אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

שככל שהאומן יותר מיוסר, היצירה שלו יותר מרגשת. (לא זוכר מי ניסח את זה...)

זה לא באמת מתבסס על משהו, ויש יצירות שמחות מרגשות, אבל זה נכון שיותר קל לשקוע בעצבות מאשר לשמוח. הדכאון פשוט יותר זמין, זה הכל. זה לא קשור דווקא לאומנות, פשוט התפקיד של האומן הוא לבטא רגשות וחשמלאים, צורך העניין, לא עושים את זה, לכן אי-אפשר להתייחס למעמד הנפשי שלהם.

וסימן שאלה לסיום:

האם יש מישהו שלא חסר לו משהו?

אני גם מציירת וגם מנגנת ואני לא מרגישה עליונות על חברות שלי שלא מציירות או לא מנגנות..

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני שואלת באמת,

כי אני באמת רוצה להבין..

זה?

לאיודעת,

זה קצת מוזר לי..

זה כמו שזה שונה לדבר עם מישו שעבר דברים בחיים, מאשר לדבר עם מישו שהכל טוב אצלו.

(אל תתפסו על הדוגמה, טוב?)

זה דיבור שונה מאוד, זה משהו יותר פנימי.

זה ממש לא בקטע של חכם או טיפש, מבין משו מהחיים שלו או לא.

קשה להסביר אתזה, רואים אתזה בעיניים של בנאדם.

והכלל הזה תופס ורלוונטי בהרבה תרחישים בחיים

לבעלי כלבים שהולכים עם כלבם במקומות ציבוריים.

אם הכלב מותר, ללא מחסום לפיו, אסור ללכת איתו

ואם הכלב אסור, עם מחסום, מותר להסתובב איתו בפרהסיה.

אבל המשפט הזה תופס בהרבה מצבים החיים.

-בנהיגה, דווקא שיש פס לבן ואסור לעקוף רכב איטי - הנתיב ממול פנוי ואפשר היה לעקוף בבטחה...

וכשיש קו מקווקו ומותר לעקוף - התנועה ממול עמוסה ולא מאפשרת לצאת לעקיפה..

או מתאר את הפרווילגיות שבעלי עמדה ושררה מרשים לעצמם בניגוד לציבור. מה שמותר לנבחרים אסור לבוחרים... (למשל, שכר חברי הכנסת צמוד למדד וצמוד לעוד כל מיני דברים, כך הם חוקקו לעצמם והשכר עולה ועולה - אבל ציבור השכירים הרגיל לא זוכה לכאלו צ'ופרים...)

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מחיי היום יום.

אז הוא היה עובר

הוא קיבל כמעט 2.5 אחוז מהקולות

גם ככה הוא לא היה עובר.

ואני דווקא תומך שכל מפלגה תתמקד בעצמה ולא בחסרונות של המפלגות האחרות.

הוא קיבל רק 1.6 אחוזים.