ב"ה

והאמת שלא מפריע לי שלא הייתי.

משתדל לא לדרוש את המתים,

נכון גדול דור נפטר, אבל החילול ה' שנוצר בעקבות זה גורם לי לסלידה ולדחייה עוד יותר גדולה.

"לדרוש אל המתים"...

ובוודאי שמי שהולך - זו מצוה. זה מפורש בדברי חכמים.

אין "חילול השם" מזה שמישהו הולך ללוויה. ההיפך. ומי ש"נדחפים" - אין שום צורך לעמוד לידם. הרוב אינם שם.

ב"ה

להפוך תלמיד חכם שמת למוקד עליה לרגל זה שווה ערך ללדרוש את המתים.

וכל הדחיפות האלו, זה לא בודדים ולא אחד שנים. זה דרך חיים וצורת התנהלות, הרצון להיות במרכז הענינים לא משנה מה.

אנשים שרוצים להיות תמיד במרכז ויהי מה, זה פסול בעיני ודוחה.

ולכן,

אני לא מתכוון ללכת ללוויה של גדולים כאלו.

להבדיל,

בלוויה של הקדושים ממרכז,

לא היה ולו טיפה אחת של התנהגות בזויה שכזו.

אני חושב שבלוויות ענק של גדולים מהציבור שלנו (וסליחה על ההפרדה הזאת) היה דרך ארץ.

דרך ארץ קדמה לתורה, זה לא סתם סיסמא.

ואנשים שהדרך ארץ שלהם שווה לפח אשפה אני לא רוצה לדעת בכלל מה התורה שלהם שווה.

ועכשיו אתה מוציא שם רע על עשרות אלפי אנשים שהיו בלוויה.

לא כולם דחפו ולא בכל לוויה דוחפים. בלוויה הזאת היה מחדל.

כמה אנשים שאני מכירה השתתפו בלוויה,

וחלקו כבוד אחרון לרב הצדיק שהעריכו,

מבלי לדחוף ו''להיות במרכז העניינים'' ולהתנהג ''התנהגות בזויה'' כלשונך.

ולכתוב מה שאתה כתבת כרגע, זה ממש לא דרך ארץ. (ביחוד המשפט ''גדולים כאלו'')

ב"ה

אין לי שמץ של מושג מי הוא היה.

ונכון, היו אנשים שפיצים שלא דחפו ואפילו לא קצת.

אבל זה תרבות של לדחוף ולהיות במרכז הענינים,

תנסי את פעם להכנס עם אמבולנס למאה שערים ואז אולי תביני למה אני מתכוון.

או לחלופין תנסי לטפל במישהו שחולה (לאחר עילפון / עילפון) בכותל המערבי - הכמות של האנשים שעומדים מעליך ודוחפים אותך בלי בושה כדי לראות יותר טוב, ובאמצע טיפול מישהו מזיז לי את היד וכשאני אומר לו "סליחה מה נראה לך שאתה עושה?" הוא אומר לי בלי בושה "אתה מסתיר לי" כאילו מה נראה לך??

אז כן,

יש תרבות כזאת של לדחוף ולהתנהג בצורה חסרת דרך ארץ.

נכון זה לא כולם,

אבל זה הרבה מאוד.

"וגדולים כאלו" סליחה , אבל בלוויה שאני יודע שהולכת להיות בצורה כזאת אני מתרחק כמו מאש.

ב"ה

ובאופן יחסי , הדחיפות הם מינוריות ביחס לכמות האנשים שהגיעו.

"לדרוש אל המתים" - יש לזה הגדרה ברורה. לא שייכת לכך.

בנוסף, זה לא ל"מוקד עליה לרגל" . הגמרא אומרת שת"ח בסדר גודל כזה שמת - כל זמן שאין שישים ריבוא שם, זה עוד לא מספיק לכבודו..  זו לא "עליה לרגל", אלא מצוה ממש.

מי ש"דוחפים", "להיות במרכז", "לראות" - אינם כולם. ואכן מי שזו "תרבותם", זה גרוע מאד. בכל ציבור. אבל אינו קשור ללכת ללוויה של "גדולים כאלו".. לא הם הדוחפים...

