השאלה זה האם מותר לשנוא יהודי כשזה לא לחינם, כלומר כשזה באמת מגיע לו?! ואם את שונאת אותה, אז האם צריך להיות צבועה?
אז, בפשטות .. התשובה היא לא!! אסור! "לא תשנא את אחיך בלבבך". מפה יש שמדייקים שאת אחיך אסור לשנוא אבל כל שאר האנשים מותר. אבל, אנחנו יודעים שכולנו ערבים זה לזה ו'אחינו כל בית ישראל' ולכן אסור לשנוא כל יהודי.
לכל כלל יש יוצא מן הכלל , והיוצא מן הכלל פה הוא שיש מצווה לשנוא את הרשעים !!
יש דיונים ארוכים מזה רשע. ככלל, אפשר להגיד שבמצוות שבין אדם למקום רשע הוא מי שעובר עבירה להכעיס ובבין אדם לחבירו הוא אחד שבאופן יקרוני ושיטתי פוגע באנשים, לא מדובר על אחד שבטעות פגע .. אבל גם את הרשע הזה שאנחנו מצווים לשנוא, אנחנו לא מצווים לשנוא אותו אלא את מעשיו הרעים, ואת הפנימיות שלו אנחנו מצווים לאהוב כי ישראל שחטא ישראל הוא וחביבין ישראל שנקראו בנים למקום ואנחנו ערבים אחד לשני .. אלא ששונאים את הקליפות החיצוניות ההופכות אותו לרשע. ( מעובד מהרב מלמד)
מכאן אפשר להבין שבעצם אסור לשנוא אף אחד, כל יהודי! אבל .. איננו מושלמים. לפעמים גם לנו יש בעיות כאלה של לשנוא וזה..
אז אני ממליץ ככה, אנחנו צריכים לתקן את המידות שלנו, ובאמת לנסות לאהוב את השני, לכן אני חושב שאפשר להיות 'צבוע' בעניין הזה .. כי אחרי המעשים נמשכים הלבבות. (ו"קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים" כלומר, קודם כל נתקן את עצמינו ואח"כ אחרים)
גם כתוב בתורה: " כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו ..." מדייקים מהמילה שונאך שאם יש מולך 2 אנשים עם בעיה כזאת , אחד הוא אוהבך ואחד שונאך , למי נעזור?! לכאורה.. לחבר שלי. אז אומרת התורה, לא! קודם כל לשונאך. זה נקרא צביעות ? ממש לא. אולי ע"י כך הוא כבר לא יהיה שונא אותו (?) וחוץ מזה, כמו שאמרתי, אחרי המעשים נמשכים הלבבות.
עכשיו, אם את רואה שבאמת זה סתם מעיק וחסר טעם כל העניין הזה של איך להתייחס אליה ואת באמת מרגישה 'צבועה' אז באמת עדיף פשוט לא להתקרב אליה..
בעניין השאלה שנראליי ששאלת אותה. כתוב "לא תשנא את אחיך בלבבך" אז בגלוי מותר?
אז לכאורה , התשובה היא כן. מותר לשנוא. אבל ...
קודם כל , כנראה שגם אם נשנא את השני בגלוי יהיה פה גם שינאה שבלב, לא ככה?!
חוץ מזה, יש בעיה של לא תקום ולא תטור ומצוות ואהבת לרעך כמוך .
שנזכה לאהוב את כל עמ"י, כדי להגיע לגאולה שלימה ואמיתית. "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם" מתי יגיע המלך? בהתאסף ראשי עם.. כשאנחנו נתאחד.
"ויחן שם ישראל נגד ההר" - כאיש אחד בלב אחד, בעז"ה.
