אלא הגישה לעבודת ה', והעולם הרוחני שלו, שחשוב לו שיהיה משותף עם אשתו.

אם זה רק הלימוד - אישה זה לא חברותא, ולימוד משותף של בני זוג הוא אפשרי, אבל לא הכרחי ולא העיקר בחיי נישואין.

אם הוא באמת תלמיד של תנועת המוסר או החסידות, זה משפיע על איך הוא רואה את הדברים,
איך הוא מתייחס לניסיונות, לתפקיד שלו כאדם בעולם, כבעל, כאב, זה משנה את השפה שבה הוא מדבר,

את ההסתכלות שלו על מה שקורה ביניכם, בינו לבין ההורים שלו, שלך, בינו לבין השכנים, בינו לבין עצמו.
כל סגנון הוא שונה ולכן מתאים לאנשים שונים, בחור שאוהב עיון יהיה אדם שבאופן טבעי מעיין ומעמיק בדברים

לעומת בחור שאוהב בקיאות ומעדיף כמות ידע גדולה יותר והקשרים רבים יותר על פני העמקות של החקירה העיונית.

בחור שמתחבר לחסידות חב"ד יתייחס אחרת לדברים שקורים לו מאשר ברסלבר- וזה יכול להשפיע עד רמה של כמה

הוא ישתדל ומה הוא יעשה בשביל להשיג את הדברים.

אבל כל זה בהנחה שהוא באמת חי את הסגנון הזה, ואז זו שפת האם של האמונה והחיים שלו-
הרבה בחורים פשוט "מתחברים" לנושא מסוים אבל זה לא משנה אותם באמת עד כדי כך, אלא באופן

מאוד איטי והדרגתי.

אבל זו שפה, שחשוב לדעת להכיר אותה.
 

יש תקלה-

אתם צריכים להגיע למקום כלשהו והרכב שלכם התקלקל(יש לכם רכב, פינקתי )

איך מגיבים לזה? מה עושים עם זה?

מקבלים את זה שלא מגיעים? ואם צריך להגיע הכל יסתדר מעצמו כדי שזה יקרה?(ברסלברי משהו)

מתחילים להשקיע מאמצים בשביל להגיע?

עוצרים להתפלל?

מה מצב הרוח? זמן של תשובה? שמחה? דבקות?

שחכתם להעביר את המקרר למצב שבת, אין אוכל, אין יין, יש בערך לחם-

מה מצב הרוח? שמחה בכל מה שיש, צער על העובדה שלא זכינו, חשבון נפש?

מה עושים? קידוש על לחם? מבקשים מהשכנים?

איזו מידה מובילה- מידת הדין או החסד? יראה או אהבה?

כשאבא מסביר לילד למה הבן של השכן הצדיק חולה מאוד- זה מידת הדין מתוחה או ייסורין של אהבה?

כשקורים דברים לכם זה מידת הדין או יסורים של אהבה?

צריך לצאת לפרנס-

פרנסה מהשמים ואני אשב ללמוד, נחיה עם מה שה' רוצה שנחיה?

או "יפשוט נבלה בשוק ואל יזדקק לבריות?" לצאת מיד לעבוד?

רק על קצה המזלג,

מה יכול סגנון להגיד על בן אדם.

האידאל הכי גדול שלו צריך להיות שהיא תהיה מאושרת. זה הכול.

האדמו"ר הזקן והגאון מוילנא יזוזו הצדה ביחד בשמחה רבה כדי שהאידאל הזה יתגשם.

האידאל הכי גדול שלו צריך להיות לעשות רצון ה' בעולם- חלק מלעשות רצון ה' בעולם זה לעשות אותה מאושרת.

כשאישה רוצה שבעלה ירצח מישהו? יגנוב מהשכן? יוציא דיבה על מישהו?

זה הדבר החשוב ביותר "לעשות אותה מאושרת"?

כנ"ל בדוגמאות שלעיל, מי שתופס את עבודת ה' כמלחמה להיות בשמחה תמיד ולתת לקב"ה לפעול במקום

לנסות לפעול בעצמו, בעיניו זה הליכה נגד רצון ה' ופגיעה בעבודת ה' שלו, והבחירה שלה להתבאס ולהתעצבן כחוסר

שיתוף והתמודדות עם הניסיון המשותף.

מי שתופס את הניסיון במקרה הזה אחרת, יגיב אחרת, ויצפה מהסובבים אותו להגיב אחרת.

למעשה כולם מסכימים על המטרה(שלום בית) רק שהדרך שונה. האדמו"ר הזקן והגאון מווילנא לא יזוזו הצידה

בשמחה, אלא ידריכו אותו כיצד להגיע לשמחה הנכונה של הבית, כמו שכותב הרמב"ם, שמסכים בטוח עם העיקרון,

של לשמח את אישתו, ש"אין אדם מקנא באישתו אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה" ומפרש הרב שטיינזלץ שזה אומר

לגעור, מה שלא נראה לי יעשה אותה מאושרת באותו רגע, אז כמובן שלעושתאותה מאושרת זה חשוב- אבל זה מורכב

יותר מזה.

ומעבר לזה- הוא בן אדם, נכון שהדבר הכי משמעותי זה שלום בית ושתהיה מאושרת, אבל גם לו יש צרכים,

יש לו סגנון דיבור וקו מחשבה- אי אפשר למחוק אותו, רק מתוך "שהיא תהיה מאושרת", הוא לא קיבל עבדות כבעל,

לעשות אותה מאושרת לא הפך לחובה העיקרית והיחידה שלו ומעבר לזה אין לו כלום. גם הרבה פעמים לא מצליחים

לעמוד בניסיון הזה, מי שמצליח כל החיים רק לדאוג שאישתו תהיה מאושרת אשריו, אבל זה בודדי בודדים.

אז כשהיא שואלת מה החשיבות של סגנון הלימוד, זה יכול להיות משמעותי, יכול להיות גם שזה סתם מתוך חיבור כלשהו שלאו דווקא יורד לחיים.

בעולם החרדי זה לא חילוק סגנונות. זה חילוק השתייכות- כלומר ליטאי הוא ליטאי וזו ההשתייכות שלו.

נכון שלהשתייכות הזו יש גם תפיסת עולם, ובעולם החרדי מכיוון שזו השתייכות אז זה גם יותר חזק בהתנהגות.

בעולם שלנו הכל פתוח ואנשים טועמים מזה ומזה ונשארים עם הרבה ציפורים על העץ ואף אחת ביד,

אז הרב פעמים זה באמת פחות משמעותי.

ממה שאני מבין מהעובדה שהיה לו חשוב להדגיש שזה הסיגנון לימוד שהוא אוהב- משמע שהוא מרגיש

שזה חלק ממנו, חלק מהאישיות ומהמבנה שלו את עצמו.

לא הבנת מדוע, או איך?

איך לימוד משפיע על תפיסת עולם ומתוך כך על האדם-

אדם לומד על מצוות מחיית עמלק, כמה היא חשובה וכמה היא משמעותית,

ב"נתיבות שלום" הכוח העמלקי מתבטא ב"מקריות"- אז הוא יתחיל להילחם בתפיסה של "מקריות" בעצמו,

אם הוא ממש אוהב את הלימוד הזה והוא מרגיש חלק ממנו- אז הוא יתחיל לראות ולחפש בכל דבר למה הוא

לא מקרה, יראה בכל דבר השגחה של הקב"ה וכו'...

אם הלימוד מביא אותו לאמירה שהעמלקיות מתבטאת בביזוי ת"ח- הוא ישקיע יותר בלקבל דברי חכמים, להגן עליהם,

כאשר מישהו יגיד לו "אני לא בטוח שהרב הזה אמר משהו נכון" הוא יענה כנגדו שזו עמלקיות.

וכן הלאה בכל דבר בחיים.

אם התפיסה של הלימוד שאותו אדם לומד תראה כמה יכולות יש לאדם וכמה כוחות- זה מה שהוא ישדר לאחרים,

ככה הוא ירגיש עם עצמו וככה הוא יראה את העולם,

אם התפיסה היא כמה אדם הוא יצור נחות וכמה הוא לא ראוי, זה מה שהוא ישדר וככה הוא יראה את העולם.

אדם שמאמין בכוחות שלו ושל הזולת מגיב אחרת לסיטואציה מאשר אדם שמאמין שהאדם הוא יצור חלש ורע.

זה יכול להיות מאוד שונה מאחד לשני.

יש אנשים שזה מרכז עולמם, ויש אנשים שזה משהו שהם לומדים, אבל ההשפעה של הלימוד עליהם לא כ"כ ניכרת [מתן כבר כתב על זה]. או שזה מתבטא בהיבט מאוד מסויים.

דוגמאות  [קצת קיצוניות] להשפעה של סגנון על החיים -

מישהו שכשהוא מתאר התרחשות יום יומית הוא מדבר על כמה אירועי השגחה פרטית. מייחס חשיבות רבה לברכות של צדיקים, לעלייה לקברי צדיקים וכו'.

מישהו שבוחן את עצמו על כל צעד ושעל, זהיר מאוד במעשיו, בין אדם לחבירו ובין אדם למקום, מתייחס בשלילה לדברים שנעשים סתם לכיף ללא מטרה רוחנית.

מישהו שמחפש את העומק הרוחני בכל דבר, מדבר בהתפעמות על תחיית ישראל בארצו, מקבל החלטות על עבודה מגורים וכדומה לפי האידיאליים הלאומיים.

להכנס לקטלוג הזה.

עדיף לראות את זה על האדם, לדבר על נושאים שקשורים לעבודת ה' ולעולם הרוחני, ולראות האם יש לכם שפה משותפת, וכן לדבר על השאיפות לחיים.

אפשר גם לשאול אותו ישירות, איך הלימוד הזה משפיע על החיים שלו.

אם להכנס בכל זאת לקטלוג, הראשון הוא חסידי/ספרדי השני זה מוסר, והשלישי זה כתבי הרב קוק.

אבל חשוב להדגיש, שיש אנשים שהדברים האלה מתבטאים אצלם לגמרי אחרת.

נניח, יש מי שלוקח מהחסידות את השמחה בעבודת ה', ולא את הקשר לצדיקים. יש מי ששואב מהחסידות עידוד וחיזוק, ויש מי ששואב עידוד וחיזוק מהרב קוק.

אבל האמת שזה לא באמת משנה.

אפשר להיות זוג מדהים, בלי להצליח למצוא שום שפה משותפת בלימוד.

התורה היא דבר חי, לא משהו שכתוב בספרים.

היא מתייחסת למציאות האדם כולו.

ולכן, גם אם האיש מתעניין בלימוד מסוג זה, והאישה מתעניינת בלימוד מסוג אחר (או אפילו לא מתעניינת בלימוד),

והם לא יישבו אף-פעם ללמוד יחד,

הם יזינו זה את זו בתורה. ילמדו זה את זו.

יחיו תורה יחד.

כמובן שזה יתרון, אבל בהחלט לא סיבה לחתוך

(זה היה דבר לחתוך אצלו?)

גם לא כ"כ מעניין אותי.

מוסר והשקפה אפשר ללמוד גם בלעדיו.

בעל ואישה הם לא חברותא. זה נחמד כשיש שפה משותפת. אבל לא מחייב ששניהם יהנו מאותו לימוד.

גבר מסתכל על לימוד מבחינה שכלית ואישה מבחינה ריגשית.

הבעל יהנה מלימוד מסוים כי זה יותר מסתדר לו מבחינה מחשבתית-שכלית.

והאישה יותר תתחבר ללימוד אחר כי זה ריגש אותה וכו'.

כנ"ל שפה, צורת חשיבה, הסתכלות וראיית מציאות.

בגדול- כאשר השאיפות הרוחניות הן משותפות אז יש בסיס מצוין לקשר.

יכול מאוד להיות שבחור ובחורה עם סגנונות שונים למעשה יהיו בעלי אותן שאיפות, רק שמגדירים אותן במילים או שניסוחים שונים.

אני בהחלט חושבת שזו לא עילה לפסול, וזה שהוא חושב שזה חשוב לו- ניחא. אולי עכשיו זה חשוב. בשלב אחר- זה כבר פחות חשוב, יותר חשוב השיח של הנפש מאשר ההגדרות החיצוניות של זה.

חוצמזה שאלו דברים שמשתנים. לפני החתונה אף פעם לא למדתי בן איש חי, למשל. והיום אני ממש נהנית ללמוד ביחד בן איש חי, והוא אחת הדמויות המוערצות אצלנו בבית...אז מה זה אומר? שזה לא באמת משנה, כל עוד יש בסיס משותף.

ואם הוא לומד סגנון שאת לא מכירה? שילמד אותך, ותכירי.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