גם בנשואים בזמן מסויים אסור , ולא נרחיב

ואם הוא ממש דוס הייתי שמח שתגידו לו שאת אוהבת אותו. 

ואני יסריט את ה- הבעה על הפנים שלו.

ואם לא היה את המושג של כבוד האדם. 

הייתם זוכים לצפות בערוץ שאני פותח ביוטיוב, רק על כאלו סגנונות... 

ה"צניעות" עד הנישואין - הם בדיוק כמו כל רווק ורווקה.

אלא שהשאלה היא עד כמה דברים כאלה, בשלב של יצירת היתכנות לנישואין, קרבת-הלב בסיסית, הם מתאימים או לא, לצורך הענין.

אולי כדאי לשאול רב שמבין ענין בדברים הללו. עשה לך רב.

לדעתי, שווה איפוק עדין, בצד זה שמראים את הרצון, לחיזוק הוודאות. והפרטים משתנים לפי הענין.

שאלה:
לפי ההלכה הרי אין שואלים בשלום אשה כלל, האם כאשר נמצאים בקשר עם בחורה למטרת נישואים מותר לשאול אותה מה שלומה, גם בטלפון וגם ב-SMS?

תשובה:

אני חושב שכן. אסור לשאול כדי שאדם לא יבוא לידי התקרבות יתירה. כאן כל המטרה שלו היא ליצור התקרבות, כדי שיחליטו שהם יכולים להקים בית נאמן בישראל.

מקור

מה שאמרתי, ואולי יותר קיצוני:

"התקרבות" כדי שיחליטו שהם יכולים - ולא מעבר לכך. לא סתם כדי "לפרוק" וליצור קרבה מעבר לכך. מדבר על "לשאול בשלומה"...

נראה שבכלל לא בראש שלו, ה"התקרבות" שעליה מדובר פה. מוטב לשאול אותו ישירות, לפני שמקישים מדבר לדבר.

ובאופן כללי, ברור שיש דברים שיוצרים את ההיתכנות הבסיסית לצורך נישואין, בשביל זה מכירים, ויש דברים שהם "מעבר". תלוי לגופו של ענין.

"גדרי ה"צניעות" עד הנישואין - הם בדיוק כמו כל רווק ורווקה"

ועל זה הרב ליאור בודאי חולק.

על מה שאני כתבתי, גדרי הצניעות (בהתייחס לשאלתה שבסוף), בוודאי שאינו חולק.

כאן מדובר על פרט - דומה למה ש"אסור לאדם לישא אשה עד שיראנה", שזה צורך ספציפי לנישואין - עד כמה ביטויים מסויימים יוצרים קרבה בסיסית טובה שעוזרת לוודאות של ההחלטה, ומהיכן זה כבר מעבר כך. זה לא הנושא של "צניעות" באופן כללי. ולכך אני כיוונתי. שלא תהיה מחשבה כאילו "הלכות צניעות" משתנים בלי נישואין (זה די מובן מהודעתי. אחרת, לא היה צריך "שאלת רב", כפי שהצעתי..).

ברור שבהלכות "צניעות" לא משתנה דבר עקרוני, עד לנישואין.  לגבי מה ששייך ל"התקרבות כדי שיחליטו" בלשונו, זה בדיוק מה שכתבתי "יצירת היתכנות לנישואין. קרבת הלב הבסיסית". ובאמת בדבר כזה, תלוי לגופו של ענין. הרב ליאור שליט"א מדבר על הרבה פחות ממה שנידון כאן, כי על זה שאלו אותו, "שאילת שלום"..

'אוהבת' זו מילה חזקה, עוצמתית ועמוקה.

הייתי ממליצה לך לשמור אותה בינתיים..

ושיהיה בשעה טובה

 אותו יצר שמפתה לומר לפני החתונה מילים שמתאימות לאחריה זה אותו יצר שמונע מלומר אותם אחרי החתונה כי הוא יודע כמה הם חשובות...

שאסור לומר דברים שמקרבים בין בני זוג.  לכן אסור להגיד לבחור מילים כאלה.  תשמרי לאחרי החתונה .

בהצלחה ממש !

לא חושב שכל הרבנים סוברים ככה...

יש גדרים ברורים לאיסורי קרבה האלו.

" מניין שלא ידבר עמה דברים בטלים , שנאמר" ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב ". בדרכי טהרה כתוב שדברים בטלים הם מילים שגורמות קירבה , כמו מילות אהבה . 

זה שאולי "לא כל הרבנים.." היום זה לא מדד .  הרבה רבנים גם נגד קורבנות , ובניין בית המקדש , ונגד מאבק על ארץ ישראל 

דרכי טהרה פרק ה.

לא "דיבור" - אלא שחוק וקלות ראש.

[אבל זה לא הנושא של שרשור זה. ולא מקישים מדבר לדבר. וגם בנישואין, צריך להבין את הגדר המדובר. שלא יבוא להיות "מחמיר" במה שלא נכון]

[או יותר נכון - מה שאני התייחסתי.. כי אתה אולי במקור כן התכוונת לזה]

היא כתבה שיש "דיבורים האסורים" גם אז,

והוא שאל מקור -

הבאתי מקור. וציינתי על מה המקור מדבר.

גם אמרתי שזה לא נוגע ישירות לשרשור.

לכן כתבתי, שמה שעניתי פה, לא נגע ישירות לנושא השרשור, אלא רק לשאלה המקומית על "מקור" לעניין שהוא שאל עליו. נקודתית.

לכן ציינתי, ליתר-ביטחון, שמה שאני כותב זה על מקור לגבי עצם הענין, שיש "גדר" לגבי סוג מסויים של יחס/דיבור, בתקופות הללו שאחרי נישואין, כפי שהכותבת ציינה.

אם מבחינתך זה עד כדי כך, למה שלא תתארסו ותחסכי לעצמך את השאלה?

זה טוב.

אבל לגבי השאלה - זה לא משנה כלום עד החתונה. לכאן או לכאן.

ה"אירוסין" אינם משנים מאומה מבחינת הלכות הצניעות. אדרבה, כבר החליטו..  לכן, צריך לבדוק לגופו של ענין.

דברים לוקחים זמן... לא הכל קורה ברגע אחד.

קצת נסחפת.

עד שאין טבעת אין כלום. והיו דברים  מעולם, ועוד יהיו. בשלב הזה רצוי ונכון לשמור על איפוק. לטובת כל הצדדים המעורבים.

כשיגיע הרגע הזה,ותהיה בקשר כזה,אז נדבר...

(מאחלת לך בקרוב..)

לבין אוהבת.

אני אישית חושבת שאוהבת זו באמת מילה עוצמתית ולכן עדיף להשאיר אותה לאחרי החתונה

(אלא אם כן יש קושי בקשר ואז אפשר לשקול כל עניין לגופו)

ודווקא במילים שהצגת אין בעיה להשתמש, וההפך, טוב להגיד שמתגעגעים וחושבים אחד על השני

כדי כן לעורר את הרגש

זו מילה גסה?

ה' ישמור!איפה חיים אנשים..איפה...

אבל מה המילה שאחרי?

מה תגידי שתגיעי לרמה שתאהבי יותר? באיזו מילה תשתמשי?

'אוהבת' זו המילה הכי חזקה להביע אהבה, ואני לא חושבת שיש אהבה מקסימלית בקשר שלא בנישואין.

פשוט אומרים לך פה שחבל להפחית מהעוצמה שלה.

לא ישאר לך במה להקפיץ את הזוגיות

וגם ככה אין השוואה בין לפני החתונה לאחרי החתונה ברמת האהבה

(אחרי החתונה זו אהבה הרבה יותר אמיתית וקרובה ללא השוואה ללפני, אז באמת מתאים להגיד "אוהבת")

אבל מאיפה הבאת שכתבתי שזו מילה גסה? ההפך..

ולדניאל- הכוונה היא שאחד אוהב והשני לא, אז לפעמים מתאים לעלות את הנושא מהצד האוהב (לא תמיד, תלוי מקרה)

פשוט לא נכון!מניסיון,כן?

תאמיני לי שישאר ועוד איך להקפיץ את הזוגיות...

וזה שאחרי החתונה האהבה היא אחרת,זה עדיין לא אומר שאי אפשר לומר זאת לפני החתונה.

לא ראיתי את המושג רוח ההלכה לא ברמב"ם ,שו"ע , ש"ך ,ט"ז , מגן אברהם וכו'.  

חוץ מחזון איש בכיבוד הורים שכותב שיש עניין לעשות את רצון ההורים גם בדברים שלא נוגעים אליהם. 

בהלכה יש : מותר ,אסור ,חייב קרבן , מידת חסידות , וכו' .  מאיפה הבאת את רוח ההלכה?

אשמח למקורות 

שנה טובה 

כל אחד יגיד וישתמש במלים שמתאימות ונוחות לו.

אבל לא להביע רגש בכלל?ולשמור אותו רק לאחר החתונה? ממש לא לעניין!!!

רגש,

אפשר גם ע"י החמָאה חמה לשני.

חבל להקצין דברים שנאמרו כאן. 

ואכן, יש מקום גם לאיפוק ולשמור דברים לאח"כ. בלי להיכנס בדיוק לפרטים.

אבל מה שאני אומר -

זה שזה לא רק מה "שמתאים לרוחו" (אם הוא בכלל שואל ומתייעץ..),

אלא שיש בכך, לדעתי, גם אמת כלשהי של מה שעדיף.

ובהיות שזו תקופה שיכולה להיות די "סוחפת", אז יש דבר יפה בכך שאנשים גם מרגישים, אבל גם מתייעצים לפעמים עד היכן כדאי.

מנסיון שאני ראיתי מאנשים כאן - אלו ששמרו על דברים מסויימים עד אחרי החתונה (ולא כי "לא היה להם חשק לומר".. היה מאד. טבעי) - ממש שמחו בכך אח"כ.

לתת לבחורה ביטחון ברצון של הבחור (אגב, "מי שלא היה אומר לי".. לעבור כמה וכמה שאומרים כך, זה לגמרי לא יתרון..).

ובוודאי שרואים "שמחה" כשמישהו אומר כך.

אבל בחורה היא לא לבדה, ויש עוד צדדים לענין - הן מהצד העכשווי של הגדר הראוי במצב של לא נשואים בין בחור לבחורה, והן מצד החשבון לטווח ארוך, כאשר ביטויים כאלה בד"כ גם "נסחפים", והשארת חלקם לאחרי הנישואין רק תורמת, כפי שכבר הסברתי.

האיזון ומה - אכן שווה מחשבה, לעיתים שאלה, ושימת לב.

"קשקושים"..

וכשמכנים כך דברים רציניים שאחרים אומרים, זה לא הופך, כמובן, להיות יותר אמיתי.

ה"נימוק המכריע", "איפה אתם חיים, במאה שערים"... אין בו ולא כלום כמובן. ושאלות הלכתיות/ערכיות, אינן שייכות למאה שערים דווקא..

ואכן, יפה כתבו שיש ביטויים שלא כדאי להשתמש בהם לפני הנישואין (אני גם לא מחזיק כלל מהביטוי "חבר/ה".. אין "מעמד" כזה בפני עצמו). פעמים לא-מעטות זה מקלקל, לפעמים "קרבה יתרה" מעבר למה שראוי/נצרך לצורך הוודאות של הנישואין; ואכן יש בעלי נסיון שמאד שמחו ששמרו ביטויים מסויימים לאחרי הנישואין, וזה החזיק אצלם היטב, דווקא כי זה בא מתוך תחושת השינוי במעמד, לגמרי, כנשואים - ולא רק מתוך ה"חשק לומר" שלפני כן.

וגם הדוגמאות ש/הבאת לביטויים - אינן דומות אחת לשניה.

לא קשור בדווקא ל"דוס".

ולדעתי, את טועה באותה טעות שוב, של "סטיגמות" ("מי שדוס". "איפה אתם חיים, במאה שערים"..).

יש ענין של הערכת-מצב, הן בגישה הלכתית, והן בגישה כלפי הענין מבחינת הסדר של בנין הקשר וטובתו - מה ראוי וכדאי ומה לא.

וכבר אמרתי - הפרטים, זו כבר שאלה.

ציטוט : " יכול ידבר עימה דברים בטלים? תלמוד לומר  " ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב" .

אז בגלל זה להימנע מביטויי חיבה כאלה ואחרים?

בגלל זה לסתום את פה עד שמתחתנים??

נו באמת!איפה אתם חיים תגידו?

לקנות מתנות מטופשות כל היום אחד לשניה,רק ככה להביע אהבה?

ולא צריך להגזים- לסתום ת'פה  

זה נקרא לשמור על אש קטנה כמו שאומרים.. זה משתלם, אל תראי את זה כעונש

כדי להראות שאני מעוניין אני לא צריך להגיד שאני חולם\ אוהב\ חושב וכו'..

מספיק לתת מתנה פה ושם.. שיחת טלפון... 

מי שלא חולם עלייך זה אומר שהוא לא מעוניין? 

רוב אלה שחיי הנישואין שלהם התחילו ככה... עם ירח דבש.. ברקים ורעמים

אח"כ נגמרו רע...

כי במקום לקחת את חיי הנישואין ברצינות.. במקום להחליט שהם הולכים לבנות אהבה

הם פשוט מכורים לרגש הילדותי והנמוך של אהבה (מה שהם חושבים)

לכן אח"כ כשזה נגמר גם חיי הנישואין שלהם נגמרים

קודם כל... אני ספציפית לא יוצא עם אף אחת יותר מ6-7 פגישות מ-ק-ס-י-מ-ו-ם

אבל עזבי... לא על זה הדיון

אני לא מתכוון לייבש אותה..אחרי שהתברר לי שהיא מתאימה לי מבחינת אופי ומבחינת שאיפות וכו'. 

אני קובע תאריך וחלאס...

וברור שאני יגיד לה שאני מעוניין... שאני מחכה ליום החתונה...

מה צריך יותר מזה? 

מבחינה הלכתית- עדיף שתשאלי את הרב שלך.

מבחינה נפשית/רעיונית/או-כל-בחינה-אחרת- אני אישית הייתי מחכה עוד קצת עם מילות חיבה כמו: אוהבת וכו'.

להגיד ישר ולפנים: "אוהבת"- כל עוד אינך באמת יכולה לאהוב אותו בצורה המקסימלית בעצם מפחיתה מערך המילה. וחבל.

אגב- לא ציינת האם הוא בעצמו שולח לך מכתבים/סמסים באותו סגנון. אם כן- מדובר במצב אחר.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.