אם נראה באופן ודאי שזה מוחלט ולא בר שינוי - מנתקים קשר. אבל בדור שלנו בדרך כלל זה לא המצב, ואז צריך לשמור על קשר ולתת אהבה, אבל כמובן לא לתת שום לגיטימציה למעשה, בשום צורה שהיא, ולהראות היטב כמה זה מצער אתכם.

לא יודע איך זה להיות אבא ב"ה יש לי עוד כמה שנים טובות... אבל הגיוני שהייתי מבין את הילדה אבל הייתי מדבר איתה פוווול והייתי מזהיר אותה. כמובן אומר ליד לאחים אם הם יכולים לעזור והייתי שומר איתה על קשר אבל לחתונה הייתי אומר לה שאין סיכוי שאני בא לכפר... ולא יודע שומר איתה על איזה גבולות מסויימים והעיקר שומר איתה על קשר

דעתי היא כמו שיזהר כתב 

אבל לתתאמירה כאילו היא לא לחלוטין לא בסדר????

כמו כן זה תלוי בשאלה האם יש ילדים קטנים בבית וכו'

נכון, הסרט באמת יוצר קונפליקט לא פשוט.

אל תשכחי שהיוצרים הם חילונים, ולכן זוית המבט שלהם כזאת.

ואני בכלל לא מכירה אתזה

אבל צריך להיות חכם מאוד כדי לדעת לקחת מהם את הדברים הנכונים.

אבל זה אומר שנכשלתי בחינוך ובגדול.

במקום לקחת תרופה שאולי תועיל ואולי לא. ואולי גם התרופה כלל לא קשורה למחלה אלא רק משכחת כאבים כמו אקמול.

במקום זה, אני הייתי שמח לא להיות חולה כלל. ומבעוד מועד לקחת חיסונים נגד, ולשמור על עצמי בריא בכל דרך אפשרית.

אם הילד לא הלך בדרכי - זה לא כישלון.

אבל אם הילדה הולכת עם גוי - זה כישלון.

כלומר, אני לא מצפה מהילדים שלי להיות כמוני, בדיוק כמו שאני לא מצפה מעצמי להיות כמו ההורים שלי.

אבל אם הילדים עוברים קווים אדומים שלי - זה כישלון.

מבחינתי לצאת עם גוי זה קו אדום ("הבועל ארמית - קנאים פוגעים בו" קידושין פ"א ע"ב).

כל הילד יעבוד את ה' בדרכו שלו - מבחינתי זה לא כישלון. ברגע שהילד מפסיק לעבוד את ה', מבחינתי נכשלתי.

אבל זה מראה את הקו האדום.

אבל תפקיד של מחנך זה לגרום לחניך לבחור בטוב (מעצמו וללא השפעת המחנך).

אם החניך בחר ברע - סימן שהמחנך נכשל.

התוצאה מראה שלא הצלחת.

מה זה חינוך אם לא מה שאמור לגרום לילד לא לצאת עם גויה?!

בדיוק כמו שאם הבת שלי תהיה חילוניה אני ממש ירגיש שנכשלתי בחינוך שלה, אבל אני לא ירגיש אשם, כי עשיתי מה שיכולתי.

כי בעיקרון עניתי על זה..

הבחירה היא אכן חופשית. לגמרי. כרגע אין לי כבר שום יכולת השפעה על הבחריה בתור הורה, אלא הילד יבחר לבד.

אבל, אם בעוד הילד קטן הוא יקבל חינוך טוב, על פי דרכו, אז גם כשהוא יגדל ויבחר לבד - הוא יבחר בטוב.

אתה לא מוכיח את עצמך, וגם לא מביא סברא, אז אין לי כל כך על מה להגיב. כאילו, אני יכול לכתוב 'כן נכון' ו'לא נכון' אבל אני רוצה לדון..

הקב"ה אמנם אוהב אותנו, ועודנו בניו, אבל דוקא בגלל זה הוא לא חושך להכות אותנו כדי לחנך אותנו, "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ"(משלי).

סתם נקודה למחשבה.

אני עצמי לא יודע מה הייתי עושה, כמו שכבר כתבתי.

1) אמונה זה להאמין שבוודאות הדבר יקרה. לא לקוות.

2) זו סתם היתה נקודה למחשבה..

אשמח להסבר אחר, למה הקב"ה שהוא אבינו מלכינו לא גואל אותנו אחרי כל הגלות הנוראה הזו? הרי יש לו כוח לעשות את זה!

תשובה שלי - הוא רוצה לחנך אותנו. כמו שלפני הגאולה במצרים היה שיעבוד (וכתוב שגאולה עתידית תהיה כמו גאולת מצרים). ויש על זה מלא מימרות בגמ'. לדוג' כתוב שעמ"י הם כמו תורמוסים שצריך להכות בהם 7 או שבעים(לא זוכר...) פעם עד שהם נשברים ומתרככים. ויש עוד מלא.

אילו ח"ו הבת שלי הייתה רוצה להתחתן עם גוי הייתי מדברת איתה על זה,מנסה לנתק את הקשר ומחפשת לה חתן אחר יהודי שהיא כמובן תואהב.ואם זה לא יעזור אז ידבר עם יד לאחים. אבל כמובן שאני יכולה להגיד עכשיו הרבה דברים כי אני לא נמצאת בסיטואציה כזאת ויכול להיות שזה באמת יקרה אני ינהג בדרך אחרת

שאימא שלי הייתה עושה הרבה בעיות, צועקת עלי, עליו, הורסת יחסים עם משפחתו, הורסת חתונה, בקיצור מביאה למצב שעדיף כבר לוותר על הרעיון, נגיד היא כינתה את כל הגויים חזר מסריח, הייתה בטח מביאה איזה עבר אנטישמי של עמו ולכל עם יש לדעתי, מן מסר כזה - שבת יכולה לחזור וכדאי שתתגרש כבר, אפשר גם להשתמש במשבר זוגי בחוכמה, 

זה סרט נוער ? גם לי צרם מאוד, ובמבחן של הזמן לא בטוח שאהבה תחזיק מעמד ולגויים גם יש דת שלהם ולאומיות שלהם, זה לא חכם לצפות שהוא יוותר על כל זה, לפעמים גם אחרי 50 שנה מתברר שלא הייתה אהבה 

אני חושבת שצריך לעשות שיחה עם הילדה להסביר לה מה זה אומר מה ההשלכות של זה בכל מקרה ושתתחתן איתו רק אם הוא מבין שהילדים יהודים ולא גויים אם הוא מבין אתזה אפשר לזרום ואם לא מיד לחתוך בכח ולא לתת לה להמשיך גם אם היא תשנא אותכם... 

אמ,שכחתי עכשיו את השם אבל זה סרט שעשתה מגמת קולנוע באחת האולפנות.

הבת שם התאהבה באיזה גוי והיא סוגשל לקראת חתונה כזה.

אבא שלה לא רוצה שהיא תבוא ולא מסכים שהשם שלה ישמע בבית.

שבת אחת היא מגיעה ממש על הדקה של הדלקת נרות וכשהוא חוזר מהבית כנסת הוא שואל עזבת אותו סופסופ? וכשהיא אומרת שלא, הוא כועס למה היא שם והוא אמר שהיא לא תבוא וכו והולך לבית כנסת.

הוא מדבר ככה עם ה' ליד הארון קודש.. מה עשיתי? זה מה שמגיע לי? אני ניסיתי לחנך אותה אליך וכו', ההורים שלי עברו את השואה, אני באתי לפה והמשכתי לקיים מצוות וזה מה שקורה לי עכשיו, שהבת שלי הולכת עם גוי??

והיא כל הזמן  אומרת אבא אתה לא מבין יש לו לב טוב הוא לא סתם כמו כל הגויים. למה אתה לא מוכן לקבל אותו? הוא בנאדם ועוד כלמיני כאלה

הסוף הראה כאילו שהבת צודקת. היא כל הזמן אמרה מה שכתבתי למעלה פחות או יותר והוא אמר לה ככה אני חינכתי אותך? תראי מה את עושה לי? וגם הלב שלו נהיה ממש חלש מזה והוא חולה.

ובסוף הוא אומר נכון את צודקת,לא הייתי צריך להתנהג ככה ועוד כמה דברים ששכחתי=\

אני לא יודעת אם זה היה ציני או לא..

טוב נו..שלא נדע

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...