יש איסור חמור מהתורה לשדך בין גויים.
אפילו אם יהודי יודע על בן ובת גויים ששניהם לא יכולים להביא ילידם לעולם אסור לשדך ביניהם. כי אז כל אחד יתחתן עם מישהו/מישהי אחר/ת וכך יהיו פחות גויים בעולם.
קיצר-
כדאי לברר את הנושא.
יותר בקטע של להכיר יש העניין משותף בישראל וכו'
שהוא ממש מחתן שם גויים ... ויש לו כתובה עם 7 מצוות וכל מיני
כאלה סיפור די מגניב
א. הדיון שם הוא רק לגבי עבד, ויתכן ששאני גוי מעבד.
ב. גם בעבד לא מוסכם שחייב בשבת, וכידוע מסתירת התוס' בריש חגיגה (ד: ) ובגיטין (מא: )
ובב"ב (יג.).
ג. לגבי עצם העניין של פו"ר בגוי - עי' בגמ' יבמות (סב.) ובתוס' שם.
הזמן להפיץ לגויים ( למשל יש את בני ברית של הרב שרקי ועוד )
חחח
שיהיו בני אדם בעולם?
או אולי בענייך זה דבר רע? ולהנשא? זה דבר רע?
למה אם מישהו לא יהודי הוא לא יקבל יחס?
זה לא אנשים שנלחמים נגדנו, והם לא יושבים על הארץ הזו, שהובטחה לנו. הם ידידי אמת, שחיים על אדמתם. אי אפשר לקבל? אי אפשר לשאוף לטוב. עבורם? אי אפשר לעשות משהו שיגרום להם טוב?
זה גורם להתבוללות? אפילו להפך!
כמו שלתת צדקה זה מעשה טוב, כך 'לשדך' זוגות זה מעשה טוב. מדוע זה לא מובן?
לא כל יחס מתאים לגויים. וזה לא רגש טבעי לאהוב את כולם
יש הבדל גדול ביותר בין יהודי לגוי
חבל שאנחנו לא מבחינים בו כבר.. לא כולנו שווים וזה לא סתם "זוג".
לתת צדקה זה מצווה שניתנה לישראל
לשדך זוגות גויים זה משהו אחר,
אין מקום להשוואה בכלל
לטעמי יש בזה חילול שם ה' וחנופה שיש בה השפלה של ישראל
שאנו מייצגים תלות בהם ובכספם, במעשיהם ובתמיכתם
הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב
הוא מציג דרך חיים שיש לה דיאלוג בין האדם שבך לעולם ההלכתי.
ויש דרך לגשר בין שניהם.
במצב שבו מנסים למצוא את נקודת החיבור בין שני המצבים הללו,
אז כשמבינים שאין בעיה הלכתית עם לשדך בין גוים,
לא עונים תשובה של עניי עירך קודמים וכל מיני דברים בסגנון....
כי כתוב עניי עירך קודמים
אין לך טיעון אחר, ובכל זאת את טוענת שזה בסדר לשדך בין גויים
כאשר יש צורך בעמישראל תחילה
אגב העולם ההלכתי טוען שהגויים הם פסולת
"אברהם יצא ממנו פסולת ישמעאל וכל בני קטורה ויצחק יצא עשיו וכל אלופיו..
כשבא יעקב לא יצא ממנו פסולת אלא נולדו כל בניו כשרים כמותו
איך זה מסתדר עם "האדם שבך"?
האדם שבנו זו לא הגדרה אישית, מסתבר.
ככה שזו אמירה די דמגוגית
ואני מאמינה,
שאם ההלכה שאוסרת לשדך בין גויים חלה רק על עובדי ע"ז,
זה אומר שעל השאר זה בסדר גמור.
קודמים!
זה אומר שהם תחילה
לא תוכדי..
נאמר כאשר יש למישהו משו לתת והשאלה היא למי הוא נותן.
זה שהוא ישדך בינהם זה לא בא על חשבון שידוך של יהודים, ולא במקום.
והוא אפילו לא השקיע בזה מאמצים בכוונה תחילה.
הוא לא הלך להקים משרד שידוכים לגויים אוהבי ישראל...
הגויים שכן ראוי לשדך ביניהם
ההפך הגמור.
מודדת כובעיםאם אני הולכת לפי ההלכה היבשה ושום דבר לא מעניין אותי מלבד זה,
למה שלא יעניינו אותי דברי הלכה שתציג?
וכל מה שכתבתי לא כתבתי כי כך הרב שלי אמר, זה ידוע.
לכן כל הדיון על מיקומו של זה למול זה
הוא עקר.
כלטוב
את ההלכה הזו ואינני מוכנה להקשיב לעוד דעות,
אני ממליצה לך לקרוא שוב את השתלשלות הדברים.
בכוונה אתה לא כותב : שני חברים, שניהם ?
אלשיך רות פרק ב
והלכת אחריהן בנו"ן ולא במ"ם, על פי הדרך הזה. והוא כי במגלה הזאת, מצאנו ראינו זה כמה פעמים תשנה את טעמה מזכר לנקבה ומנקבה לזכר, במ"ם במקום נו"ן ונו"ן במקום מ"ם,..... ולא דבר רק הם כי אם להדרש, על דרך מה שאמרו ז"ל (רות רבה ז ב) הבי המטפחת הבה כתיב, מלמד שהיה מדבר עמה בלשון זכר הוא ..... .
אגיד ב: שהדקדוק שלנו הוא לפי לשון מקרא ככל האפשר. ובלשון חכמים , בפרט כשדברים מועברים ע"י אנשים שהעברית אינה לשון דיבורם הרגילה יש צורות וחריגות ללא סוף.
אגיד ג' : כשאתה חיפשת ב פרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר-אילן את המלה "שתיהם" , ראית בעצמך שזו מלה חריגה ושהאלשיך עומד על כך , והיית צריך להפנות את הקורא לזה .
זאת בניגוד לחכמי ישראל בכל הדורות שהכירו את הכלל :
" לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמו " . ( ע"ז נח עמוד ב ועוד הרבה) .
כשאתה כותב כאילו אמרתי "הם טעו ", נדמה לי שבלי משים אתה נסחף אחרי מין מקובלה , שכל מי שמבין משהו בענייני השתנות לשון בתקופות שונות או השתנות לבוש או מאכלים הוא "כופר בעיקר" ושהאמת היא שמעולם לא היה שום שינוי במשהו . כי יש עקרון אמונה שלא היה שום הבדל בשום צורה בכל קורות עם ישראל , ושאם נראה סרט וידיאו עצולם ,נניח, על חיי היום יום במשפחת יעקב אבינו , בתקופת עזרא ונחמיה, בבית מדרש מזמן הלל ושמאי או ממהר"ם רוטנברג , הרבי מקוצק או הרב פיינשטיין אי אפשר יהיה להבחין בשוני כל שהוא ! ( עיקרון האמונה הזה הוא קו מדריך בהמודיע וכו' ) .
ניסחתי זאת בצורה ברורה מאוד , ואולי זה קצת מוגזם לגביך אישית. ועלול להיחשב כקצת לא מנומס.
אבל כתבתי כך בשביל הבהירות.
מה דעתך ? אני קצת צודק ?
אתה חסר ידע בנושא , ונלחם על דמיונות שוא שקלטת באיזה מקום עם "אוירה חרדית " .
בניגוד לך הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה כתב על היסוסו באיזו לשון לכתוב האם בלשון התורה או בלשון חכמים . כלומר הוא הכיר בכך שלפניו למעשה שתי שפות שונות אם כי קרובות.
פשוט וברור שמה שנחשב כתקין באחת מהשפוץת הוא שגיאה בשניה .
הביטוי "
שתיהם" הוא במפורש אנדרוגינוס בשפת מקרא אך תקין בלשון חכמים.
הלשון שבה אנו מדברים כיום מבוססת על לשון המקרא . ובה הביטוי "שתיהם" הוא אנדרוגינוס.
האלשיך ידע זאת ועמד על כך.
איני מבין מדי-וע אתה ממשיך להביע דעה בתחום שרחוק מאוד ממך. מצער אבל אצל חרדים מקובלת המחשבה שמי שאינו יודע כלום באיזה תחום תורני (כגון לשון תורנית) , אך הרביץ כמה שנים בישיבה חרדית אז הוא נעשה אוטומטית למומחה , בפרט אם הרביץ סמיכה ! ( אף שבבחינות הסמיכה לא נדרש כלל להראות ידע בתחום הנדון).
הערה : כשאתה אומר לי שכתבתי משהו מזלזל בחז"ל , אתה מסתמך אך ורק על חוסר הידע שלך . דומני שזה בסיס לא מספיק לתקיפה גסה ושיקרית שכזו מצדך.
תהיה בריא ושמח.
אטזכיר רק , שהאחראי על רישום חברי הכנסת אמר פעם :
אם ח"כ חילוני אומר " מאכלות אסורות" אני מתקן לו את השגיאה הלשונית וכותב : " מאכלים אסורים". אך אומר זאת ח"כ דתי אני משאיר זאת כמות שהוא ( כי ברור שהושפע מלשון חכמים).
"הוכחות" שלך ממה שכתוב מהרב קוק - מגוחך.
לעצם הענים להוכיח ממה שאתה קורא ברש"י ( כלומר ממה שמובא בפרויקט השו"ת ) . זו בורות. עליך לבדוק כתב יד של רש"י עצמו.
ושאיןם לך בו מושג קלוש.
הבאתי את דברי הגמרא שלשון מקרא לחוש ולשון חכמים לחוד.
ברור שזה עומד בניגוד ל"עיקרון האמונה" המקובל בעולם החינוך החרדי ( אך כמובן לא בין תלנידי חכמים שבהם) שלא היה שום שינוי בין עולם הריאליה ( כולל לשון , מאכלים , התנהגות חברתית לבוש וכו' וכו' ) מאז אדם הראשון דרך אברהם ועד החברה החרדית של ימינו . ברור לכל נער חרדי שיעקב אבינו לבש גרטל לפני שהתפלל מנחה .
אז מה אתה עושה ? מתעלם ! מה שלא מתאים לך לא קיים !
הבאתי את דברי הרממ"ם על הרהוריו באיזו משתי הלשונות שהונות לבחור לכתיבת היד החזקה . דהיינו הוא יודע שמדובר בשי לשונות שונות.
מה אתה עושה ? מתעלם וממשיך בדרכך השגויה ואף מתחיל לצטט מלשון שלישית המכונה "לשון רבנית".
בס"ה אתה מוליך שולל את הקוראים, ובמקום לקבל הסברים ולראות שאינך ראוי לדון בענייני לשון בתקופות שונות , נדמה לך שאתה נלחם את מלחמת האמונה הזכה ואתה ממשיך לחרף ולגדף .
הדברים ברורים כשמש .
אתה תקפת את מי שכתב דבר נכון זה בביטוי "חס וחלילה" !!!!
כאילו שהקביעה הנכונה שהכותב בימינו במסגרת פרורום זה " שתיהם" כותב ביטוי שהוא אנדרוגינוס, היא משהו רע , וכאילו היא פוגעת בקדושת היהדות שאתה מופקד עליה !
טעית והטעית !
חסדי היםאותו אופי. אותו מראה.
אחד לוחם שהגן על עם ישראל במלחמה האחרונה ועכשיו הוא עובד בעבודה רגילה. דתי או חרדי. שומר מצוות.
השני לומד תורה כל יום (באמת לומד תורה) ו..זהו. כאן זה נגמר. הוא לא יהיה משהו מעבר לזה.
השנה הוא קם בוקר, הלך ללמוד תורה, חזר בערב.
בעוד 30 שנה, הוא יקום בבוקר, ילך ללמוד תורה ויחזור בערב. אפילו התה והוופלה לימון יהיה קבוע ועוד מלא דברים אחרים.
רק חשוב לי להדגיש,
שאני באמת לא מכוון לאפשרות "טובה" מול "רעה" ( ולי מותר, בכל זאת זו אחת הפריבלגיות של חילוני-מסורתי)
ואני באמת באמת מאמין, בלב תמים ושלם, שיש בנות שהכי מתאים להם אפשרות אחת וחלק אפשרות אחרת.
לי אישית, קשה לי מאוד שאני תלוי בצד השני או שאני לא זה שאחראי על נושא שהוא קריטי כמו פרנסת הבית
זו הסיבה (יש כמובן סיבות רציניות וכבדות יותר), שרק אם יום אחד יושבים לי 20 מיליון שקל בבנק, אני למחרת בבוקר וכשאני אומר למחרת בבוקר
אני מתכוון לזה, פשוט עוצר אחת אחת ברחוב מ 6:00 בבוקר עד חצות, מסביר לה את הסיפור ושואל "את רוצה להקים משפחה של 12 ילדים ?"
הראשונה שאומרת כן, אני אשאל אותה ...."כן כן.." או "כן..."
והיא תענה "כן..נו.. כן כן, הבנתי כן".
אז אני אקשה "זהו, הכן הזה, לא חוזרים ממנו כי כל דקה שכרגע עוברת, מבחינתי זה בזבוז זמן. אני צריך מישהי שחיכתה כל השנים לזה ושהכל ברור לה מאוד
אז היא בטח תגיב שוב "כן..".אבל רגוע כזה...
כמובן כדי לשלול שהיא לא חיה בסרט,
אז אני אגיד לה "מעולה, איפה את גרה, נוסעים להורים שלך"
אם היא תכנס לרכב ולא תגיד כלום (כלומר נוסעים להורים שלה), אז אנחנו על המסלול.
אם היא תגיד "אבל" "רגע", אני אענה לה (בחיוך ובנימוס), "גברת, אני מצטער, כל דקה שאני מבזבז עכשיו זה דקה שאני לא רואה את הילדים שחיכיתי להם כל החיים. אני צריך ללכת, מצטער" ואני אטוס משם לבחורה הבאה ועד חצות אמצא את הבחורה שחיכתה לי בא.מ.ת.
למה אני מספר את כל זה ואיך הכל התחיל בפוסט ?
תנו לי לגלול ולבדוק...אה כן,
אז את מי תעדיפו לחתונה
לוחם ועובד או לומד תורה כל היום ?
תמיד טוב לדבר על זה. כאן זה המקום למקרה שמישהו מקשיב ויתחיל לארגן את המציאות.
שבוע טוב והצלחה במציאת זוגיות ואהבה ובניית תא משפחתי שמח, לכולם.
הקשרים שהיו ונגמרו
-הלוואי שהייתה בי תיכולת הקרה והנכונה הזאת להתנתק מהם מהר ולהמשיך הלאה
חלום כי באמת כל רגע שעדיין יש חיבור זה בזבוז זמן יקר
אם כשמגיע וכשהולך ללימוד תורה הם ישנים? ומתי הוא ואישתו זוכים לזמן זוגי אישי רוחני נפשי היות וכשהוא מגיע הביתה זה למקלחת שינה ואוכל?
מה זה שונה מאדם שהולך לעבודה ונמצא מחוץ לבית 9 שעות לא כולל נסיעות? או מאדם שמשמש כקצין קרבי ונמצא רוב זמנו בפעילות צבאית? או טייס אזרחי שנמצא הרבה בשמיים ובמדינות אחרות, או באיש עסקים שעסוק ומתרוצץ בניהול העסק?
אצל אברך, להיפך, אין לו נסיעות כמעט כי הוא פשוט יגור בקהילה ליד הישיבה/כולל.
היי, אז יוצאים תקופה וב"ה טוב וכיף והכיוון רציני.
אבל יש ביננו כמה פערים,
אלו לא פערים שנוגעים לסגנון חיים שנרצה לחיות בעתיד, אלא דברים שיותר קשורים למנטליות, למקום שממנו כל אחד מגיע, לאופי...
אנחנו מדברים על הנושא הזה אבל אני מרגישה שאני לא באמת מצליחה לבוא בפתיחות מושלמת ולומר לו בצורה ברורה את מה שמפריע לי בפערים האלו, אולי גם קצת מפחדת לפגוע או חוששת שלא אצליח להעלות נקודות רגישות בצורה שהוא יקבל בטוב.
יש לנו חיבור טוב, אבל הפתיחות לא מושלמת... איך עובדים על זה? עצות...?
אבל גם את פרסמת עכשיו.
לשאלתך.
זה חשש טבעי,
אבל אם אלה דברים חשובים, אז בסופו את צריכה לומר את זה.
וכן, לקחת בחשבון שהוא "יפגע" או לא ירצה לשנות כלום, כי זה קו אדום שלו או כי לא בא לו.
זה חלק מהזוגיות, ללטש את הפערים ולגלות את הקלפים.
העניין הוא שלפעמים הצד השני (וגם את )לא יודע מה באמת הקווים האדומים שלו,
וכמה באמת הוא מוכן לעשות עבור הצד השני.
וזה החלק המעניין : הקו האדום והמעשים יכולים להשתנות מאוד כאשר ההפסד מאי המשך הקשר לא ישתלם לו.
אז אם למשל את אומרת לי דברים שמפריעים לך, אבל הקשר בינכם עדיין לא פלדה, את לוקחת סיכון.
מצד שני, אולי את חייבת לומר עכשיו את הדברים שמפריעים לך כדי שבסופו של דבר הקשר יהיה פלדה ?
מה למדנו מזה ?
אין כאן חוקים ברורים. כל מקרה לגופו ובפורום יהיה קשה מאוד לדעת את תמונת המצב שאת רואה מולך.
הכי חשוב שאת באה באמת באמת מכוונה טובה ואת מסתכלת באמת על שניכם ולא רק עלייך. אם זה המצב, לכי על זה ותגידי לו מה שמפריע לך.
בהצלחה.
מה מהותי בעינייך?
נראה שזה בעיקר חשש, זה לא קל, יהיו טעויות בדרך , אבל בשלב מסוים בקשר מתגברים עליו ולוקחים סיכון כזה כדי שהקשר יתפתח🌷
כי בקשר זוגי שחיים יחד, ברור שלפעמים ניפגע ונפגע, מה שמייחד את הקשר זה האהבה והיכולת לנהל שיח ולהתגבר על טעויות שיהיו.
המון בהצלחה!
בפרט בציבור הדת"ל, המתאפיין בשיעור ניכר של זוגיות ונישואים בין עדתיים.
(לעומת המצוי אצל חרדים - נדיר ביותר למצוא נישואין מעורבים)
ואיזה כייף להיות בהרגשה שהקשר רציני והולך בכיוון טוב 🙂
מציע שתשתפי אותו בקושי עצמו, תגידי לו: יש משהו שיושב עלי ואני קצת חוששת להעלות אותו כי חשוב לי לא לפגוע, אבל אני רוצה שנוכל לדבר על הכל באמת.
תתחילי מהנקודה שהכי מפריעה לך - כשקורה X, קשה לי כי אני רגילה ל-Y..
תשאלי אותו איך הוא רואה את הפערים האלו, לפעמים כשהצד השני מדבר ראשון זה מוריד את ההגנות.
ופתיחות היא לא קסם של רגע, היא עבודה בהמשכים. ככל שתעברו שיחות כאלו בשלום, הפחד ייעלם.
בהצלחה רבה!
טוב התלבטתי הרבה אם לכתוב פה או לא כיוון שמצד אחד אני מאוד נהנה לקרוא פה וללמוד ולהחכים מחכמת אנשים אחרים בעלי יותר ניסיון ומצד שני לא בטוח שאצליח להבהיר את עצמי נכון.
יש לי חברה מהממת שאנחנו יוצאים כבר כמה חודשים, וכמובן בהתחלה הייתה את התקופה הזו של ההתאהבות שבה הייתי בטוח שהינה זו האחת (היא הראשונה יש לציין), אבל עם הזמן קלטתי כמה פערים שאני מאוד מתלבט עליהם. אני מדבר בתחום התורני (שכן מבחינה אישיותית היא אדם מדהים), אנחנו גדלנו בחברה יחסית ליברלית והיא יותר נוטה לכיוון הזה, בין אם זה המקום של התורה בבית, או היראת שמיים או חיי שליחות, ו(כןכןכן אני יודע שזה ויכוח אינסופי אבל בכל זאת אני אכתוב) צניעות (מכנסיים, שרוולים די קצרים, שאלה פשוט דברים שכן די מפריעים לי, לא יודע אם בצדק או שלא). עכשיו אני קצת בצומת דרכים, אני בסוף השמינית (כן כן די צעיר לכל העסק הזה מסכים ולא הייתי נכנס לזה סתם - ) אבל נכנסתי לכל הזוגיות הזו מכל מיני סיבות של בעיות במשפחה ואני ממש מרגיש שהיא הנקודה של אור וחום שלי, בקיצור עכשיו עם היציאה לישיבה זה אמור להיפתר...
היא גם הולכת למדרשה.
בקיצור בקיצור בקיצור, אני פשוט מרגיש מתוסבך מכל הכיוונים של אולי זה לא זה, אולי אלה פערים יחסית מהותיים ואני נותן לעצמי להתעוור משאר התכונות שלה, וכדאי לחתוך וחבל למשוך. או אולי כן כדאי לתת לזה הזדמנות ולראות לאן הישיבה\מדרשה לוקחת.
כך או כך אני מרגיש בפלונטר ואשמח לשמוע מה יש לחכמת ההמונים להציע.
תודה על ההקשבה וסליחה על החפירה.
מקווה שמתאים לפה
בסופו של דבר העיקר זה הקשר עצמו. אם הקשר שלכם בוגר וטוב, אז כדאי לנסות להתגבר על הפערים, ותמיד יש פערים כלשהם.
מכיוון שאתם עוד בשלב גמיש בחיים, כדאי לנסות לבדוק את ההתאמה בשאיפות וערכים. וגם אם יש פערים, אולי השאיפה להתחזק יחד חשובה יותר מהיעד. שהרי בסופו של דבר כשהתחיל הקשר החולשות האלה היו קיימות.
מה זאת אומרת ההתייחסות לתחילת הקשר? אני לא לגמרי בטוח שזה התחיל מהמקום הכי רציונלי ונכון מהבחינה הזו
קצת, זה מתלווה לאיזו מין הרגשה של התפשרות, ואולי מצד אחד אני לא נמצא במקום שצריך להתפשר (הן הגיל וזה שאני לא מבקש איזה משהו מטורף מידי) ואולי מצד שני כן כדאי וחשוב להתפשר ואני זקוק לכלים ולהבנה של הסיבה והנושא
"נכנסתי לזוגיות הזו בעקבות מורכבות במשפחה". ממליץ מאוד להיזהר בזוגיות שמגיעה בסיטואציה כזו.. באופן אישי הקשרים הארוכים והלא טובים שלי היו בתקופות כאלו בחיים, כשהבית לא עשה לי טוב ונשארתי בקשר עם הבחורה למרות שזה לא באמת הלך, ולא נהנתי. כנראה מתוך תחושה בתת מודע של זה העוגן שלי בתקופה הזו והקרן אור לעתיד היותר טוב שבחוץ.
אתה בחור צעיר ועומד בפני החלטה משמעותית לכל החיים, וצריך לקבל אותה בשיקול דעת. לא מתוך מפלט שאחרי כך נצטער עליו..
חשוב לי לומר שזה לא יוריד לך מהבחורה, יכול להיות שהיא האחת שלך לגמרי! בטח אם הולך לכם טוב. רק שים לב למצב, אל תגרר לקשר הזה רק כי יש משהו ביד. תמיד יכולה לבוא אחת אחרת. תפתח עוד עין בהחלטה הזו כי המצב שלך יותר רגיש מאחרים.
ולגבי רמה דתית, נראלי בגיל הזה עדיין לא סגורים על השאיפות התורניות לטוב או לרע. ייתכן מאוד שאם אתה תוביל טון תורני יותר בזוגיות היא תלך בעקבותיך (קרה אצל הורים שלי) , בטח אם היא הולכת למדרשה וכו'. אז יש שמקום לאופטימיות שהמצב גמיש. אבל ככלל זה כן נקודה חשובה בעיניי רמה דתית שמשפיע על איך נראה הבית חינוך ילדים וכו'.
הצלחה גדולה אחי! מעריך אותך על היכולת שלך להיות בקשר בגיל צעיר גם כשמורכב.
ומקשר שהוא בריחה.
אתה לא מספיק מכיר את עצמך.
מצד אחד יש לך מקום בטוח, מקור חום, קבלה, שיח נעים. מאוד קשה עד מרגיש בלתי אפשרי להיפרד ממקום כזה.
ומקום כזה חד משמעית הוא גם מקום מרכזי בזוגיות בריאה וטובה. חברות היא הבסיס הכי טוב לזוגיות.
אבל, מצד שני עלה בך קול משמעותי וחשוב (שמעיד על בגרות!) ששואל את עצמו- רגע, האם זה שייך לבית שאני רוצה להקים?
אני חושבת שזו שאלה סופר קריטית. שקריטי לעצור ולהתבונן בה. חברות וכו' זה אמנם קריטי, אבל הערכים וסגנון הבית שאתה רוצה להקים זה חשוב לא פחות, בעיני (ובסוף אגב יכול להשפיע גם על החברות ויכולה ליצור לא מעט תקלים שקשה מאוד להתמודד איתם).
הישיבה זה מקום מצוין לעצור רגע, לנשום, להכיר את עצמך יותר, לבנות לעצמך תפיסת עולם יציבה יותר, ו-להתבונן מחדש על הקשר הזה. הייתי אולי אפילו לוקחת איזה הפסקה בקשר, רק כדי להתבונן עליו רגע מבחוץ, עם פחות עירבוב רגשי.
יכול להיות שיש בקשר הזה משהו שממשיך קצת מכוח האנרציה, כי פשוט טוב. גם אם הוא לא נכון לך באמת. וזה שלב טוב לעצור רגע ולהבין מי אתה באמת ומה אתה רוצה, ומתוך כך איזה סוג בית אתה רוצה להקים והאם הפערים האלה שציינת ימנעו ממך להקים בית כזה.
אחרי שלב הבירור אני חושבת שנכון לשתף אותה, לשמוע מה יש לה לומר בנושא- אולי היא מזדהה עם הערכים שאתה מחפש? אולי היא מחפשת להיות במקום אחר מהמקום שהיא נמצאת בו עכשיו?
בהצלחה רבה! בע"ה שתהיה בהירות הדרך
לעשות את שלהם (וגם בלי קשר לעניין, כדי שהישיבה תחדור מומלץ כמה שיותר להיות עם הראש בישיבה).
יכול להיות שאחרי כמה זמן כבר יהיה ברור לכם לאיפה זה הולך. ואם תהיה פרידה, טוב שזה יבוא ככה, בהדרגתיות, ולא בבום של פרידה.
זה תלוי גם לאיזו מדרשה היא הולכת. אם היא הולכת למדרשה שהקו שלה דומה למה שאתה רוצה, יש יותר סיבה לתת הזדמנות.
המקום הנפשי שממנו נכנסת לקשר.
כל דבר שמשמש מעין בריחה הוא שלילי
נכון, אנחנו לא אמורים לבוא לקשר מושלמיםץכל אחד והשריטות שלו. אבל קשר שהוא בסופו של דבר מעין בריחה זה לא נכון לך וזה לא פייר גם כלפי הצד השני (במידה והיא באמת בונה עליך)
רק כששני הצדדים לא רציניים לחתונה אני יכול להבין את ההיגיון במהלך כזה כי מלכתחילה זה לא רציני. אבל גם זה שלילי, רק פחות
אגב העניין עם הצניעות הוא מאד חשוב, אבל הוא יותר גמיש ודינאמי.
כבר תקופה אני במסע של החיפוש. בזמן הזה אני משתדל מאוד לא לשקוע בכל הבאסה שהתקופה הזאת מזמנת (למרות שמדי פעם זה בלתי נמנע, כמו עכשיו), ועברתי עם עצמי ועם אנשים טובים תהליכים באמת מופלאים ביחס שלי לעצמי, ובהסתכלות שלי על קשרים ועל תקשורת בכלל. אחת התובנות החזקות שהתחדדו אצלי לאחרונה זה שיש לי צורך עמוק (לא יודע בדיוק ממה הוא נובע, אולי אירועי ילדות וכדו') בהדדיות בקשר. אני מאוד אוהב ורוצה להשקיע ולהעניק, אבל היו לי קשרים שהרגשתי שזה מרוקן אותי פשוט כי לא קיבלתי הערכה מהצד השני. נסיעות שנסעתי וקניות שקניתי נלקחו כמובנים מאליהם, ובאופן כללי לא הרגשתי בשיח שבאמת מתעניינים בי. לא הרגשתי שהיא שואלת אותי שאלות כנות עם רצון באמת להכיר אותי, אלא הרבה פעמים הרגשתי שאני נשאל שאלות כדי לראות האם אני מתאים לה, מה שנתן לי תחושה רעה של חוסר ערך עצמי ורצון "להוכיח" את עצמי בקשרים האלה, מה שהוביל לריצוי וכדו'. פשוט הבנתי שאני צריך מישהי עם אינטליגנציה רגשית גבוהה, שיודעת לתת מקום, להקשיב הקשבה פעילה, שמתעניינת, משקיעה ובאה לקראת. לא מישהי "רגישה" שה"עומק" שלה הוא הרגש שלה בלבד והכל סובב סביבו, בלי לנסות להיכנס לראש של השני, אלא מישהי שרגישה לאחר ויודעת לקחת צעד אחורה בשביל השני. מה שאני שואל זה האם זה נכון? הרי ודאי שתפקידי כה"גבר" בקשר דורש ממני את ההובלה, יציבות, השראת ביטחון וכו' וכו' אבל אני מרגיש שבשביל שאני אוכל לתת את הנ"ל מעצמי באמת, בדרך המיוחדת שלי, אני צריך קודם כל הערכה. אני לא מחפש שיקנו לי מתנות או שילטפו אותי, אבל אני כן רוצה שכשאני משקיע ונוסע רחוק או מביא איזו הפתעה, שהיא פשוט תחייך, תסתכל לי בעיניים בכנות ותגיד "תודה רבה, זה ממש לא מובן מאליו". אני מחפש את ההדדיות הקטנה הזאת, להרגיש שזה גם בא ממנה, וזה דבר שחשוב לי כבר בתחילת קשר...קיצור מה דעתכם? אני טועה בהסתכלות שלי על מקום האיש ביחס לאישה בקשר ואני צריך לעבוד על זה? מה שאני מתאר לא קיים? זה קצת מתיש לא למצוא את זה שוב ושוב ועד שכן יש משהו בכיוון הוא נחתך...
מה כבר ביקשתיזה נכון שמההתחלה יש לי רצון לפידבק, אבל שוב, לא בצורת מתנות או השקעה מוגזמת בקשר, אלא דברים קטנים שמראים שהיא גם כן באה פתוחה מתוך רצון אמיתי וכנה להכיר אותי...אני באמת נותן מרצון בלי קשר למה יגידו ואיך יגיבו, אני לא נותן בשביל לקבל. אני לא תולה את הערך העצמי שלי בתגובה שלה, אבל אני כן מרגיש שאני צריך את התגובות האלה בשביל להמשיך לתת בשמחה. אני פשוט מרגיש שבשביל "להתמקם בקשר", כמו שאת אומרת, אני צריך את התשומת לב הקטנה הזאת. נכון שאנחנו עדיין לא מכירים, אבל לפי דעתי בסיסי לומר תודה כנה על מחווה או על השקעה מסויימת. סתם לצורך העניין, מישהי שאמרה בפגישה שניה תודה לשומר בכניסה לאיזה מקום שישבנו בו, הרגשתי אליה הרבה יותר קרבה מאשר מישהי שאחרי שבעה דייטים אמרה לי "אני באמת מרגישה שאתה רואה אותי" כשהיה לנו משבר, אבל עד שהיא אמרה את זה לא ראיתי ממנה שום סימן הערכה למה שאני עושה והרגשתי מובן מאליו, וכשהיא אמרה את זה הרגיש לי שהיא תופסת את הקשר בתור מישהו שאמור פשוט לספק אותה, למרות שהמשכתי לתת ולחשוב עליה כי באמת רציתי לעשות לה טוב. זה מה שאני מתכוון...ואם אני מבין אותך נכון, את אומרת שאני צריך להרפות בהקשר הזה? ואם כן, לכמה זמן? אני פשוט מרגיש שההדדיות, ושוב לא בדמות נתינת מתנות וכדו' (למרות שזה גם יכול להיות נחמד מדי פעם) היא משהו שאני צריך להרגיש כבר מההתחלה כ"סגנון תקשורת" של הצד השני, כדרך חיים, כראיית האחר ורצון כנה למפגש בלתי אמצעי עם מי שמולי...הבנתי אותך נכון?
טיפים לשמירת נגיעה בתקופת האירוסין
אנחנו חודשיים לפני חתונה וקשה לנו מאד לשמור נגיעה (אנחנו שומרים ותמיד שמרנו)
עצות להימנע מייחוד נחמדות אבל לא נותנות מענה לחלוטין כי הכוונה בשמירת נגיעה היא גם במגע בקטנה כמו להחזיק ידיים ויש הרבה סיטואציות שזה יכול לקרות גם ברחוב.
א' אשרייך על ההתמודדות וזה לא קל.
ב' הייתי מציע באינטרקציה בינכם שיהיה איזה מרחק ביטחון מרחק שבו נוח ללכת ולהרגיש קרובים אבל לא קרוב מידיי שיוביל אתכם לסיטואציות כאלה. אשריכם על ההתמודדות מקווה שיעבור מהר
בזמנו בררנו האם מאורסים צריכים לשמור על ההרחקות של תקופת הנידה, אבל אין לזה התיחסות מפורשת. לדעתי מי שרוצה לקחת את זה, גם אם באופן חלקי, זה יכול לעזור.
בגדול בעיקר לא להעביר מיד ליד, לא לשבת על ספה אחת, לא לאכול מקערה משותפת. את בטח לומדת את זה עכשיו בהדרכת כלות.
מה שהכי יכול לחזק ברגעים האלו זו החלטה המשותפת, כדי שגם אם צד אחד יישבר, שירגיש שהצד השני לא יזרום איתו.
ואולי לשמור ייחוד יותר "חמור" אני אקרא לזה, לא סתם ללכת ברחוב אלא לשבת במקומות ציבורים עם אנשים במרחק שהם כמעט יכולים לשמוע את השיחה שלכם? סתם הצעה שעלתה לי עכשיו, אני לא יודעת עד כמה זה ישים.
זו תקופה קשה, אבל היא עוברת. עוד מעט תוכלו להקים את הבית שלכם והכל יהיה מותר בקדושה וטהרה.
האירוסין מכל הבחינות אבל בעיקר מהבחינה של המגע היתה לי קשה אימים. שווה מאוד מאוד להחזיק מבט ארוך ולזכור שהטוב מגיע במלואו ובצורה משמחת אחרי החתונה
"גיבורי כח עושי דברו". זה באמת קשה! אפשר להפגש פחות, אפשר להסיח ית הדעת ולהיות עסוקים בדברים אחרים, וחוץ מזה בגישה כללית- להחליט שזה לא אופציה, כמו מצוות אחרות שברור לכם, כמו למשל אם שכחו להדליק מזגן לשבת ונורא חם, אני מניחה שלא תתלבטו אם להדליק אותו בשבת. לכן זה לא יכול לקרות, לא ברחוב ולא בבית, כי זה לא התלבטות... זה גם עוזר אחרי החתונה. מזל טוב! וברוך ה' שיש לכם את ההתמודדות הזו!
חברה שלי התחתנה קצת אחרי שהתארסתי. וראיתי אותה בסוף החופה שהיא ובעלה נותנים ידיים, ורואים את ההתרגשות של פעם ראשונה, וזה נתן לי כוח. לראות בעיניים את התוצאות של זה.
אולי לחפש מקורות ללמוד מהם את המעלה של זה, יעזור לכם. תלוי בסגנון שלכם.
יש משהו שאני אומרת לפעמים, זה אולי יישמע לחלק כמו כפירה, אבל זה לא. כתוב שה' לא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. אבל את יודעת מה זה אומר לעמוד בו? אני לא. כי זה לא בהכרח להצליח בלי ליפול. מי שנפל, אחרי שעשה את כל המאמצים לא ליפול- זה לא עליו. מה שעליו זה לקום משם. הכי חשוב זה שאם יש נפילות, לא להגיד "זהו אז הכל אבוד" ולהמשיך ככה. צריך לנסות להשתפר כל הזמן. תזכרי שבשביל זה יש לנו את האופציה לעשות תשובה
מזל טוב! המון הצלחה!
זה גם מה שהייתי שומע בשיחות בישיבה!
לסבול פחות
שאר הדברים כתבו פה מעליי.
כדי להיזהר ממשהו באופן האולטימטיבי, צריך חיבור לערך, המחשה לשכר שמקבלים על שמירתו, יצירת גדרים, אבל צריך גם משהו קיומי בסיסי מרתיע.
כמו שיש יראת הרוממות ואהבת ה' ויראת חטא, אבל יש גם רשת בטחון של יראת העונש.
מאשר עם בחורים
🤦♀️
או קשרים שפשוט לא עוברים פגישה ראשונה.
לפעמים אנחנו מגיעים אליהן (או אליהם) כדי לסמן שעשינו משהו. בלי קשר למה שקורה באמת בעולם.
יש הרבה אנשים שמאמן בשבילם יהיה חסר תועלת. כן. אגב לא רק לחתונה.
תוהה אם זה אומר שיש טעות בדרך
כל מאמנת מביאה את הנקודות שלה וחלקן חוזרות על אותם הדברים.. כל צעד ומאמץ מהכיוון שלנו באמת מקדם.
אבל צריך לזכור שאף מאמן או מאמנת לא מחליפים אותי, הכוונה- אם יש לי פחד עמוק, או משהו כלשהו שתוקע אותי, האחראיות היא עליי לעבוד על זה, להשתחרר, להשליך, לקבל.
מאמנת טובה תדע איך לקדם אותי בזה, אבל העבודה היא עליי.
ולא תמיד בפנים אנחנו מספיק רוצים לעבוד על הנקודה שתוקעת אותנו (לפעמים אנחנו אפילו לא מודעים לזה!), אבל זה קורה.
אני חושבת שצריך להיות עם מישהי שבאמת רואה אותך ועוזרת לך לפתח ולהגדיל את הביטחון העצמי שלך, שמעודדת אותך לעבוד ובלי קשר לכמה כסף יצא לה מזה.. מישהי שאת מתחברת אליה ומוכנה להשליך את עצמך למסע אמיתי של בירור הנקודה התוקעת.
וחוץ מכל זה, לא יודעת אם באמת נגעתי וזה שייך..
אני חושבת שאת אלופה, שאת נמצאת בכלל במקום שמתייעץ.
אני פתאום לא מבין מה בעצם מיוחד במאמנים לחתונה? בעצם אגם צריך אימון אישי באופן כללי (או יותר מזה?), בלי קשר לחתונה...?
הרבה אנשים עוברים כל מיני דברים מאוד קשים בחיים שלהם ומגיעים לחיי נישואין בלי שהם עברו תהליך אחד של עיבוד וחושבים שהנישואין יפתרו הכל.
מאמנים ופסיכולוגים זה חשוב, זה עובד.. אכל צריך רצון של האדם, במיוחד בכל האימונים למינהם שגם בינהם יש הרבה שרלנטנים.
היום כל מי שעושה קורס של חמישה חודשים קורא לעצמו מאמן ומטפל.
מה שאני אומר זה שנשמע שאם אדם צריך להתמודד עם בעיות של תקיעות או קשיים כאלה ואחרים אז הוא צריך פשוט איש מקצוע. מה הדבר המיוחד במאמן ל"חתונה"? מה הייחודיות של המאמנות האלה? מה ההסמכה הקלינית שלהן?
שאם יש לאדם תקיעות או משהו הוא צריך איש מקצוע..
שהן מתעסקות יותר בעניין של חתונה ופחות בדברים גדולים של טיפול נפשי, כמו ליווי כזה.. של עצות וכו'.. ככה מהחוויה שלי.
לרובן אין הסמכה קלינית (של פסיכולוגית/עוס), בדרך כלל קורס אימון לחתונה
התחלתי לדבר עם מישהי באחד מאתרי ההכרויות .
איזה שאלות אפשר לשאול כבר בשלב ההתכתבויות כדי לברר רמה דתית שלה, והאם היא מתאימה לי?
ומה כדאי לשמור לדייט?
אשמח לעזרה ועיצות פרקטיות בבקשה
נשאת ונתת באמונה?
קבעת עתים לתורה?
עסקת בפריה ורביה?*
ציפית לישועה?
*טוב אולי על זה אפשר לדלג
רק שבפועל, כולנו יודעים איך זה בפוליטיקה…
אישית, חשבתי שחשוב לי שאשתי תקפיד על ההלכה ויהיה משהו נוסף בו היא משקיעה מעבר ותהיה פתוחה לדעות שונות בתחומים רבים.
כאשר מצאתי את שאהבה נפשי, הבנתי שחשוב שתהיה התאמה בתחומים ולא רק רמה דומה, אלא הקפדות והקלות דומות.
לא לתת לה לבחור מתוך אופציות, אלא שאלה פתוחה.
אתה יכול לכתוב לה שלא ראית התייחסות לזה בכרטיס שלה ואתה שואל כי זה חשוב לך
כאילו, כמה פתוחים אתם שם וכמה אתם מראים אהבה? אפילו כשזה "לא מכבד" |הגיה אשכנתוזית|
אבל אצלנו בבוקר יש קרב אימתנים (קרב במובן של התנהלות בחופשיות ללא הססנות) בין אבא לאמא שלי. אבא שלי תמיד זה שמתחיל ביריית פתיחה
אבל אמא שלי נותנת פייט. ואז מתחילות הצעקות והיא מעיפה אותו מהחדר. ממש כמו פיוונה ושרק ואז הם צוחקים על זה בקולי קולות ואז צורחים עוד פעם. ואז אוכלים.
אני מסתכל עליהם מהצד כשהם בבית או כשאני לוקח אותם לטייל. והאהבה שלהם היא כמו ריקוד. האהבה שלהם אמיתית. והם ככה כבר 40 שנה. ואמא דתיה והוא לא. ועדיין.
בשורה תחתונה? אני רוצה שאשתי תראה שהיא אוהבת אותי גם דרך צרחות וכו' אני רוצה שהיא תהיה בחופשיות וכנל אני. אני לא מעוניין באהבה הססנית כזאת
שחוששים להגיד מה שחושבים. כזאת שמשאירים בבטן תרתי משמע. אני רוצה אהבה אותנטית אמיתית של תכלס!
וחאלס כבר עם המחשבות על הלא ראוי. לא ראוי זה להסתיר ולהתבייש
משני סוגים.
מפתיע במקוריותו, מבריק.
או מפתיע בגסותו.
זהו.
ועכשיו לדיון עצמו. יש דברים שיכולים להיווצר במהלך קשר. מין שפה משותפת שנוצרת לאורך הזמן (השנים? לאט דווקא. תלוי בטיב הקשר ובעניין), אבל אם הם יופיעו בתחילת הקשר זה יהיה גם סופו.
אם אתה מחפש מישהי שכשהיא פתוחה היא יודעת לעשות שטויות, אז תשאל את החברות שלה.
ומסכימה שיש דברים שבתחילת הקשר לא מתאימים
סיפור שכזה למשל, מתאים בעיניי להופיע רק לאחר הנישואים כשכבר ישנים יחד באותו חדר וחיים באותו בית, וזה בלתי נמנע שיהיה לזה ביטוי כלשהו (גם חוסר ביטוי מוחלט הוא ביטוי במקרה כזה)
אבל בהחלט יש כאלו שגם בקשרים קרובים נוטות להישאר אסופות, לפחות בחלק מהתחומים. וזה משהו שחברות קרובות תדענה להעיד עליו יותר (איך הגברת המיועדת מתנהגת מולן)
*מניחה שתקף גם לגבי גברים, אני מכירה את הצד הנשי בעיקר (מתוקף היותי אישה שגדלה בחינוך נפרד וכו)
'חסמים' וגבולות של דברים שנהוג ו/או יותר מנומס לעשות בפרטיות - נבנית במהלך הזמן.
לא על היום הראשון והשבוע הראשון והחודש הראשון לחיים הזוגיים ביחד.
וגם אחרי זמן, קשור לאופי האישי. עד כמה נפתחים / מתביישים / שומרים על גבולות
השנים "מזמינה" התנהגויות שלא מתקבלות יפה בסיטואציה אחרת...ובכל זאת,
סלח לי קדם, אני לא הייתי רוצה יחסים המתאפיינים בצעקות (למרות ההתפייסות וחוזר חלילה..)
וגם לא כאלה שמתבטאים בחופשיות....בדברים מסויימים.
נכון שזה קשה כשחיים בקרבה כה גדולה, אבל חז"ל אמרו כבר "להתרחק מדברים מכוערים"..
לא קל. אבל בכל זאת חושבת שצריך לשמור על גבולות כלשהם ומכובדות עצמית ושל הזולת.
אבל, כל אחד ומה שהתרגל אליו, ומה שחשוב לו. ואל תתפלא אם השם ישלח לך בדיוק את ההיפך מהאינטימיות
שאתה מחפש....יש לו חוש הומור, כידוע.
לא השפה, לא הגרפיקה, לא האינטימיות.
אני תוהה אם מישהו פרץ למשתמש של כקדם.
ופחח נו בעמת. כאילו במצבים אחרים אני מתבטא אחרת
או שאני מבלבל בינך לבין משתמש אחר
ואם לא אכפת לך אני דווקא למדתי בחינוך חילוני. לצערי.
גם במצבים אחרים, למה שלא תעדן טיפה את ההתבטאויות (לא מכירה כל כך, אבל זה
מה שאתה אומר). זה לא סותר להיות "דוגרי". בכלל לא.
איך עלי להבין שתגובה מסוימת שייכת אלי....פ.א. - אני צריכה ליטול סרגל ולמדוד את המרחק והזווית?.........
למשל - לגבי המנטליות האחרת שמישהו גדל בה (תגובת קדם) הוא התכוון אל תגובתי או אל תגובת נקדימון?....
כי זה עלול להיות דו שיח מגוחך (ולפעמים, מביך) של חרשים....
בתגובה אל
שבכלל לא מופיעה האפשרות 'בתגובה אל'
לא כל דבר צריך להגיד.
גם אם זה אמת.
לא צריך לדווח על מה כל אחד עשה בשרותים.
ובהזדמנות זו, אם אני מביאה איזו גרסא דינקותא לא שייכת שלי, נא להעיר לי. תודה רבה.
(בפרוזה כתבתי משהו על המוסיקה שאהבתי אוהבת, אתם לא מכירים וזה חילוני. אבל
ז ה לא כל כך נורא. נכון?
כל מיני צטולנטים או בישולים לא טריים שמתקלקלים מהר - עושים קילקולי קיבה.
דרך אגב צומות ותעניות זה מאוד בריא,
לנקות את הקיבה ולהוריד את הכרס.
ידוע שגורם מספר 1 לכל המחלות זה תזונה לא נכונה.
כְּקֶדֶםצולנט זה של אשכנתוזים
לפחות אנחנן אוכלים טעים
כדי לא להשתנות..
לפעמים יש יותר מדי צעקות, שוכחים שאפשר גם להשתנות.
לפעמים האישה נכנסת יותר מדי בגבר והוא יותר מדי בה..
האם אני בעד כנות? ברור. שונאת את כל הפייק אבל עדיין צריך לכבד את מי שעומד מולך.
תהיו ישראלים, תדברו, תגידו מה מפריע לכם, אל תשמרו בבטן אבל תזכרו שגם בדרך שבה אומרים דברים יש משמעות.
ולא, אני לא מדברת על המשפחות שיושבות ולא מדברות כי זה "לא מנומס".. בסוף זה סתם מתפוצץ להם בפנים ונתקע להם הפרצוף חמוץ
לא לזה אני מתכוונת.
אומרת את זה בחורה שצריכה לשתוק לפעמים מרוב כנות.
הכי הצחיק אותי כל פעם שאיכשהו נקלעתי למקלט לראות את כל האנשנים עם האופי אשכנזי במקלט רבים חחח
זה באמת כישרון
זה נקרא לדון בקול..
כמו שכל התרבות שהאשכנזים החילונים ייצרו ומייצרים זו לא פריצות, בהמיות והחפצה, זו אמנות.
כמו שכל הסטיות שהם דוחפים אליהן, הן לא סטיות אלא חלק מובנה מנפש האדם, ועובדה שיש על זה מחקרים אקדמאיים.
כמו שלסווג את מצביעי הליכוד לכמה רמות ולהמשיל כל רמה לסוג קוף אחר, זו לא גזענות אלא ניתוח קר ומודעות לאמת (ועוד הם טוענים שהיהדות גזענית)
