הדברים שהוא אומר לא חדשים.

ברור לכל שיש עולם הבא,

וגם חלק מהדברים שאמר אפילו מבוססים וכתובים.

ראיתי הרבה בסגנון הזה פעם, אני לא מתרגש.

לבנות את הציפייה למשיח
ואת התפיסה שלנו 
את הימים הנוראים האלה [תרתי משמע]
בעזרת סירטונים שכאלה [הגם אם הם אמיתיים או מומצאים]
..
לא נשמע טוב.

וכבר רמב"ם לימדנו "לא נדע מה יהיה -עד שיהיה"...

שהשם יעזור ויאירנו במאור תורתו!
בשורות טובות!

זה מסתדר היטב עם העובדה שהסיפור כולו מזוייף מתוכו. אנשים לא מתים מוות קליני כשהם "חולים מאוד" (במחלה סטנדרטית כמו שפעת, הצטננות וכדו'). דווקא הזיות כן יתכנו כשיש חום גבוה.

עדות אנונימית שמפיצים, בשם אישיות רבנית מוסמכת שמקורבת באופן אישי לסיפור זה כבר לא נשמע אמין במיוחד.

"ביחד עם הרב שיפצו שידרגו ושינו את העלילה מספר פעמים" מי שאמור לדעת על התהליך המדוייק של יצירת הסיפור זה רק הילד/ הרב, ולא נראה שהם שתפו בכך את אותה אישיות רבנית מקורבת.

זה לא מחייב שהסרטון נכון, אבל פותח עוד אפשריות.

למשל, האפשרות שזה לא סיפור שנבנה במכוון ע"י הרב, אלא הזיות חום [שמבוססות הרבה על דברים שהנער שמע קודם לכן, מסיפורי מוות קליני וכדומה], ושניהם באמת מאמינים לדברים.

יש לי מכלול נתונים שאין לי כח לפורטם.

חלקם מחשידים וחלקם דווקא תומכים באותנטיות.

לא הייתי ממהר לחרוץ את גורל הסיפור כהזייה גרידא או תרמית לחילופין רק בשל הגוון המטאפיזי

המובהק או בגלל פסיכולוגייה של הדחקת הפחד.

לעת עתה דעתי נוטה להאמין אך עם הסתייגויות מסויימות.

לגבי הטענה הכללית של חסדי אודות הפגישה עם ישו, אומר בקיצור נמרץ ובזהירות המירבית:

מעבר להשערה הסבירה בהחלט שישנם רבים שבודים דברים מליבם, גם התפיסה האלילית

לפעמים היא אינטרס של הקב"ה בתור שלב ביניים לאלו שלא יכולים לחוות קפיצה תודעתית

(וכעין שכתב הרמב"ם על הנצרות), והקב"ה מתנהל עם כל מאמין בדרכו שלו בדרך ליעד. וע"ע

בע"ז (נה.) [וכעי"ז שמעתי מהרב שרקי כתגובה לרב שבעקבות הטענה הזאת ביטל את אמיתות

התופעה]. זאת ועוד, יתכן שגם לאחר המיתה המקבל תופס את המידע לפי כלי הקיבול שהכין בחייו

ויש הרבה מה להרחיב בזה, אך זכר לדבר, דברי הרמ"א בספר תורה העולה אודות הנבואה. ודו"ק

כי קצרתי.

די בנקודה זו כבר אי אפשר להקשיב יותר להבלים האלה , די!

רמה של ממ״ד יסודי אולי.

איך אפשר להמשיך להקשיב אחרי החירטוט הזה?

נכון שחינכו אותנו לחשיבה מופשטת בכל מה שקשור לעולם שמעבר ובצדק,

אך זה לא אומר שלא קיים שם כלום. זה קיים אך לא במימד שלנו. אכן

מי שחווה את המימד ההוא כן יכול לתאר לפי מצבו אז מה ראה.

כשישעיהו אמר: "ראיתי את ה' יושב על כסא רם ונשא וכו'", הוא לא תיאר את הדברים

רק כדי לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע, אלא זה ממש מה שהוא ראה או יותר

נכון חווה לפי מצבו ומעמדו בשעת הנבואה. אלא שאנו במצבינו אנו צריכים לדעת שזה

לא בדיוק מה שאנו חושבים ומדמיינים במסגרת התבניות והמגבלות של העולם שלנו.

ולכן כמו שלא צריך להירתע מזה, כך לא צריך להירתע מכל מיני תיאורים ציוריים למדיי

הבדורים בספר הזוהר, ואם תרצה דוגמא ממש קרובה לתיאור הנ"ל מהעת האחרונה - 

קח לך עלעול קטן בספר מנחת יהודה לפני השינה.

הלוא הוא הרמב"ם בעצמו הכיר בישויות רוחניות נבדלות בדרגות שונות, שאף יכולות ללבוש צורה גשמית.

על הסיפא של דבריך העיר הרב קאפח בהערותיו למשנה תורה: "ואין אדם יכול לראות מלאך בעיני בשר ולא לשמוע מלאך באזני בשר, ואין מופשט מתגשם אלא אצל ההם". (הלכות תשובה, פ"ג, הערה ל"ח)

אבל סוף סוף הם אכן ישויות רוחניות נבדלות. מציאות רוחנית ממשית, ולא "רצונות" בעלמא.

"התכבדו מכובדים, קדושים משרתי עליון, שמרוני שמרוני עד שאכנס ואצא כי זה דרכן של בני אדם".

במראה הנבואה הם מופיעים עם אברים וכנפיים,דרך משל על פעולותיהם וכדומה.

של מי שידוע כבר בתורתו, בחכמתו ופועלו . 
בכלל לא. 
צריך לדעת לא לבסס אמונה בהשגחה ובמציאות ה' על סמך דיבורים ריקניים.

וד"ל.

ולא רק הוא, יש עוד שעברו מוות קליני ומתארים דברים דומים.

ע"ע שרון נחשוני.

ואינני מבססת את אמונתי על זה..

זה ממש לא העניין.

אלו חוויות חיוביות ממאורע נחמד ותו לו. 

התגובות לרוב- גם פיזית, למזכר אירועים וחוויות אלו-  אחרות [בלשון המעטה].
עייני בתגובתו של יזהר ובנוספות לעיל.

רק שאלה- איך ילד בן 15 מספר את הדברים בשוויון נפש גמור? אין אותות שמראים על טראומה ?!
ותגובות המתפללים ששומעים אותו?
ודיבוריו על "מתי תתחיל המלחמה ומה יהיה בה"...

תמוה.
אותי קצת מציקה העובדה שמנסים לאתרג אותו ולא לפגוע באמיתת הסיפור.
כמו כל דבר- כבדהו וחשדהו.
ואם העניינים נראים לא משהו- לא להתרגש מהם. זה הכל.

"שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושיע.
שובי נפשי למנוחייכי כי ה' גמל עלייכי...
אתהלך לפני ה' בארצות החיים".. ואני אמרתי בחפזי- כל האדם כוזב". 
עייני בפרשנים שם... 

גם אם אמרו לו לספר את הדברים,

הדברים קיימים, מבוססים, ומסופרים גם בדבריהם של גדולים אחרים כמו הרב יהודה פתיה

(ושוב, לא דיברתי על כל הדברים)

ואין תגובות צפויות [כמו שאמרת- שקיימות בסיפורים אחרים גם כן בד"כ] זה מתקבל בעירבון מוגבל בהחלט.
וגם- קוממה אותי ההשוואה לרב פתיה.
 

מוזמנת

לא הייתי נופל מהכסא מזה. - צעירים מעל עשרים

כל טוב!

סתם.

באמת פישרו של ביטוי זה המופיע בספרות התורנית לא הכי ברור וכמה השערות נאמרו בדבר

והמשותף לכולם שיש לדקדק בדברים האמורים לעיל מעבר למה שנראה בקריאה שיטחית.

הפיענוח המקובל של ראשי התיבות הוא: ודקדק ותמצא קל.

זה שיבוש שנוצר משינוי צורת הכתיבה. בעבר גרשיים סימנו הדגשה ולא בהכרח ראשי תיבות.

ראו כאן:

http://hebrew-academy.org.il/2010/03/25/%D7%95%D7%93%D7%95%D7%A7/

וזה שזה נובע משורש דק"ק כפי שנאמר שם - זה גם מסתבר מאוד ומתאים.

בא לך לפרט ולהסביר את עצמך?

בא לך לפרט ולהסביר את עצמך?

(עליך, ידידי, חובת ההוכחה. כאשר ישנן כמה השערות ואתה בוכר לבכר אחת,

עליך מוטל נטל ההסבר. יושם לב שהועבדה שאותה השערה נשמעת נחמדה,

אינה ערובה ודאית לנכונותה, וזה בדיוק מה שאני וגם אתה מחפשים).

ולא לסמן ר"ת היא עובדה ידועה ומוכחת מספרים רבים. ודו"ק בהחלט עונה להגדרה, כמו גם בלע"ז, שאינו ר"ת של 'לשון עם זר'.

בספר "משונצינו ועד וילנא" המחבר מביא ראיות רבות לעניין. בעז"ה כשיהיה תחת ידי אביא כמה מהם.

בסיפא התחלת לדבר.

אשמח לקרוא על הראיות.

20151018045634.pdf

הוא האריך לבאר ולהוכיח מדוע המילה "בלע"ז" אינה ר"ת, אך שוב, 

תלה רק 'שמן הסתם' ה"ה לביטוי ודו"ק. ראייה ברורה לדבריו בנידון זה 

עדיין לא ראיתי.

זה ממש תמוה.

כל מה שהמחבר כתב שלא היה מקובל לסמן ר"ת בגרשיים מתייחס לתקופת הראשונים

המאוד מוקדמת (וגם בזה אני מסופק אם כך היה המנהג באופן גורף), שהרי נייתי ספר

וכת"י למכביר וניחזי הרבה ספרי ראשונים בהם ציינו ר"ת כמקובל בימינו. דוגמא נפוצה:

המילה "כנ"ל" (במשמעות של כן נראה לי) שמופיע בסוף פיסקאות של ראשונים ועוד

עשרות דוגמאות, לך נא ראה.

ובכל זה היה צורך אם שורשו של הביטוי "ודו"ק" היה קדום, אך כידוע הוא ביטוי מאוחר יחסית

(לפי דעתי סוף תקופת הראשונים ויתכן שאפילו רק באחרונים) כך שכל ההוכחות מאופן הכתיבה 

מראשית תקופת הראשונים, פשוט לא רלווטיות.

ואף בדפוסים העתיקים. כלומר: בכל תקופת הראשונים.

זה שהיום אתה רואה כנ"ל זה לא אומר כלום. מן הסתם בכתבי היד כתוב כ'נ'ל'.

ועשיתי בדיקה פשוטה.

ראה בצילומי כתבי היד של חידושי הראשונים (רשב"א ריטב"א) שצורפו בתחילת הספרים

בהוצאת מוסד הרב קוק, ותיראה שאין להכללתך בסיס.

עיין במסכת ע"ז דף נ"ה ע"א:

דאמר רב, מאי דכתיב "אשר חלק ה' א-לוהיך לכל העמים"? מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדם מן העולם. והיינו דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב "אם ללצים הוא יליץ ולענווים יתן חן"? בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין אותו.

הקב"ה אינו מודה בע"ז, אך משתמש בה לקידום האינטרסים שלו.

והחליקם בדברים כדי לטורדם מן העולם. עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין.

הקב"ה לא מקדם אינטרסים. מה שאמור בסוף הלכות מלכים, שהכל לישר דרך למלך המשיח, נראה לי יותר על דרך הכתוב שהרמב"ם רומז אליו שם: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי... כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל: כן דברי אשר יוצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח את אשר שלחתיו":   

ה' ברא את האדם עם ייעוד מסויים. המימוש המלא של ייעוד זה מתעכב, בגלל שלנברא זה יש חסרונות רבים. אכן, בסופו של דבר מה שה' זרע ייתן את פירותיו.  

הקב"ה לא נתן תורה עם עצות מרחוק לתקן הדעות וליישר כל המעשים  - זה לא קידום אינטרסים?

הקב"ה מקדם אינטרסים גם דרך מעשים שליליים של אנשים כמו בשעבוד מצריים, ובהכבדת לב פרעה.

מתן תורה הוא חסד גדול לעם ישראל בזכות האבות. זה לא קידום אינטרסים, כי אינטרסים קשורים בצרכים וכו'... . 

לענייננו, אני לא מוצא קשר בין עצות מרחוק, יישור כל המעשים ועונשו של פרעה לבין גילוי של ע"ז כסיוע לאדם. זה לא מסייע לאדם אלא משקע אותו עוד יותר בע"ז, ומי שבא לטמא פותחין לו. שים לב גם לשינוי הלשון מ"מסייעין" ל"פותחין". מי שבא לטמא לא מקבל סיוע, אלא מניחים לו לטבוע במי הסכלות באופן טבעי (עפ"י לשון הרמב"ם במו"נ בהקשר אחר); להבדיל ממי שבא לטהר שהוא מקבל סיוע.

מקובל עליך?

שלפעמים הקב"ה פועל דרך מעשים שליליים של אנשים, וגורם למעשים כאלה לצורך מטרה מסויימת מקובל עלייך?

[וגם על זה היה אפשר לטעון איך הקב"ה מקשה את לב פרעה, הרי הבא להטמא לא מסייעין בידו, וכנראה שזה לא כלל גורף].

(היה אפשר לדון על המושגים המדוייקים של אינטרסים, מגמות, מטרות, "אשר חפצתי" וכו' מה המשמעות המדוייקת של כל אחד מהם, ואיזה מהם מתאים כאן, אבל לא נראה שזו הנקודה)

שהיה אליל שמתגלה בחלום לעובדיו, ובעקבות הקרבת קרבן אדם לכבודו היה יורד להם גשם. ממש פועל ישועות, לכאורה. התשובה של רב יהודה על כך היא, שהחלומות האלו באים לטורדם מן העולם. לא כתוב שם על שלב ביניים כלשהו, ויותר גרוע מכך על אלילות שהיא אינטרס של הקב"ה.

וה' הקשה את לב פרעה, כדי להענישו ולטורדו מן העולם. ואין לך עונש בעוה"ז יותר משלילת הבחירה, ואין לך עונש גדול יותר מאיבוד העולם הבא.

ומה שכתב הרמב"ם, האמונה באותו האיש לא היא יישור הדרך לימות המשיח. לזה הוא קורא מכשול ע"ד הכתוב "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו". "וכי יש מכשול גדול מזה, שכל הנביאים דברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן, וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד א-לוה מבלעדי ה'?" 

יישור הדרך הוא בזה שבדתות הנצרות והאיסלאם נושאים ונותנים בדברי הנביאים ובמצוות התורה. ההודאה שלהם בכתבי הקודש, חלקית או מלאה, היא יישור הדרך ל"כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד".     

מאת הרב רועי אביחי, שמתעסק הרבה בענייני גאולה ובקיא היטב בנושאים הללו:

מלחמת גוג ומגוג לא חייבת להתקיים כלל שהרי זו נבואה של פורענות, ונבואה של פורענות לא מתקיימת אם ישראל עושים תשובה.

גילוי פנים בתורה שלא כהלכה.

לא די בצרות שעם ישראל עובר, עוד מוסיפים עליהם?

"אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".

אפילו אם משיח יבוא בעוד X חודשים כפי דברי אותו בחור- אסור בשום פנים ואופן להאמין שהוא יבוא בעתיד יותר מאשר היום או מחר.

אגב- אחישנה זה רק בעוד כ200 שנה. כך שהצורה החלטית בו הבחור מתאר את עת המשיח מאוד מחשידה.

היה לי משו מסריח בסיפור הזה. 

אבל יזהר- אתה בטוח שהפוסט ששלחת הוא אמת? 

אם כן- בכלל מזעזע.

אבל התשובה של הרב רועי אביחי טובה. זה מפוברק, בין אם מכוונות של פרסום וכדו', ובין אם מכוונות תמימות של חיזוק, יחד עם קצת דמיונות.

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

מדדים להצלחה באופן כללי

בריאות הגוף/ הנפש

איכות השינה

שלוות נפש

בטחון עצמי

אהבה עצמית

ויש ספציפיים לנושא מסוים כמו

מצב תקין בחשבון הבנק / השקעות/ נכסים

לקום לבוא לעבודה בכיף

לנהל תקשורת תקינה (עם ילדים/ אנשים אחרים)

ועוד

מדדים הם פר יעדים

אלה היעדים שלי

אני בינתיים בדרך הנכונה 

שאדם מצליח להזדהות עם דמות או רעיון שמתאימ\ה לו 

ולהצליח ליישם אותה

קבל את זה כמו שזה

דוגמא אישית 

אין לי איך לעזורך

כל השאר לא שווה באמת, זה אחיזת עיניים.

מנסה לעבוד על זה

השאיפה היא להצליח לפעול טוב ככל יכולתנו בכל מצב שאנחנו נקלעים אליו.

אין לי שום ביטחון שאצליח להמשיך כך עד סוף ימי, אבל כל עוד אני יודע שהשתדלתי כמיטב יכולתי, אני רגוע.

להצליח לשמוח במקום שיש לי, ובו זמנית לרצות להתקדם ולהשתפר.

שהדחיפה קדימה לא תבוא מתוך מרמור, אלא מתוך רצון להגדיל את האור.

לא יודעת אם זו 'הצלחה', אבל זו השאיפה שלי. אני די שם, ברוב התחומים, לצערי עוד לא בכולם. עובדים על זה...

שאפשר לומר שהגעתי ל'מסלול', אני עובד כבר כמה שנים בחברה יציבה, ובתפקיד טוב.

אבל עכשיו כבר יש הרהורים,

אולי לעבוד פחות כי זה בא על חשבון המשפחה.

לפעמים יש רצון שכזה שיפטרו אותי..

קיצור, החיים מורכבים.

וכל 'פסגה' שמגיעים אליה היא רק נקודת מחשבה למקום הבא שיהיה

"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜

יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח

מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו

זהו, עכשיו את נזופה.

@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?

היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00

אהבתי את השירשורים הסתמיים האלה

אני הייתי פה

בניק אחר

זה היה הגיל 😉

זה מצמרר אותי.... 

אני לא יכולה לחשוב מה זה... כאילו גם על עצמי, להיות פה ככ הרבה שנים... לעבור כל כך הרבה ולהשתנות כשהפורום בחיים שלי. לא יודעת אין לי מילים להגדיר את זה. (אני פה בפועל 6 שנים וזה מדיי משמעותי)

כתוב שהניק קיים מאז תשע"ז

לא רוצה להגיד לך בת כמה הייתי אז🙈

בגדול הגעתי לכאן בקורונה

הכרטיס שלי נפתח בתשעז כי רציתי להגיב למשהו ובסוף לא הגבתי אותו אפילו. אבל לא הייתי איזו צופה קבועה כאן. לכן הכרטיס פשוט נשכח. אני חושבת שב2020 היתה התגובה הראשונה שלי. 

רק שאני עשיתי הפסקה באמצע

וחזרתי בניק אחר כי קצת פדיחה שהניק מלא בשטויות של נוג"ה

ופתאום את מגיעה לפורום הו"ל חחח

אבל האמת שאני מתגעגעת לשטויות של אז

היו כמה ניקים שהיינו בקשר טוב

הייתי פעילה גם קצת בנסיו"פ

אני חייבת לתייג את הניק הזה אל תשאלו שאלות שלא תשמעו שקרים

@חידוש

אם אתה יודע למה תייגתי אותך תכתוב לי

(מה הסיכוי שהוא באמת יראה את זה)

תפסתי מספר הראשונה

וכן, לצערי עדיין ערה..

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

מה לגבי אוגרים סוריים?

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משתתף בפורומים כולם

אבל את יכולה לפנות אליו ישירות ולספר לו את זה

לא צריך להסתיר

או להתבייש

זה רגש לגיטימי

הרצון לברוח לפעמים

ודווקא אם פונים אליו ומספרים לו

הוא יכול לעזור

פעם ביקשתי דבר כזה, ובאמת נסעתי......עם הילד, לרופא...

מאז אני פוחדת.....