ומבלי לשים לב היא אחד המרתיעים הגדולים ביותר השומרים על החברה כאנושית בכלל,

ועל היהודי כמאמין ושומר תורה ומצוות בפרט.

ראו בספר חובת הלבבות (שער הבחינה פרק ה) ובספר חסידים (סימן י וסימן מא).

[ברור לי שלא לכולם תהיה סבלנות לקרוא את הכל ואפילו לא חלק, אך הדברים ממוענים בעיקר

אליך, והיה אם אתה תקרא, והיה זה שכרי].

א. אני חושב בדיוק להיפך. בושה באופן כללי, כתכונה, היא דבר טוב ומעלה, אא"כ מדובר בבושה מוגזמת, או בושה המובילה לפסיביות במקום שצריך לפעול (כדברי הב"י המובאים בריש השו"ע). כך עולה מההיא דנדרים ששיבחו את הבושה כשלעצמה, ורק אמרו שתוצאותיה שמצילה מן החטא, אך לא סייגו אותה דווקא לכך. וכן מוכח

מיבמות לגבי סימני האומה.

ועי' בתענית (ז: ) כמה גינו חז"ל העזי פנים שהם היפך הבושה. וכן בעוד מקומות לאין מספר.

הבושה מעידה על הכרת מקומו הטבעי הפרופורציונאלי (והזמני? ראה להלן) של האדם לעומת כל הקוסמוס והאלוה והיא ענף מענפי הענווה. וראה בסמוך.

ב. הבושה הינה תוצאה של היחשפות לפערים בין הרצוי למצוי, בין אידיאל לבין הנוכחי, בין המטרה לבין הדרך.

ושתי הערות בנוגע לעוצמת הבושה:

1. ככל שהקיטוב בין הרצוי למצוי יגדל, כך תגדל עוצמת הבושה.

2. הפערים לא מוכרחים להיות דווקא בין האידיאל העתידי הבלתי ממומש לבין ההווה, אלא כל גילוי של פער מסויים בתוך כל הספקטרום הרחב של רצוי ומצוי - יוביל לבושה. לדוגמא, אדם בהווה מצטייר כאישיות מסויימת, שהתגלה קלונו היוצר לו תדמית אחרת יותר נפולה, יתבייש.

ג. ובהקשר לזה יש להבין את הבושה הטבעית המתלווית לעירום כפי שהבאת מגמ' קידושין:

באופן  שטחי הבושה היא משום שהעירום 'מפשיט' את האדם ממדרגתו ועושהו 'פשוט'. האדם הוא היצור היחיד שיש לו צורך בביגוד (וידוע שיש מן האבולוציניים שראו בזה דווקא פחיתות שצריך ליצור אלמנט מלאכותי להתמודד עם הטבע, ולכן קצת נבוכו בזה לפי שיטת ההתפתחות ההולכת ומתמדת) וזה אחד מהמרכיבים המייחדים אותו כאדם. כאשר הוא ערום מתגלה באופן בוטה הצד הבהמי שבו (ועי' בחגיגה טז. ובפסחים מט: ). לפי זה הפער הוא בין התדמית התדירה שהוא עוטה עליו כל הזמן - אדם, לכין תדמית אחרת שגם היא מצוייה, אך בד"כ יותר מסוות- בהמה. ושתיהן בהווה.

אולם באופן יותר מעמיק הבושה האמורה להתלוות לעירום הינה יותר שורשית והיסטורית. כמפורסם, הבושה נקשרה לעירום לאחר חטא אדה"ר שהטמיע בו את הצדדים הבהמיים. לאמר - שכנותם של העירום והבושה היא לא מחוייבת המציאות והיא רק פרי הביאושים של חטא האדם ונפילה ממדרגתו. לפי זה מובנת סיבת הבושה מעירום, משום שהיא במודע או שלא, מזכירה לו את הפער בין מה שהיה אמור להיות הגוף, לבין האופי הבהמי שהוא ( לא ) לובש עתה. לפי זה הבושה היא בין ההווה לבין העבר הנוסטלגי או העתיד האוטופי.

לפ"ז אפשר להבין את אחת ההתבטאויות היוצאות דופן של חז"ל ביבמות (סג: ): "שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום" (וזה גם היה חטאם של דור המבול כדאיתא בתדא"ר פכ"ט). שהרי לאדם שמראה בעצמו שאיבד את ערך הבושה לעירום יש שתי סיבות אפשריות, דואליות לחלוטין: או שהתבהם בנפשו עד כדי כך שכבר אין פער בין האדם שבו לבין הבהמה שבו, או לחילופין שכבר נמצא במציאות עתידית שבה לעירום לא יתלווה בושה. ולכן האדם המהלך בשוק ערום הוא כ"כ משוקץ משום ששתיים רעות עשה: לא זו בלבד שהשחית את נפשו עד רמת בהמה, אלא שבאותה השחתה עצמה הוא מתגאה בפרהסיא כאומר שהנה באה המציאות המושלמת העתידה.

ג. מנגנון הבושה כשלעצמו אומר דרשני. הוא לא מובן מאליו. העובדה שקיים מנגנון כזה, שמונע מהיחשפות לפערים כנ"ל, מעידה על השאיפה לשלימות המוטמעת באדם. האדם נע כל העת על אותו מתח שבסקאלה שבין המצוי לרצוי, ושמח מכל התקדמות ומתאכזב ובוש מכל נסיגה. המסקנה המתבקשת מכך היא שהבושה היא אות מובהק לכך שיש כח מובנה באדם שכל הזמן דוחף אותו להתעלות ולהתעלות.

אמנם לאחרונה שמעתי וגם ראיתי עדויות לכך שגם בבע"ח קיים אותו מנגנון (אך בזעיר אנפין), אך זה לא סותר את המסקנה הנ"ל, שהרי השאיפה לשלימות היא לא רק נחלת האדם אלא נחלת העולם וההוייה כולה כדבריו של הרב קוק באורות התשובה. וכל שכן לפי מה שכתב באגרות הראיה ח"א (עמ' קד) שגם לבע"ח יש חלק בבחירה, ע"ש.

ד. אשר למציאות הבושה לעתיד לבא:

לפי האמור שהבושה היא רק תוצר של פערים, לכאורה לע"ל שהמצוי יהיה הרצוי באמת אין מקום לבושה. ועי' בשבת (ל: ) שאמרו עתידה אשה שתלד בכל יום, וכן בכתובות (קיא: ) עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שבא לבטא את היעדר ההבחנה שתהיה אז בין התהליך ובין המטרה, ששניהם יתאחדו והיו לאחד.

אכן, עי' בפסחים (סח.) דרמי קראי אהדדי, שבפסוק אחד נאמר "וחפרה הלבנה ובושה החמה" ובפסוק אחר "והיה אור החמה וגו'", ומתרץ ל"ק הא לע"ל והא לימות המשיח, ופירש שלע"ל יהיה בעולם רק אור השכינה ואז יתקיים "וחפרה הלבנה ובושה החמה". 

והעניין הוא כך:

אמנם לע"ל תהייה סוג של התאחדות הנברא בבורא אך לא לגמרי. הבורא הוא לעולם שלם והנברא לעולם משתלם.

 כדברי הרב קוק באוה"ק ח"ב (עמ' תקל-תקלא) שמתנגון ההשתלמות הוא מנגנון נצחי שלעולם לא יפסוק אלא יחווה עילוי אחר עילוי והשתכללות אחר השתכללות עד לאין קץ, ע"ש ואכמ"ל.  ואע"פ שאמרו בב"ב  (עה: ) עתידים צדיקים שייקראו ע"ש של הקב"ה, ובמגילה (יח.) שהקב"ה קרא ליעקב "אל", ובזוה"ק פרשת בא (לח.) האדון ה' - דא רשב"י (וע"ע בשו"ת יחוו"ד ח"ג סי 'עג), דייקו לומר רק שייקראו בשמו, אבל כמובן שהקב"ה בעצמו מרומם על כל שם וכינוי (וראה באגרות הראיה ח"א עמ' נא בתשובתו לר"ש אלכסנדרוב), וע"כ שאין זה מיזוג מוחלט. 

ומעתה, הבושה שיש לאחד כלפי אובייקט אחר, או אפילו כלפי מצבו שלו, זאת היא הבושה שתתבטל לאחר עילוי 

המציאות, אך הבושה כלפי הקב"ה לא תתבטל, ואדרבה, היא הנותנת, עילוי המציאות שיוביל לגילוי השכינה יוביל במקביל גם לעודף בושה ממנה, אם כי תהיה זו בושה מעודנת ולא מעגמת את הנפש.

ומה שנאמר לע"ל: "ולא יבושו עמי לעולם", ראה פירושו בעולת ראיה ח"ב (עמ' רד-רז), והכל הולך אל מקום אחד.

ויש קצת להעיר מדברי הרמח"ל הידועים אודות סיבת בריאת העולם שהוא ע"מ להיטיב וכו' ושלא יקבלו נהמא דכיסופא וכו', ואם נאמר שתתבטל הבושה לע"ל שהוא זמן קבלת השכר, א"כ נפל פותא בבירא. ויש להאריך בזה, אך מזמן כבר יצאתי מגדרי...

אז שאלתי אם זה קרה בגללך..

סתם ממש בצחוק!

נשמע קצת מפחיד.. 

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים