יונימאוד אהבתי את השילוב בסגנון הפיוטי - החריזה החוזרת, הפנייה אל ה'היא' הנעלמת. בחירת מילים מוצלחת באופן כללי.
הסף מרגיש לי טיפה מקוטע, זקוק לליטוש מסוים.
תודה 
התעייפתי מחיפושים, ואם נהיה כנים אלוהים, עייפת גם. אולי תמיד היית, כשהתרוצצתי ונשברתי אתה רק הסתכלת בעייפות אדישה.
ואני שוב פה רק איתך ועם העקבות היפות והפתייניות שלך.
הייתי פה אינספור פעמים, ועדיין לא יודעת איפה אני.
אני זוכרת את אבא בעיקר. בעיקר בלילות אני נזכרת אבא. והוא אומר לי לבוא לפה.
לא, הוא אף פעם לא אומר. הוא צועק. עד שאני מייחלת למות, אתה יודע.
אני קצת עייפה אמרתי כבר?
היא התקשרה אתמול ואמרה לי לא לחזור. או אולי לא ללכת. אני נשבעת שניסיתי להקשיב אבל זה קצת קשה.
אתה זוכר אותה? לא מאשימה אותך אם לא, כן זה קצת קשה להחזיק ראש. אני נאנחת לאט לראשונה.
הרבה אנשים הרבה תפקידים, לא אני ולא הם מבינים מי אני ומה הם ומה קורה בינינו. אז איך אתה תבין. אולי מעט אנשים. ממש מעט. ועדיין. הם שם והם פה ואני כבר לא זוכרת אם זה אמא או המורה שהכתה אותי שניסיתי.
אני משפשת את העיניים ומנסה להתמקד בחדר החשוך.
זה רק הריח שלך, אתה לא באמת פה, אף פעם לא היית. אף פעם לא הקשבת. אולי לא רצית. אולי רצית. אולי אתה כמו חירש נבוך לשאגותי. מנסה להבין את תנועת שפתי בלי יכולת.
אני מדליקה סיגריה לאט. פעם קצת כעסתי, אתה יודע, איך לא.
חיפשתי אותך בעיקר כדי שאוכל להטיח בך הכל. לירוק עליך קצת מהאפלה השחורה בעמקי נשמתי. אולי לקבל קצת נחמה תמורת כאב.
אני יונקת מהסיגריה בערפול חושים מענג.
אחותי רוצה חיבוק לפעמים. פעם היא רצתה חיבוק. למה אני מספרת לך את זה בכלל.
היא היתה ילדה מתוקה כזאת, והיא לא שנאה אותי.
אני מחייכת קצת בין השאיפות, עיני עצומות.
אתה יודע הייתי רעה אבל. הייתי מגעילה, הייתי חולה. והיא עדיין תמיד רצתה חיבוק. גם כשהפסיקה להגיד את זה.
אני נוגעת קלות בקצה הבוער של הסיגר, נהנית מאנקותיהם חסרות הישע של האצבעות.
זה קצת בגללך, וקצת בגללי, וקצת בגלל אבא. וגם הרבה באשמתי בעצם. רציתי קצת שתעניש אותי לפעמים. אולי הרבה.
קול של צעדים נשמע, אני אפילו לא טורחת לפתוח עיניים.
מישהו הגיע שוב, לא שזה משנה. הם באים והולכים יחד עם עליית וירידת השמש. ואני מרחפת לי פה ושם כשהם מדברים. וצועקים. ולוחשים. ונוגעים. ומשלמים.
תפילת יתושה.
מזמור מזמזם, מהמהם
חולף ליד אוזן, מרפרף
נוגע ולא
מרימה ע' קלין
(קלין מאד)
ותצילני מיד מנופפת
ומברק חשמל
ומתרסיס של מיתה
וכל מיני מנורות סגולות המתרגשות
ותשלח ברכה
וכו'
בעיפרון ובמכרות
כותבים וגם כורים
בcoalי coalות
וסימונים על הקירות
סימומים ועקירות
היינו צריכים לכתוב, אתה מבין?
לפרוק, נהיה כבד מאוד לחיות
למה המדענים לימדו על היסודות?
למה גילו את הסודות
ציפור שרה על ענף
אך בקרני המיקרוסקופ
מתלכדים מרבית תאיה:
פחם
פחם
תנו כבוד לחקלאי העיראקי
צעק המטורף על פתח המדרגות הנעות
כמה כאב לו לראות את העוברים והשבים
דמעות זלגו מעיניו מנחיריו
תנו כבוד! תנו כבוד!
כמה כבדים היבולים
כמה קופחת השמש
מה מתפתל בעבותות זקנו הלבן
שומעים את העור הפריך מיטגן בשמש הקופחת
המטורף לופת כתף של איזה עובר והוא מתנער באימה
חתיכת פסיכופת!
המטורף לא עומד בזה יותר
הוא בורח מהם, נוהרים לפניו
פרצופיהם האטומים, עיניהם המזוגגות
נערות מתפקעות בצחוק והוא מתגונן:
החקלאי העיראקי קם השכם בבוקר
עצמותיו חורקות
הוא שומע את ההרים העתיקים שרים שיר כבד
הוא חובש את חמורו ונוהם בגרון סדוק
למה אתן צוחקות
תנו כבוד
הן מביטות זו בזו בתמיהה מוגברת וצחוקן נכפל ומשתלש
לאיש לא אכפת
ששוקעת השמש בערב בעיראק
והחקלאי העיראקי חרש ורתם
שנצרב עורו בשמש
שנשחקו עצמותיו
גם הלילה יישתה ויבכה בדממה
תנו כבוד
מעניין מה הרקע לשיר הזה
סוד
אני רוצה שנבנה בית. נגור יחד, סוף סוף. נגד הפחדים, נגד הרוחות, בלי להסתתר במערות חשוכות. ניתן לי גב חזק, אפשר להעמיס אבנים כבדות. אני אשמח, אני אשמח לסחוב אבנים כבדות. מה דרוש לבנייה, אלמד ואבנה, קרשים אבנים מלט טיח חצץ לבנים יסודות? אלמד אבנה אחפור אעמיס, נבנה בית יפה תוכלי לדור בו. תחייכי, יפה, תשמחי! הנה קצה חיוך, הנה האופטימיות הדרושה, בואי עוד, אני כבר מתחיל
למה אני רועד? הברכיים עייפות, קצת לנוח, קצת לנוח. הבית מתקדם, מתקדם, לא חשוב. האגודל נשבר אז מחכים קצת. לא תמתחי רגליים? כל כך נעים בחושך? בואי נצא. אולי נכין אוכל יחד? שתיקה! אז נזמין שליח. כשאני ישן אני חולם רק על אבנים
ילד אין נשים, אינן קיימות. קח, תקנח את האף מה אכפת לי. כמה רגליים! כל הלילה חלמתי על האבנים המטפסות על הקירות! אין נשים, זדון!
לא צריך בתים, נעים במערות. לא השתקם האגודל, יש שתי ידיים. העיניים נעצמות לי, אני רואה עוד ועוד אבנים
קח את הממחטה ולך, מה אכפת לי.
התנים מייללים הרבה הלילה
והייתי ער וישן ומתנמנם
ונופל וקם
ומתחיל ומהאמצע וברגע
מגיע לסוף
ומתנקז להתחלה גאה, קהה
עומד על רגליי וידיי, נגד
כל רוחות שבעולם, רוח ים
רוח אדם ובהמה
ואלוהי הרוחות.
והחזקתי בכל ציפורן
מתנודד
מת - נודד
עד המסגרת השחורה
המשחררת,
עד עלות השחר
יפה. המשחקי מילים
למה טיוטה מספר 14 שהשיר , כל כך זורם ונובע...
גם הצלחת לעשות אווירה של לילה ,עם הרוחותוהמסרת השחורה
והשינה
גם אם אין להם אחיזה במציאות?
את התהייה הזאת תהיתי לאחר ששלחתי
קטע שירה שלי למנקדת, ובין היתר הופיע שם
הביטוי "חול שמיים" והיא שאלה אותי מה זה.
אמרתי לה שזה מושג מופשט שהמצאתי לצורך השיר
והיא ניקדה מה שניקדה.
מה דעתכם?
מוזרים..
לשלמה ארצי יש סגנון כתיבה אסוציאטיבי, כמעט סוריאליסטי, שבו הוא מחבר מילים שלא תמיד יוצרות היגיון תחבירי או מציאותי, אבל הן מייצרות אימג' או רגש חזק.
"חתולים מחשבנים את קצם לאחור" (מתוך: "תגידי")
"גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת" (מתוך: "גבר הולך לאיבוד")
"במטוס סילון, בתוך תא זכוכית, ראיתי את העיר שותה מכוס קפה" (מתוך: "שיר חייל")
"פתאום כשלא באת, הלכתי לאיבוד בתוך הדיאטה של עצמי" (מתוך: "פתאום כשלא באת")
ברי סחרוף (יחד עם דן תורן או מיכה שטרית שכתבו לו) משתמש בצירופים שמרגישים כמו חלום קדחת:
"חלליות": "חלליות רודפות אחריך, חלליות קוראות לי לחזור". השיר כולו מערבב מציאות תל-אביבית עם מדע בדיוני.
"הזיות": "הזיות, הלב פועם בתוך קופסת קרטון". תמונה פיזית מאוד מוחשית ותלושה בו זמנית.
(נעזרתי בגוגל כדי לנסח את התשובה)
תמיד תהיתי מה זה "גבר הולך דרך מרפסת"
פעם אמרו לי שזה שיר שהוא לא מוכן לפרש, לא יודע אם נכון או לא.
רק יודע שהוא גורם לי לבכות
לדעתי אפשר כל עוד מבינים מה הביטוי אמור להביע, אני הבנתי שהמושג חול שמים הוא סוגשל ערבוב בין חול על שפת הים(שמבטא הרבה) לבין ביטוי לרוחניות, אנלא יודעת אם לזה התכוונת אבל זה מה שעלה לי בראש...
מה שכן, כשעושים את זה(ובעצם בשירה בכלל...) צריך לזכור שכל אחד יפרש את זה בצורה שונה....
מוסיפה עוד תהייה משלי...
כשכותבים סיפור מציאותי אבל לא אמיתי(כזה שמבוסס על נתונים אמיתיים ולא על סיפור שקרה...) אפשר להמציא מושגים?
אני כותבת סיפור על התקופה של יציאת מצרים והתלבטתי האם ללבן לבנים(לייצר, להכין... לא מצאתי כל כך מילים אחרות...) יהיה בסדר כי ליבון זה משהו אחר אבל..
אסור.
"הבה נלבנה לבנים" זה ביטוי מהתורה במגדל בבל, אז זה מונח בסדר בהקשר שהזכרת.
אם זו עלילה בדיונית (או עתידית או פנטסטית [=קסם]) או סתם שהמצאת מושג / פועל, אז כל עוד הקורא מבין מה כתבת זה בסדר.
אבל!
אם רצית לשנות את חוקי העברית ולהשתמש בפועל הלא מתאים עבור פעולה מסוימת, או לעשות שילוב בין שני מושגים שאינם קשורים (חול ושמים) במטרה שהקורא יבין - לא טוב.
ממש כדאי להקפיד על העברית
למשלב גבוה לדעתי המילה "לקרוץ" יכולה לעבוד.
אם את נעזרת בתבנית - אפשר "לצקת" חומר לתוך תבנית.
להכין וליצור הן בסדר לדעתי...
וגם ללבן לבנים זה בסדר בהשאלה מהתורה
לענ''ד, לקרוץ לא מתאים למה שהיא מבקשת לתאר.
כשמסתכלים על ההקשר הכללי של הפעולה שהיא מבקשת לתאר, ועל המשמעות המילולית של המילה לקרוץ - לחתוך מתוך דבר קיים, לחצוב - וידוע שהכנת הלבנים במצרים לא נעשתה באופן כזה, זה לא יהיה מדויק להשתמש בפועל הזה.
***
אם כבר הגבתי פה, משתפת פה מה שרציתי להגיב לך למעלה @תמימלה..?:
לשאלתך איך לקרוא לפעולת הכנת הלבנים, מניחה פה הצעה למה שעשיתי עכשיו, ואת יכולה להיעזר בזה גם למקרים אחרים.
ניסיתי להבין קודם כל מה ההגדרה הכי מתאימה למילה שאני מחפשת (מה שם הפעולה...), ואז חקרתי קצת מה זה אומר, מה עושים שם בפועל. לצורך העניין החיפוש שלי היה איך קוראים לפעולת הכנת הלבנים. ואני מתבוננת במילים שעולות שם שמתארות את ההכנה - ערבוב, יצירה, יציקה, הכנה...
מפה כבר אפשר לבחור מה שמתיישב לך בהתאמה עם המשפט בטקסט הכללי. ואם עדיין לא מתיישב, לפחות יש לך שורשים קבילים לפעולה שאת מבקשת לתאר, ואת יכולה גם לבחור לנסח את המשפט אחרת בעזרתם, להרחיב את התיאור ולפרוט את הפעולות במקום לקצר לאחת .
ואגב, בדקתי לך במילון אבן שושן מעתיקה לך מהספר -
הפועל לָבַן - עשה לבנים, שם חומר נלוש בדפוסים ויבשו בשמש או שרפו בכבשן: ''הבה נלבנה לבנים" (בראשית יא ג).
- ''אין שורין טיט ברשות הרבים, ואין לובנין לבנים" (בבא מציעא י ה). - [לִלְבֹּן, לוֹבֵן, יִלְבֹּן]
ותבורכי על הרצון להביא דיוקים, זה חשוב כל כך.
העתקתי לי את זה ובע"ה משערת אשתמש בזה עוד הרבה, אינסוף תודות❤️
ועם זה שבדקת בשבילי במילון והבאת לי את זה ממש מחמם את הלב, מעריכה מאוד מאוד🙏
התלבטתי מוקדם יותר, אם להרחיב את התפיסה שלי על כמה זה חשוב מה שאת מבקשת לעשות במציאת המילים המדויקות, וכמה זה יכול להשפיע על השימוש התקין בשפה בהמשך ע''י הקוראים (או המקריאים...).
אבל הרגשתי שזה מיותר כרגע, אז השתדלתי לעשות את מה שיכולה במקומי כדי לתמוך בהשפעה שלך, וזה די לעשות מה שאני אוהבת, לחפש תשובות ולחקור שורשים...
אז החכמתי בדרך גם אני בזכותך.
(בסוגריים אגיד שהיה חשוב לי לעשות את החיפוש הזה, גם עבורי ולא להשאיר תשובות ברמת החיפוש בגוגל/ai...
המציאות מוכיחה שכמה שזה יכול לקצר תהליכים ולסייע, זה לא אותו דבר בכלל...
לפעמים גם ברמת התשובות שמתקבלות וכמה שמקיפות ונכונות, ובעיקר בגלל הרצון העמוק יותר לתמוך את העבודה בכלי הבינה שלנו.)
בהצלחה! ואם תרצי עצה מתישהו מוזמנת לתייג אותי או לכתוב לי.
הבנתני נכון או ש..
מדוע אי אפשר "ללבן לבנים"?
אז קודם כל, יצירתיות זה שם המשחק, ובמיוחד במילים זה מדהים לראות ולפגוש אותה.
דבר שני, לא יודעת אם הכרת שבעולם הספרות ובכלל בעולם הכתיבה יש מושג שנקרא אמצעים רטוריים, כלומר אמצעים ספרותיים.
חלקם מוכרים יותר בשמם הספרותי ושכיח למצוא אותם בשדה היצירה, ואת חלקם נפגוש אולי בלי לדעת שזה מה שהם. כמו כן, חלק מהאמצעים ישתייכו לגזרת התוכן של היצירה (דימוי, מטאפורה, משלב לשוני וכדו'), וחלקם יתבטאו במבנה היצירה (חריזה, אקרוסטיכון, פיוט, בלדה, מחזה וכדו').
כמעט כל דבר שקורה ביצירה אפשר להכניס לתוך אחת מהגדרות האמצעים הספרותיים, ואת הביטוי ''חול שמיים'' אפשר להכניס תחת הגדרת מטאפורה.
אפשר להעמיק רבות במונח אבל בהגדרה הפשוטה והקלה (הבאתי מאתר מטח)
ההגדרה של מטאפורה ''היא השאלה, וסוג של דימוי. היא יוצרת זהות משתמעת בין שני יסודות, ללא כ' הדימוי. יסוד או תכונה מועתקים משדה סמנטי אחד לאחר ונוצר צירוף מילולי חדש, ציור בעל משמעות מפתיעה.
המטאפורה היא צירוף מילולי שנוצר על ידי המשורר בדרך חדשה בכדי לבטא נתון בדרך שאינה מקובלת. מטאפורה היא צירוף שבו לפחות מילה אחת מופיעה בשינוי מובנו או משמעותו הליטרלית, מילונית. ישנה העתקה משימוש רגיל לשימוש בעל משמעות חדשה.
לא תמיד ברורה המשמעות העולה מתוך צירוף המילים המרכיב את המטאפורה ולכן יש לחפש משמעות שאינה מובנת מתוך ההגיון והלשון. למשל: כוכבי עיניה, צינת בדידותך, חיק הילדות.
בשפת היום יום נוצרה מטאפורה שחוקה, כלומר שימוש בפתגמים, בהשאלות נדושות משימוש, עד שאין שמים לב לכך שהן מטאפורות. למשל: יד הגורל, לב ים. '' עד כאן הציטוט.
ומעניין לקרוא את הביטוי בתוך השיר המקורי.
לסוג הביטוי שהמצאת קוראים מטאפורה - לקחת את המושג של חול על שפת הים והשתמשת בו בהשאלה לשמיים.
כמובן, יש גבול להמצאות... מילים שלא מתיישבות טוב עם כללי הדקדוק פחות נכון להמציא.
בשביל זה יש להביא את השירים לעורך לשון שהוא גם מנקד, ועדיף אחד כזה שמבין גם בשירה, כדי לקבוע אילו המצאות תקינות ואילו לא.
(גילוי נאות: אני עוסקת בזה.)
שאנשים לא יגידו לך מה לאכול ואיך ליצור את האומנות שלך.
אתה שואל אם אנשים יאהבו את זה?
אני מניח שקשה לדעת אבל כנראה שכן אם תשתמש בזה מספיק טוב.
אַל תַּשְׁאִירוּ אוֹתָנוּ לְבַד
לְהִתְמוֹדֵד עִם הַפְּחָדִים
אַל תַּשְׁאִירוּ אוֹתָנוּ לְבַד
עִם רְסִיסֵי חַיִּים
אַל תְּפוֹצְצוּ לוֹ אֶת הַשִּׂמְחָה
וְתַשְׁאִירוּ רַק זִכְרוֹנוֹת
מִקּוֹלוֹת הַפְּצוּעִים, הַצְּעָקוֹת,
וְהַמֵּתִים בַּתְּעָלוֹת
אַל תַּחְזִירוּ אוֹתָנוּ לְשָׁם
לָמוּת שׁוּב בְּיַחַד אִתָּם
תִּהְיוּ חֲכָמִים וְתַקְשִׁיבוּ גַּם לָנוּ
הַפְּצוּעִים שֶׁקּוֹלָם נָדַם
כִּי אֲנַחְנוּ הָיִינוּ שָׁם
בְּסֻגְ'עִיָּה אוֹ לְבָנוֹן
וְנִשְׁמָתֵנוּ לָעַד תְּדַמֵּם
אֶת מַשְׁבְּרֵי הַשִּׁגָּעוֹן
אֲנַחְנוּ הִקְרַבְנוּ הַכֹּל
שֶׁתּוּכְלוּ לִחְיוֹת כָּאן בְּשַׁלְוָה
אָז לָמָּה עַכְשָׁו אֲנִי צָרִיךְ
לִצְרֹחַ אֶל הַדְּמָמָה
בְּבַקָּשָׁה תִּהְיוּ רְגִישִׁים
בְּבַקָּשָׁה תַּרְגִּישׁוּ גַּם אוֹתָנוּ
שֶׁמִּסְתּוֹבְבִים בָּעוֹלָם כְּמוֹ מֵתִים
נוֹשְׂאִים אֶת שְׁאֵרִית חַיֵּינוּ
אַל תַּהַרְסוּ לָנוּ אֶת שִׂמְחַת הַחַג
אַל תִּפְתְּחוּ אֶת הַצַּלָּקוֹת וְהַפְּצָעִים
תְּנוּ לוֹ לִישֹׁן בְּשֶׁקֶט
לְלֹא רַעֲמֵי הַנַּפָּצִים
קישור לסיפור בהמשכים שאעלה אליו פרק ביום (לא כולל שישי ושבת).
רוב הסיפור כבר כתוב, אני עורך אותו ומעלה, כשאגיע לחלק הלא כתוב, גם אכתוב וגם אערוך.
אני מתכנן להוציא את הספר לאור באמזון, אבל עוד חזון למועד. עד אז - מוזמנים לתת לי את חוות דעתכם הכנה ולעזור לי להשתפר!
אך בסתר ליבי אני מקווה שכל מי שיקרא יהנה
כאילו, יש רק שלושה פרקים בינתיים ואני די במתח אז אולי אם באלך להעלות יותר מפרק ביום-אני ממש אשמח😅
הכתיבה מאוד יפה, הסיפור מעניין ואני נהנית לקרוא...
סופר צעיראחרונהאשתדל לעבוד קשה יותר ולהעלות יותר!
אתה דורש ממני לצאת לשוח בשדה-
ואני צועקת וצועקת וכלום לא קורה.
רב'ה הצילו! זה לא מספיק. מה עוד עכשיו?
לדבר עם מי שאמר והיה העולם?
מי אמר שהוא מקשיב לי? הרי יש הרבה לפניי בתור-
ולמה דווקא תיבות 'ריבונו של עולם' שלי יעמוד מול כיסא הכבוד?
מי אני בכלל? למה אני בכלל חשובה?
ואיך אפשר לכעוס על המלך? וגם לאוהב אותו בלי סיבה?
הולכת לאיבוד בשדה,
מאיפה מתחילים? למי פונים?
היי.. סליחה.. מישהו רואה פה אנשים?
ממשיכה ללכת. מחזיקה חזק את התיק.
מה אמורים לעשות?
טוב אז רק רציתי,
לבקש להתחזק באמונה.
להרגיש בטוחה. להרגיש שיש מי ששומע אותי גם כשאני אבודה.
לבקש שתחזיק אותי, שאמשיך להיות אובדת עצות בקדושה- ושלא אפול לשאול תחתיות כשאספת אותי משם בבושה.
תהיה גאה בי אבא.
גם משה רבנו השתדל... אבל איך כעסת עליו, שבעצמו הוא העז לזלזל!
ואמונה בעצמי יש לי? אז איך בך אני יכולה להאמין?
הרי גם רבנו הוכיח את התלמיד שחשב לעצמו שהוא מבין.
והאם אני תלמידה? האם אני בכלל ראויה?
ורק מתחננת להוציא זעקה מהלב-
"אבאל'ה הצילו.
הצילו אבאל'ה."
ואיך כולם יודעים באיזה שביל ללכת? ורק אני מטפסת על הגבעות- מלאה בשריטות וצלקות.
ככה נראת בת של מלך שאמורה להיות עשויה מאבנים טובות?
אבאל'ה, אם לא זעקה.
אז רק בקשה, לפני הקריאת שמע שעל המיטה.
בבוקר אם תחליט שאני הקטנה עדיין ראויה-
תעשה שיהיה לי טוב. שאצליח לפתוח את הסידור.
שאצליח ללחוש בקשה חרישית. שאצליח להיות אני. שאצליח לאהוב את כל מי שסביבי.
שאהיה בריאה ולא אפול לבורות של עצמי. שאעריך את כל השפע שנתת בתוכי.
שאזכור שאתה כאן ולא אתייאש. שאאמין שיש בשביל מה להתאושש.
שיאהבו אותי. יעריכו. יהיו אמיתיים.
שיזכרו שגם אני בן אדם שעוברים עליו דברים.
אל תעזוב אותי. אל תשחרר. אל תוותר.
אם אסק שמיים. שם אתה?
כל כך אמיתית כואבת, כנה.
נראה לי שכולם באותו מצב פחות או יותר.
אין ספק שהוא מקשיב לך ואוהב אותך ואכפת לו ממך.
אין לי ספק בכלל!
יש לי הרגשה שאת אחת היהודיות החביבות עליו ביותר. באמת!
