חביבתי,

לי חשוב לבנות בית על אדני התורה והמצוות, בית ששמחים לשמור בו על ההלכה ולא מוכרחים לשמור בו הלכה,

שהקפדה על חלב נוכרי או לא זה כי רוצים להיות יותר ברמה רוחנית יותר קרובים מחוברים וכו' לכן נקפיד....

האם את שותפה להרגשה והחזון? 

יכול להיות שהיא רוצה ורק כרגע היא בירידה, 

דע לך שאנשים אפילו אחרי שנים פתאום יכולים לתפוס כיוון שונה מראשית הדרך שצעדו בה ביחד,

כך שאין ערובה,

אבל עד כמה היא מגויסת לדרך שלך זה רק מברור כנה איתה.

בהצלחה רבה.

מדבריך זה נשמע כאילו שאתה רק רוצה שהיא תשתנה בשבילך!

אם היה מדובר על זה שהיא לא מקפידה על ההלכה הבסיסית, הייתי מבין אותך.

אבל מדובר שהפער ביניכם הוא שאתה מתעקש שהיא תקפיד על חומרות (וגם כנראה רק על החומרות שמתאימות לך).

גם אם תתחתן עם בת של רב גדול וחשוב, עדיין יהיו ביניכם (במקרה הטוב) פערים של חומרות.

דבר ראשון, אני ממליץ לך לחשוב גם על אלו דברים שהם מהותיים לך אתה מוכן להשתנות בשבילה.

אם אתה תראה נכונות להשתנות בשבילה גם בדברים מהותיים לך (בדברים שלה הם מאד חשובים), היא גם כמובן תשמח להשתנות בשבילך.

דבר שני, אני רואה שכתבת שהיא מלאה כרימון במידות טובות.

בדרשות הר"ן על פרשת "חיי-שרה", הוא תמה למה אברהם רצה להביא אישה ליצחק דווקא מארם?!

הרי בארם עבדו עבודה-זרה ובכנען לא. ולכאורה, זה ההיפך הגמור מהשקפת עולמו של אברהם?!

אז הוא משיב, שאמנם בכנען עבדו פחות ע"ז, אבל המידות שלהם היו מקולקלות.

לעומת זאת, בארם עבדו יותר ע"ז אבל המידות שלהם היו טובות.

והוא מסכם בזה, שעדיף מישהי עם מידות טובות שלא מקפידה על מצוות, מאשר מישהי שמקפידה על מצוות ויש לה מידות מקולקלות.

כי הקפדה על מצוות זה תיקון הרבה הרבה הרבה יותר קל מאשר תיקון של מידות.

אני גם אחד שמאד מחמיר על עצמי ויש לי שאיפות תורניות גבוהות, אבל קיבלתי על עצמי שכל החומרות שלי יהיו על עצמי בלבד.

ואם חומרה שלי תגרום לאי-נחת לסביבה שלי (כולל אשתי לעתיד), אני אוותר על החומרה הזאת.

כי לדעתי, זה יפה להחמיר, אבל אם ההחמרה באה על חשבון אחרים - אז יצא שכרו בהפסדו (ההפסד גדול על הרווח)!

לכן, אני חושב שאם יש ביניכם כימיה טובה, יש לה מידות טובות, היא מקיימת את המצוות שהיא חייבת בהן (כלומר לא כולל חומרות) ויש לה גם שאיפות לעלות ברוחניות (גם אם השאיפות לא הכי מקבילות אליך, בסופו של דבר אתם לא אמורים להיות חברותא, כך שלא הייתי מתעקש על הלימוד המשותף.

אני מכיר המון זוגות שלמדו יחד לפני החתונה וגם כמה חודשים לאחריה, ואני לא מכיר אף זוג שהמשיך ללמוד יחד יותר משנה לאחר הנישואין.)

אם זה אכן כך, אז אני לא רואה טעם להיתקע על זוטות קטנות ביהדות.

אם היא לא תהיה מוכנה ללכת לקראתו הוא לא יוכל לאכול בבית

אם למשל הוא ספרדי - אז להקפיד על בשר חלק זה לא חומרה, זה עיקר הדין!

וכולנו יודעים שלא על חומרות כאלה מדובר, אלא רק על חומרות שהן מעבר להלכה הבסיסית!

כלומר, שיהודי שמקפיד על מצוות יכול להסתדר בלעדיהן.

כמו שדי ברור ממה שכתבתי מדובר על מקרים שיש ביניהם פער בחומרות,

שאז צריך להתגמש אחד עם השני.

ואם איזה רב אחד סובב לה את הראש, אז בתור בעלה הוא יוכל די בקלות להחזיר את הראש שלה למקום שבו הוא היה לפני.

אז ב-99% מהמקרים האישה נוהגת בסופו של דבר עפ"י הבעל.

היא אמורה לקבל את הדרך שלך, אבל אל תנצל זאת כדי "לחנוק" אותה בחומרות.

כלומר, שאל תגיד לה שאנחנו נוהגים אחרת ממה שהיא רגילה לפני שבדקת לעומק שאכן חייבים להחמיר בחומרה הזאת.

למשל, אל תגיד לה שאסור לחלוטין לאכול אבקת חלב נוכרי (בהנחה שהיא נגיד רוצה), לפני שבדקת את הסוגייה הזאת לעומק.

וכמו שהבאתי לך מקודם את הר"ן, אם יש לה מידות טובות - זה נתון הרבה יותר חשוב (כל עוד היא לא חפיפניקית).

זה לא מדוייק שברוב המקרים האישה עושה מה שהבעל עושה... ובטח שהוא לא יכול לבנות על זה ולהתחתן כדי שבעתיד היא תהיה מה שהוא רוצה.

הוא צריך לראות אותה במצב שלה עכשיו ולהבין שכמו שהיא יכולה להתחזק היא גם יכולה פחות להקפיד ומתוך כך להחליט אם זה מתאים לו

זוגיות טובה לא בנויה על חומרות ולא הייתי מגדירה את זה כפערים רוחניים

יותר חשוב לדעתי להקפיד במה שמחוייבים בו ובהתנהגות חברתית ומוסרית נכונה, מידות טובות. זה מה שבאמת משקף יראת שמיים ולא קבלה של חומרות והקפדה דקדקנית עליהם

דבר ראשון חשוב שתדע, אנשים בד"כ לא נוטים להשתנות הרבה אחרי החתונה אלה בדיוק להיפך... לכאורה אחרי שכבר שמת לה טבעת הדרך חזור הרבה פחות נראית באופק מאשר לפני החתונה ככה שהסיכוי שהיא תעשה מאמץ גדול מדי בשביל לרצות אותך יקטן...

אל תבנה על זה שהיא תשתנה אחרי החתונה ואם אתה מחליט להינשא לה חשוב שתבוא לזה ממקום שלם שאתה רוצה אותה בצורה ובאופן הנוכחי.

אני חושבת שחיי זוגיות טובים ומאושרים ממש לא תלויים ברמה הדתית של בני הזוג בהכרח. אני מכירה זוגות רבים מאוד שנשואים באושר ואושר מתוך אהבה גדולה וכבוד למרות שהם לא רואים עין בעין את דרך החיים הדתית שלהם... כמובן כאשר מדובר בשוני לא מאוד גדול כמו שאתה מציג זה בוודאי אפשרי.

מצד שני, צריך לדעת שזה כר פורה לייצור בעיות. וצריך להיות באמת אנשים בעלי מידות וענווה ואהבה וכבוד לבן הזוג כדי לחיות בצורה הזאת כי בסופו של דבר האינטנסיביות שבחיים משותפים היא מאוד גדולה ויוצרת המון סיטואציות שעלולות להעלות את הבעיה על פני השטח (חינוך ילדים, תרבות, שיח משותף, בילויים, חברים, ניהול כלכלי וכו') במיוחד הדבר נכון כאשר מדובר בבחור ישיבה ששואף לחיי תורה וגדלות רוחנית.

ובנימה אישית יותר, בעלי הרבה יותר צדיק ממני וגם אצלנו היה הפער הזה. אומנם לי כן הייתה שאיפה להתקדמות וקיבלתי על עצמי מרצון דברים עוד לפני הנישואים אבל יש תחום מסויים (לבוש) שיותר קשה לי איתו ולא מרגישה שהייתה לי בו התקדמות בכלל. אני יודעת שזה חשוב לבעלי אבל לפני שהתחתנו הבהרתי לו שככה  אני כרגע ושחשוב לי שלא יבנה על זה שאני אשתנה בתחום כי אני לא רוצה להרגיש מחוייבות כלפיו במקום כלפי הקב"ה.

אני יכולה לומר לך שזה כן נושא שאני מרגישה שמפריע לבעלי אבל מצד שני אני רואה שהוא מאוד משתדל לא להעיר ולא לדבר על זה כי הוא יודע שזה נושא רגיש מבחינתי.

אני חושבת שאם יש לה רצון  אמיתי להיות עובדת ה' והכיוון הכללי שלה הוא כן להתחזק ולעשות תשובה בכל יום (כמו שכל יהודי צריך...) גם אם כרגע זה לא ממש בא לידי ביטוי, הדמות שלך בחיים שלה יכולה לעזור לה לממש את זה בצורה טובה יותר (יש לבעל השפעה גדולה מאוד על אישתו, לא בתור "מחנך" שלה, אלה כדמות בתור דוגמא אישית וצריך להזהר לא להכנס לתפקיד "הרב מהאולפנא") 

שיהיה המון בהצלחה!!!

קודם כל זה נשמע שהקשר שלכם מאוד מיוחד וטוב.

להחליט להתחתן זה לא עניין של מה בכך  זה אחריות גדולה עם השלכות לכל החיים.

ובכל מקרה אתה תקבל אותה לבד בסוף.

אני רק  יכולה לייעץ..

זה נישמע שאתם מאוד מתאימים וזה ניראלי חבל לפרק קשר בגלל שהרמה הדתית שלה לא בדיוק

כמו שלך. ואגב זה תמיד טוב שהבעל יהיה יותר חזק  מהאישה מבחינה רוחנית.

זה נישמע שכן יש  לה רצון  להתחזק והנה היא התחילה  קצת ללמוד, אמונה..

זה לא נורא שהיא לא לומדת הלכות בשביל זה אתה לומד.  ואתה יכול  בהמשך אם  תתחתנו

ללמד אותה. נישמע שבאמת יש לה עכשיו לחץ בלימודים. לימודים זה  סוחט  הרבה כוחות  ולכן הגיוני

מאוד שבתקופה כזאת יהיה לה פחות כוח ללמוד משהו  רציני.

לגביי הרב הזה ששיכנע   אותה שמעתי את זה מהרבה רבנים. שעדיף לא להחמיר על עצמך ולהקפיד על מצוות שחיבים.

ואם במקרה אתה שומר/ת על כל המצוות אז אפשר להתחיל להחמיר.

בקיצור  כדיי להתייעץ  עם אנשים שאתה מעריך  וסומך  עליהם  ולא להחליט  החלטות פזיזות

הרבה הצלחה בבירור.

2 הנקודות שהזכרת על הרוחניות הם יכולים להסתדר אם תדבר איתה  ותסביר לה את הטעם שבכל דבר..

לדוג' לגבי הסרטים, אז הסבר למה לא לראות וכו' (אבל האמת שמה יותר מזה? היא הבטיחה שאחרי חתונה לא תראה..)

ולגבי הרב ד"ר גם לעניות דעתי אחרי חתונה כשיהיה לה את בעלה שיעזור לה בהלכות וכאלו היא תקשיב יותר לך!

והחלב נוכרי זה באמת בדיחה כי יש הרבה חכמים שמתירים.. אולי תנסה לשכנע שתחמירו ולא תאוכלו.

זה לא פערים רוחניים גדולים ולפי מה שרשמת על התאמת האופי והמידות הטובות שלה (ממש חשוב!! ואפילו יותר..)

אז ברור ששווה להמשיך ..

זה לא עניין של מה בכך, זה איך הבית שלך יראה!!!
האם אתה רוצה שזאת תהיה אמא שמחנכת את הילדים שלך?
האם איתה אפשר לבנות בית קדוש באמת?

אהבה זה נחמד ויפה, אבל הדרך צריכה להיות זהה כי אחרי החתונה זה כבר משהו אחר.
(אגב, יכול להיות שתפגוש בחורה אחרת טובה וצדיקה עם שאיפות דומות לשלך וגם אותה תאהב וגם איתה יהיה חיבה וכ"ו.. וכשתסתכל אחורה לא תבין איך חשבת על חתונה)
 

זו ההמלצה הכי הכי גרועה ששמעתי אי-פעם במציאת בת-זוג!

לחשוב תמיד שאולי יש אחת שהיא יותר טובה מזאת של עכשיו??

אם טוב לו עם זאת שהוא פוגש עכשיו, אז למה לפזול לצדדים??

אמנם אני חולק גם על שאר מה שכתבת, אבל זה כבר עניין של השקפה.

ממה שאני הבנתי, ואני גם מסכימה איתה, זה שיש תחושה שבן אדם מרגיש שהוא לא מסוגל לוותר על בן זוג מסויים גם אם יש סיבה מהותית (כמו כאן) כי הוא בחיים לא ימצא מישי כ"כ טובה או משו בסגנון.

ומה שהיא אומרת זה שזה לא כ"כ נכון, כי בסופו של דבר יש הרבה בנות טובות עם מידות טובות ולכן אם זה דבר משמעותי בשבילו העניין הרוחני אז שלא יוותר על זה מהסיבה שהוא בחיים לא ימצא מישי טובה כמוה כי זה לא בהכרח נכון.

מי שמתחיל לפזול לא גומר עם זה.

אני יצאתי עם בחור אחד לפני בעלי, הכל היה איתו 100% רק הפריע לי משו בתפיסה שלו את עבודת ה'. והסתכלתי מסביבי וראיתי שממש לא כל הבחורים הם ככה. אז החלטתי אחרי הרבה הרבה זמן (כמעט שנה) שזה לא ממש מתאים לי ושלא זו הדרך שבה אני רוצה לנהל את הבית. אז למרות כל המעלות שלו והחיבור המיוחד שהיה לנו החלטתי לסיים את זה כדי למצא מישו שעבודת ה' שלו תתאים את ההשקפה שלי. ומצאת ב"ה. ובעלי הוא מושלם בעיני, לא הייתי מחליפה אותו בשום גבר בעולם תמורת שום הון שבעולם ובטח שאני לא פוזלת לגברים אחרים. מצאתי את שאהבה נפשי. ומה שאני אומרת לבחור שפתח את השרשור זה דווקא בגלל זה. כי גם אני חשבתי שאני לא אמצא מישו שהוא בדיוק בדיוק בדיוק מה שאני מחפשת כי חשבתי שתמיד צריך על איזה משו קטן להתפשר.. אבל לא. בסוף זכיתי בשלמות.

הגישה לא אמורה להיות לבדוק אם יש עוד אחרים.

אלא, האם אני מעדיפ/ה להיות לבד מאשר להישאר איתו (בייחוד בקשר כה מתקדם).

אם את/ה מעדיפ/ה להישאר לבד, רק אז כדאי לבדוק אופציות אחרות.

האם הבחירה לא להינשא לאדם מסויים היא אוטומטית בחירה להשאר לבד?

אני ממש בהלם...

לא מסכימה לחלוטין!

יש אנשים שיכול להיות שאם הייתי גרה על אי נידח רק איתם אז הייתי נישאת להם כי באמת "טב למייטב טן דו..." אבל בעולם שלנו שיש אינספור אפשרויות??! ממש לא הייתי מוכנה...

אישה זה לא רכב, גם לא דירה, אתה לא מוכר את זה כשנמאס לך... אישה זה השותף הכי משמעותי בחיים שלך!! אז ברור שאתה תבדוק שוב ושוב ושוב עד שתהיה בטוח שזה מי שאתה רוצה לחיות איתו את חייך עד 120 אחרת חבל על הזמן...

את לא הבנת בכלל את מה שכתבתי.

אמרתי שההסתכלות לצדדים אמורה להעשות רק לאחר שאת מעדיפה להישאר לבד מאשר להיות איתו.

לא חושבת שהמחשבה צריכה להיות האם אני מעדיף להיות איתה או לבד. כי זה פשוט לא נכון לחשוב ככה.

בס"ד

שאם אותו אחד לא נראה מישהו שאת תהיי מסוגלת להקים איתו את ביתך אז תיפרדו אבל לא כי ראית בחורים אחרים שבמקרה יש להם את מה שאין לו.

אין בעיה להיפרד כי הוא לא מתאים, יש בעיה להיפרד כי יש אחרים שיותר מתאימים.

מובן יותר?

[ @פינגו0 תקנני אם אני טועה וסלח לי על שלקחתי את תפקיד הדוברת לרגע אחד ]

בס"ד

תמיד יכולים להיות אנשים יותר מתאימים..

כשאני יוצאת עם מישהו אני לא צריכה להשוות אותו לבחורים אחרים, אני צריכה להתייחס אליו כאל אינדיבידואל ולא ביחס לבנים אחרים שאני מכירה.

אם אתייחס אליו ביחס לבנים אחרים שאני מכירה זה לא ייגמר כי תמיד אני אמצא בן שייראה לי יותר נחמד.

מה גם שלפעמים מטבע האדם דבר שיש לנו יכול להתחיל לשעמם אותנו קצת ודבר שאין לנו פתאום יקסום לנו יותר.

אם אני באה בגישה של "אני רק איתו ואם לא יתאים אז נחפש אחר אבל בינתיים אין מישהו אחר" אז אני פשוט מאוד לא אסתכל על גברים אחרים.

בס"ד

בטוח יש שם מישהו שבדבר מסוים הוא טוב יותר ממנו.

בטוח יש מישהו שיותר יפה,

יותר טוב במתמטיקה [אלא אם כן את מתחתנת עם איזה גאון מתמטי לא מהעולם הזה],

יותר טוב בגמרא [שוב, אלא אם כן את מתחתנת עם העילוי שבעילויים],

וכן הלאה.

אני מתחתנת עם מי שהכי טוב בשבילי, לא עם מי שהוא הכי טוב בעולם ולא עם מי שאני בטוחה במיליון אחוז שהוא הכי טוב בעולם.

אני אולי צריכה להיות בטוחה במיליון אחוז שהוא הכי טוב בשבילי ועל זה אנחנו מסכימות, זה פשר האמירה "לא להסתכל לצדדים", אני לא אסתכל לצדדים ואז אדע שהוא הכי טוב בשבילי.

אם אמשיך להשוות אותו לאחרים אני לעולם לא אהיה בטוחה שאיתו אני רוצה להתחתן.

מטבע האדם אני תמיד אחשוב שאולי יש משהו יותר טוב.

סתם גורם לרווקות מאוחרת, חבל.

בס"ד

אני מקבלת על זה תשלום?

בס"ד

אתה יודע מה נהיה יותר נדיר?

השטר הסגול.

והוא היה ממש חמוד!

זה סתם מעפן..

ואני מצפה למשלוח של שוקולדים הביתה

[לא שאני מתה על שוקולדים אבל סלט פירות אתה לא תשלח לי נכון? ]

מתי עשהאל מגיע הבייתה?

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך