פעם לדבר איתו על זה והוא התחמק, נראה לי שהוא לא במקום של לצאת לעבוד. כנראה הוא רגיל מדי ל'עבודה' שלו בקיבוץ נדבות ולא יכול לחשוב על לעבוד בעבודה נורמלית.

פעם לא היה לי מזומן אז שאלתי אותו אם יש משהו שהוא צריך שאני אקנה לו באשראי והוא גם התחמק, לא יודע למה. אבל הוא לא נראה מסומם או שתיין ואין ממנו ריחות של אלכוהול וכדו' אז לא נראה לי שהוא מהקבצנים שאוספים כסף שביל לממן את ההתמכרויות שלהם.

הרב אמר (מעניין מה המקור) שהבן של החפץ חיים שאל את אבא שלו את השאלה הזאת...

והוא אמר שהחפץ חיים אמר שזו עדיין מצוה של צדקה.

כי יש אנשים שנגזר עליהם עניות למרות שהם בריאים...

אז משמים מכניסים בהם עצלות מיוחדת או משהו בסגנון שלא ילכו לעבוד, וככה הם נשארים עניים. 

לא אגיד שלא שהיה לי קשה לתפוס זה.. אבל אם החפץ חיים אמר... כנראה שזה ככה

כי באמת יש אנשים שנראים בריאים, צעירים וחזקים שמקבצים נדבות.

ולפי תשובת החפץ חיים, למעשה אין להם בחירה בכלל!

מאוד חשוב לדעת!

לא פחות מקושי פיזי

ותדחוק אותו לפינה זה יכול להועיל, או שזה סתם יגרום לו סבל מיותר.

או בתירוץ שלו לא לשנות את המצב שלו, הרי סה"כ אני נותן לו צדקה לטובתו אז אם זה בעצם לרעתו יצא שכרי בהפסדי...

אותו זה רק טיפול פסיכולוגי

שגם בשביל זה דרושים כוחות נפש מהמטופל. 

לא מכל בעיה אפשר לצאת

ומוכן להוריד מכבודו כאדם עד כדי כך - זה עצמו מעלה שאלה אם בכלל יש ביכולתו לעבוד.

(לא מדובר על מסוממים, אלכוהוליסטים, נכים (להבדיל) וכו, אלא על אנשים שנראים בסדר)

עד שראיתי שזה מזיק לנפש ולמידות שלי, זה גרם לי לחוסר אכפתיות ואדישות לסבל של אחרים (גם אם במידה מועטת).

אני עדיין לא נותן סכומים גדולים למי שאני לא בטוח שהוא באמת עני, אבל משתדל לפחות לתת משהו.

עדיין נשארת אדיש לצער שלו, בהנחה שהוא אכן עני אמיתי. זו ההרגשה שלי.

פעם שאלתי את אחת הקבצניות בירידה לרחבת הכותל כמה היא מרוויחה לשעה.

לשמע תשובתה, עניתי לה שאני מקבל הרבה פחות ממנה

אני אמנם התכוונתי להוכיח אותה, שלא לומר לקנטר..

אבל היא דווקא לקחה את זה לכיוון אחר וחייכה לעצמה בסיפוק.

עשיתי לה נחת

אבל כמה כיוונים למחשבה -

בן כמה הוא? מה הוא עשה בחיים לפני כן?יש לו משפחה?

לא פשוט לשנות הרגלים, לא פשוט להכנס לעבודה בגיל מבוגר.

יכול להיות שהקיבוץ נדבות הוא צורך חברתי, והוא הקשר היחיד שלו עם העולם.

יכול להיות שהחיים שלו לא מספקים לו מספיק מוטיבציה להשקיע בעבודה.

יכול להיות שהוא לא מאמין ביכולות שלו, וצריך עידוד מהכיוון הזה.

לא לתת סכומי כסף בכלל לאנשים ברחוב. לא לתת כסף, לא שקל ולא עשר אגורות.

אם צריך משהו שיקנו לו- בשמחה, עדיף לתת ארוחה מאשר סכום כסף, שוקו ולחמנייה

מאשר את הערך הכספי שלהם- להאכיל יהודי זו בטוח מצווה, גם אם ליהודי הזה יש מספיק.

ככה אני יהודי שאני עשיתי טוב ליהודי, בלי קשר לעניין האם הוא באמת עני או סתם עובד עליי.

ככה אתה גם לא נכנס לשאלה האם זה טוב לו- אם קנית לו אוכל, עזרת לו, הוא לא יחייה מהשוקו

ולחמנייה\מנה פלאפל שלך, ואם אין לו מה להביא הביתה זה לא מה שישאיר אותו בקבצנות.

כבר דרשו חז"ל (ב"ק טז ע"ב, ב"ב ט ע"ב ) את הפסוק מירמיה "ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם" שבשעה שבאים הרשעים לעשות צדקה, הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים.

לתת צדקה לאדם שאיננו הגון לא רק שאין בכך צדקה (אפילו בכלשהוא), אלא שמדובר בעוון בפני עצמו. זה לא עניין של רגשות, אלא הלכה צרופה. אדם הנותן צדקה צריך לבדוק היטב למי הוא נותן אותה (וכמו שכתב האור זרוע ח״א בהלכות צדקה סימן א- צריך לתת לבו לטרוח ולרדוף אחריה לפי שאינה מצויה תמיד לזכות בה להגונים, ועיין עוד במסכת כלה פ"ב, י"ד).

ובוודאי שאין כל זה בא כדי למנוע מאדם מלקיים את מצוות הצדקה חלילה, אלא להדגיש שאין מצווה זו באה בנקל. וצדקה כשאדם נותנה לעני הגון, אין כמוה לשמח את השכינה.

השתכנעתי שהבנאדם אכן עני ונזקק, השאלה היא אם למרות זאת הצדקה היא לטובתו או לא.

השאלה שלי לא הייתה ברורה? אני רואה שממשיכים להתבלבל בזה...

כאן

גם אני נהגתי כך פעם - צעירים מעל עשרים

למה אתה חושב שיש בזה איסור?

איזה איסור יש בלתת מתנה למי שלאו דווקא ראוי לה?

לכאורה שם המכשלה היא רק שאין מקיימים מצווה כלשון הגמרא "הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנין כדי שלא יקבלו עליהן שכר".

אכן לא כתבתי שיש חובה לתת למי שלא ברור שהוא עני, וכמו שהגמרא אומרת "אמר רבי אלעזר: בואו ונחזיק טובה לרמאין, שאלמלא הן היינו חוטאין בכל יום, שנאמר: וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא".

אבל וודאי אין בזה איסור, ובמשקל החסידות ראיתי שעדיף לי להוציא כסף אפילו אם לא תמיד בצדק ולא להתרגל לאדישות כלפי עניים. כמו שהגמרא שם ממשיכה "ותני רבי חייא בר רב מדיפתי, רבי יהושע בן קרחה אומר: כל המעלים עיניו מן הצדקה - כאילו עובד עבודה זרה, כתיב הכא: השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו', וכתיב התם: יצאו אנשים בני בליעל".

אלא גם סיוע ביד עוברי עבירה.

יש לא מעט מקורות התומכים בכך (וחלקם כבר צויינו). ראה עוד למשל את המסופר על רבי מאיר במדרש קהלת רבה וכיצד כינה את בניו (לא פחות):

"רבי מאיר היה משתכר מספרות וכתיבה נאה, ועוסק רוב זמנו בתורה, ומשתכר שלשה סלעים בשבוע, באחד אוכל ושותה, בשני לובש ומתכסה, שלישי מחלק לתלמידי חכמים, אמרו לו חכמים, בניך מה תעשה בשבילם ? אמר להם אם יהיו צדיקים אמר דוד נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, ואם לא צדיקים יהיו מה אני מניח את שלי לאויבי השם?"

את המקורות שצוינו (הגמ' על ירמיה) הסברתי ואפילו הוכחתי מהלשון שהכוונה שם היא רק שאין בכך מצווה.

לגבי ר' מאיר:

זה עניין אחר לגמרי - מה שמשנה שם זה לא הרמה הכלכלית אלא הרמה הרוחנית, לצורך העניין היה אומר אותו דבר על עני מרוד שאינו צדיק.

(ושם הטעם הוא הוצאת משאבים של ת"ח במקום ללימוד תורה לצורך עמי ארצות. בדומה לריש לקיש שאמר על חבילת ירק שהשאיר לבניו "ועזבו לאחרים חילם" או בדומה לרבי שפתח אסמי תבואה בשנות הרעב לת"ח בלבד וכשנתן לתלמידו יונתן בן עמרם וחשב שהוא עם הארץ אמר "אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ")

יתרה מזאת שאם מדובר באדם שאיננו הגון ושאינו נזקק לכך, יש בזה גם סיוע ביד עוברי עבירה. אני חוזר על דברי האור זרוע שנכתבו קודם, כשאדם נותן כסף לאחרים הוא צריך לדקדק היטב האם מדובר באדם הגון הנזקק לכך. לחלוטין לא ניתן לחלק מעות לכל פושט יד ברחוב ולחשוב שלכל הפחות אין בכך צדקה.

כל המאמרים מהגמרא שצוטטו (חלקם גם על ידך) רק ממחישים את הנקודה על דקדוק במתן צדקה.

ושוב - אנחנו חלוקים לגבי הסיוע בידי עוברי עבירה.

(הגמרות על ירמיה והחזקת טובה לרמאים מדברות על כך שאין מצווה בצדקה לרמאים - פשוט וברור. לגבי שאר הגמרות - עניינם שונה ואינם מדברות על צדקה כלל כאמור)

חשוב לדקדק אם אפשר - נכון (כדי לתת לעניים אמיתיים), אבל בסכומים קטנים א"צ לדקדק כ"כ (זה פשוט לא שווה את הבדיקה). לכן כשיש קבצן לא ידוע ויש פה ספק דאורייתא של "לא תקפוץ" בצירוף השיקול המידותי כנ"ל, גם אם אין חובה - עדיף לתת לו לפחות משהו (כי לצדקה אין שיעור מדאורייתא).

זו ענ"ד.

או שאתה נמנע מלתת לו בכל מקרה?

מודה שאני נכשל בזה לעיתים ונותן רק עפ"י מראה עיניים. כאמור, כדי לתת צדקה אתה צריך ליזום, לחפש ולברר ואני משתדל לעמוד בזה.

יש מצווה שאם עני אמיתי מבקש ממך צדקה תיתן לו.

אם כדי להמנע מלתת צדקה לעני שאינו הגון, אתה לא נותן צדקה גם לעניים הגונים, אז לא ברור למה אתה חושב שהדרך שלך עדיפה.

אמרתי רק שיש לבדוק הגינותו ולא אחרת.

אם אתה מתפלל במקום שמגיעים 2-3 עניים במהלך התפילה.

שייך שתברר את הגינותו של כל אחד מהם? 

ונניח שכן, והוא הציג המלצה של רב, והתקשרת לרב והוא אמר לך שהוא אכן מכיר אותו אישית כנזקק, כמה תתן? סכום שיצדיק את הטרחה, ואת הזמן שהעני חיכה לך?

לכן היה נשמע לי, שכשאתה מדבר על עניים הגונים, אתה מדבר על להימנע לגמרי מלתת לענייים המסופקים, ולתת רק בדרכים אחרות.

אם התכוונת למשהו אחר, תסביר מהו, ואיך אפשר ליישם אותו.

ראשית, יש לציין שכבר כתב השל"ה הקדוש בשם האר"י, והביאו גם המגן אברהם, שלא לגבות צדקה בזמן התפילה.

באופן כללי, אם יש חשש שהאדם אינו הגון אז אין לתת כי שב ואל תעשה עדיף. ולא מדובר במציאות מדומה, לצערנו אנו חיים בים גועש של תאוות ממון והחששות אמיתיים. כאמור, כל זה לא בא למנוע חלילה מתן צדקה, אלא לקיימה כנדרש וללא מכשול.

ואולי המצווה הכי גדולה שתעשה היא אם יזדמן לך לתת לו עצה או שתיים שיצליחו להוציא אותו מהמקום שהוא נמצא בו..

ולפעמים גם עצם ההתעניינות בבנאדם יכולה לגרום לו להתנהג אחרת..

אם נתת צדקה עשית את המצוה.

כתוב שמי שעושה את עצמו כנצרך לצדקה למרות שהוא לא ,

בסוף הוא יצטרך צדקה..

מקסימום זה יהיה העונש שלו

באמת אין מה לחשוב אבל שזה קצת יותר , 

עדיף לתת לבנאדם אמין.. (: 

כמו כן בבית כנסת  - לפי כל המנדבים (שנוררים בלע"ז) קופת בית הכנסת ראשונה

נותנים למי שצריך / לצד שלישי שיביא לו אישית.. (: 

אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בשעה שכופין את יצרן ומבקשין לעשות צדקה לפניך הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנין כדי שלא יקבלו עליהן שכר  (בבא בתרא ט-ב)

אולי יש חילוק שאני לא יודע?  

הוא לא חושש שזה רמאי, הוא חושב אולי זה מישהו שטובתו שיצא לעבוד.

עקרונית, השאיפה היא לעזור לנזקקים, בין אם בדרך של נתינה, בין אם בדרך אחרת [אפילו הפוכה].

אכפת לו מהעני והוא רוצה לעזור לו. הוא לא רוצה רק לצאת ידי חובת המצווה.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.