שכדאי לא ללכת לריקודגלים,
כי גם אחרי כל המאמצים, תמיד בסוף זה לא נפרד לגמרי, ובד"כ גם עוד יותר גרוע.
ולא הצלחתי למצוא סיבה אמיתית למה ללכת לשם.
אבל תכל'ס זה לא ככה, יש מלא עירבוב.
וזה סתם מגעיל, ואין לְמה להיות שם,
אז למה כן?
זה לא שאין בעיות, הן פשוט מתגמדות לעומת הרווח (ככה לפחות אני מרגיש)
אני אחרי הריקוד דגלים שנה שעברה הייתי ממש באורות (וזה לא קורה לי הרבה
), ולא זכור לי על בעיות משמעותיות.
כי אני בדיוק הפוך..
ממה היית באורות?
זה ללכת ברחוב כשממש צפוף.
הכל מאת ה'בכותל בפנים (עזרת נשים דרך מערות הכותל)
ואח"כ התוועדות עם ביני במערת אסף בהר ציון.
במדרגות ליד המנורה.
שוברת גלים אין אפשרות להביא איזה מורה מחליפה או משו?יומנים נשרפיםיומנים נשרפים
יומנים נשרפיםואני לא לא יודע אם הוא יבוא
בתוך המערה הזאת
הריקודגלים הלזה תופס כל ס"מ בעיר
ואין לי כוח לזה
אעפ שהייתי רוצה ממש להיות בהתוועדות
שמחה שבאתי אע"פ הריקודגליםדרשתי קרבתיך..אחרונה סורי שלא הגבתי אחד אחד הכל מאת ה'חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
