את יודעת כמה התקפי לב קיבלתי?

אסור!!!

חבל, פשוט חבל. זה יכול להרוס למישהו את היום, וחבל שזה יפול על המצפון שלנו...

אני מספיק חסינה שאם שמישו מטומטם ילחיץ אותי לכייף שלו ..זה לא יהרוס לי עכשיו את כל היום

שטויות אז ..נלחצת לשנייה יעבוד עוד שנייה זה לא צריך להרוס לך עכשיו יום שלם ולהיכנס בגלל זה לדיכאון

לפחות אני לא ..אני מאלה של "חכה החכה הסתבכת איתי מהיום נקמות בהמשך"...

|נזכר| דקווא יש מזה משו כייף !!!!

פעם חברה שלי הלחיצה אותי סתם

וגלתה לי רק למחרת.

כל הלילה הקודם הייתי עצובה ומתוחה בגללה.

לא חבל?

זה לא טוב להיות יותר מידי רגישה בקטעים האלה

זה עוד הדברים הקטנים בחיים

בעז"ה שתגדלי (שנגדל) אני בטוחה שהיו דברים הרבה יותר מלחיצים ונצטרך להתמודד איתם ..

לא חושבת?

[אני בכוונה קצת הלכתי רחוק שתביני על מה דיברתי ..]

השאלה לאיזה הלחצות את מתכוונת.

ואני ממש לא רגישה בקטעים האלה, כן?

פשוט יש דברים שלא צוחקים עליהם,

ובכלל אסור להלחיץ לשווא.

תני דוגמא למה שאת מתכוונת ..

אבל להגיד לי שהיא נעלבה ממני

ולמחרת שהיא סתם עבדה עלי,

זה קצת מגעיל ומלחיץ. את לא חושבת?

וגם,

להלחיץ מישהו שאת ממש מיואשת ואין לך מושג מה לעשות,

ולגרום לו לחשוב בשבילך ולהיבהל בשבילך

פשוט כי הוא רגיש,

ואז הוא סובל.

להלחיץ מישהו סתם זה דבר טיפה בזוי,

אא"כ זה לא בדבר רציני מאוד (וגם אז כדאי להיזהר).

אני מתכוון, יש סיבה לזה שהאדם השני נלחץ.

כי אכפת לו. הוא לא רוצה שיהיה לך רע.

אז לנצל את זה נגדו?

נראה לי ממש לא מכבד.

|מרוגש|

בנות כמה הן?!... זה "הבדיחות" מכיתה א' ... זה סתם מעצבן האנשים עם הבדיחות האידיוטיות האלה..

ייאק ..אל תתייחסי אפילו !

אבל בקטנות עם חברים מתיחות מצחיקות/מלחיצות מתיחות טלפון עם חיקויים וכאלה ..

 עושים את זה הרבה במסיבות זה שופך...או סתם כל מיני יציאות סטלניות

ותאמיני לי שחבר/ה שעושים עלייה אמבוש תזרום ותצחק אחרי זה ולא תיכנס לדיכי

לפחות אצלנו ...

 אנחנו לא בקטע של "שמעתי שהיא אמרה שהיא לא תהיה חברה שלך בגלל ש..."

נו בחיית!!! מה הם בני שלוש?! אני לא סובלת את ההומור הזה.. והוא כ"כ לא מצחיק!

כי זה באמת לא מצחיק וסתם, תסלחי לי- מפגר.

אבל תהנו, מה אכפת לי.

בשביל להחליט מה עושים אם עושים.

הדעות היו בערך ככה:

למה כן – כי זה מגבש, זה גורם למקום של קרבה, זה מצחיק, וזה סה"כ קצת מכות, כאילו מישהו לוקח את זה קשה.

למה לא – כי יש אנשים שלא לוקחים את זה בקלות, ואז הפגיעה משמעותית ומשאירה חותם רע.

נראה שגם כאן מגיעות אותן טענות – זה בא ממקום של כיף וצחוקים ולא בשביל לפגוע, אבל בכל זאת יש סיכוי שזה יפגע, וברור שכשהאדם מאמין זה לא נעים לא, אז למה זה טוב?

עדיף לא לקחת את הסיכון...

[[[טוב יש את אלה שההומור שלהם הוא בלי טקט ואז באמת לא רצוי..]]

אבל אני דיברתי על סתם מתיחות בין חברים!  מה יש לכם אני בטוחה שכול ילד/ה בחור/ה בעולם יצא לפחות פעם לעשות מתיחה לחברים שלו.. 

אנחנו כולה בתיכון!!! מה הכבדות הזאת??!!..מה אתם עושים שיש לכם קאמפ ?משחקים שש בש

כאילו כל הכייף במחנה / במפגשים ..סתם שמשעמם זה הקטעים האלה עם החברים ~

מה כולם פתאום משחקים אותה מלאי אחריות ומנומסים ..

אני יודעת יפה מאוד שלכל אחד יש צד קצת שובב בלב ~ אנחנו עוד צעירים להזכירכם!

@rakonto סתם מעניין אותי..בן כמה אתה?

ברור שגם להומור יש גבולות וצריך לדעת מתי מתאים ומתי לא ..זה לא סותר!

 ואו אנשים קצת טייפה כבדים אתם ~

קבלו את נאום חיי.

אבל רציני.

אני ילדה\בחורה, ואני לא חושבת שיצא לי לעשות מתיחות לחברות שלי. כי זה באמת מסוכן.

ואני אומרת לך מה שאני אומרת הרבה פעמים- אנחנו בתיכון, נכון, אבל אם עכשיו 'נתאמן' על שטויות, החיים שלנו עלולים להימשך ככה. אני לא אומרת לשבת כל היום ולהתחנך, אבל כן לקחת אחריות על עצמנו. אם עכשיו נעשה חיים משוגעים ונמתח חברים ונעשה צחוקים מעבר לגבול המותר ורצוי- יהיה לנו קשה מאד להמשיך הלאה ולהתאפס באיזשהו גיל.

קאמפ? מחנה, ילדה. מחנה. ("אם תחנה עלי מחנה", לא אם תחנה עלי קאמפ)

במחנות אני נהנית עם החברות. בכלל לא חסר לי הצחוקים על חשבון מישהו אחר, אנחנו מטיילות יחד, שרות, משחקות, צוחקות... ואם מישהי מותחת אותנו, זה נגמר ב"מצחיק נורא, בואו נתבגר".

ואני ממש לא משחקת את עצמי מלאת אחריות ומנומסת. אני גם לא כזו,

אבל יש גבול לטעם טוב.

והומור אפשר למצוא במקומות אחרים. מנסיוני בשבט- בכל פעולה זה נגמר במצב כפית, ואנחנו צוחקות אחת עם השניה. אפילו להיפך- אם מישהי מערבת מתיחות זה יכול להיגמר בקרירות.

ואני לא יודעת שש בש

ורקונטו בן 18 בערך.

 אנחנו לא ילדים קטנים שמחפשים לעשות צרות..ואני לא אומרת שזה חובה למתוח אנשים

אני אומרת שזה כייף לספר צ'יזבטים בלילה עם פנס ואז מישו יוצא מהמקלחת עם סדין לבן

וכולם צורחים ..זה כייף להעיר מישו שנוחר בצרחות של "המורה יולדת המסדרון"!!!!!!

אז לראות איך הם מזנקים מהמיטה כמו גורילות עם קופאין  או לנער מישו שנרדם ולהגיד לו בהיסטריה "איפה המפתחות של הצוללת"!!!והוא עונה לך מתוח שינה ."בתא בראשון"

או לצייר למישהי צרעת על הפנים  או כל מיני דברים עם משחת שיניים וכ"ו..

ברור שלא עושים רק את זה כל היום גם יושבים מדברים צוחקים אבל אני חושבת שבחלק הגדול והבלתי נשכח והכיפי בקאמפים וכאלה.. זה המתיחות ..

לא צריך להגזים איתם ולא צריך להיות מהחננות שיושבים כל היום ולומדים אטלס! זה לא רע

להשתולל קצת לפעמים .. וזה לא קשור בכלל להרגל יש גיל וזמן מסויים שמותר לנו לעשות את זה

אח"כ שגולים זה כבר עולם אחר עול אחר רצינות אחרת ..עכשיו זה הזמן שלנו  וכן נכון

 אני בתיכון so?.. זה לא אומר כלום עלי/הרצינות שלי/ הציונים שלי/ האופי שלי ..

אני פשוט יודעת מתי הזמן לכל דבר זה הכול! 

קפיש?..

באמת שכמעט בכיתי כשקראתי את זה...

נעבור פרה פרה. ואני בכוונה קטנונית.

א. צ'יזבט- אני פשוט נגד הדבר הזה. סתם להבהיל אנשים, שאני גם די בטוחה שזה אסור מההלכה. זה מסוכן נורא ויכול במקרה הרע לגרום לבהלה נוראית ובמקרה היותר נוראי להתקפי לב ודומיהם. אני יודעת שזה לא נפוץ, אבל כמעט אף פעם את לא יכולה להיות בטוחה בחוזק של מי שעומד לפנייך.

ב. להעיר מישהו- פשוט גזל שינה. אסור מההלכה ולא אנושי בכלל. אין אפשרות להחזיר את זה. את מוכנה להסביר לי איך את לוקחת את כל הבעיות האלה על עצמך? ואני לא מבינה מה כיף בזה. בא לי לבכות על זה שצוחקים מזה.

ג. להעיר מישהו ולחכות שיגיד שטות- פשוט ניצול גועלי ורדוד. אח"כ כשהוא מתעורר וכולם צוחקים הוא לא יצחק, הוא ירצה לקבור את עצמו. דברים כאלה יכולים להיגמר בשנאה עצמית וחס וחלילה בהתאבדות. שוב, את מוכנה לקחת על עצמך סיכון כזה? אני לא שואלת אם מתאים לך להיות בצד השני כי את תגידי שלא אכפת לך. אני מכירה המון אנשים שהיו נעלבים מזה נורא.

ד. לצייר על מישהי- ואם היא לא רוצה? ואם היא תתעורר מזה? (ראה סעיף ב') ואם היא תיעלב מזה, כי אכפת לה מאיך שהיא נראית? ואם- אם היא אלרגית לצבע? אני מכירה שני אנשים שאלרגים לגואש. זה יכול להיגמר בבית חולים.

ה. משחת שיניים- מניסיון, זה מגעיל ולא נעים. זה שורף, זה לא יורד בקלות, וכשמתהפכים בלילה כל השק"ש מתלכלך. ואת לא מבינה כמה שזה לא נעים מהחברות שרואות אותך. וממי שעשתה לך את זה. לא רוצה שיגעו בי כשאני ישנה, אני מאמינה שככה עוד הרבה אנשים.

ו. אם את נהנית מהמתיחות על אחרים אני באמת ממליצה לך לעבוד על זה, ולא ממקום רע. פשוט, מי שנהנה כשאחר סובל, זה קצת בעייתי...

ז. אני נראית לך חננה שיושבת עם אטלס? במחנות עושים דברים אחרים מהנים ומחברים.

רוצה חוויה אישית?

עשינו פעם לילה ביחד, כל השבט. הייתי נורא עייפה אז נרדמתי בין הראשונות, באמצע הלילה קמתי מלוכלכת, כשכמה בנות צוחקות, אחת עם משחת שיניים ביד, וכולן רואות אותי במצב שאני לא רוצה שיראו אותי בו. לקח המון זמן עד שירד לי, ואחר כך גם הרבה זמן עד שנרדמתי שוב. וכמובן עם המון חששות שזה יקרה עוד פעם. למחרת הייתי עייפה ולא קמתי בקלות, ונהרסה לי המסיבה. (ועוד החברה שעשתה את זה נדבקה כל כך ועשתה פרצופים שאני לא זורמת. התחשק לי באותו רגע רק להתרחק ממנה כמה שיותר.)

את מבינה?

[סורי אבל חחח..להעלב?! גזל שינה?! דום לב?!]

אני לא אריב איתך על זה , כי אני רואה שאת בכלל לא בכיוון להבין אותי. אז בקצרה..

א) מסתבר שהחברים שלי כבר עברו את הגיל הרגיש הזה שנעלבים מדבר כזה

ב) אצלנו יש חוק בסיסי כזה שברור לכולם שאין דבר כזה לישון במחנה!

ג) אפחד לא מכריח אותך לשמוע צ'יזבטים מי שמפחד הולך לדבר בחדר אחר ..

ומי שאוהב צ'יזבט יודע שזה "מפחיד" ובאיזה שהו קטע יבהילו אותו ( זה כל הקטע בצ'יזבט ~)

א. זה לא גיל. זה אופי ומצב רוח.

ב. ארבעה ימים בלי שינה. ספרי לי על זה.

ג. ואם אין חדר אחר?

אני לגמרי עם יעל.

מיכל, אני חושב שאת לא מצליחה להפנים שיש אנשים שלא נהנים מזה, לא כולם כמוך.

את מבינה?

את להשליך מהתגובה שלך לאיך שכל אחד אחר היה מגיב לזה.

באמת, תנסי רגע להעמיד את עצמך במקומם.

*את לא יכולה להשליך וכו'

בעע. ><

אני הבנתי למה שהיא מתכוונת ~

ותשימו לב שניכם שאני דיברתי כל הזמן הזה עלי ועל הסביבה שלי אישית  ..

שאני מכירה את החברה שלי בערך-14שנים אני יודעת טוב מאוד על האופי שלהם

אני יודעת טוב מאוד שהם לא ייבהלו /יבכו/ יעלבו אם נספר להם צ'יזבט או נמתח אותם

כי הם עצמם עושים את זה ..

אנחנו לא עושים דברים שיכולים לגרום למישו התקף לב או משו בסגנון..

חח זה נשמע שהבנתם ממני שאני ממש מופרעת?!

אבל רציני כמה מהתיאורים שלך לגבי רגשות של אנשים טיפה מוגזמים מדי לבחור/ה ממוצאה בגיל 17+..תאמיני לי שכולנו בוגרים ומבינים שצוחקים איתם ולא עליהם

וגם אם צוחקים עליהם זה מהומור ומאהבה וח"ו לא בכוונה לפגוע במישו 

ואם את חושבת שזה יכול לגרום ל..  אז זה לא!

שיודעים מתי הזמן שמתאים להומור ומתי לא!! ויש גבולות! ויש טקט במתיחות! ..

אז הכל הולך זורם ונהנים מזה ~

שוב אני מדברת על החברים שלי נראלך שאנחנו כאלה רעים שנמתח מישו רגיש - זה באמת מגעיל! 

ועוד דבר ליידע בכללי

-אופי ומצב רוח זה מאוד אבל מאוד קשור לגיל !

- אם זה ידעו שלא ישנים זה כבר בעיה אישית למי "שמסתכן" והולך לישון

-אין דבר כזה שאין חדרים בקאמפ..

נראלי שאת ואני בכלל לא באותו כיוון ~

@מיכל =>

עניתי לך. נא לקרוא

תיכוניסט בדיוק כמוך...

שאתה/חברים שלך אפעם לא עשיתם מתיחות בקטנה אחד על השני  צ'יזבטים וכאלה..?!

..

 חח אוקיי..

אבל לא בקטע שיכול להלחיץ אותם.

למשל, עבדתי על מישהו (בעזרת שני חברים) שהייתי מאושפז למשך שנתיים במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים.

החזקנו את זה לחודש ואח"כ סיפרנו לו שזה בצחוק...

אבל אני לעולם לא אגיד לבנאדם משהו כמו "אובחנתי כחולה בX" או דברים אחרים שיבזבזו רגשות שלו.

אם לא הבנת תגידי ואני אסביר ביתר פירוט.

שאנחנו לא עושים דברים מסוכנים ..

אני לא מצליחה להבין מה הבעיה עם זה?

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים