כל השאר הם בבחינת עלה תאנה ולצורך הצדקת זכות השיבה (כך להבנתי את המציאות).

הסבר:

כל עניין "המדינה היהודית" במקורו הוא לאומי, לא דתי. אבל בגלל שקשה להצדיק את הלאומיות הגזענית (שלא נבנתה ע"ב מכנה משותף גיאוגרפי כמו אצל לאומים אחרים) שבזכות השיבה ללא הדת אז יש צורך להשתמש בה כתירוץ (אגב, גם באנטישמיות ובשואה נהוג להשתמש כתירוצים - מוצלחים ומשכנעים אומנם, אבל לא אמיתיים ומהותיים).

יש שיגידו שגם חוקים דמוקרטיים אפשר לבטל, בטח בשלטון ימני, ותמיד אוהבים להביא כדוגמה את היטלר בגרמניה, שביטל את שלטון הרייכסטאג על בסיס החלטות דומקרטיות. 

לצורך העניין - כמו שזה ככה"נ לא יקרה, כך גם ביטול חוק השבות ככה"נ לא יקרה. הוא בסיס די איתן במדינת ישראל (ואפילו אי אלו שמאלנים תומכים בו, כי הוא מאפשר להם להעלות ארצה כל מיני אנשים שזהותם היהודית מפוקפקת במקרה הטוב, ובכך לייצר מעגל מתנגדים לאלמנט הדתי במדינה רחב יותר ממה שהם מסוגלים לייצר בעצמם בילודה טבעית). 

שטוענים שהאופן שבו הימין מנהל את המדינה הוא לא דמוקרטי, וכשאני מזכיר שביבי נבחר בצורה דמוקרטית למהדרין הם מזכירים את הדוגמה ההיסטורית המגוחכת הנ"ל. 

זו בדיוק הנקודה שלי. גם אם אין מנגנון רשמי שתפקידו לשמר את הזהות היהודית של המדינה, בפועל הסיכוי שיבטלו בחקיקה את חוק השבות שואף לאפס, ומקרה כזה שקול בעיניי למקרה שבו יבטלו את חוק הבחירות. 

כמדומני, שיש ויכוח גדול בשאלה הזו סביב 'המהפכה החוקתית'.

ב. לבית המשפט העליון בגרמניה שלפני היטלר, הייתה סמכות לפסול חוקים. [בין אם המחוקק התכוון להסמיך אותו לכך, ובין אם הוא נטל לעצמו את הסמכות הזו] אבל זה לא עזר. ראה כאן 

זה אותו העניין בדיוק - רק השימוש בניסוח שונה במקצת כדי להבחין בין הזכות היהודית לזו הערבית, אני מחליף ביניהם כדי להדגיש את הנקודה הגזענית שבו (שכמובן מוצדקת בעיניי אם היא מתבססת על הסיבה הנכונה).

את חוק השבות לא ניתן לבטל, הוא בסיס החוקה והעיקר של מגילת העצמאות והוא ההצדקה הראשונה והבסיסית של הקמת מדינת ישראל וההסכמה של האו"ם אליה = הקמת מדינה לעם היהודי.

בפועל ביטול שלו משמעו הודאה שאין הצדקה כלל לקיום המדינה ולהימצאותנו פה ולכן זה לא יקרה.

החוקה עוד לא עוצבה (התחילו בכנסת הראשונה ועוד לא סיימו...), אבל חוקי היסוד הם המרכיבים של החוקה שתיחקק.

חוק השיבה הוא לא חוק יסוד, כוונתי הייתה שהוא הבסיס להקמת המדינה כמו שהסברתי. בניסוח הלא מוצלח "חוקה" התכוונתי לכל מערכת החוקים והשלטון.

ולמה? 

דווקא כתבתי דברים מאד ברורים... ||

                                                 ||

                                                /  \

                                                 /\

גם הרבה יהודים אורתודוכסיים בארה"ב חוגגים ב-4 ביולי. 

אמירת הלל לא קשורה בהכרח לזהותה הדתית של המדינה (בטח לא אם מדובר בהלל בלי ברכה). אני אומר הלל כי נעשו לנו נסים גדולים ב"ה וזכינו לשלטון אוטונומי בארץ ישראל, משאת נפשנו מזה אלפיים שנים. זה בהכרח אומר שלמדינה יהיו אלמנטים דתיים כאלו ואחרים? לא ברי לי. 

היו נכרים שהיו מעורבים בשלטון הישראלי. אבל עם כל הכבוד למפלגה המשותפת - הם יודעים יפה מאד בדיוק כמוני שהם תמיד יהיו בשולי החברה והשלטון בישראל... סליחה על חוסר הפוליטיקלי קורקט, שנראה לי שרוב הקוראים כאן אינם מזדעזעים ממנו... 

אני לא רואה איך מסירת שטחים תהפוך את הערבים ליותר מקבוצת שוליים. אם אתה מתכוון לכך שאז יומט אסון על מדינת ישראל - זה לא רלוונטי לצורך העניין הנדון, ולמען האמת אני די מסכים עם זה (ובכל זאת רואה את עצמי כחלק מאותה מדינה 'גזענית ואנטי דמוקרטית'). 

יכול להיות שהרעיון השוויוני והדמוקרטי שלך רק יזיק.

ויוביל למצב של מלחמה פנימית מתמשכת, בדומה למדינות שכנות, וגרוע בהרבה מהמצב הנוכחי לשני הצדדים.

ב. זה מוזר להאשים את המדינה בו זמנית על כך שהיא לא יהודית, ועל כך שהיא משמרת את שליטת היהודים במדינה בצורה גזענית ולא דמוקרטית.

אני יודע שיש החלוקים עליי, אבל זו השקפתי מבחינה היסטורית (מעמד יהודי התפוצות עלה בשל קום המדינה; גם אם היום ניתן להתווכח על השאלה עד כמה מדינת ישראל וקיומה של מדינת ישראל מועילים ליהודי התפוצות). 

זה לא אומר שום דבר לגבי האופי הספציפי שהמדינה הזאת צריכה לשאת אחר כך בפועל. עצם הקמת המדינה הוא חלק מההצלה. 

מה גם שלמעשה המלחמה עוד לא נגמרה... אבל זה כבר סיפור אחר. 

הקמת המדינה הרימה את רוח העם כדי להילחם באותה מלחמה (בלי הקמת מדינה גם במרד בר כוכבא לא היו לוחמים). 

לדעתי זה כן התאריך לחגוג, כי חלק מלהיות חלק מהמדינה זה גם לקבל את ההחלטות של מי שזה לא יהיה שקיבל את ההחלטה מתי לחגוג. 

אני אמרתי למה אני אומר הלל ביום העצמאות. התחלת להתווכח איתי, הסברתי למה אני אומר הלל ביום העצמאות. 

לא רוצה להיות חלק מהמדינה? לבריאות. שמח (באמת!) שיש לך את הפריבילגיה להחליט להיות ברוגז, שלא כמו סבא שלי, ואני מניח שגם סבא שלך. 

שפשוט התעלמת מתוכן התגובה, והתייחסת רק לכותרת. כי בתגובה גם הסברתי למה הקמת המדינה בכל זאת קשורה להצלה. 

לגבי היטלר. 

ולהביא עד אבסורד את מה שאומר הצד השני לא מוכיח שאתה צודק, רק שאתה דמגוג. 

קרא שוב את מה שכתבתי ותראה שלא התייחסתי רק להצלה (למעשה את המילה הצלה אתה שרבבת לכאן) 

כידוע חוק השבות הוא החוק היחדי היהודי המקוים בארץ

חוק זה נחקק עלמנת שכל מי שעלול להרדף (לשון עתיד) על מוצאו מיהודים - יוכל (ללא כל קשר לדתו) למצוא מפךט בפלשתינה

אין שום משמעות יהודית אחרת למדינה 

שמה שניתן לשנות במסגרת כללי המשחק של המדינה [אפילו תיאורטית], הוא לא מהותי למדינה, ולכן כדי לבחון האם המדינה יהודית צריך לבחון האם יש נקודה יהודית במדינה שלא ניתנת לשינוי בשום אופן במסגרת כללי המשחק?

מהותי.

אני מבין שהוא טוען, הגדרתה של המדינה כיהודית, יכולה להשתנות במסגרת כללי המשחק, והגדרתה של המדינה כדמוקרטית לא.

ולכן הדמוקרטיה מהותית במדינה, והיהדות לא.

זה ניתוח נכון של הטענה?

אבל לטענתך, למה מדינה ש90% מהשלטון שלה הוא יהודי אינה מדינה יהודית? או לפחות מדינה 90% יהודית? למה אתה נותן למיעוט הלא יהודי משקל יותר משמעותי מלרוב היהודי?

אז איני רואה את הביסוס לטענה הזו.

אני מצטט מדברי @צריך עיון - 

"אם יקום אדם וירצה לרוץ לכנסת עם מצע שנוגד את הדמוקרטיה הוא יפסל מלרוץ, יש לזה מקבילה יהודית?
זה נכון שיש חוקים יהודיים במדינה, אבל את כולם ניתן לבטל, גם אם צריך רוב מיוחד.."

הדמוקרטיה במדינה מגובה באמצעות חוקי יסוד, אבל גם אותם אפשר לשנות ע"י הכנסת. אפשר לטעון שהחוק שמונע ממפלגה ששוללת את קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית להתמודד בבחירות חוסם את אפשרות השינוי, אבל אותו חוק אוסר על מפלגה ששוללת את קיומה ישראל כמדינה יהודית להתמודד לכנסת- 

"רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי הענין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה:

(1)שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;

(2)הסתה לגזענות;

(3)תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל."

שאפו!

גם אם מישהו מסכן אותנו - זו זכותו ונלחם כדי לאפשר לו לממש אותה. לא כך?

סתם רציתי לזרוק משהו על ליברליות.

ומצחיק מאד שאת חושבת שאת ליברלית, עוד דוגמה לעד כמה תורת היחסות נכונה ומדויקת (באופן יחסי כמובן....).

מלתת להם מדינה... 

אבל יש כמה אנשים הזויים שלא מבינים את זה עדיין. 

(אני מאד ליברל)

בכל אופן הכוונה הייתה שהפער בין "מדינה יהודית" כמשמעה ל"מדינת היהודים" במציאות הוא בזיון גדול (גם לקב"ה ולמלכותו וגם לנו בעוונותינו).

הרעיון של ניתוק היהודים מהיהדות, או יותר נכון היהודיות מהיהדות מזעזע אותי מאד. אם אותך לא אז את כנראה באמת ליברלית (שזה די לא מתיישב עם יהודית, כך שמעתי).

לא יודע למה את מתכוונת, תגדירי 'מדינת הלכה'.

אבל אני כן יודע מה זאת יהדות ומה היפך היהדות, לפעמים יש תחומים אפורים אבל יש דברים ברורים והפער ניכר בהחלט (מזכיר לך - אז בוא נתקתק את זה). לצערנו 

(ונמצא שיצא, חרוז ארוז, בשוגג ממוגג)

מה שכתבת זאת הלכה, לא מדינה. אבל המדינה צריכה לאפשר את קיום ההלכה "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" וכו' זו מצווה של העם.

אני מסכים עם האמירה שהמדינה לא אמורה להיות הגוף האחראי על העניינים התורניים, אמורה להיות רשות שלטונית, ורשות תורנית (=משפטית והלכתית). אבל בשתי הסתייגויות:

א.אסור שתהיה סתירה ביניהם. 

ב. גם העניינים המדיניים צריכים להתבצע על פי התורה כשיש הלכה לגביהם (כמו דיני מלחמה וכדו').

הליברליזם נובע מתפיסה שאין אמת אחת ושכל אחד רשאי לבחור לו את השקפתו ומעשיו, בכפוף להגבלות הכרחיות מבחינה חברתית (גנבה ורצח למשל אינם מותרים למרות שע"פ התפיסה הליברלית אין איתם בעיה עצמית). לא זו השקפת התורה וההלכה אלא של כפייה וענישה גם על עניינים פרטיים לכאורה.

זה שהבעיה נובעת מהמצב הרוחני של העם לא מכשיר את התוצר המעוות והמבזה של הקלקול - שלטון חילוני לעם ה'.

ולא תיארתי ליברליזם קיצוני אלא את תפיסת הליברליזם - שכל ליברליסט, קיצוני ככל שיהיה, מבין שאינה פרקטית (ישימה) כמו שהדגמתי בקיצוניות לגבי רצח וגנבה.

הצגת התפיסה הליברלית הייתה לצורך השוואה לתפיסת התורה ע"מ להדגיש את הניגוד ביניהם - אותו גם את הזכרת לעייל.

למה, את תפיסת התורה אפשר לממש בצורה הקיצונית שלה? 

הרי כל דבר שלא יתאפשר - תגיד שיש מנגנונים פנים-הלכתיים שמאפשרים 'להקפיא' אותו. את אותם מנגנונים אתה יכול לטעון שיש להפעיל גם בתפיסה הליברלית: מה שלא פרקטי כרגע - לא מממשים אותו. כפיים. 

אין לתורה 'צורה קיצונית', יש את האמת ויש גישות שונות להבין אותה.

מה שאתה מציע זה לא להבין אותה ע"פ אחת הגישות, כי לכל גישה שהיא ביהדות התורה אינה ליברלית (מספיק לפתוח חומש באקראי כדי לראות זאת). אתה מציע 'לסרס' אותה, כמו למשל מה שעשו חז"ל כשהפסיקו לדון דיני נפשות ולא כדין תורה. 

נכון שכשאי אפשר לממש דין תורה מבחינה פרקטית אז 'מקפיאים' אותו מחמת הכורח, אבל לבטל בגלל זה את כל דיני התורה בטענה שהיא לא פרקטית? תגיד שהיא שקרית וזהו.

ובדיוק באותה המידה כליברל אני לא אומר להקפיא את כל הליברליזם... אבל מה שלא פרקטי - לא מקיימים. עובדה. או שמתקנים פרוזבול. 

ואגב - אני מסכים עם מה שכתב אדם כל שהוא בנוגע להתנגשות ערכים, דבר שקיים גם בהלכה: ערכים שמתנגשים - בוחרים אחד מהם, זה לא אומר שזה לא חלק מהמערכת ('חילול' שבת לצורך הקרבת קרבן התמיד איננו בגדר חילול שבת, אלא חלק ממצוות השבת). 

שלא לצורך. פרוזבול תוקן בתור עקיפה של איסור דרבנן של שמיטת כספים בזה"ז ע"מ שלא יעברו על איסור דאורייתא של "לא תקפוץ".

אם הבנתי נכון אתה מציע לבטל מבחינה עקרונית ובלי קשר למציאות הנתונה את מצוות העונשים, ביניהם 4 מיתות בי"ד, שהם חלק גדול ומשמעות מתרי"ג המצוות.

לדרוש ככה שלעולם אי אפשר יהיה לקיים. אה, ויש האומרים שזה כבר קרה. 

ב. יותר ברצינות - בדיוק את מה שתגיד על המנגנון הספציפי שתפעיל ביחס לדיני עונשין התורניים כיום, אפשר יהיה להפעיל במסגרת התפיסה הליברלית על גיוס חובה לצבא. אני לא רואה סיבה שתגיד שבתפיסה התורנית זה לא נחשב ל'ביטול' אלא ל'הקפאה של כורח' וכו', אבל בתפיסה הליברלית כל מה שאיננו הליברליזם הקיצוני שהצגת (ושכאמור, לא קיים בשום מקום) בעצם מוכיח שמדובר בחרטא מההתחלה ועד הסוף ובסתירה עצמית. 

שאין אמת אחת, ושגם בגניבה ורצח אין בעיה עצמית?

יש סוג כזה של פלורליזם, אבל לא מוכר לי שזה בסיס התפיסה הליברלית, וגם מבחינה הגיונית לא צריך לבסס אותה על תפיסה כזו.

[אני לא מספיק מכיר כדי לשלול בוודאות את דבריך, אבל לא כ"כ נשמע לי שהם נכונים].

היסוד הבסיסי ביותר של הליברליזם הוא "חירות האדם".

העיקרון הראשון של חירות האדם הוא "חופש המחשבה" והשני הוא "חופש דת ואמונה וחופש המצפון".

2 = 1 + 1

(האמירה "שגם בגניבה ורצח אין בעיה עצמית" משמעה שהאידיאולוגיה של הגנבה והרצח לגיטימיות, ברור שאינה אמירה נכונה פרקטית והדגשתי זאת. אגב, יש באמירה הליברלית הנ"ל פרדוקס נוראי - הערתי עליו בצחוק בתגובה הראשונה ל@הולם במיוחד)

שאני לא כופה אותך לחשוב משהו, עדיין יכול להיות שאני צודק ואתה טועה, רק שאני לא מפריע לך לטעות.

במילא, זה יכול להיות ערך אחד במערכת ערכים, וכשהוא מתנגש בערך אחר, ישנה הכרעה ערכית מה להעדיף

מותר לי לחשוב מה שאני רוצה כמו למשל שרצח וגנבה הם תכלית האדם. וגם מותר לי לפעול על פי תפיסתי המחשבתית ומצפוני האישיים, עקרונית ללא הגבלה.

זה נובע מהתפיסה שאין אמת אחת מחייבת, שלא כתפיסת התורה שכופה את מצוותיה ואת דעותיה (כן, לפי התורה הורגים גם על כפירה).

לפחות לא בכל מובנו.

שוב - אנחנו דנים על התפיסה הליברלית.

ברור שמבחינה פרקטית אסור לך להגביל חירות של אחר, למרות שהאיסור הזה מגביל את החירות שלך במידה מסוימת.

לסנהדרין היה כח להגביל את התפיסה הפרשנית של הזקן הממרא. לכל מערכת יש גדרים וסייגים כדי לנטרל אנרכיה (והתפיסה היהודית של "אלו ואלו" היא אנרכיסטית, ואכן יש מנגנונים להתמודד איתה). אני באמת לא מבין למה בתפיסה התורנית זה הופך למשהו אינהרנטי, ואילו בתפיסה הליברלית זה נחשב בעיניך כמשהו חיצוני שמעיד על השיטה כולה. 

אתייחס לזה מאוחר יותר, כרגע אין לי זמן.

אבל בקצרה - ההבדל המהותי הוא ש'התפיסה התורנית' היא צו אלוהי, ואני לא מבין איך אפשר לשנות אותו לפי הצורך - אם אלוהים התכוון לדבר מסוים צריך לנסות להבין מהו ולא להוציא אותו ממשמעו המקורי ע"פ השקפתנו ומציאותנו הזמניות. כמו שכתבתי - עדיף שתגיד שזה שקר וזהו, כך גם תהיה אמיתי עם עצמך וגם לא תעוות את התורה כדי שתתאים לך (הכוונה לא אליך אישית כמובן).

גם ליברלים אתאיסטים אינם סבורים שניתן לשנות את הליברליזם לפי הצורך (ולא משנה כרגע מה ההצדקה לתפיסה הזאת ואם היא משמעותית מבחינה פילוסופית או לא), ובכל זאת הם מגיעים למסקנות אחרות משלך בתוך מסגרת התפיסה הליברלית; כי התנגשות ערכים קיימת בכל מערכת, ובכל מערכת היא מחייבת העדפת ערך אחד על פני אחר, כאשר בדחיית האחר ניתן להשתמש במנגנונים מסוימים ("סמכות בית דין"), או פשוט לטעון שקיומו של האחד מבטל את חבירו (בסיטואציה של ייבום למעשה אין איסור אשת-אח), או פשוט לומר שהאחד משמעותי יותר מחבירו (עשה דוחה את לא תעשה). 

א. הבדל אחד הוא שהמערכת התורנית (ושוב - אנחנו מדברים על הבסיס, הדאורייתא) כבר מאוזנת, אין בה התנגשות ערכים שלא יושבה כבר (ייבום למשל, או שעטנז בציצית וכדו' אינם 'התנגשות ערכים' - הפה שאסר הוא הפה שהתיר ואין בכלל עבירה על איסור אשת אח או על איסור שעטנז במקרים הנ"ל, אבל כשאתה אוסר בנאדם כדי שלא יזיק לאחרים אתה בהחלט שולל את חירותו).

ב. הנקודה המהותית יותר שאליה התייחסתי לעייל היא לא הסמכות אלא העובדה שאם ה' אומר בתורה משהו הוא מתכוון למשהו מסוים, אחרת לא היה אומר כלום אלא "תעשו מה שבא לכם". ולכן אנחנו לא יכולים לעוות את הכוונה המקורית של התורה כדי שתסתדר עם השקפה כזו או אחרת, למשל ל'דרוש' את כל עשרות פסוקי העונשים בתורה בצורה יצירתית כך שלעולם אי אפשר יהיה לקיים אותם (נכתב כתגובה להצעה שלך "ח"ו לבטל, לדרוש ככה שלעולם אי אפשר יהיה לקיים" - בדיחה עצובה. ובהמשך לש"א).

מה שכתבת נכון פרקטית.

נכון שליברליות היא שיטת שלטון ולכן היא חייבת להיות פרקטית, אבל היא מבוססת על תפיסה אידיאולוגית (גם אם אינה באה לידי ביטוי מלא בפרקטיקה של השיטה).

יש חשיבות עצמית להבנה של התפיסה האידואולוגית של שיטה, אבל מעבר לתזה - האידיאולוגיה משפעיה ומעצבת את השיטה המעשית ויש לה השלכות רבות (גם אם אינה באה לידי ביטוי מלא בפרקטיקה של השיטה כנ"ל).

להזכירך - הנושא המקורי הוא הבדלים בין הליברליזם לתורה, לכן ראיתי חשיבות להדגיש את ההפרש האידיאולוגי בינם שמביא גם לפערים המעשיים בצורות השלטון.

"כרגע השיטות אכן לא מסתדרות פרקטית" - את רואה איזשהו מצב בו התורה והליברליזם מסתדרים ביחד?

באיזו מציאות יהיה ליברלי להרוג בנאדם על חילול שבת או על אמונה באל אחר?

(ואם נראה לך שהם מסתרים אז תסבירי את זה - אז בוא נתקתק את זה )

פשוט שהשיטות סותרות מיסודם, אני ממש לא מבין על מה הדיון...

אבל יכול להיות שהרעיון הבסיסי של הליברליות הוא לא כפי שאתה מבין אותו, ויש לו מקום מסויים במסגרת התורה.

התורה מגבילה אותו, אבל בהגבלות שלא סותרות את הרעיון הבסיסי שלו, אלא תוחמות את המקום שלו.

קרא שוב את השאלה וענה לפי ההבנה שלך את הליברליות.

האם ילכו שניהם יחדו ובאיזה מצב?

כולם עובדים את ה' שכם אחד, ואין צורך בשום ענישה וכפייה לצורך כך.

"ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה'.."

2. יש מדיניות ליברלית, שלא מתערבת, מלבד במקום החריגים שבהם יש הכרח. אבל המקומות שהתורה מחייבת התערבות, נחשבים למקרים של הכרח.

1. תמיד יהיה צורך בענושים (לצערנו), גם אם במקרים בודדים. חוץ מזה העיקרון הוא החשוב - התורה דוגלת בכפייה וענישה גם בעניינים פרטיים, דבר לא ליברלי בעליל גם לשיטתך.

2. ההתערבות בחיי הפרט בליברליזם הם מוצדקים אך ורק לצורך מניעה של אותו הפרט באותה הזכות אצל אחרים, לא בתור התערבות של כפיית ערכים או דעות. אם תחשיב את כל התורה כמקרים חריגים (כולל מעשים פרטיים ואמונות אישיות) אז ממילא ביטלת את הליברליות.

ממליץ לך לקרוא את הערכים של ליברליזם וחירות האדם בויקיפדיה, אני מאמין שהסתירה בינם להשקפת התורה תהיה לך ברורה.

אני נוטה לחשוב שהענישה בעניינים פרטיים, קשורה לזה שהם באמת קשורים לכלל. [כמדומני שכך כתב הרב פישר בדרשות בית יש"י, אבל איני בטוח, ואולי יש לזה גם מקור ברב קוק].

2. כאן אני נדרש לטענתך שהעיקרון הוא החשוב. זה שונה מהליברליות מאוד במינון, אבל פחות במהות. 

א. אני חושב שאתה מערב בין שאלת קיומו של מוסר, ושאלת מחוייבתו של היחיד לפעול בצורה מוסרית, ולנסות להגיע לאמת, לשאלת כפייתו של המוסר ע"י אחרים.

ב. גם אם אתה מסיק מסקנות משיטה מסויימת, על התפיסה שעומדת בבסיסה, וואתה צודק לוגית, [לא חושב שזה נכון במקרה הזה], עדיין אתה צריך לבדוק האם זה מה שהם אומרים.

יכול להיות שהם אומרים את ההפך, והם אוחזים בשיטה עם סתירה מובנית.

[שוב אני אומר שאני לא בקיא בשיטה, אמנם אני מתרשם שגם אתה בונה יותר על היסקים שלך, ולא על היכרות עם הגות ליברלית].

יש הרבה סיבות לטעון שהפרטת צה"ל היא בעייתית. כיוון שאני לא בקיא לא בביטחון ולא בכלכלה, קטונתי מלהביע עמדה אישית בנושא. אבל מסתבר שזה לא כ"כ פשוט כמו שאת טוענת. 

אגב - גם בשווייץ יש גיוס חובה, וקשה לומר ששווייץ איננה מדינה ליברלית. ז"א: אין קשר ישיר בין הסוגיות. 

לא נכון שאפשר לקבל פטור מסיבות אידיאולוגיות (לא בלי לעשות מעשים קיצוניים במיוחד ולשבת בכלא תקופה ממושכת).

ולא נכון ש"באופן עקרוני בתור חייל אתה אמור רק להתגייס להגן על העם" - אתן שתי דוגמאות:

מהצד השמאלי - 'להגן' על הגבולות הלא רשמיים ביו"ש הוא המשך הכיבוש ודיכוי זכויות האדם של העם הכבוש בפועל, דבר שע"פ התפיסה השמאלנית (בלי להיכנס לאידיאולוגיה שלה) הוא הדבר הכי נורא שיש.

מהצד החרדי - עצם ההשתתפות בצבא הוא להיות חלק ממערכת כפרנית והסכמה עם מעשיה שמנוגדים לתורה בהרבה מקרים והתנהלויות ולכן אין אפשרות ע"פ תפיסת העולם החרדית להיות שותף בו, גם אם בפועל לא עושים פעולות אקטיביות אסורות הלכתית.

ורוצה שאף אחד לא יחוייב להתגייס למלחמה שאינו רוצה בה, או לשלם מיסים למען מלחמה כזו, האלטרנטיבה היא אנרכיה.

מי שרוצה להלחם נגד מנהרות בעזה יאסוף מתנדבים דרך פייסבוק, יאסוף תרומות ויקנה נשק וילחם, מי שרוצה לעשות שלום יעשה שלום.

@ימ''ל, אתה תוקף איש קש. המצאת את מושג הליברל הקיצוני שלא קיים בשום מקום בעולם, ושנגדו באמת קל לצאת. 

אני לא רואה סיבה להיות צדיק מהאפיפיור, ולא להיות יותר ליברל מארה"ב ושווייץ, ולכן אין לי בעיה עם גיוס חובה אע"פ שאני מגדיר את עצמי כליברל (ובדיוק כמו שאני בטוח שאתה סבור שהרמב"ם היה שומר מצוות, אע"פ שהוא לא בנה את בית הבחירה). 

נראה שלא הובנו דבריי - לא התייחסתי לשאלה האם נכון או לא להחיל חובת גיוס על הכלל, רק לשאלה אם זה עולה בקנה אחד עם ערכי הליברליות (על ההבדל בין האידיאולוגיה והפרקטיקה הליברלית - נכון, אבל).

נכון שקיום צבא הוא הכרחי וייתכן שהדרך היחידה לקיים אותו הוא ע"י גיוס חובה - זה לא הופך את זה לליברלי. 

ובכלל - אני עצמי בכלל לא ליברלי (יחסית), רק הצגתי את העמדה...

@עוד סתם אחד

@אדם כל שהוא

@חפש

@הולם במיוחד

כאן: לא מסכים (למרבה ההפתעה), - צעירים מעל עשרים

וואו. זה מרגיש לי ממש אקדמאי להפנות לדברים שאני כתבתי. "ראה מאמרי" וכו'.

כאן: הצעה בעייתית מאד.

לי זה לא.

כשיש סכסוך רציני לגבי גירושין, אז כל אחד ירצה לפנות לגוף שבו ע"פ הערכתו או הערכת העו"ד הוא יקבל יותר, בית משפט או בי"ד, גם אם הוא פחות יעיל.

לבי"ד פרטי, צריך ששני הצדדים ירצו לבוא, כך שמספיק שאחד הצדדים יעריך שזה לא משתלם לו, כדי שהוא לא יבוא.

ומנקודת מבט כזו, אפשר להגיע למסקנה שבנושא הזה עדיף להיות פחות ליברל.

אבל האמת שלא הייתה כוונה להיכנס לויכוח הזה, אלא רק להעיר נקודתית בעניין של בתי הדין.

בכמעט כל סוג של תיק, הממוצע בבית הדין זה לוקח בין שליש לחצי מהממוצע בבתי המשפט.

הביקורת האלימה כלפי בתי הדין עשתה את שלה והחבר'ה שם למדו לקח. המצב שם טוב בהרבה מבעבר.

יהודית בעצם זה שעם ישראל שולט בארצו (ותמיד אפשר לשפר את איכות השלטון). היא מדינת העם היהודי. בארצו שלו, שה' נתן לו. הגויים הם נספחים. ואפילו הפחות-דתיים מודאגים הרי כל הזמן שתישאר "מדינה יהודית", ובזה מתרצים את החשש מצירוף ערבים רבים.

לגבי מה ששאלת אם יש מקבילה שייפסל מי שרוצה לרוץ עם מצע אנטי דמוקרטי, בוודאי שיש לכך בסיס "יהודי". אם חלק רוצים להשתלט בכח על השאר?.. חוץ ממלך, שלכך יש תנאים, הרי ששלטון הוא של העם (הרב קוק זצ"ל אומר שהסמכויות חוזרות לעם). וכך היה גם בקהילות, שבעת טובי העיר וכד'.

החוק קובע -

רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי הענין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה:

(1)שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;

(2)הסתה לגזענות;

מכל סוג שהוא, שלא תפסל על אחד מהסעיפים.

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שמישהו מגיב לתגובה שלי. 

העיגולים האלה, באלכסון או ישר...משהו כזה.

תודה!

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

זה לא ממש דיכאון כי אני לא סובל או משהו. זה לא שאין לי כוחות, או שאני לא נהנה מהדברים שאני בדרך־כלל נהנה מהם (מבחר מאוד מצומצם, אבל לא נורא).

פשוט אני מרגיש שכבר הספקתי את כל מה שרציתי ומעבר לזה, כך שכל השאר בונוס.

אנחנו חיים בעולם מאוד מהיר שבו אפשר לחוות אינספור חוויות תוך זמן מאוד קצר, יחסית.

בעבר, בן־אדם היה חי בשטייטעל, מתחתן בגיל 18 עם רוח'לע, מוליד 50 ילדים, מדי פעם נוסע ללייפציג ליריד כדי לגרד כמה זהובים או אדומים, לומד גמרא, וזהו בערך. אולי מכיר קצת אנשים מהשטייטעל או מהעיירות הקרובות ומדבר איתם פעם באף־פעם. מקבל מכתב "גיה"ק הגיעני לאחר כמה חודשים..."

לא יודע, סיימתי לימודים, טיילתי כמעט בכל מקום בארץ, הייתי בחו"ל, קראתי הרבה ספרים, סיימתי את כל מה שרציתי ב"bucket list" שלי (באופי שלי אני מסתפק במועט)

אין לי עוד משהו מיוחד שאני משתוקק אליו

"נער הייתי גם זקנתי"

"הסכנה הגדולה ביותר עבור רובנו היא לא שהמטרה שלנו גבוהה מדי ונעצור לפני שנגיע אליה, אלא שהיא נמוכה מדי ואנחנו אכן משיגים אותה."

בקיצור, השמיים הם הגבול ואפשר לחלום בגדול ולהגשים בגדול, ככה לפחות עם בני האנוש, לא יודעת איך זה עובד עם חתולים זמניים(:

ומה ההבדל בין להגשים בגדול לבין להגשים בקטן?

אפשר ורצוי ומומלץ לחיות כל יום בפני עצמו אבל לחיות אותו טוב. למצות אותו היטב ונכון.

מה בדבר התנדבות? יודעת שלא נשמע אטרקטיבי , במיוחד לאנשים צעירים, אבל זה

כן נותן סיפוק; להעניק משהו למישהו. ויש המון תחומים; כל אחד ומה שמתאים לוץ

עשית המון דברים אמנם. להנאתך. אולי הנפש שלך משתוקקת להעביר ידע/נסיון

כל כישור שיש לך - לאחרים?

סיזיפי, אבל נותן תחושה נחמדה (לאו דווקא עצם ההתנדבות, אלא התוצאה שלה)

ונראה לי שאני יחסית עוזר לאחרים, לא יודע? במה שאני יכול?

איני מרגיש "ריק" או משהו, פשוט אדיש ושָלֵו.

הרי כתוב: כל מי שיש לו מנה רוצה מאתיים....נכון?

אין כזה דבר, עד כמה שאני מבינה, להספיק הכל; אולי במבט לאחור בגיל

119. החיים זורמים. כל נשימה. כל דקה. 

שיעמום מתמשך ....אי סבל....יש אולי סוג של אדישות-דיכאון

כזה במעמקים. 

אם יש שמחת חיים, ציפייה לעוד, תקווה - ואת זה מכנים בונוס, זה נשמע

בסדר. 

אגב, אולי הגיע הזמן להסיר את הזמני מהחתול?

אולי לא הספקתי את כל מה שיש לחוות בעולם, אבל זה לא שאני רוצה לחוות את כל מה שיש בעולם. מה שרציתי, הספקתי. מה שאיני רוצה, איני רוצה.

אין לי ממש ציפייה לעוד כי זה לא משנה לי. אפשר כך ואפשר כך.

אני בהחלט אדם אדיש מאוד. יש בזה גם יתרונות מסוימים.

לא יודע, זה פשוט כמו להרגיש שבע. כשנכנסים שבעים לסופרמרקט, רוצים לקנות פחות דברים. אם יש לי כל מה שאני צריך בבית, אני לא קונה כלום.

החתול הוא זמני לנצח.

א. עד כמה כל הדברים הנחמדים שהעולם מציע לנו, מתמצים לנו. במוקדם או במאוחר. דווקא

במחשבה שניה, אפשר לראות בכך דבר חיובי.

ייתכן שבגלל שלך הם התמצו מהר, יש לך תפקיד אחר, או משהו אחר שעשוי למלא אותך.

משהו רוחני אולי? הדבר היחיד שלא מתמצה זו התורה וקיום המצוות - איזו מצווה חביבה

במיוחד. לא?

אולי ללמוד יותר? אולי ללמוד אפילו כדי לקבל תפקיד רוחני איזה שהוא, משרה רוחנית

ששכרה הרוחני, הסיפוק שתביא - בצידה?

אולי לחלק את היום כך שיהיה מגוון לך - ללמוד (כל אחד עד כמה שהוא מסוגל)

היכן שליבו חפץ, מה שליבו חפץ  וחלק עזרה איזו שהיא לזולת?

ואולי, או בנוסף (או בינתיים במקום ולפני), כן לנסות לתהות על הרגשת האדישות?

אולי זה יושב על משהו מטריד או כואב שקשה ל התמודד איתו, אז עושים כל מיני

דברים כדי להבליע? או חוסמים את הרגש המטריד ובכך חוסמים גם את ההרגשות

הרעננות, סקרניות, חיוניות יותר?

אמרת שהיית "דלוק" על מישהי; ז ה  לא אדישות!

ואולי אתה עדיין איתה במחשבה, בלב, מתאבל ולא מוכן ולא רוצה

להתנער, לשכוח ולהמשיך הלאה?

 אנו לא הכי אובייקטיבים לגבי עצמנו, כידוע. תמיד עדיף חברותא

שישקף לנו, שיסייע לנו להבין את עצמנו....אפילו אם זה בשכר.

סליחה על הפסיכולוגיה בגרוש. כסבתא, יש לי מעט נסיון עם

כאלה (זה לא אומר שזה פתור ואני מתמודדת עם זה טוב, אבל מהצד -

ובאופן שכלי, יותר קל לראות את זה), וגם כאשה;

נשים יותר פותחות זו בפני זו קשיים, התלבטויות, כאבים,

אכזבות, תקוות נסתרות....במיוחד חברות כנות וטובות.

גברים פחות עושים זאת, אני חושבת. לא?

,

סתם מעניין, אם הקשר עם ההורים, המשפחה, חי יותר?

משמח יותר?

תמיד זה מגיע לסוף, לכל הרוחות - מה עם לבקש

ולהתחנן להשם? שיראה לך כיצד לפתוח חודה

של מחט בתוך שוויון הנפש הזה?

וכמובן כמובן, אולי אני טועה ומשליכה עליך

משהו....

שבוע טוב וחג שמח!

ב"ה אני עושה חיל בחלקה הקטנה שלי, וגם היום שלי נכון לעתה ב"ה מחולק מצוין בין הדברים האלה.

משרה רוחנית אינה מתאימה לי הייתי שם והרגשתי שזה לא בשבילי בכלל.

לגבי המקור לכך אני מניח שחלק מזה טמון בחוויות מהעבר, חלק בפילוסופיה, וחלק מזה פשוט באופן שהמוח שלי פועל מבחינת דופמין או משהו כזה. לא יודע, אני לא ממש סקרן. זאת אומרת, אני כן לומד הרבה דברים חדשים, אבל אני יכול גם בלעדיהם, זה לא שזה ממש משנה לי כך או כך.

לגבי ידידתנו, נע, זה לא ממש ככה. מזמן כבר המשכתי הלאה. הפוך: דווקא התחושה שלי היא תחושה של מיצוי (לא ש"נמאס" => אלא שכבר "מיציתי" ונהניתי מהידידות הזאת כפי שרק אפשר).

הייתי הרבה אצל אנשי מקצוע, התחושה שלי הייתה שאני די שונה ממה שהם רגילים אליו... אבל המסקנה הכללית היא שכל־עוד לא רע לי עם מי שאני, אין טעם לחשוב שאני חולה יותר ממה שאני.

לגבי המשפחה, לא ממש, אני חי לבד ולא נוטה ליזום שיחות או להתעניין באחרים, נחמד לי מאוד בשקט של עצמי.

איני יכול להתפלל על משהו שאיני רוצה... אני מתפלל על דברים שאני צריך, כמו פרנסה, שלווה, שמירה וכן הלאה. איני יכול להתפלל "ריבונו של עולם, עזור לי שתהיינה לי המון תאוות ורצונות ותחושות חוסר, ביחס לדברים שלא רציתי עד עתה"...

לא יודע לגבי גברים ונשים, הכרתי כאלה וכאלה...

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

התנדבות. למרות שזה לא נשמע מושך. זה נותן הרגשה של

אני שווה. עושה משהו נכון וטוב.

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני

אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

להרגיש שחלק מהמטרות שלך זה שיהיה טוב לאחרים, ולצערנו לא חסר צער וכאב בעולם.

כמובן שרצוי גם במעשה, אבל לפחות לחיות בתודעה כזו.

לא להישאר בעולם הפרטי המצומצם מטבעו, אצל מי פחות ואצל מי יותר.

ברוח היום הקשה הזה, המטרות והחלומות לא יכולים להתגשם כל עוד לא הגענו ליום בו מלכות ישראל תהיה שלמה, ננצח את אויבינו, נבנה את מקדשנו, ויגיע יום תחיית המתים בו כל הכואבים יפגשו שוב את אהוביהם.

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

בסוף המקור הרוחני לקלקול הוא המקור הרוחני לתיקון.

מעניין למה הקלקול תפס יותר מהתיקון

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

אולי ניקים ספציפיים בפורום

"המקום" - לחרדים עובדים.

כלומר, זה נכון לגמרי.

אבל כשזה הופך להתמכרות זה כבר לא הבנה אלא תהליך בעייתי שמסכן את שני הצדדים.

הרבה דברים יפים וטובים ואלטרואיסטים כביכול, הובילו לנזקים ולתסבוכות הכי גדולות...

אבל גם ספונטני זה לא מדוייק.

כן אני חושב שהגעתי לאיזו נקודת סבל שחייבה אותי באופן קיומי לעבור תהליך בדבר הזה, תהליך מתמשך וארוך.

חלק ממנו גם היה בטיפול מסויים

וחלק ממחשבות ותהליכים שעברתי עם עצמי

יש משהו בהכרח, שעושה אותנו גם מאוד גיבורים ואמיצים (ללא קשר לכמה אנחנו חזקים) וגם מאוד מדויקים.

זו חוויה מדהימה וחשובה מאוד!!

אם מתאכזבים קצת, זה לא לגמרי וצריך להתנער ולחשוב שגם לצד השני

יש את הקשיים שלו, או מצבי הרוח....

היחד שמבין באמת זה השם. אבל כדי להרגיש זאת, צריך כנראה

המון עבודה. ולדבר איתו תוך כדי עשיית דברים, במיוחד כשלא

מסתדרים, אבל עדיף, תמיד. ממש לקשקש איתו. הוא אף פעם

לא אומר: די, די, אני עסוק עכשיו, או: רדי ממני כבר, או:

את עושה לי כאב ראש, או: לא מבין מה את רוצה...

העניין הוא שהעולם הזה, תפקידו כנראה, לחסום את ההידברות

הזו. להשכיח את מי ששלח אותנו הנה. ולצערנו הרב, הוא עושה

זאת לא רע בכלל...

להיות במצב של עוררות רוחנית. כמה שאפשר במשך היום.

בדברים הכי קטנטנים ולא משמעותיים.....

(לו רק הייתי מיישמת את מה שאני כותבת....אבל זה נכון.

אני בטוחה. ואני לא ברסלבית).

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

הרבה בהצלחה לך!

ואיך כתוב בסליחות:

"שואגים בתפילה ומבקשים רישיון"

שנזכה