שמעתי ניסים ונפלאות על יועצות שינה , אבל גם המחירים הם פלאי פלאים . (2000 שקלים בערך) אז בינתים קראתי ספרים כמו "לישון בלי לבכות". עזר לי מצויין , ואכן ישנתי בלי לבכות.

אני לא הצלחתי לתת לילדה שלי לבכות עד שהיא תרדם . ראיתי הורים שעשו את זה . לשכנים שלי היתה ילדה , שבגיל שנתיים היתה רגילה לישון איתם . האמא החליטה שמספיק , וכמה לילות היו צרחות עד לב שמיים. בהתחלה ממש נבהלתי ואפילו דפקתי בדלת בסביבות 1-2 לוודא שזה לא פריצה או משהו . בסוף הם הרגילו אותה . היו עליות וירידות , אבל בסוף היא התרגלה . אני לא הייתי מסוגלת , שהילדה שלי תצרח כל כך הרבה ,ואני לא שופטת את האנשים האלו -כי שניהם אנשים עובדים והעבודה מאד חשובה להם . 

לצערי מעבר לזה אין לי עצות. אולי לאמהות יותר מנוסות...

ושוב בסביבות 3-4 הם מתחילים לישון לילה שלם , ובא לציון הגואל . הבת שלי בת 4 עדיין מעירה אותי מדי פעם לכוס מים בלילה , אבל זהו זה . 

זה לא כ"כ מעודד לחשוב שרק עוד שנתיים "הכל יסתדר"... אני גם מקווה שעוד שנתיים כבר יהיה תורן חדש ללילות

עצות?

תודה.

אבל אני לא חושב שה"פיתרון"  זה לא לתת לילד בן שנה כדי שילמד ש"לא שווה"..

ילד בן שנה שאוכל ארוחת ערב מלאה (מוצקים) לא צריך לאכול באמצע הלילה. ייתכן שהוא צמא, ולכן מתאים לתת לו בקבוק מים, אבל לא בקבוק חלב או הנקה, בדיוק כמו שאנחנו לא קמים בשלש לפנות בוקר והולכים לאכול. 

ואם מתמידים עם זה שבאמצע הלילה יש רק בקבוק מים ואבא (ללא אמא, אמא היא מקור האוכל...), הקימות בסוף נעלמות. אולי אפילו אחרי פעם פעמיים. 

בקבוקי חלב או הנקות לילה בגיל הזה גם עלולים לגרום לעששת רצינית בשיניים כיוון שהילד נרדם עם הבקבוק, והחלב נשאר לו בפה והחיידקים חוגגים שעות נוספות. 

יהיו לכם כמה לילות איומות ששניהם יצרחו כשיבינו שאין יותר בקבוקים בלילה, אבל אני די בטוחה שאחרי זה יהיה שקט ושלווה. 

לגבי מה לעשות אם הם צורחים, אני לא כתובת טובה במיוחד, אבל היו בפורום כל מיני עצות על להרים ולהוריד, ללטף, וכו' וכו'. העיקר לא להישבר ולתת את הבקבוק כדי שיהיה שקט, מהסיבה הפשוטה שזה בעצם לא בריא לילד. 

וכבר ציטטתי כאן בעבר את רפא השיניים, הד"ר יואל וייסברג ז"ל, שאמר: מוטב יהיו שיניים עקומות מנפש עקומה (כמובן, זה לא בהכרח ה"ברירה" הזו..)

בעלות זולה יחסית קונים כמה דברים שמתנים (מלשון תנאי) שינה -למשל פנס לילה , טייפ עם מוזיקה מרגיעה  ואפילו קצת ריח של לבנדר עם מבער או בלי (מחמת הזהירות). ככה משכיבים לישון .

אח"כ אם הוא קם בלילה -מגייסים את כל מה שתיארתי , והילד חוזר לישון דיי מהר . זה עבד לי בשלב מסויים . אפשר לחשוב על עוד אביזרים , שעוזרים לילד לישון ולגייס אותם . 

 כי אני ממש זלזלתי ברעיון ,ולבסוף דווקא מנורת לילה מושקעת היתה אטרקציה , שגרמה לילדה לרצות לישון כמה לילות -רק כדי לחוות את החוויה הנפלאה של ללחוץ על המתג ולראות את הציור (הדבילי) מאיר . שינוי חיצוני מוביל לפעמים לשינוי פנימי . 

אין לי נסיון רב, אחד בן שנתיים וחצי, אבל כשרציתי להתחיל לישון לילות שלמים כשהיה בן שנה, אמא מנוסה הסבירה לי שכמו שאנחנו לא אוכלים באמצע הלילה ככה גם הוא לא צריך, ולעניין הבקבוק מים- כך היא אמרה לי- ואז תצטרכי לגמול אותו מבקבוק מים- אז מה הקטע? תגמלי מהנקה וזהו בלי תחליף. אם הוא בוכה בלילה אז לקום לחבק להראות שאמא איתו ופה זה נגמר, ואם הוא לוקח מוצץ אז אפשר להיעזר בזה, וכך היה, לילות ראשונים קם ראה שאין, לקח מוצץ,  וחזר לישון. כמובן שעדיין לפעמים הוא קם באמצע הלילה אבל הרבה פחות, בערך כשהיה בגיל שנתיים, החלטתי שמספיק לקום באמצע הלילה ושאין לזה באמת סיבה- אולי זה ישמע מוזר אבל- ניסיתי להסביר לו שקמים רק כשרואים אור בחוץ, וכל עוד מתעוררים ויש עדיין חושך אז ממשיכים לישון, אני יודעת שזה נשמע הזוי קצת אבל זה עבד. הוא פשוט הפסיק ולבכות בלילה. (כמובן שדיברתי איתו על זה יותר מפעם אחת) בהתחלה כשהיה קורא לי בלילה הייתי ניגשת לאיו ומסבירה לו שעדיין חושך וקמים רק כשיש אור, לאחר כמה לילות התחיל לישון לילות שלמים. אני באמת חושבת ששווה לנסות להסביר ולדבר איתם, חשוב שזה יהיה בקול החלטי שלא מראה פשרות, זה מה שאמא אמרה וזה מה שעושים. לא בכעס ותקיפות אלא החלטיות וסמכותיות, זה גם משרה עליהם ביטחון שאמא יודעת מה טוב.

לא בלילה ולא ביום. רק בקבוק.

מכירה אישית ילדה שינקה המון בלילה והיתה לה עששת נוראית ברמה שהיו צריכים לעקור לה שיניים.

אבל זה נדיר, כנראה.

כמו שאם הכרתי מישהי שיש לה מדיח כלים והיא חטפה דלקת ראות זו לא הוכחה שמדיח כלים גורם לדלקת ראות.

לגבי אותה ילדה, למשל, כדי להסיק מסקנות צריך לדעת אם היו ממתקים או חטיפים בתזונה שלה, אם צחצחו לה שיניים היטב לפני השינה, אם המברשת איכותית ועוד - וגם אז זה לא מספיק נתונים, אלא צריך לקחת מאה ילדות כאלה, ולחלק באופן אקראי שחלק יינקו בלילה וחלק לא - ורק אז לראות אם לאלה שינקו יש יותר עששת ברמה שנחשבת מובהקת מבחינה סטטיסטית.

רק ילדה אחת בלי הקשר זה אנקדוטלי לגמרי, וממש לא מלמד שום דבר על קשר בין הנקת לילה לעששת.

אולי הרופא טעה? יכול להיות.

מי שמתעניינת בנושא ההנקה תוכל למצוא בקלות.

היה לי לי חשוב לציין, כי ההנקה כל כך חשובה, ומצד שני כל כך קשה, וחבל שתהיה אמא שהמחשבה שאולי ההנקה גורמת לעששת תרפה (ולו במעט) את ידיה.

מהרגע שתינוק אוכל גם מוצקים, יכולה להתפתח עששת גם מההנקה

חלב אם שמתלבש על שאריות אוכל בפה זה על הפנים מבחינת בריאות השיניים. אבל חלב אם על שיניים נקיות לרוב לא מהווה בעיה. יש בחלב חומרים אנטי חיידקיים.

שבפה ואז כבר זה לא משנה אם זה הנקה או בקבוק. קראתי על זה לא מזמן, אנסה למצוא את המאמר.

מתחילים לאכול מוצקים בגיל שישה חודשים

אז שם אמורים להפסיק עם הנקות לילה? איך זה יכול להיות?

וכמובן מדובר על תינוק שיש לו כבר שיניים, לא לכולם יש בגיל חצי שנה...

זה משנה מאוד אם זה הנקה או בקבוק, כי בקבוק מציף את השיניים ובהנקה החלב מגיע עמוק מאוד בפה. והחלב גם לא יכול סתם לזרום אלא לצאת רק כשהילד מוצץ בצורה פעילה (ואז גם הרוק עוד פעיל בפה, ויש לזה הרבה משמעות). ויש הבדל גם מבחינת רמת הסוכר, וגם החומרים נוגדי חיידקים שיש בחלב.

אז מה שאת קראת זו לא דעה יחידה, יש כנראה חילוקי דעות.

לבקבוק, אם תסתכלי בהמלצות הגורפות של רופאי שיניים, רובם ככולם ממליצים שלא להניק בלילה מהרגע שצומחות שיניים...

הדעה שכתבתי היא המקלה בעניין..

שכל אחת תעשה כפי רצונה ודעתה, אך להתעלם מההמלצות המקובלות נראה לי לטמון את הראש בחול..

היא רופאת שיניים ויועצת הנקה, וכנראה יודעת מספיק טוב בשני התחומים האלה...

לא כל מה שהיה פעם הוא בהכרח בריא יותר וטוב יותר.

כתבתי שהדעה המקלה טוענת שמהרגע שתינוקות מתחילים לאכול מוצקים אז ההנקה בלילה גורמת לנזק לשיניים.

נשמע לי מאד הגיוני שה' ברא כך את העולם. תינוק שכבר אוכל מוצקים לא זקוק להאכלת לילה קבועה...הוא אמור לשבוע מתזונתו ביום כמו אדם מבוגר.

אמנם ניתן לתת לו האכלת לילה אחרונה מאוחרת יותר, כי הוא בהחלט לא מבוגר עדיין- אבל אחריה לצחצח את שיניו כמו שעושים מבוגרים וילדים לפני שהולכים לישון.

ההנקה כמוצץ בלילה לא חייבת מכורח ההגיון או המציאות התזונתית  להיות אקט בריא! 

וזה שרוב הרופאים לא מומחים בהנקה, לא סותר את המומחיות שלהם בעניין, מכיוון שהם רואים את התינוקות הללו מגיעים כילדים צעירים עם עששת כבדה.. וחלק מהתשאול זה ההאם הם ינקו בלילה. זה עניין סטטיסטי.

אבל המשוגעים לדבר בהנקה לא יוכלו לקבל כל הסתייגות שקשורה אליה.. זה מזכיר יותר דת מאשר רעיון תזונתי.

וזה מזכיר גם את המשוגעים לדבר בטבעונות/צמחונות/תזונת פליאו... כל הרעיונות הללו שמתיימרים להיות רעינוות תזונתיים, והופכים לדת בליבם של האנשים.

גודל הקיבה שלו עוד רחוק מלהיות גודל הקיבה של מבוגר, שיכול להחזיק מספיק מזון ללילה שלם. ובניגוד למבוגר הוא גם עדיין צריך לגדול מאוד מהר! מגיל חצי שנה עד גיל שנה הסטנדרט הוא שתינוק מגדיל את המשקל שלו פי אחד וחצי. זה המון! רוב התינוקות לא יכולים לעמוד במשימה הזאת בלי לאכול בלילה.

עוד הבדל בין תינוק למבוגר הוא שאצל מבוגרים קצב גדילת המוח אטי מאוד, ואצל תינוקות המוח גדל בקצב מסחרר, וזו עוד אחת מהסיבות שתינוקות זקוקים להנקות תכופות ביום ובלילה - בשביל החומרים שבונים את המוח. ועוד סיבה היא שמערכת החיסון שלהם עדיין ממש ממש לא בשלה בניגוד למערכת החיסון של מבוגר, והם צריכים זרם קבוע של תאי דם לבנים. בקיצור ממש אי אפשר להשוות תינוקות למבוגרים. מבוגרים בנויים ומסוגלים להסתדר מצוין בלי לאכול בלילה - תינוקות רובם ממש לא (אם כי יש יוצאי דופן, לשני הכיוונים).

זה אכן תלוי גנטיקה, וגם סביבה (אם להורים יש חיידקים לא מטופלים בחלל הפה הסיכון גדול הרבה יותר.. כי יש מגע יומיומי בין פיהם לפיו של התינוק)

אבל יש דברים שיש להם מחיר, וזה אחד מהם.

(אני אגב  חושבת שרוב התינוקות לא זקוקים להנקה בלילה, רפואית לפחות,  מהרגע שהם מגיעים למשקל של ששה שבעה קילוגרם.. ולרוב זה קורה בגיל חצי שנה...)

ולענ"ד גם אם כן, זו כנראה הסיבה שהקב"ה ברא שיני חלב שנושרות ומאפשרות הזדמנות שניה .

ובאמת אם לשפוט בין שתי הגישות, יותר משוגע ולא סביר להפסיק את ההנקה בגיל חצי שנה בגלל החשש מעששת.

אנונימית, אני לגמרי איתך, וגם אני הגבתי פה לאורך השרשור באנונימיות והראיתי דברי רופאי שיניים שאין לחשוש לעששת מהנקת לילה, אבל בכל זאת יש לי תיקון חשוב אחד לדברייך: לא לסמוך על התחלפות השיניים!! עששת בשיני חלב מובילה לצרות צרורות בשיני הקבע! לא מדובר בהזדמנות שנייה, יש רק הזדמנות אחת וחשוב לשמור היטב על היגיינת הפה החל מבקיעת השן הראשונה (כאמור, לא סותר הנקות לילה. אבל כן הקפדה על צחצוח לפני השינה, הימנעות מחטיפים וכדו').

סליחה על החריפות, זה נושא שרבות בו הטעויות והמחיר כבד. היה חשוב לי להזהיר את מי שקוראת.

זה לא נכלל בתוכנית הלימודים שלהם, כך שרק מי שלמד בכוחות עצמו יודע.

רופא שאומר שחלב אם בהנקה זה כמו מיץ בבקבוק (הבדל משמעותי גם בסוג החומר וגם במיקום בפה) מעיד על עצמו שהוא לא למד את הנושא (כמו הרוב).

זה נכון שיש בחלב סוכר, אבל יש עוד עשרה משתנים שהוא לא נתן עליהם את דעתו. 

למשל על ד"ר ג'ינה וייסמן שציטטתי לעיל. או על הרופא הזה - הוא מומחה לשיניים לא פחות מהרופא שאתה פגשת, אבל להנקה הוא מומחה יותר ממנו.

לגבי מקרים של ילדים כאלה - מקרים שמה? שילד שלילד ינק הייתה עששת? ברור שיש מקרים כאלה. עם כל ההשפעה ההגנתית של הנקה, היא לא יכולה לבטל את ההשפעות של ממתקים, חטיפים, סתם אוכל דביק, צחצוח שיניים לא מיטבי... לא אמרתי שאיםן מצב שילד יונק עם עששת.

בשביל להוכיח שהנקה גורמת עששת אתה צריך לקחת לפחות מאה ילדים שמקבלים תזונה אידיאלית (בלי שום חטיפים וכו') ומצחצחים להם שיניים היטב לפני השינה במברשת איכותית - ומתוכם לחלק באקראי, שחלקם יינקו בלילה וחלקם לא (אי אפשר בנושאים כאלה לעשות ממש דאבל בליינד, אבל לפחות שתהיה אקראיות, זה קצת מקרב את זה לסטנדרטים של סטטיסטיקה), ואז לבדוק אם יש מובהקות סטטיסטית של יותר עששת אצל אלה שיונקים.

סתם להכיר ילדים שינקו והייתה להם עששת זה ממש לא אומר כלום. כמו להכיר ילד שמצץ אצבע והיה לו אבעבועות. מה אפשר להסיק מזה על הקשר בין מציצת אצבע לאבעבועות? כלום.

http://www.brianpalmerdds.com/bfeed_caries.htm

ותמיד התייסרתי במחשבה שזה אולי גורם להם עששת (לא הייתי מוותרת על ההנקה למרות זאת).

ההסברים שנתתן והקישור שהבאת הגיוניים ומניחים את הדעת.

ועששת? יש לי ילדים שסבלו יותר וכאלה שלא סבלו מעששת בכלל.

אני תולה את זה בגנטיקה (יש במשפחה מבוגרים עם שיניים בריאות ויש עם נטיה לבעיות רבות). וגם בעובדה שבתקופות שהם מצמיחים שיניים - אצלנו תקופות ארוכות ומייסרות - הם לא נותנים לצחצח להם שיניים - נרתעים מכל מגע בחלל הפה, לרבות סכו"ם מכל סוג שהוא, אבל מסוגלים לאכול מוצקים בצורת מחית.

טיפולי שיניים מאשר אח שלה שינק הרבה פחות.

ולמרות שהיא ינקה המון בלילה.

תינוקת יונקת, ואחת מרטיבה ומתעוררת בבכי, ועוד אחת חולמת חלום לא טוב. קורה.

לא בטוח שמה שאכתוב יעזור לך- אבל לי, בתקופות כאלה, ובמיוחד עם השנים עזר פשוט לקבל את המצב כמו שהוא. זה המצב, זו המציאות. הקטן צריך לינוק (אגב זה נורמלי לינוק בלילה בגיל שנה. כל עוד הוא יונק וחוזר לישון כנראה שזה מה שהוא היה צריך. לאו דווקא כי היה רעב, אולי היה צריך להרגיש קצת אמא  ולחזור לישון.), הגדולה גם צריכה בקבוק. ככה זה. הם שניהם עדיין קטנים. זה לא שהם בני 3-4. מותר להם לקום בלילה...

זה מאוד קשה לקום בבוקר רעננה, זה נכון, אבל האם יש לך אפשרות למצוא זמן אחר לישון?

אולי בבוקר

אולי ללכת לישון איתם ב7-8 בערב (ואם רוצים זמן עם הבעל אז לקום אחרי שעתיים שלוש)- עשיתי את זה תקופה וזה היה מצוין

אולי זמן אחר.

ולגבי הקטן- אולי לא לישון ממש איתו, אבל לידו? כך שמתוך שינה תוכלי לנדנד קצת את המיטה או ללטף אותו. ואז גם לא יעיר את הגדולה כשהוא מתעורר. (זה באמת קורה? כי אצלי מרגע שהן ישנות לילה שלם הן לא יתעוררו גם מרעש של עדר פילים)

זה נשמע שיש פה שתי דעות עיקריות- האחת, לקבל את המצב, הם קטנים וככה זה. השניה- "ללמד" אותם שלא קמים בלילה (על כל המשתמע מכך).

טוב, לקבל את המצב- זה קשה כשצריך לתפקד בעבודה יום אח"כ... העייפות הכרונית מאד משפיעה- על מידת הסבלנות שלי לילדים, על הכוחות שלי לעשות דברים בבית... ולגבי העצה ללכת איתם לישון- ככה לא יהיה לי זמן לשום דבר מעבר ל-עבודה\ילדים...מה עם ארוחת ערב עם הבעל למשל? 

מצד שני אולי זה עדיף על פני נוקשות יתר שלא מתאימה לגיל. דרך אגב, הקטנצ'יק לא אוכל כ"כ טוב מוצקים ולא אוהב דייסות, והמטרנה לא משביעה להרבה זמן, כך שאני אף פעם לא יכולה להיות משוכנעת שהוא באמת "לא צריך לאכול בלילה" כמו שחלק טענו כאן.

בקיצור, נשארתי עם אותן דילמות אבל החכמתי מהשרשור. אולי הם פשוט ילמדו לישון רצוף מעצמם (ולא רק בגיל 4 )

לישון עם התינוק זה יכול להיות כיף גדול וגם לפתור חלק מהבעיה.

לא מתאים לכל אחת אבל אני מבינה שאין לך התנגדות עקרונית,אלא זה לא נוח לך.

אם כך,זה דבר שאפשר לנסות לשנות. לדוגמא- להכניס מיטה אמריקאית(מיטה וחצי-רוחב 1.20) ואם היא צמודה לקיר יש מקום בנחת גם לתינוק בלי שהוא צמוד ממש. 

ואם אין לך כח לכל התפקידים ביחד,אולי זה איתות להוריד משהו מסדר היום..להכניס בייביסיטר בצהרים שתוציא לגינה ואת נחה..להפחית שעות בעבודה..להכניס עוזרת..

הרבה נחת!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....