גם בנשואים בזמן מסויים אסור , ולא נרחיב

ואם הוא ממש דוס הייתי שמח שתגידו לו שאת אוהבת אותו. 

ואני יסריט את ה- הבעה על הפנים שלו.

ואם לא היה את המושג של כבוד האדם. 

הייתם זוכים לצפות בערוץ שאני פותח ביוטיוב, רק על כאלו סגנונות... 

ה"צניעות" עד הנישואין - הם בדיוק כמו כל רווק ורווקה.

אלא שהשאלה היא עד כמה דברים כאלה, בשלב של יצירת היתכנות לנישואין, קרבת-הלב בסיסית, הם מתאימים או לא, לצורך הענין.

אולי כדאי לשאול רב שמבין ענין בדברים הללו. עשה לך רב.

לדעתי, שווה איפוק עדין, בצד זה שמראים את הרצון, לחיזוק הוודאות. והפרטים משתנים לפי הענין.

שאלה:
לפי ההלכה הרי אין שואלים בשלום אשה כלל, האם כאשר נמצאים בקשר עם בחורה למטרת נישואים מותר לשאול אותה מה שלומה, גם בטלפון וגם ב-SMS?

תשובה:

אני חושב שכן. אסור לשאול כדי שאדם לא יבוא לידי התקרבות יתירה. כאן כל המטרה שלו היא ליצור התקרבות, כדי שיחליטו שהם יכולים להקים בית נאמן בישראל.

מקור

מה שאמרתי, ואולי יותר קיצוני:

"התקרבות" כדי שיחליטו שהם יכולים - ולא מעבר לכך. לא סתם כדי "לפרוק" וליצור קרבה מעבר לכך. מדבר על "לשאול בשלומה"...

נראה שבכלל לא בראש שלו, ה"התקרבות" שעליה מדובר פה. מוטב לשאול אותו ישירות, לפני שמקישים מדבר לדבר.

ובאופן כללי, ברור שיש דברים שיוצרים את ההיתכנות הבסיסית לצורך נישואין, בשביל זה מכירים, ויש דברים שהם "מעבר". תלוי לגופו של ענין.

"גדרי ה"צניעות" עד הנישואין - הם בדיוק כמו כל רווק ורווקה"

ועל זה הרב ליאור בודאי חולק.

על מה שאני כתבתי, גדרי הצניעות (בהתייחס לשאלתה שבסוף), בוודאי שאינו חולק.

כאן מדובר על פרט - דומה למה ש"אסור לאדם לישא אשה עד שיראנה", שזה צורך ספציפי לנישואין - עד כמה ביטויים מסויימים יוצרים קרבה בסיסית טובה שעוזרת לוודאות של ההחלטה, ומהיכן זה כבר מעבר כך. זה לא הנושא של "צניעות" באופן כללי. ולכך אני כיוונתי. שלא תהיה מחשבה כאילו "הלכות צניעות" משתנים בלי נישואין (זה די מובן מהודעתי. אחרת, לא היה צריך "שאלת רב", כפי שהצעתי..).

ברור שבהלכות "צניעות" לא משתנה דבר עקרוני, עד לנישואין.  לגבי מה ששייך ל"התקרבות כדי שיחליטו" בלשונו, זה בדיוק מה שכתבתי "יצירת היתכנות לנישואין. קרבת הלב הבסיסית". ובאמת בדבר כזה, תלוי לגופו של ענין. הרב ליאור שליט"א מדבר על הרבה פחות ממה שנידון כאן, כי על זה שאלו אותו, "שאילת שלום"..

'אוהבת' זו מילה חזקה, עוצמתית ועמוקה.

הייתי ממליצה לך לשמור אותה בינתיים..

ושיהיה בשעה טובה

 אותו יצר שמפתה לומר לפני החתונה מילים שמתאימות לאחריה זה אותו יצר שמונע מלומר אותם אחרי החתונה כי הוא יודע כמה הם חשובות...

שאסור לומר דברים שמקרבים בין בני זוג.  לכן אסור להגיד לבחור מילים כאלה.  תשמרי לאחרי החתונה .

בהצלחה ממש !

לא חושב שכל הרבנים סוברים ככה...

יש גדרים ברורים לאיסורי קרבה האלו.

" מניין שלא ידבר עמה דברים בטלים , שנאמר" ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב ". בדרכי טהרה כתוב שדברים בטלים הם מילים שגורמות קירבה , כמו מילות אהבה . 

זה שאולי "לא כל הרבנים.." היום זה לא מדד .  הרבה רבנים גם נגד קורבנות , ובניין בית המקדש , ונגד מאבק על ארץ ישראל 

דרכי טהרה פרק ה.

לא "דיבור" - אלא שחוק וקלות ראש.

[אבל זה לא הנושא של שרשור זה. ולא מקישים מדבר לדבר. וגם בנישואין, צריך להבין את הגדר המדובר. שלא יבוא להיות "מחמיר" במה שלא נכון]

[או יותר נכון - מה שאני התייחסתי.. כי אתה אולי במקור כן התכוונת לזה]

היא כתבה שיש "דיבורים האסורים" גם אז,

והוא שאל מקור -

הבאתי מקור. וציינתי על מה המקור מדבר.

גם אמרתי שזה לא נוגע ישירות לשרשור.

לכן כתבתי, שמה שעניתי פה, לא נגע ישירות לנושא השרשור, אלא רק לשאלה המקומית על "מקור" לעניין שהוא שאל עליו. נקודתית.

לכן ציינתי, ליתר-ביטחון, שמה שאני כותב זה על מקור לגבי עצם הענין, שיש "גדר" לגבי סוג מסויים של יחס/דיבור, בתקופות הללו שאחרי נישואין, כפי שהכותבת ציינה.

אם מבחינתך זה עד כדי כך, למה שלא תתארסו ותחסכי לעצמך את השאלה?

זה טוב.

אבל לגבי השאלה - זה לא משנה כלום עד החתונה. לכאן או לכאן.

ה"אירוסין" אינם משנים מאומה מבחינת הלכות הצניעות. אדרבה, כבר החליטו..  לכן, צריך לבדוק לגופו של ענין.

דברים לוקחים זמן... לא הכל קורה ברגע אחד.

קצת נסחפת.

עד שאין טבעת אין כלום. והיו דברים  מעולם, ועוד יהיו. בשלב הזה רצוי ונכון לשמור על איפוק. לטובת כל הצדדים המעורבים.

כשיגיע הרגע הזה,ותהיה בקשר כזה,אז נדבר...

(מאחלת לך בקרוב..)

לבין אוהבת.

אני אישית חושבת שאוהבת זו באמת מילה עוצמתית ולכן עדיף להשאיר אותה לאחרי החתונה

(אלא אם כן יש קושי בקשר ואז אפשר לשקול כל עניין לגופו)

ודווקא במילים שהצגת אין בעיה להשתמש, וההפך, טוב להגיד שמתגעגעים וחושבים אחד על השני

כדי כן לעורר את הרגש

זו מילה גסה?

ה' ישמור!איפה חיים אנשים..איפה...

אבל מה המילה שאחרי?

מה תגידי שתגיעי לרמה שתאהבי יותר? באיזו מילה תשתמשי?

'אוהבת' זו המילה הכי חזקה להביע אהבה, ואני לא חושבת שיש אהבה מקסימלית בקשר שלא בנישואין.

פשוט אומרים לך פה שחבל להפחית מהעוצמה שלה.

לא ישאר לך במה להקפיץ את הזוגיות

וגם ככה אין השוואה בין לפני החתונה לאחרי החתונה ברמת האהבה

(אחרי החתונה זו אהבה הרבה יותר אמיתית וקרובה ללא השוואה ללפני, אז באמת מתאים להגיד "אוהבת")

אבל מאיפה הבאת שכתבתי שזו מילה גסה? ההפך..

ולדניאל- הכוונה היא שאחד אוהב והשני לא, אז לפעמים מתאים לעלות את הנושא מהצד האוהב (לא תמיד, תלוי מקרה)

פשוט לא נכון!מניסיון,כן?

תאמיני לי שישאר ועוד איך להקפיץ את הזוגיות...

וזה שאחרי החתונה האהבה היא אחרת,זה עדיין לא אומר שאי אפשר לומר זאת לפני החתונה.

לא ראיתי את המושג רוח ההלכה לא ברמב"ם ,שו"ע , ש"ך ,ט"ז , מגן אברהם וכו'.  

חוץ מחזון איש בכיבוד הורים שכותב שיש עניין לעשות את רצון ההורים גם בדברים שלא נוגעים אליהם. 

בהלכה יש : מותר ,אסור ,חייב קרבן , מידת חסידות , וכו' .  מאיפה הבאת את רוח ההלכה?

אשמח למקורות 

שנה טובה 

כל אחד יגיד וישתמש במלים שמתאימות ונוחות לו.

אבל לא להביע רגש בכלל?ולשמור אותו רק לאחר החתונה? ממש לא לעניין!!!

רגש,

אפשר גם ע"י החמָאה חמה לשני.

חבל להקצין דברים שנאמרו כאן. 

ואכן, יש מקום גם לאיפוק ולשמור דברים לאח"כ. בלי להיכנס בדיוק לפרטים.

אבל מה שאני אומר -

זה שזה לא רק מה "שמתאים לרוחו" (אם הוא בכלל שואל ומתייעץ..),

אלא שיש בכך, לדעתי, גם אמת כלשהי של מה שעדיף.

ובהיות שזו תקופה שיכולה להיות די "סוחפת", אז יש דבר יפה בכך שאנשים גם מרגישים, אבל גם מתייעצים לפעמים עד היכן כדאי.

מנסיון שאני ראיתי מאנשים כאן - אלו ששמרו על דברים מסויימים עד אחרי החתונה (ולא כי "לא היה להם חשק לומר".. היה מאד. טבעי) - ממש שמחו בכך אח"כ.

לתת לבחורה ביטחון ברצון של הבחור (אגב, "מי שלא היה אומר לי".. לעבור כמה וכמה שאומרים כך, זה לגמרי לא יתרון..).

ובוודאי שרואים "שמחה" כשמישהו אומר כך.

אבל בחורה היא לא לבדה, ויש עוד צדדים לענין - הן מהצד העכשווי של הגדר הראוי במצב של לא נשואים בין בחור לבחורה, והן מצד החשבון לטווח ארוך, כאשר ביטויים כאלה בד"כ גם "נסחפים", והשארת חלקם לאחרי הנישואין רק תורמת, כפי שכבר הסברתי.

האיזון ומה - אכן שווה מחשבה, לעיתים שאלה, ושימת לב.

"קשקושים"..

וכשמכנים כך דברים רציניים שאחרים אומרים, זה לא הופך, כמובן, להיות יותר אמיתי.

ה"נימוק המכריע", "איפה אתם חיים, במאה שערים"... אין בו ולא כלום כמובן. ושאלות הלכתיות/ערכיות, אינן שייכות למאה שערים דווקא..

ואכן, יפה כתבו שיש ביטויים שלא כדאי להשתמש בהם לפני הנישואין (אני גם לא מחזיק כלל מהביטוי "חבר/ה".. אין "מעמד" כזה בפני עצמו). פעמים לא-מעטות זה מקלקל, לפעמים "קרבה יתרה" מעבר למה שראוי/נצרך לצורך הוודאות של הנישואין; ואכן יש בעלי נסיון שמאד שמחו ששמרו ביטויים מסויימים לאחרי הנישואין, וזה החזיק אצלם היטב, דווקא כי זה בא מתוך תחושת השינוי במעמד, לגמרי, כנשואים - ולא רק מתוך ה"חשק לומר" שלפני כן.

וגם הדוגמאות ש/הבאת לביטויים - אינן דומות אחת לשניה.

לא קשור בדווקא ל"דוס".

ולדעתי, את טועה באותה טעות שוב, של "סטיגמות" ("מי שדוס". "איפה אתם חיים, במאה שערים"..).

יש ענין של הערכת-מצב, הן בגישה הלכתית, והן בגישה כלפי הענין מבחינת הסדר של בנין הקשר וטובתו - מה ראוי וכדאי ומה לא.

וכבר אמרתי - הפרטים, זו כבר שאלה.

ציטוט : " יכול ידבר עימה דברים בטלים? תלמוד לומר  " ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב" .

אז בגלל זה להימנע מביטויי חיבה כאלה ואחרים?

בגלל זה לסתום את פה עד שמתחתנים??

נו באמת!איפה אתם חיים תגידו?

לקנות מתנות מטופשות כל היום אחד לשניה,רק ככה להביע אהבה?

ולא צריך להגזים- לסתום ת'פה  

זה נקרא לשמור על אש קטנה כמו שאומרים.. זה משתלם, אל תראי את זה כעונש

כדי להראות שאני מעוניין אני לא צריך להגיד שאני חולם\ אוהב\ חושב וכו'..

מספיק לתת מתנה פה ושם.. שיחת טלפון... 

מי שלא חולם עלייך זה אומר שהוא לא מעוניין? 

רוב אלה שחיי הנישואין שלהם התחילו ככה... עם ירח דבש.. ברקים ורעמים

אח"כ נגמרו רע...

כי במקום לקחת את חיי הנישואין ברצינות.. במקום להחליט שהם הולכים לבנות אהבה

הם פשוט מכורים לרגש הילדותי והנמוך של אהבה (מה שהם חושבים)

לכן אח"כ כשזה נגמר גם חיי הנישואין שלהם נגמרים

קודם כל... אני ספציפית לא יוצא עם אף אחת יותר מ6-7 פגישות מ-ק-ס-י-מ-ו-ם

אבל עזבי... לא על זה הדיון

אני לא מתכוון לייבש אותה..אחרי שהתברר לי שהיא מתאימה לי מבחינת אופי ומבחינת שאיפות וכו'. 

אני קובע תאריך וחלאס...

וברור שאני יגיד לה שאני מעוניין... שאני מחכה ליום החתונה...

מה צריך יותר מזה? 

מבחינה הלכתית- עדיף שתשאלי את הרב שלך.

מבחינה נפשית/רעיונית/או-כל-בחינה-אחרת- אני אישית הייתי מחכה עוד קצת עם מילות חיבה כמו: אוהבת וכו'.

להגיד ישר ולפנים: "אוהבת"- כל עוד אינך באמת יכולה לאהוב אותו בצורה המקסימלית בעצם מפחיתה מערך המילה. וחבל.

אגב- לא ציינת האם הוא בעצמו שולח לך מכתבים/סמסים באותו סגנון. אם כן- מדובר במצב אחר.

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!