- שמירת שבת? כשרות?

- שמירת נגיעה? תפילות במניין? גבולות ראויים בנוגע לבילוי?

- נאמנות לפרטי ההלכה? רצינות? אכפתיות דתית?

- לימוד תורה ועיסוק בה מבחירה? קשר רגשי מתמיד לקב"ה?

השדכנית: מה הרמה הדתית שלך?

המלש"ב: אני אוכל את זה עם לחם. 

כ"כ קצר ותמציתי

'המדויית למדוייט'

או 'מידת הדת לדייט'

או משהו כזה... נראה לי שהרעיון הובן

http://thumbs4.ebaystatic.com/d/l225/m/m5L6url3_Gx_9joc2t-d1Zw.jpg

חבל,משום מה הוא לא עובד לי

אין להתעלם מהעובדה שזה פרט חשוב. לא קל לניסוח, אמנם...

(מריר לי רק לחשוב על זה)

את חושבת שכדאי להתעלם מרמה דתית כשמשדכים בחור לבחורה?

(אלא אם כן מה שעומד מאחורי האמירה שלך הוא "מי אתה שתאמר ש'דתיים-לייט' הם דתיים פחות ממך", ואז בינתיים מה שאומר הוא שאני לא בא לשפוט אותם אלא לשדך להם)

שהסקאלה הר-המור - גוש היא שונה לגמרי מהסקאלה דתי-חזק - חלש.

גם הר-המורניקים וגם גושניקים יכולים להיות דתיים חזקים. השקפות אחרות, זה נכון, ובאמת עשויות להיות גם להם בעיות ביחד, אבל זה כבר "סגנון דתי", לא "רמה דתית".

אבל בן אדם שמניח תפילין בממוצע פעמיים בשבוע, שלא באמת טורח להיזכר אם הוא בשרי לפני כוס קפה, עוד כל מיני דוגמאות לא-שקר כלשהן, הוא דתי-לייט.

אני מבין למה הגדרה של "דוסים" שלטה פחות. כי באופן כללי, אם מתייחסים להבדל בין קווניקיות לגושניקיות, הדגש של הקווניקיות הוא על אכפתיות דתית (וזה יבלוט בהתנהגותם גם בדברים שאינם הקפדה הלכתית לבדה), והדגש של הגושניקיות הוא על אכפתיות מוסרית.

לקרוא להם "דתיים-לייט", כשהם אינם כאלו, זה באמת לאבד את הצפון לדעתי.

ואי אפשר להתחמק מהעובדה שיש לאדם קווי אישיות, ולהתחמק מלתאר אדם (כשצריך) באמירה שאנשים הם מורכבים זה מסבך את הכל ולא מאפשר לפעול כלל. ובשביל לפעול אנחנו כאן...

אז לזיהוי כזה בין הסקאלות אני באמת מתנגד, - לקראת נישואין וזוגיות

סגנון דתי בעצמו הוא אמנם פרט שקשה למדי להגדיר במדויק, אבל פרט חשוב, וניסיון לתאר אותו באופן כללי בהחלט יועיל בשידוכים גם הוא.

כשעל כל תיאור אומרים שאתה מגדיר? מה הרי ההבדל בין השניים - רק בהתייחסות המכובדת, בלי שינוי בכלל במלל, לא? מה דעתך?

תנסי. דמיון מודרך...

בקיצור, ודאי שתמיד יש מעבר למתואר, אבל אסור שבגלל זה נימנע מלתאר כשצריך, כמובן תוך זכירה של אותו 'מעבר' ושל כלליות התיאור.

ואם גם אותן באופן כללי את נמנעת מלהגדיר, טוב ויפה, רק שלדעתי קשה לעבוד ככה.

בנוגע לתיוג. כלומר, לא תמיד יהיה נכון לתייג מישהו כקפיטליסט, כי זה יגרום להניח כלפיו הנחות נוספות, שמתויגות עם קפיטליזם, שעשויות להיות שגויות; אבל לתאר אותו כנוטה לקפיטליזם בתחום מסוים, אחרי שכבר מוסכמת הגדרת הסקאלה של קפיטליזם-סוציאליזם בתחום זה, זה בסדר, ובדרך כלל יועיל.

אבל מורכבויות מתפרטות. למעשה זה כל הקטע שלהן.

תהיה דוס מול חילוני, לא קווניק מול גושניק.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?