פעם לדבר איתו על זה והוא התחמק, נראה לי שהוא לא במקום של לצאת לעבוד. כנראה הוא רגיל מדי ל'עבודה' שלו בקיבוץ נדבות ולא יכול לחשוב על לעבוד בעבודה נורמלית.

פעם לא היה לי מזומן אז שאלתי אותו אם יש משהו שהוא צריך שאני אקנה לו באשראי והוא גם התחמק, לא יודע למה. אבל הוא לא נראה מסומם או שתיין ואין ממנו ריחות של אלכוהול וכדו' אז לא נראה לי שהוא מהקבצנים שאוספים כסף שביל לממן את ההתמכרויות שלהם.

הרב אמר (מעניין מה המקור) שהבן של החפץ חיים שאל את אבא שלו את השאלה הזאת...

והוא אמר שהחפץ חיים אמר שזו עדיין מצוה של צדקה.

כי יש אנשים שנגזר עליהם עניות למרות שהם בריאים...

אז משמים מכניסים בהם עצלות מיוחדת או משהו בסגנון שלא ילכו לעבוד, וככה הם נשארים עניים. 

לא אגיד שלא שהיה לי קשה לתפוס זה.. אבל אם החפץ חיים אמר... כנראה שזה ככה

כי באמת יש אנשים שנראים בריאים, צעירים וחזקים שמקבצים נדבות.

ולפי תשובת החפץ חיים, למעשה אין להם בחירה בכלל!

מאוד חשוב לדעת!

לא פחות מקושי פיזי

ותדחוק אותו לפינה זה יכול להועיל, או שזה סתם יגרום לו סבל מיותר.

או בתירוץ שלו לא לשנות את המצב שלו, הרי סה"כ אני נותן לו צדקה לטובתו אז אם זה בעצם לרעתו יצא שכרי בהפסדי...

אותו זה רק טיפול פסיכולוגי

שגם בשביל זה דרושים כוחות נפש מהמטופל. 

לא מכל בעיה אפשר לצאת

ומוכן להוריד מכבודו כאדם עד כדי כך - זה עצמו מעלה שאלה אם בכלל יש ביכולתו לעבוד.

(לא מדובר על מסוממים, אלכוהוליסטים, נכים (להבדיל) וכו, אלא על אנשים שנראים בסדר)

עד שראיתי שזה מזיק לנפש ולמידות שלי, זה גרם לי לחוסר אכפתיות ואדישות לסבל של אחרים (גם אם במידה מועטת).

אני עדיין לא נותן סכומים גדולים למי שאני לא בטוח שהוא באמת עני, אבל משתדל לפחות לתת משהו.

עדיין נשארת אדיש לצער שלו, בהנחה שהוא אכן עני אמיתי. זו ההרגשה שלי.

פעם שאלתי את אחת הקבצניות בירידה לרחבת הכותל כמה היא מרוויחה לשעה.

לשמע תשובתה, עניתי לה שאני מקבל הרבה פחות ממנה

אני אמנם התכוונתי להוכיח אותה, שלא לומר לקנטר..

אבל היא דווקא לקחה את זה לכיוון אחר וחייכה לעצמה בסיפוק.

עשיתי לה נחת

אבל כמה כיוונים למחשבה -

בן כמה הוא? מה הוא עשה בחיים לפני כן?יש לו משפחה?

לא פשוט לשנות הרגלים, לא פשוט להכנס לעבודה בגיל מבוגר.

יכול להיות שהקיבוץ נדבות הוא צורך חברתי, והוא הקשר היחיד שלו עם העולם.

יכול להיות שהחיים שלו לא מספקים לו מספיק מוטיבציה להשקיע בעבודה.

יכול להיות שהוא לא מאמין ביכולות שלו, וצריך עידוד מהכיוון הזה.

לא לתת סכומי כסף בכלל לאנשים ברחוב. לא לתת כסף, לא שקל ולא עשר אגורות.

אם צריך משהו שיקנו לו- בשמחה, עדיף לתת ארוחה מאשר סכום כסף, שוקו ולחמנייה

מאשר את הערך הכספי שלהם- להאכיל יהודי זו בטוח מצווה, גם אם ליהודי הזה יש מספיק.

ככה אני יהודי שאני עשיתי טוב ליהודי, בלי קשר לעניין האם הוא באמת עני או סתם עובד עליי.

ככה אתה גם לא נכנס לשאלה האם זה טוב לו- אם קנית לו אוכל, עזרת לו, הוא לא יחייה מהשוקו

ולחמנייה\מנה פלאפל שלך, ואם אין לו מה להביא הביתה זה לא מה שישאיר אותו בקבצנות.

כבר דרשו חז"ל (ב"ק טז ע"ב, ב"ב ט ע"ב ) את הפסוק מירמיה "ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם" שבשעה שבאים הרשעים לעשות צדקה, הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים.

לתת צדקה לאדם שאיננו הגון לא רק שאין בכך צדקה (אפילו בכלשהוא), אלא שמדובר בעוון בפני עצמו. זה לא עניין של רגשות, אלא הלכה צרופה. אדם הנותן צדקה צריך לבדוק היטב למי הוא נותן אותה (וכמו שכתב האור זרוע ח״א בהלכות צדקה סימן א- צריך לתת לבו לטרוח ולרדוף אחריה לפי שאינה מצויה תמיד לזכות בה להגונים, ועיין עוד במסכת כלה פ"ב, י"ד).

ובוודאי שאין כל זה בא כדי למנוע מאדם מלקיים את מצוות הצדקה חלילה, אלא להדגיש שאין מצווה זו באה בנקל. וצדקה כשאדם נותנה לעני הגון, אין כמוה לשמח את השכינה.

השתכנעתי שהבנאדם אכן עני ונזקק, השאלה היא אם למרות זאת הצדקה היא לטובתו או לא.

השאלה שלי לא הייתה ברורה? אני רואה שממשיכים להתבלבל בזה...

כאן

גם אני נהגתי כך פעם - צעירים מעל עשרים

למה אתה חושב שיש בזה איסור?

איזה איסור יש בלתת מתנה למי שלאו דווקא ראוי לה?

לכאורה שם המכשלה היא רק שאין מקיימים מצווה כלשון הגמרא "הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנין כדי שלא יקבלו עליהן שכר".

אכן לא כתבתי שיש חובה לתת למי שלא ברור שהוא עני, וכמו שהגמרא אומרת "אמר רבי אלעזר: בואו ונחזיק טובה לרמאין, שאלמלא הן היינו חוטאין בכל יום, שנאמר: וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא".

אבל וודאי אין בזה איסור, ובמשקל החסידות ראיתי שעדיף לי להוציא כסף אפילו אם לא תמיד בצדק ולא להתרגל לאדישות כלפי עניים. כמו שהגמרא שם ממשיכה "ותני רבי חייא בר רב מדיפתי, רבי יהושע בן קרחה אומר: כל המעלים עיניו מן הצדקה - כאילו עובד עבודה זרה, כתיב הכא: השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו', וכתיב התם: יצאו אנשים בני בליעל".

אלא גם סיוע ביד עוברי עבירה.

יש לא מעט מקורות התומכים בכך (וחלקם כבר צויינו). ראה עוד למשל את המסופר על רבי מאיר במדרש קהלת רבה וכיצד כינה את בניו (לא פחות):

"רבי מאיר היה משתכר מספרות וכתיבה נאה, ועוסק רוב זמנו בתורה, ומשתכר שלשה סלעים בשבוע, באחד אוכל ושותה, בשני לובש ומתכסה, שלישי מחלק לתלמידי חכמים, אמרו לו חכמים, בניך מה תעשה בשבילם ? אמר להם אם יהיו צדיקים אמר דוד נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, ואם לא צדיקים יהיו מה אני מניח את שלי לאויבי השם?"

את המקורות שצוינו (הגמ' על ירמיה) הסברתי ואפילו הוכחתי מהלשון שהכוונה שם היא רק שאין בכך מצווה.

לגבי ר' מאיר:

זה עניין אחר לגמרי - מה שמשנה שם זה לא הרמה הכלכלית אלא הרמה הרוחנית, לצורך העניין היה אומר אותו דבר על עני מרוד שאינו צדיק.

(ושם הטעם הוא הוצאת משאבים של ת"ח במקום ללימוד תורה לצורך עמי ארצות. בדומה לריש לקיש שאמר על חבילת ירק שהשאיר לבניו "ועזבו לאחרים חילם" או בדומה לרבי שפתח אסמי תבואה בשנות הרעב לת"ח בלבד וכשנתן לתלמידו יונתן בן עמרם וחשב שהוא עם הארץ אמר "אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ")

יתרה מזאת שאם מדובר באדם שאיננו הגון ושאינו נזקק לכך, יש בזה גם סיוע ביד עוברי עבירה. אני חוזר על דברי האור זרוע שנכתבו קודם, כשאדם נותן כסף לאחרים הוא צריך לדקדק היטב האם מדובר באדם הגון הנזקק לכך. לחלוטין לא ניתן לחלק מעות לכל פושט יד ברחוב ולחשוב שלכל הפחות אין בכך צדקה.

כל המאמרים מהגמרא שצוטטו (חלקם גם על ידך) רק ממחישים את הנקודה על דקדוק במתן צדקה.

ושוב - אנחנו חלוקים לגבי הסיוע בידי עוברי עבירה.

(הגמרות על ירמיה והחזקת טובה לרמאים מדברות על כך שאין מצווה בצדקה לרמאים - פשוט וברור. לגבי שאר הגמרות - עניינם שונה ואינם מדברות על צדקה כלל כאמור)

חשוב לדקדק אם אפשר - נכון (כדי לתת לעניים אמיתיים), אבל בסכומים קטנים א"צ לדקדק כ"כ (זה פשוט לא שווה את הבדיקה). לכן כשיש קבצן לא ידוע ויש פה ספק דאורייתא של "לא תקפוץ" בצירוף השיקול המידותי כנ"ל, גם אם אין חובה - עדיף לתת לו לפחות משהו (כי לצדקה אין שיעור מדאורייתא).

זו ענ"ד.

או שאתה נמנע מלתת לו בכל מקרה?

מודה שאני נכשל בזה לעיתים ונותן רק עפ"י מראה עיניים. כאמור, כדי לתת צדקה אתה צריך ליזום, לחפש ולברר ואני משתדל לעמוד בזה.

יש מצווה שאם עני אמיתי מבקש ממך צדקה תיתן לו.

אם כדי להמנע מלתת צדקה לעני שאינו הגון, אתה לא נותן צדקה גם לעניים הגונים, אז לא ברור למה אתה חושב שהדרך שלך עדיפה.

אמרתי רק שיש לבדוק הגינותו ולא אחרת.

אם אתה מתפלל במקום שמגיעים 2-3 עניים במהלך התפילה.

שייך שתברר את הגינותו של כל אחד מהם? 

ונניח שכן, והוא הציג המלצה של רב, והתקשרת לרב והוא אמר לך שהוא אכן מכיר אותו אישית כנזקק, כמה תתן? סכום שיצדיק את הטרחה, ואת הזמן שהעני חיכה לך?

לכן היה נשמע לי, שכשאתה מדבר על עניים הגונים, אתה מדבר על להימנע לגמרי מלתת לענייים המסופקים, ולתת רק בדרכים אחרות.

אם התכוונת למשהו אחר, תסביר מהו, ואיך אפשר ליישם אותו.

ראשית, יש לציין שכבר כתב השל"ה הקדוש בשם האר"י, והביאו גם המגן אברהם, שלא לגבות צדקה בזמן התפילה.

באופן כללי, אם יש חשש שהאדם אינו הגון אז אין לתת כי שב ואל תעשה עדיף. ולא מדובר במציאות מדומה, לצערנו אנו חיים בים גועש של תאוות ממון והחששות אמיתיים. כאמור, כל זה לא בא למנוע חלילה מתן צדקה, אלא לקיימה כנדרש וללא מכשול.

ואולי המצווה הכי גדולה שתעשה היא אם יזדמן לך לתת לו עצה או שתיים שיצליחו להוציא אותו מהמקום שהוא נמצא בו..

ולפעמים גם עצם ההתעניינות בבנאדם יכולה לגרום לו להתנהג אחרת..

אם נתת צדקה עשית את המצוה.

כתוב שמי שעושה את עצמו כנצרך לצדקה למרות שהוא לא ,

בסוף הוא יצטרך צדקה..

מקסימום זה יהיה העונש שלו

באמת אין מה לחשוב אבל שזה קצת יותר , 

עדיף לתת לבנאדם אמין.. (: 

כמו כן בבית כנסת  - לפי כל המנדבים (שנוררים בלע"ז) קופת בית הכנסת ראשונה

נותנים למי שצריך / לצד שלישי שיביא לו אישית.. (: 

אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בשעה שכופין את יצרן ומבקשין לעשות צדקה לפניך הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנין כדי שלא יקבלו עליהן שכר  (בבא בתרא ט-ב)

אולי יש חילוק שאני לא יודע?  

הוא לא חושש שזה רמאי, הוא חושב אולי זה מישהו שטובתו שיצא לעבוד.

עקרונית, השאיפה היא לעזור לנזקקים, בין אם בדרך של נתינה, בין אם בדרך אחרת [אפילו הפוכה].

אכפת לו מהעני והוא רוצה לעזור לו. הוא לא רוצה רק לצאת ידי חובת המצווה.

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

ולגבי איפה ה' בסיפור? ובכן, הוא זה שיצר את המערכת ואת האדם, ולכן הוא יודע מה עובד הכי "טוב" כלומר מה מתאים לחיים בצורה המושלמת.

מרגיש לי קצת שטחי, אבל אולי זה מועיל כנקודת פתיחה כלשהי.