אז ככה,

 

אולי אתם לא תסכימו איתי, אבל זו דעתי ודרכה אני מסתכלת על העולם:

 

הנפש שלנו מורכבת מכמה רבדים, מכמה תחומים שבונים אותה. אלה יכולים להיות אמונות שאנחנו מאמינים בהן, תכונות, ו-וואטאבר, וגם, גם דברים שאנחנו מתעסקים בהם ומכניסים באופן טבעי אליה.

 

ע-כשיו--

הסתכלתי עלזה הרבה שנים, ואני מניחה שזאת רק מסקנה, אבל אנשים שלא מתעסקים 

ב- אומנות, מכל סוג שהיא

או מוזיקה, מכל תחום שהוא,

(אפשר להגדיר אתזה-) חסר להם משו.

 

משהו בתפיסה, משהו מהבנת העולם, משהו מההסתכלות המיוחדת, מהמבט על החיים.

 

במובן כלשהו, הנפש שלהם חסרה.

 

(כל הנכתב לעיל זו דעתי בלבד. לא נכתב אישית וח"ו לא במטרה לפגוע. ממש לא.)

 

מעניין אותי מהי דעתכם על העניין,

מסכימים או לא,

ובבקשה לא להתקיף, אני יודעת שההסתכלות שלי על העולם היא אולי קצת אחרת

 

 

האמת שחשבתי על זה אתמול כששמעתי מוזיקה והרגשתי ממש שיש לזה עוצמה ושאני באמת מרגישה שבאלי ללמוד מוזיקה(כאילו לנגן על כלי כלשהוא)

 

אז אני מבינה מה את אומרת. אומנות ומוזיקה זה עולם ומלואו (כל אחד בפני עצמו), אז מי שלא לוקח חלק בזה בהחלט מפסיד משהו... 

 

אבל תכלס, אפשר להגיד אתזה על כל דבר , לא?

 

 

שאומנות בכלל ומוזיקה בפרט הן דהרים נפלאים וחשובים ויש בהם המון טוב. אבל עד כדי משהו חסר בנפש? לא יודעת. זה ברור שהן מוסיפות, אבל חוסר בהן לא אומר חוסר מהשלם.

דעתי האישית

 

לאידעת.

אני מרגישה, שאדם שיש לו את ערך המוסף הזה הוא משהו אחר מאדם שלא.

ואני מדברת על משהו הרבה יותר עמוק.

 

אולי אני חיה בסרט

אני חושבת שהוא עם פלוס אבל זה לא אומר שלשאר יש מינוס . מבינה?

הוא שלם פלוס והשאר שלם רגיל 

בס"ד

הוא פשוט שונה.

שככל שהאומן יותר מיוסר, היצירה שלו יותר מרגשת. (לא זוכר מי ניסח את זה...)

 

זה לא באמת מתבסס על משהו, ויש יצירות שמחות מרגשות, אבל זה נכון שיותר קל לשקוע בעצבות מאשר לשמוח. הדכאון פשוט יותר זמין, זה הכל. זה לא קשור דווקא לאומנות, פשוט התפקיד של האומן הוא לבטא רגשות וחשמלאים, צורך העניין, לא עושים את זה, לכן אי-אפשר להתייחס למעמד הנפשי שלהם.

 

וסימן שאלה לסיום:

האם יש מישהו שלא חסר לו משהו?

אני גם מציירת וגם מנגנת ואני לא מרגישה עליונות על חברות שלי שלא מציירות או לא מנגנות..

זה לא בקטע של עליונות.

 

לאמשנה

אני שואלת באמת,

כי אני באמת רוצה להבין..

זה?

לאיודעת,

זה קצת מוזר לי..

זה לא עובד טוב יחד

זה כמו שזה שונה לדבר עם מישו שעבר דברים בחיים, מאשר לדבר עם מישו שהכל טוב אצלו.

(אל תתפסו על הדוגמה, טוב?)

זה דיבור שונה מאוד, זה משהו יותר פנימי.

 

זה ממש לא בקטע של חכם או טיפש, מבין משו מהחיים שלו או לא.

קשה להסביר אתזה, רואים אתזה בעיניים של בנאדם.

אשכרה.

קפוץ לי