ומצד שני, לקחת בחשבון שלא יתחילו איתך, למשל. אבל אם תבקשי שיכירו לך, יעשו כך בשמחה.

נקודה נוספת: מאוד סביר שבחורים ירצו לראות את השיער שלך מתישהו במהלך הפגישות לפני שיחליטו. יש תשובה של הרב דב ליאור שמתירה להראות להם פעם אחת.

בס״ד

נראה לי שהייתי ממש מתפדחת. אולי הייתי מראה תמונה מלפני החתונה או מהחתונה.

בכנות, לא מצליחה להבין מאיפה נובעת הבקשה.

נערך פעם מחקר, שהראה ששיער הוא אחד הגורמים המרכזיים בהתרשמות שלנו ממראה של בני אדם (הראו לגברים תמונות של נשים שסווגו על ידם כיפות, והראו להם אחר כך תמונות שלהן ללא שיער - והסיווג שלהן ירד פלאים). 

גם אם לא כל הגברים מודעים למחקר הזה, הם כנראה מודעים לכך שאכפת להם איך נראה השיער של האישה. 

כיוון שהרגעים האינטימיים שלכם אחרי הנישואין יתקיימו ככל הנראה כשאת גלויית-ראש (אגב - שעשע אותי הניק שלך בהקשר הזה...), רוב הסיכויים שהגבר לפחות ירצה לדעת למה לצפות במצבים האלה (אם תגיעו לשלב הזה אני מאד מקווה שזה לא יגרום לו לשנות את דעתו; אבל כן ראוי לתת לו מושג על המצב הנוכחי של השיער שלך, ולא רק איך הוא היה אי אז לפני החתונה הקודמת שלך). 

בס״ד

ותודה על ההסבר, אבל הוא רק הוסיף לתחושת ה״אויש״.

(ובכלל הגרוש שלי רצה שאלך עם הכיסוי בערך 24/7, אולי חוץ מבמקלחת.

במבט לאחור- זה אולי עוד סימן שמשהו לא היה בסדר. 

הוא התעסק יותר מדי עם קבלה.

אז אולי אני עדיין מושפעת ממנו).

בס"ד

הרבה פעמים כגרושות יש לנו נטייה לקשר כל דבר שהיה חשוב לגרוש-

כמשהו שלילי ולא נורמלי. זה טבעי אבל לא תמיד נכון...

א. לרוב הבחורים הדתיים היום ברור, ב"ה, שלא בודקים התאמה פיזית לפני הנישואין, אבל כן בודקים שיער, כי רוב האנשים יוצאים עם רווקות, זה מה יש. אז כן - לגבי זה יש ציפייה שונה מאשר לגבי 'איזורים מוצנעים בגופה'. 

ב. המחקר התייחס לשיער כמרכיב בהערכת היופי של האישה. כך גם אנשים שמתחתנים - לא מסתובבים ערומים בבית כל היום, אבל כן יש נשים שמסירות את כיסוי הראש בבית, לפחות בשעות הערב בחדר השינה, ולכן כן מעוניינים לדעת איך היא נראית בלי כיסוי הראש עוד לפני החתונה. 

ג. כיוון שהמחקר התייחס באופן כללי לאופן שבו גברים מתייחסים ליופי של נשים, בלי קשר לשאלת הנישואין (הראו להם תמונות של נשים בעלמא, גם לגברים נשואים, ובלי קשר לשאלת הנישואין) - אני חושב שיש מקום לחלק בין 'התאמה פיזית' לנישואין לבין 'לאהוב את איך שהיא נראית'. שוב, מבלי לפסוק הלכה ומבלי להיכנס לדיון ההלכתי. החילוק הזה פשוט קיים. 

אל תאמיני למה שאומרים לך.

גם הרב ליאור אוסר לגרושה לגלות את השיער.

הנה תשובתו מתוך אתר ישיבה, ושימי לב היטב מה הוא כותב בעניינך:

http://www.yeshiva.org.il/ask/397

או להשאר עם מטפחת או לחבוש פאה וכובע... תחשבי מה עדיף ויפה לך...

מצד אחד, יש את הצד ההלכתי, ואותו נראה לי שאת כבר יודעת..

מצד שני, זה יחסום הצעות של כאלה שפוגשים אותך אבל לא יודעים שאת גרושה,

גם כאלה שרוצים להציע את עצמם, וגם כאלה שרוצים לשדך לך..

ובנוסף, אני באופן אישי (ומן הסתם גם רוב הרווקים) ארתע להיפגש עם מישהי עם כיסוי ראש,

וזאת מכיוון שאחת עם כיסוי ראש היא מוגדרת כטאבו!

דהיינו, מעין תחושה שהיא שייכת ותפוסה למישהו אחר, וזה נותן תחושה שאני כביכול עושה מעשה אסור..

אני משער שהפתרון ביניים לכל הסיפור הזה, הוא פשוט לאחר הגירושין להתחיל ללכת עם פיאה..

אמנם זה לא קשה לזהות את זה, אבל לפחות מבחינת התחושה - זה יותר קל..

כתוב מעלין בקודש ואין מורידין, יש שהפוסקים האוסרין ההורדה,

ולו רק בשביל שמירת הקדושה שהתעלית אליה.

בהצלחה.

יש פוסקים שפוסקים שבמקרה שזה מעקב  מציאת זיווג אפשר לשים פאה.

מתוך הנחה שבאנונימי אין היכרות אישית איתך ועם ההשקפה שלך (פרט להערכה לצד ההלכתי ומצד שני לעתיד שלך), בלי לגרוע ממה שנאמר בשירשור (הכוונה - לא לערוך ביקורת על הטענה בעד- כדי להתחתן שוב, או נגד- בגלל בעיה הלכתית)- דווקא כדי להגדיל את הסיכוי שלך להינשא שוב,

כדאי להתייחס לנקודות הבאות:

1. האם את נמצאת בחברה שבה תראי חריגה ללא כיסוי ראש, כשאת בעצם מקפידה על קיום מצוות והורדת כיסוי הראש עלולה לתת מחשבה שאת פחות "דוסית" ממה שאת, כך שיציעו לך גם שידוכים בהתאם.

2. האם אתם נשואים כבר שנים ויש ילד בתוך הנושא הזה. אם כן, איך זה יראה כשאת הולכת עם ילד ובלי כיסוי ראש (מבחינת הילד, מראית עין של הסביבה), כשזה בולט לעין שאת כביכול נשואה.

3. אם החלטת להוריד כיסוי ראש, כדאי שתעשי רק אחרי שתשקלי את 2 הצדדים וותהיי מוכנה לתגובות או מבטים מהסביבה, כך שאם את ממשיכה להקפיד בקיום מצוות ורק הורדת את הסממן הזה, חשוב להבהיר לסביבה הקרובה, או למי שמציע לך שידוך שאת מקפידה על שמירת מצוות ולהסביר מה הסיבה ואיזה רב פסק לך כך.

4. פשרה: להמשיך לחבוש כיסוי ראש (יש בזה צד הלכתי וגם חברתי), אבל-

א. פאה צנועה  שלא נראית ממרחק קילומטר כמו פאה, אבל גם לא מדי מושכת את העין, שלא תבלטי מדי בשטח, ולא תראי כאילו את שייכת לזרם אחר ממה שאת.

ב.אם את מרגישה התרסה על זה שאת לא נשואה אבל מחוייבת בכיסוי ראש וממשיכה בכיסוי ראש כפי שנהגת עד כה, אבל כיסוי ראש קצת פחות מחמיר (קצת יותר שיער בחוץ) כך שיהיה ניכר שאת חובשת כיסוי ראש מצד ההלכה, אבל נותנת לעצמך קצת פורקן כדי שלא תרגישי מדי לחוצה בקטע ואולי יום אחד תחליטי שזה מדי מעיק עליך ואז תחליטי להוריד את כיסוי הראש לא רק כדי למצוא שידוך אלא כמרד מסוים במוסכמות.

בס״ד

והיינו נשואים כשנה וחצי.

לא נראה לי שזה כ״כ משנה. 

לא מרגישה צורך להוריד, פשוט מרגישה מוזר מהצורך של כולם לראות אותי בלי. 

כאילו לראות ש״הנה היא בסדר, הכל חוזר להיות כמו שהיה״. וזה לא בדיוק ככה. 

אבל כן רוצה לציין משהו לגבי פאה: למרות שאני החלפתי לפאת סרט (הכי קרוב לשיער שיש), אנשים זיהו היטב שזו פאה, ומי שידע שאני גרושה הציע לי... חרדים. אני מניחה שככה זה אם מחליפים לכיסוי ראש לא מלא, שפשוט ייתן את הרושם שהיא אישה נשואה שלא מקפידה על ההלכה. כדאי לחשוב על זה היטב. 

ולגבי הדוסיות: אם בחורה מקפידה מבחינת שאר המראה על הלכות צניעות, מבינים שהיא דוסית, גם אם היא בלי כיסוי ראש.  

כל הטיעונים פה הם שכליים (גם אם יש בהם אמת)

אבל בתכלס הכל בידי השם...

הדוד שלי, שהיה רב חרדי, כזה שלמד בישיבת מיר עוד באירופה לפני השואה, והיה אמור לעמוד בראש ישיבה [ אלא שבגלל השואה הדברים נסתיימו אחרת], פסק בפועל, שלפי ההלכה, גרושות ואלמנות אינן חייבות בכיסוי ראש.

לא ידוע לי מה היו נימוקי הפסיקה הזאת, אבל, באופן מעשי, החברה צודקת כי בחברה הדתית והחרדית כיסוי ראש מעיד על האישה החובשת אותו שהיא נשואה. כלומר, מחוץ לתחום לגבר שמתעניין. אפילו אם יגידו לו שזה לא כך, הוא כבר מרגיש שהיא מחוץ לתחום.

חוץ מזה, יש אנשים שיש להם דעה קדומה על גרושות. לכן, אולי כדאי שהוא קודם יתרשם ממנה במידה מסויימת לפני שהוא פוסל.

אומנם, אם יש לה ילדים, והיא מגדלת אותם בסביבה חרד"לית, אז יתכן שעדיף שתשאר עם כיסוי הראש. במצב כזה, יכול להיווצר מצב שיחשבו אותה ללא דתית או ללא מספיק דתית וזה עלול להשפיע על הילדים. למשל, יהיו הורים שלא ירצו שילדיהם ישחקו עם ילדיה של אישה שאיננה דתיה -- שמא הילדים שלהם עצמם יושפעו בצורה שלילית מבחינה דתית.

אבל בליטא המצב של ההקפדה על כסוי ראש היה מאוד רופף - שלא לומר לא קיים

בחברה דוסית היום זה אחרת לחלוטין

בס״ד

מעניין אותי. 

אני מצרף לך צילום תשובת הרב פיינשטיין, שלא התיר באופן גורף אלא רק במקרה מיוחד של הפסד גדול. חשוב להדגיש, שגם על ההיתר שלו חלקו הגרש"ז אויערבאך והרב עובדיה יוסף ועוד רבים.

20160601232958.pdf

דעי וראי, כי אשה המוותרת על חובה הלכתית על מנת למצוא חתן, בהכרח יש לומר, כי החתן שהיא תמצא הוא חתן שאינו ממלא אחר חובות ההלכה. ואם חשוב לך שבעלך יקפיד על ההלכה, כדאי לך מאוד גם כן להקפיד בזה, כדי שהוא ירצה להתחתן איתך...

אכן בתשובה אחרת מצ"ב הרב פיינשטיין  מרחיב את היתרו גם לגרושה שזקוקה לזה בשביל למצוא בן-זוג, תוך הדגשה שבמקום שאין לה לחוש, היא צריכה לכסות את ראשה, אך בכל אופן, דברים אלו אינם מוסכמים על רבים מהפוסקים, כאמור.

20160603064928.pdf

ולי ידוע על עוד מי שפוסק ככה

מי הפוסקים הרבים שאוסרים גם כשהיא זקוקה לזה?

"גם כשהיא זקוקה לזה" - כאשר בכותרת אתה כותב שכמעט תמיד היא תהיה זקוקה לזה.

פסקי השולחן ערוך ומשנה ברורה ועוד רבים מהמפרשים (באר היטב, פתחי תשובה, בית שמואל) להחמיר בזה, נאמרו בלי לחלק.

למיטב ידיעתי, הרב פיינשטיין הוא הראשון שמזכיר אפשרות להקל.

פוסקים רבים אחריו לא קבלו את דבריו. כך ראיתי תשובה של הרב עובדיה שתמה עליו.

כך הבאתי למעלה תשובה של הרב דב ליאור מאתר ישיבה שמחמיר בזה, וראיתי שגם הרב יעקב אריאל שם מחמיר בזה (ומקל רק לשים פיאה), וכך כותבים בספר "הליכות בת ישראל", ובהערה שם מתייחסים לדברי הרב פיינשטיין, ומביאים את דברי הרש"ז אויערבאך ורח"פ שיינברג ושו"ת מחזה אליהו, שכולם לא סברו כמותו.

לפסוק הלכה למעשה.

במחילה-

נ"ל שהשתמשת במלים בוטות, וזכותך בכך באם נ"ל שיש כאן נסיון לעקור את התורה.

לע"ד לא כך הדברים.

השואלת יכולה לבקש היתר, ונ"ל שהיא גם תקבל.

נראה בהחלט רצון רבני להתיר הנ"ל במדת הצורך.

וכמדומה שיש עוד סניפים לצרף. ואין מטרתנו כאמור לשבת על מדין.

כמו שאמרתי, הע' אגב-

האם כדי בזיון וקצף על רווקות המחוייבות באופן פשוט בעיקרא דדינא בכיסוי ראש?

ואחרי חדר ייחוד?

בברכה,

לבקש היתר מרב.

ד"א, אחרי חדר ייחוד- פשט שזה מחוייב!

ויש רבנים המורים לא לשים כי כן נהגו.

מי שלא רוצה לבקש היתר, אין שום עניין לדחוק בו לבקש היתר, בפרט כאשר מדובר בנושא שרוב הפוסקים אינם מתירים וסוברים שיש בזה איסור מן התורה.

אחרי חדר ייחוד אתה צודק שהגיוני מאוד לחייב, שהרי הייחוד צריך להיות ייחוד הראוי לביאה, והנשואה היא בחזקת בעולה. אבל מה שכתבת על רווקות בכלל לא ברור. נכון הוא שלשון הרמב"ם והשולחן ערוך הוא "בין פנויה ובין אשת איש", אבל הלשון פנויה כאן אינו מתייחס בהכרח לכלל הרווקות, שהרי ברור שקטנות אינן חייבות בזה, והפוסקים ביארו לשון 'פנויה' כאן כמתייחס לאלמנה או גרושה.

(ויש שכתבו לרווקה לכסות את ראשה בזמן התפילה, אבל אחרים כתבו שרק נשואה צריכה להקפיד בזה, וכך המנהג המקובל - על פי הספר הליכות בת ישראל).

כדאי להיזהר מכל מיני חלקי שמועות שמסתובבות.

אציין כאן לדברים ברורים המופיעים בכמה מקורות שאזכיר. 

כל מי שנשואה או היתה נשואה, חייבת בכיסוי ראש מן התורה - ראו בעניין בשולחן ערוך אבן העזר סימן כא ובמפרשיו שם (באר היטב, פתחי תשובה).

אין בכך כל תלות בנישואין או לא, אלא רק אם היא בתולה או לא. מי שנבעלה חייבת, גם אם לא התחתנה אי פעם - וכך פוסק המשנה ברורה (עה,יא).

הרב משה פיינשטיין התיר לאלמנה שלא היתה יכולה לפרנס את עצמה וילדיה בגלל הצורך בכיסוי ראש, שלא לשים אותו. הגרש"ז ורבים אחרים גם במקרה זה לא קבלו את היתרו (ראו בספר הליכות בת ישראל עמודים עח-עט).

גם היתרו של הרב פיינשטיין לא נאמר על כל גרושה, ובוודאי שזה לא ראוי לפרסם כאילו הדבר מותר.

חזקי ואמצי בהתמדתך בדין התורה, והקב"ה יזמן לך את זיווגך הראוי, אשר גם כן יחפוץ להקפיד כראוי על כל ההלכות.

אבל חייבת לומר לך שהתפעלתי מהרצון הברור שלך לקיים את ההלכה על הצד הטוב ביותר.

בס"ד

השאלה מה את מחפשת.

מחד ברור שאנשים נורמליים לא יתחילו איתך ברחוב או באוטובוס, כשלראשך כיסוי ראש,

מתוך מחשבה שאת נשואה. 
מצד שני אם זה דרך שידוכים ובירורים והצעות אז בחורים דוסים מאד,

גם יכולים להתרשם שלא לטובה מהורדת כיסוי הראש, ועד לפסילה על זה.

נראה שההסתכלות על זה נגזרת מהחשיבות שיש לעניין בעיני זה שמציעים לו...

(וגם בפתיחות שלו לגבי דברים ששונים ממה שהוא מעדיף)

אישית אני מאמינה שהוספה והקפדה שנובעות מיראת שמיים יכולות לעבוד אך ורק לטובתך.

בהצלחה רבה!!!

מה שאמרת 

"אז בחורים דוסים מאד,

גם יכולים להתרשם שלא לטובה מהורדת כיסוי הראש"

אני מניח שלא שאלת 50-100 דוסים מאד מה דעתם בנושא ולכן 

יש סיכוי טוב שזו השערה לא מבוססת.

בס"ד

כתבתי "יכולים"- ולא שבהכרח כולם יפסלו,

וגם בסוגריים הוספתי שזה תלוי גם בפתיחות.

עדיין אני חושבת שכיסוי ראש עובד כמסננת,

כשיש לראשי כיסוי ראש הוא מסנן את מי שבכל אופן לא הייתי רוצה...

ולא הייתי רוצה בחור שמפריע לו שאני מקפידה על ההלכה,

או אפילו מהדרת בה...
(למרות שזה לא הידור, זו הלכה שאולי אפשר "להוציא" פסק אישי להקל בה)

מצד שני ללכת בגילוי ראש כן יכול לסנן בחורים שההלכה מאד חשובה להם.

לא את כולם כמובן, אבל יש כאלו.

אני אישית מעדיפה שיסננו אותי על זה שאני מידי דוסית,

ולא להפך.

וכשהפותחת שאלה איך מסתכלים על זה-

אז חד משמעית יש מי שמסתכל על זה כירידה ביראת שמיים וכ'.

ניסוח יותר אפקטיבי אולי יתן לך מענה:

למשל

אם אתה דוס ומציעים לך גרושה האם משנה לך עניין כיסוי הראש הנוכחי? למה?

ואז אפשר יהיה לדעת סוף סוף מה קורה במוחם של הדוסים . 

השאלה למה זה משנה לך? מה הנקודה? 

הלכה מול פספוס בחור שיתחיל איתך ברחוב? 

דימוי עצמי בסביבתך וקטלוג שלהם אותך בתור דוסית או לא? 

כיוון: למה בכלל לדעת מה הולך בראשם של אנשים? בסופו של יום 

אולי זה בכלל לא אמור לעניין אותך כשזה נוגע לעניין הכיסוי. או בכלל.

לענ"ד יש מקום לשיקולים טכניים שיגבירו את סיכוייך (שגם ככה גבוהים: צעירה,ללא,דוסית)

"אלך איקס כי יגרום ל וואי " 

במידה והם טכניים ולא השפעה על דעתך עפ"י נורמות בלתי כתובות /מדומיינות. 

לפעמים 'הקפדה ביראת שמיים' היא דברים אחרים לגמרי. לפעמים.

אני מציע להפריד את הדת מהבחורה. ולראות את הדברים כהוויתם. 

אם אני מקפידה הלכתית ולכן איקס - סבבה. 

אם אני רוצה להתחתן יותר מהר ולכן איקס - סבבה.

אם חשובים לי שני דברים שנראים מתנגשים - להכריע ביניהם. 

(אפשר בעזרת גרושות שהתחתנו, נשות רבנים שמבינות עניין, רב רציני , במובן החי של המילה)

אם אני רוצה לדעת מה ה'נורמה המקובלת' כדי לדעת איך לנהוג על פיה - אולי זאת בעיה? 

לשם הקונטרה: 

מכיר גרושה דוסית והולכת ללא. 

כמוה יש אלף. וההפך ממנה - אלף. 

בקצרה: אני רוצה לכסות/לגלות כי __________

אבל אני חוששת מ____________

היחידות שיכולות לייעץ לך

הן גרושות דומות לרקע שלך

בס״ד

נראה לי שתחושת הבטן שלי היתה נגד האמירה שלה

רציתי לשמוע תגובות נגד

סתם כי הכל מבולבל לי עכשיו ורציתי חיזוקים.  

לי זה לא המקום שיקדם אותך.

תדחי את העניין עד שתצאי מהלופ כרגע.

שבי עם עצמך ואח"כ תבדקי את המסקנות עם חברה רצינית

ותראי מה שורש העניין. 

כרגע אין טעם לעסוק בזה. 

כי באותה מידה זה יכול להיות 

שזה מסמל עבורך משהו או לוחץ על איזה נקודה קריטית 

וזה מתחפש להלכה וכו' 

באותה מידה - לא. זה באמת הלכתי מול פרקטי.

מסקנה: צריך לחשוב. 

שמחתי לקרוא שאת נוטה להתנגד להורדת הכיסוי.

לדעתי כרגע אין סיבה לחפש היתרים למשהו שהקלה שאת לא מתחברת אליה.

 נראה לי שכך רגיל הרוב בקרב הציבור הרגיל להקפיד על כיסוי ראש.

נתפלל שבע"ה בקרוב תקימי בית של תורה מלא שמחה, אהבה שלום ורעות.

למשהו שהוא הקלה (- ההפך מהחמרה.)

אני אפילו לא יודע אם כיום רוב הנשואות מכסות את הראש (כיסוי ראש חלקי הוא לא נחשב),

אם כי אני לא אתווכח איתך אם תגיד שכל הנשים האלה הן לא מהציבור שלנו..

בכ"א, רוב הגרושות הדתיות שאני מכיר הורידו את הכיסוי-ראש לאחר הגירושין,

רובן עשו זאת בהדרגה..

אני לא חושב שהן נוהגות כמו שצריך, אבל אם מדברים על מיעוט ורוב, אני ממש לא בטוח שאתה צודק.

ולא חסר הלכות שהרוב פשוט לא מקיימים אותם, וזה ממש לא הופך את זה לבסדר..

 חיי מוהר"ן אות תמד
פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמִּי
וְהָיָה רְצוֹנוֹ קְצָת לַעֲשׂוֹת אוֹתִי אַב בֵּית דִּין בְּאֵיזֶה קְהִלָּה.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ כִּי יֵשׁ לִי מָרָה שְׁחוֹרָה וַחֲשָׁשׁוֹת רַבּוֹת בְּעִנְיַן הוֹרָאוֹת אִסּוּר וְהֶתֵּר. וַאֲנִי מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מֵעִנְיַן הַהוֹרָאָה מְאד.
הֵשִׁיב לִי מַה לַּחֲשׁשׁ וְלִדְאג
מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְךָ עַל מִי לִסְמךְ שׁוּב אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא כְּלָל.
פֵּרוּשׁ מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ דֵּעָה שֶׁמַּכְשִׁיר וְאַתָּה סוֹמֵךְ עַל אוֹתָהּ דֵּעָה אֵין לְהִתְיָרֵא עוֹד כְּלָל
]אָמַר הַמַּעְתִּיק: זֶה פָּשׁוּט, שֶׁעַל דֵּעָה שֶׁאֵינָהּ מֻסְכֶּמֶת לַהֲלָכָה, בְּוַדַּאי אֵין לִסְמךְ. רַק רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שֶׁלּא לַחֲשׁשׁ חֲשָׁשׁוֹת יְתֵרוֹת בְּעִנְיָן זֶה

[

מה שרבי נחמן זיע"א אומר פה, הוא נורא פשוט. שאפשר תמיד ללכת על פי הדעה המקלה, אין פה מקום להתבלבל. על הרב משאש זכרונו לברכה, את סומכת? ענק שבענקים. לפי הרב משאש את בכלל לא חייבת ללכת עם כיסוי ראש, גם אם תנשאי שוב.

היו הרבה מגדולי הדור שהנשים שלהם לא הלכו בכלל עם כיסוי ראש. אשתו של הרב שך למשל. והיו עד הרבה ראשי ישיבות וגדולים בתורה.

עשיתם פה סלט שלם. לפי ההלכה אישה חייבת ללכת עם שיער מסודר, זה הכל, אסור ללכת עם שיער מבולגן. יש עניין של 'דת יהודית' שהפכו אותו כביכול להלכה אבל זו לא הלכה כלל, אפילו אישה נשואה שהולכת עם שיער מסודר על ידי מטפחת קטנה לא עוברת על ההלכה.

בכל מקרה, פותחת האשכול, תעשי מה שאת חושבת ומרגישה, רבי נחמן אמר בפירוש שאפשר ללכת על פי הדעה המקלה תמיד. הרב משאש זצ"ל אמר שלא חייב, סוף פסוק.

רבי נחמן אמר על ספרו "קמטו אותו כרצונכם - ואל תפגעו בסעיף קטן בשולחן ערוך".

ודאי שרבי נחמן לא היה אומר לעבור על סעיף מפורש בשולחן ערוך (אבן העזר כא,ב) האוסר על בנות ישראל ללכת פרועות ראש בשוק - גם כאשר הן נשואות וגם כשהן כבר אינן נשואות.

הדבר מפורש שם, וחבל שיש שטועים ומטעים ומכשילים בזה אחרים.

ומה שהיו כאלו שלא ידעו, או שבתנאים מסוימים התקשו לעמוד בכך, ניתן ללמד עליהם זכות, אך ודאי שאין ללמוד מכך למעשה. 

ולא כל אמירה חריגה של רב יכולה להיות משהו שניתן לסמוך עליו.

ומה שרבי נחמן כתב לתלמידו שהוא יכול לסמוך על דעה מקילה, היינו כשהוא באמת מרגיש שיש מקום לסמוך עליה, וכפי שהעיר המעתיק, שאין כוונתו לדעה שאינה מוסכמת להלכה.

רבי נחמן לא אמר את זה מעולם, ואין לך מושג על מה אתה מדבר. הציטוט הזה הוא מספר מסולף ולא אמין שנקרא 'שיח שרפי קודש' שהוא לא מספרי היסוד של החסידות ויש שם כל מיני המצאות שזקני חסידי ברסלב היו אנטי ציונים ושטויות כאלה. מוזמן לבדוק בתיעוד אמין של הרב נריה שזקני ברסלב אהבו את הרב קוק והתארחו אצלו, והרב קוק כידוע, היה ציוני. לפני שמדברים בהתנשאות וביהירות צריך לדעת את העובדות האמיתיות.

לעניינו. רבי נחמן אמר במפורש שאפשר ללכת על פי הדעה המקלה. לפי הרב פינשטיין זצ"ל, שהיה פוסק גדול, אין צורך בהפרדות בחתונה, ואפשר לשתות חלב נוכרי. מי שלא רוצה לסמוך על רבי נחמן מוזמן לקיים את 'עשה לך רב' וללכת לפי הרב המועדף עליו. אני אומר מה שרבי נחמן  אמר, אל תנסו לעוות אותו.

אני אומר מה שהרב משאש  אומר, אל תנסו לעוות גם אותו.

אל תנסו להחליט עבור אחרים. שפותחת האשכול תדע שרבי נחמן אמר שבכל מקום וצד שיש בו מקום להקל, אפשר להקל. ופה בהחלט אפשר.

לקולא. יש גם פסקים מקובלים בעם ישראל שאין לחלוק עליהם.  

בנוסף היום נשים  יראות שמים מקפידות על כיסוי ראש ,ולכן ברור שזה בכלל דת יהודית .

לכן מה שהבאת מר' נחמן זה או לא אמין ,או שסתם אי אפשר לסמוך על זה ,כי זה נוגד את כללי הפסיקה.  

לא מעניין מה אחרות עושות. תסתכל על כיסוי הראש של אשתו של הרב עובדיה יוסף בתצלום ישן, תסתכל על כיסוי הראש של עדינה בר שלום. הן לא יראות שמיים?

אני הבאתי את מה שרבי נחמן אמר. למי שלא מבין, הוא אומר שאפשר ללכת על פי הדעה המקלה ביותר תמיד. לפי הרב סתיו אפשר ללכת לבתי הקולנוע, לפי הרב פינשטיין אין צורך בהפרדות בחתונה, לפי הרב משאש אין צורך בכיסוי ראש בימינו. כמובן שאנשים מתעצבנים כי זה סותר את כל אורח החיים שלהם ואת כל האמונות המשעממות שלהם, לכן באופן טבעי הם מתנגדים וחושבים שאלו שטויות.

הלל ומקולי בית שמאי הוא רשע,

אז כנראה שלפי דבריך רבי נחמן אמר שמותר להיות רשע...,,

(כמובן שר' נחמן מעולם לא העלה על דעתו שיטפלו לו דעה כזו משובשת כפי שאמרת למעלה במחילה מכבודך)

אין לך ממש מושג מי הוא רבי נחמן, כך שהייתי מסתייג מלהביע דעה בעניינים שהם ממך והלאה, זה לא לעניין. רבי נחמן בצעירותו היה מתפלל ומבקש הרבה מה' יתברך שיזמן לו הרבה ניסיונות ויעמיד אותו בכל מיני הרפתקאות, והוא נכנס לתוך הפיתויים והניסיונות, ומה לעשות שבגמרא במסכת קידושין כתבו רבותינו זכרונם לברכה במפורש שאסור לאדם לומר גירא בעינה דשטנא?
 

חסידות ברסלב כבר מזמן מתה, ובמקום ללכת בדרך של רבינו אנשים המציאו לעצמם כל מיני החמרות והקפדות שלפי דעת רבי נחמן מזיקות לנשמה ונותנות אוכל לקליפות הקשות ביותר. מי שמעט בקי בברסלב ומקושר יודע שלדעת רבי נחמן התאווה הידועה היא קשקוש מוחלט ואין מה להתירא אפילו ממקרה של אשת פוטיפר לא עלינו.

אבל יכול להיות שאתה צודק, חכמינו זכרונם לברכה כבר אמרו שבימים האלה לרשעים יהיה יצר הרע כגיגית ולצדיקים כהר. אשריכם ישראל.

   אשתו של הרב פיינשטיין הייתה הולכת ללא כיסוי ראש,

   וכששאלו אותו תלמידיו בעניין, הוא ענה להם שהוא יודע שאשתו הולכת באיסור

   ושאם הוא רוצה הוא יכול לגרש אותה והיא מפסידה כתובתה.

   אבל הוא אמר שהוא לא רוצה להתגרש ממנה.

ב. לגבי אשתו של הרב עובדיה, ממה שידוע לי זה היה במצריים,

    בקהילה הזאת לא היו נשים שהולכות עם כיסוי ראש,

    ולכן הפסק של הרב משאש היה רלוונטי שם.

לקחת דברים וסילפת אותם למקום שברור שלא היתה הכוונה.

בנוגע לציטוט הנזכר, הוא מצוטט על ידי רבים מרבני ברסלב כיום, כמוסכם.

בנוגע לרב קוק - בחייו הוא היה אהוב ומקובל על כלל גדולי התורה כמעט, ובכללם החרדים.

ואגב, הוא עצמו לא היה 'ציוני' במובן של שייכות לתנועה. לא השתייך לתנועה הציונית או למזרחי, אלא רק הדגיש את חובת אהבת עם ישראל וארץ ישראל, ועל כן תמך בכל פעילות חיובית שנעשתה, לא משנה על ידי מי.

בגמרא מופיעה ביקורת קשה מאוד על מי שהולך תמיד אחרי דעות מקלות.

הוא מושווה לעובדי העבודה זרה עליהם נאמר "עצי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו" - כל המיקל לו מגיד לו.

אני לא יודע איך אתה מפרש את מה שכתוב בגמרא "שיער באשה ערוה", אבל זה באמת לא משנה.

הניסיון שלך ושל אחרים להסית אשה הרוצה ללכת לפי הלכה, להסתמך על דעות דחוקות ביותר, כאשר היא עצמה לא הביעה רצון להסתמך עליהם, אלא להיפך, הביעה את רצונה להיות דבקה בהלכה הנאמנה - מעיד על גישה בעייתית ביותר.

ובנוגע למה שכתבת "לפני שמדברים בהתנשאות וביהירות", "אל תנסו לעוות", "אל תנסו להחליט עבור אחרים", אני מפנה אותך לכותרת של דבריי כאן. 

תשמע, לנהל דיון על רבי נחמן עם מישהו שמצטט לי איזה ציטוט מופרך מספר שהוא כל כולו סילופים וערבובים, זה יהיה בזבוז הזמן שלי. בברסלב אין רבנים.

זאת אומרת יש, אבל הם עושים מאמצים יומם ולילה כדי להתרחק מכל הנהגה של רבנות. הרב קוק לא כל כך משנה, זו רק דוגמה. זקני ברסלב מעולם לא היו אנטי ציוניים כמו שהספר האינטרסנטי הזה מנסה לייחס להם, ודי בכך בכדי להשליך אותו לכל הרוחות.

בקיצור, תניח לרבי נחמן, כל ה'רבנים' שאתה מתכוון אליהם עניינם להיות 'רבנים', לא ממש מעניין אותם מה רבי נחמן חשב ואמר. הוא גם דיבר בכל תוקף נגד הקמה של תלמודי תורה ומוסדות, נראה לך שזה מעניין מישהו?

אף אחד לא מסית אותה, שתעשה כרצונה, רק שתהיה מודעת להלכה ולא למנהגים.

זו לא הפרשנות שלי, זה מה שכתוב בפירוש, מסתמא שכדאי לכם ללמוד הבנת הנקרא. הרב שלום סבג שליט"א אמר בדיוק את אותו הדבר, איפה שיש מקום להקל, מותר.

דעת הבית יוסף היא שיש איסור על שיער פרוע, לא על כיסוי ראש. אני מדבר על ר' יוסף קארו זיע"א, אני לא יודע על מי אתם מדברים. אחרי זה באו כל מיני אנשים והמציאו כאילו הלכה דרך הגמרא "ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית [...] ואיזוהי דת יהודית? יוצאה וראשה פרוע" (מסכת כתובות ז, ו). דת יהודית זו לא הלכה, זה מנהג, ממתי מנהגים מחייבים?

אני לא יודע איך אתה 'מפרש את הפוסל במומו פוסל' כשזו בכלל לא הכוונה, אבל זה באמת לא משנה. הניסיון שלך ושל אחרים לקשקש קשקושים לא באמת משנה, שמעתי כבר מספיק אנשים עם הסגנון שלך.

לפי ר' מוהר"ם אלאשקר הקביעה הזו מתייחסת רק לשיער שדרך האישה לכסות אותו.

אפילו אמר שאין שום יסוד לחשוש לומר קריאת שמה לנוכח אישה עם שיער גלוי, בהקשר לשאלה שהובאה בפניו לגבי נשים שהלכו עם שיער גלוי.

פסיקת הלכה היא תמיד בהקשר למציאות ולאנשים, בחברה המודרנית והפתוחה שהגבר הממוצע, גם הדתי והחרדי רואה אלפי נשים ללא כיסוי ראש, זה לא אמור להכניס אותו להרהורים מיניים. ואם זה כן מכניס אותו להרהורים, ממליץ לו בכל לבי ללכת לטיפול נפשי.

אתם לא מבינים. רבי נחמן לא היה פוסק והוא לא פסק שום דבר לאף אחד. פעם בא אליו רבי נתן, תלמידו הקדוש, והייתה לו שאלה חשובה מאד. הדוד הצדיק שלו הציע לו משרת רבנות, ידין ידין כזה. היו לו הרבה חששות ודאגות בעניין הזה של לומר לאנשים מה לעשות, כי בברסלב יש עניין של לא לדחוף את האף לעניינים ולהבנות של אנשים אחרים, כי אתה יכול לפגוע בהם ולהזיק להם, כי אתה לא יודע מה הם צריכים. הוא דאג, מה אני אומר להם?

רבי נחמן זיע"א אמר לו, בכל מקום שיש מקום להתיר, תתיר. פשוט מאד, לא מסובך, נכון? לגבי ההערה של המעתיק, גם את זה לא הבנת נכון. הרב ריסקין למשל, הוא הוסמך לרבנות על ידי הרב סולובייצ'יק. אתה סומך עליו? יופי, אז הכל בסדר. אנחנו לא מדברים פה על רפורמים הזויים שהסמיך אותם כומר פרבוסלבי, אלא על רבנים תלמידי חכמים שקיבלו הסכמה. הרב סתיו הוסמך לדיינות, למד אצל הרב אברהם שפירא והרב צוקרמן, אתה סומך עליו? יופי.

זו בפירוש דעתו של רבי נחמן. אני מדגיש, דעתו, לא טענתי אחרת בשום מקום. עכשיו, מי שרוצה ללכת אחר דעת הצדיק, מוזמן. מי שלא רוצה, שילך וימצא לו רב שיפסוק לו כך וכך, בעניין כזה או אחר.

אני לא חושב שאתה מבין איך פסיקת הלכה עובדת. פסיקת הלכה היא תמיד בהתייחסות ובהקשר למציאות שבה חיים, בהתאם לתמורות המודרנה והזמן. קשה מאד להמשיך מנהג ואפילו הלכה, כאשר בטלים ומתבטלים הטעמים שבהם הונהג המנהג וההלכה. אם אתה כופר במודרנה - אתה מוזמן לקבל על עצמך את הרמב"ם בתור הלכה וללכת על פיו. בהצלחה עם זה.

פעם היה איסור גילוי משקה, כי היה בו משום דבר סכנה. פעם היו מצויים נחשים והייתה סכנה שהם יכנסו לתוך הכלי הפתוח לכן היה איסור כזה. ארס של נחש זה לא נעים. היום כשאנשים חיים בבניינים גבוהים, אין שום בעיה להשאיר כלי פתוח, לכן האיסור בטל. יש מבין?

גילוי ראש לנשים היום לא נחשב פריצות. וכל מי שטוען שיש בגילוי ראש פריצות כלשהי מוזמן לארוז חפציו ולעבור לארצות האיסלאם. זו מעולם לא הייתה ההלכה אלא מנהג. שוב אני אומר, הבית יוסף מעולם לא פסק כיסוי ראש מלא וזה מעולם לא היה בגדר איסור אלא מנהג, וכידוע מנהגים לא מחייבים, כך שממילא דעת רבי נחמן לא ממש משנה משהו, זה מנהג. במנהגים אפשר להחמיר עד שיוצאים מן הדעת לגמרי , אפשר לא ללכת על פיהם, וזה בסדר גמור.

פה סיימנו.

הרב משאש דיבר על קהילה שכל הנשים שם הפסיקו ללכת עם כיסוי ראש.

וגם את הפסק הזה הוא כותב אותו מתוך צער (מובן בפשטות מהפסק)..

מכיוון שבקהילות בישראל אחוז ניכר מהנשים עדיין הולכות עם כיסוי ראש מלא,

הפסק של הרב משאש (שדרך אגב נובע מהגמרא) - לא רלוונטי!

שעיין בסוגיא לעומקה והגיע למסקנה לפסוק בצורה מסויימת להיתר

אבל הוא חושש לחלוק על אלה שאוסרים

אז אומר לו רבי נחמן שהוא יכול לסמוך על הדעה המקילה

ואילו אתה משום מה החלטת שדבריו של רבי נחמן יהיו תקפים 

לכל אחד שרוצה לפסוק לעצמו אז הוא יכול בכל עת למצוא איזה דעה מקילה. 

אני לא יודע על מה אתה מסתמך כשאתה עושה את ההרבה הזאת לדבריו

מה שבטוח שההרחבה שלך שהמצאת סותרת את דברי חז"ל "מקולי בית הלל ומקולי בית שמאי - רשע"

ואתה לא יכול להביא הוכחה מנשים של תלמידי חכמים כי בזמנו היה מצוי שהאיש היה תלמיד חכם והאשה להיפך. אני לא מכיר את הנשים שהבאת וגם אתה לא אז בו נעיין במקורות ולא נלמד מתמונות של נשים שאנחנו לא מכירים.

בברסלב. מה לעשות? אני לא היחיד שהבין זאת כך, גם הרב סבג וגם אחרים הבינו את זה באותה הצורה בדיוק. מפתיע, נכון?

כתוב בעברית צחה פֵּרוּשׁ מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ דֵּעָה שֶׁמַּכְשִׁיר וְאַתָּה סוֹמֵךְ עַל אוֹתָהּ דֵּעָה אֵין לְהִתְיָרֵא עוֹד כְּלָל. אין פה מקום להתבלבל, תמהני איך קשה לכם עם זה. זה ממש לא לפסוק לעצמו.

החל מדקה 42.

'תגיד לו את הדבר הכי קל'. זהו. מי שרוצה להחמיר, שיחמיר, מי שרוצה ללכת לרב לשאול אותו, שילך. מי שרוצה להקשיב לצדיק, הוא יכול ללכת לפי הדעה המקלה תמיד, כי הכשירו אותה תלמידי חכמים שאנחנו סומכים עליהם.

גם להמציא הלכות ודינים חדשים זה איסור דאורייתא, זה עדיין לא מונע מכל מיני רבנים ואנשים להמציא איסורים של סמארטפון ולא יודע מה. אתה מוזמן לעיין במקורות ולראות אצל ר' יוסף קארו שהשיער צריך להיות מסודר ואין שום עניין של כיסוי ראש.

ישר כח והמון הצלחה!!

מי שניסתה לייעץ לך התכוונה כנראה לטובתך, שאם תוותרי ותרדי למכנה יותר נמוך של חוסר הקפדה, תוכלי למצוא בן זוג יותר מהר, שהרי ההקפדה על ההלכה היא דבר קשה, ובדברים שבינו לבינה היצר הרע תופס תפקיד משמעותי, ועל כן יש יותר אנשים שמזלזלים בהלכות אלו מאשר בהלכות אחרות.

אבל היא לא הבינה את המציאות האמיתית, שמהקפדה על ההלכה לעולם לא מפסידים.

ועל כן, טוב תעשי אם תתעלמי מעצות המסיתות אותך לפעול בצורה שאינה ראויה.

"איך מסתכלים?"

חז"ל אמרו ששיער באשה הוא ערוה, ועל כן אסור לגבר זר להסתכל על שערך, וכמו לכל אשה נשואה.

ומהתרשמותי, ההערכה לגרושה המזלזלת בחובת הכיסוי, יורדת מאוד.

ככל שתקפידי יותר לקיים את ההלכה, כך תזכי להשגחת ה' ולברכה והצלחה בכל מעשה ידייך, ותראי, שגם סובבייך יעריכו אותך יותר.

בהצלחה!

הרי גם לך ברור שעל הלכה לא מתפשרים.

עובדה שעזבת עבודות ויישר כח גדול על כך.

אז למה להרפות ידיים למי שחושב בדיוק כך?

זה מרגיש לי רצון לריב.

אם אתה רוצה לחדד לדעתי עדיף להתבטא אחרת - 

משהו בסגנון - 

כמובן ששמירת ההלכה זה  הדבר הכי חשוב, אבל לא תמיד רואים בעיניים איך לא מפסידים מכך. או אם אתה מעדיף - מפסידים בענייני העולם הזה אך לא בראייה כללית של עובד ה'.

וברור לי ש"אוהב תורה" התכוון שמשמירת הלכה לעולם לא מפסידים = למי שמבין מאין באנו ולאן אנו הולכים ושהעולם הזה דומה לפרוזדור וכו'.

יש גרושות ואלמנות שמורידות את הכיסוי. ככה יודעים שהן פנויות. אבל תשאלי רב. בהצלחה.

כי זה נראה להם מאוד מוזר לצאת עם מישהי עם כיסוי

אני הייתי בעבר בקשר עם גרושה, והיא הייתה בלי כיסוי עם היתר, כי היא גרושה באמת צעירה ובלי ילדים, והיא באמת מרגישה שהיא חייבת להיות בלי כיסוי כי אחרת אין לה שום סיכוי עם צעירים כמוה. וזה היה בסדר גמור מבחינתי.

כל עוד יש היתר ללכת בלי, ובטח כאשר לא מדובר במישהי יחסית יותר מבוגרת עם ילדים כבר - אז ניתן יותר להבין את הרצון להוריד. זה לא שכאשר היא תתחתן שוב בעזרת ה' היא לא תשים שוב כיסוי...

אישה מבוגרת יותר עם ילדים כבר, באמת כבר פחות שייך שתוריד את הכיסוי אם ישנו. ככה אני מאמין. 

מוזמנת לאישי ואכתוב לך איך ליצור איתו קשר

גם אשה גרושה עם כיסוי ראש-

יכולה להראות תמונה מלפני הנישואין

והוא ידע איך נראית..

לא משרשרת למשהו ספציפי כי המחשבה עלתה לי בראש אחרי שקראתי ברפרוף כמעט הכל.

מהתרשמותי מתגובותיך, גם בשרשורים אחרים, נראה שאתה בקיא מאד בהלכה, אבל אתה לא פוסק.

רב פוסק פוגש את מי ששואל, רואה את התמונה הכללית, ומבין אם יש מקום להקל.

ואם רואה שצריך יחפש כל קצה חוט להקל.

כל הגרושות שאני מכירה פרט לאחת הורידו את הכיסוי. אני מניחה שלרובן היה היתה כזה או אחר, ואולי לא לכולן. זה גם לא מענייני.

המציאות היא שאותה אחת שדיברה עם הפותחת אמרה לה דברים נכונים. במיוחד כשמדובר במטפחת או כובע ולא בפאה, הכיסוי עלול להקשות מאד על מציאת חתן. הדיון אם חתן כזה הוא פחות טוב וערכי הוא לא במקום.

ולכן רב שיראה את השואלת יכול להכיר אותה, לראות מה גילה, מה הסגנון הדתי שלה, ואולי דווקא להחליט להתיר לה להוריד את הכיסוי.

קל לכתוב "איסור תורה", "לא מפסידים מקיום מצוות", אבל רב פוסק לא פוסק כך. רואים כל שואל לגופו.

ומכיוון שיש דעות להקל, גם אם הן נראות לך שגויות או לא במקום כאן, אתה לא יכול לבוא באמירות נחרצות כאלה. לטעמי אפילו אסור לך, אסור ממש, לכתוב כך.

אתה עלול לגרום לכך שמישהו יימנע מלשאול רב בגלל תשובה נחרצת כזאת, בשעה ששאלת רב היתה יכולה לעזור לו. להזכירך, מדובר בשידוכים. דיני נפשות. ומה גם שהפותחת נוטה לא להסיר את הכיסוי, אז אין צורך דווקא לחזק אותה בזה. רב גדול יכול אולי לראות את טובתה ולהורות לה דווקא להסיר את הכיסוי, או להסיר חלקית, גם אם היא לא כל כך רוצה.

אותם רבנים שהתירו לא לכסות את הראש כי כך הלכו הנשים כולן בקהילה, יכולים להגיד שגם המקרה הזה דומה, כי כל המחפשות חתן הולכות ללא כיסוי.

זהו, רק רציתי קצת למחות.

התשובות שלך מלאות ידע ומנוסחות היטב, אבל העיקר חסר מן הספר: ההסתכלות על השואל.

וכמו שאומרים, לאסור זה קל. להתיר זה קשה.

בבקשה אל תפגע ממה שכתבתי, רק תחשוב על הכיוון הזה ואני מקווה שיהיה לאיזשהו עזר כאשר תהיה בעז"ה פוסק ביום מן הימים.

אני מודה לך על התגובה ועל השבחים שכתבת לי בהם (חלק גדול מהם מגיע למאגרים הממוחשבים שאני נעזר בהם). בוודאי שלא נפגעתי, ואני דווקא שמחתי לקרוא את הדברים, ואשתדל לקחת לתשומת ליבי את הביקורת האישית.

שום דבר שאני או מישהו אחר כותב, לא אמור להחליף את הקשר המשמעותי שצריך להיות לאדם עם התורה ועם מורי ההוראה המובהקים המוסמכים להורות.

אני משתדל לצטט מה שכותבים הפוסקים.

פוסקים, כלומר, ספרי הפסיקה המקובלים, והרבנים הנודעים.

שמתי לב בכמה מהשרשורים, שדעות חריגות של רבנים פחות מוכרים, תופסות מקום מאוד מרכזי על ידי חלק מהמשרשרים, שמפיצים את ההיתר שהם מצאו כאילו זו ההלכה ומי שמחמיר עליה אינו מבין ואינו מתחשב.

ואין הדבר כן. הפוסקים המחמירים אינם רגישים פחות.

ואני לא שמח להיות זה שמחמיר בשרשור. זה לא נותן לי תחושה טובה.

אולם לפעמים אני מרגיש שאין ברירה, וצריך לכתוב דברים בצורה ברורה ונחרצת, מאחר שאחרים כותבים דברים שאינם נכונים ועלולים להכשיל אחרים, ולגרום להם להניח שדברים שאינם מותרים, מהווים נורמה מוצדקת.

היתר כשמו כן הוא.

ולא בלבד עפ"י פסקים נגישים שכ"א יודע.

אלא שהמתיר כח דהיתרא עמיה.

ולכן גם מובא בשותים ולא בקיצורים.

ואכן זה יחידני, ונראה שהשואלת לא מסתמכת על השרשור כפסק הלכה.

שאני קופץ כאן על העגלה של ירושלמית)

הפותחת כתבה בפירוש שאינה מחפשת טיעונים בעד ונגד. 

כיוון לחשיבה:

בפורום אין יכולת התייחסות לחלק האנושי, המשתנה, בהלכה. 

למשל:

הרב יודע שהבעל קפדן נניח ומבין את הרקע וההשלכות לשאלת אשתו שמתקשרת בקול רועד לשאול על סכין שהטריפה

לעומת פסיקה: מאד פשוט, היה קר,  חריף, תעשה ככה וככה. שלום. (הקצנתי).

(אולי הפותחת בכלל לא רצתה פסיקת הלכה? אולי זה נבע ממשהו אחר והתחפש לפסיקת הלכה?

לענ"ד אין לך מה לדאוג מהכשלת הרבים נורמה וכו'

מי שחשוב לו - יש לו רב. ומברר. 

רבני ישובים ישבו אצל הרב אליהו זצ"ל

ללמוד את אומנות ההקשבה, ההבנה, טביעת העין שאין בינה לבין פסיקת הלכה שום דבר 

כמו שרופא לומד איך לגשת לחולה (הם מבלים לילה במיון לדעתי)  ולא רק מאבחן.

קח אותי ספורטיבי בבקשה. כוונתי לטובה.

ואולי אני טועה.

אולי כדאי לשאול רב קהילה מבוגר עד כמה החלק האנושי קריטי בפסיקת הלכה.

עם כל זה, יש הלכה. זה ברור.

הרמה פה מביכה. אינשטיין אמר שקריאה מרובה מביאה לידי דפוסי חשיבה עצלים, וצדק. חוץ מלצטט כמו תוכים ממאגרים ממוחשבים אין שום יכולת חשיבה עצמאית.

'אבל אבל חז"ל אמרו "מקולי בית הלל ומקולי בית שמאי - רשע". חז"ל גם אמרו שכח דהיתרא עדיפא. את זה משום מה, אתם לא זוכרים.

וכבר אמר הרב עובדיה יוסף זכרונו לברכה:

"זה חשוב שיהיה רב שיפסוק על פי ההלכה ולא רק על כל דבר אסור ואסור. רק למי שלומד תורה כראוי יהיה כוח להתיר כשההלכה אכן מתירה , זהו כוחא דהיתרא עדיף. תמשיכו ללמוד! תמשיכו לעיין. לא רק שולחן ערוך, לעיין גם בראשונים ובאחרונים. הכל תלוי בשקידה ובהתמדה!"

למען השם, כבר במאה ה-16 אמר ר' אריה ממודינא ושאר רבני איטליה תפסו שחובה על אדם תרבותי ונאור להבחין יפה בין העיקר לטפל ולדעת שבכל הדורות שינו לפי הזמן והמקום, דבקות עיוורת שבתורה שבעל פה מעידה על תפיסה שדומה לזו של הקראים לגבי התורה שבכתב. 

לעבור מבחני ממשלתיים לא מסמיך אנשים להיות רבנים, פעם כל שיטת ההסכמה הייתה אחרת, היום כל תוכי יכול לפסוק לאנשים. ירחם השם.

בס"ד

וואי, מה נהיה מהשרשור הזה...  

שתהיה שבת שלום!

לקח לי שנתיים לתפוס אומץ ולהוריד את הכיסוי ראש, אבל אחרי שעשיתי את זה ההרגשה היא דבש. 

אני לא יודעת כמה זמן היית נשואה, האם יש לך ילדים ובאילו גילאים, ואלו משתנים שמשפיעים על ההרגשה וההחלטה. אבל אם תקבלי היתר מרב שאת סומכת עליו (יש לי כמה רבנים, בפרטי), ותתפסי אומץ ליישם, סביר להניח שתרגישי שחרור גדול. יש משהו מאד מעיק בלכסות את הראש בתור פנויה, ועוד לא דיברנו על רמת המודעות של אחרים להכיר לך בחורים כשאת עם שיער. 

ומה חושבים עליך? נקודה רצינית, אבל כדאי לנסות להתעלם. אם תישארי עם כיסוי ראש יהיו שיגידו לך שאת פראיירית ולא יבינו למה את מורידה, ואם תורידי יהיו שייבהלו וישאלו איך אישה נשואה (!) הולכת בגילוי ראש (כן, ככה אמרה לי אחת מחברותיי הטובות אחריי שהתגרשתי: "אבל את נשואה!"). ואנשים שכל כך אוהבים להתעסק בענייניהם של אחרים, מוטב שיחשבו מתי הם מזמינים אותך לשבת או את מי הם רוצים להכיר לך, ולא בכיסוי הראש שלך. 

בהצלחה, יקרה!

בס"ד

אין לי ילדים. הייתי נשואה כשנה וחצי. 

בס״ד

תודה לך על השיתוף מהניסיון שלך.

אכן כמו שכתבתי- אין לי ילדים. 

נתת לי נקודות למחשבה. 

בס"ד

ממש לא סוג ח' ב"ה,

נפגשתי בין השאר גם עם רווקים,

(אפילו שיש לי שלושה ילדים!)

והבחורים שאמרו לך דברים פוגעים רק כי את גרושה-

כנראה בחורים שהיית פוסלת גם ככה מסיבות של דרך ארץ ומידות.

ברור שלא כל הרווקים מוכנים לצאת עם גרושות,

אבל אלה שכן לאו דווקא שיראו כיסוי ראש כחיסרון.

בס״ד

בהחלט מעודד.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים