כל איזה גחמה שיש לבנות - הן ישר משליכות את זה לחוסר גבריות!

את רוצה לאכול ולשתות? תביאי

את רוצה שהוא יביא? תבקשי

את גם היית אומרת שככה זה גברים ושצריך לקבל אותם ככה??

שתהיה כל כך ארוכה

ואגב פגישה כזאת ארוכה היא בעייתית מאוד מבחינת הצניעות

האם זה סביר? - בהחלט!

יש לי חבר שהוא לא הביא לדייטים אפילו כוס מים, וב"ה הוא נשוי עם 2 ילדים.

האם יותר נחמד בדייט כשיש כיבוד? - בהחלט!

ואם הוא לא מביא, אז את מוזמנת להביא..

לא מומלץ לבוא לדייטים בגישה כ"כ ביקורתית ושופטת,

פשוט תבדקי אם כיף לך איתו..

אם את לא תדברי- הוא  לא ידע שאת רוצה.

תציעי בנעימות
ויהיה בסדר...
בהצלחה!

[אם לא תציעי- נשמע שתהיי צמאה...חבל...תביאי את והוא יראה וייקח ממך את היוזמה להמשיך...לא?]

תפסיקי לא לדבר בפולנית.

ככה לא בונים זוגיות-

או שלא תצפי

או שלא תשתקי.

גם לצפות וגם לשתוק מוביל לתסכול.

(אלא אם את במקרה יוצאת עם בחור שיודע לקרא מחשבות..)

ולא, אל תשליכי עליו את כל הפרשנויות שעולות לך בראש.

עין טובה ולימוד זכות זה גם חלק מהלהיות בזוג, ואם לא תתחילי להתאמן על זה עכשיו- זה לא ישתפר אח"כ...

(כשאומרים שלהתחתן זו עבודה- אז צריך לדעת שהעבודה הזו מתחילה עוד לפני זה. מתקופת הדייטים..)

"זה מראה על חוסר גבריות"

"אולי הוא קמצן"

עצם זה שאת מתיחסת לזה כמשהו שלילי ועושה מזה "אישו" זה כבר פרשנות.

אז או שתתעלמי ותביאי לשניכם אוכל\תציעי בטבעיות ללכת לאכול

או שתדברי איתו על זה.

ככה מתנהגים בזוג (גם אם הזוג הזה זה רק זוג בדייטים)

לא מרכלים עליו מאחורי הגב ומנתחים עם אחרים את מה שהוא עושה-

שואלים אותו ישירות, למה אתה מתנהג ככה?

תני לו את האופציה להסביר את עצמו ואל תעשי לו משפט שדה מאחורי הגב.

לקחתי את המסרים לעצמי, אבל היא בטוח לא התכוונה לדבר עליו מאחורי הגב.
והבעיה זה שהיא כנראה ביישנית וכל הדברים הטבעיים נראים לה יכולים לפגוע. 
אז בסדר, היא הבינה שכדאי שתדבר או תעשה משהו, אבל אל תהרגו אותה.
@הקולה טובה, ממש לא אישי, נאמר לכל התגובות הקשות.

אבל השאלה איך בודקים.

לא בודקים ע"י ניתוח של כל מה שהוא עושה\לא עושה מאחורי הגב.

בודקים ע"י שיח משותף ושיתוף.

ע"י פגישה פנים אל פנים והיכרות לאורך זמן.

ע"י זה שעושים דברים ביחד ורואים מי הוא ומה הוא.

מפריע לי שאנשים נצמדים לכללים דביליים שנכתבו בימי הביניים כאילו היו תורה למשה מסיני.

ושאנשים בונים הררי ציפיות- אבל לא יודעים לתאם ציפיות.

שני בני-אדם נפגשו לפגישה ארוכה בשמש ל-7 שעות,

לאחד אנו יודעים שהיה שתיה ולשני אנחנו לא יודעים אם היה לו..

האחד שהיה לו שתיה היה צמא,

אבל הוא לא הוציא את השתיה כדי שח"ו השני (שאנחנו לא יודעים אם יש לו שתיה) לא יבקש ממנו גם לשתות.

אז מי המוזר כאן בכל הסיפור?

צריך לצאת מכל הציפיות של המגדרים זה מזה, ולהתנהג אחד לשני כבני אדם!

באופן כללי, רוב בני הישיבות גדלו במסגרות נפרדות, הם מתחילים להכיר מה זה בנות - רק בדייטים.

