב, ואינה חוששת שבגלל זה היא תשמח סתם במיתת אחרים, או "גויים" בעלמא.

זה מאד יפה שמרוב תום ורצון טוב, אז רוצים לא לראות רע, אבל כשזה כלפי כאלה, כבר קרו מקרים שתמימים כאלו לא נזהרו מהאויבים הללו - וכשהבינו שחוץ מזה שהם "סתומים עם חינוך מקולקל", הם גם ממש עם רצון ליישם את זה, כבר היה קצת מאוחר..

אז יופי שיש תום ואהבה - כדאי להפעילם ביחוד כלפי אחינו בית ישראל. יש הרבה עבודה חיובית עם התכונות הטובות הללו. בתוכנוּ.

הבעיה שרק מעט, ועלייך ועל שכמותך נאמר "כי רבים חללים הפילה"

כי מעט זה רק חלק מאמת, וחלק מאמת נראה טוב ונכון מבחוץ אך ריקן ומוטעה במפנים, אם נכנסים מעט פנימה ובודקים מהכין את מבססת את דברייך

אתה לא חייב להסכים עם דבריי אתה יודע..

שילת זה שם יותר מיפה .

אבל זה לא קשור לנושא עכשיו .

בעיקרון אני גם חושב כמוך אבל בעניין הזה ספציפית אסור ואני בכוונה אומר אסור

אסור לנו להכניס עכשיו שיקולים של בואו נהיה מוסריים ולא נדמה להם

כי פה זו יכולה להיות טעות קריטית , אז נכון לא יצא לנו כלום אם נאחל להם למות

מצד שני זה יכול להכניס אותנו לשאננות יתר במקום שהיא לא צריכה לבוא ..

אז לסיכום אני מסכים איתך וחושב שכך גם כל השאר

תאחל להם למות , אבל תעשה את זה בסטייל (חח סתם)

אני בטוח שלאף אחד פה אין רצון שסתם ככה ימותו גויים , פשוט אם הם שואפים לחסל אותנו ואפילו לא לחסל

למשל רק להעיף מהמדינה או להפריע לסדר הציבורי מה שנקרא..ראוי שיהיו כמה פחות מהם בסביבתנו ..

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