כל איזה גחמה שיש לבנות - הן ישר משליכות את זה לחוסר גבריות!

את רוצה לאכול ולשתות? תביאי

את רוצה שהוא יביא? תבקשי

את גם היית אומרת שככה זה גברים ושצריך לקבל אותם ככה??

שתהיה כל כך ארוכה

ואגב פגישה כזאת ארוכה היא בעייתית מאוד מבחינת הצניעות

האם זה סביר? - בהחלט!

יש לי חבר שהוא לא הביא לדייטים אפילו כוס מים, וב"ה הוא נשוי עם 2 ילדים.

האם יותר נחמד בדייט כשיש כיבוד? - בהחלט!

ואם הוא לא מביא, אז את מוזמנת להביא..

לא מומלץ לבוא לדייטים בגישה כ"כ ביקורתית ושופטת,

פשוט תבדקי אם כיף לך איתו..

אם את לא תדברי- הוא  לא ידע שאת רוצה.

תציעי בנעימות
ויהיה בסדר...
בהצלחה!

[אם לא תציעי- נשמע שתהיי צמאה...חבל...תביאי את והוא יראה וייקח ממך את היוזמה להמשיך...לא?]

תפסיקי לא לדבר בפולנית.

ככה לא בונים זוגיות-

או שלא תצפי

או שלא תשתקי.

גם לצפות וגם לשתוק מוביל לתסכול.

(אלא אם את במקרה יוצאת עם בחור שיודע לקרא מחשבות..)

ולא, אל תשליכי עליו את כל הפרשנויות שעולות לך בראש.

עין טובה ולימוד זכות זה גם חלק מהלהיות בזוג, ואם לא תתחילי להתאמן על זה עכשיו- זה לא ישתפר אח"כ...

(כשאומרים שלהתחתן זו עבודה- אז צריך לדעת שהעבודה הזו מתחילה עוד לפני זה. מתקופת הדייטים..)

"זה מראה על חוסר גבריות"

"אולי הוא קמצן"

עצם זה שאת מתיחסת לזה כמשהו שלילי ועושה מזה "אישו" זה כבר פרשנות.

אז או שתתעלמי ותביאי לשניכם אוכל\תציעי בטבעיות ללכת לאכול

או שתדברי איתו על זה.

ככה מתנהגים בזוג (גם אם הזוג הזה זה רק זוג בדייטים)

לא מרכלים עליו מאחורי הגב ומנתחים עם אחרים את מה שהוא עושה-

שואלים אותו ישירות, למה אתה מתנהג ככה?

תני לו את האופציה להסביר את עצמו ואל תעשי לו משפט שדה מאחורי הגב.

לקחתי את המסרים לעצמי, אבל היא בטוח לא התכוונה לדבר עליו מאחורי הגב.
והבעיה זה שהיא כנראה ביישנית וכל הדברים הטבעיים נראים לה יכולים לפגוע. 
אז בסדר, היא הבינה שכדאי שתדבר או תעשה משהו, אבל אל תהרגו אותה.
@הקולה טובה, ממש לא אישי, נאמר לכל התגובות הקשות.

אבל השאלה איך בודקים.

לא בודקים ע"י ניתוח של כל מה שהוא עושה\לא עושה מאחורי הגב.

בודקים ע"י שיח משותף ושיתוף.

ע"י פגישה פנים אל פנים והיכרות לאורך זמן.

ע"י זה שעושים דברים ביחד ורואים מי הוא ומה הוא.

מפריע לי שאנשים נצמדים לכללים דביליים שנכתבו בימי הביניים כאילו היו תורה למשה מסיני.

ושאנשים בונים הררי ציפיות- אבל לא יודעים לתאם ציפיות.

שני בני-אדם נפגשו לפגישה ארוכה בשמש ל-7 שעות,

לאחד אנו יודעים שהיה שתיה ולשני אנחנו לא יודעים אם היה לו..

האחד שהיה לו שתיה היה צמא,

אבל הוא לא הוציא את השתיה כדי שח"ו השני (שאנחנו לא יודעים אם יש לו שתיה) לא יבקש ממנו גם לשתות.

אז מי המוזר כאן בכל הסיפור?

צריך לצאת מכל הציפיות של המגדרים זה מזה, ולהתנהג אחד לשני כבני אדם!

באופן כללי, רוב בני הישיבות גדלו במסגרות נפרדות, הם מתחילים להכיר מה זה בנות - רק בדייטים.

אותו הדבר לגבי בנות, הן לא יודעות (פחות או יותר) עד החתונה מה זה גברים,

ולכן יש להרבה מהם (בעיקר הן) מערכת ציפיות והגדרות מנותקת מהמציאות.

לכן, אין סיבה שגבר יעמוד בציפיות, כשהוא אפילו לא מודע לקיומן.

(וגם אם נודע לו על קיומן, מותר לו לחלוק על מוצדקותם.)

אז האם כבן-אדם הוא התנהג אלייך באופן הגיוני וסביר - חיובי!

אם יש לך ציפיות, תגידי לו אותם והוא יחליט אם מדובר בציפיות לגיטימיות.

@הקולה טובה, אהבתי את התגובה שלך!

זה לא מגיע מתוך מניע גברי, אלא נטו ממניע טקטי..

זה פשוט אמצעי שעוזר לפעמים להתגבר על שתיקות מביכות,

נותן נופך נוסף לפגישה (כשמרגישים צורך) או שסתם רעבים או צמאים..

או פק"ל קפה/תה כשקר, היה אפילו דייט (ראשון) אחד שהיה חם והבאתי קוביות קרות של אבטיח.

פשוט בפגישות הראשונות אין תיאום מי מביא מה, אז אני מביא שיהיה (ולא תמיד משתמש).

אם היא גם הביאה, אז זורמים..

לפעמים נאכל את העוגיות שלה ואת השתיה שלי ולהיפך וכו'.

מה שקורה שאתן הפכתן מעשה טקטי לציפיה מוסרית, ולענ"ד מדובר על שגיאה!

וזכותו של גבר לא להשתמש בטקטיקות של החברים שלו,

גם אם מדובר על טקטיקות שרובם משתמשים בהן.

לא חושבת שזה נכון-מוסרית! אף אחד לא עבר פה התעללות [בכפייה], ואם אתם מצליחים לשבת 7 שעות רצוף בדייט בלי לשעמם האחד את השנייה ולהיפך הייתי אומרת שאולי זה שווה את ההשקעה שלך 

שיהיה בהצלחה!

האם גם הוא לא אוכל ולא שותה בכל משך הפגישה? 

האם הוא ביישן בדרך כלל? אם כן, יכול להיות שהוא פשוט מתבייש להציע או לא בטוח שתאהבי את מה שהוא יביא.

האם הוא שם לב לדברים אחרים שקשורים אלייך? אם לא, אז אולי באמת תרמזי לו בעדינות.

אני אישית קצת ישירה. כשרק התחלתי לצאת עם בעלי הוא כל פעם רצה שנלך ללובי של מלונות. שם גם יקר וגם אין מגוון של אוכל במחיר סביר. אז בדייט השלישי אני הצעתי שנשנה קצת פאזה ונלך למסעדה והוא הסכים.

באחד הדייטים הבאים, הציעו לנו במסעדה קינוח. והוא (שעדיין לא היה בעלי) ענה למלצר מיד שאנחנו לא מעוניינים. כשהמלצר הלך פתחתי את העיניים שלי במבט מופתע והסתכלתי עליו. הוא קלט את הרמז ושאל אם רציתי קינוח, והתנצל מיד על שלא שאל אותי....עניתי לו בחיוך שיש האומרים שתמיד יש מקום לקינוח..... ואז הוא הזמין קינוח שווה!

(לא שהפריע לי הקינוח. הפריע לי יותר שהוא אפילו לא חשב לשאול אותי!)

השורה התחתונה היא שלפעמים צריך ליזום בקשר. אם מפריע לך שאין לכם כיבוד, למה שלא תצאו לאיזה בית קפה לשם שינוי? תגידי לו שאת רוצה לשנות אווירה.

או שתציעי שתעשו פיקניק, ושכל אחד יביא משהו. תשאלי אותו מה הוא רוצה שיהיה בפיקניק....

בהצלחה!

סביר שגבר לא מציע שתייה אחרי 7 שעות של דייט?  ממש מקווה שרובם לא מתנהגים כך. וכן, זה אומר משהו על הבנאדם, בלי קשר אם כיף או לא כיף לי איתו.

נשמע כמו טענה לא רצינית. אי אפשר לתכנן עד כדי כך מראש את כל הווריאציות שיכולות להתרחש...

נראלי שאחרי 7 שעות לא הייתי מחזיקה מעמד ואומרת לו שאולי נשתה משהו חח..אם זה קורה פגישה אחת בהתחלה אז ברור שלא פוסלת ישר אלא רואה איך בהמשך, אם זה משהו כרוני שנמשך אז כן, הייתי חושבת פעמיים.

לפחות על עצמי

פשוט תתנהגו איך שאתם, באופן טבעי.

ולא אני פתחתי את השרשור המבאס הזה..

א. אם הוא נורמלי, הוא או קמצן או תפרן. עם קמצן, כמו גם עם פזרן, לא כדאי להתעסק כי החיים איתו יהיו קשים. יש שני סוגים של תפרן. סוג אחד הוא זה שתמיד יהיה תפרן. הסוג השני הוא זה שעדיין צעיר ולא הספיק לשים את ידו על קצת כסף. זה אחד הנושאים שלשמו התכנסנו. לברר אם אפשר יהיה לבנות איתו חיים משותפים שכדי שיהיו נעימים, מה לעשות, צריך שיהיה שם כסף. תפקידו של הבעל/האב לפרנס. בכתובה מתחייב הבעל לפרנס את אישתו. האישה לא מתחייבת לזה. אם האישה רוצה, ואם היא יכולה, זכותה לצאת לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה. זה אפילו רצוי, כדי שלא תהיה תלויה בו, כי תלות מביאה לשליטה של מי שמפרנס ואפילו לחוסר כבוד כלפי הצד התלותי. לכן, כדאי מאוד שלאישה יהיה מקצוע טוב עוד לפני שהיא מתחתנת וגם נסיון במקצועה. מכל מקום, בתקופה שהילדים קטנים רצוי מאוד שהאישה תהיה אמא במשרה מלאה. לכן הכרחי שהבעל יוכל לפרנס את משפחתו בכבוד. את זה, בין דברים אחרים, צריך לברר בתקופת ה"דייטינג". אם הוא לא מציע משהו -- זה צריך להדליק נורית אזהרה. זה עדיין לא חייב לנתק את הקשר -- אבל את חייבת לברר את הענין הזה.

ב. אם הוא לא נורמלי, בוודאי שהוא לא יכול להיות מועמד לתפקיד של בעל.

קצת מוזר בעיני... בטח כשזה כמה עוגיות מאולתרות.

פעם מישהי הביאה כיבוד ולא היה נעים אז אכלתי כזית 

העניין הוא שהוא אחראי  להיות מודע לכך שהבחורה שלצידו אולי צמאה ורעבה אחרי 7 שעות( את האמת לא מבינה איך גם הוא לא), לא חייב להביא כיבוד אפשר להזמין לפחות שתייה בחוץ אם לא אוכל. ואם זה מפדח אותו לשתות ליד בחורה אז שידאג לפגישה יותר קצרה כי בחורה לא תשתה לבד מבקבוק שלה בדייט.

אני לא מבינה לגמרי מה הבעיה: האם הבעיה היא שהבחור לא מפנק אותך, או שהבעיה היא שאת רעבה וצמאה?

אם הבעיה היא הכיבוד, אני מסכימה שלפעמים זה נחמד להביא כיבוד, אבל זה מוטל על שני הצדדים. אני חושבת ששניהם אחראים להביא מדי פעם משהו שווה (במלעיל) כדי להתפנק עליו. 

 אם הבעיה היא שאת רעבה או צמאה, אני לא מבינה מה הבעיה לאכול, ובטח לשתות. מבחינתי להוציא בקבוק מים מהתיק זה הדבר הכי סבבה ונורמלי בעולם, ואני עשיתי את זה עשרות פעמים, כולל בפגישות ראשונות. עם אוכל הייתי קצת יותר מסתייגת. אני בדרך כלל דואגת לאכול לפני כן. אבל בפגישות יחסית מתקדמות הרבה פעמים הוצאתי אוכל מהתיק (סתם אוכל של ארוחת צהריים שהבאתי לעצמי מהבית) ואכלתי לו מול הפנים, וגם הוא היה לגמרי בסדר עם זה. למה, כשתתחתנו ותגורו ביחד אתם אף פעם לא תשוחחו כשאחד מכם אוכל והאחר לא?!

ולא הצעת לו גם מהאוכל שלך? בדייט אוכלים ביחד כמו שגם כשנשואים אני אברר אם בעלי גם רעב ורוצה לאכול איתי עכשיו

ביחוד אם הם שוחחו ובררו את העניין הכלכלי [עכשיו, וגם ביחס לעתיד].

הוא בכלל לא היה במודעות שהוא צריך קנות משהו.יש אנשים כאלה שלא מוציאים שקל על אוכל ויש אנשים שלא חושבים שהשני צמא ויש אנשים שחושבים שאם היא צמאה אז היא בטח תגיד את זה. גברים זה עם שלא מבין רמזים אז כדאי או להוריג ציפיות או להגיד לו את זה בצורה יותר ישירה עד שיבין.

בהצלחה ואגב אני חשבתי שבעלי לא ישתנה והיום הוא השתפר פלאים.

תגידי לו אני יביא א,ב,ג, מה אתה מביא? (: 

שלום לך

בדרך כללך נהוג שהבן משלם על הבת בפעמים הראשונים.

ומה יקרה אם זה היה ההפך? הבת תשלם עליו?

או תגיד לו באו נלך לאכל /לשתות משהו מה דעתך?

חם היום ואני צמא /רעבה? צריך להגיד מה חושבים הוא לא יוכל לנחש.

וחוץ מזה הכין אתם נפגשים שאין אוכל ושתיה ?

הלכים למסעדה, לפיצה , לדוכני אוכל מהירה כזה (פלאפל , שוארמה המבוגר .....).

ואם לא אז תחליטו בנכם (לפני הפגישה) מה כל אחד מביא(שתיה ואוכל ).

פעם את ופעם הוא.

גם אני הגעתי לפגישות עם הבחורות הראשונות עם התפיסה הזאת, ואז גיליתי שכבר בשנות התשעים היא יצאה מהאופנה (ובטריקת דלת עזה... כל הבנות שיצאתי איתן סירבו בתוקף שאשלם עליהן). מסקנה: אל תקשיב להורים שלך בעצות לגבי דייטים. דבר עם חברים שהתחתנו או אחים גדולים (אח"כ אחותי גילתה שהצעתי הצעות מגונות כאלו ולא הבינה מאיפה לעזאזל נחתתי)... 

אולי זה לא סטנדרטי, אבל מההתחלה החברה שלי ואני תמיד שילמנו על עצמנו, וכשהיא צריכה משהו או שמשהו מפריע לה היא אומרת לי. לפעמים היא לוקחת יוזמה. לפעמים אני לוקח יוזמה. בקיצור שותפות שווה, או לפחות זה מה שאנחנו שואפים אליו.

קשה לדעת מה מישהו אחר חושב. יכול להיות שיש לו היגיון משלו שגורם לו אפילו לחשוב שזה יהיה רע להביא משהו או להציע משהו או לקנות לך משהו. תנסי לדבר איתו על זה ולהבין מה הוא חושב בעניין. גם קשה לי להאמין שאפשר לבנות זוגיות טובה בלי תקשורת פתוחה. אם הקשר שלכם לא ישרוד שיחה כנה אז אני מניח שבסופו של דבר תתקלו באיזה משבר שיביא לאותה תוצאה.

אם הוא בחור נחמד וכייף לך איתו, אז תזרמי.

סביר להניח שהוא רחפן, ולא מודע לעניין, ואין כאן קמצנות.

לכי למקום שהוא יזמין משהו

לא קמצן

    אני למשל, ממש לא מרגיש בנוח בבית-קפה בלי קשר לתשלום.

    אני לא אוהב את המוזיקה ואת הסגנון הזה של הדייט.

    אם יהיה קר, אני אציע שנכנס, אבל זה יהיה בדיעבד.

ב. באמצעות המבחן שלך,

    הרבה יותר קל לבדוק אנוכיות ואגואיסטיות של בת מאשר קמצנות של בן.

    אם בחורה תציע להשתתף בתשלום - אני במקום אשלוף שטר של 100 ואשלם על שנינו.

    אם לבחורה זה יראה טריוויאלי שאני אמור לשלם עליה - אני אשחק אותה כאילו אין לי מספיק כסף.

    ובקיצור, אין לי שום בעיה לשלם על בחורות, אבל יש לי בעיה עם בחורות שרוצות שאשלם עליהם!

    ועוד יותר גרוע, יש לי בעיה עם בחורות שמנסות לבדוק אם אני קמצן!

    אני מסכים שקמצנות זה לא מידה טובה, אבל אנוכיות זו מידה גרועה בהרבה בייחוד לחיי הזוגיות!

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים