מכתב וגילוי לב לציונות הדתית 

  אלדר לאו -סליחה

הדברים הכתובים כאן כתובים באופן אישי בעקבות מכתבו של אלדר לאו שהתפרסם על ידי אביו ברשת המדיה בו הוא כתב את תסכלו ממחנה הסיירים של בני עקיבא ומוחה על כך שלא נתנה להם (הבנים והבנות) את האפשרות להיות ביחד כרצונם 
ומפנה האצבע מאשימה על כך שמחנכים את הציבור ל"צניעות מזויפת" ולא לחברה ערכית ומעורבת לכתחילה.

הדברים כתובים בלשון יחיד אך לאחר מחשבה מופנים לכל הציונות הדתית ולכל אלה שאכפת להם מעתיד הנוער והעתיד בכלל. 

בתחילה קראתי את דברייך ודבריו של אביך והתמלאתי כעס אולי אפילו זלזול וכידוע האצבעות קלות על המקלדת בעידננו המתקדם והייתי קרוב לתת דרור לכעס שבי אך התפללתי שזה לא יקרה וצללתי פנימה לחשוב ולשקול מילים והנה באתי (נקי כמה שיכולתי) ופותח אני את לבי בצורה הכי גלויה וחשופה ואלה הם דבריי אלייך ואולי לציונות הדתית בכללותה.

אז מי אתה אלדר לאו? באמת שאיני מכיר את אישיותך או מעשייך בזמנך הפנוי, על פניו בחור בן 15 הכותב בצורה רהוטה הלוקח חלק בתנועת נוער המבקשת להנחיל ערכים ולהצמיח ציבור למנהיגות מתוך "תורה ועבודה","אהבת העם והארץ","קידוש ה' " ועוד הרבה מילים גדולות כאלה, כך זה היה לפחות כשאני הייתי בגילך (לא לפני הרבה זמן רק 11 שנים) והאמת שכמעט ולא הייתי קשור לתנועה מלבד פעם אחת שנתבקשתי להיות שליח במקום מסוים בשבת ארגון ולבסוף אמרו שמצאו משהו אחר ואני נאלצתי לוותר על הדבר החשוב הזה.
אך כנראה שדברים רבים השתנו ב11 שנים ומכתבך זועק אותם זעקה שמחרישה אוזניים, ולא ידידי הצעיר לא מפני שהצדק אתך אלא מפני שהמכתב שלך הוא שיקוף כואב על מצב הנוער, שיקוף כואב על איך אידאולוגיה גדולה מביאה חורבן. 

אני אינני צדיק ואף רחוק מזה שנות אור ואם התוודה על האמת הקושי והמאבק הפנימי על שמירת הקדושה והצניעות לא פסח עלי כלל  ואני נוחל כישלונות והצלחות בכל יום, בכל רגע, וערגת הכיסופים לאהבה וזוגיות מנגנים עמוק עמוק בתוכי, הסקרנות והבדידות מצלפים בי ומשאירים צלקותיהם כואבות וצורבות       ואשר על כן אולי היה נכון שאשתוק כי איני טוב יותר מכל אדם אחר ואף גם ממך בוודאי קטונתי שאני מעולם לא נכחתי במחנה סיירים ואולי אש האידאולוגיה שכבתה בי מעט, בוערת בך הרבה, ועל כך יש לי רק להתמלאות כבוד וערכה אליך   אך מאחר ונראה שהתבלבלת ולא דיברת על קושי אישי אלא הרמת דגל שעליו מתנוסס דמותו של גדול דור, אדם שכל כולו קרבת אלוקים נזדעזעתי עד עמקי נשמתי וחשתי צורך לזעוק על כבודו של אדם גדול  וכך אתה כותב:

"אני כותב את הדברים האלה בכניסת יום ג' אלול, יום פטירתו של הרב קוק זצ"ל, המורה הגדול של בני עקיבא. התנועה שהכיר הרב קוק לפני שמונים שנה חינכה אנשים גדולים לקחת אחריות לעתיד המדינה ולתיקון החברה ולא עסקה בקליפות חיצוניות חסרות משמעות. אולי זה היום שתנועת בני עקיבא שלי תקבל על עצמה, כחלק מתהליך התשובה הכולל, להפסיק להפריד ולהרחיק בהרחקות חיצוניות בין בנים לבנות ולחנך לחברה משותפת שיש בה קדושה ויש בה צניעות.

ובאיזה זכות ויהירות אתה משתמש בשמו של הרב קוק וקורא לבקשת שמירת הצניעות כהתעסקות "בקליפות חיצוניות חסרות משמעות" וכמה פסקאות מעל שאלת "יש מישהו שמרגיש חוסר צניעות כשבני נוער יושבים ביחד ושרים זמירות של סעודה שלישית?" והנה אותו גדול דור שאתה מנפנף בשמו זועק שחור על גבי לבן כך:

"המינים, הבנים והבנות, צריכים להתבדל במחלקות מיוחדות. אין שיעור להקלקלה החינוכית, הבאה ע"י איחוד בלתי-טבעי זה בבתי-ספרינו, לקטנים וגם לגדולים" (איגרות הראיה ב נא-נב).

"העירוב של המינים, הבנים והבנות, בכל בתי הספר, ובייחוד הגימנסיה, שאנו עסוקים כבר בבוגרים… דיו לנו להראות בידם, לא את דגל ישראל סבא, כי-אם את דגלה של יון העתיקה" (שם סג).

אם מחפש אתה לעשות שקר בנפשך או לתת דרור ליצרייך  עשה זאת בשם עצמך פול את נפילותייך,והזדקף בעליותיך  חפש את דרכך נסה,בדוק ,טעם וכו' אך בשום אופן לא בשמם של גדולים שדברייך וודאי גרמו להם להתהפך בקברם ולא תחת כותרות עבות על חברה מתוקנת וצניעות כאשר כל דברייך הם הפך אותם מושגים 

וחשוב לומר שאינך אשם כי מבוגרים ממך עושים את אותו דבר  שנים רבות כשהם ביודעין מעוותים את תורותיו של הרב הקוק זצ"ל בניסיון להכשיר דברים שלא יעלה על הדעת להכשירם והכל נטבל במקווה "אהבת ישראל וההכלה" 

אז סליחה אלדר 
סליחה שלא נתנו לך להתרועע עם בני המין השני כאוות נפשך 
סליחה שהיו מדריכים שרצו שיישאר קצת משמעות מהמחנה הזה ולא פסטיבל של פנוים פניות (במקרה הטוב) 
סליחה שחסכו מנערה תמימה את הסיוט של לעמוד מול הוריה ולומר להם ביום הולדתה ה14 שנראה לה שהיא בהריון 
והכל התחיל בקומזיץ ושירת אדרבה תן בלבנו שהגיע עד לב השמיים 

סליחה

פספסת ידידי הצעיר שלא באשמתך 
ופספסה איתך הנהגת הציבור המרבה לשאול ולתהות כיצד להיטיב עם הנוער הנפלא שלנו המלא עוצמות וערכים (מלח הארץ,ולא בציניות) ולא שמה לב שהיד המגדלת היא היד הזורעת בו בלבול וכאוס רק שהכל במילים גבוהות והרבה אידאולוגיה.

"וכחלק מתהליך התשובה הכולל..." עליו אתה כותב בסוף דברייך  הייתי מציע לך לבקש סליחה ממדריכיך ורכזייך ולעלות במוצאי יום פטירתו של הרב קוק זצל על קברו ולבקש בהירות על דרך האמת ולשאול אותו עם זה בסדר שאתה מנפנף בשמו ומבקש לעקור את כל מה שמסר עליו נפש 

ואני שואל "איך אנשים קטנים מחבלים במפעל גדול" ?!?!

ושוב אזכיר (ולא לשם צניעות מזויפת, אני באמת מרגיש ככה)
 שאני קטן שבקטנים, ורחוק מצדקות אך אני משתדל לדעת את מקומי וכשאני נכשל ונופל או לחלופין קבוע את רמתי הדתית 
אינני הופך זאת לנחלת הכלל ומחפש הכשרים.

בכאב גדול ואהבה רבה 
בברכת אני לדודי ודודי לי 
שיהא הכל נחת רוח לפניו יתברך

שנה מבורכת והרבה הצלחה

אלישוב הר שלום 
0527763244

------------------------------------------------------------
מכתבו של אלדר במלואו:

"איך אנשים קטנים מחבלים במפעל גדול/ אלדר לאו
מחנה סיירים הוא ללא ספק אחד השיאים בפעילות של בני עקיבא. עוד רגע הרבה מאתנו כבר יוצאים להדרכה וכבר מרגישים חלק מהאחריות לאופי של התנועה. ובגלל זה אני כותב לכם את המכתב הזה. 
כמה טיפשות יכולה לייצר מחשבה דתית רדודה וחלולה. בכל מיני הזדמנויות לאורך המחנה הנהדר הזה צצו משום מקום אנשים שנשאו בתואר "רכז" וכמו שוטרי הטליבאן רדפו אחרי כל תופעה של מפגש בין בנים לבנות. תגידו, יש מישהו שמרגיש חוסר צניעות כשבני נוער יושבים ביחד ושרים זמירות של סעודה שלישית? למה דוחפים לנו צניעות מזויפת במקום לחנך לחברה מעורבת לכתחילה? מגיע לנו חינוך עמוק יותר שמלמד אותנו איך מתנהלת חברה שמקפידה על צניעות באמת, ולא רק מתהדרת בהפרדה חיצונית של בנים ובנות. 
לא בא לי להרחיב כאן בדוגמאות של המקרים בהם התערבו השוטרים האלה וניסו להפריד אותנו בכוח, כאילו הפכנו את המחנה לבית בושת. איך יכול להיות שעומדת לפני רכזת וגוערת בי "אל תרבה שיחה עם האשה"? מי בחר בה להיות דמות חינוכית עבורי?
אני כותב את הדברים האלה לא כדי להבעיר אש ולשמח את כל האויבים שלנו אלא כדי לתקן מבפנים. הקלקולים של החברה שלנו לא יבואו לידי תיקון בתפיסה שטוחה שכזו. אני מציע להנהגת בני עקיבא להקדיש זמן רציני יותר ללימוד התוכן הפנימי של הצניעות ולמנוע מאנשים קיצוניים לקלקל את שמה הטוב של התנועה. 

אני כותב את הדברים האלה בכניסת יום ג' אלול, יום פטירתו של הרב קוק זצ"ל, המורה הגדול של בני עקיבא. התנועה שהכיר הרב קוק לפני שמונים שנה חינכה אנשים גדולים לקחת אחריות לעתיד המדינה ולתיקון החברה ולא עסקה בקליפות חיצוניות חסרות משמעות. אולי זה היום שתנועת בני עקיבא שלי תקבל על עצמה, כחלק מתהליך התשובה הכולל, להפסיק להפריד ולהרחיק בהרחקות חיצוניות בין בנים לבנות ולחנך לחברה משותפת שיש בה קדושה ויש בה צניעות."