הדברים שהוא אומר לא חדשים.

ברור לכל שיש עולם הבא,

וגם חלק מהדברים שאמר אפילו מבוססים וכתובים.

ראיתי הרבה בסגנון הזה פעם, אני לא מתרגש.

לבנות את הציפייה למשיח
ואת התפיסה שלנו 
את הימים הנוראים האלה [תרתי משמע]
בעזרת סירטונים שכאלה [הגם אם הם אמיתיים או מומצאים]
..
לא נשמע טוב.

וכבר רמב"ם לימדנו "לא נדע מה יהיה -עד שיהיה"...

שהשם יעזור ויאירנו במאור תורתו!
בשורות טובות!

זה מסתדר היטב עם העובדה שהסיפור כולו מזוייף מתוכו. אנשים לא מתים מוות קליני כשהם "חולים מאוד" (במחלה סטנדרטית כמו שפעת, הצטננות וכדו'). דווקא הזיות כן יתכנו כשיש חום גבוה.

עדות אנונימית שמפיצים, בשם אישיות רבנית מוסמכת שמקורבת באופן אישי לסיפור זה כבר לא נשמע אמין במיוחד.

"ביחד עם הרב שיפצו שידרגו ושינו את העלילה מספר פעמים" מי שאמור לדעת על התהליך המדוייק של יצירת הסיפור זה רק הילד/ הרב, ולא נראה שהם שתפו בכך את אותה אישיות רבנית מקורבת.

זה לא מחייב שהסרטון נכון, אבל פותח עוד אפשריות.

למשל, האפשרות שזה לא סיפור שנבנה במכוון ע"י הרב, אלא הזיות חום [שמבוססות הרבה על דברים שהנער שמע קודם לכן, מסיפורי מוות קליני וכדומה], ושניהם באמת מאמינים לדברים.

יש לי מכלול נתונים שאין לי כח לפורטם.

חלקם מחשידים וחלקם דווקא תומכים באותנטיות.

לא הייתי ממהר לחרוץ את גורל הסיפור כהזייה גרידא או תרמית לחילופין רק בשל הגוון המטאפיזי

המובהק או בגלל פסיכולוגייה של הדחקת הפחד.

לעת עתה דעתי נוטה להאמין אך עם הסתייגויות מסויימות.

לגבי הטענה הכללית של חסדי אודות הפגישה עם ישו, אומר בקיצור נמרץ ובזהירות המירבית:

מעבר להשערה הסבירה בהחלט שישנם רבים שבודים דברים מליבם, גם התפיסה האלילית

לפעמים היא אינטרס של הקב"ה בתור שלב ביניים לאלו שלא יכולים לחוות קפיצה תודעתית

(וכעין שכתב הרמב"ם על הנצרות), והקב"ה מתנהל עם כל מאמין בדרכו שלו בדרך ליעד. וע"ע

בע"ז (נה.) [וכעי"ז שמעתי מהרב שרקי כתגובה לרב שבעקבות הטענה הזאת ביטל את אמיתות

התופעה]. זאת ועוד, יתכן שגם לאחר המיתה המקבל תופס את המידע לפי כלי הקיבול שהכין בחייו

ויש הרבה מה להרחיב בזה, אך זכר לדבר, דברי הרמ"א בספר תורה העולה אודות הנבואה. ודו"ק

כי קצרתי.

די בנקודה זו כבר אי אפשר להקשיב יותר להבלים האלה , די!

רמה של ממ״ד יסודי אולי.

איך אפשר להמשיך להקשיב אחרי החירטוט הזה?

נכון שחינכו אותנו לחשיבה מופשטת בכל מה שקשור לעולם שמעבר ובצדק,

אך זה לא אומר שלא קיים שם כלום. זה קיים אך לא במימד שלנו. אכן

מי שחווה את המימד ההוא כן יכול לתאר לפי מצבו אז מה ראה.

כשישעיהו אמר: "ראיתי את ה' יושב על כסא רם ונשא וכו'", הוא לא תיאר את הדברים

רק כדי לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע, אלא זה ממש מה שהוא ראה או יותר

נכון חווה לפי מצבו ומעמדו בשעת הנבואה. אלא שאנו במצבינו אנו צריכים לדעת שזה

לא בדיוק מה שאנו חושבים ומדמיינים במסגרת התבניות והמגבלות של העולם שלנו.

ולכן כמו שלא צריך להירתע מזה, כך לא צריך להירתע מכל מיני תיאורים ציוריים למדיי

הבדורים בספר הזוהר, ואם תרצה דוגמא ממש קרובה לתיאור הנ"ל מהעת האחרונה - 

קח לך עלעול קטן בספר מנחת יהודה לפני השינה.

הלוא הוא הרמב"ם בעצמו הכיר בישויות רוחניות נבדלות בדרגות שונות, שאף יכולות ללבוש צורה גשמית.

על הסיפא של דבריך העיר הרב קאפח בהערותיו למשנה תורה: "ואין אדם יכול לראות מלאך בעיני בשר ולא לשמוע מלאך באזני בשר, ואין מופשט מתגשם אלא אצל ההם". (הלכות תשובה, פ"ג, הערה ל"ח)

אבל סוף סוף הם אכן ישויות רוחניות נבדלות. מציאות רוחנית ממשית, ולא "רצונות" בעלמא.

"התכבדו מכובדים, קדושים משרתי עליון, שמרוני שמרוני עד שאכנס ואצא כי זה דרכן של בני אדם".

במראה הנבואה הם מופיעים עם אברים וכנפיים,דרך משל על פעולותיהם וכדומה.

של מי שידוע כבר בתורתו, בחכמתו ופועלו . 
בכלל לא. 
צריך לדעת לא לבסס אמונה בהשגחה ובמציאות ה' על סמך דיבורים ריקניים.

וד"ל.

ולא רק הוא, יש עוד שעברו מוות קליני ומתארים דברים דומים.

ע"ע שרון נחשוני.

ואינני מבססת את אמונתי על זה..

זה ממש לא העניין.

אלו חוויות חיוביות ממאורע נחמד ותו לו. 

התגובות לרוב- גם פיזית, למזכר אירועים וחוויות אלו-  אחרות [בלשון המעטה].
עייני בתגובתו של יזהר ובנוספות לעיל.

רק שאלה- איך ילד בן 15 מספר את הדברים בשוויון נפש גמור? אין אותות שמראים על טראומה ?!
ותגובות המתפללים ששומעים אותו?
ודיבוריו על "מתי תתחיל המלחמה ומה יהיה בה"...

תמוה.
אותי קצת מציקה העובדה שמנסים לאתרג אותו ולא לפגוע באמיתת הסיפור.
כמו כל דבר- כבדהו וחשדהו.
ואם העניינים נראים לא משהו- לא להתרגש מהם. זה הכל.

"שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושיע.
שובי נפשי למנוחייכי כי ה' גמל עלייכי...
אתהלך לפני ה' בארצות החיים".. ואני אמרתי בחפזי- כל האדם כוזב". 
עייני בפרשנים שם... 

גם אם אמרו לו לספר את הדברים,

הדברים קיימים, מבוססים, ומסופרים גם בדבריהם של גדולים אחרים כמו הרב יהודה פתיה

(ושוב, לא דיברתי על כל הדברים)

ואין תגובות צפויות [כמו שאמרת- שקיימות בסיפורים אחרים גם כן בד"כ] זה מתקבל בעירבון מוגבל בהחלט.
וגם- קוממה אותי ההשוואה לרב פתיה.
 

מוזמנת

לא הייתי נופל מהכסא מזה. - צעירים מעל עשרים

כל טוב!

סתם.

באמת פישרו של ביטוי זה המופיע בספרות התורנית לא הכי ברור וכמה השערות נאמרו בדבר

והמשותף לכולם שיש לדקדק בדברים האמורים לעיל מעבר למה שנראה בקריאה שיטחית.

הפיענוח המקובל של ראשי התיבות הוא: ודקדק ותמצא קל.

זה שיבוש שנוצר משינוי צורת הכתיבה. בעבר גרשיים סימנו הדגשה ולא בהכרח ראשי תיבות.

ראו כאן:

http://hebrew-academy.org.il/2010/03/25/%D7%95%D7%93%D7%95%D7%A7/

וזה שזה נובע משורש דק"ק כפי שנאמר שם - זה גם מסתבר מאוד ומתאים.

בא לך לפרט ולהסביר את עצמך?

בא לך לפרט ולהסביר את עצמך?

(עליך, ידידי, חובת ההוכחה. כאשר ישנן כמה השערות ואתה בוכר לבכר אחת,

עליך מוטל נטל ההסבר. יושם לב שהועבדה שאותה השערה נשמעת נחמדה,

אינה ערובה ודאית לנכונותה, וזה בדיוק מה שאני וגם אתה מחפשים).

ולא לסמן ר"ת היא עובדה ידועה ומוכחת מספרים רבים. ודו"ק בהחלט עונה להגדרה, כמו גם בלע"ז, שאינו ר"ת של 'לשון עם זר'.

בספר "משונצינו ועד וילנא" המחבר מביא ראיות רבות לעניין. בעז"ה כשיהיה תחת ידי אביא כמה מהם.

בסיפא התחלת לדבר.

אשמח לקרוא על הראיות.

20151018045634.pdf

הוא האריך לבאר ולהוכיח מדוע המילה "בלע"ז" אינה ר"ת, אך שוב, 

תלה רק 'שמן הסתם' ה"ה לביטוי ודו"ק. ראייה ברורה לדבריו בנידון זה 

עדיין לא ראיתי.

זה ממש תמוה.

כל מה שהמחבר כתב שלא היה מקובל לסמן ר"ת בגרשיים מתייחס לתקופת הראשונים

המאוד מוקדמת (וגם בזה אני מסופק אם כך היה המנהג באופן גורף), שהרי נייתי ספר

וכת"י למכביר וניחזי הרבה ספרי ראשונים בהם ציינו ר"ת כמקובל בימינו. דוגמא נפוצה:

המילה "כנ"ל" (במשמעות של כן נראה לי) שמופיע בסוף פיסקאות של ראשונים ועוד

עשרות דוגמאות, לך נא ראה.

ובכל זה היה צורך אם שורשו של הביטוי "ודו"ק" היה קדום, אך כידוע הוא ביטוי מאוחר יחסית

(לפי דעתי סוף תקופת הראשונים ויתכן שאפילו רק באחרונים) כך שכל ההוכחות מאופן הכתיבה 

מראשית תקופת הראשונים, פשוט לא רלווטיות.

ואף בדפוסים העתיקים. כלומר: בכל תקופת הראשונים.

זה שהיום אתה רואה כנ"ל זה לא אומר כלום. מן הסתם בכתבי היד כתוב כ'נ'ל'.

ועשיתי בדיקה פשוטה.

ראה בצילומי כתבי היד של חידושי הראשונים (רשב"א ריטב"א) שצורפו בתחילת הספרים

בהוצאת מוסד הרב קוק, ותיראה שאין להכללתך בסיס.

עיין במסכת ע"ז דף נ"ה ע"א:

דאמר רב, מאי דכתיב "אשר חלק ה' א-לוהיך לכל העמים"? מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדם מן העולם. והיינו דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב "אם ללצים הוא יליץ ולענווים יתן חן"? בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין אותו.

הקב"ה אינו מודה בע"ז, אך משתמש בה לקידום האינטרסים שלו.

והחליקם בדברים כדי לטורדם מן העולם. עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין.

הקב"ה לא מקדם אינטרסים. מה שאמור בסוף הלכות מלכים, שהכל לישר דרך למלך המשיח, נראה לי יותר על דרך הכתוב שהרמב"ם רומז אליו שם: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי... כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל: כן דברי אשר יוצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח את אשר שלחתיו":   

ה' ברא את האדם עם ייעוד מסויים. המימוש המלא של ייעוד זה מתעכב, בגלל שלנברא זה יש חסרונות רבים. אכן, בסופו של דבר מה שה' זרע ייתן את פירותיו.  

הקב"ה לא נתן תורה עם עצות מרחוק לתקן הדעות וליישר כל המעשים  - זה לא קידום אינטרסים?

הקב"ה מקדם אינטרסים גם דרך מעשים שליליים של אנשים כמו בשעבוד מצריים, ובהכבדת לב פרעה.

מתן תורה הוא חסד גדול לעם ישראל בזכות האבות. זה לא קידום אינטרסים, כי אינטרסים קשורים בצרכים וכו'... . 

לענייננו, אני לא מוצא קשר בין עצות מרחוק, יישור כל המעשים ועונשו של פרעה לבין גילוי של ע"ז כסיוע לאדם. זה לא מסייע לאדם אלא משקע אותו עוד יותר בע"ז, ומי שבא לטמא פותחין לו. שים לב גם לשינוי הלשון מ"מסייעין" ל"פותחין". מי שבא לטמא לא מקבל סיוע, אלא מניחים לו לטבוע במי הסכלות באופן טבעי (עפ"י לשון הרמב"ם במו"נ בהקשר אחר); להבדיל ממי שבא לטהר שהוא מקבל סיוע.

מקובל עליך?

שלפעמים הקב"ה פועל דרך מעשים שליליים של אנשים, וגורם למעשים כאלה לצורך מטרה מסויימת מקובל עלייך?

[וגם על זה היה אפשר לטעון איך הקב"ה מקשה את לב פרעה, הרי הבא להטמא לא מסייעין בידו, וכנראה שזה לא כלל גורף].

(היה אפשר לדון על המושגים המדוייקים של אינטרסים, מגמות, מטרות, "אשר חפצתי" וכו' מה המשמעות המדוייקת של כל אחד מהם, ואיזה מהם מתאים כאן, אבל לא נראה שזו הנקודה)

שהיה אליל שמתגלה בחלום לעובדיו, ובעקבות הקרבת קרבן אדם לכבודו היה יורד להם גשם. ממש פועל ישועות, לכאורה. התשובה של רב יהודה על כך היא, שהחלומות האלו באים לטורדם מן העולם. לא כתוב שם על שלב ביניים כלשהו, ויותר גרוע מכך על אלילות שהיא אינטרס של הקב"ה.

וה' הקשה את לב פרעה, כדי להענישו ולטורדו מן העולם. ואין לך עונש בעוה"ז יותר משלילת הבחירה, ואין לך עונש גדול יותר מאיבוד העולם הבא.

ומה שכתב הרמב"ם, האמונה באותו האיש לא היא יישור הדרך לימות המשיח. לזה הוא קורא מכשול ע"ד הכתוב "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו". "וכי יש מכשול גדול מזה, שכל הנביאים דברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן, וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד א-לוה מבלעדי ה'?" 

יישור הדרך הוא בזה שבדתות הנצרות והאיסלאם נושאים ונותנים בדברי הנביאים ובמצוות התורה. ההודאה שלהם בכתבי הקודש, חלקית או מלאה, היא יישור הדרך ל"כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד".     

מאת הרב רועי אביחי, שמתעסק הרבה בענייני גאולה ובקיא היטב בנושאים הללו:

מלחמת גוג ומגוג לא חייבת להתקיים כלל שהרי זו נבואה של פורענות, ונבואה של פורענות לא מתקיימת אם ישראל עושים תשובה.

גילוי פנים בתורה שלא כהלכה.

לא די בצרות שעם ישראל עובר, עוד מוסיפים עליהם?

"אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".

אפילו אם משיח יבוא בעוד X חודשים כפי דברי אותו בחור- אסור בשום פנים ואופן להאמין שהוא יבוא בעתיד יותר מאשר היום או מחר.

אגב- אחישנה זה רק בעוד כ200 שנה. כך שהצורה החלטית בו הבחור מתאר את עת המשיח מאוד מחשידה.

היה לי משו מסריח בסיפור הזה. 

אבל יזהר- אתה בטוח שהפוסט ששלחת הוא אמת? 

אם כן- בכלל מזעזע.

אבל התשובה של הרב רועי אביחי טובה. זה מפוברק, בין אם מכוונות של פרסום וכדו', ובין אם מכוונות תמימות של חיזוק, יחד עם קצת דמיונות.

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

זוכר? אם גם לא בתגובה נחמדה כל כך....

ולפעמים קורה שלא רואים מה מגיבים, כי נכנסים לפורום אחרי ימים אחדים וגם המגיבים

לא עונים מייד; אני יכולה עכשיו להגיב למישהו שכתב עוד בתמוז וגם להיפך.....

זה ממש בולט, וכל הכבוד על זה.

אנחנו לומדים מזה.

תודה על הדיבור הזה. ממש שימח אותי.

פתאום הרגשתי לרגע לא שקוף.. שמישהו שם לב ללב שלי. שאני קיים. תודה!

ואפילו שלא מכירים, מכירים באיזה מקום; הרי האופי, האישיות

ניבטים גם אם השם בדוי...

ו...בבקשה!

גם לא מקלחת צוננת מינימלית?

לך צריך להזכיר שזו ההטרלה השנתית של @אריק מהדרום ?!

מחזקים את ידך במנהג החשוב

הכלל הוא: מתי שקיימת בך שנאה ליהדות ולהלכה זה אומר שמשהו לא תקין.

ההלכה מודה שבמקרה שלך יש מקום להקל.

אתה יורה לעצמך ברגליים, אף אחד מלבדך לא אשם במצב הזה.

הבחירה בידך - להמשיך לסבול סתם, או להקשיב להלכה האמיתית.

והבנתי שזו הטרלה קבועה. אז הצטרפתי.

לא יודע למה הגבת למגיבה שמעליך ולא לפותח, אבל מוזמן לחפש בכרטיס שלו

לא יכול כבר עם שלושת השבועות האלה - צעירים מעל עשרים

אסור לרחוץ בימים קרירים במקומות מזיעים?

ולהשתמש בתיאודורנט אם זה לא עוזר?

לא להתקלח כבר מי"ז בתמוז כדי שיהיה לי קל בתשעת הימים.

היום יש ספריי מסריח שאפשר להתיז וזה פותר את העניין.

הבעיה שנגמר המלאי

אם הורסים לי את זה כל שנה, דווקא השנה יש הרבה חדשים בפורום.

נראה לי זו השנה ה14 או ה15 לשרשור הזה.

אגב סבא שלי ז"ל תקופה ארוכה חשב שזו באמת ההלכה ולא החה מתקלח בשלושת השבועות רק בערבי שבת.

בשבת ראש חודש, הכוונה

הרי ידוע שלמעשה מנהגי האבלות (כמו לא לשמוע מוזיקה כו') זה לכל השנה, אלא שרוב הציבור לא מודע/ לא יכול לעמוד בכך, ורק בבין המיצרים מחזירים עטרה ליושנה, שנזכה

שיש כאלה שבאמת עושים את זה,

או שסתם הם מדיפים ניחוחות ולא מצליחים לשלוט על זה,

התפללתי מנחה בשבת מאחורי איזה נער, וחששתי שאני עומד לעלות בסערה השמימה.

(והתלבטתי בכלל אם מותר לי להתפלל שמה, אבל כשאני לא מתנדנד זה סבבה)

שהוא מקלח לכבוד שבת, כי ככה כתוב בקיצור שולחן ערוך.

בראשון עוד היה בסדר, בשני שלישי התחיל להיות קשה, ברביעי חמישי כבר בלתי נסבל...

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.