אני חייבת להפסיק עם זה..

אבל זה לא כ"כ געגוע כמו שזה כמיהה או תקווה או סתם חיים בסרט.

זו לא כמיהה או תקווה.
אני מרגישה כאילו זה כבר חלק ממני, ועד שזה יגיע אלי בעתיד - אני מתגעגעת.


(הבהרה: לא מדובר בחתן)
(סוף הבהרה)

זה כמו שתכירי מישהי.
ומלא זמן לא תראי אותה.
ותתגעגעי.

גם אני.
מלא זמן לא ראיתי את ה***** שלי.
ואני מתגעגעת.
אבל אני אראה רק בעתיד.
ועד אז, אני מתגעגעת.

קצת יותר הגיוני עכשיו?

כי אני לא כ"כ מבינה איך זה אפשרי להתגעגע למשהו שעדיין לא קרה ..

כי אני מתגעגעת לעתיד.

ולכן הוא יפה 

אני מתגעגעת לילדים שלי.

הם כבר חלק ממני. פיזית. (מבחינת פוטנציאל לחיים)

אבל ייקח עוד זמן עד שאני אפגוש מי מהם. ועוד הרבה זמן עד שאפגוש את כולם.

ועד אז, אני מתגעגעת.




אני לא כמהה לפגוש אותם.
אני לא מקווה לפגוש אותם.
אני מתגעגעת אליהם.

את *חושבת* שאת מתגעגעת אליהם. למעשה את כמהה ומקווה לפגוש אותם.

כי המילה העברית 'געגוע' מתייחסת, טכנית, לדברים שהכרת ועכשיו אינם.

אז זה יפה לומר מתגעגעת, אבל פחות נכון.

ורגשות לא נוטים לכפוף את עצמם לחוקי ההגיון.


|הולך לפינה|
|מתיישב|
|פורס בריסטול|
|שולף ארטליין|
|כותב|
אף אחד לא מבין אותי!
|מניף|

אבל - זאת לא המשמעות הנכונה 

|מרושע ואוהב את זה| 

אבל איפשהו במקורות זה נמצא. כן, אנחנו מתגעגעים לילדים שלנו עוד לפני שהם בתכנון בכלל.

יש רגעים שזה שורף אותי ויש רגעים שזה מנחם אותי ושוטף אותי באור.
אני מאןד מתגעגעת לילדה שלי.

ואולי על אותו המשקל,

שמעת פעם על "ללוות שמחה מהעתיד"?

ואני מפחדת להשתמש בה

אבל זה נשמע מפחיד.

תפרטי?

אמרת שאת מתגעגעת לילדים שלך.

אמרת שהם כרגע כבר חלק ממך, והחלק איננו עדיין.

למרות שהם עדיין אינם קיימים, יש בך את חסרונם.

זה כואב.

אך באותה המידה בדיוק-

יש בך כבר, אף שטרם קרו, את אלף השמחות הקטנות שיביאו לך.

את היד הקטנה שתגשש אחר ידך כשיחשיך פתאום חדר המדרגות,

את הראש שיונח על כתפך בביטחון גמור כי שם הכל יהיה בסדר,

את הפרח המרוט שתקבלי בצהריים אחד עמוס וחם וצוהל.

את היום הראשון בגן, בכיתה א', את אי האמון המאושר במסיבת הסידור.

את הסודות הקטנים שיילחשו רק באוזן שלך- מכל האוזניים שבעולם.

יש בך את כל אלה.

ובאותה מידה שאפשרי לחוש את הגעגוע,

אפשרי לחוש את השמחה שוודאי תהיה.

זה כל כך מרגיע ונעים.

לדעת בוודאות שתבוא וללוות אותה לרגע,

את השמחה המחבקת ההיא, עד לכאן,

עד לכאן הדחוק והלבדי, ולשמוח באמת.

כן. אמרתי. |נבוך|

יש לי רצון לגדול. אבל ככ טוב לי במקום שלי עכשיו

אשכרה.