אמת מורכבת מ100% אמינות, אם לא- היא פשוט לא אמת.

וכל אחד מחזיק באמת בכל כוחו

בעוד שהיא בכלל נעדרת

מכורח האמת שהיא אחת.

 

הרבה תופסים בה אמנם, אבל היא אחת

נגיד " ה' אלוקיכם אמת" זה אמת אחת.

אבל יש מקומות שבהם זה לא אמת אחת ושם אין אמת אחת.

איזה חסידות אמת?

שמא יוצא מדבריך שכל החסידיות האחרות שקר.

שהרי רק דרך אחת בעבודת ה' אמת וכל ההדרכים האחרות שקר.

 

כל אחד עובד את ה' בדרך שלו.

ואין דרך אחת שהיא אמת.

 

עבודת ה' היא אחת ואין לה שניה!

שונים מאוד-במקום המגורים בהתנהגות במראה ועוד ואעפ"כ שניהם חתולים, כך יכולים להיות שני עובדי ה' שונים מאוד ואעפ"כ שניהם עובדי ה'.

כמובן שמה שמגדיר אותם כעובדי ה' זה הנקודה המשותפת, שהיא אכן אחת לכל עובדי ה', אבל עדין יש כאן ריבוי גוונים.

והאמת מתלבשת בלבושים שונים גם כן. וכשם שיש חתול מדברי, ויש חתול בית, ויש חתול שחור וחתול ג'ינג'י, כך יש אמת אירופאית ואמת אפריקנית, אמת חסידית ואמת ליטווקית. משפחה אחת, גזע אחד, גנים משותפים, אותו שלד, ואעפ"כ-רבים כחול אשר על שפת הים. ולפעמים, כשהאמת נעשית עדרים עדרים, כדי להכיר באמת, צריך להכיר את כולן ולדעת שכולן משפחה אחת.

לכל יהודי יש את אותה תורה ואותו משה הוריד אותה והעביר אותה איש מפי איש 

 

אם אתה לא רוצה לקבל את זה ולהישאר ברעיון שהרב X כתב ספר וזה התורה של עם ישראל,

אז אתה הופך את כל חכמי ישראל הקדמונים לבורים ועמי ארצות

איך הגעת לקטע השני אני לא מבין.

 

אמרתי שהרב X כתב ספר וזו התורה של עם ישראל?

אין לי ספק שתורת משה, והנביאים ואנשי כנסת הגדולה והתנאים והאמוראים גדולה ועצומה, והיא המרכז, וכל מה שהוסיפו האחרונים טפל לה.

אבל איך זה קשור?

כל עוד שומרים על השלד התורני-דהיינו ההלכה, כל אחד יכול להרשות לעצמו לסובב את מרכז חייו סביב פרטים שונים. (וגם אם לא יעשה את זה בכונה, א"א להמלט מזה אם לא ע"י המוות.) כמובן שאדם צריך לשאוף לאיזון, אבל זה לא אומר שלא יהיו הבדלים בין אדם לאדם.

רב X כתב ספר\העביר הרבה שיעורים שבעקבותיהם כתבו ספרים

לדוגמא: רבי נחמן העביר הרבה שיעורים שבעקבותיהם כתבו כמה ספרים עליו, 

ומזה צמחה לה תורת חסידות ברסלב.

 

מה הבעיה?

הבעיה היא שמי שהופך את החסידות לעיקר ולאמת, 

הופך את העיקר (קיום המצוות)

והטפל (השמחה - לצורך הענין)

ל

עיקר (השמחה)

וטפל (קיום המצוות)

 

ואז קורה שלאדם יותר חשובה השמחה הפניית שלו מאשר קיום המצוות 

ובירור האמת באופן יסודי, ואז הוא הופך את השמחה לתכלית האמת.

 

דבר המנוגד לאמת ושקר לעצמו.

 

אמנם, החסידות נשענת על אמת, אבל היא עצמה לא אמת אלא לכל היותר כלי (לא מחייב)

לאנשים מסויימים להגיע לאמת.

אבל לא כל החסידים כאלה.

 

רובם יודעים מה העיקר ומה הטפל.

החסידות עצמה היא כלי, היא לא המהות.

אמנם, יש מחסידיה שיודעים את האמת ויש שלא, 

אך היא וודאי לא מציגה את האמת אלא את הדרך לאמת.

בדוגמא שלך יש את העיקר (תומ"צ) והטפל (שמחה)

אבל זה לא 2 עניינים שונים!

עיקר האמת זה קיום תורה ומצוות- בשמחה.

יש אפשרות כן לחלק, את זה שמקיים תומ"צ בשמחה יותר מאשר הוא מקיים תומ"צ בהידור וכו' אבל זה דרגות שונות של אנשים, מראשי שבטים ועד שואב המים..

אע"פ שיש רבות שהן אמת, אז סבבה...

כמו שאף חתול פרטי הוא לא ה-חתול (אולי החתול הראשון כן? יש לחכוך בדבר), אלא סתם עוד חתול.

למשל - התורה נותנת אפשרות להיות נזיר, לא חייבים להיות נזיר, ויש עובדי ה' גדולים שלא היו נזירים.

 

הדרך של כל אחד היא החיפוש של האמת.
אנחנו לא נשארים תקועים ומשתנים כל הזמן כי אנחנו מנסים לברר את האמת..
איפה האמת נמצאת זה ברור, אצל ה'.

זה כמו בסיפור הידוע על המלך שהביא 2 ציירים כדי שיציירו לו קירות ואז אחד מהם הניח מראה וכך הציור של השני השתקף אצלו.
אז יש 2 גירסאות לסוף - אחת שהמלך הרג אותו ואחת שהוא הניח את הכסף מול המראה.
רבי נחמן מספר את זה עם סוף אחר. הוא אמר שהמלך פטרו לשלום ושמח במה שהוא עשה (אאל"ט, משהו כזה)

כשמנסים להבין זה נשמע מוזר, אז מה המלך חיפש בעצם אם הוא ביקש משהו אחד, קיבל אחר ובכל זאת שמח בתוצאה?
מה שאני מבינה מפה זה שרבנו רוצה לומר, שמה שחשוב לו יותר מהציור עצמו זה שהוא יהיה בנאדם חושב, שלא יעשה כמו תוכי (הרי הוא גם יכל להעתיק פשוט את הציור השני)
ולגבינו - שנחפש את הדרך, שנהיה אנשים חושבים ולא נהיה כמו תוכים.

אתה טוען שרבינו הקדוש והצדיק הפיץ דבר שקר ואתה, יוסף, מספיק גדול בשביל לקבוע דבר כזה. כן?

איככ.

עייני בכל תוכן השיחה ואולי תביני

 

אולי התוכן הוא אמת אבל לא שם מסתכמת האמת של היהדות, לא מתחילה ולא נגמרת.

שלא כל אחד הוא רבינו הקדוש והצדיק

שזכינו ללמוד ממנו עבודת ה' מהי.
אשרינו

והרבה חלקים שהם שקר..

"האמת אחת היא, אמיתויות רבות שקר הן"

יש אמת אחת שמורכבת מהרבה צדדים וגוונים.

 

(הסיטואציה הנ"ל זו דוגמא מצויינת )

 

והשיר הזה כ"כ יפה!!

זה שיר יפה!

עזה כמוות איומה כנדגלות

אחח איזה שיר

אשכרה.