...לא עכשיו
החורשה שלי גוססת. עם כל שנה שעוברת הירוק העוצמתי דועך
משהו, מישהו השתלט על החורשה שלי
אני הולכת בה בשבילים, מחפשת את הרקפות בין הסלעים אך הם כבר מעטים
יום אחד אחפש ואמצא שכבר אינם.
המחלה מזדחלת אט אט ונכנסת עמוק לשורשי העצים
איך נרפא,
אין מנוס מהמחלה

כי המחלה
הוא
בי.








'מותר לגעת?'
'בעדינות, בזהירות. אתם עלולים להיפגע.'
'למה?'
'כי היא איבדה שליטה.'










..לא עכשיו
ועל הכביש, השחור
הבוהק והלוהט
מתהלכת ילדה שברירית וקטנה
רגליה היחפות דורכות בשקט
ודממה משתררת באוויר.
אף לא נשימה נשמעת.

ופניה, פניה דמעו
ברקי כאב האירו את עיניה

'על כל טיפה טיפה שהורדת לנו,
ואילו פינו מלא שירה כים.'

והשלוליות ברחוב התמלאו מי גשמים,
ואילו נראה כאילו הילדה נמסה-
נבלעת בגשם החזק.



אילו רק היו יודעים.
הבדידות הזאתלא עכשיו
בסוף היא עוד תהרוג אותי
היא חונקת, ולי נגמרת האוויר
אני עוד עדיין בחיים
עם רגליים בועטות,
נלחמות,
נחלשות,
נכנעות.

קושרים יחד את כפות רגליי
אין מקום לתזוזה הכי קטנה.
ואת זעקותיי לעזרה, להצלה
משתיקים בקלי קלות.
ולי כבר נגמר האוויר.

..לא עכשיו
לילה טוב חמוד שלי,
אתה תישן בנחת
ואמא תישאר ערה להגן עליך.
והאמת, לסכן בכך את עצמה.

ילד שלי, מה יקרה אם יקחו אותי מפה? מי ילביש אותך, ירדים אותך, יאכיל אותך..
ובזמן הזה אתה תשכח את אמא.
אולי עדיף כך בעצם, שתקח אותך אמא אחרת ותטפל בך באמת.
אבל אני אתגעגע
ואכאב
ואבכה
ולא אתן להם לקחת אותך ממני.
ילדי שלי.
בלה לטקס

גם כשלוקחים ילדים רחוק רחוק הם לא שוכחים את אמא.

זה במקום הכי עמוק ואמיתי וכואב ושורף וטוב ונעים בבת אחת.

אמא אי אפשר להחליף.

..לא עכשיו
--- - פורום ריק ומוסתר (ל"ת) (ל"ת)

ואנוכי כבר לא עפר ואפר.
אני כלום.
..לא עכשיואחרונה
מאז לא החלפתי מצעים.
לא הייתי מסוגלת להתקרב למיטה, עם הסימנים עוד שם. זה מכאיב מדי.
להחליף אותם ימחק את הכל, כאילו אף פעם לא היה שום דבר. אין ביכולתי לשקר לעצמי, להעמיד פנים שלא היה דבר מעולם.


היא אומרת שזה יהיה טוב. שהם יעזרו. קשה להאמין, כי עד עכשיו לא עזרו בכלל. אולי אפילו להיפך.
לפעמים אני רוצה להמשיך כך ללא שום שינוי, אבל החשש לאבד שליטה עוד קיים. יש ימים שהסכנה גדולה, שאני מתקרבת לגבול החוצה בין שפיות לשיגעון. יש ימים שאני נאחזת באצבע אחד בקצה של הצוק, כאשר מתחתי משתרר תהום של אלף מטרים או יותר.
יש גם ימים שיותר קל בהם.
השאלה נשארת אותה שאלה- אופטימיות או פסימיות? ברוב המקרים הייתי עונה אופטימיות על בטוח, אך כאן אני לא בטוחה.

הסכנה גדולה.


לאבד שליטה.
..דף תלוש
I hate me
..דף תלושאחרונה

Sometimes I hate being a woman

(A lot of the time)

--מחכה לרחמים~

כואב לי

אני נשרפת

למה

סעמק אין לי זין לזהכְּקֶדֶם

לא היום

אוליכְּקֶדֶם

כבר לא כדאי

..דף תלוש

לצרוחחחחחח


טאטע היה אור ואז בום

ואז אור ואז בום

וככה זה בחיים אבלאבל


זה פשוט הזיה. הזיה.


להתרכז באור ילדה להתרכז באור

היום יש אור. טוב?

עכשיו אור. עכשיו אור גדול.

טאטע תעזור לי לשמור על האור טוב?

..דף תלושאחרונה

מורכב אבל גם אור

וככה זה נכון? העולם שלנו מורכב מאור וחושך בערבוביה

השמש עולה וזורחת אבל היא תמיד גם שוקעת

ונהיה חושך אבל היא תמיד גם תחזור ויבוא האור

זה היה יום ככ מתיש וככ מורכב וככ מלא אור ואהבה

היו המון חששות וחרדות ובסוף היה בסדר. והצלחתי להיות באמת והצלחתי לשמוח איתה והצלחתי לראות אור

טאטע אני צריכה שתמשיך לעזור לי לראות את האור

תעזור לי טוב?

שהאור הזה רק ימשיך ויאיר ויתעצם

אני גמורה אני צריכה לישון ואני לא מעכלת בכלל את כל היום הזה

לילה טוב שיהיה לך ילדה

חלומות נעימים

שיהיה אור שיהיה אור

my hallucination i used to seeכְּקֶדֶם
--מחכה לרחמים~

קטונתי

תודה

..דף תלוש

היום היה לי קצת אור בחג האור הזה שבשבילי הוא תמיד היה חג החושך

וזה מראה קצת התקדמות

לנסות לראות את האור

נראה לי

טאטע תודה

הרגשתי אותך קצת כשהדלקתי את הנרות

זה עשה לי קצת שמחה ורוגע בלב

לקחת אחריות ולבחור בעצמי לעשות את זה

זה טוב. נכון? נכון.

גוד נייט

לאב יו גירל

טנק יו טאטע

אולי יעניין אותך