ומצד שני, לקחת בחשבון שלא יתחילו איתך, למשל. אבל אם תבקשי שיכירו לך, יעשו כך בשמחה.

נקודה נוספת: מאוד סביר שבחורים ירצו לראות את השיער שלך מתישהו במהלך הפגישות לפני שיחליטו. יש תשובה של הרב דב ליאור שמתירה להראות להם פעם אחת.

בס״ד

נראה לי שהייתי ממש מתפדחת. אולי הייתי מראה תמונה מלפני החתונה או מהחתונה.

בכנות, לא מצליחה להבין מאיפה נובעת הבקשה.

נערך פעם מחקר, שהראה ששיער הוא אחד הגורמים המרכזיים בהתרשמות שלנו ממראה של בני אדם (הראו לגברים תמונות של נשים שסווגו על ידם כיפות, והראו להם אחר כך תמונות שלהן ללא שיער - והסיווג שלהן ירד פלאים). 

גם אם לא כל הגברים מודעים למחקר הזה, הם כנראה מודעים לכך שאכפת להם איך נראה השיער של האישה. 

כיוון שהרגעים האינטימיים שלכם אחרי הנישואין יתקיימו ככל הנראה כשאת גלויית-ראש (אגב - שעשע אותי הניק שלך בהקשר הזה...), רוב הסיכויים שהגבר לפחות ירצה לדעת למה לצפות במצבים האלה (אם תגיעו לשלב הזה אני מאד מקווה שזה לא יגרום לו לשנות את דעתו; אבל כן ראוי לתת לו מושג על המצב הנוכחי של השיער שלך, ולא רק איך הוא היה אי אז לפני החתונה הקודמת שלך). 

בס״ד

ותודה על ההסבר, אבל הוא רק הוסיף לתחושת ה״אויש״.

(ובכלל הגרוש שלי רצה שאלך עם הכיסוי בערך 24/7, אולי חוץ מבמקלחת.

במבט לאחור- זה אולי עוד סימן שמשהו לא היה בסדר. 

הוא התעסק יותר מדי עם קבלה.

אז אולי אני עדיין מושפעת ממנו).

בס"ד

הרבה פעמים כגרושות יש לנו נטייה לקשר כל דבר שהיה חשוב לגרוש-

כמשהו שלילי ולא נורמלי. זה טבעי אבל לא תמיד נכון...

א. לרוב הבחורים הדתיים היום ברור, ב"ה, שלא בודקים התאמה פיזית לפני הנישואין, אבל כן בודקים שיער, כי רוב האנשים יוצאים עם רווקות, זה מה יש. אז כן - לגבי זה יש ציפייה שונה מאשר לגבי 'איזורים מוצנעים בגופה'. 

ב. המחקר התייחס לשיער כמרכיב בהערכת היופי של האישה. כך גם אנשים שמתחתנים - לא מסתובבים ערומים בבית כל היום, אבל כן יש נשים שמסירות את כיסוי הראש בבית, לפחות בשעות הערב בחדר השינה, ולכן כן מעוניינים לדעת איך היא נראית בלי כיסוי הראש עוד לפני החתונה. 

ג. כיוון שהמחקר התייחס באופן כללי לאופן שבו גברים מתייחסים ליופי של נשים, בלי קשר לשאלת הנישואין (הראו להם תמונות של נשים בעלמא, גם לגברים נשואים, ובלי קשר לשאלת הנישואין) - אני חושב שיש מקום לחלק בין 'התאמה פיזית' לנישואין לבין 'לאהוב את איך שהיא נראית'. שוב, מבלי לפסוק הלכה ומבלי להיכנס לדיון ההלכתי. החילוק הזה פשוט קיים. 

אל תאמיני למה שאומרים לך.

גם הרב ליאור אוסר לגרושה לגלות את השיער.

הנה תשובתו מתוך אתר ישיבה, ושימי לב היטב מה הוא כותב בעניינך:

http://www.yeshiva.org.il/ask/397

או להשאר עם מטפחת או לחבוש פאה וכובע... תחשבי מה עדיף ויפה לך...

מצד אחד, יש את הצד ההלכתי, ואותו נראה לי שאת כבר יודעת..

מצד שני, זה יחסום הצעות של כאלה שפוגשים אותך אבל לא יודעים שאת גרושה,

גם כאלה שרוצים להציע את עצמם, וגם כאלה שרוצים לשדך לך..

ובנוסף, אני באופן אישי (ומן הסתם גם רוב הרווקים) ארתע להיפגש עם מישהי עם כיסוי ראש,

וזאת מכיוון שאחת עם כיסוי ראש היא מוגדרת כטאבו!

דהיינו, מעין תחושה שהיא שייכת ותפוסה למישהו אחר, וזה נותן תחושה שאני כביכול עושה מעשה אסור..

אני משער שהפתרון ביניים לכל הסיפור הזה, הוא פשוט לאחר הגירושין להתחיל ללכת עם פיאה..

אמנם זה לא קשה לזהות את זה, אבל לפחות מבחינת התחושה - זה יותר קל..

כתוב מעלין בקודש ואין מורידין, יש שהפוסקים האוסרין ההורדה,

ולו רק בשביל שמירת הקדושה שהתעלית אליה.

בהצלחה.

יש פוסקים שפוסקים שבמקרה שזה מעקב  מציאת זיווג אפשר לשים פאה.

מתוך הנחה שבאנונימי אין היכרות אישית איתך ועם ההשקפה שלך (פרט להערכה לצד ההלכתי ומצד שני לעתיד שלך), בלי לגרוע ממה שנאמר בשירשור (הכוונה - לא לערוך ביקורת על הטענה בעד- כדי להתחתן שוב, או נגד- בגלל בעיה הלכתית)- דווקא כדי להגדיל את הסיכוי שלך להינשא שוב,

כדאי להתייחס לנקודות הבאות:

1. האם את נמצאת בחברה שבה תראי חריגה ללא כיסוי ראש, כשאת בעצם מקפידה על קיום מצוות והורדת כיסוי הראש עלולה לתת מחשבה שאת פחות "דוסית" ממה שאת, כך שיציעו לך גם שידוכים בהתאם.

2. האם אתם נשואים כבר שנים ויש ילד בתוך הנושא הזה. אם כן, איך זה יראה כשאת הולכת עם ילד ובלי כיסוי ראש (מבחינת הילד, מראית עין של הסביבה), כשזה בולט לעין שאת כביכול נשואה.

3. אם החלטת להוריד כיסוי ראש, כדאי שתעשי רק אחרי שתשקלי את 2 הצדדים וותהיי מוכנה לתגובות או מבטים מהסביבה, כך שאם את ממשיכה להקפיד בקיום מצוות ורק הורדת את הסממן הזה, חשוב להבהיר לסביבה הקרובה, או למי שמציע לך שידוך שאת מקפידה על שמירת מצוות ולהסביר מה הסיבה ואיזה רב פסק לך כך.

4. פשרה: להמשיך לחבוש כיסוי ראש (יש בזה צד הלכתי וגם חברתי), אבל-

א. פאה צנועה  שלא נראית ממרחק קילומטר כמו פאה, אבל גם לא מדי מושכת את העין, שלא תבלטי מדי בשטח, ולא תראי כאילו את שייכת לזרם אחר ממה שאת.

ב.אם את מרגישה התרסה על זה שאת לא נשואה אבל מחוייבת בכיסוי ראש וממשיכה בכיסוי ראש כפי שנהגת עד כה, אבל כיסוי ראש קצת פחות מחמיר (קצת יותר שיער בחוץ) כך שיהיה ניכר שאת חובשת כיסוי ראש מצד ההלכה, אבל נותנת לעצמך קצת פורקן כדי שלא תרגישי מדי לחוצה בקטע ואולי יום אחד תחליטי שזה מדי מעיק עליך ואז תחליטי להוריד את כיסוי הראש לא רק כדי למצוא שידוך אלא כמרד מסוים במוסכמות.

בס״ד

והיינו נשואים כשנה וחצי.

לא נראה לי שזה כ״כ משנה. 

לא מרגישה צורך להוריד, פשוט מרגישה מוזר מהצורך של כולם לראות אותי בלי. 

כאילו לראות ש״הנה היא בסדר, הכל חוזר להיות כמו שהיה״. וזה לא בדיוק ככה. 

אבל כן רוצה לציין משהו לגבי פאה: למרות שאני החלפתי לפאת סרט (הכי קרוב לשיער שיש), אנשים זיהו היטב שזו פאה, ומי שידע שאני גרושה הציע לי... חרדים. אני מניחה שככה זה אם מחליפים לכיסוי ראש לא מלא, שפשוט ייתן את הרושם שהיא אישה נשואה שלא מקפידה על ההלכה. כדאי לחשוב על זה היטב. 

ולגבי הדוסיות: אם בחורה מקפידה מבחינת שאר המראה על הלכות צניעות, מבינים שהיא דוסית, גם אם היא בלי כיסוי ראש.  

כל הטיעונים פה הם שכליים (גם אם יש בהם אמת)

אבל בתכלס הכל בידי השם...

הדוד שלי, שהיה רב חרדי, כזה שלמד בישיבת מיר עוד באירופה לפני השואה, והיה אמור לעמוד בראש ישיבה [ אלא שבגלל השואה הדברים נסתיימו אחרת], פסק בפועל, שלפי ההלכה, גרושות ואלמנות אינן חייבות בכיסוי ראש.

לא ידוע לי מה היו נימוקי הפסיקה הזאת, אבל, באופן מעשי, החברה צודקת כי בחברה הדתית והחרדית כיסוי ראש מעיד על האישה החובשת אותו שהיא נשואה. כלומר, מחוץ לתחום לגבר שמתעניין. אפילו אם יגידו לו שזה לא כך, הוא כבר מרגיש שהיא מחוץ לתחום.

חוץ מזה, יש אנשים שיש להם דעה קדומה על גרושות. לכן, אולי כדאי שהוא קודם יתרשם ממנה במידה מסויימת לפני שהוא פוסל.

אומנם, אם יש לה ילדים, והיא מגדלת אותם בסביבה חרד"לית, אז יתכן שעדיף שתשאר עם כיסוי הראש. במצב כזה, יכול להיווצר מצב שיחשבו אותה ללא דתית או ללא מספיק דתית וזה עלול להשפיע על הילדים. למשל, יהיו הורים שלא ירצו שילדיהם ישחקו עם ילדיה של אישה שאיננה דתיה -- שמא הילדים שלהם עצמם יושפעו בצורה שלילית מבחינה דתית.

אבל בליטא המצב של ההקפדה על כסוי ראש היה מאוד רופף - שלא לומר לא קיים

בחברה דוסית היום זה אחרת לחלוטין

בס״ד

מעניין אותי. 

אני מצרף לך צילום תשובת הרב פיינשטיין, שלא התיר באופן גורף אלא רק במקרה מיוחד של הפסד גדול. חשוב להדגיש, שגם על ההיתר שלו חלקו הגרש"ז אויערבאך והרב עובדיה יוסף ועוד רבים.

20160601232958.pdf

דעי וראי, כי אשה המוותרת על חובה הלכתית על מנת למצוא חתן, בהכרח יש לומר, כי החתן שהיא תמצא הוא חתן שאינו ממלא אחר חובות ההלכה. ואם חשוב לך שבעלך יקפיד על ההלכה, כדאי לך מאוד גם כן להקפיד בזה, כדי שהוא ירצה להתחתן איתך...

אכן בתשובה אחרת מצ"ב הרב פיינשטיין  מרחיב את היתרו גם לגרושה שזקוקה לזה בשביל למצוא בן-זוג, תוך הדגשה שבמקום שאין לה לחוש, היא צריכה לכסות את ראשה, אך בכל אופן, דברים אלו אינם מוסכמים על רבים מהפוסקים, כאמור.

20160603064928.pdf

ולי ידוע על עוד מי שפוסק ככה

מי הפוסקים הרבים שאוסרים גם כשהיא זקוקה לזה?

"גם כשהיא זקוקה לזה" - כאשר בכותרת אתה כותב שכמעט תמיד היא תהיה זקוקה לזה.

פסקי השולחן ערוך ומשנה ברורה ועוד רבים מהמפרשים (באר היטב, פתחי תשובה, בית שמואל) להחמיר בזה, נאמרו בלי לחלק.

למיטב ידיעתי, הרב פיינשטיין הוא הראשון שמזכיר אפשרות להקל.

פוסקים רבים אחריו לא קבלו את דבריו. כך ראיתי תשובה של הרב עובדיה שתמה עליו.

כך הבאתי למעלה תשובה של הרב דב ליאור מאתר ישיבה שמחמיר בזה, וראיתי שגם הרב יעקב אריאל שם מחמיר בזה (ומקל רק לשים פיאה), וכך כותבים בספר "הליכות בת ישראל", ובהערה שם מתייחסים לדברי הרב פיינשטיין, ומביאים את דברי הרש"ז אויערבאך ורח"פ שיינברג ושו"ת מחזה אליהו, שכולם לא סברו כמותו.

לפסוק הלכה למעשה.

במחילה-

נ"ל שהשתמשת במלים בוטות, וזכותך בכך באם נ"ל שיש כאן נסיון לעקור את התורה.

לע"ד לא כך הדברים.

השואלת יכולה לבקש היתר, ונ"ל שהיא גם תקבל.

נראה בהחלט רצון רבני להתיר הנ"ל במדת הצורך.

וכמדומה שיש עוד סניפים לצרף. ואין מטרתנו כאמור לשבת על מדין.

כמו שאמרתי, הע' אגב-

האם כדי בזיון וקצף על רווקות המחוייבות באופן פשוט בעיקרא דדינא בכיסוי ראש?

ואחרי חדר ייחוד?

בברכה,

לבקש היתר מרב.

ד"א, אחרי חדר ייחוד- פשט שזה מחוייב!

ויש רבנים המורים לא לשים כי כן נהגו.

מי שלא רוצה לבקש היתר, אין שום עניין לדחוק בו לבקש היתר, בפרט כאשר מדובר בנושא שרוב הפוסקים אינם מתירים וסוברים שיש בזה איסור מן התורה.

אחרי חדר ייחוד אתה צודק שהגיוני מאוד לחייב, שהרי הייחוד צריך להיות ייחוד הראוי לביאה, והנשואה היא בחזקת בעולה. אבל מה שכתבת על רווקות בכלל לא ברור. נכון הוא שלשון הרמב"ם והשולחן ערוך הוא "בין פנויה ובין אשת איש", אבל הלשון פנויה כאן אינו מתייחס בהכרח לכלל הרווקות, שהרי ברור שקטנות אינן חייבות בזה, והפוסקים ביארו לשון 'פנויה' כאן כמתייחס לאלמנה או גרושה.

(ויש שכתבו לרווקה לכסות את ראשה בזמן התפילה, אבל אחרים כתבו שרק נשואה צריכה להקפיד בזה, וכך המנהג המקובל - על פי הספר הליכות בת ישראל).

כדאי להיזהר מכל מיני חלקי שמועות שמסתובבות.

אציין כאן לדברים ברורים המופיעים בכמה מקורות שאזכיר. 

כל מי שנשואה או היתה נשואה, חייבת בכיסוי ראש מן התורה - ראו בעניין בשולחן ערוך אבן העזר סימן כא ובמפרשיו שם (באר היטב, פתחי תשובה).

אין בכך כל תלות בנישואין או לא, אלא רק אם היא בתולה או לא. מי שנבעלה חייבת, גם אם לא התחתנה אי פעם - וכך פוסק המשנה ברורה (עה,יא).

הרב משה פיינשטיין התיר לאלמנה שלא היתה יכולה לפרנס את עצמה וילדיה בגלל הצורך בכיסוי ראש, שלא לשים אותו. הגרש"ז ורבים אחרים גם במקרה זה לא קבלו את היתרו (ראו בספר הליכות בת ישראל עמודים עח-עט).

גם היתרו של הרב פיינשטיין לא נאמר על כל גרושה, ובוודאי שזה לא ראוי לפרסם כאילו הדבר מותר.

חזקי ואמצי בהתמדתך בדין התורה, והקב"ה יזמן לך את זיווגך הראוי, אשר גם כן יחפוץ להקפיד כראוי על כל ההלכות.

אבל חייבת לומר לך שהתפעלתי מהרצון הברור שלך לקיים את ההלכה על הצד הטוב ביותר.

בס"ד

השאלה מה את מחפשת.

מחד ברור שאנשים נורמליים לא יתחילו איתך ברחוב או באוטובוס, כשלראשך כיסוי ראש,

מתוך מחשבה שאת נשואה. 
מצד שני אם זה דרך שידוכים ובירורים והצעות אז בחורים דוסים מאד,

גם יכולים להתרשם שלא לטובה מהורדת כיסוי הראש, ועד לפסילה על זה.

נראה שההסתכלות על זה נגזרת מהחשיבות שיש לעניין בעיני זה שמציעים לו...

(וגם בפתיחות שלו לגבי דברים ששונים ממה שהוא מעדיף)

אישית אני מאמינה שהוספה והקפדה שנובעות מיראת שמיים יכולות לעבוד אך ורק לטובתך.

בהצלחה רבה!!!

מה שאמרת 

"אז בחורים דוסים מאד,

גם יכולים להתרשם שלא לטובה מהורדת כיסוי הראש"

אני מניח שלא שאלת 50-100 דוסים מאד מה דעתם בנושא ולכן 

יש סיכוי טוב שזו השערה לא מבוססת.

בס"ד

כתבתי "יכולים"- ולא שבהכרח כולם יפסלו,

וגם בסוגריים הוספתי שזה תלוי גם בפתיחות.

עדיין אני חושבת שכיסוי ראש עובד כמסננת,

כשיש לראשי כיסוי ראש הוא מסנן את מי שבכל אופן לא הייתי רוצה...

ולא הייתי רוצה בחור שמפריע לו שאני מקפידה על ההלכה,

או אפילו מהדרת בה...
(למרות שזה לא הידור, זו הלכה שאולי אפשר "להוציא" פסק אישי להקל בה)

מצד שני ללכת בגילוי ראש כן יכול לסנן בחורים שההלכה מאד חשובה להם.

לא את כולם כמובן, אבל יש כאלו.

אני אישית מעדיפה שיסננו אותי על זה שאני מידי דוסית,

ולא להפך.

וכשהפותחת שאלה איך מסתכלים על זה-

אז חד משמעית יש מי שמסתכל על זה כירידה ביראת שמיים וכ'.

ניסוח יותר אפקטיבי אולי יתן לך מענה:

למשל

אם אתה דוס ומציעים לך גרושה האם משנה לך עניין כיסוי הראש הנוכחי? למה?

ואז אפשר יהיה לדעת סוף סוף מה קורה במוחם של הדוסים . 

השאלה למה זה משנה לך? מה הנקודה? 

הלכה מול פספוס בחור שיתחיל איתך ברחוב? 

דימוי עצמי בסביבתך וקטלוג שלהם אותך בתור דוסית או לא? 

כיוון: למה בכלל לדעת מה הולך בראשם של אנשים? בסופו של יום 

אולי זה בכלל לא אמור לעניין אותך כשזה נוגע לעניין הכיסוי. או בכלל.

לענ"ד יש מקום לשיקולים טכניים שיגבירו את סיכוייך (שגם ככה גבוהים: צעירה,ללא,דוסית)

"אלך איקס כי יגרום ל וואי " 

במידה והם טכניים ולא השפעה על דעתך עפ"י נורמות בלתי כתובות /מדומיינות. 

לפעמים 'הקפדה ביראת שמיים' היא דברים אחרים לגמרי. לפעמים.

אני מציע להפריד את הדת מהבחורה. ולראות את הדברים כהוויתם. 

אם אני מקפידה הלכתית ולכן איקס - סבבה. 

אם אני רוצה להתחתן יותר מהר ולכן איקס - סבבה.

אם חשובים לי שני דברים שנראים מתנגשים - להכריע ביניהם. 

(אפשר בעזרת גרושות שהתחתנו, נשות רבנים שמבינות עניין, רב רציני , במובן החי של המילה)

אם אני רוצה לדעת מה ה'נורמה המקובלת' כדי לדעת איך לנהוג על פיה - אולי זאת בעיה? 

לשם הקונטרה: 

מכיר גרושה דוסית והולכת ללא. 

כמוה יש אלף. וההפך ממנה - אלף. 

בקצרה: אני רוצה לכסות/לגלות כי __________

אבל אני חוששת מ____________

היחידות שיכולות לייעץ לך

הן גרושות דומות לרקע שלך

בס״ד

נראה לי שתחושת הבטן שלי היתה נגד האמירה שלה

רציתי לשמוע תגובות נגד

סתם כי הכל מבולבל לי עכשיו ורציתי חיזוקים.  

לי זה לא המקום שיקדם אותך.

תדחי את העניין עד שתצאי מהלופ כרגע.

שבי עם עצמך ואח"כ תבדקי את המסקנות עם חברה רצינית

ותראי מה שורש העניין. 

כרגע אין טעם לעסוק בזה. 

כי באותה מידה זה יכול להיות 

שזה מסמל עבורך משהו או לוחץ על איזה נקודה קריטית 

וזה מתחפש להלכה וכו' 

באותה מידה - לא. זה באמת הלכתי מול פרקטי.

מסקנה: צריך לחשוב. 

שמחתי לקרוא שאת נוטה להתנגד להורדת הכיסוי.

לדעתי כרגע אין סיבה לחפש היתרים למשהו שהקלה שאת לא מתחברת אליה.

 נראה לי שכך רגיל הרוב בקרב הציבור הרגיל להקפיד על כיסוי ראש.

נתפלל שבע"ה בקרוב תקימי בית של תורה מלא שמחה, אהבה שלום ורעות.

למשהו שהוא הקלה (- ההפך מהחמרה.)

אני אפילו לא יודע אם כיום רוב הנשואות מכסות את הראש (כיסוי ראש חלקי הוא לא נחשב),

אם כי אני לא אתווכח איתך אם תגיד שכל הנשים האלה הן לא מהציבור שלנו..

בכ"א, רוב הגרושות הדתיות שאני מכיר הורידו את הכיסוי-ראש לאחר הגירושין,

רובן עשו זאת בהדרגה..

אני לא חושב שהן נוהגות כמו שצריך, אבל אם מדברים על מיעוט ורוב, אני ממש לא בטוח שאתה צודק.

ולא חסר הלכות שהרוב פשוט לא מקיימים אותם, וזה ממש לא הופך את זה לבסדר..

 חיי מוהר"ן אות תמד
פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמִּי
וְהָיָה רְצוֹנוֹ קְצָת לַעֲשׂוֹת אוֹתִי אַב בֵּית דִּין בְּאֵיזֶה קְהִלָּה.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ כִּי יֵשׁ לִי מָרָה שְׁחוֹרָה וַחֲשָׁשׁוֹת רַבּוֹת בְּעִנְיַן הוֹרָאוֹת אִסּוּר וְהֶתֵּר. וַאֲנִי מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מֵעִנְיַן הַהוֹרָאָה מְאד.
הֵשִׁיב לִי מַה לַּחֲשׁשׁ וְלִדְאג
מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְךָ עַל מִי לִסְמךְ שׁוּב אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא כְּלָל.
פֵּרוּשׁ מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ דֵּעָה שֶׁמַּכְשִׁיר וְאַתָּה סוֹמֵךְ עַל אוֹתָהּ דֵּעָה אֵין לְהִתְיָרֵא עוֹד כְּלָל
]אָמַר הַמַּעְתִּיק: זֶה פָּשׁוּט, שֶׁעַל דֵּעָה שֶׁאֵינָהּ מֻסְכֶּמֶת לַהֲלָכָה, בְּוַדַּאי אֵין לִסְמךְ. רַק רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שֶׁלּא לַחֲשׁשׁ חֲשָׁשׁוֹת יְתֵרוֹת בְּעִנְיָן זֶה

[

מה שרבי נחמן זיע"א אומר פה, הוא נורא פשוט. שאפשר תמיד ללכת על פי הדעה המקלה, אין פה מקום להתבלבל. על הרב משאש זכרונו לברכה, את סומכת? ענק שבענקים. לפי הרב משאש את בכלל לא חייבת ללכת עם כיסוי ראש, גם אם תנשאי שוב.

היו הרבה מגדולי הדור שהנשים שלהם לא הלכו בכלל עם כיסוי ראש. אשתו של הרב שך למשל. והיו עד הרבה ראשי ישיבות וגדולים בתורה.

עשיתם פה סלט שלם. לפי ההלכה אישה חייבת ללכת עם שיער מסודר, זה הכל, אסור ללכת עם שיער מבולגן. יש עניין של 'דת יהודית' שהפכו אותו כביכול להלכה אבל זו לא הלכה כלל, אפילו אישה נשואה שהולכת עם שיער מסודר על ידי מטפחת קטנה לא עוברת על ההלכה.

בכל מקרה, פותחת האשכול, תעשי מה שאת חושבת ומרגישה, רבי נחמן אמר בפירוש שאפשר ללכת על פי הדעה המקלה תמיד. הרב משאש זצ"ל אמר שלא חייב, סוף פסוק.

רבי נחמן אמר על ספרו "קמטו אותו כרצונכם - ואל תפגעו בסעיף קטן בשולחן ערוך".

ודאי שרבי נחמן לא היה אומר לעבור על סעיף מפורש בשולחן ערוך (אבן העזר כא,ב) האוסר על בנות ישראל ללכת פרועות ראש בשוק - גם כאשר הן נשואות וגם כשהן כבר אינן נשואות.

הדבר מפורש שם, וחבל שיש שטועים ומטעים ומכשילים בזה אחרים.

ומה שהיו כאלו שלא ידעו, או שבתנאים מסוימים התקשו לעמוד בכך, ניתן ללמד עליהם זכות, אך ודאי שאין ללמוד מכך למעשה. 

ולא כל אמירה חריגה של רב יכולה להיות משהו שניתן לסמוך עליו.

ומה שרבי נחמן כתב לתלמידו שהוא יכול לסמוך על דעה מקילה, היינו כשהוא באמת מרגיש שיש מקום לסמוך עליה, וכפי שהעיר המעתיק, שאין כוונתו לדעה שאינה מוסכמת להלכה.

רבי נחמן לא אמר את זה מעולם, ואין לך מושג על מה אתה מדבר. הציטוט הזה הוא מספר מסולף ולא אמין שנקרא 'שיח שרפי קודש' שהוא לא מספרי היסוד של החסידות ויש שם כל מיני המצאות שזקני חסידי ברסלב היו אנטי ציונים ושטויות כאלה. מוזמן לבדוק בתיעוד אמין של הרב נריה שזקני ברסלב אהבו את הרב קוק והתארחו אצלו, והרב קוק כידוע, היה ציוני. לפני שמדברים בהתנשאות וביהירות צריך לדעת את העובדות האמיתיות.

לעניינו. רבי נחמן אמר במפורש שאפשר ללכת על פי הדעה המקלה. לפי הרב פינשטיין זצ"ל, שהיה פוסק גדול, אין צורך בהפרדות בחתונה, ואפשר לשתות חלב נוכרי. מי שלא רוצה לסמוך על רבי נחמן מוזמן לקיים את 'עשה לך רב' וללכת לפי הרב המועדף עליו. אני אומר מה שרבי נחמן  אמר, אל תנסו לעוות אותו.

אני אומר מה שהרב משאש  אומר, אל תנסו לעוות גם אותו.

אל תנסו להחליט עבור אחרים. שפותחת האשכול תדע שרבי נחמן אמר שבכל מקום וצד שיש בו מקום להקל, אפשר להקל. ופה בהחלט אפשר.

לקולא. יש גם פסקים מקובלים בעם ישראל שאין לחלוק עליהם.  

בנוסף היום נשים  יראות שמים מקפידות על כיסוי ראש ,ולכן ברור שזה בכלל דת יהודית .

לכן מה שהבאת מר' נחמן זה או לא אמין ,או שסתם אי אפשר לסמוך על זה ,כי זה נוגד את כללי הפסיקה.  

לא מעניין מה אחרות עושות. תסתכל על כיסוי הראש של אשתו של הרב עובדיה יוסף בתצלום ישן, תסתכל על כיסוי הראש של עדינה בר שלום. הן לא יראות שמיים?

אני הבאתי את מה שרבי נחמן אמר. למי שלא מבין, הוא אומר שאפשר ללכת על פי הדעה המקלה ביותר תמיד. לפי הרב סתיו אפשר ללכת לבתי הקולנוע, לפי הרב פינשטיין אין צורך בהפרדות בחתונה, לפי הרב משאש אין צורך בכיסוי ראש בימינו. כמובן שאנשים מתעצבנים כי זה סותר את כל אורח החיים שלהם ואת כל האמונות המשעממות שלהם, לכן באופן טבעי הם מתנגדים וחושבים שאלו שטויות.

הלל ומקולי בית שמאי הוא רשע,

אז כנראה שלפי דבריך רבי נחמן אמר שמותר להיות רשע...,,

(כמובן שר' נחמן מעולם לא העלה על דעתו שיטפלו לו דעה כזו משובשת כפי שאמרת למעלה במחילה מכבודך)

אין לך ממש מושג מי הוא רבי נחמן, כך שהייתי מסתייג מלהביע דעה בעניינים שהם ממך והלאה, זה לא לעניין. רבי נחמן בצעירותו היה מתפלל ומבקש הרבה מה' יתברך שיזמן לו הרבה ניסיונות ויעמיד אותו בכל מיני הרפתקאות, והוא נכנס לתוך הפיתויים והניסיונות, ומה לעשות שבגמרא במסכת קידושין כתבו רבותינו זכרונם לברכה במפורש שאסור לאדם לומר גירא בעינה דשטנא?
 

חסידות ברסלב כבר מזמן מתה, ובמקום ללכת בדרך של רבינו אנשים המציאו לעצמם כל מיני החמרות והקפדות שלפי דעת רבי נחמן מזיקות לנשמה ונותנות אוכל לקליפות הקשות ביותר. מי שמעט בקי בברסלב ומקושר יודע שלדעת רבי נחמן התאווה הידועה היא קשקוש מוחלט ואין מה להתירא אפילו ממקרה של אשת פוטיפר לא עלינו.

אבל יכול להיות שאתה צודק, חכמינו זכרונם לברכה כבר אמרו שבימים האלה לרשעים יהיה יצר הרע כגיגית ולצדיקים כהר. אשריכם ישראל.

   אשתו של הרב פיינשטיין הייתה הולכת ללא כיסוי ראש,

   וכששאלו אותו תלמידיו בעניין, הוא ענה להם שהוא יודע שאשתו הולכת באיסור

   ושאם הוא רוצה הוא יכול לגרש אותה והיא מפסידה כתובתה.

   אבל הוא אמר שהוא לא רוצה להתגרש ממנה.

ב. לגבי אשתו של הרב עובדיה, ממה שידוע לי זה היה במצריים,

    בקהילה הזאת לא היו נשים שהולכות עם כיסוי ראש,

    ולכן הפסק של הרב משאש היה רלוונטי שם.

לקחת דברים וסילפת אותם למקום שברור שלא היתה הכוונה.

בנוגע לציטוט הנזכר, הוא מצוטט על ידי רבים מרבני ברסלב כיום, כמוסכם.

בנוגע לרב קוק - בחייו הוא היה אהוב ומקובל על כלל גדולי התורה כמעט, ובכללם החרדים.

ואגב, הוא עצמו לא היה 'ציוני' במובן של שייכות לתנועה. לא השתייך לתנועה הציונית או למזרחי, אלא רק הדגיש את חובת אהבת עם ישראל וארץ ישראל, ועל כן תמך בכל פעילות חיובית שנעשתה, לא משנה על ידי מי.

בגמרא מופיעה ביקורת קשה מאוד על מי שהולך תמיד אחרי דעות מקלות.

הוא מושווה לעובדי העבודה זרה עליהם נאמר "עצי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו" - כל המיקל לו מגיד לו.

אני לא יודע איך אתה מפרש את מה שכתוב בגמרא "שיער באשה ערוה", אבל זה באמת לא משנה.

הניסיון שלך ושל אחרים להסית אשה הרוצה ללכת לפי הלכה, להסתמך על דעות דחוקות ביותר, כאשר היא עצמה לא הביעה רצון להסתמך עליהם, אלא להיפך, הביעה את רצונה להיות דבקה בהלכה הנאמנה - מעיד על גישה בעייתית ביותר.

ובנוגע למה שכתבת "לפני שמדברים בהתנשאות וביהירות", "אל תנסו לעוות", "אל תנסו להחליט עבור אחרים", אני מפנה אותך לכותרת של דבריי כאן. 

תשמע, לנהל דיון על רבי נחמן עם מישהו שמצטט לי איזה ציטוט מופרך מספר שהוא כל כולו סילופים וערבובים, זה יהיה בזבוז הזמן שלי. בברסלב אין רבנים.

זאת אומרת יש, אבל הם עושים מאמצים יומם ולילה כדי להתרחק מכל הנהגה של רבנות. הרב קוק לא כל כך משנה, זו רק דוגמה. זקני ברסלב מעולם לא היו אנטי ציוניים כמו שהספר האינטרסנטי הזה מנסה לייחס להם, ודי בכך בכדי להשליך אותו לכל הרוחות.

בקיצור, תניח לרבי נחמן, כל ה'רבנים' שאתה מתכוון אליהם עניינם להיות 'רבנים', לא ממש מעניין אותם מה רבי נחמן חשב ואמר. הוא גם דיבר בכל תוקף נגד הקמה של תלמודי תורה ומוסדות, נראה לך שזה מעניין מישהו?

אף אחד לא מסית אותה, שתעשה כרצונה, רק שתהיה מודעת להלכה ולא למנהגים.

זו לא הפרשנות שלי, זה מה שכתוב בפירוש, מסתמא שכדאי לכם ללמוד הבנת הנקרא. הרב שלום סבג שליט"א אמר בדיוק את אותו הדבר, איפה שיש מקום להקל, מותר.

דעת הבית יוסף היא שיש איסור על שיער פרוע, לא על כיסוי ראש. אני מדבר על ר' יוסף קארו זיע"א, אני לא יודע על מי אתם מדברים. אחרי זה באו כל מיני אנשים והמציאו כאילו הלכה דרך הגמרא "ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית [...] ואיזוהי דת יהודית? יוצאה וראשה פרוע" (מסכת כתובות ז, ו). דת יהודית זו לא הלכה, זה מנהג, ממתי מנהגים מחייבים?

אני לא יודע איך אתה 'מפרש את הפוסל במומו פוסל' כשזו בכלל לא הכוונה, אבל זה באמת לא משנה. הניסיון שלך ושל אחרים לקשקש קשקושים לא באמת משנה, שמעתי כבר מספיק אנשים עם הסגנון שלך.

לפי ר' מוהר"ם אלאשקר הקביעה הזו מתייחסת רק לשיער שדרך האישה לכסות אותו.

אפילו אמר שאין שום יסוד לחשוש לומר קריאת שמה לנוכח אישה עם שיער גלוי, בהקשר לשאלה שהובאה בפניו לגבי נשים שהלכו עם שיער גלוי.

פסיקת הלכה היא תמיד בהקשר למציאות ולאנשים, בחברה המודרנית והפתוחה שהגבר הממוצע, גם הדתי והחרדי רואה אלפי נשים ללא כיסוי ראש, זה לא אמור להכניס אותו להרהורים מיניים. ואם זה כן מכניס אותו להרהורים, ממליץ לו בכל לבי ללכת לטיפול נפשי.

אתם לא מבינים. רבי נחמן לא היה פוסק והוא לא פסק שום דבר לאף אחד. פעם בא אליו רבי נתן, תלמידו הקדוש, והייתה לו שאלה חשובה מאד. הדוד הצדיק שלו הציע לו משרת רבנות, ידין ידין כזה. היו לו הרבה חששות ודאגות בעניין הזה של לומר לאנשים מה לעשות, כי בברסלב יש עניין של לא לדחוף את האף לעניינים ולהבנות של אנשים אחרים, כי אתה יכול לפגוע בהם ולהזיק להם, כי אתה לא יודע מה הם צריכים. הוא דאג, מה אני אומר להם?

רבי נחמן זיע"א אמר לו, בכל מקום שיש מקום להתיר, תתיר. פשוט מאד, לא מסובך, נכון? לגבי ההערה של המעתיק, גם את זה לא הבנת נכון. הרב ריסקין למשל, הוא הוסמך לרבנות על ידי הרב סולובייצ'יק. אתה סומך עליו? יופי, אז הכל בסדר. אנחנו לא מדברים פה על רפורמים הזויים שהסמיך אותם כומר פרבוסלבי, אלא על רבנים תלמידי חכמים שקיבלו הסכמה. הרב סתיו הוסמך לדיינות, למד אצל הרב אברהם שפירא והרב צוקרמן, אתה סומך עליו? יופי.

זו בפירוש דעתו של רבי נחמן. אני מדגיש, דעתו, לא טענתי אחרת בשום מקום. עכשיו, מי שרוצה ללכת אחר דעת הצדיק, מוזמן. מי שלא רוצה, שילך וימצא לו רב שיפסוק לו כך וכך, בעניין כזה או אחר.

אני לא חושב שאתה מבין איך פסיקת הלכה עובדת. פסיקת הלכה היא תמיד בהתייחסות ובהקשר למציאות שבה חיים, בהתאם לתמורות המודרנה והזמן. קשה מאד להמשיך מנהג ואפילו הלכה, כאשר בטלים ומתבטלים הטעמים שבהם הונהג המנהג וההלכה. אם אתה כופר במודרנה - אתה מוזמן לקבל על עצמך את הרמב"ם בתור הלכה וללכת על פיו. בהצלחה עם זה.

פעם היה איסור גילוי משקה, כי היה בו משום דבר סכנה. פעם היו מצויים נחשים והייתה סכנה שהם יכנסו לתוך הכלי הפתוח לכן היה איסור כזה. ארס של נחש זה לא נעים. היום כשאנשים חיים בבניינים גבוהים, אין שום בעיה להשאיר כלי פתוח, לכן האיסור בטל. יש מבין?

גילוי ראש לנשים היום לא נחשב פריצות. וכל מי שטוען שיש בגילוי ראש פריצות כלשהי מוזמן לארוז חפציו ולעבור לארצות האיסלאם. זו מעולם לא הייתה ההלכה אלא מנהג. שוב אני אומר, הבית יוסף מעולם לא פסק כיסוי ראש מלא וזה מעולם לא היה בגדר איסור אלא מנהג, וכידוע מנהגים לא מחייבים, כך שממילא דעת רבי נחמן לא ממש משנה משהו, זה מנהג. במנהגים אפשר להחמיר עד שיוצאים מן הדעת לגמרי , אפשר לא ללכת על פיהם, וזה בסדר גמור.

פה סיימנו.

הרב משאש דיבר על קהילה שכל הנשים שם הפסיקו ללכת עם כיסוי ראש.

וגם את הפסק הזה הוא כותב אותו מתוך צער (מובן בפשטות מהפסק)..

מכיוון שבקהילות בישראל אחוז ניכר מהנשים עדיין הולכות עם כיסוי ראש מלא,

הפסק של הרב משאש (שדרך אגב נובע מהגמרא) - לא רלוונטי!

שעיין בסוגיא לעומקה והגיע למסקנה לפסוק בצורה מסויימת להיתר

אבל הוא חושש לחלוק על אלה שאוסרים

אז אומר לו רבי נחמן שהוא יכול לסמוך על הדעה המקילה

ואילו אתה משום מה החלטת שדבריו של רבי נחמן יהיו תקפים 

לכל אחד שרוצה לפסוק לעצמו אז הוא יכול בכל עת למצוא איזה דעה מקילה. 

אני לא יודע על מה אתה מסתמך כשאתה עושה את ההרבה הזאת לדבריו

מה שבטוח שההרחבה שלך שהמצאת סותרת את דברי חז"ל "מקולי בית הלל ומקולי בית שמאי - רשע"

ואתה לא יכול להביא הוכחה מנשים של תלמידי חכמים כי בזמנו היה מצוי שהאיש היה תלמיד חכם והאשה להיפך. אני לא מכיר את הנשים שהבאת וגם אתה לא אז בו נעיין במקורות ולא נלמד מתמונות של נשים שאנחנו לא מכירים.

בברסלב. מה לעשות? אני לא היחיד שהבין זאת כך, גם הרב סבג וגם אחרים הבינו את זה באותה הצורה בדיוק. מפתיע, נכון?

כתוב בעברית צחה פֵּרוּשׁ מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ דֵּעָה שֶׁמַּכְשִׁיר וְאַתָּה סוֹמֵךְ עַל אוֹתָהּ דֵּעָה אֵין לְהִתְיָרֵא עוֹד כְּלָל. אין פה מקום להתבלבל, תמהני איך קשה לכם עם זה. זה ממש לא לפסוק לעצמו.

החל מדקה 42.

'תגיד לו את הדבר הכי קל'. זהו. מי שרוצה להחמיר, שיחמיר, מי שרוצה ללכת לרב לשאול אותו, שילך. מי שרוצה להקשיב לצדיק, הוא יכול ללכת לפי הדעה המקלה תמיד, כי הכשירו אותה תלמידי חכמים שאנחנו סומכים עליהם.

גם להמציא הלכות ודינים חדשים זה איסור דאורייתא, זה עדיין לא מונע מכל מיני רבנים ואנשים להמציא איסורים של סמארטפון ולא יודע מה. אתה מוזמן לעיין במקורות ולראות אצל ר' יוסף קארו שהשיער צריך להיות מסודר ואין שום עניין של כיסוי ראש.

ישר כח והמון הצלחה!!

מי שניסתה לייעץ לך התכוונה כנראה לטובתך, שאם תוותרי ותרדי למכנה יותר נמוך של חוסר הקפדה, תוכלי למצוא בן זוג יותר מהר, שהרי ההקפדה על ההלכה היא דבר קשה, ובדברים שבינו לבינה היצר הרע תופס תפקיד משמעותי, ועל כן יש יותר אנשים שמזלזלים בהלכות אלו מאשר בהלכות אחרות.

אבל היא לא הבינה את המציאות האמיתית, שמהקפדה על ההלכה לעולם לא מפסידים.

ועל כן, טוב תעשי אם תתעלמי מעצות המסיתות אותך לפעול בצורה שאינה ראויה.

"איך מסתכלים?"

חז"ל אמרו ששיער באשה הוא ערוה, ועל כן אסור לגבר זר להסתכל על שערך, וכמו לכל אשה נשואה.

ומהתרשמותי, ההערכה לגרושה המזלזלת בחובת הכיסוי, יורדת מאוד.

ככל שתקפידי יותר לקיים את ההלכה, כך תזכי להשגחת ה' ולברכה והצלחה בכל מעשה ידייך, ותראי, שגם סובבייך יעריכו אותך יותר.

בהצלחה!

הרי גם לך ברור שעל הלכה לא מתפשרים.

עובדה שעזבת עבודות ויישר כח גדול על כך.

אז למה להרפות ידיים למי שחושב בדיוק כך?

זה מרגיש לי רצון לריב.

אם אתה רוצה לחדד לדעתי עדיף להתבטא אחרת - 

משהו בסגנון - 

כמובן ששמירת ההלכה זה  הדבר הכי חשוב, אבל לא תמיד רואים בעיניים איך לא מפסידים מכך. או אם אתה מעדיף - מפסידים בענייני העולם הזה אך לא בראייה כללית של עובד ה'.

וברור לי ש"אוהב תורה" התכוון שמשמירת הלכה לעולם לא מפסידים = למי שמבין מאין באנו ולאן אנו הולכים ושהעולם הזה דומה לפרוזדור וכו'.

יש גרושות ואלמנות שמורידות את הכיסוי. ככה יודעים שהן פנויות. אבל תשאלי רב. בהצלחה.

כי זה נראה להם מאוד מוזר לצאת עם מישהי עם כיסוי

אני הייתי בעבר בקשר עם גרושה, והיא הייתה בלי כיסוי עם היתר, כי היא גרושה באמת צעירה ובלי ילדים, והיא באמת מרגישה שהיא חייבת להיות בלי כיסוי כי אחרת אין לה שום סיכוי עם צעירים כמוה. וזה היה בסדר גמור מבחינתי.

כל עוד יש היתר ללכת בלי, ובטח כאשר לא מדובר במישהי יחסית יותר מבוגרת עם ילדים כבר - אז ניתן יותר להבין את הרצון להוריד. זה לא שכאשר היא תתחתן שוב בעזרת ה' היא לא תשים שוב כיסוי...

אישה מבוגרת יותר עם ילדים כבר, באמת כבר פחות שייך שתוריד את הכיסוי אם ישנו. ככה אני מאמין. 

מוזמנת לאישי ואכתוב לך איך ליצור איתו קשר

גם אשה גרושה עם כיסוי ראש-

יכולה להראות תמונה מלפני הנישואין

והוא ידע איך נראית..

לא משרשרת למשהו ספציפי כי המחשבה עלתה לי בראש אחרי שקראתי ברפרוף כמעט הכל.

מהתרשמותי מתגובותיך, גם בשרשורים אחרים, נראה שאתה בקיא מאד בהלכה, אבל אתה לא פוסק.

רב פוסק פוגש את מי ששואל, רואה את התמונה הכללית, ומבין אם יש מקום להקל.

ואם רואה שצריך יחפש כל קצה חוט להקל.

כל הגרושות שאני מכירה פרט לאחת הורידו את הכיסוי. אני מניחה שלרובן היה היתה כזה או אחר, ואולי לא לכולן. זה גם לא מענייני.

המציאות היא שאותה אחת שדיברה עם הפותחת אמרה לה דברים נכונים. במיוחד כשמדובר במטפחת או כובע ולא בפאה, הכיסוי עלול להקשות מאד על מציאת חתן. הדיון אם חתן כזה הוא פחות טוב וערכי הוא לא במקום.

ולכן רב שיראה את השואלת יכול להכיר אותה, לראות מה גילה, מה הסגנון הדתי שלה, ואולי דווקא להחליט להתיר לה להוריד את הכיסוי.

קל לכתוב "איסור תורה", "לא מפסידים מקיום מצוות", אבל רב פוסק לא פוסק כך. רואים כל שואל לגופו.

ומכיוון שיש דעות להקל, גם אם הן נראות לך שגויות או לא במקום כאן, אתה לא יכול לבוא באמירות נחרצות כאלה. לטעמי אפילו אסור לך, אסור ממש, לכתוב כך.

אתה עלול לגרום לכך שמישהו יימנע מלשאול רב בגלל תשובה נחרצת כזאת, בשעה ששאלת רב היתה יכולה לעזור לו. להזכירך, מדובר בשידוכים. דיני נפשות. ומה גם שהפותחת נוטה לא להסיר את הכיסוי, אז אין צורך דווקא לחזק אותה בזה. רב גדול יכול אולי לראות את טובתה ולהורות לה דווקא להסיר את הכיסוי, או להסיר חלקית, גם אם היא לא כל כך רוצה.

אותם רבנים שהתירו לא לכסות את הראש כי כך הלכו הנשים כולן בקהילה, יכולים להגיד שגם המקרה הזה דומה, כי כל המחפשות חתן הולכות ללא כיסוי.

זהו, רק רציתי קצת למחות.

התשובות שלך מלאות ידע ומנוסחות היטב, אבל העיקר חסר מן הספר: ההסתכלות על השואל.

וכמו שאומרים, לאסור זה קל. להתיר זה קשה.

בבקשה אל תפגע ממה שכתבתי, רק תחשוב על הכיוון הזה ואני מקווה שיהיה לאיזשהו עזר כאשר תהיה בעז"ה פוסק ביום מן הימים.

אני מודה לך על התגובה ועל השבחים שכתבת לי בהם (חלק גדול מהם מגיע למאגרים הממוחשבים שאני נעזר בהם). בוודאי שלא נפגעתי, ואני דווקא שמחתי לקרוא את הדברים, ואשתדל לקחת לתשומת ליבי את הביקורת האישית.

שום דבר שאני או מישהו אחר כותב, לא אמור להחליף את הקשר המשמעותי שצריך להיות לאדם עם התורה ועם מורי ההוראה המובהקים המוסמכים להורות.

אני משתדל לצטט מה שכותבים הפוסקים.

פוסקים, כלומר, ספרי הפסיקה המקובלים, והרבנים הנודעים.

שמתי לב בכמה מהשרשורים, שדעות חריגות של רבנים פחות מוכרים, תופסות מקום מאוד מרכזי על ידי חלק מהמשרשרים, שמפיצים את ההיתר שהם מצאו כאילו זו ההלכה ומי שמחמיר עליה אינו מבין ואינו מתחשב.

ואין הדבר כן. הפוסקים המחמירים אינם רגישים פחות.

ואני לא שמח להיות זה שמחמיר בשרשור. זה לא נותן לי תחושה טובה.

אולם לפעמים אני מרגיש שאין ברירה, וצריך לכתוב דברים בצורה ברורה ונחרצת, מאחר שאחרים כותבים דברים שאינם נכונים ועלולים להכשיל אחרים, ולגרום להם להניח שדברים שאינם מותרים, מהווים נורמה מוצדקת.

היתר כשמו כן הוא.

ולא בלבד עפ"י פסקים נגישים שכ"א יודע.

אלא שהמתיר כח דהיתרא עמיה.

ולכן גם מובא בשותים ולא בקיצורים.

ואכן זה יחידני, ונראה שהשואלת לא מסתמכת על השרשור כפסק הלכה.

שאני קופץ כאן על העגלה של ירושלמית)

הפותחת כתבה בפירוש שאינה מחפשת טיעונים בעד ונגד. 

כיוון לחשיבה:

בפורום אין יכולת התייחסות לחלק האנושי, המשתנה, בהלכה. 

למשל:

הרב יודע שהבעל קפדן נניח ומבין את הרקע וההשלכות לשאלת אשתו שמתקשרת בקול רועד לשאול על סכין שהטריפה

לעומת פסיקה: מאד פשוט, היה קר,  חריף, תעשה ככה וככה. שלום. (הקצנתי).

(אולי הפותחת בכלל לא רצתה פסיקת הלכה? אולי זה נבע ממשהו אחר והתחפש לפסיקת הלכה?

לענ"ד אין לך מה לדאוג מהכשלת הרבים נורמה וכו'

מי שחשוב לו - יש לו רב. ומברר. 

רבני ישובים ישבו אצל הרב אליהו זצ"ל

ללמוד את אומנות ההקשבה, ההבנה, טביעת העין שאין בינה לבין פסיקת הלכה שום דבר 

כמו שרופא לומד איך לגשת לחולה (הם מבלים לילה במיון לדעתי)  ולא רק מאבחן.

קח אותי ספורטיבי בבקשה. כוונתי לטובה.

ואולי אני טועה.

אולי כדאי לשאול רב קהילה מבוגר עד כמה החלק האנושי קריטי בפסיקת הלכה.

עם כל זה, יש הלכה. זה ברור.

הרמה פה מביכה. אינשטיין אמר שקריאה מרובה מביאה לידי דפוסי חשיבה עצלים, וצדק. חוץ מלצטט כמו תוכים ממאגרים ממוחשבים אין שום יכולת חשיבה עצמאית.

'אבל אבל חז"ל אמרו "מקולי בית הלל ומקולי בית שמאי - רשע". חז"ל גם אמרו שכח דהיתרא עדיפא. את זה משום מה, אתם לא זוכרים.

וכבר אמר הרב עובדיה יוסף זכרונו לברכה:

"זה חשוב שיהיה רב שיפסוק על פי ההלכה ולא רק על כל דבר אסור ואסור. רק למי שלומד תורה כראוי יהיה כוח להתיר כשההלכה אכן מתירה , זהו כוחא דהיתרא עדיף. תמשיכו ללמוד! תמשיכו לעיין. לא רק שולחן ערוך, לעיין גם בראשונים ובאחרונים. הכל תלוי בשקידה ובהתמדה!"

למען השם, כבר במאה ה-16 אמר ר' אריה ממודינא ושאר רבני איטליה תפסו שחובה על אדם תרבותי ונאור להבחין יפה בין העיקר לטפל ולדעת שבכל הדורות שינו לפי הזמן והמקום, דבקות עיוורת שבתורה שבעל פה מעידה על תפיסה שדומה לזו של הקראים לגבי התורה שבכתב. 

לעבור מבחני ממשלתיים לא מסמיך אנשים להיות רבנים, פעם כל שיטת ההסכמה הייתה אחרת, היום כל תוכי יכול לפסוק לאנשים. ירחם השם.

בס"ד

וואי, מה נהיה מהשרשור הזה...  

שתהיה שבת שלום!

לקח לי שנתיים לתפוס אומץ ולהוריד את הכיסוי ראש, אבל אחרי שעשיתי את זה ההרגשה היא דבש. 

אני לא יודעת כמה זמן היית נשואה, האם יש לך ילדים ובאילו גילאים, ואלו משתנים שמשפיעים על ההרגשה וההחלטה. אבל אם תקבלי היתר מרב שאת סומכת עליו (יש לי כמה רבנים, בפרטי), ותתפסי אומץ ליישם, סביר להניח שתרגישי שחרור גדול. יש משהו מאד מעיק בלכסות את הראש בתור פנויה, ועוד לא דיברנו על רמת המודעות של אחרים להכיר לך בחורים כשאת עם שיער. 

ומה חושבים עליך? נקודה רצינית, אבל כדאי לנסות להתעלם. אם תישארי עם כיסוי ראש יהיו שיגידו לך שאת פראיירית ולא יבינו למה את מורידה, ואם תורידי יהיו שייבהלו וישאלו איך אישה נשואה (!) הולכת בגילוי ראש (כן, ככה אמרה לי אחת מחברותיי הטובות אחריי שהתגרשתי: "אבל את נשואה!"). ואנשים שכל כך אוהבים להתעסק בענייניהם של אחרים, מוטב שיחשבו מתי הם מזמינים אותך לשבת או את מי הם רוצים להכיר לך, ולא בכיסוי הראש שלך. 

בהצלחה, יקרה!

בס"ד

אין לי ילדים. הייתי נשואה כשנה וחצי. 

בס״ד

תודה לך על השיתוף מהניסיון שלך.

אכן כמו שכתבתי- אין לי ילדים. 

נתת לי נקודות למחשבה. 

בס"ד

ממש לא סוג ח' ב"ה,

נפגשתי בין השאר גם עם רווקים,

(אפילו שיש לי שלושה ילדים!)

והבחורים שאמרו לך דברים פוגעים רק כי את גרושה-

כנראה בחורים שהיית פוסלת גם ככה מסיבות של דרך ארץ ומידות.

ברור שלא כל הרווקים מוכנים לצאת עם גרושות,

אבל אלה שכן לאו דווקא שיראו כיסוי ראש כחיסרון.

בס״ד

בהחלט מעודד.

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

ואז מתברר שנכסי צאן ברזל הם המצאה המצאתית, כפי שהראה הרב מונדשיין ב"סיפורים וגלגוליהם"

פרק ג:

תודה שהבאת את דמותו המיוחדת לידיעתי.

יישר כחך.

וחייב לומר שזה מרשים שרב חב"דניק לא עושה הנחות לסיפורי חסידים, ומראה עד כמה מקורותיהם של הסיפורים הכי קלאסיים הם בעצם מפוקפקים ביותר.

האמונה היהודית לא צריכה חיזוק מסיפורי 'מויפתים' חסרי ביסוס...

והלך הרוח הקיים בקרב קהילות חסידויות מסויימות לעשות את המיסטיקה והמויפתים עיקר ואת התורה טפלה חייב לעבור כבר מן העולם.

אם עד עכשיו חשבתי שיש מקום להציץ מדי פעם על סיפורים בעלוני שבת מסויימים ואולי לקבל איזה חיזוק (על אף הספקנות, כמובן שעליה לא ויתרתי). מעתה אדע שזה בזבוז זמן מוחלט.

כה חבל שאנשים עם כוונות טובות משקיעים את מרצם וזמנם בלערוך ולפרסם סיפורים מפוקפקים ובכך מטילים בספק גם סיפורים מחזקים אמיתיים, הגם שהאמיתיים פחות מפוצצים...