מקודם אמא שלי בקשה ממני לקפל סדינים לארון, וממש לא היה בא לי, אבל הייתי חייבת,
אז סידרתי ואמרתי לעצמי שאם אני כבר עושה את זה, אני אעשה את זה בשמחה.
והצלחתי לשמוח ולהבין שאני עושה את זה וזה מצווה וכו', אבל כמעט בכיתי כי הדיכאון ממש רצה לצאת החוצה!
וזה כל הזמן קורה לי!
שאני פשוט רוצה לפרוק ולהיות עצובה וממורמרת כל היום, אבל אני שמחה ומחייכת וכו'.
ואני כל הזמן רוצה להיות בשמחה ואני גם מצליחה, אבל עדיין אני לא מרגישה שלימה ואני רוצה להעיף כבר את היצר הרע הזה...
מישהו עבר את השלב הזה ויכול לייעץ לי? אני ממש אשמח... (סטגדיש)
כל חצי ש
עד זבא מישהו שזה הפריע לו ;)
^^^
וכשר!!