ב"ה

והאמת שלא מפריע לי שלא הייתי.

משתדל לא לדרוש את המתים,

נכון גדול דור נפטר, אבל החילול ה' שנוצר בעקבות זה גורם לי לסלידה ולדחייה עוד יותר גדולה.

"לדרוש אל המתים"...

ובוודאי שמי שהולך - זו מצוה. זה מפורש בדברי חכמים.

אין "חילול השם" מזה שמישהו הולך ללוויה. ההיפך. ומי ש"נדחפים" - אין שום צורך לעמוד לידם. הרוב אינם שם.

ב"ה

להפוך תלמיד חכם שמת למוקד עליה לרגל זה שווה ערך ללדרוש את המתים.

וכל הדחיפות האלו, זה לא בודדים ולא אחד שנים. זה דרך חיים וצורת התנהלות, הרצון להיות במרכז הענינים לא משנה מה.

אנשים שרוצים להיות תמיד במרכז ויהי מה, זה פסול בעיני ודוחה.

ולכן,

אני לא מתכוון ללכת ללוויה של גדולים כאלו.

להבדיל,

בלוויה של הקדושים ממרכז,

לא היה ולו טיפה אחת של התנהגות בזויה שכזו.

אני חושב שבלוויות ענק של גדולים מהציבור שלנו (וסליחה על ההפרדה הזאת) היה דרך ארץ.

דרך ארץ קדמה לתורה, זה לא סתם סיסמא.

ואנשים שהדרך ארץ שלהם שווה לפח אשפה אני לא רוצה לדעת בכלל מה התורה שלהם שווה.

ועכשיו אתה מוציא שם רע על עשרות אלפי אנשים שהיו בלוויה.

לא כולם דחפו ולא בכל לוויה דוחפים. בלוויה הזאת היה מחדל.

כמה אנשים שאני מכירה השתתפו בלוויה,

וחלקו כבוד אחרון לרב הצדיק שהעריכו,

מבלי לדחוף ו''להיות במרכז העניינים'' ולהתנהג ''התנהגות בזויה'' כלשונך.

ולכתוב מה שאתה כתבת כרגע, זה ממש לא דרך ארץ. (ביחוד המשפט ''גדולים כאלו'')

ב"ה

אין לי שמץ של מושג מי הוא היה.

ונכון, היו אנשים שפיצים שלא דחפו ואפילו לא קצת.

אבל זה תרבות של לדחוף ולהיות במרכז הענינים,

תנסי את פעם להכנס עם אמבולנס למאה שערים ואז אולי תביני למה אני מתכוון.

או לחלופין תנסי לטפל במישהו שחולה (לאחר עילפון / עילפון) בכותל המערבי - הכמות של האנשים שעומדים מעליך ודוחפים אותך בלי בושה כדי לראות יותר טוב, ובאמצע טיפול מישהו מזיז לי את היד וכשאני אומר לו "סליחה מה נראה לך שאתה עושה?" הוא אומר לי בלי בושה "אתה מסתיר לי" כאילו מה נראה לך??

אז כן,

יש תרבות כזאת של לדחוף ולהתנהג בצורה חסרת דרך ארץ.

נכון זה לא כולם,

אבל זה הרבה מאוד.

"וגדולים כאלו" סליחה , אבל בלוויה שאני יודע שהולכת להיות בצורה כזאת אני מתרחק כמו מאש.

ב"ה

ובאופן יחסי , הדחיפות הם מינוריות ביחס לכמות האנשים שהגיעו.

"לדרוש אל המתים" - יש לזה הגדרה ברורה. לא שייכת לכך.

בנוסף, זה לא ל"מוקד עליה לרגל" . הגמרא אומרת שת"ח בסדר גודל כזה שמת - כל זמן שאין שישים ריבוא שם, זה עוד לא מספיק לכבודו..  זו לא "עליה לרגל", אלא מצוה ממש.

מי ש"דוחפים", "להיות במרכז", "לראות" - אינם כולם. ואכן מי שזו "תרבותם", זה גרוע מאד. בכל ציבור. אבל אינו קשור ללכת ללוויה של "גדולים כאלו".. לא הם הדוחפים...

אדם יכול ללכת לדבר כזה, ולא להידחף. במרכז הרב, בזמן הרצי"ה, הוא היה הולך - וגם תלמידיו - ל"לוויות" "כאלו" שהיו בירושלים. בלוויה של הרב משה חברוני ראש ישיבת "חברון", הציעו לו כסא לשבת בזמן ההספדים; ישב לרגע לכבד מי שנתן - וחזר לעמוד. בלוויה של הרב יחזקאל אברמסקי, מחבר הפירוש על התוספתא ונשיא ועד הישיבות, הלך ברגל מרחק עצום, עם כל הקהל. ועוד.

ואם ב"צבור שלנו" הנקודה הזו אכן מתוקנת יותר, ב"ה. כל ציבור צריך ללמוד מזולתו את מה שמתוקן בו.

אבל לכתוב: ואנשים שהדרך ארץ שלהם שווה לפח אשפה אני לא רוצה לדעת בכלל מה התורה שלהם שווה - 

זה ממש לא קשור. יש בכך אפילו חוצפה. גם שם - מי אמר שככה לומדי התורה. אולי זה אחרים? וברור שלא "כל האחרים".

וגם אם יש בהם שלומדים - הרי הענקים הללו בוודאי אינם כך. ו"התורה שלהם" מעמידה שמיים וארץ ואת כל עם ישראל. כולל מי שכותב כאן..

ב"ה

ההגדרה של לדרוש אל המתים באמת לא מתאימה, חבל שאין משהו יותר חריף מזה.

אתה באמת חושב שזה מכבד את התלמיד חכם כאשר אלו שמגיעים ללוויה שלו או לקבר שלו מתנהגים בצורה בהמית?

אני לא מצליח להבין את ההתנהגות הזאת, ובטח שלא ללמד על ההתנהגות הזאת זכות.

ברור שזה לא כולם, אבל זה גם לא המעט, ולהגיד שזה מעט זה יהיה פשוט לא נכון.

יש הרבה מאוד אנשים שמתנהגים בצורה הזאת, וזה ממש לא חלק קטן לצערי.

ברור שאפשר ללכת ל"דבר כזה" בלי לדחוף, נק' המוצא שצריך לדחוף רקובה מהשורש.

למה אי אפשר ללכת ללוויה של תלמיד חכם בלי שזה יגבול בסכנת נפשות ממש?

ודן, אני ממש לא חוזר בי ממה שכתבתי,

מסופר בתלמוד הבבלי מעשה במר זוטרא ותלמידיו שהתארחו באכסניה, ונגנב גביע כסף מן האכסניה. ראה מר זוטרא שאחד מן התלמידים נוטל את ידיו ומנגב אותם במגבת חברו. אמר: "זהו הגנב!". כפת את אותו תלמיד, והודה בביצוע הגנבה (בבא מציעא כד ע"א).

איך מר זוטרא זיהה את הגנב? לפי הדרך ארץ שלו.

אדם שאין לו דרך ארץ ומשתמש במגבת של חברו ללא רשות, יכול להגיע גם לגנבה.

אז נכון, המקרה הזה אולי נראה תלוש מהמציאות ורחוק, אבל עדין צריך ללמוד מפה משהו.

אדם שהדרך ארץ שלו רקובה, התורה שלו נראת בהתאם.

לצערי זה לא אחד ולא שנים שמתנהגים ככה אלא חלק נכבד מהציבור כולו.

ואם אתה חושב שאני טועה אתה מוזמן לראות מה כתבתי כמה הודעות למעלה (כאן)

כולי תפילה שיום אחד אני אהיה הטועה ויהיה אפשר ללכת למקומות כאלו בלי לדאוג שמא לא נחזור משם..

בין מה שכתבת למה שהגבת עליו...... במחילה.

כתבת מאמר חוצב להבות נגד התנהגות בלי דרך ארץ, ודחיפות. ושזה לא מכבד את הת"ח וכו'. יפה. אכן (חוץ ממה שאין סטאטיסטיקה לקבוע ש"כך זה שם" אצל חלק "נכבד". ומהקטרוג על ציבור גדול שבוודאי רובו לא כך. ו"הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו").

לכל זה אין כל נגיעה לאפשרות הפשוטה ללכת ולא להידחף ולא לעמוד ליד הדוחפים - ולכבד בכך את התלמיד-חכם.

ב"ה

וחלקם חברים טובים שלי וקרובי משפחה שלי,

שלמרבה הפלא גם הם נסלדים מההתנהגות של הדחיפות וכו'.

אבל לצערי, הם המעט שבציבור.

מי שהיה בהלוויות הגדולות היה יכול לראות את זה.

מי שלא היה, יכול להבין שאם רוב האנשים היו נדחפים לכיוון המיטה, כל אחת מההלוויות הגדולות הייתה נגמרת באסון, ואף הערכות משטרתית לא הייתה יכולה למנוע את זה.

מספיק אחוזים בודדים בלוויה גדולה שנדחפים, כדי ליצור סיכון ממשי, ובמקומות רגישים [מעבר צר, גרם מדרגות], מספיק הרבה פחות.

ב"ה

הם נדחפים כדי להגיע לעבר המיטה.

ורק בגלל שאין שום "נזק ממשי" זה לא אומר שלא נגרם נזק.

נזק ממשי כנראה שווה ל - החייאה, מוות.

אבל יש נזק פחות יותר והוא לא פחות חמור - אנשים שרומסים אותם, אנשים שבעקבות הלחץ יש להם קוצנ"ש (קוצר נשימה) ילדים שנדחפים על הרצפה ונחבלים, אנשים שנדחפו ונשברו להם המשקפים.

אז נכון, לא מתו הפעם (ובעז"ה גם בשאר הפעמים), אבל יש אנשים שיצאו בשן ועין ממקומות כאלו..

ובנימה אופטימית זו, אני הולך לישון נמשיך בשרשור הזה מחר..

ליל מנוחה!

כאשר קהל הולך בצפיפות, יווצרו דחיפות פה ושם גם בלי שאף אחד ינסה להתקרב למיטה.

יש אבא שהילד שלו נעלם לרגע, והוא מפלס דרך לכיוונו מרחק של כמה מטרים, ודוחף עשרה אנשים בדרך.

יש מישהו שנעצר לרגע, וגורם תאונת שרשרת קלה. יש מישהו שמועד, ונתקל בזה שלפניו. נכנסים לרחוב קצת יותר צר, ואנשים מאחורה עדיין נשארים באותו קצב.

כאשר יש אחוזים בודדים [ואפילו פחות] שנדחפים לכיוון המיטה, אז המצב הרבה יותר חמור, וזה מסביר את כל התופעות שהזכרת.

זה רחוק מאוד ממצב שבו חלילה מאות אלפים היו דוחפים לכיוון המיטה.

​

הקהילה של הרב וואזנר זצ''ל היא קהילה קטנה של כ100 משפחות שלא ידעה להתמודד עם ארוע בסדר גודל שכזה,

ומסתבר שרב המארגנים שלה היו בחורים/אברכים בלי נסיון.

היו לוויות רבות של רבנים מהמגזר החרדי ולא שמענו בשום מקום על כזה דבר.

ואם זכור לי נכון - העצרת שהיתה בירושלים נגד גזרת הגיוס, היתה סמל ומופת לקידוש ה' ודרך ארץ. 

אני לא באה פה להיות הדוברת של הציבור, אני לא מספיק 'אין' בשביל להיות כזו,

אבל ההכללות שהלכו פה - פשוט מגעיל,

ועצוב. 

אם הייתי נמצא במקום קרוב למקום הלוויות מן הסתם הייתי הולך.

יתכן שהיה ראוי להשקיע יותר מאמץ.

[ללוויה של הרב וואזנר, שכמה פעמים למדתי מספריו, הרגשתי יותר צורך ללכת, אבל זה היה קשה ליסוע ללוויה בשעות האלה].

אבל אולי אני לא דוגמא טובה, כי לרב גריינימן הגעתי בגלל שהמשפחה שלנו קשורה אליו ואל משפחתו.

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..