היום הסתכלתי באתר רשת ובדיוק דיברו על זה בערוץ 2 - קישור

אני די מסכימה עם מה שנאמר..

צריך איזון, מצד אחד בני-זוג לא אמורים להסתיר דברים אחד מהשניה,

ואם מסתירים, אז זה מראה שהזוגיות ממש לא בריאה.

לכן, בן-זוג לא אמור להחביא דברים בפלאפון או במחשב מבן-זוגו.

מצד שני, אסור להיות קנאי מדי / אובססיבי / חטטני / משדר חוסר-אמון.

בקיצור, מצד אחד לשדר אמון אחד בשניה, ומצד שני לדאוג שאין הסתרה.

וכמו שאמרו שם בסוף, "קנאה זה כמו מלח, שמים קצת - זה טעים, שמים הרבה - זה לא אכיל!"

(ואם לא שמים בכלל - אז זה דלוח ולא טעים!)

אני אמנם לא מחטטת לו בכל השיחות שלו עם החברים,

וממש לא מחטטת לו במייל ומבקשת הסברים על התכתבויות.

אבל באופן כללי, אנחנו לא מסתירים זה מזה כלום,

אם אני רוצה, הוא נותן לי את הפלאפון שלו (והוא לא מנסה לבדוק מה אני רואה),

וגם אני נותנת לו את הפלאפון שלי חופשי.

כ-ל החפצים שיש אצלנו בבית, הם של שנינו בשותפות, וככה אנחנו מתייחסים אליהם..

(חוץ מארבעת המינים בסוכות, שהוא אמר לי שכדי לקיים את המצווה ביום הראשון - אז זה רק שלו.)

אני מנסה לחשוב, איזה דברים אישיים יש לו עם החברים שצריך להסתיר מהאשה?

את מסתירה ממנו דברים?

הדבר היחיד שבעלי הודיע לי חד-משמעית שהוא מסתיר ממני,

והוא גם ביקש ממני שלא אנסה 'לסחוט' אותו - זה מידע צבאי מסווג.

ועם זה אין לי שום בעיה!

(ואת זה הוא גם לא שומר בפלאפון או במחשב)

אנחנו לא מחטטים זה לזה בפלאפון - כי באופן כללי יש אמון.

אבל אנחנו מתנהגים במדיניות של שותפות שאין מה להסתיר אחד מהשניה,

כל אחד מאיתנו מכיר את כל הקודים אחד של השני, ואין בעיה לאף-אחד שהשני ייקח לו את הפלאפון או את המחשב

אבל לא בגלל זה בעלי יגיד לי לא להסתכל בפלאפון/מחשב שלו

ויכולה מאוד להבין אותו.

זה לא קנאות לפרטיות, אלא התנגדות לחשיפה מוחלטת של ה-כ-ל...

גם לא אין כלום להסתיר, אבל אין לי כוח להתחיל להסביר כל מייל/שיחה שביצעתי.

אולי זה קצת מעליב אותך, כבת זוג, אבל תנסי גם להבין שיש אנשים עם אופי אחר...

לו בפלא'..,  נכון ?

אז נראה לי שלפני שמתחילים ממש לבדוק.. כדאי לך פשוט לדבר איתו ...

את לא נשואה טריה ,כדבריך, ואני בטוחה שתצליחי לעשות את זה נכון.בעדינות וברגישות.

זה יעשה לשניכם טוב!!

בעיקרון אני בגישה שלכל אחד צריך שיהיה את המרחב האישי שלו, האינטימי שהוא סגור עבור הבן בת זוג. 

לגבי הפלאפון, הרבה פעמים בעיקר בזמנים הראשונים שלפני חתונה ולאחריה, החתן מתייעץ רבות עם חברים / רבנים ומשתף אותם במה שעובר עליו, על החששות ועל .. המגרעות של הכלה החסודה... או על דברים שהוא מתמודד ברמה האישית, והוא ממש לא רוצה שהאישה תראה את זה. (השתמשתי בלשון זכר אבל זה תקף לגבי נשים אותו דבר בדיוק) 

או דבר מאוד מאוד נפוץ שהחברים משתפים אותו בדברים אישיים עליהם וזה עלול לפגוע בהם. 

לדעתי אין בעיה להראות את המכשיר סתם לגלישה ואפליקציות,  אבל לחטט בהודעות ומיילים וווטסאפ זה עלול להיות לפעמים חדירה למרחב אישי. 

באופן טבעי אחרי החתונה , נעשים יישור קו כי חיים יחד אז מן הסתם יש הקפדה טבעית על ההודעות וחברים כבר לא מרגישים בנוח לשלוח הכל, וככל שעובר יותר הזמן , עוברים לערוצי תקשורת אחרים ולכן זה הופך לטבעי יותר. 

אבל אם האדם שומר בקנאות יתרה על המקום הזה תמידית, זה יתכן ועלול גם להיות הסתרה של משהו וגם יותר משהו לא נעים. 

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

מצד שני צריך לדאוג שלא תהיה סיבה לדאגה משני הצדדים בגלל שסומכים אחד על השני.

שסיבת הבעיה נפתרת כל השאר הרבה יותר קל.

גל לצד ההפוכי - שיש לאחד מבני הזוג אפשרות גישה חופשית לרשת החברתית של בן הזוג השני  - גם אם הוא לא יסתכל שם אף פעם ,  זה שומר ..

זה פשוט צורך טבעי בריא של גבר

ולרוב אין אותו לנשים והן לא מבינות אותו

אז אולי זה נובע משם

ממליץ בחום על "גברים ממאדים ונשים מנגה" להרחיב בנושא

קודם כל "זכות"  ממש לא רלונטי. מדובר בחיים שצריכים להיות בנויים על רקקצון טוב והתחשבות לא על "זכותי".

לעצם הענין, שתי תשובות.

1. 

תקינה ומנומסת:

 מה פתאום עולה בדעתך בכלל שהוא נמשך אחרי כל מיני דברים שכל מיני מסננים לא עוצרים. הכי טוב שתוציאי לך מהראש מחשבות שאת ממציאה מדמיונך הפרוע ושהן רק מקלקלות את האושר השמימי.

דברים כאלה שאת מדמיינת קורים רק אצל אחרים , אבל שזה יהיה אצלך? השתגעת?

תביני אותו. תתעלמי מזה והכל יהיה נהדר . 

2.

אמיתית 

  משהו כאן מפריע לך. בצדק. 

 זה ממש לא התחום שאני ארשה לעצמי ליעץ לך. אולי רק אקלקל? 

אל תדברי אתו על זה, אל תתקוטטי, רק תפני ליועץ נישואין  עם העובדות , רק עובדות לא מה שאת מפרשת מראות משהו לא תקין , ואם כן שידריך אותך 

וזה לא מחוייב שיהיה לרועץ!

זה גם משהו.

גם את כנראה כמו ההורים שלך..

(אני מדבר באופן חיובי לא סרקסטי!)

הנייד הוא צוואר בקבוק-

סימן ולא סיבה-

אז אכן כדאי שתעברו יחד על איך כ"א מכם רואה נושאים מהותיים בביתכם-

ספציפית המשפחה שלו.

חינוך.

שתהיי מעורבת בקשר אתם.

(אפי' שנראה בין השיטין שאולי את מעדיפה שלא להיות עם משפחתו. ואולי את חוששת שייראה לא טוב. אך באמת זה קורה במש' הכי טובות, ולגיטימי- כל עוד שנשמר כבוד וכו')

זו לא תכונה רעה.

את "כן רוצה לדעת".. זו סקרנות, לא התכונה הכי מעולה בעולם... ולו נוח ככה - תשתדלי ממש להניח לזה. יחסוך חיכוכים, ושכל אחד ישמח בתכונה של השני.

לך חשד-

לגיטימי שיש שם דברים אישיים.

או רכילויות שאין צורך שתדעי.

(וד"א, אם יש חשד- יש עוד אפשרויות ריגול..)

עד 120-

עלולים להיות בדיקות רפואיות שתעדיפו לעבור ביחד, וכאלו שתעדיפו לבד.

אך חשוב שתהיה תמימות דעים ביניכם.

נראה שהבעיה שבעלך לא מרגיש מספיק פתוח איתך....

נכון שזה אופי של גברים אבל באיזה שהוא שלב אמורים ,לדעתי להרגיש בזוגיות תקינה קצת יותר פתוח ובטוח עם הבן זוג ,

אבל אם זה בא מקטע שאת רוצה לראות כל הזמן מה, היה ולמי שלח הודעה ...זה קצת מעיק באיזה שהוא מקום..

אמורים להרגיש פתוח אבל לתת קצת אויר.

עוד כיוון תנסי להבין מה הבעיה אולי את מעירה לו למה אמרת ככה ולמה עשיתה ככה,

אולי הוא מרגיש שאת כל הזמן בודקת אותו.

את אומרת שבעלך עושה את השיחות המשפחתיות בחוץ ,

תנסי לחשוב אולי בעבר ההית מעירה לו למה אמרת ככה או תגיד ככה או אחרי שיחה הרשת לעצמך לבקר את מי שהוא דיבר איתו נניח אח שלו ..איזה דפוק מה כך הוא עשה ולא לא נח לשמוע את זה.

ואז הוא מעדיף שלא תראי ולא תשפטי אותו ולא יצטרך לתת דין וחשבון...

אולי הוא בעבודה הרבה גולש באינטרנט ולא רוצה שתראי את זה ...

חוץ מזה תעלו תנושא ותדברו על זה ואם את מרגישה שאין הבנה בינכם בנשא תלכו לסוג של יעוץ לפגישה תעלו את הנושא הוא יראה את מכלול הדברים ויעזור לכם להבין ממה נובע הצורך שלך לראות וממה נובע הצורך שלו להסתיר ומי צריך להרפות..

בהצלחה!

זה גם כיוון שהיא נתנה לה על משו שהיא חוותה והעירה את תשמת ליבה..

וגם אולי צופה בדברים לא ראויים ולא רוצה שתדעי מיזה וזה הזמן להציל את הבית שלכם..?!

הרב דייכובסקי טוען שבין בני זוג אין חיסיון של צנעת הפרט

שכן בנוסח השידוכין התחייבו זה לזה: " שלא יבריחו ולא יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה

כי אם ידורו בחיבה ובאהבה"

בוודאי שאין כאן המלצה גורפת להצצה

אבל יש כאן קריאת כיוון משמעותית על הגילוי והשקיפות הראויים בין בני זוג

אף אחד לא עובר על איסור כשהוא מביא לבן-זוג שלו את הפלאפון,

זה שמביאים את הפלאפון של הבן-זוג, זה לא אומר שהוא עכשיו מספר לבן-זוג לשון-הרע!

הדבר הראשון שאני ובעלי למדנו יחד על הסדר, זה הלכות שמירת הלשון של החפץ חיים,

ומה שאת כותבת כאן ממש לא קשור!

והחפץ חיים אומר בפירוש שאסור אפילו לבני זוג לספר דברים שליליים על אחרים.

זאת ועוד - אסור לספר סוד של מישהו אחר בין בני זוג, גם אם לא מדובר בדברים שליליים.

 שמדובר על צנעת הפרט של שניהם עצמם, לא של אחרים.

והמטרה כאן זה לא שתהיה חשיפת סודות של חברים,

אלא שלא תהיה הסתרה בין בני-זוג.

השימוש בחיסיון של חברים לצורך הסתרה מבן-הזוג,

זה נראה לי מוביל לזוגיות מאד לא בריאה!

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב