אבל זה לא כ"כ געגוע כמו שזה כמיהה או תקווה או סתם חיים בסרט.

"הכל סובב את האשכנזים". 

"הכל סובב את האשכנזים". 

את *חושבת* שאת מתגעגעת אליהם. למעשה את כמהה ומקווה לפגוש אותם.

כי המילה העברית 'געגוע' מתייחסת, טכנית, לדברים שהכרת ועכשיו אינם.

אז זה יפה לומר מתגעגעת, אבל פחות נכון.

"הכל סובב את האשכנזים". 

ואולי על אותו המשקל,

שמעת פעם על "ללוות שמחה מהעתיד"?

ואני מפחדת להשתמש בה

אמרת שאת מתגעגעת לילדים שלך.

אמרת שהם כרגע כבר חלק ממך, והחלק איננו עדיין.

למרות שהם עדיין אינם קיימים, יש בך את חסרונם.

זה כואב.

אך באותה המידה בדיוק-

יש בך כבר, אף שטרם קרו, את אלף השמחות הקטנות שיביאו לך.

את היד הקטנה שתגשש אחר ידך כשיחשיך פתאום חדר המדרגות,

את הראש שיונח על כתפך בביטחון גמור כי שם הכל יהיה בסדר,

את הפרח המרוט שתקבלי בצהריים אחד עמוס וחם וצוהל.

את היום הראשון בגן, בכיתה א', את אי האמון המאושר במסיבת הסידור.

את הסודות הקטנים שיילחשו רק באוזן שלך- מכל האוזניים שבעולם.

יש בך את כל אלה.

ובאותה מידה שאפשרי לחוש את הגעגוע,

אפשרי לחוש את השמחה שוודאי תהיה.

זה כל כך מרגיע ונעים.

לדעת בוודאות שתבוא וללוות אותה לרגע,

את השמחה המחבקת ההיא, עד לכאן,

עד לכאן הדחוק והלבדי, ולשמוח באמת.

והכלל הזה תופס ורלוונטי בהרבה תרחישים בחיים

לבעלי כלבים שהולכים עם כלבם במקומות ציבוריים.

אם הכלב מותר, ללא מחסום לפיו, אסור ללכת איתו

ואם הכלב אסור, עם מחסום, מותר להסתובב איתו בפרהסיה.

אבל המשפט הזה תופס בהרבה מצבים החיים.

-בנהיגה, דווקא שיש פס לבן ואסור לעקוף רכב איטי - הנתיב ממול פנוי ואפשר היה לעקוף בבטחה...

וכשיש קו מקווקו ומותר לעקוף - התנועה ממול עמוסה ולא מאפשרת לצאת לעקיפה..

או מתאר את הפרווילגיות שבעלי עמדה ושררה מרשים לעצמם בניגוד לציבור. מה שמותר לנבחרים אסור לבוחרים... (למשל, שכר חברי הכנסת צמוד למדד וצמוד לעוד כל מיני דברים, כך הם חוקקו לעצמם והשכר עולה ועולה - אבל ציבור השכירים הרגיל לא זוכה לכאלו צ'ופרים...)

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מחיי היום יום.

אז הוא היה עובר

הוא קיבל כמעט 2.5 אחוז מהקולות

גם ככה הוא לא היה עובר.

ואני דווקא תומך שכל מפלגה תתמקד בעצמה ולא בחסרונות של המפלגות האחרות.

הוא קיבל רק 1.6 אחוזים.