ומצד שני, לקחת בחשבון שלא יתחילו איתך, למשל. אבל אם תבקשי שיכירו לך, יעשו כך בשמחה.

נקודה נוספת: מאוד סביר שבחורים ירצו לראות את השיער שלך מתישהו במהלך הפגישות לפני שיחליטו. יש תשובה של הרב דב ליאור שמתירה להראות להם פעם אחת.

בס״ד

נראה לי שהייתי ממש מתפדחת. אולי הייתי מראה תמונה מלפני החתונה או מהחתונה.

בכנות, לא מצליחה להבין מאיפה נובעת הבקשה.

נערך פעם מחקר, שהראה ששיער הוא אחד הגורמים המרכזיים בהתרשמות שלנו ממראה של בני אדם (הראו לגברים תמונות של נשים שסווגו על ידם כיפות, והראו להם אחר כך תמונות שלהן ללא שיער - והסיווג שלהן ירד פלאים). 

גם אם לא כל הגברים מודעים למחקר הזה, הם כנראה מודעים לכך שאכפת להם איך נראה השיער של האישה. 

כיוון שהרגעים האינטימיים שלכם אחרי הנישואין יתקיימו ככל הנראה כשאת גלויית-ראש (אגב - שעשע אותי הניק שלך בהקשר הזה...), רוב הסיכויים שהגבר לפחות ירצה לדעת למה לצפות במצבים האלה (אם תגיעו לשלב הזה אני מאד מקווה שזה לא יגרום לו לשנות את דעתו; אבל כן ראוי לתת לו מושג על המצב הנוכחי של השיער שלך, ולא רק איך הוא היה אי אז לפני החתונה הקודמת שלך). 

בס״ד

ותודה על ההסבר, אבל הוא רק הוסיף לתחושת ה״אויש״.

(ובכלל הגרוש שלי רצה שאלך עם הכיסוי בערך 24/7, אולי חוץ מבמקלחת.

במבט לאחור- זה אולי עוד סימן שמשהו לא היה בסדר. 

הוא התעסק יותר מדי עם קבלה.

אז אולי אני עדיין מושפעת ממנו).

בס"ד

הרבה פעמים כגרושות יש לנו נטייה לקשר כל דבר שהיה חשוב לגרוש-

כמשהו שלילי ולא נורמלי. זה טבעי אבל לא תמיד נכון...

א. לרוב הבחורים הדתיים היום ברור, ב"ה, שלא בודקים התאמה פיזית לפני הנישואין, אבל כן בודקים שיער, כי רוב האנשים יוצאים עם רווקות, זה מה יש. אז כן - לגבי זה יש ציפייה שונה מאשר לגבי 'איזורים מוצנעים בגופה'. 

ב. המחקר התייחס לשיער כמרכיב בהערכת היופי של האישה. כך גם אנשים שמתחתנים - לא מסתובבים ערומים בבית כל היום, אבל כן יש נשים שמסירות את כיסוי הראש בבית, לפחות בשעות הערב בחדר השינה, ולכן כן מעוניינים לדעת איך היא נראית בלי כיסוי הראש עוד לפני החתונה. 

ג. כיוון שהמחקר התייחס באופן כללי לאופן שבו גברים מתייחסים ליופי של נשים, בלי קשר לשאלת הנישואין (הראו להם תמונות של נשים בעלמא, גם לגברים נשואים, ובלי קשר לשאלת הנישואין) - אני חושב שיש מקום לחלק בין 'התאמה פיזית' לנישואין לבין 'לאהוב את איך שהיא נראית'. שוב, מבלי לפסוק הלכה ומבלי להיכנס לדיון ההלכתי. החילוק הזה פשוט קיים. 

אל תאמיני למה שאומרים לך.

גם הרב ליאור אוסר לגרושה לגלות את השיער.

הנה תשובתו מתוך אתר ישיבה, ושימי לב היטב מה הוא כותב בעניינך:

http://www.yeshiva.org.il/ask/397

או להשאר עם מטפחת או לחבוש פאה וכובע... תחשבי מה עדיף ויפה לך...

מצד אחד, יש את הצד ההלכתי, ואותו נראה לי שאת כבר יודעת..

מצד שני, זה יחסום הצעות של כאלה שפוגשים אותך אבל לא יודעים שאת גרושה,

גם כאלה שרוצים להציע את עצמם, וגם כאלה שרוצים לשדך לך..

ובנוסף, אני באופן אישי (ומן הסתם גם רוב הרווקים) ארתע להיפגש עם מישהי עם כיסוי ראש,

וזאת מכיוון שאחת עם כיסוי ראש היא מוגדרת כטאבו!

דהיינו, מעין תחושה שהיא שייכת ותפוסה למישהו אחר, וזה נותן תחושה שאני כביכול עושה מעשה אסור..

אני משער שהפתרון ביניים לכל הסיפור הזה, הוא פשוט לאחר הגירושין להתחיל ללכת עם פיאה..

אמנם זה לא קשה לזהות את זה, אבל לפחות מבחינת התחושה - זה יותר קל..

כתוב מעלין בקודש ואין מורידין, יש שהפוסקים האוסרין ההורדה,

ולו רק בשביל שמירת הקדושה שהתעלית אליה.

בהצלחה.

יש פוסקים שפוסקים שבמקרה שזה מעקב  מציאת זיווג אפשר לשים פאה.

מתוך הנחה שבאנונימי אין היכרות אישית איתך ועם ההשקפה שלך (פרט להערכה לצד ההלכתי ומצד שני לעתיד שלך), בלי לגרוע ממה שנאמר בשירשור (הכוונה - לא לערוך ביקורת על הטענה בעד- כדי להתחתן שוב, או נגד- בגלל בעיה הלכתית)- דווקא כדי להגדיל את הסיכוי שלך להינשא שוב,

כדאי להתייחס לנקודות הבאות:

1. האם את נמצאת בחברה שבה תראי חריגה ללא כיסוי ראש, כשאת בעצם מקפידה על קיום מצוות והורדת כיסוי הראש עלולה לתת מחשבה שאת פחות "דוסית" ממה שאת, כך שיציעו לך גם שידוכים בהתאם.

2. האם אתם נשואים כבר שנים ויש ילד בתוך הנושא הזה. אם כן, איך זה יראה כשאת הולכת עם ילד ובלי כיסוי ראש (מבחינת הילד, מראית עין של הסביבה), כשזה בולט לעין שאת כביכול נשואה.

3. אם החלטת להוריד כיסוי ראש, כדאי שתעשי רק אחרי שתשקלי את 2 הצדדים וותהיי מוכנה לתגובות או מבטים מהסביבה, כך שאם את ממשיכה להקפיד בקיום מצוות ורק הורדת את הסממן הזה, חשוב להבהיר לסביבה הקרובה, או למי שמציע לך שידוך שאת מקפידה על שמירת מצוות ולהסביר מה הסיבה ואיזה רב פסק לך כך.

4. פשרה: להמשיך לחבוש כיסוי ראש (יש בזה צד הלכתי וגם חברתי), אבל-

א. פאה צנועה  שלא נראית ממרחק קילומטר כמו פאה, אבל גם לא מדי מושכת את העין, שלא תבלטי מדי בשטח, ולא תראי כאילו את שייכת לזרם אחר ממה שאת.

ב.אם את מרגישה התרסה על זה שאת לא נשואה אבל מחוייבת בכיסוי ראש וממשיכה בכיסוי ראש כפי שנהגת עד כה, אבל כיסוי ראש קצת פחות מחמיר (קצת יותר שיער בחוץ) כך שיהיה ניכר שאת חובשת כיסוי ראש מצד ההלכה, אבל נותנת לעצמך קצת פורקן כדי שלא תרגישי מדי לחוצה בקטע ואולי יום אחד תחליטי שזה מדי מעיק עליך ואז תחליטי להוריד את כיסוי הראש לא רק כדי למצוא שידוך אלא כמרד מסוים במוסכמות.

בס״ד

והיינו נשואים כשנה וחצי.

לא נראה לי שזה כ״כ משנה. 

לא מרגישה צורך להוריד, פשוט מרגישה מוזר מהצורך של כולם לראות אותי בלי. 

כאילו לראות ש״הנה היא בסדר, הכל חוזר להיות כמו שהיה״. וזה לא בדיוק ככה. 

אבל כן רוצה לציין משהו לגבי פאה: למרות שאני החלפתי לפאת סרט (הכי קרוב לשיער שיש), אנשים זיהו היטב שזו פאה, ומי שידע שאני גרושה הציע לי... חרדים. אני מניחה שככה זה אם מחליפים לכיסוי ראש לא מלא, שפשוט ייתן את הרושם שהיא אישה נשואה שלא מקפידה על ההלכה. כדאי לחשוב על זה היטב. 

ולגבי הדוסיות: אם בחורה מקפידה מבחינת שאר המראה על הלכות צניעות, מבינים שהיא דוסית, גם אם היא בלי כיסוי ראש.  

כל הטיעונים פה הם שכליים (גם אם יש בהם אמת)

אבל בתכלס הכל בידי השם...

הדוד שלי, שהיה רב חרדי, כזה שלמד בישיבת מיר עוד באירופה לפני השואה, והיה אמור לעמוד בראש ישיבה [ אלא שבגלל השואה הדברים נסתיימו אחרת], פסק בפועל, שלפי ההלכה, גרושות ואלמנות אינן חייבות בכיסוי ראש.

לא ידוע לי מה היו נימוקי הפסיקה הזאת, אבל, באופן מעשי, החברה צודקת כי בחברה הדתית והחרדית כיסוי ראש מעיד על האישה החובשת אותו שהיא נשואה. כלומר, מחוץ לתחום לגבר שמתעניין. אפילו אם יגידו לו שזה לא כך, הוא כבר מרגיש שהיא מחוץ לתחום.

חוץ מזה, יש אנשים שיש להם דעה קדומה על גרושות. לכן, אולי כדאי שהוא קודם יתרשם ממנה במידה מסויימת לפני שהוא פוסל.

אומנם, אם יש לה ילדים, והיא מגדלת אותם בסביבה חרד"לית, אז יתכן שעדיף שתשאר עם כיסוי הראש. במצב כזה, יכול להיווצר מצב שיחשבו אותה ללא דתית או ללא מספיק דתית וזה עלול להשפיע על הילדים. למשל, יהיו הורים שלא ירצו שילדיהם ישחקו עם ילדיה של אישה שאיננה דתיה -- שמא הילדים שלהם עצמם יושפעו בצורה שלילית מבחינה דתית.

אבל בליטא המצב של ההקפדה על כסוי ראש היה מאוד רופף - שלא לומר לא קיים

בחברה דוסית היום זה אחרת לחלוטין

בס״ד

מעניין אותי. 

אני מצרף לך צילום תשובת הרב פיינשטיין, שלא התיר באופן גורף אלא רק במקרה מיוחד של הפסד גדול. חשוב להדגיש, שגם על ההיתר שלו חלקו הגרש"ז אויערבאך והרב עובדיה יוסף ועוד רבים.

20160601232958.pdf

דעי וראי, כי אשה המוותרת על חובה הלכתית על מנת למצוא חתן, בהכרח יש לומר, כי החתן שהיא תמצא הוא חתן שאינו ממלא אחר חובות ההלכה. ואם חשוב לך שבעלך יקפיד על ההלכה, כדאי לך מאוד גם כן להקפיד בזה, כדי שהוא ירצה להתחתן איתך...

אכן בתשובה אחרת מצ"ב הרב פיינשטיין  מרחיב את היתרו גם לגרושה שזקוקה לזה בשביל למצוא בן-זוג, תוך הדגשה שבמקום שאין לה לחוש, היא צריכה לכסות את ראשה, אך בכל אופן, דברים אלו אינם מוסכמים על רבים מהפוסקים, כאמור.

20160603064928.pdf

ולי ידוע על עוד מי שפוסק ככה

מי הפוסקים הרבים שאוסרים גם כשהיא זקוקה לזה?

"גם כשהיא זקוקה לזה" - כאשר בכותרת אתה כותב שכמעט תמיד היא תהיה זקוקה לזה.

פסקי השולחן ערוך ומשנה ברורה ועוד רבים מהמפרשים (באר היטב, פתחי תשובה, בית שמואל) להחמיר בזה, נאמרו בלי לחלק.

למיטב ידיעתי, הרב פיינשטיין הוא הראשון שמזכיר אפשרות להקל.

פוסקים רבים אחריו לא קבלו את דבריו. כך ראיתי תשובה של הרב עובדיה שתמה עליו.

כך הבאתי למעלה תשובה של הרב דב ליאור מאתר ישיבה שמחמיר בזה, וראיתי שגם הרב יעקב אריאל שם מחמיר בזה (ומקל רק לשים פיאה), וכך כותבים בספר "הליכות בת ישראל", ובהערה שם מתייחסים לדברי הרב פיינשטיין, ומביאים את דברי הרש"ז אויערבאך ורח"פ שיינברג ושו"ת מחזה אליהו, שכולם לא סברו כמותו.

לפסוק הלכה למעשה.

במחילה-

נ"ל שהשתמשת במלים בוטות, וזכותך בכך באם נ"ל שיש כאן נסיון לעקור את התורה.

לע"ד לא כך הדברים.

השואלת יכולה לבקש היתר, ונ"ל שהיא גם תקבל.

נראה בהחלט רצון רבני להתיר הנ"ל במדת הצורך.

וכמדומה שיש עוד סניפים לצרף. ואין מטרתנו כאמור לשבת על מדין.

כמו שאמרתי, הע' אגב-

האם כדי בזיון וקצף על רווקות המחוייבות באופן פשוט בעיקרא דדינא בכיסוי ראש?

ואחרי חדר ייחוד?

בברכה,

לבקש היתר מרב.

ד"א, אחרי חדר ייחוד- פשט שזה מחוייב!

ויש רבנים המורים לא לשים כי כן נהגו.

מי שלא רוצה לבקש היתר, אין שום עניין לדחוק בו לבקש היתר, בפרט כאשר מדובר בנושא שרוב הפוסקים אינם מתירים וסוברים שיש בזה איסור מן התורה.

אחרי חדר ייחוד אתה צודק שהגיוני מאוד לחייב, שהרי הייחוד צריך להיות ייחוד הראוי לביאה, והנשואה היא בחזקת בעולה. אבל מה שכתבת על רווקות בכלל לא ברור. נכון הוא שלשון הרמב"ם והשולחן ערוך הוא "בין פנויה ובין אשת איש", אבל הלשון פנויה כאן אינו מתייחס בהכרח לכלל הרווקות, שהרי ברור שקטנות אינן חייבות בזה, והפוסקים ביארו לשון 'פנויה' כאן כמתייחס לאלמנה או גרושה.

(ויש שכתבו לרווקה לכסות את ראשה בזמן התפילה, אבל אחרים כתבו שרק נשואה צריכה להקפיד בזה, וכך המנהג המקובל - על פי הספר הליכות בת ישראל).

כדאי להיזהר מכל מיני חלקי שמועות שמסתובבות.

אציין כאן לדברים ברורים המופיעים בכמה מקורות שאזכיר. 

כל מי שנשואה או היתה נשואה, חייבת בכיסוי ראש מן התורה - ראו בעניין בשולחן ערוך אבן העזר סימן כא ובמפרשיו שם (באר היטב, פתחי תשובה).

אין בכך כל תלות בנישואין או לא, אלא רק אם היא בתולה או לא. מי שנבעלה חייבת, גם אם לא התחתנה אי פעם - וכך פוסק המשנה ברורה (עה,יא).

הרב משה פיינשטיין התיר לאלמנה שלא היתה יכולה לפרנס את עצמה וילדיה בגלל הצורך בכיסוי ראש, שלא לשים אותו. הגרש"ז ורבים אחרים גם במקרה זה לא קבלו את היתרו (ראו בספר הליכות בת ישראל עמודים עח-עט).

גם היתרו של הרב פיינשטיין לא נאמר על כל גרושה, ובוודאי שזה לא ראוי לפרסם כאילו הדבר מותר.

חזקי ואמצי בהתמדתך בדין התורה, והקב"ה יזמן לך את זיווגך הראוי, אשר גם כן יחפוץ להקפיד כראוי על כל ההלכות.

אבל חייבת לומר לך שהתפעלתי מהרצון הברור שלך לקיים את ההלכה על הצד הטוב ביותר.

בס"ד

השאלה מה את מחפשת.

מחד ברור שאנשים נורמליים לא יתחילו איתך ברחוב או באוטובוס, כשלראשך כיסוי ראש,

מתוך מחשבה שאת נשואה. 
מצד שני אם זה דרך שידוכים ובירורים והצעות אז בחורים דוסים מאד,

גם יכולים להתרשם שלא לטובה מהורדת כיסוי הראש, ועד לפסילה על זה.

נראה שההסתכלות על זה נגזרת מהחשיבות שיש לעניין בעיני זה שמציעים לו...

(וגם בפתיחות שלו לגבי דברים ששונים ממה שהוא מעדיף)

אישית אני מאמינה שהוספה והקפדה שנובעות מיראת שמיים יכולות לעבוד אך ורק לטובתך.

בהצלחה רבה!!!

מה שאמרת 

"אז בחורים דוסים מאד,

גם יכולים להתרשם שלא לטובה מהורדת כיסוי הראש"

אני מניח שלא שאלת 50-100 דוסים מאד מה דעתם בנושא ולכן 

יש סיכוי טוב שזו השערה לא מבוססת.

בס"ד

כתבתי "יכולים"- ולא שבהכרח כולם יפסלו,

וגם בסוגריים הוספתי שזה תלוי גם בפתיחות.

עדיין אני חושבת שכיסוי ראש עובד כמסננת,

כשיש לראשי כיסוי ראש הוא מסנן את מי שבכל אופן לא הייתי רוצה...

ולא הייתי רוצה בחור שמפריע לו שאני מקפידה על ההלכה,

או אפילו מהדרת בה...
(למרות שזה לא הידור, זו הלכה שאולי אפשר "להוציא" פסק אישי להקל בה)

מצד שני ללכת בגילוי ראש כן יכול לסנן בחורים שההלכה מאד חשובה להם.

לא את כולם כמובן, אבל יש כאלו.

אני אישית מעדיפה שיסננו אותי על זה שאני מידי דוסית,

ולא להפך.

וכשהפותחת שאלה איך מסתכלים על זה-

אז חד משמעית יש מי שמסתכל על זה כירידה ביראת שמיים וכ'.

ניסוח יותר אפקטיבי אולי יתן לך מענה:

למשל

אם אתה דוס ומציעים לך גרושה האם משנה לך עניין כיסוי הראש הנוכחי? למה?

ואז אפשר יהיה לדעת סוף סוף מה קורה במוחם של הדוסים . 

השאלה למה זה משנה לך? מה הנקודה? 

הלכה מול פספוס בחור שיתחיל איתך ברחוב? 

דימוי עצמי בסביבתך וקטלוג שלהם אותך בתור דוסית או לא? 

כיוון: למה בכלל לדעת מה הולך בראשם של אנשים? בסופו של יום 

אולי זה בכלל לא אמור לעניין אותך כשזה נוגע לעניין הכיסוי. או בכלל.

לענ"ד יש מקום לשיקולים טכניים שיגבירו את סיכוייך (שגם ככה גבוהים: צעירה,ללא,דוסית)

"אלך איקס כי יגרום ל וואי " 

במידה והם טכניים ולא השפעה על דעתך עפ"י נורמות בלתי כתובות /מדומיינות. 

לפעמים 'הקפדה ביראת שמיים' היא דברים אחרים לגמרי. לפעמים.

אני מציע להפריד את הדת מהבחורה. ולראות את הדברים כהוויתם. 

אם אני מקפידה הלכתית ולכן איקס - סבבה. 

אם אני רוצה להתחתן יותר מהר ולכן איקס - סבבה.

אם חשובים לי שני דברים שנראים מתנגשים - להכריע ביניהם. 

(אפשר בעזרת גרושות שהתחתנו, נשות רבנים שמבינות עניין, רב רציני , במובן החי של המילה)

אם אני רוצה לדעת מה ה'נורמה המקובלת' כדי לדעת איך לנהוג על פיה - אולי זאת בעיה? 

לשם הקונטרה: 

מכיר גרושה דוסית והולכת ללא. 

כמוה יש אלף. וההפך ממנה - אלף. 

בקצרה: אני רוצה לכסות/לגלות כי __________

אבל אני חוששת מ____________

היחידות שיכולות לייעץ לך

הן גרושות דומות לרקע שלך

בס״ד

נראה לי שתחושת הבטן שלי היתה נגד האמירה שלה

רציתי לשמוע תגובות נגד

סתם כי הכל מבולבל לי עכשיו ורציתי חיזוקים.  

לי זה לא המקום שיקדם אותך.

תדחי את העניין עד שתצאי מהלופ כרגע.

שבי עם עצמך ואח"כ תבדקי את המסקנות עם חברה רצינית

ותראי מה שורש העניין. 

כרגע אין טעם לעסוק בזה. 

כי באותה מידה זה יכול להיות 

שזה מסמל עבורך משהו או לוחץ על איזה נקודה קריטית 

וזה מתחפש להלכה וכו' 

באותה מידה - לא. זה באמת הלכתי מול פרקטי.

מסקנה: צריך לחשוב. 

שמחתי לקרוא שאת נוטה להתנגד להורדת הכיסוי.

לדעתי כרגע אין סיבה לחפש היתרים למשהו שהקלה שאת לא מתחברת אליה.

 נראה לי שכך רגיל הרוב בקרב הציבור הרגיל להקפיד על כיסוי ראש.

נתפלל שבע"ה בקרוב תקימי בית של תורה מלא שמחה, אהבה שלום ורעות.

למשהו שהוא הקלה (- ההפך מהחמרה.)

אני אפילו לא יודע אם כיום רוב הנשואות מכסות את הראש (כיסוי ראש חלקי הוא לא נחשב),

אם כי אני לא אתווכח איתך אם תגיד שכל הנשים האלה הן לא מהציבור שלנו..

בכ"א, רוב הגרושות הדתיות שאני מכיר הורידו את הכיסוי-ראש לאחר הגירושין,

רובן עשו זאת בהדרגה..

אני לא חושב שהן נוהגות כמו שצריך, אבל אם מדברים על מיעוט ורוב, אני ממש לא בטוח שאתה צודק.

ולא חסר הלכות שהרוב פשוט לא מקיימים אותם, וזה ממש לא הופך את זה לבסדר..

 חיי מוהר"ן אות תמד
פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמִּי
וְהָיָה רְצוֹנוֹ קְצָת לַעֲשׂוֹת אוֹתִי אַב בֵּית דִּין בְּאֵיזֶה קְהִלָּה.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ כִּי יֵשׁ לִי מָרָה שְׁחוֹרָה וַחֲשָׁשׁוֹת רַבּוֹת בְּעִנְיַן הוֹרָאוֹת אִסּוּר וְהֶתֵּר. וַאֲנִי מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מֵעִנְיַן הַהוֹרָאָה מְאד.
הֵשִׁיב לִי מַה לַּחֲשׁשׁ וְלִדְאג
מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְךָ עַל מִי לִסְמךְ שׁוּב אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא כְּלָל.
פֵּרוּשׁ מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ דֵּעָה שֶׁמַּכְשִׁיר וְאַתָּה סוֹמֵךְ עַל אוֹתָהּ דֵּעָה אֵין לְהִתְיָרֵא עוֹד כְּלָל
]אָמַר הַמַּעְתִּיק: זֶה פָּשׁוּט, שֶׁעַל דֵּעָה שֶׁאֵינָהּ מֻסְכֶּמֶת לַהֲלָכָה, בְּוַדַּאי אֵין לִסְמךְ. רַק רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שֶׁלּא לַחֲשׁשׁ חֲשָׁשׁוֹת יְתֵרוֹת בְּעִנְיָן זֶה

[

מה שרבי נחמן זיע"א אומר פה, הוא נורא פשוט. שאפשר תמיד ללכת על פי הדעה המקלה, אין פה מקום להתבלבל. על הרב משאש זכרונו לברכה, את סומכת? ענק שבענקים. לפי הרב משאש את בכלל לא חייבת ללכת עם כיסוי ראש, גם אם תנשאי שוב.

היו הרבה מגדולי הדור שהנשים שלהם לא הלכו בכלל עם כיסוי ראש. אשתו של הרב שך למשל. והיו עד הרבה ראשי ישיבות וגדולים בתורה.

עשיתם פה סלט שלם. לפי ההלכה אישה חייבת ללכת עם שיער מסודר, זה הכל, אסור ללכת עם שיער מבולגן. יש עניין של 'דת יהודית' שהפכו אותו כביכול להלכה אבל זו לא הלכה כלל, אפילו אישה נשואה שהולכת עם שיער מסודר על ידי מטפחת קטנה לא עוברת על ההלכה.

בכל מקרה, פותחת האשכול, תעשי מה שאת חושבת ומרגישה, רבי נחמן אמר בפירוש שאפשר ללכת על פי הדעה המקלה תמיד. הרב משאש זצ"ל אמר שלא חייב, סוף פסוק.

רבי נחמן אמר על ספרו "קמטו אותו כרצונכם - ואל תפגעו בסעיף קטן בשולחן ערוך".

ודאי שרבי נחמן לא היה אומר לעבור על סעיף מפורש בשולחן ערוך (אבן העזר כא,ב) האוסר על בנות ישראל ללכת פרועות ראש בשוק - גם כאשר הן נשואות וגם כשהן כבר אינן נשואות.

הדבר מפורש שם, וחבל שיש שטועים ומטעים ומכשילים בזה אחרים.

ומה שהיו כאלו שלא ידעו, או שבתנאים מסוימים התקשו לעמוד בכך, ניתן ללמד עליהם זכות, אך ודאי שאין ללמוד מכך למעשה. 

ולא כל אמירה חריגה של רב יכולה להיות משהו שניתן לסמוך עליו.

ומה שרבי נחמן כתב לתלמידו שהוא יכול לסמוך על דעה מקילה, היינו כשהוא באמת מרגיש שיש מקום לסמוך עליה, וכפי שהעיר המעתיק, שאין כוונתו לדעה שאינה מוסכמת להלכה.

רבי נחמן לא אמר את זה מעולם, ואין לך מושג על מה אתה מדבר. הציטוט הזה הוא מספר מסולף ולא אמין שנקרא 'שיח שרפי קודש' שהוא לא מספרי היסוד של החסידות ויש שם כל מיני המצאות שזקני חסידי ברסלב היו אנטי ציונים ושטויות כאלה. מוזמן לבדוק בתיעוד אמין של הרב נריה שזקני ברסלב אהבו את הרב קוק והתארחו אצלו, והרב קוק כידוע, היה ציוני. לפני שמדברים בהתנשאות וביהירות צריך לדעת את העובדות האמיתיות.

לעניינו. רבי נחמן אמר במפורש שאפשר ללכת על פי הדעה המקלה. לפי הרב פינשטיין זצ"ל, שהיה פוסק גדול, אין צורך בהפרדות בחתונה, ואפשר לשתות חלב נוכרי. מי שלא רוצה לסמוך על רבי נחמן מוזמן לקיים את 'עשה לך רב' וללכת לפי הרב המועדף עליו. אני אומר מה שרבי נחמן  אמר, אל תנסו לעוות אותו.

אני אומר מה שהרב משאש  אומר, אל תנסו לעוות גם אותו.

אל תנסו להחליט עבור אחרים. שפותחת האשכול תדע שרבי נחמן אמר שבכל מקום וצד שיש בו מקום להקל, אפשר להקל. ופה בהחלט אפשר.

לקולא. יש גם פסקים מקובלים בעם ישראל שאין לחלוק עליהם.  

בנוסף היום נשים  יראות שמים מקפידות על כיסוי ראש ,ולכן ברור שזה בכלל דת יהודית .

לכן מה שהבאת מר' נחמן זה או לא אמין ,או שסתם אי אפשר לסמוך על זה ,כי זה נוגד את כללי הפסיקה.  

לא מעניין מה אחרות עושות. תסתכל על כיסוי הראש של אשתו של הרב עובדיה יוסף בתצלום ישן, תסתכל על כיסוי הראש של עדינה בר שלום. הן לא יראות שמיים?

אני הבאתי את מה שרבי נחמן אמר. למי שלא מבין, הוא אומר שאפשר ללכת על פי הדעה המקלה ביותר תמיד. לפי הרב סתיו אפשר ללכת לבתי הקולנוע, לפי הרב פינשטיין אין צורך בהפרדות בחתונה, לפי הרב משאש אין צורך בכיסוי ראש בימינו. כמובן שאנשים מתעצבנים כי זה סותר את כל אורח החיים שלהם ואת כל האמונות המשעממות שלהם, לכן באופן טבעי הם מתנגדים וחושבים שאלו שטויות.

הלל ומקולי בית שמאי הוא רשע,

אז כנראה שלפי דבריך רבי נחמן אמר שמותר להיות רשע...,,

(כמובן שר' נחמן מעולם לא העלה על דעתו שיטפלו לו דעה כזו משובשת כפי שאמרת למעלה במחילה מכבודך)

אין לך ממש מושג מי הוא רבי נחמן, כך שהייתי מסתייג מלהביע דעה בעניינים שהם ממך והלאה, זה לא לעניין. רבי נחמן בצעירותו היה מתפלל ומבקש הרבה מה' יתברך שיזמן לו הרבה ניסיונות ויעמיד אותו בכל מיני הרפתקאות, והוא נכנס לתוך הפיתויים והניסיונות, ומה לעשות שבגמרא במסכת קידושין כתבו רבותינו זכרונם לברכה במפורש שאסור לאדם לומר גירא בעינה דשטנא?
 

חסידות ברסלב כבר מזמן מתה, ובמקום ללכת בדרך של רבינו אנשים המציאו לעצמם כל מיני החמרות והקפדות שלפי דעת רבי נחמן מזיקות לנשמה ונותנות אוכל לקליפות הקשות ביותר. מי שמעט בקי בברסלב ומקושר יודע שלדעת רבי נחמן התאווה הידועה היא קשקוש מוחלט ואין מה להתירא אפילו ממקרה של אשת פוטיפר לא עלינו.

אבל יכול להיות שאתה צודק, חכמינו זכרונם לברכה כבר אמרו שבימים האלה לרשעים יהיה יצר הרע כגיגית ולצדיקים כהר. אשריכם ישראל.

   אשתו של הרב פיינשטיין הייתה הולכת ללא כיסוי ראש,

   וכששאלו אותו תלמידיו בעניין, הוא ענה להם שהוא יודע שאשתו הולכת באיסור

   ושאם הוא רוצה הוא יכול לגרש אותה והיא מפסידה כתובתה.

   אבל הוא אמר שהוא לא רוצה להתגרש ממנה.

ב. לגבי אשתו של הרב עובדיה, ממה שידוע לי זה היה במצריים,

    בקהילה הזאת לא היו נשים שהולכות עם כיסוי ראש,

    ולכן הפסק של הרב משאש היה רלוונטי שם.

לקחת דברים וסילפת אותם למקום שברור שלא היתה הכוונה.

בנוגע לציטוט הנזכר, הוא מצוטט על ידי רבים מרבני ברסלב כיום, כמוסכם.

בנוגע לרב קוק - בחייו הוא היה אהוב ומקובל על כלל גדולי התורה כמעט, ובכללם החרדים.

ואגב, הוא עצמו לא היה 'ציוני' במובן של שייכות לתנועה. לא השתייך לתנועה הציונית או למזרחי, אלא רק הדגיש את חובת אהבת עם ישראל וארץ ישראל, ועל כן תמך בכל פעילות חיובית שנעשתה, לא משנה על ידי מי.

בגמרא מופיעה ביקורת קשה מאוד על מי שהולך תמיד אחרי דעות מקלות.

הוא מושווה לעובדי העבודה זרה עליהם נאמר "עצי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו" - כל המיקל לו מגיד לו.

אני לא יודע איך אתה מפרש את מה שכתוב בגמרא "שיער באשה ערוה", אבל זה באמת לא משנה.

הניסיון שלך ושל אחרים להסית אשה הרוצה ללכת לפי הלכה, להסתמך על דעות דחוקות ביותר, כאשר היא עצמה לא הביעה רצון להסתמך עליהם, אלא להיפך, הביעה את רצונה להיות דבקה בהלכה הנאמנה - מעיד על גישה בעייתית ביותר.

ובנוגע למה שכתבת "לפני שמדברים בהתנשאות וביהירות", "אל תנסו לעוות", "אל תנסו להחליט עבור אחרים", אני מפנה אותך לכותרת של דבריי כאן. 

תשמע, לנהל דיון על רבי נחמן עם מישהו שמצטט לי איזה ציטוט מופרך מספר שהוא כל כולו סילופים וערבובים, זה יהיה בזבוז הזמן שלי. בברסלב אין רבנים.

זאת אומרת יש, אבל הם עושים מאמצים יומם ולילה כדי להתרחק מכל הנהגה של רבנות. הרב קוק לא כל כך משנה, זו רק דוגמה. זקני ברסלב מעולם לא היו אנטי ציוניים כמו שהספר האינטרסנטי הזה מנסה לייחס להם, ודי בכך בכדי להשליך אותו לכל הרוחות.

בקיצור, תניח לרבי נחמן, כל ה'רבנים' שאתה מתכוון אליהם עניינם להיות 'רבנים', לא ממש מעניין אותם מה רבי נחמן חשב ואמר. הוא גם דיבר בכל תוקף נגד הקמה של תלמודי תורה ומוסדות, נראה לך שזה מעניין מישהו?

אף אחד לא מסית אותה, שתעשה כרצונה, רק שתהיה מודעת להלכה ולא למנהגים.

זו לא הפרשנות שלי, זה מה שכתוב בפירוש, מסתמא שכדאי לכם ללמוד הבנת הנקרא. הרב שלום סבג שליט"א אמר בדיוק את אותו הדבר, איפה שיש מקום להקל, מותר.

דעת הבית יוסף היא שיש איסור על שיער פרוע, לא על כיסוי ראש. אני מדבר על ר' יוסף קארו זיע"א, אני לא יודע על מי אתם מדברים. אחרי זה באו כל מיני אנשים והמציאו כאילו הלכה דרך הגמרא "ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית [...] ואיזוהי דת יהודית? יוצאה וראשה פרוע" (מסכת כתובות ז, ו). דת יהודית זו לא הלכה, זה מנהג, ממתי מנהגים מחייבים?

אני לא יודע איך אתה 'מפרש את הפוסל במומו פוסל' כשזו בכלל לא הכוונה, אבל זה באמת לא משנה. הניסיון שלך ושל אחרים לקשקש קשקושים לא באמת משנה, שמעתי כבר מספיק אנשים עם הסגנון שלך.

לפי ר' מוהר"ם אלאשקר הקביעה הזו מתייחסת רק לשיער שדרך האישה לכסות אותו.

אפילו אמר שאין שום יסוד לחשוש לומר קריאת שמה לנוכח אישה עם שיער גלוי, בהקשר לשאלה שהובאה בפניו לגבי נשים שהלכו עם שיער גלוי.

פסיקת הלכה היא תמיד בהקשר למציאות ולאנשים, בחברה המודרנית והפתוחה שהגבר הממוצע, גם הדתי והחרדי רואה אלפי נשים ללא כיסוי ראש, זה לא אמור להכניס אותו להרהורים מיניים. ואם זה כן מכניס אותו להרהורים, ממליץ לו בכל לבי ללכת לטיפול נפשי.

אתם לא מבינים. רבי נחמן לא היה פוסק והוא לא פסק שום דבר לאף אחד. פעם בא אליו רבי נתן, תלמידו הקדוש, והייתה לו שאלה חשובה מאד. הדוד הצדיק שלו הציע לו משרת רבנות, ידין ידין כזה. היו לו הרבה חששות ודאגות בעניין הזה של לומר לאנשים מה לעשות, כי בברסלב יש עניין של לא לדחוף את האף לעניינים ולהבנות של אנשים אחרים, כי אתה יכול לפגוע בהם ולהזיק להם, כי אתה לא יודע מה הם צריכים. הוא דאג, מה אני אומר להם?

רבי נחמן זיע"א אמר לו, בכל מקום שיש מקום להתיר, תתיר. פשוט מאד, לא מסובך, נכון? לגבי ההערה של המעתיק, גם את זה לא הבנת נכון. הרב ריסקין למשל, הוא הוסמך לרבנות על ידי הרב סולובייצ'יק. אתה סומך עליו? יופי, אז הכל בסדר. אנחנו לא מדברים פה על רפורמים הזויים שהסמיך אותם כומר פרבוסלבי, אלא על רבנים תלמידי חכמים שקיבלו הסכמה. הרב סתיו הוסמך לדיינות, למד אצל הרב אברהם שפירא והרב צוקרמן, אתה סומך עליו? יופי.

זו בפירוש דעתו של רבי נחמן. אני מדגיש, דעתו, לא טענתי אחרת בשום מקום. עכשיו, מי שרוצה ללכת אחר דעת הצדיק, מוזמן. מי שלא רוצה, שילך וימצא לו רב שיפסוק לו כך וכך, בעניין כזה או אחר.

אני לא חושב שאתה מבין איך פסיקת הלכה עובדת. פסיקת הלכה היא תמיד בהתייחסות ובהקשר למציאות שבה חיים, בהתאם לתמורות המודרנה והזמן. קשה מאד להמשיך מנהג ואפילו הלכה, כאשר בטלים ומתבטלים הטעמים שבהם הונהג המנהג וההלכה. אם אתה כופר במודרנה - אתה מוזמן לקבל על עצמך את הרמב"ם בתור הלכה וללכת על פיו. בהצלחה עם זה.

פעם היה איסור גילוי משקה, כי היה בו משום דבר סכנה. פעם היו מצויים נחשים והייתה סכנה שהם יכנסו לתוך הכלי הפתוח לכן היה איסור כזה. ארס של נחש זה לא נעים. היום כשאנשים חיים בבניינים גבוהים, אין שום בעיה להשאיר כלי פתוח, לכן האיסור בטל. יש מבין?

גילוי ראש לנשים היום לא נחשב פריצות. וכל מי שטוען שיש בגילוי ראש פריצות כלשהי מוזמן לארוז חפציו ולעבור לארצות האיסלאם. זו מעולם לא הייתה ההלכה אלא מנהג. שוב אני אומר, הבית יוסף מעולם לא פסק כיסוי ראש מלא וזה מעולם לא היה בגדר איסור אלא מנהג, וכידוע מנהגים לא מחייבים, כך שממילא דעת רבי נחמן לא ממש משנה משהו, זה מנהג. במנהגים אפשר להחמיר עד שיוצאים מן הדעת לגמרי , אפשר לא ללכת על פיהם, וזה בסדר גמור.

פה סיימנו.

הרב משאש דיבר על קהילה שכל הנשים שם הפסיקו ללכת עם כיסוי ראש.

וגם את הפסק הזה הוא כותב אותו מתוך צער (מובן בפשטות מהפסק)..

מכיוון שבקהילות בישראל אחוז ניכר מהנשים עדיין הולכות עם כיסוי ראש מלא,

הפסק של הרב משאש (שדרך אגב נובע מהגמרא) - לא רלוונטי!

שעיין בסוגיא לעומקה והגיע למסקנה לפסוק בצורה מסויימת להיתר

אבל הוא חושש לחלוק על אלה שאוסרים

אז אומר לו רבי נחמן שהוא יכול לסמוך על הדעה המקילה

ואילו אתה משום מה החלטת שדבריו של רבי נחמן יהיו תקפים 

לכל אחד שרוצה לפסוק לעצמו אז הוא יכול בכל עת למצוא איזה דעה מקילה. 

אני לא יודע על מה אתה מסתמך כשאתה עושה את ההרבה הזאת לדבריו

מה שבטוח שההרחבה שלך שהמצאת סותרת את דברי חז"ל "מקולי בית הלל ומקולי בית שמאי - רשע"

ואתה לא יכול להביא הוכחה מנשים של תלמידי חכמים כי בזמנו היה מצוי שהאיש היה תלמיד חכם והאשה להיפך. אני לא מכיר את הנשים שהבאת וגם אתה לא אז בו נעיין במקורות ולא נלמד מתמונות של נשים שאנחנו לא מכירים.

בברסלב. מה לעשות? אני לא היחיד שהבין זאת כך, גם הרב סבג וגם אחרים הבינו את זה באותה הצורה בדיוק. מפתיע, נכון?

כתוב בעברית צחה פֵּרוּשׁ מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ דֵּעָה שֶׁמַּכְשִׁיר וְאַתָּה סוֹמֵךְ עַל אוֹתָהּ דֵּעָה אֵין לְהִתְיָרֵא עוֹד כְּלָל. אין פה מקום להתבלבל, תמהני איך קשה לכם עם זה. זה ממש לא לפסוק לעצמו.

החל מדקה 42.

'תגיד לו את הדבר הכי קל'. זהו. מי שרוצה להחמיר, שיחמיר, מי שרוצה ללכת לרב לשאול אותו, שילך. מי שרוצה להקשיב לצדיק, הוא יכול ללכת לפי הדעה המקלה תמיד, כי הכשירו אותה תלמידי חכמים שאנחנו סומכים עליהם.

גם להמציא הלכות ודינים חדשים זה איסור דאורייתא, זה עדיין לא מונע מכל מיני רבנים ואנשים להמציא איסורים של סמארטפון ולא יודע מה. אתה מוזמן לעיין במקורות ולראות אצל ר' יוסף קארו שהשיער צריך להיות מסודר ואין שום עניין של כיסוי ראש.

ישר כח והמון הצלחה!!

מי שניסתה לייעץ לך התכוונה כנראה לטובתך, שאם תוותרי ותרדי למכנה יותר נמוך של חוסר הקפדה, תוכלי למצוא בן זוג יותר מהר, שהרי ההקפדה על ההלכה היא דבר קשה, ובדברים שבינו לבינה היצר הרע תופס תפקיד משמעותי, ועל כן יש יותר אנשים שמזלזלים בהלכות אלו מאשר בהלכות אחרות.

אבל היא לא הבינה את המציאות האמיתית, שמהקפדה על ההלכה לעולם לא מפסידים.

ועל כן, טוב תעשי אם תתעלמי מעצות המסיתות אותך לפעול בצורה שאינה ראויה.

"איך מסתכלים?"

חז"ל אמרו ששיער באשה הוא ערוה, ועל כן אסור לגבר זר להסתכל על שערך, וכמו לכל אשה נשואה.

ומהתרשמותי, ההערכה לגרושה המזלזלת בחובת הכיסוי, יורדת מאוד.

ככל שתקפידי יותר לקיים את ההלכה, כך תזכי להשגחת ה' ולברכה והצלחה בכל מעשה ידייך, ותראי, שגם סובבייך יעריכו אותך יותר.

בהצלחה!

הרי גם לך ברור שעל הלכה לא מתפשרים.

עובדה שעזבת עבודות ויישר כח גדול על כך.

אז למה להרפות ידיים למי שחושב בדיוק כך?

זה מרגיש לי רצון לריב.

אם אתה רוצה לחדד לדעתי עדיף להתבטא אחרת - 

משהו בסגנון - 

כמובן ששמירת ההלכה זה  הדבר הכי חשוב, אבל לא תמיד רואים בעיניים איך לא מפסידים מכך. או אם אתה מעדיף - מפסידים בענייני העולם הזה אך לא בראייה כללית של עובד ה'.

וברור לי ש"אוהב תורה" התכוון שמשמירת הלכה לעולם לא מפסידים = למי שמבין מאין באנו ולאן אנו הולכים ושהעולם הזה דומה לפרוזדור וכו'.

יש גרושות ואלמנות שמורידות את הכיסוי. ככה יודעים שהן פנויות. אבל תשאלי רב. בהצלחה.

כי זה נראה להם מאוד מוזר לצאת עם מישהי עם כיסוי

אני הייתי בעבר בקשר עם גרושה, והיא הייתה בלי כיסוי עם היתר, כי היא גרושה באמת צעירה ובלי ילדים, והיא באמת מרגישה שהיא חייבת להיות בלי כיסוי כי אחרת אין לה שום סיכוי עם צעירים כמוה. וזה היה בסדר גמור מבחינתי.

כל עוד יש היתר ללכת בלי, ובטח כאשר לא מדובר במישהי יחסית יותר מבוגרת עם ילדים כבר - אז ניתן יותר להבין את הרצון להוריד. זה לא שכאשר היא תתחתן שוב בעזרת ה' היא לא תשים שוב כיסוי...

אישה מבוגרת יותר עם ילדים כבר, באמת כבר פחות שייך שתוריד את הכיסוי אם ישנו. ככה אני מאמין. 

מוזמנת לאישי ואכתוב לך איך ליצור איתו קשר

גם אשה גרושה עם כיסוי ראש-

יכולה להראות תמונה מלפני הנישואין

והוא ידע איך נראית..

לא משרשרת למשהו ספציפי כי המחשבה עלתה לי בראש אחרי שקראתי ברפרוף כמעט הכל.

מהתרשמותי מתגובותיך, גם בשרשורים אחרים, נראה שאתה בקיא מאד בהלכה, אבל אתה לא פוסק.

רב פוסק פוגש את מי ששואל, רואה את התמונה הכללית, ומבין אם יש מקום להקל.

ואם רואה שצריך יחפש כל קצה חוט להקל.

כל הגרושות שאני מכירה פרט לאחת הורידו את הכיסוי. אני מניחה שלרובן היה היתה כזה או אחר, ואולי לא לכולן. זה גם לא מענייני.

המציאות היא שאותה אחת שדיברה עם הפותחת אמרה לה דברים נכונים. במיוחד כשמדובר במטפחת או כובע ולא בפאה, הכיסוי עלול להקשות מאד על מציאת חתן. הדיון אם חתן כזה הוא פחות טוב וערכי הוא לא במקום.

ולכן רב שיראה את השואלת יכול להכיר אותה, לראות מה גילה, מה הסגנון הדתי שלה, ואולי דווקא להחליט להתיר לה להוריד את הכיסוי.

קל לכתוב "איסור תורה", "לא מפסידים מקיום מצוות", אבל רב פוסק לא פוסק כך. רואים כל שואל לגופו.

ומכיוון שיש דעות להקל, גם אם הן נראות לך שגויות או לא במקום כאן, אתה לא יכול לבוא באמירות נחרצות כאלה. לטעמי אפילו אסור לך, אסור ממש, לכתוב כך.

אתה עלול לגרום לכך שמישהו יימנע מלשאול רב בגלל תשובה נחרצת כזאת, בשעה ששאלת רב היתה יכולה לעזור לו. להזכירך, מדובר בשידוכים. דיני נפשות. ומה גם שהפותחת נוטה לא להסיר את הכיסוי, אז אין צורך דווקא לחזק אותה בזה. רב גדול יכול אולי לראות את טובתה ולהורות לה דווקא להסיר את הכיסוי, או להסיר חלקית, גם אם היא לא כל כך רוצה.

אותם רבנים שהתירו לא לכסות את הראש כי כך הלכו הנשים כולן בקהילה, יכולים להגיד שגם המקרה הזה דומה, כי כל המחפשות חתן הולכות ללא כיסוי.

זהו, רק רציתי קצת למחות.

התשובות שלך מלאות ידע ומנוסחות היטב, אבל העיקר חסר מן הספר: ההסתכלות על השואל.

וכמו שאומרים, לאסור זה קל. להתיר זה קשה.

בבקשה אל תפגע ממה שכתבתי, רק תחשוב על הכיוון הזה ואני מקווה שיהיה לאיזשהו עזר כאשר תהיה בעז"ה פוסק ביום מן הימים.

אני מודה לך על התגובה ועל השבחים שכתבת לי בהם (חלק גדול מהם מגיע למאגרים הממוחשבים שאני נעזר בהם). בוודאי שלא נפגעתי, ואני דווקא שמחתי לקרוא את הדברים, ואשתדל לקחת לתשומת ליבי את הביקורת האישית.

שום דבר שאני או מישהו אחר כותב, לא אמור להחליף את הקשר המשמעותי שצריך להיות לאדם עם התורה ועם מורי ההוראה המובהקים המוסמכים להורות.

אני משתדל לצטט מה שכותבים הפוסקים.

פוסקים, כלומר, ספרי הפסיקה המקובלים, והרבנים הנודעים.

שמתי לב בכמה מהשרשורים, שדעות חריגות של רבנים פחות מוכרים, תופסות מקום מאוד מרכזי על ידי חלק מהמשרשרים, שמפיצים את ההיתר שהם מצאו כאילו זו ההלכה ומי שמחמיר עליה אינו מבין ואינו מתחשב.

ואין הדבר כן. הפוסקים המחמירים אינם רגישים פחות.

ואני לא שמח להיות זה שמחמיר בשרשור. זה לא נותן לי תחושה טובה.

אולם לפעמים אני מרגיש שאין ברירה, וצריך לכתוב דברים בצורה ברורה ונחרצת, מאחר שאחרים כותבים דברים שאינם נכונים ועלולים להכשיל אחרים, ולגרום להם להניח שדברים שאינם מותרים, מהווים נורמה מוצדקת.

היתר כשמו כן הוא.

ולא בלבד עפ"י פסקים נגישים שכ"א יודע.

אלא שהמתיר כח דהיתרא עמיה.

ולכן גם מובא בשותים ולא בקיצורים.

ואכן זה יחידני, ונראה שהשואלת לא מסתמכת על השרשור כפסק הלכה.

שאני קופץ כאן על העגלה של ירושלמית)

הפותחת כתבה בפירוש שאינה מחפשת טיעונים בעד ונגד. 

כיוון לחשיבה:

בפורום אין יכולת התייחסות לחלק האנושי, המשתנה, בהלכה. 

למשל:

הרב יודע שהבעל קפדן נניח ומבין את הרקע וההשלכות לשאלת אשתו שמתקשרת בקול רועד לשאול על סכין שהטריפה

לעומת פסיקה: מאד פשוט, היה קר,  חריף, תעשה ככה וככה. שלום. (הקצנתי).

(אולי הפותחת בכלל לא רצתה פסיקת הלכה? אולי זה נבע ממשהו אחר והתחפש לפסיקת הלכה?

לענ"ד אין לך מה לדאוג מהכשלת הרבים נורמה וכו'

מי שחשוב לו - יש לו רב. ומברר. 

רבני ישובים ישבו אצל הרב אליהו זצ"ל

ללמוד את אומנות ההקשבה, ההבנה, טביעת העין שאין בינה לבין פסיקת הלכה שום דבר 

כמו שרופא לומד איך לגשת לחולה (הם מבלים לילה במיון לדעתי)  ולא רק מאבחן.

קח אותי ספורטיבי בבקשה. כוונתי לטובה.

ואולי אני טועה.

אולי כדאי לשאול רב קהילה מבוגר עד כמה החלק האנושי קריטי בפסיקת הלכה.

עם כל זה, יש הלכה. זה ברור.

הרמה פה מביכה. אינשטיין אמר שקריאה מרובה מביאה לידי דפוסי חשיבה עצלים, וצדק. חוץ מלצטט כמו תוכים ממאגרים ממוחשבים אין שום יכולת חשיבה עצמאית.

'אבל אבל חז"ל אמרו "מקולי בית הלל ומקולי בית שמאי - רשע". חז"ל גם אמרו שכח דהיתרא עדיפא. את זה משום מה, אתם לא זוכרים.

וכבר אמר הרב עובדיה יוסף זכרונו לברכה:

"זה חשוב שיהיה רב שיפסוק על פי ההלכה ולא רק על כל דבר אסור ואסור. רק למי שלומד תורה כראוי יהיה כוח להתיר כשההלכה אכן מתירה , זהו כוחא דהיתרא עדיף. תמשיכו ללמוד! תמשיכו לעיין. לא רק שולחן ערוך, לעיין גם בראשונים ובאחרונים. הכל תלוי בשקידה ובהתמדה!"

למען השם, כבר במאה ה-16 אמר ר' אריה ממודינא ושאר רבני איטליה תפסו שחובה על אדם תרבותי ונאור להבחין יפה בין העיקר לטפל ולדעת שבכל הדורות שינו לפי הזמן והמקום, דבקות עיוורת שבתורה שבעל פה מעידה על תפיסה שדומה לזו של הקראים לגבי התורה שבכתב. 

לעבור מבחני ממשלתיים לא מסמיך אנשים להיות רבנים, פעם כל שיטת ההסכמה הייתה אחרת, היום כל תוכי יכול לפסוק לאנשים. ירחם השם.

בס"ד

וואי, מה נהיה מהשרשור הזה...  

שתהיה שבת שלום!

לקח לי שנתיים לתפוס אומץ ולהוריד את הכיסוי ראש, אבל אחרי שעשיתי את זה ההרגשה היא דבש. 

אני לא יודעת כמה זמן היית נשואה, האם יש לך ילדים ובאילו גילאים, ואלו משתנים שמשפיעים על ההרגשה וההחלטה. אבל אם תקבלי היתר מרב שאת סומכת עליו (יש לי כמה רבנים, בפרטי), ותתפסי אומץ ליישם, סביר להניח שתרגישי שחרור גדול. יש משהו מאד מעיק בלכסות את הראש בתור פנויה, ועוד לא דיברנו על רמת המודעות של אחרים להכיר לך בחורים כשאת עם שיער. 

ומה חושבים עליך? נקודה רצינית, אבל כדאי לנסות להתעלם. אם תישארי עם כיסוי ראש יהיו שיגידו לך שאת פראיירית ולא יבינו למה את מורידה, ואם תורידי יהיו שייבהלו וישאלו איך אישה נשואה (!) הולכת בגילוי ראש (כן, ככה אמרה לי אחת מחברותיי הטובות אחריי שהתגרשתי: "אבל את נשואה!"). ואנשים שכל כך אוהבים להתעסק בענייניהם של אחרים, מוטב שיחשבו מתי הם מזמינים אותך לשבת או את מי הם רוצים להכיר לך, ולא בכיסוי הראש שלך. 

בהצלחה, יקרה!

בס"ד

אין לי ילדים. הייתי נשואה כשנה וחצי. 

בס״ד

תודה לך על השיתוף מהניסיון שלך.

אכן כמו שכתבתי- אין לי ילדים. 

נתת לי נקודות למחשבה. 

בס"ד

ממש לא סוג ח' ב"ה,

נפגשתי בין השאר גם עם רווקים,

(אפילו שיש לי שלושה ילדים!)

והבחורים שאמרו לך דברים פוגעים רק כי את גרושה-

כנראה בחורים שהיית פוסלת גם ככה מסיבות של דרך ארץ ומידות.

ברור שלא כל הרווקים מוכנים לצאת עם גרושות,

אבל אלה שכן לאו דווקא שיראו כיסוי ראש כחיסרון.

בס״ד

בהחלט מעודד.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

נותנת את ההבנה שלא צריך לפחד לטעות, אנחנו מבררים וחושבים רק מה שבמסגרת הכלים שלנו

תודה 🙏

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

אבל ב"ה התשובות כאן והתובנות שהקב"ה שם לי כבר יחסית נותנים לי כיוון. תודה רבה

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

זאת לא הסיטואציה שלי, אבל להרבה גברים בכללי יש נטיה כזאת... אז הם מקרה אבוד?

לא יודעת אם להרבה גברים יש דפוס הקשרות נמנע, אבל בהחלט יש, הדפוס קיים גם אצל נשים וגם אצל גברים.

כן, אני אהיה אופטימית ואגיד שיכול להיות שינוי בתנאי שהאדם מכיר בזה ומכיר בהרס של זה ורוצה מאוד מאוד להשתנות ומטפל בזה באופן עיקבי. הוא חייב להיות במוטיבציה גבוהה להשתנות.

והסיכוי לזה עם אדם שנמנע ממודעות על הרגשות של עצמו והאחר הוא נמוך מאוד. נמנע כאילו נלחם על חייו להמנע.

הסיכוי יותר נמוך מכל מכור פעיל שלא מכיר בהתמכרות שלו. כי הבעיה של הנמנע שורשית יותר וקדמונית ולכאורה אין סימנים חיצוניים כמו אצל מכורים.

תגידי אלף פעמים תודה שאת לא בקשר כזה שבו האיש שלך גורם לך להרגיש לא יקרה, לא רצויה לא אהובה באופן יומיומי.

בן זוג נמנע נראה בהתחלה חם אבל זה לא מתפתח, ואז הוא לא עונה ונעלם ולא רוצה לדבר בטלפון או להיות איתך, מעדיף התכתבות שטחית על פני שיחה, דברים מינימליים בסיסיים בזוגיות מרגישים לו כמו לחץ ואז את מנסה לא ללחוץ והוא גורם לך להרגיש שאת לא בסדר.

הוא שולט בקירבה בינכם ותמיד מעדיף ריחוק. ואם תבקשי קירבה הוא יברח עוד יותר כי זה מאיים עליו.

הוא יתעקש על לקיים יחסים בלי קירבה רגשית או פיוס. והוא לא יסכים להכיר בזה שזה לא לעניין בזוגיות ובכלל שזה פוגע בך. הוא יגיד שאת הבעיה.

הוא לא יגיד לך איפה הוא או מה קורה איתו, הוא יסגר רוב הזמן ולא מסוגל לדבר על רגשות על מנת לפתור קונפליקט או בכלל.

הוא לא יהיה רגיש אליך, הוא לא יהיה זמין לך פיזית או רגשית, הוא לעולם לא יתן לך להרגיש אהובה או בטוחה.

וכל זה בשעה שהוא יגיד לך שהוא אוהב אותך מאוד.

זה חיי סבל נוראי, זאת זוגיות סיוט וגיהנום עלי אדמות.

לא ממליצה בכלל להכנס מראש לכזה קשר ובטח לא הייתי סומכת על שינוי שיבוא.

כי קרוב לודאי-ודאי שזה לא יבוא.

קחו לתשומת לבכם/ן ❤️

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

כי הרבה פעמים כיווצים וחוסר חשק

נובעים מזה שהנוכחות שלו מזכירה לי את כל הדאגות של הקשר והפחדים.

אני חושבת שאם חוויתי בעבר תחושות מאוד חיוביות כלפיו, אז גם עם מגיעה תקופה שלילית, לא למהר לבטל...

מערכת הרגשות, שלא כפי שלעיתים נוטים להגדיר, אינה מערכת עצמאית בלתי תלויה לחלוטין. להכל יש אבא ואמא.

כאשר בקשר חיובי, שהיתה בו הרגשה נעימה, נכנסות מורכבויות, שזה דבר די טבעי בשביל החלטה כזו גדולה, עלולה להיות מורכבות כם ברגשות. כי ההחלטה מלחיצה, אז גם הנוחכות שלו והמחשבה עליו מלחיצה. לפי זה, אחרי ההחלטה זה מתפשט יותר. אני לא מנוסה, אבל ממה ששמעתי מאנשים שמלווים זוגות רבים, אצל הרבה זוגות יש 'קפיצה' ברגש אחרי ההחלטה. זה נראה לי מסביר.

כמובן שההחלטה יכולה לחזק את הקשר לא רק על ידי הסרת המחסום הנ"ל, אלא כי יש פה התכווננות מאד חזקה זה לעומת זו וזו לעומת זה, ויש פה גם חוויה משמעותית משותפת, מחוייבות ובעיקר בנייה של משהו משותף, קשירת קשר (אמנם זה עוד לא החתונה עצמה, אבל יש פה כבר משהו. זה כבר 'ארוסי/ארוסתי'.

עשי חיל באפרתה ויהי ביתך כבית פרץ.

אמן

רק שמשמעות ומחיר הספקות וההתלבטויות בהחלטה על בן זוג לחיים אינה דומה כמעט לשום התלבטות אחרת - שאפשר להתחרט ולתקן (אז עלה קצת כסף וזמן)

תיקון של זוגיות עולה זמן וכסף (ועוד דברים)

אבל נניח החלטה על ילדים זו החלטה שאיננה ניתנת לתיקון

אני חושבת שהאישו בהחלטות זה לא הטעויות/ החרטות

כי הנחת היסוד שאנחנו יכולים לטעות/ להתחרט שוב ושוב

אלא מה עושים עם זה

איך מתמודדים/ מתקנים

ההבדל הוא רמת הסיכון והסיכוי

אבל זה דבר מובנה בכל החלטה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.