הדברים שהוא אומר לא חדשים.

ברור לכל שיש עולם הבא,

וגם חלק מהדברים שאמר אפילו מבוססים וכתובים.

ראיתי הרבה בסגנון הזה פעם, אני לא מתרגש.

"הכל סובב את האשכנזים". 

לבנות את הציפייה למשיח
ואת התפיסה שלנו 
את הימים הנוראים האלה [תרתי משמע]
בעזרת סירטונים שכאלה [הגם אם הם אמיתיים או מומצאים]
..
לא נשמע טוב.

וכבר רמב"ם לימדנו "לא נדע מה יהיה -עד שיהיה"...

שהשם יעזור ויאירנו במאור תורתו!
בשורות טובות!

זה מסתדר היטב עם העובדה שהסיפור כולו מזוייף מתוכו. אנשים לא מתים מוות קליני כשהם "חולים מאוד" (במחלה סטנדרטית כמו שפעת, הצטננות וכדו'). דווקא הזיות כן יתכנו כשיש חום גבוה.

עדות אנונימית שמפיצים, בשם אישיות רבנית מוסמכת שמקורבת באופן אישי לסיפור זה כבר לא נשמע אמין במיוחד.

"ביחד עם הרב שיפצו שידרגו ושינו את העלילה מספר פעמים" מי שאמור לדעת על התהליך המדוייק של יצירת הסיפור זה רק הילד/ הרב, ולא נראה שהם שתפו בכך את אותה אישיות רבנית מקורבת.

זה לא מחייב שהסרטון נכון, אבל פותח עוד אפשריות.

למשל, האפשרות שזה לא סיפור שנבנה במכוון ע"י הרב, אלא הזיות חום [שמבוססות הרבה על דברים שהנער שמע קודם לכן, מסיפורי מוות קליני וכדומה], ושניהם באמת מאמינים לדברים.

יש לי מכלול נתונים שאין לי כח לפורטם.

חלקם מחשידים וחלקם דווקא תומכים באותנטיות.

לא הייתי ממהר לחרוץ את גורל הסיפור כהזייה גרידא או תרמית לחילופין רק בשל הגוון המטאפיזי

המובהק או בגלל פסיכולוגייה של הדחקת הפחד.

לעת עתה דעתי נוטה להאמין אך עם הסתייגויות מסויימות.

לגבי הטענה הכללית של חסדי אודות הפגישה עם ישו, אומר בקיצור נמרץ ובזהירות המירבית:

מעבר להשערה הסבירה בהחלט שישנם רבים שבודים דברים מליבם, גם התפיסה האלילית

לפעמים היא אינטרס של הקב"ה בתור שלב ביניים לאלו שלא יכולים לחוות קפיצה תודעתית

(וכעין שכתב הרמב"ם על הנצרות), והקב"ה מתנהל עם כל מאמין בדרכו שלו בדרך ליעד. וע"ע

בע"ז (נה.) [וכעי"ז שמעתי מהרב שרקי כתגובה לרב שבעקבות הטענה הזאת ביטל את אמיתות

התופעה]. זאת ועוד, יתכן שגם לאחר המיתה המקבל תופס את המידע לפי כלי הקיבול שהכין בחייו

ויש הרבה מה להרחיב בזה, אך זכר לדבר, דברי הרמ"א בספר תורה העולה אודות הנבואה. ודו"ק

כי קצרתי.

די בנקודה זו כבר אי אפשר להקשיב יותר להבלים האלה , די!

רמה של ממ״ד יסודי אולי.

איך אפשר להמשיך להקשיב אחרי החירטוט הזה?

נכון שחינכו אותנו לחשיבה מופשטת בכל מה שקשור לעולם שמעבר ובצדק,

אך זה לא אומר שלא קיים שם כלום. זה קיים אך לא במימד שלנו. אכן

מי שחווה את המימד ההוא כן יכול לתאר לפי מצבו אז מה ראה.

כשישעיהו אמר: "ראיתי את ה' יושב על כסא רם ונשא וכו'", הוא לא תיאר את הדברים

רק כדי לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע, אלא זה ממש מה שהוא ראה או יותר

נכון חווה לפי מצבו ומעמדו בשעת הנבואה. אלא שאנו במצבינו אנו צריכים לדעת שזה

לא בדיוק מה שאנו חושבים ומדמיינים במסגרת התבניות והמגבלות של העולם שלנו.

ולכן כמו שלא צריך להירתע מזה, כך לא צריך להירתע מכל מיני תיאורים ציוריים למדיי

הבדורים בספר הזוהר, ואם תרצה דוגמא ממש קרובה לתיאור הנ"ל מהעת האחרונה - 

קח לך עלעול קטן בספר מנחת יהודה לפני השינה.

הלוא הוא הרמב"ם בעצמו הכיר בישויות רוחניות נבדלות בדרגות שונות, שאף יכולות ללבוש צורה גשמית.

על הסיפא של דבריך העיר הרב קאפח בהערותיו למשנה תורה: "ואין אדם יכול לראות מלאך בעיני בשר ולא לשמוע מלאך באזני בשר, ואין מופשט מתגשם אלא אצל ההם". (הלכות תשובה, פ"ג, הערה ל"ח)

אבל סוף סוף הם אכן ישויות רוחניות נבדלות. מציאות רוחנית ממשית, ולא "רצונות" בעלמא.

"התכבדו מכובדים, קדושים משרתי עליון, שמרוני שמרוני עד שאכנס ואצא כי זה דרכן של בני אדם".

במראה הנבואה הם מופיעים עם אברים וכנפיים,דרך משל על פעולותיהם וכדומה.

של מי שידוע כבר בתורתו, בחכמתו ופועלו . 
בכלל לא. 
צריך לדעת לא לבסס אמונה בהשגחה ובמציאות ה' על סמך דיבורים ריקניים.

וד"ל.

ולא רק הוא, יש עוד שעברו מוות קליני ומתארים דברים דומים.

ע"ע שרון נחשוני.

ואינני מבססת את אמונתי על זה..

זה ממש לא העניין.

אלו חוויות חיוביות ממאורע נחמד ותו לו. 

התגובות לרוב- גם פיזית, למזכר אירועים וחוויות אלו-  אחרות [בלשון המעטה].
עייני בתגובתו של יזהר ובנוספות לעיל.

רק שאלה- איך ילד בן 15 מספר את הדברים בשוויון נפש גמור? אין אותות שמראים על טראומה ?!
ותגובות המתפללים ששומעים אותו?
ודיבוריו על "מתי תתחיל המלחמה ומה יהיה בה"...

תמוה.
אותי קצת מציקה העובדה שמנסים לאתרג אותו ולא לפגוע באמיתת הסיפור.
כמו כל דבר- כבדהו וחשדהו.
ואם העניינים נראים לא משהו- לא להתרגש מהם. זה הכל.

"שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושיע.
שובי נפשי למנוחייכי כי ה' גמל עלייכי...
אתהלך לפני ה' בארצות החיים".. ואני אמרתי בחפזי- כל האדם כוזב". 
עייני בפרשנים שם... 

גם אם אמרו לו לספר את הדברים,

הדברים קיימים, מבוססים, ומסופרים גם בדבריהם של גדולים אחרים כמו הרב יהודה פתיה

(ושוב, לא דיברתי על כל הדברים)

ואין תגובות צפויות [כמו שאמרת- שקיימות בסיפורים אחרים גם כן בד"כ] זה מתקבל בעירבון מוגבל בהחלט.
וגם- קוממה אותי ההשוואה לרב פתיה.
 

מוזמנת

לא הייתי נופל מהכסא מזה. - צעירים מעל עשרים

כל טוב!

סתם.

באמת פישרו של ביטוי זה המופיע בספרות התורנית לא הכי ברור וכמה השערות נאמרו בדבר

והמשותף לכולם שיש לדקדק בדברים האמורים לעיל מעבר למה שנראה בקריאה שיטחית.

הפיענוח המקובל של ראשי התיבות הוא: ודקדק ותמצא קל.

זה שיבוש שנוצר משינוי צורת הכתיבה. בעבר גרשיים סימנו הדגשה ולא בהכרח ראשי תיבות.

ראו כאן:

http://hebrew-academy.org.il/2010/03/25/%D7%95%D7%93%D7%95%D7%A7/

וזה שזה נובע משורש דק"ק כפי שנאמר שם - זה גם מסתבר מאוד ומתאים.

בא לך לפרט ולהסביר את עצמך?

בא לך לפרט ולהסביר את עצמך?

(עליך, ידידי, חובת ההוכחה. כאשר ישנן כמה השערות ואתה בוכר לבכר אחת,

עליך מוטל נטל ההסבר. יושם לב שהועבדה שאותה השערה נשמעת נחמדה,

אינה ערובה ודאית לנכונותה, וזה בדיוק מה שאני וגם אתה מחפשים).

ולא לסמן ר"ת היא עובדה ידועה ומוכחת מספרים רבים. ודו"ק בהחלט עונה להגדרה, כמו גם בלע"ז, שאינו ר"ת של 'לשון עם זר'.

בספר "משונצינו ועד וילנא" המחבר מביא ראיות רבות לעניין. בעז"ה כשיהיה תחת ידי אביא כמה מהם.

בסיפא התחלת לדבר.

אשמח לקרוא על הראיות.

20151018045634.pdf

הוא האריך לבאר ולהוכיח מדוע המילה "בלע"ז" אינה ר"ת, אך שוב, 

תלה רק 'שמן הסתם' ה"ה לביטוי ודו"ק. ראייה ברורה לדבריו בנידון זה 

עדיין לא ראיתי.

זה ממש תמוה.

כל מה שהמחבר כתב שלא היה מקובל לסמן ר"ת בגרשיים מתייחס לתקופת הראשונים

המאוד מוקדמת (וגם בזה אני מסופק אם כך היה המנהג באופן גורף), שהרי נייתי ספר

וכת"י למכביר וניחזי הרבה ספרי ראשונים בהם ציינו ר"ת כמקובל בימינו. דוגמא נפוצה:

המילה "כנ"ל" (במשמעות של כן נראה לי) שמופיע בסוף פיסקאות של ראשונים ועוד

עשרות דוגמאות, לך נא ראה.

ובכל זה היה צורך אם שורשו של הביטוי "ודו"ק" היה קדום, אך כידוע הוא ביטוי מאוחר יחסית

(לפי דעתי סוף תקופת הראשונים ויתכן שאפילו רק באחרונים) כך שכל ההוכחות מאופן הכתיבה 

מראשית תקופת הראשונים, פשוט לא רלווטיות.

ואף בדפוסים העתיקים. כלומר: בכל תקופת הראשונים.

זה שהיום אתה רואה כנ"ל זה לא אומר כלום. מן הסתם בכתבי היד כתוב כ'נ'ל'.

ועשיתי בדיקה פשוטה.

ראה בצילומי כתבי היד של חידושי הראשונים (רשב"א ריטב"א) שצורפו בתחילת הספרים

בהוצאת מוסד הרב קוק, ותיראה שאין להכללתך בסיס.

עיין במסכת ע"ז דף נ"ה ע"א:

דאמר רב, מאי דכתיב "אשר חלק ה' א-לוהיך לכל העמים"? מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדם מן העולם. והיינו דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב "אם ללצים הוא יליץ ולענווים יתן חן"? בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין אותו.

הקב"ה אינו מודה בע"ז, אך משתמש בה לקידום האינטרסים שלו.

והחליקם בדברים כדי לטורדם מן העולם. עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין.

הקב"ה לא מקדם אינטרסים. מה שאמור בסוף הלכות מלכים, שהכל לישר דרך למלך המשיח, נראה לי יותר על דרך הכתוב שהרמב"ם רומז אליו שם: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי... כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל: כן דברי אשר יוצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח את אשר שלחתיו":   

ה' ברא את האדם עם ייעוד מסויים. המימוש המלא של ייעוד זה מתעכב, בגלל שלנברא זה יש חסרונות רבים. אכן, בסופו של דבר מה שה' זרע ייתן את פירותיו.  

הקב"ה לא נתן תורה עם עצות מרחוק לתקן הדעות וליישר כל המעשים  - זה לא קידום אינטרסים?

הקב"ה מקדם אינטרסים גם דרך מעשים שליליים של אנשים כמו בשעבוד מצריים, ובהכבדת לב פרעה.

מתן תורה הוא חסד גדול לעם ישראל בזכות האבות. זה לא קידום אינטרסים, כי אינטרסים קשורים בצרכים וכו'... . 

לענייננו, אני לא מוצא קשר בין עצות מרחוק, יישור כל המעשים ועונשו של פרעה לבין גילוי של ע"ז כסיוע לאדם. זה לא מסייע לאדם אלא משקע אותו עוד יותר בע"ז, ומי שבא לטמא פותחין לו. שים לב גם לשינוי הלשון מ"מסייעין" ל"פותחין". מי שבא לטמא לא מקבל סיוע, אלא מניחים לו לטבוע במי הסכלות באופן טבעי (עפ"י לשון הרמב"ם במו"נ בהקשר אחר); להבדיל ממי שבא לטהר שהוא מקבל סיוע.

מקובל עליך?

שלפעמים הקב"ה פועל דרך מעשים שליליים של אנשים, וגורם למעשים כאלה לצורך מטרה מסויימת מקובל עלייך?

[וגם על זה היה אפשר לטעון איך הקב"ה מקשה את לב פרעה, הרי הבא להטמא לא מסייעין בידו, וכנראה שזה לא כלל גורף].

(היה אפשר לדון על המושגים המדוייקים של אינטרסים, מגמות, מטרות, "אשר חפצתי" וכו' מה המשמעות המדוייקת של כל אחד מהם, ואיזה מהם מתאים כאן, אבל לא נראה שזו הנקודה)

שהיה אליל שמתגלה בחלום לעובדיו, ובעקבות הקרבת קרבן אדם לכבודו היה יורד להם גשם. ממש פועל ישועות, לכאורה. התשובה של רב יהודה על כך היא, שהחלומות האלו באים לטורדם מן העולם. לא כתוב שם על שלב ביניים כלשהו, ויותר גרוע מכך על אלילות שהיא אינטרס של הקב"ה.

וה' הקשה את לב פרעה, כדי להענישו ולטורדו מן העולם. ואין לך עונש בעוה"ז יותר משלילת הבחירה, ואין לך עונש גדול יותר מאיבוד העולם הבא.

ומה שכתב הרמב"ם, האמונה באותו האיש לא היא יישור הדרך לימות המשיח. לזה הוא קורא מכשול ע"ד הכתוב "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו". "וכי יש מכשול גדול מזה, שכל הנביאים דברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן, וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד א-לוה מבלעדי ה'?" 

יישור הדרך הוא בזה שבדתות הנצרות והאיסלאם נושאים ונותנים בדברי הנביאים ובמצוות התורה. ההודאה שלהם בכתבי הקודש, חלקית או מלאה, היא יישור הדרך ל"כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד".     

מאת הרב רועי אביחי, שמתעסק הרבה בענייני גאולה ובקיא היטב בנושאים הללו:

מלחמת גוג ומגוג לא חייבת להתקיים כלל שהרי זו נבואה של פורענות, ונבואה של פורענות לא מתקיימת אם ישראל עושים תשובה.

גילוי פנים בתורה שלא כהלכה.

לא די בצרות שעם ישראל עובר, עוד מוסיפים עליהם?

"אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".

אפילו אם משיח יבוא בעוד X חודשים כפי דברי אותו בחור- אסור בשום פנים ואופן להאמין שהוא יבוא בעתיד יותר מאשר היום או מחר.

אגב- אחישנה זה רק בעוד כ200 שנה. כך שהצורה החלטית בו הבחור מתאר את עת המשיח מאוד מחשידה.

היה לי משו מסריח בסיפור הזה. 

אבל יזהר- אתה בטוח שהפוסט ששלחת הוא אמת? 

אם כן- בכלל מזעזע.

אבל התשובה של הרב רועי אביחי טובה. זה מפוברק, בין אם מכוונות של פרסום וכדו', ובין אם מכוונות תמימות של חיזוק, יחד עם קצת דמיונות.

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.