אותו הדבר לגבי בנות, הן לא יודעות (פחות או יותר) עד החתונה מה זה גברים,

ולכן יש להרבה מהם (בעיקר הן) מערכת ציפיות והגדרות מנותקת מהמציאות.

לכן, אין סיבה שגבר יעמוד בציפיות, כשהוא אפילו לא מודע לקיומן.

(וגם אם נודע לו על קיומן, מותר לו לחלוק על מוצדקותם.)

אז האם כבן-אדם הוא התנהג אלייך באופן הגיוני וסביר - חיובי!

אם יש לך ציפיות, תגידי לו אותם והוא יחליט אם מדובר בציפיות לגיטימיות.

@הקולה טובה, אהבתי את התגובה שלך!

זה לא מגיע מתוך מניע גברי, אלא נטו ממניע טקטי..

זה פשוט אמצעי שעוזר לפעמים להתגבר על שתיקות מביכות,

נותן נופך נוסף לפגישה (כשמרגישים צורך) או שסתם רעבים או צמאים..

או פק"ל קפה/תה כשקר, היה אפילו דייט (ראשון) אחד שהיה חם והבאתי קוביות קרות של אבטיח.

פשוט בפגישות הראשונות אין תיאום מי מביא מה, אז אני מביא שיהיה (ולא תמיד משתמש).

אם היא גם הביאה, אז זורמים..

לפעמים נאכל את העוגיות שלה ואת השתיה שלי ולהיפך וכו'.

מה שקורה שאתן הפכתן מעשה טקטי לציפיה מוסרית, ולענ"ד מדובר על שגיאה!

וזכותו של גבר לא להשתמש בטקטיקות של החברים שלו,

גם אם מדובר על טקטיקות שרובם משתמשים בהן.

לא חושבת שזה נכון-מוסרית! אף אחד לא עבר פה התעללות [בכפייה], ואם אתם מצליחים לשבת 7 שעות רצוף בדייט בלי לשעמם האחד את השנייה ולהיפך הייתי אומרת שאולי זה שווה את ההשקעה שלך 

שיהיה בהצלחה!

האם גם הוא לא אוכל ולא שותה בכל משך הפגישה? 

האם הוא ביישן בדרך כלל? אם כן, יכול להיות שהוא פשוט מתבייש להציע או לא בטוח שתאהבי את מה שהוא יביא.

האם הוא שם לב לדברים אחרים שקשורים אלייך? אם לא, אז אולי באמת תרמזי לו בעדינות.

אני אישית קצת ישירה. כשרק התחלתי לצאת עם בעלי הוא כל פעם רצה שנלך ללובי של מלונות. שם גם יקר וגם אין מגוון של אוכל במחיר סביר. אז בדייט השלישי אני הצעתי שנשנה קצת פאזה ונלך למסעדה והוא הסכים.

באחד הדייטים הבאים, הציעו לנו במסעדה קינוח. והוא (שעדיין לא היה בעלי) ענה למלצר מיד שאנחנו לא מעוניינים. כשהמלצר הלך פתחתי את העיניים שלי במבט מופתע והסתכלתי עליו. הוא קלט את הרמז ושאל אם רציתי קינוח, והתנצל מיד על שלא שאל אותי....עניתי לו בחיוך שיש האומרים שתמיד יש מקום לקינוח..... ואז הוא הזמין קינוח שווה!

(לא שהפריע לי הקינוח. הפריע לי יותר שהוא אפילו לא חשב לשאול אותי!)

השורה התחתונה היא שלפעמים צריך ליזום בקשר. אם מפריע לך שאין לכם כיבוד, למה שלא תצאו לאיזה בית קפה לשם שינוי? תגידי לו שאת רוצה לשנות אווירה.

או שתציעי שתעשו פיקניק, ושכל אחד יביא משהו. תשאלי אותו מה הוא רוצה שיהיה בפיקניק....

בהצלחה!

סביר שגבר לא מציע שתייה אחרי 7 שעות של דייט?  ממש מקווה שרובם לא מתנהגים כך. וכן, זה אומר משהו על הבנאדם, בלי קשר אם כיף או לא כיף לי איתו.

נשמע כמו טענה לא רצינית. אי אפשר לתכנן עד כדי כך מראש את כל הווריאציות שיכולות להתרחש...

נראלי שאחרי 7 שעות לא הייתי מחזיקה מעמד ואומרת לו שאולי נשתה משהו חח..אם זה קורה פגישה אחת בהתחלה אז ברור שלא פוסלת ישר אלא רואה איך בהמשך, אם זה משהו כרוני שנמשך אז כן, הייתי חושבת פעמיים.

לפחות על עצמי

פשוט תתנהגו איך שאתם, באופן טבעי.

ולא אני פתחתי את השרשור המבאס הזה..

א. אם הוא נורמלי, הוא או קמצן או תפרן. עם קמצן, כמו גם עם פזרן, לא כדאי להתעסק כי החיים איתו יהיו קשים. יש שני סוגים של תפרן. סוג אחד הוא זה שתמיד יהיה תפרן. הסוג השני הוא זה שעדיין צעיר ולא הספיק לשים את ידו על קצת כסף. זה אחד הנושאים שלשמו התכנסנו. לברר אם אפשר יהיה לבנות איתו חיים משותפים שכדי שיהיו נעימים, מה לעשות, צריך שיהיה שם כסף. תפקידו של הבעל/האב לפרנס. בכתובה מתחייב הבעל לפרנס את אישתו. האישה לא מתחייבת לזה. אם האישה רוצה, ואם היא יכולה, זכותה לצאת לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה. זה אפילו רצוי, כדי שלא תהיה תלויה בו, כי תלות מביאה לשליטה של מי שמפרנס ואפילו לחוסר כבוד כלפי הצד התלותי. לכן, כדאי מאוד שלאישה יהיה מקצוע טוב עוד לפני שהיא מתחתנת וגם נסיון במקצועה. מכל מקום, בתקופה שהילדים קטנים רצוי מאוד שהאישה תהיה אמא במשרה מלאה. לכן הכרחי שהבעל יוכל לפרנס את משפחתו בכבוד. את זה, בין דברים אחרים, צריך לברר בתקופת ה"דייטינג". אם הוא לא מציע משהו -- זה צריך להדליק נורית אזהרה. זה עדיין לא חייב לנתק את הקשר -- אבל את חייבת לברר את הענין הזה.

ב. אם הוא לא נורמלי, בוודאי שהוא לא יכול להיות מועמד לתפקיד של בעל.

קצת מוזר בעיני... בטח כשזה כמה עוגיות מאולתרות.

פעם מישהי הביאה כיבוד ולא היה נעים אז אכלתי כזית 

העניין הוא שהוא אחראי  להיות מודע לכך שהבחורה שלצידו אולי צמאה ורעבה אחרי 7 שעות( את האמת לא מבינה איך גם הוא לא), לא חייב להביא כיבוד אפשר להזמין לפחות שתייה בחוץ אם לא אוכל. ואם זה מפדח אותו לשתות ליד בחורה אז שידאג לפגישה יותר קצרה כי בחורה לא תשתה לבד מבקבוק שלה בדייט.

אני לא מבינה לגמרי מה הבעיה: האם הבעיה היא שהבחור לא מפנק אותך, או שהבעיה היא שאת רעבה וצמאה?

אם הבעיה היא הכיבוד, אני מסכימה שלפעמים זה נחמד להביא כיבוד, אבל זה מוטל על שני הצדדים. אני חושבת ששניהם אחראים להביא מדי פעם משהו שווה (במלעיל) כדי להתפנק עליו. 

 אם הבעיה היא שאת רעבה או צמאה, אני לא מבינה מה הבעיה לאכול, ובטח לשתות. מבחינתי להוציא בקבוק מים מהתיק זה הדבר הכי סבבה ונורמלי בעולם, ואני עשיתי את זה עשרות פעמים, כולל בפגישות ראשונות. עם אוכל הייתי קצת יותר מסתייגת. אני בדרך כלל דואגת לאכול לפני כן. אבל בפגישות יחסית מתקדמות הרבה פעמים הוצאתי אוכל מהתיק (סתם אוכל של ארוחת צהריים שהבאתי לעצמי מהבית) ואכלתי לו מול הפנים, וגם הוא היה לגמרי בסדר עם זה. למה, כשתתחתנו ותגורו ביחד אתם אף פעם לא תשוחחו כשאחד מכם אוכל והאחר לא?!

ולא הצעת לו גם מהאוכל שלך? בדייט אוכלים ביחד כמו שגם כשנשואים אני אברר אם בעלי גם רעב ורוצה לאכול איתי עכשיו

ביחוד אם הם שוחחו ובררו את העניין הכלכלי [עכשיו, וגם ביחס לעתיד].

הוא בכלל לא היה במודעות שהוא צריך קנות משהו.יש אנשים כאלה שלא מוציאים שקל על אוכל ויש אנשים שלא חושבים שהשני צמא ויש אנשים שחושבים שאם היא צמאה אז היא בטח תגיד את זה. גברים זה עם שלא מבין רמזים אז כדאי או להוריג ציפיות או להגיד לו את זה בצורה יותר ישירה עד שיבין.

בהצלחה ואגב אני חשבתי שבעלי לא ישתנה והיום הוא השתפר פלאים.

תגידי לו אני יביא א,ב,ג, מה אתה מביא? (: 

שלום לך

בדרך כללך נהוג שהבן משלם על הבת בפעמים הראשונים.

ומה יקרה אם זה היה ההפך? הבת תשלם עליו?

או תגיד לו באו נלך לאכל /לשתות משהו מה דעתך?

חם היום ואני צמא /רעבה? צריך להגיד מה חושבים הוא לא יוכל לנחש.

וחוץ מזה הכין אתם נפגשים שאין אוכל ושתיה ?

הלכים למסעדה, לפיצה , לדוכני אוכל מהירה כזה (פלאפל , שוארמה המבוגר .....).

ואם לא אז תחליטו בנכם (לפני הפגישה) מה כל אחד מביא(שתיה ואוכל ).

פעם את ופעם הוא.

גם אני הגעתי לפגישות עם הבחורות הראשונות עם התפיסה הזאת, ואז גיליתי שכבר בשנות התשעים היא יצאה מהאופנה (ובטריקת דלת עזה... כל הבנות שיצאתי איתן סירבו בתוקף שאשלם עליהן). מסקנה: אל תקשיב להורים שלך בעצות לגבי דייטים. דבר עם חברים שהתחתנו או אחים גדולים (אח"כ אחותי גילתה שהצעתי הצעות מגונות כאלו ולא הבינה מאיפה לעזאזל נחתתי)... 

אולי זה לא סטנדרטי, אבל מההתחלה החברה שלי ואני תמיד שילמנו על עצמנו, וכשהיא צריכה משהו או שמשהו מפריע לה היא אומרת לי. לפעמים היא לוקחת יוזמה. לפעמים אני לוקח יוזמה. בקיצור שותפות שווה, או לפחות זה מה שאנחנו שואפים אליו.

קשה לדעת מה מישהו אחר חושב. יכול להיות שיש לו היגיון משלו שגורם לו אפילו לחשוב שזה יהיה רע להביא משהו או להציע משהו או לקנות לך משהו. תנסי לדבר איתו על זה ולהבין מה הוא חושב בעניין. גם קשה לי להאמין שאפשר לבנות זוגיות טובה בלי תקשורת פתוחה. אם הקשר שלכם לא ישרוד שיחה כנה אז אני מניח שבסופו של דבר תתקלו באיזה משבר שיביא לאותה תוצאה.

אם הוא בחור נחמד וכייף לך איתו, אז תזרמי.

סביר להניח שהוא רחפן, ולא מודע לעניין, ואין כאן קמצנות.

לכי למקום שהוא יזמין משהו

לא קמצן

    אני למשל, ממש לא מרגיש בנוח בבית-קפה בלי קשר לתשלום.

    אני לא אוהב את המוזיקה ואת הסגנון הזה של הדייט.

    אם יהיה קר, אני אציע שנכנס, אבל זה יהיה בדיעבד.

ב. באמצעות המבחן שלך,

    הרבה יותר קל לבדוק אנוכיות ואגואיסטיות של בת מאשר קמצנות של בן.

    אם בחורה תציע להשתתף בתשלום - אני במקום אשלוף שטר של 100 ואשלם על שנינו.

    אם לבחורה זה יראה טריוויאלי שאני אמור לשלם עליה - אני אשחק אותה כאילו אין לי מספיק כסף.

    ובקיצור, אין לי שום בעיה לשלם על בחורות, אבל יש לי בעיה עם בחורות שרוצות שאשלם עליהם!

    ועוד יותר גרוע, יש לי בעיה עם בחורות שמנסות לבדוק אם אני קמצן!

    אני מסכים שקמצנות זה לא מידה טובה, אבל אנוכיות זו מידה גרועה בהרבה בייחוד לחיי הזוגיות!

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות