אלא הגישה לעבודת ה', והעולם הרוחני שלו, שחשוב לו שיהיה משותף עם אשתו.

אם זה רק הלימוד - אישה זה לא חברותא, ולימוד משותף של בני זוג הוא אפשרי, אבל לא הכרחי ולא העיקר בחיי נישואין.

אם הוא באמת תלמיד של תנועת המוסר או החסידות, זה משפיע על איך הוא רואה את הדברים,
איך הוא מתייחס לניסיונות, לתפקיד שלו כאדם בעולם, כבעל, כאב, זה משנה את השפה שבה הוא מדבר,

את ההסתכלות שלו על מה שקורה ביניכם, בינו לבין ההורים שלו, שלך, בינו לבין השכנים, בינו לבין עצמו.
כל סגנון הוא שונה ולכן מתאים לאנשים שונים, בחור שאוהב עיון יהיה אדם שבאופן טבעי מעיין ומעמיק בדברים

לעומת בחור שאוהב בקיאות ומעדיף כמות ידע גדולה יותר והקשרים רבים יותר על פני העמקות של החקירה העיונית.

בחור שמתחבר לחסידות חב"ד יתייחס אחרת לדברים שקורים לו מאשר ברסלבר- וזה יכול להשפיע עד רמה של כמה

הוא ישתדל ומה הוא יעשה בשביל להשיג את הדברים.

אבל כל זה בהנחה שהוא באמת חי את הסגנון הזה, ואז זו שפת האם של האמונה והחיים שלו-
הרבה בחורים פשוט "מתחברים" לנושא מסוים אבל זה לא משנה אותם באמת עד כדי כך, אלא באופן

מאוד איטי והדרגתי.

אבל זו שפה, שחשוב לדעת להכיר אותה.
 

יש תקלה-

אתם צריכים להגיע למקום כלשהו והרכב שלכם התקלקל(יש לכם רכב, פינקתי )

איך מגיבים לזה? מה עושים עם זה?

מקבלים את זה שלא מגיעים? ואם צריך להגיע הכל יסתדר מעצמו כדי שזה יקרה?(ברסלברי משהו)

מתחילים להשקיע מאמצים בשביל להגיע?

עוצרים להתפלל?

מה מצב הרוח? זמן של תשובה? שמחה? דבקות?

שחכתם להעביר את המקרר למצב שבת, אין אוכל, אין יין, יש בערך לחם-

מה מצב הרוח? שמחה בכל מה שיש, צער על העובדה שלא זכינו, חשבון נפש?

מה עושים? קידוש על לחם? מבקשים מהשכנים?

איזו מידה מובילה- מידת הדין או החסד? יראה או אהבה?

כשאבא מסביר לילד למה הבן של השכן הצדיק חולה מאוד- זה מידת הדין מתוחה או ייסורין של אהבה?

כשקורים דברים לכם זה מידת הדין או יסורים של אהבה?

צריך לצאת לפרנס-

פרנסה מהשמים ואני אשב ללמוד, נחיה עם מה שה' רוצה שנחיה?

או "יפשוט נבלה בשוק ואל יזדקק לבריות?" לצאת מיד לעבוד?

רק על קצה המזלג,

מה יכול סגנון להגיד על בן אדם.

האידאל הכי גדול שלו צריך להיות שהיא תהיה מאושרת. זה הכול.

האדמו"ר הזקן והגאון מוילנא יזוזו הצדה ביחד בשמחה רבה כדי שהאידאל הזה יתגשם.

האידאל הכי גדול שלו צריך להיות לעשות רצון ה' בעולם- חלק מלעשות רצון ה' בעולם זה לעשות אותה מאושרת.

כשאישה רוצה שבעלה ירצח מישהו? יגנוב מהשכן? יוציא דיבה על מישהו?

זה הדבר החשוב ביותר "לעשות אותה מאושרת"?

כנ"ל בדוגמאות שלעיל, מי שתופס את עבודת ה' כמלחמה להיות בשמחה תמיד ולתת לקב"ה לפעול במקום

לנסות לפעול בעצמו, בעיניו זה הליכה נגד רצון ה' ופגיעה בעבודת ה' שלו, והבחירה שלה להתבאס ולהתעצבן כחוסר

שיתוף והתמודדות עם הניסיון המשותף.

מי שתופס את הניסיון במקרה הזה אחרת, יגיב אחרת, ויצפה מהסובבים אותו להגיב אחרת.

למעשה כולם מסכימים על המטרה(שלום בית) רק שהדרך שונה. האדמו"ר הזקן והגאון מווילנא לא יזוזו הצידה

בשמחה, אלא ידריכו אותו כיצד להגיע לשמחה הנכונה של הבית, כמו שכותב הרמב"ם, שמסכים בטוח עם העיקרון,

של לשמח את אישתו, ש"אין אדם מקנא באישתו אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה" ומפרש הרב שטיינזלץ שזה אומר

לגעור, מה שלא נראה לי יעשה אותה מאושרת באותו רגע, אז כמובן שלעושתאותה מאושרת זה חשוב- אבל זה מורכב

יותר מזה.

ומעבר לזה- הוא בן אדם, נכון שהדבר הכי משמעותי זה שלום בית ושתהיה מאושרת, אבל גם לו יש צרכים,

יש לו סגנון דיבור וקו מחשבה- אי אפשר למחוק אותו, רק מתוך "שהיא תהיה מאושרת", הוא לא קיבל עבדות כבעל,

לעשות אותה מאושרת לא הפך לחובה העיקרית והיחידה שלו ומעבר לזה אין לו כלום. גם הרבה פעמים לא מצליחים

לעמוד בניסיון הזה, מי שמצליח כל החיים רק לדאוג שאישתו תהיה מאושרת אשריו, אבל זה בודדי בודדים.

אז כשהיא שואלת מה החשיבות של סגנון הלימוד, זה יכול להיות משמעותי, יכול להיות גם שזה סתם מתוך חיבור כלשהו שלאו דווקא יורד לחיים.

בעולם החרדי זה לא חילוק סגנונות. זה חילוק השתייכות- כלומר ליטאי הוא ליטאי וזו ההשתייכות שלו.

נכון שלהשתייכות הזו יש גם תפיסת עולם, ובעולם החרדי מכיוון שזו השתייכות אז זה גם יותר חזק בהתנהגות.

בעולם שלנו הכל פתוח ואנשים טועמים מזה ומזה ונשארים עם הרבה ציפורים על העץ ואף אחת ביד,

אז הרב פעמים זה באמת פחות משמעותי.

ממה שאני מבין מהעובדה שהיה לו חשוב להדגיש שזה הסיגנון לימוד שהוא אוהב- משמע שהוא מרגיש

שזה חלק ממנו, חלק מהאישיות ומהמבנה שלו את עצמו.

לא הבנת מדוע, או איך?

איך לימוד משפיע על תפיסת עולם ומתוך כך על האדם-

אדם לומד על מצוות מחיית עמלק, כמה היא חשובה וכמה היא משמעותית,

ב"נתיבות שלום" הכוח העמלקי מתבטא ב"מקריות"- אז הוא יתחיל להילחם בתפיסה של "מקריות" בעצמו,

אם הוא ממש אוהב את הלימוד הזה והוא מרגיש חלק ממנו- אז הוא יתחיל לראות ולחפש בכל דבר למה הוא

לא מקרה, יראה בכל דבר השגחה של הקב"ה וכו'...

אם הלימוד מביא אותו לאמירה שהעמלקיות מתבטאת בביזוי ת"ח- הוא ישקיע יותר בלקבל דברי חכמים, להגן עליהם,

כאשר מישהו יגיד לו "אני לא בטוח שהרב הזה אמר משהו נכון" הוא יענה כנגדו שזו עמלקיות.

וכן הלאה בכל דבר בחיים.

אם התפיסה של הלימוד שאותו אדם לומד תראה כמה יכולות יש לאדם וכמה כוחות- זה מה שהוא ישדר לאחרים,

ככה הוא ירגיש עם עצמו וככה הוא יראה את העולם,

אם התפיסה היא כמה אדם הוא יצור נחות וכמה הוא לא ראוי, זה מה שהוא ישדר וככה הוא יראה את העולם.

אדם שמאמין בכוחות שלו ושל הזולת מגיב אחרת לסיטואציה מאשר אדם שמאמין שהאדם הוא יצור חלש ורע.

זה יכול להיות מאוד שונה מאחד לשני.

יש אנשים שזה מרכז עולמם, ויש אנשים שזה משהו שהם לומדים, אבל ההשפעה של הלימוד עליהם לא כ"כ ניכרת [מתן כבר כתב על זה]. או שזה מתבטא בהיבט מאוד מסויים.

דוגמאות  [קצת קיצוניות] להשפעה של סגנון על החיים -

מישהו שכשהוא מתאר התרחשות יום יומית הוא מדבר על כמה אירועי השגחה פרטית. מייחס חשיבות רבה לברכות של צדיקים, לעלייה לקברי צדיקים וכו'.

מישהו שבוחן את עצמו על כל צעד ושעל, זהיר מאוד במעשיו, בין אדם לחבירו ובין אדם למקום, מתייחס בשלילה לדברים שנעשים סתם לכיף ללא מטרה רוחנית.

מישהו שמחפש את העומק הרוחני בכל דבר, מדבר בהתפעמות על תחיית ישראל בארצו, מקבל החלטות על עבודה מגורים וכדומה לפי האידיאליים הלאומיים.

להכנס לקטלוג הזה.

עדיף לראות את זה על האדם, לדבר על נושאים שקשורים לעבודת ה' ולעולם הרוחני, ולראות האם יש לכם שפה משותפת, וכן לדבר על השאיפות לחיים.

אפשר גם לשאול אותו ישירות, איך הלימוד הזה משפיע על החיים שלו.

אם להכנס בכל זאת לקטלוג, הראשון הוא חסידי/ספרדי השני זה מוסר, והשלישי זה כתבי הרב קוק.

אבל חשוב להדגיש, שיש אנשים שהדברים האלה מתבטאים אצלם לגמרי אחרת.

נניח, יש מי שלוקח מהחסידות את השמחה בעבודת ה', ולא את הקשר לצדיקים. יש מי ששואב מהחסידות עידוד וחיזוק, ויש מי ששואב עידוד וחיזוק מהרב קוק.

אבל האמת שזה לא באמת משנה.

אפשר להיות זוג מדהים, בלי להצליח למצוא שום שפה משותפת בלימוד.

התורה היא דבר חי, לא משהו שכתוב בספרים.

היא מתייחסת למציאות האדם כולו.

ולכן, גם אם האיש מתעניין בלימוד מסוג זה, והאישה מתעניינת בלימוד מסוג אחר (או אפילו לא מתעניינת בלימוד),

והם לא יישבו אף-פעם ללמוד יחד,

הם יזינו זה את זו בתורה. ילמדו זה את זו.

יחיו תורה יחד.

כמובן שזה יתרון, אבל בהחלט לא סיבה לחתוך

(זה היה דבר לחתוך אצלו?)

גם לא כ"כ מעניין אותי.

מוסר והשקפה אפשר ללמוד גם בלעדיו.

בעל ואישה הם לא חברותא. זה נחמד כשיש שפה משותפת. אבל לא מחייב ששניהם יהנו מאותו לימוד.

גבר מסתכל על לימוד מבחינה שכלית ואישה מבחינה ריגשית.

הבעל יהנה מלימוד מסוים כי זה יותר מסתדר לו מבחינה מחשבתית-שכלית.

והאישה יותר תתחבר ללימוד אחר כי זה ריגש אותה וכו'.

כנ"ל שפה, צורת חשיבה, הסתכלות וראיית מציאות.

בגדול- כאשר השאיפות הרוחניות הן משותפות אז יש בסיס מצוין לקשר.

יכול מאוד להיות שבחור ובחורה עם סגנונות שונים למעשה יהיו בעלי אותן שאיפות, רק שמגדירים אותן במילים או שניסוחים שונים.

אני בהחלט חושבת שזו לא עילה לפסול, וזה שהוא חושב שזה חשוב לו- ניחא. אולי עכשיו זה חשוב. בשלב אחר- זה כבר פחות חשוב, יותר חשוב השיח של הנפש מאשר ההגדרות החיצוניות של זה.

חוצמזה שאלו דברים שמשתנים. לפני החתונה אף פעם לא למדתי בן איש חי, למשל. והיום אני ממש נהנית ללמוד ביחד בן איש חי, והוא אחת הדמויות המוערצות אצלנו בבית...אז מה זה אומר? שזה לא באמת משנה, כל עוד יש בסיס משותף.

ואם הוא לומד סגנון שאת לא מכירה? שילמד אותך, ותכירי.

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.