הם ישלחו אותי ויכלאו אותי ויאכילו בתרופות.
אוף.
אוף.
אוףאוףאוף.
זה כזה מטומטם.
הרצון המנוגד הזה אוכל ככ
אני לא הבת המושלמת שלה יותר |פורץ בבכי|
אבל עכשיו היא יודעת מה אני |מנסה להתעודד|
אבל זה לא מגיע לה |בוכה|
הם ישלחו אותי ויכלאו אותי ויאכילו בתרופות.
אוף.
אוף.
אוףאוףאוף.
זה כזה מטומטם.
הרצון המנוגד הזה אוכל ככ
אני לא הבת המושלמת שלה יותר |פורץ בבכי|
אבל עכשיו היא יודעת מה אני |מנסה להתעודד|
אבל זה לא מגיע לה |בוכה|
ואכזבתי אותה. כי היא תתפוס הכל כבריחה ואנחנו לא בורחים. ובאלי שתהיה לה הבת המושלמת. מגיע לה.
כי את הבת שלה והיא יודעת את זה ומבחינתה שלמות זה מי שאת
והאושר שלך.
אני מאמין בך
אני לא מושלמת
כי יש לי בעיות (שיודעים עליהן)
אז עכשיו אני והוא נחלוק "בשמחה" את תווית "הילד המתוסבך והבעייתי"
והיא ככ טובה ובאמת לא מגיע לה. באמת.
אבל אם היית מכירה אותה, היית מבינה כמה לא מגיע לה. האישה הזאת מדהימה. ואחרי כל מה שהיא עברה בחיים, הדבר האחרון שהיא צריכה זה אני, או הוא, או היא. היא צריכה ילדים מתוקים ומקסימים כמו השלושה האחרונים.
בסופו של דבר הם היו מגלים במוקדם ובמאוחר שאני לא מה שהם חשבו.
פשוט, לא ציפיתי שזה יהיה עכשיו.
והייתי מעדיפה שזה לא יהיה בכלל.
אבל את לא יודעת את כל הסיפור.
אני מעריכה את החשיבה שיש לך, באמת, אבל זה לא שייך למקרה שלי. (אני נשמעת הזוי, אני יודעת)
זה.. אחר.
והיא מעולם לא רצתה שאהיה כמוה. אני רציתי את זה. פשוט לא הלך לי ולא ילך לי. כי אני לא היא.
אבל זה לא מצדיק את זה שלא מגיע לה.
אני לא יודעת אם אני פוגעת, אבל אם כן אז סליחה.

אם הם יודעים
הם ידאגו
ואולי אתם צודקים
וזה הדבר הטוב.
מרשה לי לשלוח לך חיבוק?
וכי מה אומר.
כואב בבור הזה שלנו,
כואב ולבד וגם אלף חיבוקים לא ימלאו את החסר.
כואב, ואולי יום אחד תבוא שמש,
אבל בלתי אפשרי לשער עד כמה קשה להאמין שתבוא.
ואולי יש אנשים שמאמינים בנכונות מילות העידוד,
אבל בי כואב מכדי להאמין.
אז זה כל מה שיש לי לתת, עכשיו.
את החיבוק הכי אמיץ ומשתתף שבי.
כמה דמעות הוצאת מהמחבוא עכשיו.
הלוואי.
הלוואי שיהיה האור הזה, הארוך, שעוטף את כולם חוץ מהבודדים האלה
שבחוץ.
תמיד בחוץ.
הלוואי.
הלוואי שהם ישמחו, כולם, ככה פתאום. לתמיד.
גם את.
(אני לא מאמינה שמגיע לך ללכת. בסופו של דבר זה לא מגיע לאף אחד.
אולי עוד יש דברים יפים פה.)
הלוואי שלא יכאב.
מחזירה את החיבוק הכי טוב שאני יודעת.
גם לך מגיע.
אומרים שצליל זה רטט של אויר או תדר
זה לא נכון
צליל זה הגעגוע לשקט.
רגע אחרי שהשקט מופר יש צליל שהוא בדיוק הגעגוע הזה.
כלי נגינה לא מייצרים מוזיקה הם רק מפרים את הדממה, פוצעים את השקט.
הדם שנוזל מהפציעה הזאת זאת המנגינה.
כשמישהו מנסה לדחוס מוזיקה לקבצים או למדוד אותה בתדרים זה חילול הקודש.
חילול המנגינה.
החטא לא באוזן החטא בזה ששוכחים שהמוזיקה לא נמצאת בצלילים היא נמצאת ברווח שביניהם.
בשקט
בחלל
עד עכשיו היו צלילים של סערה שהלכו והתחזקו
ועלו
ונמתחו במתח מטריד
לא השאירו כמעט שקט ומרווח לנשום.
אתמול הכל התפרץ באיזה פראיות של טירוף.
עכשיו יש שקט
ומתחיל הצליל הבא.
כולם מחכים לדעת מה יהיה הצליל הבא
מה נשמע
מה נראה
מה יהיה
מי ינגן
אף אחד לא שם לב לשקט ולמרווח בין הכל.
פיזיקה של צלילים
לקחת קצת חופש
לרדת לסיני
אולי לחלק המערבי שלה
באזור חנוכה, קצת לפני
לסיני יורדים
אחר כך עולים בחזרה
מסע של חורף
למכרות הטורקיז
הצבע שלא מתאים לכלום
עם כלום
גם לא עם עצמו
כמה סמלי.
כשהכל כמו לולאה סגורה צריך לשבור אותה
שניה לפני חנוכה
רגע לפני האור
יורדים מערבה
צבעים
טעמים
צורות
צלילים
מים
חול
שמים
בעלי חיים
עננים
רוח
כן כן
עכשיו.
מממממ
יש שם עבודה זרה
לא נסתכל ולא נכנס למקדשים שלהם
סגור?
😂😂
מאנשים קרובים שאני מכיר והיו שם - התרשמתי שהודו יכולה להיות מדהימה, מיוחדת, למלא אותך בחוויות יוצאות דופן, נופים מדהימים, אך בו בזמן מאוד דוחה ומגעילה. הלם תרבותי, צפיפות, לכלוך, רעש, אשפה ברחובות, עוני מחריד….
הצבעים הריחות... החופש
באלי לטייל הרבה ועם הנופים שם
זורמת גם לסיני
מאוד פופולארי לטייל שם בשנים האחרונות- נראה לי אפילו נהיתה יותר פופולריות מהודו.
(ואחותי טסה לויטנאם בעוד כמה שבועות, לטיול של 10 ימים)
לכו להצביע!
גם בגשם!