שרשור אירוח עם מרים קליןתחיה דולה

"רב כהנא על, גנא תותיה פורייה דרב, שמעיה דשח ושחק ועשה צרכיו.

אמר ליה: דמי פומיה דאבא כדלא שריף תבשילא!

אמר ליה: כהנא, הכא את! פוק, דלאו אורח ארעא!

אמר לו: תורה היא, וללמוד אני צריך."

(בבלי, ברכות סב)

 

לאחר שירשורים רבים בנושא בפורום וזה שלא כולן מצליחות להיכנס לפורום הסגור, בחרנו @יפעת1 ואני להביא את מרים קליין לאירוח. מרים היא מאמנת אישית בגישה יהודית ומדריכה לחיי אישות ושתינו מכירות אותה ואת גישתה. 

אמנם הנושא צנוע אבל כמו שהגמרא בוחרת להביא לנו את הסיפור על רב כהנא ולהעביר לנו מסר שזו תורה ועלינו ללומדה ולכן בחרנו בפורמט של האירוח.

 

כמה מילים לפני שאני מביאה את דבריה של מרים-
אני פותחת שני חלקים לשרשור- אחד לנשים נשואות שבו רק הן רשאיות לשאול שאלות וחלק שני לקהל הרחב שאם יש לגברים או לרווקות שאלות הן גם יכולות לשאול.

כמובן שאפשר לשאול מאנונימי או ניק בדוי או הניק שלכן (ומי שמקבלת מסרים בעתיים בעקבות השרשור מוזמנת לדווח לנו כמו תמיד) 

השרשור פתוח מעכשיו לשאלות ומרים תענה ביום שלישי בשעות הבוקר.

טרולים- אתם מוזמנים לחסוך מאיתנו אבל תגובות לא הולמות ימחקו ואתן מוזמנות לדווח. 

 

 

מקוות שהאירוח יהיה לשם שמיים ויעזור לכמה שיותר נשים ואנשים.

 

 

והנה דבריה של מרים-
"שלום לכן, ותודה על ההזדמנות להתארח כאן.

 

אני מרים קליין, נשואה 8 שנים, אמא לשלושה, ירושלמית, מאמנת אישית בגישה יהודית ומדריכה לחיי אישות.

הגעתי לתחום הזה כי אני מאמינה שהגיע הזמן לדבר. הגיע הזמן לייצר תקשורת פתוחה, נקיה ומאפשרת, שלא חונקת את האינטימיות שלנו אלא מצמיחה אותה ונותנת לה לגדול. 

אני מאמינה שנשיות פורחת היא לא מותרות, אלא אחד הכלים העוצמתיים שאלוקים נתן לנו בשביל להביא כוחות ושפע לכל תחומי החיים, וכמובן לזוגיות שלנו, ואני מאמינה שהאתגר שלנו בתקופה הזו הוא לקלף את קליפות הטומאה, הלכלוך וההרחקה שנוצרו לאורך הדורות ולחזור לחיבור הקדוש שמסומל על ידי הכרובים במקדש.

 

במסגרת העבודה שלי אני מציעה לנשים ולזוגות מרחב אינטימי לשיחה פתוחה, מידע והדרכה, וקבלת כלים לצמיחה אישי והתפתחות פנימית.

אני מציעה שיחות הדרכה חד פעמיות לנשים ולזוגות פנים אל פנים

תהליכי אימון אישי לנשים מכל הארץ פנים אל פנים או בטלפון

סדנאות ומפגשים לקבוצות קטנות אצלך בסלון

 

אפשר להכיר אותי יותר בעמוד הפייסבוק שלי

www.facebook.com/goofvruach

 

עניין טכני, אך חשוב ביותר:

אני מאמינה שאפשר לדבר על הנושא בצורה פתוחה וישירה, וגם נקיה ונעימה. 

זה אומר שבדרך כלל אני משתמשת במילים מגוונות שמתאימות לי ולנשים שמולי, שנוחות לנו ולא הולכות סחור סחור.

במסגרת הארוח הזה חשוב לי שכולן תוכלנה לקרוא את הדברים ולכן אני אעשה כמיטב יכולתי להתאים את עצמי לא בהכרח לשפה שאני בדרך כלל משתמשת בה אלא לשפה שרימון מאפשר. אני מתנצלת מראש על ניסוחים מסורבלים מצד אחד, ועל עריכות שלי או של המנהלות שיתכן ותהיינה אם תשתרבב מילה שרימון חוסם, מצד שני."

שאלות מנשים נשואות-נא לשרשר כתגובה לתגובה זותחיה דולה


תודה רבה למנהלות ויישר כח!! כמה שאלות בפנים:אנונימי (2)
1.אני ב"ה בהריון בחודש שישי.
הרבה זמן לא יצא לי ולבעלי לקיים יחסי אישות,
גם בגלל שבאמת לא היה זמן לזה וגם אנחנו קצת חוששים כי הבטן כבר גדולה.
אשמח לשמוע אם יש תנוחות אחרות שמותרות על פי ההלכה.
2. איך אפשר בהריון ולא רק בהריון למשוך את הבעל?
אולי בגדים יותר מושכים?
3. איך אפשר להגיע לזה בשעה נורמלית ולא בשעות מאוחרות בלילה?
4. האם יש לך רעיון איך ליצור יותר חשק אצל האישה כשהיא אחרי לידה והיא טבלה רק שלא מתחשק לה כ"כ?

תודה רבה רבה
ויישר כח על העיסוק בתחום הזה!!
הייתי שמחה גם לקבל תשובות לשאלות 1 ו4.אנונימי (33)
בוקר טוב!מרים קליין

1.

כפי שכתבתי בהודעה הפותחת שלי למטה, אני לא אשת הלכה ולכן לא עונה "מה מותר".
יכולה להגיד כמה דברים:
א. אל תדאגו. התינוק מוגן היטב בפנים. אם לך נוח ולא כואב (והגיוני שכבר כבד ולא נוח לך), אז הוא בסדר גמור. אל תחששו.
ב. גם בלי לעשות שינויים מרחיקי לכת אפשר לנסות לשים כרית מאחורי הגב ושאת תהיי זקופה יותר.


2. 
כל הטרמינולוגיה של "למשוך את הבעל" רחוקה ממני מאוד.

בעיני, לשני בני הזוג צריך להיות ברור שיחסי האישות הם הדבק ביניהם, 

ושכשלשניהם יהיה טוב, כל החיים שלהם יראו טוב יותר.
האחריות על זה היא משותפת.
זו לא אחריות האשה "למשוך" אותו יותר ממה שזו אחריות הגבר "למשוך" אותה.
משתמעת גם מהלשון הזו התפיסה הנפוצה שלגברים באופן מובנה יש יותר חשק מנשים, ושלאשה יש חובה לספק את בעלה.

כתוצאה מזה האשה עשויה לא לרצות בכלל בקרבה והיא תעשה את הדברים מתוך תחושה של חובה כלפי בעלה, חובה מוסרית או הלכתית. 

 

מעבר לסוגיה ההלכתית (שכאמור אני לא עוסקת בה! אבל היא קיימת ומשמעותית מאוד)
האמת היא שגם לנשים יש פוטנציאל גדול של רצון להנאה, והמצב הרצוי הוא שכל אשה תתחבר לגופה, תכיר אותו ותגלה את הפוטנציאל הזה. זה לא מסע של יום אחד, אלא מסע זוגי של חיים שלמים, אבל הוא מסע מדהים.


מתוך נקודת המוצא הזו יש מקום לתקשורת ושיחה על מה עושה לכל אחד מבני הזוג רצון וחשק לקרבה, ואיך כל אחד יכול לעשות כמיטב יכולתו למען השני, ואז נשאר החלק הקשה - ליישם

3.

שאלת השאלות...

בסופו של דבר הזמן הוא המשאב הכי מוגבל בחיים שלנו, והדבר היחיד שאפשר לעשות איתו הוא - לתעדף.

כמה זה חשוב לכם. 

על מה אתם מוכנים לוותר.

שלילה אחד תלכו לישון והסלון והמטבח יראו כמו סדום?
שצהריים אחד תדאגו לשנת צהריים? אולי אפילו עם בייביסיטר?
שיום אחד חוזרים מוקדם מהעבודה גם אם זה אומר שיום אחרי זה נשארים יותר?

החלטה שלכם.

זה לא קל לעשות את ההחלטה הזו, ובעיני קל יותר לעשות אותה אם עוצרים וחושבים לפני זה "למה זה חשוב לנו", ו"מה הערך שיוצא לנו מזה". כששמים את הדברים האלה מול העיניים, הכלים ושאר ירקות מקבלים פרופורציה אחרת.

 

4.

אובייקטיבית וגופנית, התקופה שאחרי לידה היא תקופה קשה לחשק.

העייפות.

ההנקה.

ההורמונים הטבעיים.

תופעות הלוואי של אמצעי המניעה.

התחושות כלפי הגוף והשינויים שחלו בו.

השגרה השוחקת של תינוק קטן בבית כשלא תמיד יש עוד משהו ביום מלבד האכלות, החתלות ושינה.

האוזן שתמיד כרויה וכבר יודעת שברגע שהעניינים מתחילים להתחמם התינוק יתעורר.

תקופת האיסור שבדרך כלל ארוכה כל כך ויוצרת ריחוק.

זמן המנוחה שנהיה יקר כל כך.

ובטח שכחתי משהו.

 

בעיני צריכות להיות שתי תנועות הפוכות בו זמנית:

מצד אחד, להבין את המצב ולקבל אותו כפי שהוא.

להנמיך ציפיות.

אין מה לעשות, החיים עם תינוק קטן לא פשוטים. להבין שזו תקופה, והיא זמנית וחולפת. 

להבין את עצמי ולקבל את עצמי כפי שאני - ושהאיש גם הוא יבין.

 

מתוך ההבנה הזו,

לעשות את המירב עם מה שיש.

לנצל את הדקות שקיימות.

לעשות לפעמים את המאמץ.

 

זה איזון מאוד עדין ומאוד אינדיבידואלי:

מצד אחד "עם האוכל בא התאבון". 

מצד שני "להתאמץ" אין פרושו "להכריח את עצמי".

 

 

 

בהצלחה
מרים

ראשית ישר כוח על היוזמה!אנונימי (3)
אני נשואה כשלוש שנים עם ילד ובהריון מתקדם.

כיצד אפשר לגוון ולמצוא דרך "למשוך" את הבעל בחיי אישות, בלי להרגיש נפגעת שזה לא בא ממנו?

אני מעוניינת ליזום, אבל מתביישת.

ורואה שקשה לי הריחוק הפיזי כי אנחנו עייפים. וביחד פעם בשלושה שבועות בממוצע, שזה נראה לי מוגזם.
בוקר טוב!מרים קליין

בגלל הזמן הקצר, אני מפנה אותך קודם כל להודעה שכתבתי למעלה, אני עונה שם על חלק מהשאלות שלך.
בוקר טוב! - הריון ולידה

 

בעניין התדירות:
רק חשוב לשים לב האם זה מוגזם בעינייך כי את מרגישה שזה לא נכון לך/לכם, ואז באמת כדאי לעשות מאמץ וליצור שינוי,

או האם זה מוגזם כי יש לך תפיסה מסויימת של מה סביר, ולמרות שנוח וטוב לשניכם ככה, זה שונה מהתפיסה שלך. אם זה המצב - אולי נכון יותר לשחרר ולהרפות, ולהמשיך להנות ממה שיש.

 

אני אתייחס לעניין של היוזמה:
תשמעי.

אין אינטימיות בלי פגיעות.

הפגיעות שלנו היא מה שמאפשר לנו ליצור קרבה ואינטימיות עם אנשים אחרים.

ומה קרוב ואינטימי יותר מיחסי אישות.

 

בין השורות אני שומעת שכרגע בתפיסה שלך התפקיד של היוזם הוא שלו. המצב הזה לא נעים ולא מתאים לך, כי את עלבת כשהוא לא עושה את זה. מצד שני כשאת חושבת על שינוי, ועל להיות היוזמת בעצמך, את מתביישת. אולי משהו מפחיד אותך שם. משהו לא נעים עשוי לקרות אם תיזמי את.

 

בעיני הרצון שלך ליזום הוא מבורך.

זה נותן איזון ונותן שליטה.

ונכון, כגודל הקרבה שאת מציעה לו כך גודל הפגיעות שאת מייצרת.

יש פה בהחלט מקום לחשוב עם עצמך מה את מפחדת שיקרה כשתיזמי.

ממש ליצור סיפור בראש שלך.

לעיתים קרובות כשאנחנו מישירים מבט ומעזים  לבדוק את הסיפור שמפחיד אותנו כל כך, אנחנו מגלים שהוא רחוק מאוד מהמציאות.

 

וכמובן - דברי איתו. 

מה הוא חושב?

איך הוא ירגיש עם זה?

איזה "כללי משחק" אפשר ליצור שיאפשרו לך ליזום באופן בטוח?

 

 

מקווה שעזרתי,

מרים

תודה רבה על האפשרות לשאול!!אנונימי (4)
1. האם יש תנוחות של חיי אישות שאסורות לפי ההלכה?
2. האם יש עניין לסיים ביחד בדוקא או איך שיוצא?
3. ואיך אפשר לגרום לבעל ליזום מעצמו, בגלל שמהחתונה כמעט תמיד הייתי מותרת- הריון והנקה..אז יצא לקיים יחסים פעם בשבוע אן שבועיים, ולדעתי זה לא מצב תקין.. ואני מתביישת להיות תמיד היוזמת, מה גם, שלא תמעד הוא נענה ליוזמה :/
^^^אנונימי (30)


בוקר טוב!מרים קליין

1. כאמור, אני לא עונה על שאלות הלכתיות (תקראי את הודעת הפתיחה שלי למטה)

 

2. העניין של הביחד הוא בעיני מיתוס.

לא ברור לי שזה מוסיף הנאה לבני הזוג.

אם זה מגניב אתכם ומשמח אתכם ונעים לכם, תנסו להגיע לזה בנחת

אם לא הולך לכם - ממש לא נורא.

העיקר לא להיות במאמץ להגיע לאן שהוא, אלא להנות מהרגע ומהביחד -

כי אתם עכשיו ביחד, לא משנה באיזו שניה כל אחד חווה חוויה גופנית כזו או אחרת.

 

ואוסיף ואומר,

שיש דווקא שממליצים להפריד בכוונה.

קודם האשה ואז הגבר.

זה קשור למשך הזמן שלוקח לגברים ולנשים להתעורר ולהרגע,

בין השאר זה מאפשר מקסימום וודאות שההנאה של האשה לא "תתפספס".

וכמובן 3 יוזמה של הבעלמרים קליין

וואו, להיות במקום היוזם ולהתקל בסרוב זה מקום כואב. 

בטח כשזה קורה שוב ושוב.

אז קודם כל אני רוצה להגיד לך שאני ממש מעריכה אותך, ואת המאמצים שאת עושה בשביל הזוגיות שלך.

זה לא מובן מאליו בכלל.

 

עם זאת, אין אצלי דבר כזה "לגרום", גם לילדים שלי אני מסבירה שכל אחד אחראי על הפעולות שלו, ועל התגובות שלו לפעולות של אחרים...

 

מה כן?

 

1. לדבר. לבדוק. למה זה ככה.

האם פשוט ככה הוא וזו התדירות שנוחה לו?

האם יש משהו שמפריע לו?

ולשתף אותו בקושי שלך, ולמה זה חשוב לך שהוא יזום לפעמים.

מה זה עושה לך כשהוא יוזם.

 

2. כמו שמכתבתי למעלה בעניין התדירות,

חשוב לשים לב האם זה לא תקין בעינייך כי את מרגישה במציאות שזה לא נכון לך/לכם ומזיק, ואז באמת כדאי לעשות מאמץ וליצור שינוי,

או האם זה לא תקין כי יש לך תפיסה מסויימת של מה סביר, ולמרות שנוח וטוב לשניכם ככה, זה שונה מהתפיסה שלך. אם זה המצב - אולי נכון יותר לשחרר ולהרפות, ולהמשיך להנות ממה שיש, לפעמים המאבק הוא המזיק ולא המצב הקיים.

 

3. הייתי רוצה לתת לך תשובה מוחלטת בהנחה שאחרי כל זה את עדיין רוצה לעשות שינוי, אבל פשוט אין. 

יש פה הרבה מקום לעבודה שלך על המקום שלך ביחס לזה וביחס לעמדה היוזמת שאת נמצאת בה,

ועבודה על התפקידים שהתקבעו ביניכם. (מוזמנת כמובן אם תרצי...)

בכל מקרה הרבה הצלחה,

ושוב - אל תתביישי. תתגאי. שאת עושה ולוקחת אחריות. אין לך שום דבר להתבייש בו בסיפור הזה.

יישר כוח למנהלות היקרות וגם למרים!אנונימי (5)
טוב שיש מקום נקי שאפשר לשאול....

השאלה שלי היא מה האורך התקין של יחסי אישות. אני מתכוונת למעשה עצמו, לא למשחק מקדים. מתארת לעצמי שזה תלוי גם בגיל, אז אנחנו זוג באמצע שנות השלושים.

תודה מראש על התשובות
משך חיבורמרים קליין

בוקר טוב לך,

 

אני שואלת את עצמי למה את רוצה לדעת (וגם אענה בסוף).

הסיבה היא שבעצם, זה לא באמת משנה.

מה שמשנה זה שבני הזוג שמחים ומסופקים,

ומשך החיבור הוא לא בהכרח פרמטר משמעותי בסיפוק הזה.

אז כל עוד נעים, לא הייתי מטריחה את עצמי בזה.

 

 

עם זאת הבטחתי אז אענה:

פחות מ-2 דקות נחשב שפיכה מהירה,

2-7 דקות - תלוי בזוג, יש תרגילים ואפשרויות שאפשר לעבוד איתם.

7 ומעלה - נורמלי לגמרי

 

אפשר לשאול על זה?אנונימי (18)

אני חושבת שמרגע החיבור על לשפיכה אצלנו לא עובר יותר מדקה.

גג גג דקה וקצת. בדר"כ לא.

אנחנו ננשואים שנתיים וחצי. תחילת שנות העשרים.

מה אפשר לעשות כדי להאריך?

לו נראה לי זה נעים ככה, אבל לי זה חסר ...

טיפול בשפיכה מוקדמתמרים קליין

אני ממליצה לך לפנות למרכז יה"ל.

את תקבלי מידע מפורט יותר מה זה אומר.

מדובר בתהליך שדורש השקעה משני בני הזוג וכדאי להבין טוב למה נכנסים.

תודה רבה על האפשרות לשאולאנונימי (6)
איך גורמים שהריגוש והחשק שלי לא יעלמו פתאום באמצע עוד לפני שהגענו למעשה עצמו?
כמעט תמיד אני מתרגשת ומתלהבת ואז פתאום משו נכבה. ונותנת לעסק ליסתיים רק כדי לא לבאס אותו ואני בכלל לא נהנת..
^^^אנונימי (29)
חשק שנעלם באמצעמרים קליין

בוקר טוב!

 

מה שאת מתארת זו סיטואציה שאופיינית לנשים.

 

למה זה קורה?

במשפט אחד - בשביל שהגוף שלנו יוכל להגיע לריגוש, המוח שלנו צריך לכבות.

זה אומר שאת צריכה להיות כולך בכאן ובעכשיו.

יש נשים שזה קל להן ויש נשים שזה דורש מהן הרבה תרגול ומאמץ ועבודה על שחרור שליטה.

הדרך הזו לוקחת זמן,

ויש נשים שכל דבר שמפריע בדרך יכול "להוציא אותן מהמשחק"

זה יכול להיות מגע לא נעים או מהיר מדי,

זה יכול להיות המחשבה על הכלים בכיור,

זה יכול להיות אי נוחות מזה שהאור דולק,

או מחשבה על הילדים האם הם ישנים

או קול מוזר

או המחשבות שמתרוצצות לך בראש על הגוף שלך

או אלף ואחת דברים אחרים.

 

אם זה משהו מוכר לך שקורה שוב ושוב

כדאי לבדוק את התהליך וההרגלים שלכם,

ולנסות לזהות את הטריגר שמכבה אותך.

עם סבלנות ועבודה משותפת אפשר בהחלט להתגבר על המכשול הזה.

 

 

יו! חשבתי שרק אצלי... *אנונימי (40)
שואלת גם -אנונימי (7)

מה גורם לנרתיק להיות יבש?

 

אם זה לא הנקה\מניעה הורמונלית\הריון? גם כשיש חשק?

 

לפני ההריון הראשון היה רטוב מספיק, ומאז לא.

 

מה יכול לעזור לזה?

יובשמרים קליין

בוקר טוב!

 

באופן עקרוני באמת מנית את שתי הסיבות העיקריות ליובש בנרתיק:

 

1. מצבים הורמונליים (הנקה, אמצעי מניעה, גיל המעבר...)

2. מצבים רגשיים (חוסר גירוי, חוסר משיכה)

 

הפתרון הנקודתי, הקל והפשוט הוא חומרי סיכה.

אפילו שמן שקדים פשוט עושה עבודה מצויינת.

 

הפתרונות האחרים הם בעצם פתרון של הבעיה - 

לזהות האם יש גירוי שמתאים לך, ולעבוד על זה

האם את "בעניין" תוך כדי כמו שפירטתי בשאלה על החשק שנעלם באמצע.

ואם זו בעיה הורמונלית או שהיא לא נפתרת בקלות - אז לפנות לאנשי מקצוע.

תודה!אנונימי (10)
אף פעם לא שאלתי או התייעצתי בעניין..
בהריון שלישי. חודש שישי..
ובעלי ואני גמורים בד"כ.
הוא היוזם לרוב למרות שלי יש רצונות גם..
אבל זה יורד בגלל עצלות וכבדות..
השעה נורא מאוחרת..
ואני שונאת את הרטיבות והריח של הזרע..
אז אני תמיד קמה להתקלח אח"כ..ובחורף קפוא. .ואין מים חמים זמינים תמיד..
בקיצור..האם יש עיצה בעניין..? איך לא להיגעל מזה? והאם אני היחידה שקמה להתקלח אח"כ ??
תודה רבה!
בוקר טוב!מרים קליין

מה שמנית כאן זה אלף סיבות ממש ממש טובות למה לא בא לך לקיים יחסים.

הגיוני. ולגיטימי.

ולא, את ממש לא היחידה שמתקלחת אחרי זה - שמעתי על זה מעוד נשים.

 

אבל מעצם זה שאת שואלת אני מבינה שאת לא שלמה עם המצב.

אם חשוב לך להעלות את התדירות,

כדאי לנסות להתגמש או לחשוב על פתרונות יצירתיים

איך להיות פחות עייפים מדי פעם

איך אפשר להקדים קצת את השעה

מה יכול לעזור לכם להתגבר על הכבדות ולשמוח שהתאמצתם

והאם יש משהו שיכול להחליף את המקלחת או לאפשר לך לדחות אותה לבוקר (מגבת? מגבת רטובה עם מים חמים מהקומקום שמרתיחים מראש? מגבונים?)

 

בעסה, אבל אין פתרונות קסם...

 

 

גם אני אשמחאנונימי (11)
נשואים 3 וחצי שנים. ב"ה יש 2 ילדים.
כרגע מונעים עם התקן לא הורמונלי.
אוהבים מאוד וכיף לנו ביחד אבל מרגישים שקצת נתקענו בדרך.
מרגישים צורך להתקדם ולא כ"כ יודעים איך ומה לעשות...

אז יש לי כמה שאלות-
1. מה נחשב זמן נורמלי למשך החיבור עצמו?
2. איך מרגיש השיא של האישה?
3. כמה זמן בד"כ אורך השיא של האישה? האם זה משהו ריגעי או ארוך יותר?
4. איך מגיעים לשיא הזה (אני בטוחה שאין תשובה אחת אבל אולי בכל זאת...)?
5. אילו תנוחות מומלצות הן מבחינה הילכתית והן מבחינת הנאה?
6. האם חייבים להתחבר מכוסים בחדר ובחושך? או שמותר להתחבר גם באור ולא דווקא מכוסים במיטה (לדוגמה- באמבטיה)?

7. עוד שאלה קצת יותר מורכבת-
ב"ה בעלי מאוד צנוע ולא מכיר אפשרות אחרת מלבד החיבור הרגיל (מכוסים, אני על הגב, בחושך).
אני מרגישה שהוא צריך הדרכה קצת יותר עמוקה על האפשרות להיות מוביל, להיות נועזים יותר, לעשות שינוי מחשבתי.
האם יש לך המלצה איך לחולל את השינוי? יש ספר מומלץ בנושא? או שיש לך המלצה למישהו חכם שהוא יכול לשוחח איתו טלפונית או להיפגש איתו?

תודה מראש על המענה ועל האפשרות לשאול.
^^^^אנונימי (20)
אשמח לתשובות לשאלות אלו בדיוק
יקרה, ממליצה לך על הסדרה המלאה של אפרת צור.אנונימי (23)
היא עונה שם על כל השאלות בצורה עיניינת, מפורטת וצנועה.
ממליצה בכללי לכל אישה!
רק שהיא לא פותחת את הסדרה כל הזמן. הפעם הבאה בקיץ אנונימי (6)
שיא נשי, והדרכהמרים קליין

וואו, מה שאת שואלת זה חומר מספיק לשיחת הדרכה אחת לפחות אם לא יותר. אענה ממש בקצרה כי אפשר להעמיק בלי סוף וזה מאוד אישי לכל אחת, ומי שרוצה באמת להבין איפה היא עומדת, כדאי לדבר על זה בנחת.

 

1. עניתי פה משך חיבור - הריון ולידה

 

2. חמקמק כל כך להגדיר את זה, וזה משתנה ולא אותו דבר אצל כל אישה.

אבל אם נגדיר את המצב ה"קלאסי",

אז מדובר בתחושה מאוד מאוד נעימה בגוף של כמה שניות, שמלווה בהתכווצויות של רצפת האגן. אולי כמו צמרמורת מאוד מאוד נעימה.

 

3. מה שתארתי בסעיף 2 דומה למדי למה שאת יכולה לראות ולהרגיש על אישך.

 

4. עם הרבה סבלנות וחקירה והתמדה, והכל בנחת ובכיף.

סליחה שאין לי תשובה מפורטת יותר שמתאימה לכאן.

 

5. כאמור, לא עונה על שאלות הלכתיות.

מבחינת הנאה כדאי פשוט לנסות ולראות מה מתאים לזוג.

אשמח לפרט יותר בהודעה אישית.

 

6. שאלה הלכתית

 

7. שאלה חשובה וטובה!
יש כמה וכמה אפשרויות:

* הרב אוסטרוף ממרכז יה"ל מקיים שיחות עם גברים על הנושאים האלה בדיוק.

* יש גם את הספר של מרכז יה"ל "לדעת לאהוב" שאפשר לקנות אצלם באתר והוא מאוד מומלץ ונותן התייחסות משני ההיבטים, ויש עוד כמה ספרים שנכתבו במיוחד לציבור הדתי.

* למי שלא רוצה ספר הלכתי דווקא, יש הרבה ספרים "גויים" שיש בהם הרבה מאוד ידע, שמועבר באמצעים מילוליים ועם כמות מזערית של איורים. הייתי ממליצה עליהם לאנשים שכבר יותר בטוחים בכיוון שלהם.

* יש חוברת שמסתובבת באינטרנט בשם "דבר סתר". לא ידוע מי המחבר שלה, אבל היא עוסקת באופן מעמיק בהיבטים ההלכתיים של מגוון דברים שהם לא "הרגיל". יוצא שהיא נותנת בד בבד גם ידע לגבי כל מיני דברים יצירתיים ו"נועזים" יותר, וגם פורסת ידע הלכתי על כל אחד מהם. מי שמתעניינת אוכל להעביר לה את הקובץ.

* אם מה שבוער זה יותר נושא הידע פחות נושא ההלכה - אפשר להגיע לשיחות הדרכה גם אצלי או אצל מדריכים ומדריכות אחרים.

 

 


 

 

שאלהאנונימי (8)

מה זה אומר הנאה מינית של אישה? לא מבחינת המגע..

הבנתי שאפשר לכוון שלשניהם באותו זמן. איך?

מה עושים עם התופעה שזה בא ומתרחק? ולא להתייאש מזה..למרות שלוקח זמן רב.

 

שאלהאנונימי (13)
אנחנו מרגישים שמאוד קשה לנו להגיע לשלב השיא שנינו בגיל ה30, 30+.
האם יש קשר בין הגיל לבין הקושי?
דורש מאיתנו הרבה כוח ומאמץ ולפעמים מרוב תשישות מהמצב מחכים רק שיגמר מהר ולא נהנים.
אשמח להבין יותר. תודה
עוד שאלהאנונימי (13)
אני לא מסוגלת לנשק את בעלי ממש בפה, זה מגעיל אותי, הרוק, לא מסוגלת. היו פעמים בודדות שזה קרה אבל זה היה ממש אחרי החתונה, נשואים יותר מעשר שנים. הוא מאוד רוצה ומתכנן אבל אני לא מסוגלת.
בכללי אני לא כזה נהנית מקיום ימים, יכולה להסתדר גם בלעדי זה. אני יודעת שזה לא תקין. מה אפשר לעשות?
איתך לגמריאנונימי (17)

אשמח לעצות

אותו דבר רקאנונימי (16)
הפוך.בעלי לא אוהב להתנשק.לא יודעת מה הסיבה אבל תמיד יש תרוץ.זה נורמלי?יכול להיות שאני צריכה לוותר ולהשלים עם זה וזהו?
זה לא קשוראנונימי (28)
להגיינה של הפה? אני נגיד לא מרשה נשיקות בבוקר לפני הצחצוח שיניים ולפני שאנחנו ביחד אנחנו מצחצחים שיניים וזה יותר נעים
לא קשור להייגינה של הפהאנונימי (13)
גם כשמצחצחים שינים
נשיקותמרים קליין

יש אנשים שלא נעים להם להתנשק,

כמו שיש אנשים שלא נעים להם דברים אחרים וסוגים אחרים של מגע.

אם לא נעים לו - אל תעשו את זה...

לא נהניתמרים קליין

קודם כל לגבי נשיקות - מותר לא לאהוב את זה. מותר שזה לא יהיה נעים. 

הכלל הכי חשוב (והיחיד בעצם, מלבד ההלכה) בקיום יחסים זה שלא עושים מה שלא נעים.

אז אם לא נעים - פשוט לוותר.

 

לשאלתך השניה - 

את לא היחידה. יש הרבה נשים בעולם שלא נהנות מקיום יחסים,

ומסתבר שזה לא קשור לחינוך דתי או לעולם הדת, כי זה קורה בכל העולם.

החדשות הטובות הן שזה לא חייב להיות ככה.

אפשר לעשות תהליך,

ובעדינות ובנחת ללמוד למצוא את ההנאה שחבויה בגוף שלך,

ולגלות ולגדל אותה.

החיים שלך ירגישו אחרת

 

 

 

קשה להגיע לשיאמרים קליין

הי לך.

 

בגיל הזה לא אמורה להיות השפעה של הגיל על התפקוד.

כן יש הרבה השפעה של עייפות ותשישות.

 

לצערי אני לא יכולה לעשות את זה איתך כאן,

אבל יש מקום לחקור ולהבין יותר את הדינמיקה הזו,

מה קורה ולמה,

האם זה תמיד היה ככה, ואם לא - מתי חל השינוי ומה גרם לו,

ולראות איך יכול להיות לכם כיף.

 

לא תמיד היה ככהאנונימי (13)
כשהיינו יותר צעירים הלך יותר בקלות
ככל שעלינו בגיל נהיה יותר קשה. דורש מאיתנו יותר מאמץ
בוקר טוב!מרים קליין

נראה לי שעניתי על רוב שאלותייך כאן שיא נשי, והדרכה - הריון ולידה

וכאן בוקר טוב! - הריון ולידה

 

לגבי ה"בא ומתרחק" אכן, פשוט לא להתייאש. ובעיקר לא להלחץ - כי כשאת מתחילה להלחץ ולהתייאש ולהתבאס - זה רק מרחיק את זה עוד יותר.

אפשר גם לנסות ולראות האם השימוש באמצעים רוטטים מקצר את הזמן ועוזר - יש נשים שזה מאוד עוזר להן.

שאלה: לצערי הגדול ברגע שאני מתחילה להשמין בהריוןאנונימי (12)

ויוצאת לי בטן (בערך שבוע 20) בעלי ואני לא נמצאים יותר ביחד כי הוא "נגעל: :וזה דוחה אותו" 

זה כבר קרה פעמיים, בשתי ההריונות 

לא מצאתי דרך לפתור את זה וזה גרם להמון מתח ועצבנות משתי הצדדים...

אוף! דוקא בתקופה הכי יפה שמותרים כל הזמן...

מה אפשר לעשות? 

יחסים בהריוןמרים קליין

אאוצ'

לא נעים ובאמת נותן תחושה של פספוס משמעותי.

 

נראה שעם כל הקושי, העבודה בסיטואציה הזו היא בעיקר שלו,

להגיע למצב שהוא יכול להיות איתך בזמנים האלו.

 

 

שאלותיי-אנונימי (14)

1. אנחנו רוצים להתחדש במשחק המקדים ומרגישים שאין לנו מספיק רעיונות לגיוון, אבל לא רוצים להסתכל באינטרנט וגם לקבל רעיונות מאחרים לא שייך.. מה אפשר לעשות?

2. אני רוצה להפתיע את בעלי בלבוש (ומרגישה שהוא גם מצפה לזה..) אבל לא יודעת מה, למה, איך ואיפה.. אשמח לרעיונות והמלצות.

תודה על ההזדמנות!

גם אני אשמח לתשובות על שאלות אלואנונימי (20)
התחדשות והתפעותמרים קליין

הי לך,

איזה כיף!

כמה טוב שטוב לכם ושאתם בשלב שאתם רוצים להתחדש ולהתרענן!

שאלה יהיו הצרות של כל עמישראל.

 

1. אפשר לבוא לשיחת הדרכה.

אפשר לקנות ספר - אם תצרי איתי קשר טלפוני אשתדל להפנות אותך לספר שמתאים לכם.

אם את קוראת בפייסבוק, את יכולה גם להצטרף לקבוצות סודיות שעוסקות בנושאים האלה ולהתעשר ברעיונות וכיוונים - מי שמעוניינת יכולה לפנות אלי בפייסבוק ואצרף אותה.

 

2. יש לי המלצה מצויינת לחנות שמיועדת לציבור הדתי ומוכרת אביזרים ותכשירים לתחום האינטימי, ועד לא מזמן היא מכרה גם הלבשה תחתונה. לצערי היא בדיוק הפסיקה עם ההלבשה התחתונה, אז אני ממליצה להתחיל עם חנויות "רגילות"  - גם בהן יש דברים שהם יותר מושקעים ויכולים להתאים. מי שזה מתאים לה יכולה לנסות לקנות באליאקספרס - המחירים אמורים להיות מצויינים ומתאימים למשהו שלובשים רק בבית לזמן קצר...

יש אפשרות להמלצה שלא דרך הפייסבוק?אנונימי (42)

(בשיחה אישית למשל?)

אפשר ללשוח לי הודעה אישית כאן ונמשיך משם הלאה מרים קליין


אשמח לקבל את פרטי החנות. זה אתר ברשת?אנונימי (5)
אפשר בהחלט את הפרטים של "הרמוניה"מרים קליין

יש אתר אינטרנט

http://www.inharmony.co.il/

אני רואה שהוא בדיוק מתחדש אז עדיין אין בו הרבה,

אבל יש שם טלפון ופרטי התקשרות.

מאיה בעלת החנות היא אישה יקרה ונעימה מאוד,

ואפשר לדבר איתה ממש בכיף 

(ספרו לה ששלחתי אתכן )

 

המספר של החנות הוא 077-4448484

שאלהאנונימי (15)

מאז שאני בהריון כואב לי לקיים יחסים בגלל שיבש שם, ואני מפחדת להשתמש בכל הקרמים שמיועדים לזה בשביל לא להזיק לעובר..

מה אפשר לעשות?

 

תודה רבה!!

שמן שקדים עובד מצוין.אנונימי (23)
יובש בהריוןמרים קליין

הי לך!

 

הקרמים לא יזיקו לעובר. הוא שם בפנים והקרם פה בחוץ.

הם כן עשויים להיות לא מתאימים לגוף שלך שהוא רגיש יותר בזמן הריון.

לכן ההמלצה שלי היא להשתמש בשמן שקדים ולא במשהו מפונפן אחר.

הוא מתאים מאוד לשימוש אינטימי.

 

בשעה טובה!

סליחה על השאלה...אנונימי (16)

אני יודעת שלגבר אסור לגעת בעצמו... מה בנוגע לנשים?

למרות הפיתוי הרב, במיוחד בשאלה הזו, לא עונה על שאלות הלכתיותמרים קליין


לא הבנתי...אנונימי (41)

נשואה כבר שנתיים ולא הבנתי מה שאלת.

בורות מיצדי??

היא שואלתמרים קליין

האם מבחינה הלכתית מותר לאשה לגרות את עצמה כשהיא לבדה.

ממש תודה רבה!! מקווה שיענה לנו על השאלות..אנונימי (17)

.1)כמעט תמיד בעלי הוא זה שיוזם קיום יחסים כשאנחנו כבר רדומים בדרך כלל מתחיל ללטף ולרמוז בדרך זו.

איך אני יכולה לעורר את עצמי כן לרצות ולהפוך את זה לחוויה יותר מעצימה?

 

2)אני אחרי לידה עם תפרים ובפעם הראשונה כאב לי וכמעט לא היתה חדירה. פעם שניה התעקשנו וגם כאב וראינו שיצא דם.

מאז היינו יחד פעמיים וגם כאב אבל פחות. השאלה אם זה נורמלי?

 

3)אני לא מרגישה הנאה כמעט בכלל ממעשה החדירה עצמו. אני נהנית מאוד כשבעלי מגרה את האזור בידו (אני חושבת שזה הדגדגן) וזה החלק שלי ואז החדירה היא בשבילו. השאלה אם זה תקין?? ובכלל איך מגיעים להנאה מינית בזמן החדירה??

הייתי רוצה שזה יהיה משהו ששנינו נהנים ממנו ולא משהו שהוא מבקש ואני עושה לו טובה..

 

4) שאלה אחרונה וסליחה מראש אבל זה מאוד רלוונטי לנו. בעלי נהנה מכך שאני מכניסה את איברו לפי. אני לא יודעת אם זה בסדר מבחינת ההלכהה ומנסה כמה שיותר להימנע מכך. הוא לא תמיד מבקש אבל מדי פעם...האם זה מותר?

 

שוב, ממש תודה רבה. בגלל שציבור שומר מצוות שומר על פרטיות וצניעות קשה מאוד לבקש מענה לשאלות.

מצטרפת שלאלה 3..אנונימי (22)
בוקר טוב,מרים קליין

קודם כל כל הכבוד על התפיחות להעלות את כל השאלות האלה, גם באנונימיות זה לא מובן מאליו!

 

1. לעורר את עצמך אחרי שנרדמת כמעט? וואו, קשה.

בעיני הרבה יותר הגיוני לדבר איתו ולהתחיל עם הרמיזות בשלב מוקדם יותר.

 

2. אני לא מבינה גדולה בתפרים. אני בטוחה שיש פה נשים שיודעות לענות טוב ממני.

 

3. אחלק את התשובה לשני חלקים:

קודם כל מה שאת מתארת הוא ממש ממש נורמלי. 

רוב הנשים שמגיעות לשיא מגיעות אליו מגירוי של הדגדגן, ורק 30% מגיעות לשיא מחדירה.

עם זאת,

הנאה היא לא רק מולדת, אלא ידע נרכש. גם ידע של המוח וגם ידע של הגוף. אנחנו יודעות למשל מנשים שלומדות לחוות שיא, שהפעם הראשונה הכי קשה ושהגוף מלמד את עצמו להגיע לשם.

אז זו הבשורה הטובה - יש לנו מסע חיים משותף, עם בן הזוג שלנו, ללמות להכיר יותר ויותר את נבכי הגוף שלנו וההנאות שלו. וזה מסע שלא נגמר אף פעם. 

את יכולה לאורך הזמן לשים לב ולכוון את עצמך למצוא את ההנאה שיש בחדירה, ללמוד אותה ולהעצים אותה, וגם להגיע ממנה לשיא (או לשיאים, תכלס, כי נשים יכולות להגיע כמה פעמים ברצף). 

אגב, זה קשור גם למשפט האחרון שלך - החדירה היא טובה שאת עושה לו, היא ההזדמנות של שניכם להגיע למקומות חדשים.

כמובן שכל זה תלוי בשאלה 2, כי את לא יכולה לעשות שום דבר מזה לפני שאת פותרת את סוגיית הכאב.

 

4. לא עונה כי זו שאלה הלכתית. מצטערת.

 

 

שאלהאנונימי (18)

ותודה על ההזדמנות.

ב"ה נשואים בשמחה. חיי אישות תקינים ושמחים מאד ב"ה. אוהבים ומושכים

לפעמים אני מרגישה שממש קשה לי המגע של בעלי. כאילו לעיתים רחוקות אני מרגישה שאני לא מסוגלת שיגע בי וכל מגע (קל וחומר נשיקה/ מגע במקום מוצנע) לא נעים לי בכלל. עד לרמה של כאב.

בדר"כ זה לא ככה. 

אבל בפעמים שכן זה ככ קשה ומצער.

מה אפשר לעשות?

 

מגע לא נעיםמרים קליין

בוקר טוב לך,

 

קודם כל, חשוב כל כך שאת מודה בזה.

אני מתארת לעצמי שזה מאוד קשה ומצער כשהגוף מרחיק את האיש שאת אוהבת.

 

מה אפשר לעשות?

קודם כל לא להתעקש ולא להכאיב לעצמך או לסבול.

זה לא לטובתך ולא לטובתו אם את סובלת ממגע אינטימי ויכול להסב נזק.

 

בהמשך אם את רוצה לשנות את זה, 

זה מצריך בירור עם אשת מקצוע, למה זה קורה ואיך אפשר לעבוד על זה..

 

בהצלחה.

תודה גדולה!!!!! הזדמנות נדירה...אנונימי (19)

אני נשואה כ-14 שנים ולא היתה לי הזדמנות כזו מעולם... התביישתי לפנות...

לקח לי שנים רבות להבין מה היא ההנאה של האישה.

עכשיו אשמח לדעת אם ואיך אפשר שהיא תהיה בזמן החדירה. שההנאה תהיה יחד.

ואם עד שאשה מגיעה להנאה זה חייב לקחת זמן או שיכול להגיע גם מהר.

ועוד דבר - לפעמים אני מרגישה שאני כמעט מגיעה להנאה אבל הגוף שלי נלחם בזה ומדי קשה לי להתקדם לשם. משהו לא נותן לי. אשמח להבין...

וגם רק שמעתי שיש תנוחות ולא יודעת מה זה. אשמח ללמוד.

הממוצע של זוגות בעולםמרים קליין

הוא 2-3 פעמים בשבוע

 

מה זה אומר על זוג שאסורים שבועיים שבועיים? לא יודעת.

 

העיקר שטוב לכם.

ערב טובמרים קליין

ערב טוב,

 

גם אחרי 14 שנה תמיד יש דברים חדשים ללמוד... כמו שכתבתי קודם הגילוי של הדברים האלה הוא מסע שלא נגמר אף פעם (בטח בתקופה שלנו שיש עזרה רפואית לאנשים מבוגרים וממשיכים לתפקד עד זקנה ושיבה).

 

כמו שכתבתי למישהי למעלה, היכולת להגיע להנאה מחדירה היא נרכשת.

אפשר להקדיש תשומת לב וריכוז וללמוד איך להגיע לזה. זה לא עניין של יום או יומיים,

אבל זה אפשרי.

 

לגבי היחד - גם על זה כתבתי למעלה בוקר טוב! - הריון ולידה

 

באופן כללי לנשים לוקח יותר זמן.

אנחנו פשוט בנויות אחרת.

בעיני זה בערך כמו ההבדל בין אופנוע לבין מטוס.

אופנוע הוא מאוד מגניב ומהיר ונגיש,

ומטוס צריך ללמוד הרבה בשביל להפעיל, ולוקח הרבה יותר זמן להניע אותו, אי אפשר פשוט לקפוץ עליו.

אבל אם לומדים להטיס את המטוס - החוויה היא אחרת לגמרי.

לא במקום, לא טובה יותר, אבל שונה ומיוחדת.

אפשר לנסות לראות אם השימוש אמצעים רוטטים מקצר זמנים.

(אם זה מעניין נתתי למטה הפניה לחנות אינטרנטית שאני ממליצה עליה)

 

לגבי הזמנים שקשה - 

שוב. הגוף שלנו בנוי ככה.

תקופות משתנות, עליות ומורדות,

זה הרבה פעמים קשור לזמן בחודש.

זה בסדר.

אפשר להתאמץ בכל זאת, ואפשר לשחרר ולהנות מהיחד וזה גם בסדר.

 

תנוחות - אשמח לפרט בהודעה אישית.

אשמח לשאול על אמצעיים רוטטיםאנונימי (26)
היה כאן שירשור שהמליצו על זה ובאמת לא הבנתי מה העניין ולמה להכנס לזה.
אשמח להבין מה זה אומר? למה עוזר?
שאלה טובה.מרים קליין

ונדרשות ממני יותר משתי פסקאות לענות עליה בצורה אמיתית ומסודרת.

אני מצרפת קובץ שכתבתי בנושא.

 

למרות שהכתיבה נקיה כמובן,

שימו לב שלא לכל אחת נעים לקרוא על הנושא הזה,

אז הקריאה על אחריותכן

לא הצלחתי לצרף את הקובץמרים קליין

אנסה פעם נוספת ואם לא עולה מי שמעוניינת מוזמנת לשלוח לי כתובת מייל בהודעה אישית.

 

20160216231602.pdf

רעיון מבורך שאלתי היאאנונימי (16)
מה התדירות הנורמלית לקיום המצוה במהלך שבועיים של טהרה?
בספרים כתוב שתדירות של פעמיים בשבוע,אנונימי (33)
שבת ויום בשבוע זה ה"נורמה"..
לפי דעתי אין 'נורמה'אנונימי (34)

אם רוצים כל יום אז כל יום (זה נורא מעייף)

 

אצלנו זה די יום כן יום לא (בצורה ספונטנית) יכול להיות גם כמה ימים רצופים ואז הפסקה הכל תלוי ביכולת וברצון אם עייפים מדי אז לא ואם זה באמצע היום ונ ו ר א רוצים ואפשרי אז למה לא?

זה לא שאסור יותר מפעמיים בשבוע..אנונימי (33)
אפשר גם יותר, היא שאלה מה התדירות הנורמלית אז עניתי. נראה לי שזה מה שכתוב בדרכי טהרה..
עניתי בטעות לא במקום...מרים קליין

הממוצע של זוגות בעולם הוא 2-3 פעמים בשבוע

 

מה זה אומר על זוג שאסורים שבועיים שבועיים? לא יודעת.

 

העיקר שטוב לכם.

תודה על המקום.אנונימי (24)
אנחנו באמצע שנות השלושים, נדואים שלוש שנים..בשנה האחרונה קורה שבעלי מתקשה להגיע לשפיכה- כאילו נתקע באמצע.
זה התחזק מאז שאני בהריון.

זה תופעה מוכרת? מה ניתן לעשות? החשש מהפעם הקודמת מגדיל את הסיכון כל פעם למרות שבין לבין יש פעמים טובות.

ושאלה נוספת- איך מתמודדים עם הקושי שבשינוי תנוחות? אני בהריון מתקדם ומאוד קשה לנו בתנוחה הרגילה. ניסינו לשנות ולא הצלחנו, וזה היה מביך וקשה עד שהתייאשנו. מה יכול לעזור? הקושי היה לשנינו.
תשובותמרים קליין

לגבי בעלך - אני מציעה שאת תפני למרכז יה"ל, אפילו בלי לספר לו כי חבל על הלחץ,

ותקבלי שם יעוץ והכוונה למקום הנכון.

נשמע שאולי זה משהו רגשי, ואני מאמינה שאפשר בהחלט לעזור לו.

טוב שאת חושבת על זה וכדאי להתעסק עם זה מוקדם מאשר מאוחר.

 

לשאלתך השניה - 

האמת היא שבהריון מתקדם אין תנוחה נוחה לישון. אז תנוחה נוחה ליחסים?! לא כזה פשוט...

צריך כמו בכל דבר בהריון לנשום נשימה עמוקה ולעשות את זה בכיף ובחיוך...

אשמח לעבור איתך על זה באופן מפורט יותר בהודעה אישית.

 

מצטערת על התשובות הקצרות - 

מגבלות הפורמט...

שאלה- האם הדבר נכון/ טוב לעשות כךאנונימי (25)
אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים בלי חשק להיות עם בעלי,
אבל שמתי לב שאם אני קוראת דברים על הנושא, נגיד קראתי תקופה את מאדים ונוגה בחדר המיטות, עצם הקריאה על כל הדברים והרעיונות והמילים שמופיעות שמה, גורמות לי לחשק באותו הזמן.
לפעמים אני מחפשת קצת חומר על זה באנטרנט, לא דברים גרועים ומגעילים. למשל: איך לגוון בתנוחות, ואז אני קוראת קצת מלל על זה וזה מעורר אותי. ומזה אנחנו מגיעים להיות יחד בשמחה ובהנאה גדולה.
ובכן: 1)האם זה נקרא דבר נכון/ בסדר לעשות את זה?
2) זה נורמלי?
3)אם לא, איך ניתן להתגבר על זה ולהגיע לחשק מדברים אחרים?

תודה רבה ומעריכה מאוד את עבודת הקודש שלך!
תשובותמרים קליין

הי לך.

 

מה שאת מתארת זה מאוד מאוד נורמלי וטבעי.

מדובר וידוע שהאיבר החשוב ביותר בקיום יחסים הוא המוח

כשאת קוראת את הדברים האלה, הדמיון מתחיל לפעול, והגוף מגיב.

זה נהדר שזיהית את הכלי הזה!

 

אני לא יכולה להגיד לך אם זה נכון או בסדר.

זו שאלה שבינך לבין עצמך, או בינך לבין בעלך.

אני בהחלט חושבת שרכישה של ידע לכשעצמה בצורה שמתאימה לבני הזוג היא נהדרת ומפרה.

 

אם את רוצה, את כן יכולה להשתמש בכוח הדמיון שזיהית ולהפעיל אותו באופן יזום ומתוכנן יותר.

במקום לקרוא חומר, תחשבי על האיש שלך, תדמייני דברים שאתם עושים ביחד,

תחשבי על השמחה וההנאה שאת מתארת,

תפליגי בדמיון על היחד שלכם - וזה יכול לעשות טוב.

את גם יכולה לשתף את בעלך בזה והוא יכול להשתתף איתך במהלך הזה במגוון דרכים כיד הדמיון,

וכך זה יכול להיות מאוד מקרב וכמובן משמח.

 

בהצלחה!

אשמח גם לשאול אנונימי (26)
יש לי שאלות שהרבה שאלו אז אחכה לראות מה תעני
שאלה נוספת:
ב"ה מאד שמחים בחיי האישות שתינו יוזמים. בהתחלה אני ממש לא הייתי יוזמת וב"ה עם עבודה עקפתי את בעלי וכאן הבעיה..
אנחנו המון זמן "משחקים" לפני החדירה עצמה ושתינו נהנים מזה. ברגע שיש חדירה אני בדכ רוצה עוד ובעלי פשוט לא מסוגל..
גם אחרי 20 דק.. פשוט נרדם ואני נשארת עם רצון יותר חזק מלפני לעוד.
אותי זה מבאס..מה שגורם לי בעצם לדחות את החדירה כי אני יודעת שזה אחכ נגמר. אנחנו יכולים להיות יום אחרי יום..ערב ואחכ בוקר אבל כמה פעמים באותה פעם אין מצב.
אף פעם לא חשבתי שזה לא תקין ועכשיו פתאום זה עושה לי מחשבות..אולי יש פתרון לדבר?
אשמח לתובנות.
מאוד מזדהה- אשמח למקדאנונימי (12)

יש תקופות שאני מאוד רוצה הרבה יותר ממנו והוא לא יכול לספק אותי, אני כבר לא מדברת על פעם אחר פעם (דבר שהיה בעבר בשנה הראשונה) אלא אפילו יום אחר יום הוא לא יכול, ושאני מנסה לרמוז הוא אומר לי " נו, די, את יודעת שא"א אפשר" 

ודוקא יום אחרי אני עיפה או סתם זה לא בא לי בטוב ואז חיבים כי אם לא מפספסים....

וגם אצלי הוא נרדם כמו מת אחרי, ואפילו הוא לא מחבק וזה סתם באסה... כי אני כ"כ צריכה את זה...

ותשובות גם לךמרים קליין

"נרדם כמו מת אחרי" זה מצב מאוד אופייני לגברים.

מבאס לנו שאנחנו בדרך כלל רוצות בקרבה וחיבוק ואולי גם שיחה אחרי,

אבל ככה המערכת הפיזיולוגית שלהם בנויה.

אז כדאי פשוט להשלים עם זה ולהבין שזה לא מכוונה רעה או מבורות - הוא פשוט בנוי ככה.

 

לעניין האיש שלך,

משני משפטים קשה לאבחן אבל תלוי במשתנים שונים יכול להיות שיש לו בעיה רפואית כלשהי.

גם כאן אני ממליצה שאת תפני למרכז יה"ל ותפרטי שם באופן יותר ברור על המצב,

הם יוכלו להגיד לך באופן יותר מדוייק מה דעתם וגם להמליץ לאן לפנות עם זה.

 

בהצלחה!

שאלה טובה וחשובהמרים קליין

קודם כל - איזה יופי! איזה מצב נהדר את מתארת ביניכם!

שניכם יוזמים, שניכם נהנים, לוקחים את הזמן - זה בסיס מצויין.

 

משתמע מהדברים שאת כותבת שאת לא מגיעה לסיפוק,

מן הסתם זה משאיר אותך עם חשק לעוד - כי את פשוט עדיין באמצע.

כדאי ללמוד איך לעשות את זה,

ולרוב הנשים זה לא מגיע מחדירה, אלא מגרוי חיצוני.

נשמע שיש לשניכם את הסבלנות להשקיע וללמוד את הדבר הזה - 

וזה כדאי.

 

תודה על ההזדמנותאנונימי (28)
פעם הייתי מצליחה להגיע לשיא בחזה, עכשיו בתוך ההריון ואחרי הלידה כבר לא.
זה נורא מבאס אותנו, מה ניתן לעשות?
בהריון ובלידה הגוף משתנהמרים קליין

דברים שהיו נעימים לפני לא תמיד נעימים אחרי,

ולפעמים דווקא בתוך התהליך של ההריון והלידה מתגלות אפשרויות חדשות.

אני מבינה מאוד את הצער,

אני לא יודעת כמה זמן את אחרי לידה,

אבל גם הנקה יכולה מאוד להשפיע על הדבר הזה.

אין לי הרבה עצות מלבד לחכות ולראות

ובעיקר להנות ממה שיש.

שאלה...אנונימי (31)
האם מותר להכניס את איברו של בעלי לפי, ולחילופין לו מותר לגעת עם פיו באיברי? בלי להסתכל כמובן.
אני לא עונה על שאלות הלכתיות מרים קליין


נשואה ממש טרייה...אנונימי (32)

ומתביישת לשאול את המדריכת כלות.

האם הדרך היחידה של אישה להגיע לשיא זה על ידי מגע בדגדגן?

לאמרים קליין

רוב הנשים שמגיעות לשיא מדיעות על ידי מגע בדגדגן.

פחות מחצי מהנשים מגיעות לשיא מחדירה, וזו יכולת נרכשת.

חשוב לציין כאן שהשיא מחדירה הוא לא בהכרח טוב יותר או מיוחד יותר,

הוא פשוט שונה.

 

הדרך העיקרית לשם היא על ידי גירוי של נקודת ה-G,

זה פחות מתאים לפורום, אבל זה בהחלט משהו שאני מפרטת ומסבירה בשיחת הדרכה.

 

 

 

שאלותאנונימי (33)
האם בהריון יש פחות חשק?
מה עושים להגברת החשק אצלי (האשה)?
חשק בהריוןמרים קליין

זה משתנה מאשה לאשה ומשתנה בחלקים שונים שלה הריון.

מקובל להגיד (ואני לא לגמרי מסכימה) שבשליש הראשון החשק יורד בגלל העייפות והבחילות,

בשליש השני הוא עולה שוב

ואז יורד בשליש השלישי עם הכבדות והסרבול.

אם החלוקה הזו נכונה לך - מצויין.

אבל גם אם לא, זה הגיוני שתרגישי חוסר חשק בכל תקופה של ההריון.

 

מה עושים?

מקבלים את זה שהגוף במצב חשק מסויים.

ומצד שני בעיקר מפעילים את הראש.

אומרים שהאיבר הכי חשוב בגוף בזמן יחסים הוא המוח,

ואם רוצים אפשר להגביר את החשק גם בעזרת המחשבה והדמיון.

 

 

שאלהאנונימי (9)

אני נשואה קרוב ל-3 שנים ולצערי אני לא ממש מצליחה להינות מאישות.

אין לי כוח להתחיל בכלל ורוב הפעמים זה ממש בשביל בעלי.

אחרי שמתחילים אז אני דווקא יחסית נהנית עד שמגיע לשיא ואז שוב אני ממש חסרת כוחות (לפעמים אני ממש צריכה להתאמץ כדי להינות)

אח"כ וגם בכלל באופן כללי אני מרגישה שזה סתם תאוותנות (למרות שאני יודעת שלא) אבל זאת ההרגשה שלי ואני לא מצליחה להשתחרר ממנה.

 

באופן כללי, בעלי כל הזמן רוצה ורומז לי, בסוף כשזה יותר מידי מעיק עליי אני נענית לו אבל אז הוא מבואס מזה שאני עוששה את זה בחוסר חשק (למרות שאני ממש משתדלת להראות לו שאני כן נהנית למרות שלא..). אני לא יודעת מה לעשות הוא מתוסכל ואני מתוסכלת.

 

עכשיו בהריון גם כואב לי אז בכלל אני פחות רוצה, גם בהריון הקודם הייתי הרבה בשמירה אז פחות יצא לנו. בקיצור הוא מתוסכל מזה שבד"כ אין לי חשק/אין לי כוח וכו.

 

ממש אשמח לעזרתך...

 

אגב באופן כללי (כדי שלא תביני לא נכון) יש לנו ב"ה קשר מצויין, אני מאד נהנית איתו ומהמגע אבל שזה נהיה כבר יותר מידי להרגשתי כמובן (אישות) אני כבר לא כ"כ רוצה את זה. הוא תמיד טוען שקשר חייב להיות מבוסס גם על אישות ואני אומרת לו שאני לא מרגישה ככה ומצויין לי עם השיחות ביננו ועם מגע קל ושכנראה אלו הצרכים שלי.

 

תודה רבה!

זו שאלה חשובה מאודמרים קליין

ומה שאת מתארת מאפיין קבוצה לא קטנה של נשים.

 

בגדול,

רצוי מאוד לשנות את זה.

גם כי לא פייר כלפי בעלך להשאיר אותו תמיד בעמדה של "מבקש טובה"

וגם כי לא פייר כלפייך שתהיי תמיד בעמדה של "עושה טובה"

 

וגם כי מגיע לך להנות.

ומגיע לך להכיר את היכולות והאפשרויות של הגוף שלך,

ומגיע לך להתחבר לעצמך

ויש פה עולם שלם שאני מאמינה שמשפיע על כל תחומי החיים.

 

מזמינה אותך לפנות באופן אישי

(אלי או לכל מדריכת אישות אחרת)

ולהתחיל את המסע שלך

תודה על ההבנה !!ועל המענה!!ספיר ויהלום

אנחנו נשואים כ10 שנים ב"ה ועם 4 ילדים.ב"ה.

1.חוץ מהריונות שמותרים.. השאר שבועיים פלוס מינוס אסורים / מותרים ,

אני ובעלי שתינו מאד נהנים אני הבנתי די מהר את הנאותיו ורצונותיו הוא אותי כמו.. [גירוי בידיו בדגדגן וכדו ] ומשתדלים לספק אחד לשני את רצונותיו.

אני נתקלת הרבה פעמים בפורום ועוד בנשים שאומרות שאין להן חשק... או שהבעל יותר מידי רוצה..

אבל אצלי תמיד מתקבל בשמחה גם יום לפני לידה וגם שמאד מאד עייפה...

אצין שאני כמעט תמיד מגיעה לשיא ונהנת מאד לא זקוקה באותו לילה לשוב יום למחרת מתחיל להתעורר הרצון שוב ואם לא סופק יום אחכ זה כבר ממש ממש רצון..

העדיפות שלי זה כל יום ,אני מרגישה שעובדת מאד קשה אחכ עם הילדים המטלות ואז מגיע הפורקן וזה ממש פורקן בשבילי..בעלי אמר שמספיק לו פעמים בשבוע אז הגענו לפשרה 4 פעמים בשבוע.

האם יש לי בעיה שיש לי רצון ככ חזק? וממה זה נובע?אנחנו לא בשנה ראשונה שזה חדש ושיא ההתלהבות..

 

[הימים שאנחנו אסורים די קשים לי אבל עצם זה שהמיטות מרוחקות ויש את ה5 ימים דימום ועבודה פנימית להשכיח את זה ממני עוזר לי אבל כשאני יודעת שזה מותר אז...]

 

2.התקשרת ביננו מצוינת וגם במיטה,    

יש לי חוסר כלשהוא ביום יום ,

קשה לבעלי סתם בסטואציות מסוימות שמתאים לזרוק חיבוק ליטןף או נשיקה .

בספה שנשב יחד מסתדר לו או במיטה ודאי ..

נניח ,שבעלי עשה לי משו טוב אז אני יבא איזה חמוד ויתן נשיקה מכל הלב ..לו זה קשה...

דברתי המון עם בעלי שאפילו שאני אשה עם ראש ועובדת בתפקיד תובעני כלשהוא משו בתוכי ילד .. ועושה לי טוב מידי פעם ..הוא  רוצה להשתנות ולא מצליח קשה לו הערבוב הזה ..הטבעיות הזאת..

 

3.שאלה אחרונה [מתבישת אבל אשמח לדעת..]אף פעם לא ניסינו אבל יש משו שיוסיף לנו בהנאה עם להכניס אביזרים.. או שזה מיועד לעזר לאלה שלא מצליחים בפשטות להגיע להנאה?

נהדרת אחת מרים קליין

1.

יש לך הרבה חשק, וזה נהדר וזה נפלא.

לפעמים אפשר לחשוב שאת היחידה בעולם שכזו וכל שאר הנשים מתמודדות עם חוסר חשק,

אבל יש עוד כמה נשים שמסתובבות שם בחוץ שהן גם כאלה (יצא לי לפגוש כמה)

זו לא בעיה, זו מתנה נהדרת, שנובעת פשוט מזה שאת בנויה ככה. תהני ממנה.

וכן, יש למתנה הזו גם את האתגרים שלה,

ונשמע שאתם מצליחים להגיע לעמק השווה ביניכם ולפתרונות ששניכם בסך הכל מרוצים מהם.

 

2.

מצב מתסכל,

הוא לא שונה במהותו ממצבים אחרים בזוגיות שבהם יש לך רצונות או צרכים מסויימים והוא בנוי אחרת

עם אשה שעובדת איתי על זה אני אבדוק מה היא יכולה לעשות עם עצמה מול הדבר הזה,

כי מלבד לדבר ולבקש ולשתף, אי אפשר להכריח אותו להשתנות...

אחרי 10 שנים ו-4 ילדים אני מניחה שיש לך כלים להתמודד עם זה

 

3.

שאלה נהדרת ואני שמחה מאוד שלא התביישת.

ההנאה היא קודם כל בראש, אביזרים לא יכולים להביא למיטה מה שאין בה.

אבל אביזרים ועוד דברים שונים בהחלט יכולים להוסיף לכם חידוש ועניין - 

אביזרים הם ממש לא רק למתקשים.

אשמח להרחיב ולדבר איתך אם תפני באופן אישי.

 

תודה רבה. ושאלה-אנונימי (35)

נשואים ב"ה בשמחה ואהבה 8 שנים, 4 ילדים.

בתקופה האחרונה (כשנה) יוצא הרבה פעמים שבעלי תוך כדי המשחק המקדים בטעות גומר בלי שהוא מספיק להיכנס.

הוא מודע לזה ומנסה שלא לגרות יותר מידי, ובכל זאת אנחנו מוצאים את עצמינו פעמים רבות שזה יוצא בחוץ...

הוא אומר שאפילו בלי מגע שם, רק מהעוצמות שלפני- זה כבר גורם לו, מצד שני הוא לא רוצה לעשות את זה טכני- להיכנס בלי ששנינו מתעוררים...

יש לציין שבעבר זה לא היה כך.

מה יכול לגרום לכך?

אילו פתרונות יכולים לעזור לעניין?

תודה רבה מראש.

הי יקרה,מרים קליין

עניתי כבר כמה תשובות בנושא.

 

שוב, אני ממליצה שאת תתקשרי למרכז יה"ל,

אפילו בלי לספר לו שלא ילחץ מזה סתם,

ותקבלי מהם הכוונה יותר מדוייקת איך להתקדם.

תודה על המקום... כמה שאלות ליאנונימי (36)

שלום! נשואים שנתיים ורבע. באושר בגדול אבל הרבה תקלים סביב הענין. בעלי היה רוצצה שנעשה זאת יותר, שאני אדרוש את זה יותר ולא יבוא רק ממנו, (ואני חושבת שאולי בעקבות סרטים וכדומה- שבזמן החדירה אני אביע את אהבתי בצורה בלתי נשלטת- מה שלא קרוה כרגע).
 

מההתחלה התקשתי למצוא את ההנאה ביחסי האישות עצמם. אוהבת מאוד את המגע של בעלי, את הזמן הייחודי לנו, הנשיקות החיבוקים וכו'.. אבל לא אוהבת את זה שזה מכוונן מחדירה והכל כאילו משחק עד שמגיעים לשם. בהתחלה ניסינו לקרוא באינטרנט ולחפש מידע שיעזור לנו לשדרג את היחסין, אולם גילינו כי הכל פרוץ וגס וקשה לנו עם עזרה כזו.

 

1. הרבה מדברים על הדגדגן. היכן הוא? אנחנו כל הזמן מנסים לחפש אותו יחדיו אבל כמעט כל מגע של בלעי שם או כואב או נעים לשניה ואז כבר לא.. לא מצליחים למצוא אותו ונשמע לי מביך מאוד בקש ממשהי שתעזור לי..

2. בעלי מגיע לפליטת זרע מהר מאוד מרגע החדירה (15 שניות זה הכי הרבה שהגענו אליו..) אנחנו יודעים שזה מריע כי דווקא מהחדירה אני נהנית. איך אפשר לטפל בזה? האם יש דרך בכלל?

3.איך מצליחים להגיע למצב שבו אהיה באמת משוחררת? שלא אחוב על כלום אלא רק עלינו?  שאצליח להביע את אהבתי 'כמו בסרטים'? (לא יודעת אם השאלה מובנת אבל לא מצליחה לנסח אותה אחרת כרגע).

4. מרגישה שמאחרי החדירה, השיא- יש ממש סיום לא כיפי. צרי להתנגב, ואז אנחנו כבר קצת מתלבשים. והכל מלוכלך... איך אפשר לעשות את זה אחרת? האם אצל כולם זה ככה?

 

תודה רבה מראש! אם אוכל ללמוד משהו מתשובותייך בטוחה שזה יעזור וישםר את חיי האישות שלנו ובעקבות כך גם את חיי הנישואין ובנין הבית.

שאלה נוספתאנונימי (36)

משחק מקדים- מה בדיוק אמור להיות שם.. איך אפשר לקדם אותו? לשפר? לחדש?

 

"משחק מקדים"מרים קליין

מונח כל כך מטעה.

ה"משחק" - למה הוא משחק? כי יחסים הם משחק? (שזה אחלה) או כי הוא משחק לעומת "הדבר האמיתי"?מה הוא "מקדים" בדיוק?

 

"המשחק המקדים" הוא חלק בלתי נפרד מהמשחק. הוא לא מקדים שום דבר, הוא פשוט קודם.

 

המונח הזה משמש בדרך כלל את כל מה שמתרחש לפני החדירה.

 

מה שאמור להיות שם זה שהחשק של בני הזוג אמור לעלות.

איך? כיד הדמיון הטובה עליכם ולפי מה שאוהבים.

מפנה להודעה של "כאן ועכשיו" כמה דברים חשובים על "מצוות עונה" - הריון ולידה

שהדבר היחיד שאני רוצה להוסיף עליה היא שבעיני החלוקה המגדרית ממש לא מחוייבת המציאות.

כולנו זקוקים לאהבה ולחסד,

וכולנו מעריכים השקעה.

כדאי לשים מגבת ישנה מלמטהאנונימי (43)

שמיועדת לזה

הדגדגן כעיקרון מוסתר ע"י השפתיים החיצוניות של איבר האישה. תסתכלי בעזרת מראה ובתרשימים- למשל בחוברת עת דודים של הרב קנוהל

ערב טובמרים קליין

הי.

 

נשמע ממה שאת כותבת שאת לא יודעת עדיין להגיע לשיא שלך.

אם זה המצב, אז הגיוני מאוד שהוא רוצה בזה יותר ממך - פשוט כי הוא נהנה יותר ממך...

באמת קשה למצוא מידע נקי אם לא יודעים איפה לחפש,

ובדיוק בשביל זה יש מדריכות ומדריכים!

כדי לקבל מידע נקי ונגיש וכמה שיותר רלוונטי ומותאם בדיוק לכם.

בשיחת הדרכה תוכלי לקבל הדבר מפורט יותר על הדגדגן, איפה כמה ואיך.

ואיך להגיע באמת למקום המשוחרר שאת מתארת (התשובה פה יכולה לעזור לך חשק שנעלם באמצע - הריון ולידה)

אני חושבת שהסרטים מציבים לנו איזו תמונה שהיא דמיונית ולא אמיתית, אז לא הייתי רוצה להגיע ל"כמו בסרטים", אבל בהחלט תוכלו להגיע למצב שאת יותר נוכחת בכאן ובעכשיו.

 

לשאלתך האחרונה, אני חושבת שהסוף נגזר מההתחלה. רוב הסיכויים שכשתהני מאוד, הסיום ישנה את הטון שלו.

 

 

ואחרון, לגבי בעלך - אפשר להתייעץ כאמור עם מרכז יה"ל. זה תלוי גם בשאלה מה היה שם לפני החדירה ובעוד גורמים. את יכולה להתקשר ולקבל יותר מידע.

 

תקופה רדומהאנונימי (38)
שלום ותודה על ההזדמנות!!
ברצוני לשאול איך מעוררים את הרצון במצבים השונים בחיים.
בימים הקרובים לטבילה, אני מאוד רוצה ונהנת (בהתאם כנראה למצב ההורמונלי) אך ככל שמתקרבים לסוף החודש, הרצון נעלם ואיתו ההנאה.
כיצד ניתן לעורר חזרה את הרצון, כך שזה לא יהיה רק בשביל בעלי?

באופן דומה, איך עושים זאת בתקופה של הנקה/שימוש בגלולות שמוריד ות את החשק?


תודה רבה.
אני מצטערתמרים קליין

אבל מפאת קוצר הזמן שלי - 

עניתי כבר על שאלות דומות למעלה, את מוזמנת לעבור על התשובות.

אפשר עוד לשאול שאלות?אנונימי (39)

ראיתי שכתבת שפחות משתי דק' נחשב שפיכה מהירה, אכן זה מפריע לי, אבל לבעלי לא. 

אני הייתי רוצה להתייעץ איך לנסות לדבר איתו על זה בצורה עדינה שלא תפגע באגו שלו, ולא תתן לו להבין שלא היה לי טוב בשנתיים שאנחנו נשואים.

 

בנוסף לאיזה טיפול פונים?

מצטרפת לשאלהאנונימי (5)
מצטרפת לשאלהאנונימי (5)
תתקשרי למרכז יה"למרים קליין

בלי לספר לו אפילו.

הם יתנו לך תמונה מדוייקת יותר של המצב.

 

בהצלחה!

אם עוד אפשר- טיפול בשפיכה מהירה וגירוי של האישהציירת עננים

בגדול, נהנים מאוד ביחד, וגם אני רוב הזמן מצליחה להגיע לשיא.

א. לפי מה שהגדרת, יש לבעלי שפיכה מהירה. למי פונים?

 

ב. אני מרגישה לפעמים כשהוא מגרה אותי רצון לשירותים. אני מניחה שזה אכן שתן ולא דבר אחר. שובב, יודעת למי לפנות?

 

תודה על כל שאר התשובות.

שאלה חשובה!מרים קליין

א. לא משנה מה הגדרתי. היה לך ולו נעים עד עכשיו? תמשיכו להנות. זה העיקר.

 

ב. שאלה נהדרת וחשובה!

הצורך לשרותים לא קשור לשתן, אלא באופן מפתיע הוא קשור לאפשרות של נשים לחוות את השיא שוב ושוב כמה פעמים ברצף.

הוא קשור גם לשפיכה נשית (כן, יש דבר כזה).

אשמח להרחיב על זה באופן פרטי.

שאלהאנונימי (18)

1. כאשנחנו יחד מרגע החיבור בעלי מסיים תוך דקה. לדעתי אפילו פחות.

כמובן שנראה לי שיהיה נעים יותר שיהיה יותר ארוך- מה אפשר לעשות? טיפול לא רלוונטי.

2. בעלי המתוק משקיע מאד וחשוב לוו שיהיה לי נעים וכשהוא מביא אותי לשיא עם היד שלו לפעמים אני מרגישה שאם הוא היה מדייק במילימטר יותר במיקום או ברמת הלחץ זה יכול להיות הרבה יותר נעים. אבל זה כאילו כ"כ הבדל קטן שאי אפשר להסביר וגם לא לכוון. רק אם אתה עושה לעצמך את יודע להבחין בדקות הזאת- מה אפשר לעשות כדי שהוא כן יוכל לעשות לי את זה ושיהיה יותר נעים. יש לציין שלפעמים זה מצליח מאד. אבל הרבה פעמים זה הרבה זמן ולא מצליח לקרות בגלל האי דיוק. ואני לא רוצה לעשות לעצמי.

3. שואלת לגבי תנוחות אפשריות בסוף הריון- מה אפשר? אמרו לנו מהצד פנים אל פנים אבל לא הצלחנו.

התנוחה הררגילה כואבת לשנינו.

שואלת לא מבחינה הלכתית. את זה בעלי בודק.

 

נ"ב אנחנו האמצע שנוות ה20

שאלות מקהל רחב-נא לשרשר כתגובה לתגובה זותחיה דולה


כל הכבוד שנותנים גם לגברים להביע וזה חשוב תודהחייבים לנצח

 רציתי להביע משהו שקשור לנושא

הנידון: האם המושג להתלבש בשביל הבעל (בחדרי חדרים) זה רצוי או לא

 

תשובה:

גבר שראה נשים בלבוש מסוים ומנסה להתעלם וב"ה הוא מצליח

ואחרי זמן הוא רואה שכבר יותר קשה לו וחושש ליפול

 יכול לומר לאישתו (בזמנים המותרים) לכי תיקני בגד בסגנון זה וזה

אפילו שזה הכי לא עדין שיכול להיות (הכי גס)

ובזה היא מקימת מצווה גדולה מאד  שלא תתורו אחרי עינכם וכו'

 

 

רצוי מאד שלא לבוא מתוך זה ליחסים 

יחסים באופן הרגיל צריכים לבוא מתוך טוהר ושמחה של הביחד

כל מה שיכול ליפגום בתחושת הטוהר זה חבל (מלבד מקרים יוצאי דופן)

 

וחשוב לציין:

יצר הרע של לפני 2000 שנה הוא אותו יצר הרע של היום

רק שהיום יש לו יותר פונקציות

 

1 יש נשים שהולכות במחוסר בגדים

או סגנון בגדים שמושכים ומגרים את היצר של הגברים

2 וכן שאר הדברים שיש לו היום וכו'

 

אני לא בא לדבר על האמורים כי כמלאכים נחשבו

רק שניתן ללמוד נקודות

מובא בגמרא על אחד האמורים שהיתה אישתו מקבלת את פניו

בבגדים יפים מאד שמושכים את ליבו כדי שלא יתן עיניו באשה אחרת

 

יש ללמוד שעל האשה יש יכולת לעזור לבעלה בנושא זה

רק שהיום זה לא פעם

פעם הספיק ללבוש בגדים צנועים ויפים ובזה כבר

עזרת לבעלך להתגבר על הפיתוים

היום שהרחוב נהפך כמעט לחוף ים 

אז בשביל לעזור צריכים כבר ליקנות דברים התואמים למצב

 

ויש עוד לציין כמה שהבעל יהיה יותר מחובר לתורה ובעיקר לגמרא

יהיה לו הרבה יותר קל בכל הנושא הזה

ורצוי כשיש קשיים, לומר או לחשוב אני עכשיו לומד בשביל לעדן את נפשי 

 

תודה על המענהאנונימי (37)
רציתי לשאול האם מבחינה הלכתית מותר בהריון לעשות איזה תנוחות שרוצים כולל אור?
והאם בזמן רגיל (לא הריון) חיבים חושך מוחלטט?
ומה לגבי צוהרים מותר אסור כדאי להמנע?
אשמח לקבל תשובות ושוב תודה רבה
מענהאנונימי (44)

שאלתי את בעלי הוא התקשר למדריך (הוא לא רב)

והנה הם סיכום הדברים

השאלה: באור. ביום. כיסוי. תנוחה 

 

דבר ראשון יש לדעת קודם את הלכתחילה 

ולאחר מכן לעבור לעיקר הדין

 

לכתחילה:

לילה (ויש מעלה גדולה אחרי חצות הלילה)

חושך (עד עצם המעשה אפשר אור ועדיף מנורת לילה)

תנוחה רגילה

ומכוסים

 

עיקר הדין:

אור: יכול להשים מנורת לילה על הרצפה ולהשים מחיצה מבדלת

        גובה 10 טפחים רוחב 4 טפחים בערך 85 ס"מ על 35 ס"מ 

יום: אפשר (רק ליסגור תריסים) ואם רוצים אור כנ"ל

שינוי תנוחה: כשצריך להשקיט את יצרו או שזה יוצר קירוב וחיבור ולא באופן קבוע, אפשר

כיסוי: כשצריך להשקיט את יצרו או שזה יוצר קירוב וחיבור ולא באופן קבוע. אפשר

       

לגבי נישוק בפה על פי הקבלה

יש יחוד עליון: פי' עירבוב רוחות של הזוג 

ויש יחוד תחתון

יחוד עליון זה לפני וגם תוך כדי ההוצאה

 

 וכל האומר לעיל אין הבדל בין בזמן הריון ללפני

בזמן שיש סיכוי להכנס להריון עדיף ורצוי לעשות את הלכתחילה

מסתייגת מתשובה הלכתית בשרשור הזה.תחיה דולה

כמו שהודגש, יש דעות רבות ומוטב שכל זוג ישאל לפי דרכם.

 

וגם כאן, ראוי לציין מי הפוסק, אם המדריך מרשה לצטט אותו או לפי איזה רב/ספר הוא פוסק. 

 

ובכל אופן, תודה על ההשקעה בשאילת השאלה וכתיבת התשובה.

הוא נתן אישור רק אמר ליכתוב שהוא לא רבאנונימי (44)


אבל לפי איזה גישה הוא הולך, מי הכשיר אותותחיה דולה

זה מה שבעיקר רלוונטי.

אין לי מושגאנונימי (44)

בעלי אמר לי שלא נעים לו לישאול אותו מי נתן לו את ההכשרה

אבל מה שכן הוא למד את המקצוע הזה 

בעלי מתייעץ איתו ואני רואה שיש לו עצות נבונות

 

 

הכי חשוב שיש לכם כתובת לשאלות!תחיה דולה

אני מניחה שלהרבה נשים היה מספיק אם תכתבי זרם (ישיבה מסוימת שהוא קשור אליה לדוגמה, פשוט כדי שיהיה מושג איפה הוא עומד ביחס אליהם בסקאלה ההלכתית) 

הזרםאנונימי (44)

מתייעץ עם רבותיו המשתיכים לזרם הליטאי

חשוב לי לציין שוב, שיש הרבה מאוד פסיקות וזרמים בהלכה בתחוםמרים קליין

ולכן תשובה שאדם אחד מקבל מהפוסק שלו לא תחפוף בהכרח לתשובה שאדם אחר יקבל מהפוסק שלו.

 

לכן ממליצה לכל אחת ואחד לבדוק מה בדיוק נכון עבורם.

אני לא עונה על שאלות הלכתיות מרים קליין


הדברים כאן לא מתאימים לכל הזרמים בהלכה והתפיסה היהודית היום.מרים קליין


כמו כולן- תודה רבהאנונימי (8)

א- בהנחה שכבר קצת משעמם אותו דבר(למעלה מעשר שנים) והרבה הנקה והריונות

מה אפשר לגוון שיהיה יותר מעניין? במסגרת המותר?

 

ב- כיצד לשמש בחודשים האחרונים שא"א לסבול מגע לוחץ וכואב?

 

ג- מה אמורה להרגיש האישה שהיא מסיימת?

סליחה על הבורות. רוצה לדעת אם זה נורמלי. לקח לי כמה שנים להיפתח...

שייך גם לנשים נשואות. התבלבלתיאנונימי (8)


ערב טוב!מרים קליין

הי לך! קודם כל את ממש לא צריכה להתנצל על הבורות.

אף פעם לא מאוחר, ומי שלא שואל לא יודע!

 

יש הרבה מה לגוון ולתת תשובות על השאלות שלך

אבל מדובר בפירוט שלא מתאים כאן

ואשמח לדבר בשיחת הדרכה.

 

לגבי השאלה האחרונה עניתי עליה בכמה תשובות למעלה, את מוזמנת לקרוא ולראות.

כמה דברים חשובים על "מצוות עונה"כאן ועכשיו

אני קורא את השאלות של זוגות רבים, כאן, ובמקומות אחרים, ופחות או יותר כולם שואלים באותו הסגנון.

 

אני רוצה בשורות הבאות להבהיר כמה דברים חשובים-

 

אנו מושפעים ללא ספק מהתרבות (אי התרבות...) החיצונית לנו!

זוגות שואלים המון על "הגעה לשיא" , "גמירה" , "חוסר הנאה גופני"...ובכן, הנושא הוא אכן חשוב, אך לא החשוב ביותר.

אסביר את דברי, ידוע בשם "החזון איש" שאמר שכל משאת נפשה של האשה בעולם "שבעלה יאהב אותה"!  אהבה אינה מתחילה במיטה או בשעה מסוימת ביום, "אהבה" זאת דרך חיים.

 

בשביל שאשתך תקבל את המזון הנפשי שלה ובהמשך גם הגופני צריכים להתקיים הדברים הבאים (לפי הסדר).

 

א, יחס- היא אמורה לקבל את מלא היחס, ובמינונים גדולים. היא אמורה להרגיש שהיא כל עולמך ועומדת בראש סדר העדיפויות שלך, ולא שלאחר שסידרת וגמרת את כל עיסוקך, הגיע עכשיו גם תורה למעט יחס.

 

ב, אינטימיות- רומנטיקה- נשים מטבען אוהבות לקבל מהבעל חיבוק, ליטוף, נשיקה...כשזה אמיתי,מגיע ממקום פנימי לא מזויף או לצורך מסוים.. כן, באמצע היום במטבח, בחדר, בסלון לא משנה היכן, (כמובן לא ע"י ילדים גדולים) זה אמור להיות חלק מחייכם, קשה מאוד לתאר מצב שבו בני הזוג יפעלו כל היום כמו שני רובוטים, ללא מילה של חיבה, ללא יחס של אהבה וללא מגע גופני כל שהוא, ויצפו שבשעה 12 בלילה יכנסו למיטה ויהנו כמיטב הפנטזיה...

 

ג, חיבור גופני- יחסי אישות - כאמור לעיל, רק לאחר שנתקיימו 2 העקרונות הראשונים, אפשר לגשת לדון בנושא חשוב זה.

וגם כאן, יש לדעת ולהפנים, שעיקר החיבור הוא חיבור של אהבה, כלומר להתנתק מכל תפיסות העולם המוטעות הסובבות אותנו, בהם מדברים על החשיבות הגדולה של "לגמור ביחד"... וכד', ישנם בעלי מקצוע שונים שעושים מהענין הזה המון כסף... כמובן, אם הדברים באים מאליהם וההנאה הפיזית זורמת לכוון הזה, הנה מה טוב, תהנו!   אבל גם אם אתם עדין לא בשלב הזה, ובואו נזכור שגם אצל הזוגות שכן אוחזים שם, ישנם המון עליות וירידות, הריון , הנקה, שינוים הורמונלים, גיל המעבר, וכו'... אז לא יתכן לבסס את יחסי האשות על בסיס כזה!

הבסיס אמור להיות, הנאה משותפת מעצם המגע, מהחיבוק מהנשיקה, תשקיעו מעט דמיון וחושניות בנשיקה, תלמדו איך לספק את עצמכם מהנשיקה עצמה ללא צורך או ללא הרגשת חוסר אם לא יהיה יותר מזה...

גם אם חשבתם על ערב מאוד סוער, ואתם פתאום נתקלים בקושי מסוים, אל תצטערו, אל תתבאסו, תלמדו ליהנות ממה שאתם יכולים, ממה שיש לכם ביד, גם כשאתם מאוד עייפים אל תכנסו למיטה ותרדמו סתם ככה, חיבוק, נשיקה, קצת מגע גופני, ללא ציפיות, זאת "מצוות עונה" האמיתית. לא "גמירה" או "שיא" או כל דבר אחר.

כתבו הפוסקים, שגם כשאסורים יש לקיים "מצוות עונה" בדיבור וכד', כלומר העיקר הוא הקשר ולא "השיא".

 

כשתפנימו את הדברים, ותפעלו על פיהם לאורך זמן, בסבלנות, וללא ציפיות שכרגע אינן ברות השגה, מובטח לכם שעם הזמן הכל יגיע ויהיה לשביעות רצונכם, ולא תצטרכו לשאול "איך מגיעים לשיא", או "כמה זמן אמור לקחת החיבור"...

 

 

נ.ב.

א. כשיש בעיה פיזית של כאבים וכד', יש להתייעץ עם איש/ אשת מקצוע ולקבל פתרון הולם.

ב. אין בכוונתי למלא או לקחת את מקומה של היועצת החשובה שנדרשה לעניין, רק לחדד את רוח והשקפת היהדות על הנושא. אני מאמין שדבריה ודברי משלימים אלו את אלו.

ג. הכותב בעל נסיון בתחום.

 

 

 

תודה. יישר כוח.אנונימי (27)


יפה כתבת. הלוואי בעלי היה קורא את זה.אנונימי (16)


את יכולה להעתיק לו את זה.פרח שלג האבודה


תודה רבה!! ישר כח עצום!אנונימי (10)
שאלה למרים לטובת כולםrivki
מרים, את יכולה לספר איפה למדת את המקצוע שלך?

ככה נוכל להבין יותר טוב את הגישה שלך...

תודה שאת כאן כדי לעזור
מחזקת את ריבקי. בתיאום עם הרבנים?אנונימי (8)


נראה לי שאפשר לסמוך על תחיה ויפעת במיוחד מבחינת ההלכה.אנונימי (26)
זה לא סותר שנשמח לדעת במה היא התמקצעה.
גם אני מתעניינת בעיקר ללמוד על מנת ללמדהכל דבש
מעניין אותי אם אפשרי ללמוד זאת. איזה רקע צריך? מאד מתחברת לעקרונות שלך, מרים. לא סתם סדנה. תודה! ולפי הצפת השאלות העניין באמת בוער מאד!!
תודה השאלה בפניםאנונימי (9)

אני נשואה קרוב ל-3 שנים ולצערי אני לא ממש מצליחה להינות מאישות.

אין לי כוח להתחיל בכלל ורוב הפעמים זה ממש בשביל בעלי.

אחרי שמתחילים אז אני דווקא יחסית נהנית עד שמגיע לשיא ואז שוב אני ממש חסרת כוחות (לפעמים אני ממש צריכה להתאמץ כדי להינות)

אח"כ וגם בכלל באופן כללי אני מרגישה שזה סתם תאוותנות (למרות שאני יודעת שלא) אבל זאת ההרגשה שלי ואני לא מצליחה להשתחרר ממנה.

 

באופן כללי, בעלי כל הזמן רוצה ורומז לי, בסוף כשזה יותר מידי מעיק עליי אני נענית לו אבל אז הוא מבואס מזה שאני עוששה את זה בחוסר חשק (למרות שאני ממש משתדלת להראות לו שאני כן נהנית למרות שלא..). אני לא יודעת מה לעשות הוא מתוסכל ואני מתוסכלת.

 

עכשיו בהריון גם כואב לי אז בכלל אני פחות רוצה, גם בהריון הקודם הייתי הרבה בשמירה אז פחות יצא לנו. בקיצור הוא מתוסכל מזה שבד"כ אין לי חשק/אין לי כוח וכו.

 

ממש אשמח לעזרתך...

 

אגב באופן כללי (כדי שלא תביני לא נכון) יש לנו ב"ה קשר מצויין, אני מאד נהנית איתו ומהמגע אבל שזה נהיה כבר יותר מידי להרגשתי כמובן (אישות) אני כבר לא כ"כ רוצה את זה. הוא תמיד טוען שקשר חייב להיות מבוסס גם על אישות ואני אומרת לו שאני לא מרגישה ככה ומצויין לי עם השיחות ביננו ועם מגע קל ושכנראה אלו הצרכים שלי.

 

תודה רבה!

אותה אחת. רק רוצה לדייקאנונימי (9)

מידי פעם כן יותר יש לי חשק. נגיד אחרי חודש שלא יצא אבל העיניין הוא שהצורך שלו זה פעם-פעמיים בשבוע שזה יותר מידי בשבילי ולכן נראה לי זה עוד יותר מרתיע אותי.

 

רוב תודות!

שייך לנשים הנשואות.אנונימי (9)

בטעות שרשרתי כאן

עניתי למעלה מרים קליין


איך להמנע מעיפות וליצור התחדשותאנונימי (21)
בה הריון שני שבוע 16 ולפעמים פשוט נרדמת אפילו שהתכוננו וכו איך אפשר להמנע מעייפות
אציין ששנינו עובדים והגדולה בת שנתיים וגם היא מתישה
אני מרגישה שאין לי כח בגלל העייפות לא מחוסר רצון אך בגלל החיים העמוסים אין זמן אחר ודבר נוסף איך ליצור התחדשות בנושא הזה
לא שירשרתי נכון זה שייך לנשואותאנונימי (21)
סליחה על קוצר הזמן,מרים קליין

עניתי על שאלות דומות בשירשור, את מוזמנת לקרוא ולהתרשם.

בוקר טוב! לפני שאני מתחילה לענותמרים קליין

א. וואו, כמה שאלות. אני לא מבטיחה שאספיק לענות לכולן. מי שלא תקבל מענה מוזמנת לכתוב לי באופן אישי - רצוי בפייסבוק שנתתי אליו את הקישור כי אני בדרך כלל לא נכנסת לערוץ 7.

 


ב. שאלו על ההכשרה שלי ואני אענה, אבל אתחיל במה אני לא:

1. אני לא אשת הלכה וכמובן לא פוסקת הלכה. אני יודעת שבנושא הזה יש שיטות מגוונות מאוד ביהדות היום, החל מגישות הלכתיות שמציבות הרבה סייגים לקדושה וכלה בגישות הלכתיות שלפיהן כל מה שנעשה בין איש ואשה נשואים, בטהרה ובחדרי חדרים, מותר. אני לא אשיב פה לשאלות של "מה מותר" מהסיבה שזה תלוי בפסיקה שאתם הולכים לפיה. כשאני עובדת עם נשים וזוגות אני עובדת עם המסגרת ההלכתית שלהם. צאנה ושאלנה ולמדנה. ראיתי שכן שאלו איפה אפשר ללמוד, מקווה שאספיק לענות.

2. אין לי תואר טיפולי.


מה אני כן?
אני מדריכה לחיי אישות. למדתי במרכז יה"ל - מרכז להדרכה לזוגות דתיים http://www.zoogy.org/
זה אומר שיש לי ידע חשוב שאני שמחה להעביר הלאה למי שזקוקים לו - נשים וזוגות.
 

אני מאמנת אישית בגישה יהודית, למדתי במכללת כוונה http://www.kavana.co.il/
וזה המקצוע העיקרי שלי.

במסגרת הזו יש לי כלים להתפתחות אישית ולשינוי פנימי שבעזרתם אני עובדת עם נשים שמרגישות שמה שהן צריכות בעיקר זה עבודה פנימית של שינוי תפיסות וגישות כלפי הגוף והזוגיות בתחום.

האני מאמין שלי הוא כאמור שהנושא הזה חיוני ומשמעותי לזוגיות (ותודה ל"כאן ועכשיו" על הדברים החשובים כל כך שהוא כתב), אבל שזה לא נגמר שם. אני מאמינה שכשהתחום פורח, מאוזן ובריא זה מביא לפריחה ושפע ואיזון בכל תחומי החיים, של האשה או הגבר.

מתוך ההבנה הזו, יאללה, לעבודה...

תודה על היוזמה! אפשר לנעוץ את השירשור למעלה?rivki
כן, כמובן. הוא כבר נכנס לשירשורי הפורום תחיה דולה
עבר עריכה על ידי תחיה דולה בתאריך ז' באדר תשע"ו 14:01


יקרות,תחיה דולה

אנחנו שמחות שבאמת יש ביקוש והשאלות רבות.

 

אז ראשית תודה למרים על כל מה שהיא הספיקה כבר לענות.

בע"ה היא תמשיך לענות בימים קרובים.

 

בבקשה אל תוסיפו שאלות, שימו לב שיש הרבה שאלות שחוזרות על עצמן אז תקראו קודם.

ואתן מוזמנות לעקוב אחרי מרים בפייסבוק ולהיות איתה בקשר גם שם (אבל לא לברוח לנו!!! ) 

מה הפיתרון למי שאין פייסבוק?אנונימי (8)


מרים מתכננת להמשיך לענותתחיה דולה


ישר כח לכן. התכוונתי מה עושים אם העניין לא נפתר בתשובה קצרהאנונימי (8)

והיא מפנה לפייסבוק שלה. יש דברים שצריכים יותר להעמיק איתה באופן אישי או שמפורט שם?

אפשר לפנות אלי בהודעה אישית כאן בימים הקרוביםמרים קליין


תודה רבה למרים היקרה!!!יפעת1

על הזמן הסבלנות,התשובות. ובע"ה שלכולן יהיה הרבה סיעתא דשמיא בדרך והתהליך המבורך.

סיכוםמרים קליין

קודם כל תודה רבה לתחיה ויפעת על הארוח.

 

אני גם מודה לכן.

אני מעריכה מאוד כל אחת ואחת שכתבה פה ושאלה שאלות אישיות כל כך,

אפילו שזה היה באופן אנונימי.

זה לא מובן מאליו וזה מראה על המחוייבות שלכן לעצמכן ולזוגיות שלכן.

אני מקווה שבמגבלות הפורמט (פורום פתוח, ידע מאוד מוגבל על כל אחת מכן) הצלחתי לתת קצת מענה ובעיקר לפתוח צוהר.

 

המסר הכי חשוב שלי אליכן בסוף השירשור הוא לא להשאר עם זה לבד, ולא לוותר על עצמכן.

תפנו, תשאלו, תחקרו את זה,

הדיבור הוא הצעד הראשון, והוא מאוורר ופותח כל כךה רבה דברים!

המסע כמו שכתבתי הוא ארוך ולא נגמר,

והתמורה היא אדירה,

כמובן לזוגיות שלכן, וגם לעצמכן.

 

אפשר ליצור איתי קשר בימים הקרובים בהודעות אישיות פה - 

כאמור אני לא גולשת פה באופן קבוע.

אפשר לפנות בפייסבוק,

ואפשר גם לפנות לתחיה ולקבל ממנה את המספר האישי שלי,

ואשמח מאוד לעזור.

 

אני מודה לכן שוב על האפשרות להיות כאן.

 

באהבה,

מרים

 

תודה רבה מרים!!תחיה דולה

אני בעד. ממש ממש

מחר?פרח

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

הודעה ממש חשובה בעניין שפיכה מוקדמת!מרים קלייןאחרונה

מרוח הדברים בשירשור ומכמה הודעות אישיות שקיבלתי אני מרגישה שחשוב להבהיר באופן חד משמעי:

 

לא משנה מה המספר שרשמתי ומה הדקות שמקובל לחשב כנורמליות.

מה שמשנה זה שנעים לכם.

 

אם היה נעים לכם עד היום,

אין שום סיבה בעולם שהדברים ישתנו מעתה ואילך ותלכו לחפש עזרה ויעוץ וטיפול.

 

כן חשוב שזוגות שלא מסופקים ידעו שיש להם מענה ופתרון,

אבל אם זה לא המצב שלכם,

אז זה לא משנה מה הסטופר אומר.

תמשיכו לעשות מה שעשיתם עד עכשיו,

ולהנות אחד מהשניה.

אם טוב לכם אתם לא צריכים אף אחד.

 

והיום בפינת שאלות מטופשות של חמדמדה על הריון ולידהחמדמדה

לנשים שבחלק הריונות סבלו מבריקסטונים/ כאבי גב/ התכווצויות וכל כיף הזה ובחלק לא

כשהיה ילדתן מוקדם יותר מאשר כשלא?🥹🫠

אבל כנראה ככה הגוף שלך 'עושה אותם'חמדמדה

לא?

אין מה לעשות עם זה ככ

על איזה ברזל אתן ממליצות? משהו שיהיה קל בבטןאביגיל ##

אקוסאפ מושלםמסע של החיים

תודה! אם יודעת אם יש אותו גם בכדור?אביגיל ##

יש להם גם קפסולות של ברזל על אותו עקרון ספיגה.מסע של החייםאחרונה

לא ניסיתי

אקטיפרין. אבל עד שלא תנסי לא תדעי אם הוא טוב לך...מתואמת

אשמח לעזרה- לנשים בלבד!!אנונימית בהו"ל

אני בת 39 ב"ה בבית 6 ילדים בריאים ומקסימים.

פעם ראשונה שאני לא מונעת תמיד השתמשתי בנובהרינג תקופה ואז נקלטתי די מהר להירון.

בחצי שנה באחרונה אני מתמודדת עם תופעה כזו:

כל חודש אני מקבל מחזור מתנקה והכול ואז כשבוע אחרי הטבילה מקבלת מן כתם קטן מעצבן, שגורם לי להיאסר!!

אחר כך חמישה ימים 7 ימים טובלת ואז שבוע אחר כך מקבלת מחזור...

היה לי הריון כימי באחד מהמחזורים האלו מה שאומר שכנראה אני מבייצת.

יש לי תור לרופאת נשים בעוד כ3 שבועות.

אבל אשמח אם יש משהי כאן שמכירה ותוכל לעוץ לי עצות ואולי לפנות לרופאה קצת יותר מומחית כי אני לא יודעת כמה יש לה מומחיות בזה.

(ירושלים)

תודה רבה!

למה הכתם אוסר?השקט הזה

בצד הרפואי, המחזור כולו נשמע די ארוך אם את מספיקה פעמיים להיות מותרת לשבוע, יכול להיות שהכתם הזה מופיע סביב הביוץ? יש תופעה כזו.

אבל אם זה רק כתם, אם תנסי לא להאסר ממנו פשוט. תחתונים צבעוניות או אפילו שחורות כדי לא לראות, לנגב אחרי יחסים במגבת כהה בלי להסתכל..

ואם זה יותר מורכב אז גם להתייעץ עם רב

אין סיבה להאסר מכתם

לצערי הכתם אוסר לאחר התייעצות עם רב.אנונימית בהו"ל

(זה ממש הפרשה ולא רק כתם...)

פעם אחת היה חלש יותר ולא נאסרנו כל השאר היה כמות מידי גדולה.

איזה באסה זהנעמי28

יכולות להיות כל מיני סיבות.

השלב הראשון הוא באמת רופאת נשים.

יכול להיות דימום בביוץ, לאחוז נמוך מנשים זה קורה.

יכול להיות פוליפ/ציסטה או חוסר איזון הורמונלי ובגיל הזה אפילו התחלה של פרימנופאוזה.

הגיוני דימום ביו. שמגיע לראשונה בגיל 39אנונימית בהו"ל

לא היה צפוי שזה יקרה קודם?

אם זה התחלה של פרימנופאוזה אז הסיכוי שלי להריון הוא נמוך?

עשיתי פרופיל הורמונלי והיה תקין.

אני לא מספיק בקיאהנעמי28

הרופאה תענה לך, רק זרקתי כיוונים.

בהצלחה❤️

אני לא מבינה גדולההשקט הזה

אבל נראה לי הגיוני שבגיל 39 הגוף מתחיל שינויים הורמונליים ואז צצות גם תופעות שלא היו קודם.

ואני רוצה להגיד בזהירות, שאולי כדאי לשאול רב נוסף. כמובן להגיד לו ששאלתם כבר והתשובה הייתה כך וכך אבל פשוט זה נשמע לי באמת מצב מורכב מבחינה הלכתית וכדאי לנסות לפנות אולי לרב בקיא יותר (לא יודעת כמובן מה מידת הבקיאות של הרב שלכם)

בסוף יש פה איזשהו עניין רפואי ששווה לברר, אבל ה'ברוך' הוא יותר הצד ההלכתי. והרב שלנו תמיד אומר שמורכבות הלכתית פותרים קודם כל בכלים הלכתיים (לצורך העניין אשה עם 'עקרות הלכתית' הוא ינסה קודם שתצליח לטבול מוקדם יותר לפני שישלח אותה לרופא שידחה לה את הביוץ).

ממנ ששמעתי מכל הסביבה שלירק אמונההה

הנוברינג עושה ממש בעיות אחרי שמפסיקים איתו

לי ולעוד כמה חברות היה ממש כמעט שנה ואפילו יותר עד שהמערכת התייצבה.

לא לקחתי נובהרינג הפעםאנונימית בהו"ל

רק בלידות קודמות....

תשאלי רב לגבי שימוש בתחתונית ב7 נקייםפרח חדש

אני יודעת שזה לא היתר גורף לכולם

אבל במצב דומה הרב אמר לי ללבוש תחתונית כי רוב הכתמים אפשר להתיר בזה כי לא מקבל טומאה

אני חושבת שלפי מכון פועה זה גורף לכולםיעל מהדרום

לק"י

אז יש גם פסיקות כאלה.

אני יודעת שזה בוודאות לא גורף לכולםפרח חדש

אולי באמת כמו שאת אומרת לפי פסיקות מסויימות כן

אז לשאול רב תמיד כדאי

אצלי הרב שלנו התיר אחרי הלוך וחזור של הרבה פעמים ולא כקו ראשון

כן. התכוונתי שיש פסיקות שזה גורףיעל מהדרום

זה היה נשמע שהכתם מגיע כשהיא כבר טהורההשקט הזה

עכשיו קראתי שוב ואת צודקתפרח חדש

אם ככה אחרי הטבילה אז בכלל יש עוד הרבה דרכים שלא להיאסר!

ללבוש כהה

לא להסתכל

אחרי הטבילה אפשר להשמור להאסר רק אם יש דימום של ממש

לי לקח כ3 חודשים לגוף לחזור לאיזוןפרח חדש

ולקחתי את זה פעם אחד רק (חיברתי 3 טבעות) ובאמת זה עשה לי מלא דימומים בין לבין אחכ

קודם כל קו ראשוןעל הנס

תבדקי ביוץ בזמן שיש את ההפרשה הזו.

אם זה מביוץ תחזרי לרב ותשאלי שוב.

ראיתי שכתבת שעשית פרופיל הורמונלי.

פרופיל הורמונלי לא מעיד בהכרח על רזרבה שחלתית,

במילים אחרות יכול להיות שזה מתחיל בירידה לכיוון פרי מנופאזה אבל לא בהכרח יראו את זה בפרופיל הורמונלי.

אם רוצים תמונה מדוייקת יותר אפשר או לעשות בדיקת amh או אולטרסאונד מעקב זקיקים ואז גם לראות אם אין ציסטות שעלולות לגרום לדימום הזה.

תודה אני אבדוק את זה.אנונימית בהו"לאחרונה

יש לי תור לרופאה בעוד שבועיים, היא תדע לעזור לי מן הסתם...

גם לך @קנמון

תבדקי אפשרות של פוליפקנמון

היה לי ועשה כתמים כמה ימים אחרי סיום המחזור. סיוט.

נפסלתי פעם ביום השביעי של שבעה נקיים.

הוציאו אותו והכל הסתדר.

אגב, האולטרסאונד זה לא היה ודאי שיש פוליפ אבל בהסטרוסקופיה ראו והוציאו..

בריאות

העדר קלינאית תקשורת בגן שפתי-התפתחותיshiran30005

המתוק שלי בן 3 וחצי בגן שפתי התפתחותי. יש לו קשיי שפה ממש בולטים, היינו מטופלים בקופה הפסיקו לנו שניה לפני 1/9 בטענה שיש בגן וזהו. לא ניה עם מי לדבר

בגן אין קלינאית יש מעשירת שפה שזה בכלל לא אותו דבר. אין לי יכולת כלכלית לשים בפרטי , בקופה הכניסו לתחתית הרשימה וזה לפחות שנה ++ המתנה

פניתי הבוקר למפקחות באזור שלנו דרך המייל, חיפשתי בגוגל ושלחתי מיילים. כמובן שלא קיבלתי מענה

יש מה ללחיץ על הפיקוח שיתנו מענה של קלינאית בגן? זה גילאי 3 שהכי קריטי

שווה להילחם על זה? להילחם מול הקופה זה חסר סיכוי במקרה הטוב אקבל טיפול עוד חצי שנה ואם הוא בגן כזה אין סיבה שלא יתנו להם מענה

אוך, אכן מצוקה מוכרתקל"ת

של צוותים פרא רפואיים בגני החינוך המיוחד..

אולי להפעיל לחץ כועד הורים אם לא קלינאית שתבוא בשוטף אז לפחות שתבוא קלינאית פעם בשבוע להדרכת הצוות

תודה,מאמינה שהצוות יודע וקיבל הדרכהshiran30005

אם הם בגן כזה, לא?

התכוונתיקל"ת

הדרכה יותר מכוונת של קלינאית תקשורת, בדגש איך להכניס יותר שפה בגן

הם לא מקבלות הדרכה בלי קשר?shiran30005

המהות של הגן הזה עיכוב שפתי אז לא מבינה איך אין שם, ולמה הקופה ככ מהר מבטלת טיפול?

עונהקל"ת
  1. ברגע שהילד משובץ לגן חינוך מיוחד אז הקופה יוצאת מנקודת הנחה שהילד יקבל את הטיפולים במסגרת ולכן לא תממן בנוסף גם טיפולים שלה. במידה והילג לא מקבל במסגרת אז ההורים צריכים להביא אישורים ולהגיש בקשה לקופה. אבל אכן אלה רשימות המתנה מטורפות.

  2. הצוות כאמור אמור להיות מוכשר וכל הלמידה היא יותר איטית ומותאמת אבל עדיין זה לא סותר שיש צורך בנקודת מבט וזוית של קלינאית תקשורת.

  3. היום הגנים האלה מוגדרים גני עיכוב התפתחותי ולא גני שפה כי הם יכולים לכלול ילדים עם קשיים אחרים שהמוקד שלהם לא בהכרח שפתי (התנהגותי, רגשי)

בשוטף הקלינאית של הגן112233445566

חוץ מלטפל היא גם מדריכה ועושה מודלינג לצוות

אבל כשאין אותה אז אין להם הדרכה

אם הם צוות ותיק ומנוסה אז כנראה שיש הרבה עקרונות שהם יודעים... אבל בסוף הם לא קלינאיות

בטח אם הם גם לא כאלו ותיקות אז זה לגמרי חסר.

אני גם חושבת ששווה לפנות ולשאול איזה מענה הוא מקבלבארץ אהבתי

קודם כל - זה באמת מצב כל כך מתסכל שעד שהוא נכנס לגן שמתאים לו, הוא לא יכול לקבל שם את המענה שמגיע לו.

וזה שהוא לא יכול לקבל מענה גם דרך הקופה זה באמת ממש מתסכל ובעייתי.

אני אכתוב פה בתור קלינאית תקשורת במשרד החינוך -

באמת יש מצוקה גדולה ומחסור גדול של קלינאיות במסגרות משרד החינוך (ובכלל בשירות הציבורי). כרגע לצערי אף אחד לא באמת מנסה לתת מענה ולראות איך משפרים את המצב, וזה באמת עוול לילדים ולהורים.

אבל בתוך המציאות הזו של המחסור, עדיין יש הבדל בין לקבל מענה חלקי כלשהו, לבין לא לקבל שום דבר.

אז קודם כל - זה שהוא בגן שפה זה בהחלט יתרון כי אני בטוחה שגם אם הצוות לא מורכב מקלינאיות תקשורת, הם כן מנוסות עם ילדים עם עיכוב שפתי, וכן למדו ברמה כזו או אחרת איך לתת דגש על למידת שפה וכו'. זה בטוח יותר טוב ויותר מותאם מאשר גן רגיל, גם אם אין קלינאית תקשורת בגן.

אבל ידע כללי איך לעבוד ולחזק שפה, שונה מאשר הדרכה קבועה שמתייחסת לילדים הספציפיים שיש בגן.

אולי הן כבר מקבלות הדרכה כזו. אבל בכל מקרה כדאי לשאול ולהתעניין. לא בקטע כועס או מאשים, אלא באמת בתור שאלה ודאגה לבן שלך - מה המענה שהוא מקבל בתחום השפתי?

(בכלל אני חושבת שעצם זה שתשאלי יעלה את זה יותר למודעות שלהן. אם יש להם הדרכה שבועית - לא תמיד מצליחים לדבר על כל הילדים כל פעם. אבל אם את שואלת, אולי יש יותר סיכוי שישימו לב לדבר ולחשוב עליו באופן אישי).

הגננת אמורה לקבל הדרכה מהמתיאואילו פינו

אבל זה לא הדרכה של קלינאית תקשורת.

בגן שלי שנה שעברה לא הייתה קלינאית. קיבלתי הדרכה די בסיסית מהמדריכת מתיא שלי. וההורים ממש לחצו על המועצה והם הביאו קלינאית תקשורת שהגיעה לשעתיים הדרכה שמאוד מיקדו אותי איך ומה לעבוד עם הילדים.

יש להורים הרבה כוח. ואני יודעת גם שהמועצה משלמת לה יפה.

תבקשי מהגננת דו"ח לקהילה שרשום שם שהוא לא מקבל טיפול של קלינאית בגן ושיש צורך דחוף בטיפול.

באמת אם הוא בגן שפהאיזמרגד1

הוא לא זכאי לטיפולים בקופה, צריך לבקש אישור בשביל זה (תבדקי עם התפתחות הילד אצלכם איך מבקשים אישור. אם אין קלינאית בגן אמורים לאשר.) ולהסביר את המצב לקופה ולבקש שיקפיצו אותו לראש הרשימה, כי הילד באמת צריך וכרגע לא מקבל...

גם אם יקח לכם חצי שנה לקבל בקופה עדיין זה אומר שעוד חצי שנה תקבלו וזה יותר טוב מכלום.

אולי כדאי לכם לבדוק קופה אחרת?דיאן ד.

אפשר היום לעבור קופות חולים מאוד בקלות.

תבדקו מול קופות אחרות אולי שם כן יתנו בגלל שהילד לא מקבל במסגרת.

סיכוי סביר שזה לא יעזורמתיכון ועד מעון

פוגשת ילדים מכל הקופות שלא מקבלים

אבל כן יש קופות יותר קשוחות מאחרותפאף

במיוחד אם יש אישור מהגן שאין קלינאית בגן, יהיו קופות שיהיה יותר קל למצוא תור, וגם מאוד תלוי איזור, אז כדאי להתייעץ עם אנשים מסביב

זה גיל ממש חשובמקקה

האמת שהייתי שוקלת אפילו מעבר דירה לאזור שיש בו שירותי חנמ טובים יותר

בכל הארץ חסר צוות פרא רפואישמש בשמיים

עדיין יש הבדלים מהותיים בין אזוריםמקקה

אם נלחץ על הפיקוח לא יתנו לנו לגן?shiran30005

אנחנו נמצאים בקופה הכי טובה פה באזור, הקופה השניה אין בה כלום באזור הזה, אני יכולה לריב עם הקופה ולהוציא על זה הרבה אנרגיה ואז יתנו לי משהו בשעה הכי תקועה ביום אבל גם זה יקח זמן

לכן מנסה לבדוק אם לחץ על המפקחים של הגן הזה יכולים כן לעזןר. זה ילד שגם מגמגם אז בכלל אני חסרת אונים לפעמים מולו וכם בקלינאית זה גיל עוד מוקדם לטפל בגמגום

אם את רוצהבארץ אהבתי

אני יכולה לתת לך קצת הדרכה לגבי הגמגום.

(לא עבדתי בתחום אף פעם, אבל כן יש לי ידע מהלימודים, וגם שני ילדים שהיה להם גמגום התפתחותי במשך תקופה, והתייעצתי עם חברה שעובדת הגמגום שנתנה לי הדרכה שמאוד עזרה אצלנו...).

מוזמנת לפרטי אם את רוצה. (בכל מקרה זה לא מחליף טיפול, אבל בכל זאת יתן לך משהו לפחות לבינתיים).

מה יש לעשות בנידון? לי אמרוshiran30005

רק להקשיב לו עד הסוף, לרדת אליו ממש ולהמתין , לא לקטוע ולא להשלים אותו

וזהו, בגלל שהוא בן 3 וחצי אז אין תרגול לעשות עם זה

ככה זה?

בלי קשר יש לו עיכוב שפתי גם אבל הגמגום זה עוד נדבך שמעיק עליו ועלינו כמובן

אכןקל"ת

לרוב עד גיל 4 הטיפול הוא אינו ישיר בילד אלא רק הדרכת הורים.

יש גישות שונות לגבי גמגום ביחד עם קושי שפתי. יש כאלה שאומרות להתמקד רק בשפה ואוטומטית גם הגמגום יופחת ויש כאלה שמטפלים במקביל.

כל מה שכתבת זה חשוב ממשבארץ אהבתי

מה שאני עשיתי (עם בני שנתיים) זה לתת להם הדגמה של דיבור איטי.

אצל גדולים יותר ממש מלמדים את זה. בגיל הזה אין מה ללמד אותם באופן ישיר, אבל ילדים באופן טבעי מחקים מה שהם שומעים, ולכן אם נותנים להם דגם של דיבור איטי, זה עוזר להם לחקות.

אצל הילדים שלי זה מאוד עזר (לקח זמן עד שעבר להם לגמרי הגמגום, וזה תמיד עם גלים של שיפור והחברה לסירוגין, אבל בתקופות שהצלחתי יותר להקפיד כן ראיתי שיפור).

אם אין להםמקקה

אז לא יעזור כמה שתלחצי

אבל לא יזיק לנסות

עונהנויה12345

אני מהתחום הפרא רפואי ורוצה להגיד לך שאני ממש מבינה אותך זה קשה מאוד. יכולה להגיד לך שאת הילדים בגן שלי שמתמודדים עם גמגום הפננו לטיפול בקהילה(למרות שיש קלינאית בגן אבל בגן עיכוב השעות של הקלינאיות הן ממש מוגבלות בערך 10 שעות טיפול ואין באמת זמן לתת לכל ילד מענה מיטבי) תתעקשי עוד, תבקשי מהגן דוח תפקודי שאין קלת ושיש גמגום משמעותי שפוגע בתפקוד הילד גורם לתסכול ועוד.. ומקווה שזה יקפיץ אותו לראש הרשימה.

חוץ מזה חושבת שאת יכולה להילחם על גן שיש בו קלינאית(היום כמות הילדים בגן עיכוב הולכת ופוחתת אם בעבר זה היה עד 12, היום זה יורד מאוד בגלל שהרבה מקבלים אבחון ועוברים למסגרת אחרת שתתאים להם יותר. אז מניחה שיש גנים שיש בהם פחות ילדים ואולי זה יסתדר..)

ובלי קשר אני ממש ממליצה לחפש עוד קלינאיות שעובדות בפרטי(בתקווה למצוא בפחות מ450 אולי תמצאי עם מחיר שנוח לך כי שוב הזמן שיש לקלינאית בגני עיכוב לא באמת נותן מענה מספק..)

***** משהו חשוב, אם בעלך עשה מילואים יש לכם סכום של 5000 בערך לטיפולים שאפשר לנצל לטיפולים אצל קלינאית ולקבל החזר*****

ועוד דבר שחשוב לי להגיד, לא חסרות קלינאיות וגם לא מרפאות בעיסוק, יש המון.

הבעיה היא שהשכר בקופה הוא מביש, פחות מ40 לשעה בלי הפרמיות וכו'.. שכדי להגיע אליהן צריך לעבוד בלי הספקה.

אף אחד שלמד 3.5 שנים וקרע את עצמו לא ילך לעבוד שם ולצערנו מי שנפגעים זה הילדים. הקופות לא לומדות לשלם כמו שצריך.

חולקת עלייךמקקה

גילוי נאות גם אני מהתחום הפרא רפואי

לפעמים אני מפנה ילדים עם גימגום לטיפול בקהילה, לא בגלל מחסור בשעות אלא כדי שילכו למישהי שמתמחה בזה.

אבל זה בגיל שש לקראת כיתה א

בגן עיכוב יש מספיק שעות לטיפול בכל הילדים בפרטני או בזוג. כמובן זה בתנאי שהקלינאית מנצלת אותן ביעילות.

בגיל שלוש וחצי גימגום יכול להיות לגמרי התפתחותי, ובטח אם יש קשיים נוספים לא יהיה יעיל לטפל בו מעבר להדרכת הורים.

וזה לא נכון שלא חסר קלינאיות ו רפאות, חסר המון. גם בפרטי התורים הרבה פעמים לא מידיים

זה ממש לא קשור רק לשכר

ולפותחתמקקה

יש לך כמה ילדים עם קשיים בכמה תחומים בגיל קריטי. יש גבול לגמה טיפוליםאפשר לקחת, לא רק מבחינה כלכלית. מעבר לרמה מסויימת גם הטיפולים כבר לא מוסיפים ביחס עלות תועלת, כי הילד צריך גם זמן לעכל את הדברים.

לכן ממליצה ממש לתעדף מה הכי חשוב ולא לירות לכל הכיוונים.

ולגמרי הייתי מחפשת גן עם צוות מלא

הפסקה האחרונה שלך נכונה מאוד!!טארקו

זה תחום שיש בו מחסור נקודה.

זה כן הגיוני שזה קשור לשכר- כי אם השכר נמוך, אז לא הולכים ללמוד את זה כי זה אומר שכל שנות ההתמקצעות יהיו במשכורת נמוכה מאוד ורק ביציאה לעצמאות אפשר איכשהו לקבל משכורת טובה יותר..

אם כי אחותי מרב"ע בגנים של עמותות והשכר שם קצת טוב יותר..

אבל התנאים לא טובים ברובןמקקה

וזה נכון שזה לא תחום שהולכים אליו רק בגלל שכר

כמו בכל התחום החינוכי

זו שליחות

דווקאקל"ת

אני מסכימה שבגני עיכוב פעמים רבות השעות שקלינאית מקבלת הן מעטות לעומת כמות ילדים מרובה (יכול להגיע ל11). מה שגורם שהקלינאית נאלצת לתעדף כך שמקבלת החלטות שלא בהכרח מקצועיות אלא אילוצי מערכת למשל- טיפול זוגי במקום פרטני, הקלינאית פחות יש לה זמן להיות במרחב הגן, טיפולים יותר קצרים וכדומה.

זו הסיבה שאני עזבתי גני עיכוב.

לעומת זאת לדוגמא בגני תקשורת, כמות הילדים גם יותר קטנה ןגם כמות השעות שקלינאית מקבלת היא יותר גדולה. כך שלרוב הילד מקבל פעמיים קלינאית בשבוע- גם פרטני וגם קבוצתי.

זה נכון שזה לא אידיאלימקקה

אבל לא שלא נותן מענה

לקצר טיפולים זה גם ככה בגיל הזה, לרוב טווח הקשב קצר יותר

אני עובדת גם בגן עיכוב וגם בתקשורת ומרגישה שאני נותנת מענה טוב בשניהם. נכון שהיה אפשר יותר, אבל בנתונים הקיימים זה מענה טוב. זה לא שבפרטי הולכים יותר מפעם בשבוע.

ההבדל הואקל"ת

שהמטרה של קלינאית בגן היא שהיא תראה ותחווה את הילד בסביבה הטבעית שלו, בשונה מהתפתחות הילד .

בעבודה בגני עיכוב אני הרגשתי שאני כמו 'קלינאית בהתפתחות הילד', צריכה להכניס לחדר שלי ילד אחר ילד במרץ כדי להספיק את כולם בלי זמן באמת ללוןת את הילד במרחב הגן ביומיום. בהתפתחות הילד בטיפול ההורה נמצא ועיקר העבודה היא בבית שההורים מיישמים מה שרואים בטיפול. בגן ההורה לא נמצא בטיפול ואני חוויתי שגם לא באמת היה לי זמן להדרכת הורים או הדרכת צוות.

בקיצור לכן לא התחברתי לסוג העבודה בגני עיכוב אבל אולי זה תלוי מתיא..

אני לא מרגישה כךמקקה

אבל לגיטימי שכל אחת מתחברת לסגנון אחר בעבודה.

אבל כן חשוב לי לכתוב כדי שהורים ידעו שלפחות בילק מהגנים יש מינה טןב, גם אם לא מיטבי

חושבת שזה תלוי מתיא. אנחנו עבודות בגישה האקלוגיתנויה12345אחרונה

חלק מקבלים התערבות במרחב הגן, חלק בחדרים ככה שגם מרגישים את הגן ולא רק נכנסים לחדר לטפל.. אני גם משתפת את ההורים ומביאה להם תרגילים להמשך עבודה בבית

עונה.נויה12345

לא חסר, יש שפע של מרפ"ב וקלינאיות. השכר נוראי למי שעובדת בקופות, יכולה לשתף שליומיים עבודה של 8 שעות השכר יוצא 3000 וקצת בבורוטו.(וצריך להכניס לטיפולים בקצב אחד אחרי השני)

השכר בפרטי הרבה יותר שווה ושימי לב שעכשיו התחילו להקשות את התנאים על מנת להיות עצמאית שמקבלת החזרים דרך הקופה. זה כי הם חושבים שאולי ככה בנות יחזרו לעבוד בקהילה.

ולצערי גם במשרד החינוך יש לפעמים המון דרישות וקצת שעות. יש לי בגן עיכוב 12 ילדים ויש לי 10 שעות טיפוליות(שבסוף זה משהו כמו9 או 8.5 שעות באמת..) אז חלק מקבלים מענה בקבוצה, חלק בזוגות וחלק בזמן הארוחה אם שם הקושי או בזמן חצר או שולחנות בוקר וכו'.. אז לא תמיד זה המענה המיטבי באמת כמו לקחת אחד על אחד.

ולפותחת מזכירה שוב שאם בעלך עושה מילואים תנצלו את ה5 אלף לטיפולים אצל קלינאית מקבלים החזרים מהר*

בהצלחה

יש לי מחר עקירה של שן בינהשירה_11

במרפאה של הקופה

אני

רועדת

משקשקת מפחדדדד

אולי מישי תרגיע אותי או תכין אותי??

ואי עשיתי את זה לפני כמה חודשיםפצלושון

והיה ממש בסדר!!

העקירה עצמה לא הרגשתי החלק המעצבן זה ההרדמה אבל זה לא הרבה זמן

ואחכ היה רק קצת כואב עבר מהר

בהצלחה!!

ישש כיף לשמועשירה_11

הצלחת לאכול אחרי זה? בכל זאת מחר יום שישי 😂

יש כמה זמן שאסור לאכול חם אחריפצלושון

לא זוכרת אם יום או משהו אחר

ומיד אחרי עדיף לאכול יותר דברים רכים זה יוצר קל

אבל לא זכור לי משהו נוראי סביב זה

בהצלחה!כבדה

מבינה אותך, באמת מלחיץ.

את יודעת אם השן בחוץ או כלואה? אם היא בחוץ זה אמור להיות יותר קל.

אצלי העקירה הראשונה הייתה כירורגית קשה, חששתי מאוד, אבל הנוספות היו ממש קלילות יחסית אם זה מעודד אותך

מזמן היא בחוץשירה_11

פשוט יש בה כבר חור אז לא מטפלים רק עוקרים

מאחלת לך שזה יהיה ממש בקלות🙏כבדה

תעדכני

זה ממש מעצבן שלא מטפלים בחורים בשיני בינה!!יעל מהדרום

לק"י

שיתנו לנו להחליט מה עדיף לנו.

(אני צריכה לעשות צילום סיטי שיחליטו אם אפשר לעקור את השן בקופת חולים או רק בבית חולים כי היא ליד עצב🫥)

למה סיטי?שירה_11

אני עשיתי פנורמי בשביל זה

כי זה ליד העצב. ורוצים לדעת איך לטפל בזהיעל מהדרום

אני מאמינה שיש רופאים שיסכימו לטפלהמקורית

אם ישלמו להם מספיק כסף

אני למשל לא מתכוונת לעקור את שלי

לפי מה שאמר לי רופא השיניים124816

זה שלא מטפלים בשיני בינה קשור למיקום שלהם שלא מאפשר להגיע עם המכשור באופן יעיל בלי לפגוע בשאר הפה.

נראה לי ששלי כלואה.יעל מהדרום

לק"י

אז אולי באמת אין איך לטפל ( @124816 ).

אבל טוב לחשוב על אופציה של מצבים שאולי זה יתאפשר.

אהבתי את החשיבהשירה_11

למה לעקור שן בריאה

כאב לי ממש לראות אותה מונחת ככה על המגש

אם זה המצב ממש ממליצה לעשות בפרטיסטודנטית אלופה

ולא בציבורי, מניסיון מר של חברה.

לי הייתה שן ממש על העצב וב"ה היה בסדר, עשיתי אצל רופא פרטי בירושלים אם רלוונטי לך

אם לא יוכלו לטפל במסגרת הקופה, ורק בבי"חיעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יש סיכוי שאלך לפרטי, כי הרופאה בקופה אמרה לי שהתורים בבי"ח ממש ארוכים.

ירושלים לא רלוונטי.

ותודה על התגובה!!

וואי בהצלחה!!shiran30005

גם לי יש עוד שבועיים ואני דוחה ודוחה

הפחד שלי זה לא מההרדמה או מאחכ אלה מההרגשה של השן שמתנתקת, זה נוראיי (היה לי בעבר) לא כאב אבל הרגשה מזעזעת

תעדכני איך היה שאני ירגע אחרייך...

בהצלחה 🙏

חחח אוי ואבוי זה בדיוקקק הפחד שלישירה_11

עשיתי בעבר עם גז צחוק ועבר בסדראחת כמוני

סתם משהו מעניין..

כי אחכ בלידות גז צחוק עשה לי ממש רע

גז צחוק? את ביקשת?שירה_11

וכן, יש לי חברה שגם מספרת שהגז ציוק בלידה היה לה קשה ממש

הציעו לי ודווקא בעקירה זהעזר ליאחת כמוני

אם היא בחוץ יכול להיות שיעבור בקלותכבת שבעים

אני עקרתי שן עם חור שהיתה בחוץ

יצאתי מהעבודה, עקרתי, חזרתי לעבודה...

בריאות טובה ובקלות בעז"ה 🙏

עשיתי 2ניק חדש2

אחת עם תפרים אחת בלי

זכור לי רק בלילה הראשון אי נעימות שנאלצתי לקחת משכך

אבל עבר ממש בסדר גמור

בהצלחה!

עשיתי עקירהשירה_11

עם רופא ממש נחמד

2 זריקות של הרדמה

קצת משך והיה לי צמרמורת מהרעש הזה של התלישה וזהו

5 דקות בחוץ.

אני עדיין עם הרדמה ולקחתי טיפות של אופטלגין לכל מקרה

וואוו סהצלחה ! החלמה מהירה!נפש חיה.

זה תחתונה או עליונה❤️

תחתונה זה יותר התאוששות ארוכה

תרגישי טוב!אחת כמוני

אני עשיתי 4 ביחד!!!מקרמה

(לא היו להם מקום בלסת והם התחילו לדחוק את כל השיניים האחרות)

הגעתי מפוחדת

נערכתי עם כל המשכחי כאבים האפשריים

הודעתי מראש שאני שבוע במיטה

העקירה עברה סבבה אבל שקשקתי מפחד מהרגע שההרדמה תפסיק לעבוד

בפועל- עוד באותו הערב הרגשתי ממש אחלה

גם אני עשיתי 4 כלואות יחד 😄אחת כמוני

חשבו שאני לא נורמלית

אבל מרוב פחד

אמרתי שזה או עכשיו או שאני לא חוזרת..

פסיכיאטר לגיל הרך - ביקור ראשוןshiran30005

הבת שלי בת 2.10 עם חרדות ואילמות סלקטיבית, קשיי ויסות חושים קשים. עשינו אבחון קלינאית והיא אמרה שזה ממש מתחבר אחד לשני הסבירה ןאז הקצוות התחברו לי

רופאת ילדים שלחה לפסיכיאטר לגיל הרך, יש לי תור ביום א' במסגרת ביה"ח.

אני גם עושה הדרכת הורים לא נראה שזה עוזר

אז עושים פגישה אחת ללא הילדה, פגישה שניה איתה ומה הלאה? מה בדכ עושים במקרים כאלה?

לאחרונה זה רק מחמיר והיא פשוט דבוקה אלי כל אחהצ / שבת ולא משחררת לשניה, כבר קשוח לי, אין לי אוויר...

יודעת שהכל קשור וזה נובע כנראה מחרדות

יש משהו שיכול לעזור במקרים כאלה בלי שיצא לי האויר? היא ככ מתוקה ומהממת ןאני משוגעת עליה אבל אין היא לא משחררת לזניה

חיבוק♥️המקורית

לא התנסיתי אבל כנראה כשתפגשי אותו תוכלו לשאול על זה אני מניחה.. כדאי כי זה יעשה לך סדר בתהליך

עוד חיבוק אמא אלופה שאת!

כי אם זה סתם אבחנה ומשאירים בלי טיפולshiran30005

למה ללכת בכלל? סתם יעשה לי שחור שיוסיף עוד יותר על הקושי וההתמודדות ביומיום

אני חושבת שאם יש דבר כזה פסיכיאטר לגילהמקורית

הרך זה אומר שהוא גם נותן טיפול כלשהו אחרת למה הוא שם? זה תחום התמחות ספציפי

אני לא מכירה מקרוב כאמור כן? אבל לכי בראש פתוח תשאלי אותו מה הטיפול המוצע במקרה שלכם במידה והיא מאובחנת עם חרדות

לדעתי זו השתדלות ראויה ונצרכת אם טיםול רגשי לא הניב תוצאות. בשבילך ובשבילה. שתיכן סובלות.

אני מכירה פסיכיאטריה לגיל הרך בבי"חיראת גאולה

שנותנים רק אבחנה.

אבל עם האבחנה כנראה אפשר לקבל טיפול במרפאות בקהילה / בהתפתחות הילד.

כן גם פה זה אבחנה, אבלshiran30005

בכללי לבעיות כאלה של קטנים יש איך לטפל חוץ מהדרכת הורים?

רוצה לכתוב קצתאפונה

מה אתם עושים בהדרכת הורים?

כי נשמע שהקטנטונת שלך באמת סובלת ואתם איתה, וממש מפתיע שאין שום התקדמות.

חרדה היא בסה"כ סימפטום ולא הבעיה עצמה. אם הנושא הזה לא התברר עדיין בהדרכה הייתי מחליפה מדריכה...

מוזמנת לפרט כאן או באישי אם תרצי

את כותבת את זה ספציפית למקרה?מתיכון ועד מעון

כי באופן כללי חרדה היא לא רק סימפטום היא הרבה פעמים הפרעה בפני עצמה

גם ספציפית וגם כלליתאפונה

אני יודעת שיש בDSM הגדרה להפרעת חרדה (ועוד שלל הפרעות נפשיות שונות) אבל הDSM מתאר סימפטומים ולא עוסק בסיבה שגרמה להם.

מה שאני יודעת ומבינה היא שחרדה היא דרך של המח "לכבות" בהלה גבוהה מידי. ולכן אין טעם להתעסק בטריגר שעליו התיישבה החרדה אלא לטפל בשורש שזה בהלה והיכולת להרגיש אותה.

בהדרכה פרטנית אפשר למפות ולהבין את גורמי הבהלה בחיים של הילד ולהפחית אותם, ובמקביל להכניס עיבוד של הרגש כדי להעלות את הסיבולת לבהלה.

אני אשמח לשמוע ממך באיזו דרך אחרת אפשר לעזור לילדה כל כך צעירה שסובלת מחרדה, הרי CBT לא רלוונטי בגיל הזה (בפרט שהיא סובלת מאילמות סלקטיבית), וטיפול תרופתי הייתי מנסה כקו שאחרי האחרון גם אצל ילדים גדולים ממנה...

מעניין אותי מה נעשה בהדרכה שלא עזרה עד כה.

עונהshiran30005

מטפלת 1 שהיינו אמרה תפחיתו לה גירויים וזה יצמצם את הפחדים וההסתגרויות בבית. סבבה ומה הלאה? איך אני עוזרת לה בחיים? מאופנוע שעובר ויש רעש חזק היא ממש נבהלת ונסגררת לכמה זמן אחכ- על זה אין לי שליטה כמובן שלא יעבור אופנוע , לא לשים לה בגדים קצרים/ארוכים בעןנה? לא שייך עכשיו במעבר לארוך זה םשוט סיוט סיוט - אז אי אפשר לא לעשות, אצל סבא סבתא לא ללכת? שם היא עוד יותר נהיית קפואה וננעלת

בקיצור עזבתי אותה. מטפלת שניה ונוכחית מנזה להסביר איך לעזור לה ולתווך לה מצבים מסוימים כדי להקל אבל זה לא עוזר, בגן נניח המטפלת קיבלה הדרכה קצרה ואולי זה עזר מעט אבל גם המטפלת עצמה מדהימה אז לא דוגמא, אבל בכל הסיטואציות בבית ובמרחב הציבורי זה לא עזר, שיש רעש פתאומי חזק אופנוע/מטוס אמרה לי לחבק אותה חזק כי המגע ירגיע אבל היא לא מוכנה למגע חזק בכלל, בריכה וים בקיץ אמרה לחשוף בהדרגה ממש אז רק הסכימה לשבת על החוף עם כף ודלי, אבל היןם היא אומרת כל הזמן" נכון בים אני בוכה? אני מפחדת " זה לא עזר לה

בבית בשבת שסבתא באה (קבוע) היא לא עוזבת אותי לשנייה, אמרה לנו המטפלת שהיא תדובב אותה /סיפור/תיקח לגינה או סיבוב הילדה לא מוכנה וזה יוצר מצב שעוד יותר היא ננעלת

להזמין חבר לבית זה סבבה כשזה 1 על 1 אבל כשזה מתרחב ויוצאים מעט לגינה אז זהו איבדתי אותה שוב

כאילו לא מצליחה, נתתי פה כמה דוגמאות אבל זה סביב כל היום

ךלנונקשה עוד בסדר מסכנה מה היא, אבל לפעמים היא הילדה הכי פורחת , הכי רוקדת ושרה אז לא יודעת מה הטריגר שגורם להינעל ככה פתאום

אולי תקופות?

וואו זה ממש קשוחאפונה

מבינה ממש את המצוקה..

קודם כל חיבוק גדול על ההתמודדות. את עושה כל כך הרבה בשבילה ולאורך זמן המצב לא משתפר.

ברור שזה לא מקרה לעצות על גבי הפורום, כן?

אני רק אגיד שבעיני צריך קודם כל להבין לאן חותרים.

כלומר יכול להיות שהילדה שלך היא לדוגמא עם רגישות גבוהה מאד, והעולם באופן קבוע הוא "יותר מידי" בשבילה. הדרכה טובה לא תוכל לשנות אותה, והיא תישאר עם רגישות גבוהה - אבל אתם תוכלו להתאים עבורה את הסביבה כך שבחלקים משמעותיים מהזמן היא תרגיש בטוחה, החרדה תרד והא תוכל להתפתח ולהבשיל.

או למשל אם את ו/או בעלך לא מאד פנויים כרגע מסיבות פנימיות א חיצוניות, אז בהדרכה טובה כמובן תהיה עבודה משמעותית על יכולות הויסות שלכם והביטחון שאתם יכולים לתת לה כי חרדה כמעט תמיד יושבת בעומק על פחד מפרידה. אבל גם בזה למרבה הצער אין קיצורי דרך ועבודה פנימית לוקחת זמן ככה שצריך לראות למה אתם מסוגלים כרגע בהורות שלכם, ולהתאים את הציפיות.

ויכול להיות שהמסרת שבה היא נמצאת גדולה עליה ועם כל הרצון הטוב שהיא תסתגל זה פשוט לא תואם את המצב שלה וכדי לראות שיפור צריך להוציא אותה משם.

אני יודעת שחרדה זה דבר מאד מבהיל וכמעט תמיד זה גם פוגש אותנו בכל מיני אזורים בנפש שהרבה יותר נח לא לפגוש... וטכנית זה מגביל ומעיק ומקשה מאד על החיים. וממש רוצים למצוא את הפתרון המושלם בשביל להיפטר ממנה. אבל רק הבנה מעמיקה של האירוע הזה תאפשר לך לבחור בדרך המתאימה לעזור לה ולכם.

שוב חיבוק ענק

אם תרצי עוד חומר בנושא אשלח לך בשמחה.

למה בעצם טיפול תרופתי הוא הקו שאחרי האחרון?שש וארגמן

אם היא קטנטונת אולי הייתי חוששת להכניס לגוף חומרים שאולי לא מותאמים לגיל במינון וכזה.

אבל בגיל גדול יותר למה לא בעצם?

הייתי חושבת שהתרופה תוכל להוריד במידה מסויימת את החרדה ותאפשר לעבוד עם הילד. לטפל מעבר.

אולי גולשת משאלת הפותחת, אבל מעניין אותי להבין.

כי ממה שאני ראיתי טיפול תרופתי יכול להיות משמעותי ולתת פניות לטיפול נוסף...

אני לא ששהאפונה

להכניס למערכת חומרים שמשפיעים על מערכת העצבים, בעיני זה מוצא אחרון.

אם אין ברירה ומוצו כל האפשרויות האחרות אז אפשר בצער לשקול את זה אבל זה כאמור קו אחרון.

הסיבה העיקרית היא שתרופות פסיכיאטריות לרוב מעמעמות רגש, ורגש שלא מורגש כמו שצריך הוא הסיבה העיקרית לבעיות נפשיות. אז לא רואה פה איזו תועלת מיוחדת חוץ מהנוחות שבניהול ההתנהגות של הילד, רק שהנוחות הזו למרבה הצער לא משרתת את ההתפתחות שלו.

סיבות נוספות - שלל תופעות לוואי

תלות לאורך זמן

חסר עוד?

חייב להגיד שאני חולק עמוקות על מה שכתבתפשוט אני..

עם הרישא אני מסכים, תרופות פסיכיאטריות בכל גיל ועוד יותר בגיל הרך, הן מוצא אחרון.

אם אפשר לטפל ולהביא הקלה בעזרת פסיכולוג, טיפול רגשי, קלינאית תקשורת, טיפול באומנות/רכיבה/שחייה וכיוצ''ב, אז כמובן שזה עדיף, כל עוד זה באמת מקדם את המטופל.

אבל כל ההמשך של דברייך, סותר לחלוטין את מה שאנחנו יודעים על פסיכיאטריה.

תרופות פסיכיאטריות לא ''לרוב מעמעמות רגש'', יש אינספור תרופות פסיכיאטריות שמטפלות במצבים שונים על ידי חומרים שונים שגורמים לתופעות שונות, ולא נכון להכליל שרובן מעמעמות את הרגש.

''רגש שלא מורגש הוא הסיבה העיקרית לבעיות נפשיות'' - לא נכון, זה אולי נשמע רומנטי ויפה אבל הסיבות העיקריות לבעיות נפשיות הן גורמים גנטיים, מבנה נוירולוגי, ויסות חושי וכיוצ''ב.

''נוחות שבניהול התנהגות'' - אף פסיכיאטר לא רושם תרופות כדי שיהיה נוח לסביבה, אלא רק כדי לשפר את חיי המטופל עצמו. לפעמים הורים חושבים ''המורה רוצה שהילד ייקח ריטלין רק בשביל שיהיה לה קל בשיעור'', והם לא מבינים שילד לא מווסת ולא מרוכז פוגע קודם כל בהתפתחות של עצמו (וכמובן בלי קשר, זה לא מקומו של איש חינוך להמליץ או לא להמליץ על טיפול תרופתי).

בקיצור אף פעם לא מביאים תרופה בשביל שקט תעשייתי אלא רק כדי שהמטופל יוכל לחיות בשלום עם עצמו ולהתפתח כמו שצריך.

''שלל תופעות לוואי'' - בשביל זה ממשיכים עם המעקב, מחליפים ומתקנים במידת הצורך. זה לא שיש תופעות לוואי שכיחות ובלתי הפיכות. ואת שוכחת שאם הגעת למצב שרופא רושם לך תרופה, אז הוא לוקח בחשבון את המצב הנוכחי ומבין שתופעות הלוואי פחות קשות מהמציאות הנוכחית (כמו שתופעות לוואי של מוקסיפן פחות קשות מדלקת הריאות שבה רוצים לטפל).

''תלות לאורך זמן'' - שוב, הכללה גסה שבכלל לא נכונה לכל מקרה, למשל רוב מוחלט של תרופות הקשב והריכוז לא ממכרות והגוף לא מפתח אליהן תלות.

DSM הוא אכן ספר תיאורימתיכון ועד מעון

ולא ספר שנותן בד''כ פרוגנוזה.

אבל אני לא חושבת שכל חרדה היא רק סימפטום לקושי, הרבה פעמים החרדה עצמה היא בעיה.

CBT מאוד רלוונטי, לא עבורה אבל בהחלט עבור ההורים, ועבדתי ועדיין עובדת עם הורים בהדרכה על CBT בגיל הרך.

לגבי טיפול תרופתי, זה בעיני מאוד תלוי במידת הסבל, לעיתים הטיפול התרופתי הוא מצא שמאפשר על גביו לעשות תהליך טיפולי שיאפשר עם הזמן הפחתה של הטיפול התרופתי, אני ממש חושבת שכל מקרה ומקרה לגופו

מה ההבדל בין בהלה לחרדה?שיפוראחרונה

ואני ראיתי טיפול מאוד מוצלח באילמות סלקטיבית באמצעות חשיפה הדרגתית אצל ילדה הת 3.

קשיי ויסות חושיים מאוד משפיעים על חרדהפאף

בוודאי אצל ילדים...

כשהמוח מעבד את המידע החושי סביבה בצורה מועצמת למשל, הרעשים יותר חזקים, המגע יותר חודרני, הריחות יותר מציפים וכו'-הילד חווה את העולם כמפחיד יותר .

במקרה כזה גם רק אבחנה יכולה לסייע כי היא תעזור למצוא דרכים טובות יותר להתמודד עם העולם ולהתאים עבורה את העולם, למשל מסגרת מותאמת, קטנה ועוטפת-כמו מעון שיקומי.

כל מיני עזרים, תלוי בדיוק מה הקושי בוויסות ואיך זה בא לידי ביטוי-אבל עבור זה את צריכה הדרכה מאיש מקצוע טוב ורלוונטי, וגם זה פסיכיאטר מקצועי מאוד יכול לכוון, למשל למרפאה בעיסוק שמתמחה בתחום. (למשל אוזניות שמפחיתות רעשים, שמיכת כובד בלילה, אפילו איך לגעת בה ולהבין איזה מגע נעים לה...)

בהצלחה וחיבוק, נשמע מאתגר מאוד!

עם הזמן זה באמת עובר ונרגע?shiran30005

זה חלילה יכול להעיד על הפרעה אחרת כמו אוטיזם וכאלה?

אי אפשר לדעת בלי להכיר אותה...פאף

אוטיזם מגיע עם קשיים בוויסות החושי, גם הפרעות קשב, ויש גם סתם אנשים שיש להם קשיים בוויסות החושי בלי קשר למשהו נוסף.

אני גם אגיד שהיא נולדה לתוך המלחמה, כל הילדים שאני מכירה שנולדו למלחמה-יש להם קשיים בוויסות (חושי או רגשי) הם נולדו למציאות מטורפת.

הגיוני שזה יתאזן עם הגיל, והיא גם יכולה ללמוד טכניקות שונות לוויסות , בגיל הזה היא עוד צריכה לזה המון תיווך מכם, אבל עם הגיל וככל שהיא תלמד לווסת את עצמה בכל מיני דרכים בתיווך שלכם-היא גם תוכל ללמוד לעשות את זה בעצמה.

ובעיניי מסגרת מותאמת זה הכי חשוב, כי במסגרת היא נמצאת המון שעות במהלך היום, ואם תייצרו לה גם שם סביבה בטוחה זה ישפיע עליהם לאורך כל היום, והגיוני שגם בבית היא פחות תיצמד אלייך, נשמע שכרגע את מהווה עבורה את המקום הבטוח, ויכול להיות, שוב, צריך להכיר יותר כדי לדעת, כשהיא נצמדת אלייך היא מווסתת את עצמה בדרכים שהיא יכולה להעתיק גם לאמצעים חיצוניים, לדוגמא-אם היא תופסת אותך חזק, יכול להיות שגם לתפוס כדור קוצים יכול לעזור לה כי הוא נותן פידבק חזק... או לחילופין-את תעזרי לה לווסת את עצמה בדרכים יותר מותאמות, למשל עיסויים חזקים לפרקי זמן מוגדרים כשאת יודעת שיש משהו שמלחיץ אותה....

תודה לכן על הכיווני חשיבהshiran30005

לא חשבתי שעד כדי כך זה עמוק ומסובך 😔

אני ככ אוהבת את הילדה הזאת שפשוט כןאב לי שהרבה פעמים היא "כלואה" בתוך עצמה מעין בועה ולפעמים היא הכי פורחת בעולם, לצערי הבןעה הזאת יותר קיימת מאשר הילדה השמחה שיש לי

אני גם בנקודה בחיים שהחלטתי לעשות "שינוי" והתחלתי פסיכולןגית טובה לטפל בעצמי קצת כי היה לי קשוח מבחינת הכל אז לא יכולה להעמיס עליי יותר מידי ולכן גם הורדתי כרגע את ההדרכות עבורה מה גם שלא סייעו לי בזה כמעט

אבל אני מבינה שזה הדרך היחידה לעזור לה אז אין לי ברירה ולהמשיך את זה ברגע שאתפנה נפשית לתהליך כי זה ממש התמסרות

ככה היא ילדה שכל כולה צומי אחד גדול כאילו חסר לה, מתכרבלת עליי בלי סוף ולא זזה ממני לשנייה בחוץ ובבית

בגן היא יחסית עוד בסדר אני חושבת שהפחד מול המטפלת זה מה שגורם לזה ,מה שהיא אומרת לה היא תמיד מבצעת גם אם זה לשים מוצץ בצד מה שבבית בחים לא קורה, אבל שוב אין דיבור בגן , אין משחק עם חבר וכואב לי לראות אותה ככה

נראה מה יגידו באבחונים

בכל מקרה תודה נתתן לי כיווני מחשבה ועצות!

לטפל בעצמךאפונה

יכול לעזור לילדה שלך מאד מאד.

ברכת הדרך...

קודם כל חיבוק ,זה לא פשוכ בכלל בתןר אמאעל הנס

וכל הכבוד על הסבלנות,ואורך הרוח.

קראתי מה שכתבת,אם לא מתאים לך פשוט תדלגי,

אפשר לסיטואציות מסוימות להסביר ולנרמל לפני,

סתם בשיחה נכון לפעמים עובר בכביש אופנוע ועושה רעש חזק? זה מאד מבהיל,גם אני נבהלת לפעמים אבל זה עןבר הוא סתם לא נחמד ומרעיש,מה יכול לעזור לך ולי שנפחד פחות?

אם זה נשמע לך מופרך אז עשיתי את זה אם הבת שנתיים שלי.

היום סבתא תבוא,סבתא אוהבת אותך ורוצה לשחק איתך שיהיה לך כיף.ואמא לא יכולה כל הזמן לחבק,אז מה נעשה? (במאמר מוסגר כל הילדים שלי התביישו מסבתא שלהם עד גיל 3-4.אבל סביר להניח שנפגשו איתה פחות מאשר הבת שלך)

בגדים כל עונה זה קשוח בגילאים הללו אצלי לפחות,הילד קבוע הרים את השרוולים עד איפה שהצליח לו,כנ'ל מכנסיים.

זה באמת נשמע שיש לה סף רגישות גבוהה,יש לי בת רגישה מאד כלפי חוץ היא נראית מאד סגורה אבל הרבה מהזמן היא פשוט מוצפת.

האמת שהבת שלך ממש מזכירה לי את ההתנהגות שלה מגיל אפס,תארת אותה כתינוקת לא קלה,מאתגרת שבוכה המון,הבת שלי גם היתה כך.

כל דבר מציף אותה,הרגיש לי שגם כל דבר מעייף אותה מאד,היום אני פשוט מבינה עד כמה כל דבר דרש ממנה אין סוף אנרגיה,לווסת את העצמה להרגיע את עצמה,לעכל.

היו לה התנהגויות לא פשוטות,אצלי אומנם היא היתה בבית עד גיל 3 איתי אבל כשנכנסה לגן זה היה 3 שנים קשוחות ממש בכתה שם המון ולא יצרה חברויות בכלל(עד היום לא פשוט לה עם חברות)

היא קולטת הכל מבינה רגשויות בצורה יוצאת דופן.

הייתי בודקת כיוון כזה יותר.

פשוט נשמע לי שהבת שלך מאד מתוקה ומפותחת אם היא נזכרת שהיה לה מאתגר והיא בכתה ועוד יכלה לתמלל לך את מה שהיה והרגישה.

וכמה טוב שאת על זה ומשתדלת לטפל בזה.

וזה שאת מטפלת בעצמך ישפיע גם עליה בעז'ה

בהצלחה🫶

לידות וילדים צפופיםהריון ולידה

יש פה הרבה פרטים מזהים, אז אם מישהי מזהה את הניק או אותי בחיים אשמח לעדכון בפרטי.

יש לנו ברוך ה' ילדים במרווחים 'סבירים' -סביב שנתיים וחצי/ שלוש וחצי.

לפני שנתיים ב"ה נולד לנו תינוק מתוק, ואחרי הלידה מנעתי בדיאפרגמה כמו תמיד.

ו...נכנסתי להריון נוסף. היינו בהלם, וגם קצת האשמתי את עצמי שלא עשינו התאמה חוזרת (באף לידה לא עשינו וזה מנע היטב הרבה שנים בכל זאת). אבל שמחנו מאוד ואחרי שנה מהלידה נולדה עוד תינוקת מתוקה ברוך ה'! היה מאתגר וקשוח ומשמח.

הפעם כמובן היה לי ברור שחובה להתאים מידה וחיפשתי מתאמת.

מצאתי מישהי שעולה כמה מאות, ואחרי עוד חיפושים מישהי נוספת מהעיר שעולה רק 200 להתאמה חוזרת, אז קבעתי אצלה. אבל זה התבטל, ואז היא לא יכלה, ואז היתה איזה מידה חסרה בכל הארץ לדבריה, ובקיצור זה איכשהו נדחה ולא ברור לי בעצמי איך, כבר המשכנו בלי...ו- נכנסתי להריון!

באמת שהייתי בהלם גדול, וגם בהרגשה שמה עבר עלינו שלא עשינו את המקסימום שיכולנו, לא יודעת אפילו איך זה קרה.

אבל שמחנו ברוך ה', כל כך הרבה נשים רק חולמות על חלום ורוד כזה אז מה יש לי להתלונן בכלל??

עיקר הפאדיחה היתה לספר לאנשים..התביישתי ממש, גם מהעבודה, גם מהמשפחה שלא רואה את זה בעין יפה ומכולם. מי שלא סיפרתי לו- לא אמר לי כלום בהריון הזה מרוב הלם. הלכתי לפארק וכולם מסתכלים ושותקים.. אמנם לא עשיתי כלום לא בסדר וזה לא עניין של אף אחד, אבל בכל זאת התביישתי. גם כי בעצמי אני חושבת שזה לא נכון מלכתחילה ויותר מתאים לתת לכל ילד את הזמן והיחס שלו וגם לתת לגוף זמן להתאושש.

מלא אומרים לי :כל הכבוד! איזה אלופה! איזה כוחות!

ו..אין לי מושג מה לענות..לאאא אלופה, זה בכלל לא אני ובכלל לא בחרתי בזה...

ברוך ה' ברוך ה' נולד תינוק שנה וחודש אח"כ.

אז יש לנו ב"ה תינוקות בני שנתיים, שנה ואפס. בלי עין הרע! שפע של ברכה מה' יתברך!

עכשיו אני כמעט שבועיים אחרי הלידה, גמורה, מבוהלת ולא יודעת בכלל איך מסתדרים ככה.. אני לא מצליחה אפילו להרים אותם להחליף טיטול מרוב חולשה.

בעלי והילדים הגדולים מאוד עוזרים ב"ה למרות שהגדולה באולפנא והיא לא בבית כמעט. בעלי ביקש לעבוד מהבית בתקופה הקרובה והוא זה שמחליף להם ומרים אותם ואני פנויה לתינוק.

אני יודעת שזה יעבור כשיגדלו ויהיה כיף וטוב בעזרת ה', אבל השנים הראשונות קשוחות וזה המון זמן! לא כיף להיות בתקופה שמחכים שהיא תעבור.

גם לפני הלידה עדיין היה קשוח, זה לא עבר בגיל שנה, אז עכשיו זה מאוד מלחיץ אותי.

לקחת עזרה חיצונית לא הכי יעזור לי כרגע, לא מרגישה שזה מה שיעזור, הקושי הוא במיוחד החיים עצמם וההתנהלות הכללית..

בקיצור, לא יודעת מה אני רוצה מכן. אם יש למישהי עצות או עידוד זה יעזור..

ומזכירה לעדכן אותי אם זיהיתן אותי. תודה חברות!

וואו חיבוק ענק!קל"ת

מכירה את ההרגשה,

גם לי היה ילד אחד שנולד בהפתעה עם מניעה של גלולות וזה יצר יחסית הרבה ילדים צפופים יותר מהמתוכנן.

את לא צריכה להצטדק מול אנשים ולנסות להתעלם מתגובות או הבעות פנים של אנשים. אני נוטה להאמין שרוב האנשים עם טקט ויאחלו מזל טוב בלי לנבור ולתקוע משפטים.

ב"ה שתרווי מהילדים רק נחת, נכון ההתחלה קשה, אבל ממה שאני רואה כשהם צפופים הם גדלים להיות חברים ממש קרובים אחד של השני!

רק לגבי האנשיםירושלמית במקור

בגלל שציינת שאת מובכת, אפשר, בחיוך, להגיד "את האמת" בהומור ובצורה מעודנת:

"יצא בטעות אבל שמחים מאד בטעות הזו!"

כאלה...

אני חושבת שזה דבר שלא כדאח להגידלב לבן

כי בסוף הילד יגדל וזה יגיע כם לאזניו

שווה לשקול (דמיינתי סתם אנשים בעבודה)ירושלמית במקור

אבל כאן בכל מקרה זה כמה ילדים אז שומדבר לא מכוון לאחד ספציפי אלא לכל המצב.

עקרוני יותר זה שיש בתים שבהם זה נושא פתוח שלא מסתירים גם אם לא עושים מזה עניין - מתנה שנתנו לנו בלי שרצינו. זה יכול לפגוש בעוד הקשרים כמו ילד עם צרכים מיוחדים.

אני ילדתי ילד בלי שהתככונתחלב לבן

מודה לה' עליו כל יום

הוא כבר גדול בגיל ביהס

אבל אם היה שומע את זה שלא התכוונו שיוולד, זה נראב לי מטלטל ומסעיר מאד. ומידע שיכול רק לתסבך ילד ולא להצמיח

אני שמעתי את זה מאמא שליכנה שנטעה

ואני סבבה לגמרי

יודעת שההורים שלי אוהבים אותי ושמחים בי כמו בשאר האחים ואין תופעות לואי

חיבוק! והרבה מזל טוב!יעל מהדרום

לק"י

אם מעודד אותך, אז סביר להניח שרוב האנשים לא יודעים שזה היה "בטעות". אולי הם בכלל חושבים שרציתם או שלא מעסיקים את עצמם בזה....

היה נשמע שזה מה שהביך אותה, שחושבים שבכוונהירושלמית במקור

אולי.... אבל בכל מקרה מניחה שרוב האנשים לא עסוקיםיעל מהדרום

לק"י

בכמה הפרש יש, ולמה יש צפופים או לא...

למה עזרה חיצונית לא תעזור?ציונה.

כל מיני דברים שיקלו עליך, ועל השפיות שלך.

כמו מישהי שמקפלת לך כביסה

קניות עם משלוחים עד הבית

ארוחות מבושלות לתקופה

לצאת לבית הבראה לנשום לעצמך, לעכל

ממש ממש ממליצה להיות עם יד על הדופק,

לשים לב שאת לא נכנסת לדיכאון מזה.

לראות מה עושה לך טוב, ולהקפיד על זה פעם בשבוע.

בכל מחיר. (משפחתי, כלכלי וכו')

לא ממש עכשיו, קצת תתאוששי, אבל בכללי.

חוג, בית קפה פעם בשבוע

חברה טובה, סרט/ספר טוב

חיבוק גדול

ובע''ה שתרגישי מהר שהיה מדויק לכם ❤️

שבועיים אחרי לידה זה כלום זמןהמקורית

ברור שהכל מרגיש לך מבהיל וגדול ומפחיד

אבל יש לך עזרה כרגע מבעלך והגדולים והם יגדלו יחד קרובים בגיל ויגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני ואני כן אציע לך אחרי שתרימי קצת את הראש - קחי עזרה. ובינתיים עם העזרה הקיימת תנוחי ככל יכולתך. זו המשימה שלך כרגע.

בסוף בסוף לא משנה הנסיבות - זה מצב קיים וכך השם סיבב ורצה.

ומזל טוב! תראי שבסוף הקושי יתגמד עם הזמן ככל שיגדלו ויהיה בסדר♥️ הרבה נחת!!

לא יודעת לגבי האנשים, אבל נשמע שאת במקום הנכוןרקלתשוהנ

וזה מה שחשוב :-*

ברור ששומעים את ההלם מההפתעות החוזרות, אבל העיקר הוא שאת שמחה במתנות שקיבלת.

שבועיים אחרי לידה זה לגמרי זמן שאפשר לקבל פיק ברכיים מהתמודדות עם המציאות גם בלידה עם פער גדול יותר.

כמובן שכדאי למצוא דרך לקבל עזרה.

ולשנן לעצמך כל מה שעוזר לך לסנן תגובות של אנשים

תחשבי על השלישיה המתוקה הזאת עוד 5 שנים. עוד 10 שנים. עוד 15. לאף אחד לא יהיה אכפת כמה זמן עבר בין לידה ללידה.

תחשבי על עצמך של אז, מה את אומרת לעצמך של היום על זה שאומרים לך על הילדים הגדולים והמהממים שלך, "מה לא מנעת?" או איזה משפט טיפשי ומחטט אחר.

אה ועוד דבר חשוב!!

מדיח כלים

שואב שוטף

מייבש כביסה

כל אלה מכשירי חשמל שיכולים לאפשר לך להוריד ממך עבודה ולדעת שהיא נעשית עדיין בצורה טובה. גם למישהי בתנאים רגילים לגמרי הם מאד מקלים

מקפלת כביסה פעם בשבוע. בסוף זה חוסך!

תחשבי מה המקומות שאת יכולה להיעזר בהם

יו איזה נשמות אתן,הריון ולידה

עשיתן לי ממש טוב עם כל התגובות!

תודה על העצות והמילים הטובות והחכמות! על הנרמול של ההרגשה שלי, והתזכורת לכך שזה מה שה' רצה, והתזכורת לדאוג לעצמי ולחשוב מה יעשה טוב. תודה!

@ירושלמית במקור נכון, זה מה שהביך אותי. מצד שני את בעלי מביך שאנשים ידעו שזה לא בכוונה..

@רקלתשוהנ מדיח ומייבש יש לי, הם העוזרים הצמודים שלי. שואב שוטף לא כי אין לי מקום בבית וגם לא סגורה על זה שזה דבר שיעזור לי, נראה.. בכל אופן את ממש צודקת בכל מה שכתבת,

וכולכן צודקות וחכמות!

תודה רבה!

שואב שוטף ידני הבן שלי בן 8 מפעיל לבד ובשמחהמנגואית

זה עיקר היתרון שיש לי מהעניין. אחכ צריכה לבקש מהילד לשטוף חלקים .

לפני בדרכ אני מטאטא

הרבה נחת מכולם!

ממליצה ממש על שואב שוטף, שידרג לנו את כל נקיון הבייעל...

כי הילדים מפעילים אותו וככה באמצע שבוע יש שטיפה, שלא הייתי מגיעה לזה ברגיל..

וואי חיבוקאמונה :)אחרונה

ברור שזה קשוח!!

מוסיפה משהו קטן על כל מה שכתבו פה- אנחנו 3 אחים צמודים (בערך כמו שאת מתארת)

ואנחנו חבורה מאוחדת ומגובשת עד היום

וזה ככ מתנה... במיוחד בשנות הנערות ואפילו עכשיו

אז בעה עוד יהיה לך הרבה נחת לראות אותם קשורים ואוהבים

ובינתיים הלוואי שיעבור בקלות ובשמחה!

פתחתי ניק חדש להתייעצות... משכורת של מורהמורה מתוסכלת

אנחנו זוג מורים, עם 4 ילדים.

כבר חצי שנה קולטים שאנחנו אוכלים את החסכונות שלנו

ישבנו לנסות לעשות סדר

אמאלה

איך כולם גומרים את החודש?

זה פשוט חסר סיכוי

חסר לנו בערך 10,000 בחודש (כולל חישוב של חסכונות לאירועים בהמשך)

מאיפה מוסיפים את זה בהוראה?

הבית קטן אז אי אפשר שיעורים פרטיים כשהילדים ערים...

צודקת124816

בדקתי בתלוש וזה נכון.

מישהי שאני סומכת עליה אמרה לי פעם שזה אותו דבר אז לא בדקתי.

אולי יעניין אותך