אדם יכול ללכת לדבר כזה, ולא להידחף. במרכז הרב, בזמן הרצי"ה, הוא היה הולך - וגם תלמידיו - ל"לוויות" "כאלו" שהיו בירושלים. בלוויה של הרב משה חברוני ראש ישיבת "חברון", הציעו לו כסא לשבת בזמן ההספדים; ישב לרגע לכבד מי שנתן - וחזר לעמוד. בלוויה של הרב יחזקאל אברמסקי, מחבר הפירוש על התוספתא ונשיא ועד הישיבות, הלך ברגל מרחק עצום, עם כל הקהל. ועוד.

ואם ב"צבור שלנו" הנקודה הזו אכן מתוקנת יותר, ב"ה. כל ציבור צריך ללמוד מזולתו את מה שמתוקן בו.

אבל לכתוב: ואנשים שהדרך ארץ שלהם שווה לפח אשפה אני לא רוצה לדעת בכלל מה התורה שלהם שווה - 

זה ממש לא קשור. יש בכך אפילו חוצפה. גם שם - מי אמר שככה לומדי התורה. אולי זה אחרים? וברור שלא "כל האחרים".

וגם אם יש בהם שלומדים - הרי הענקים הללו בוודאי אינם כך. ו"התורה שלהם" מעמידה שמיים וארץ ואת כל עם ישראל. כולל מי שכותב כאן..

ב"ה

ההגדרה של לדרוש אל המתים באמת לא מתאימה, חבל שאין משהו יותר חריף מזה.

אתה באמת חושב שזה מכבד את התלמיד חכם כאשר אלו שמגיעים ללוויה שלו או לקבר שלו מתנהגים בצורה בהמית?

אני לא מצליח להבין את ההתנהגות הזאת, ובטח שלא ללמד על ההתנהגות הזאת זכות.

ברור שזה לא כולם, אבל זה גם לא המעט, ולהגיד שזה מעט זה יהיה פשוט לא נכון.

יש הרבה מאוד אנשים שמתנהגים בצורה הזאת, וזה ממש לא חלק קטן לצערי.

ברור שאפשר ללכת ל"דבר כזה" בלי לדחוף, נק' המוצא שצריך לדחוף רקובה מהשורש.

למה אי אפשר ללכת ללוויה של תלמיד חכם בלי שזה יגבול בסכנת נפשות ממש?

ודן, אני ממש לא חוזר בי ממה שכתבתי,

מסופר בתלמוד הבבלי מעשה במר זוטרא ותלמידיו שהתארחו באכסניה, ונגנב גביע כסף מן האכסניה. ראה מר זוטרא שאחד מן התלמידים נוטל את ידיו ומנגב אותם במגבת חברו. אמר: "זהו הגנב!". כפת את אותו תלמיד, והודה בביצוע הגנבה (בבא מציעא כד ע"א).

איך מר זוטרא זיהה את הגנב? לפי הדרך ארץ שלו.

אדם שאין לו דרך ארץ ומשתמש במגבת של חברו ללא רשות, יכול להגיע גם לגנבה.

אז נכון, המקרה הזה אולי נראה תלוש מהמציאות ורחוק, אבל עדין צריך ללמוד מפה משהו.

אדם שהדרך ארץ שלו רקובה, התורה שלו נראת בהתאם.

לצערי זה לא אחד ולא שנים שמתנהגים ככה אלא חלק נכבד מהציבור כולו.

ואם אתה חושב שאני טועה אתה מוזמן לראות מה כתבתי כמה הודעות למעלה (כאן)

כולי תפילה שיום אחד אני אהיה הטועה ויהיה אפשר ללכת למקומות כאלו בלי לדאוג שמא לא נחזור משם..

בין מה שכתבת למה שהגבת עליו...... במחילה.

כתבת מאמר חוצב להבות נגד התנהגות בלי דרך ארץ, ודחיפות. ושזה לא מכבד את הת"ח וכו'. יפה. אכן (חוץ ממה שאין סטאטיסטיקה לקבוע ש"כך זה שם" אצל חלק "נכבד". ומהקטרוג על ציבור גדול שבוודאי רובו לא כך. ו"הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו").

לכל זה אין כל נגיעה לאפשרות הפשוטה ללכת ולא להידחף ולא לעמוד ליד הדוחפים - ולכבד בכך את התלמיד-חכם.

ב"ה

וחלקם חברים טובים שלי וקרובי משפחה שלי,

שלמרבה הפלא גם הם נסלדים מההתנהגות של הדחיפות וכו'.

אבל לצערי, הם המעט שבציבור.

מי שהיה בהלוויות הגדולות היה יכול לראות את זה.

מי שלא היה, יכול להבין שאם רוב האנשים היו נדחפים לכיוון המיטה, כל אחת מההלוויות הגדולות הייתה נגמרת באסון, ואף הערכות משטרתית לא הייתה יכולה למנוע את זה.

מספיק אחוזים בודדים בלוויה גדולה שנדחפים, כדי ליצור סיכון ממשי, ובמקומות רגישים [מעבר צר, גרם מדרגות], מספיק הרבה פחות.

ב"ה

הם נדחפים כדי להגיע לעבר המיטה.

ורק בגלל שאין שום "נזק ממשי" זה לא אומר שלא נגרם נזק.

נזק ממשי כנראה שווה ל - החייאה, מוות.

אבל יש נזק פחות יותר והוא לא פחות חמור - אנשים שרומסים אותם, אנשים שבעקבות הלחץ יש להם קוצנ"ש (קוצר נשימה) ילדים שנדחפים על הרצפה ונחבלים, אנשים שנדחפו ונשברו להם המשקפים.

אז נכון, לא מתו הפעם (ובעז"ה גם בשאר הפעמים), אבל יש אנשים שיצאו בשן ועין ממקומות כאלו..

ובנימה אופטימית זו, אני הולך לישון נמשיך בשרשור הזה מחר..

ליל מנוחה!

כאשר קהל הולך בצפיפות, יווצרו דחיפות פה ושם גם בלי שאף אחד ינסה להתקרב למיטה.

יש אבא שהילד שלו נעלם לרגע, והוא מפלס דרך לכיוונו מרחק של כמה מטרים, ודוחף עשרה אנשים בדרך.

יש מישהו שנעצר לרגע, וגורם תאונת שרשרת קלה. יש מישהו שמועד, ונתקל בזה שלפניו. נכנסים לרחוב קצת יותר צר, ואנשים מאחורה עדיין נשארים באותו קצב.

כאשר יש אחוזים בודדים [ואפילו פחות] שנדחפים לכיוון המיטה, אז המצב הרבה יותר חמור, וזה מסביר את כל התופעות שהזכרת.

זה רחוק מאוד ממצב שבו חלילה מאות אלפים היו דוחפים לכיוון המיטה.

​

הקהילה של הרב וואזנר זצ''ל היא קהילה קטנה של כ100 משפחות שלא ידעה להתמודד עם ארוע בסדר גודל שכזה,

ומסתבר שרב המארגנים שלה היו בחורים/אברכים בלי נסיון.

היו לוויות רבות של רבנים מהמגזר החרדי ולא שמענו בשום מקום על כזה דבר.

ואם זכור לי נכון - העצרת שהיתה בירושלים נגד גזרת הגיוס, היתה סמל ומופת לקידוש ה' ודרך ארץ. 

אני לא באה פה להיות הדוברת של הציבור, אני לא מספיק 'אין' בשביל להיות כזו,

אבל ההכללות שהלכו פה - פשוט מגעיל,

ועצוב. 

אם הייתי נמצא במקום קרוב למקום הלוויות מן הסתם הייתי הולך.

יתכן שהיה ראוי להשקיע יותר מאמץ.

[ללוויה של הרב וואזנר, שכמה פעמים למדתי מספריו, הרגשתי יותר צורך ללכת, אבל זה היה קשה ליסוע ללוויה בשעות האלה].

אבל אולי אני לא דוגמא טובה, כי לרב גריינימן הגעתי בגלל שהמשפחה שלנו קשורה אליו ואל משפחתו.

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש