...לא עכשיו
החורשה שלי גוססת. עם כל שנה שעוברת הירוק העוצמתי דועך
משהו, מישהו השתלט על החורשה שלי
אני הולכת בה בשבילים, מחפשת את הרקפות בין הסלעים אך הם כבר מעטים
יום אחד אחפש ואמצא שכבר אינם.
המחלה מזדחלת אט אט ונכנסת עמוק לשורשי העצים
איך נרפא,
אין מנוס מהמחלה

כי המחלה
הוא
בי.








'מותר לגעת?'
'בעדינות, בזהירות. אתם עלולים להיפגע.'
'למה?'
'כי היא איבדה שליטה.'










..לא עכשיו
ועל הכביש, השחור
הבוהק והלוהט
מתהלכת ילדה שברירית וקטנה
רגליה היחפות דורכות בשקט
ודממה משתררת באוויר.
אף לא נשימה נשמעת.

ופניה, פניה דמעו
ברקי כאב האירו את עיניה

'על כל טיפה טיפה שהורדת לנו,
ואילו פינו מלא שירה כים.'

והשלוליות ברחוב התמלאו מי גשמים,
ואילו נראה כאילו הילדה נמסה-
נבלעת בגשם החזק.



אילו רק היו יודעים.
הבדידות הזאתלא עכשיו
בסוף היא עוד תהרוג אותי
היא חונקת, ולי נגמרת האוויר
אני עוד עדיין בחיים
עם רגליים בועטות,
נלחמות,
נחלשות,
נכנעות.

קושרים יחד את כפות רגליי
אין מקום לתזוזה הכי קטנה.
ואת זעקותיי לעזרה, להצלה
משתיקים בקלי קלות.
ולי כבר נגמר האוויר.

..לא עכשיו
לילה טוב חמוד שלי,
אתה תישן בנחת
ואמא תישאר ערה להגן עליך.
והאמת, לסכן בכך את עצמה.

ילד שלי, מה יקרה אם יקחו אותי מפה? מי ילביש אותך, ירדים אותך, יאכיל אותך..
ובזמן הזה אתה תשכח את אמא.
אולי עדיף כך בעצם, שתקח אותך אמא אחרת ותטפל בך באמת.
אבל אני אתגעגע
ואכאב
ואבכה
ולא אתן להם לקחת אותך ממני.
ילדי שלי.
בלה לטקס

גם כשלוקחים ילדים רחוק רחוק הם לא שוכחים את אמא.

זה במקום הכי עמוק ואמיתי וכואב ושורף וטוב ונעים בבת אחת.

אמא אי אפשר להחליף.

..לא עכשיו
--- - פורום ריק ומוסתר (ל"ת) (ל"ת)

ואנוכי כבר לא עפר ואפר.
אני כלום.
..לא עכשיואחרונה
מאז לא החלפתי מצעים.
לא הייתי מסוגלת להתקרב למיטה, עם הסימנים עוד שם. זה מכאיב מדי.
להחליף אותם ימחק את הכל, כאילו אף פעם לא היה שום דבר. אין ביכולתי לשקר לעצמי, להעמיד פנים שלא היה דבר מעולם.


היא אומרת שזה יהיה טוב. שהם יעזרו. קשה להאמין, כי עד עכשיו לא עזרו בכלל. אולי אפילו להיפך.
לפעמים אני רוצה להמשיך כך ללא שום שינוי, אבל החשש לאבד שליטה עוד קיים. יש ימים שהסכנה גדולה, שאני מתקרבת לגבול החוצה בין שפיות לשיגעון. יש ימים שאני נאחזת באצבע אחד בקצה של הצוק, כאשר מתחתי משתרר תהום של אלף מטרים או יותר.
יש גם ימים שיותר קל בהם.
השאלה נשארת אותה שאלה- אופטימיות או פסימיות? ברוב המקרים הייתי עונה אופטימיות על בטוח, אך כאן אני לא בטוחה.

הסכנה גדולה.


לאבד שליטה.
--מחכה לרחמים~

מה את עושה

מה

למה

את ככ הולכת להתחרט על זה

להרגיש חשופה

מושפלת

זה אמצע הלילה

לא הזמן לדברים כאלה

תעצרי עם זה בבקשה

תשמרי על עצמך

זה מפתה

זה מסוכן

שימי לב מה את משתפת

ועם מי

--מחכה לרחמים~

אל תעשי את זה

בבקשה

אל תתפתי

תשמרי את עצמך לעצמך

בבקשה

את כל כך תתחרטי על זה אחר כך

תאספי את הכבוד העצמי שלך

מה קורה לעמוד השדרה שלך

אל תשכנעי את עצמך שזה נכון

את משפילה את עצמך

--מחכה לרחמים~אחרונה

בבקשה

אל תעשי את זה

ע. שווה יותר

תשמרי על עצמך

תוספי את עצמך

אל תתפתי לזה

זה קוסם ומשכר

אבל אל

אל תשתפי כל כך הרבה

לאט לאט

תשמרי לעצמך משהו

בשביל מה זה טוב

מטוטלתxmasterx

שמטלטלת אותך בין תשעה באב לטו' באב והלאה

יושב לסגור את היום

זמן כבר לא פרודוקטיבי

מדפדף בספר של פרנץ פאנון

הוא כותב על מסכות

אותנטיות

זהות

מה זה זהות בכלל

ואת זה הוא כתב אז

כל הרשתות האלה אנונימיות

לכאורה

תיאטרון אחד גדול של זהויות ומסכות

כולם מחליפים זהויות בקרקס הזה והכל בשביל להרגיש אותנטיים

שחרור

מסכה וירטואלית שתכבס ותלבין את כל מה שתרצי

תחשבי על זה

חולצות סינתטיות

עניבות מפלסטיק

דשא מזויף

פרחים מנפט

חלב בלי חלב

קפה בלי קפאין

סיגריה בלי ניקוטין

סוכר בלי סוכרים

בירה בלי אלכוהול

ואהבה בלי כלום

קולה בלי קוקאיןxmasterxאחרונה

המשפט הכי חזק בשיר

סטייק בלי כולסטרול

לקנות מה שאין

לשלם על אויר ומים

כמו במגילת איכה

עצינו במחיר יבואו

מימנו בכסף שתינו

מה עוד היה שם?

איך הפכת לזונה ממבצר למדבר

נמאס מכל התבונה

העיקר שאפשר לקרוא

בינתיים

עד שהפשיזם ישתלט גם על החופש האחרון על המידע

פרנץ פאנון סיפור מעניין

בלי להתעמק יותר מדי

אין למה

עוד קפה אחרון כאן ולצאת לפקקים ולחום

לחיים האמיתיים

לכיף

יש רגעים כאלה

שאתה מחייך לעצמך ואומר שוואלה הצלחת

נחמד

ריק ומוסתרכְּקֶדֶם

תשעה באב לפני שלוש שניםקפיץ

היה הפעם הראשונה שמישהו האמין לי

לא שזה עזר. אבל לפחות לא לבד בעולם יותר

בתשעה באב לפני שבע שניםקפיץאחרונה

הייתי בעיר הבהדים

תשעה באב היה מוצש וראשון באותה שנה

ואני לא רציתי להפריע לאלו ששיקרו שהן צמות ורצו לישון, אז ישבתי במרפסת של הבניין ודיברתי עם מוריה (לקרוא לה לכאן? או שהיא תגיע לבד?)

אני כבר לא זוכרת אם זה היה כל היום או רק בבוקר

זה היה יום ארוך מאוד שעבר איכשהו אני חושבת

גם היום יעבור. גם השנה הזו

--מחכה לרחמים~

"כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ"

הצום מתקרבxmasterx

היום בערב

לא מפריע לי ההפסקה המבורכת מכל תעשיית המזון לכמה שעות

בלי בלבולי מוח על חלבון

מספרים

חלב נטול חלב

חופש מהעבודה שמחובר לסוף שבוע ארוך ושבת

שם את בוצר שמדקלם בטעמים שאנחנו דור של פוסט טראומה

אני לא נמנע משירים ומוזיקה אבל השאפל החליט להחמיר

רואה ושומע את נשות הHR שנואות ליבי רוחשות כל מיני רעיונות מעוררי אימה

על גיבוש העובדים בארגון

שצריך לארגן יום שלם

טיולים

ארוחה מפנקת של כולם יחד

צריך להתחשב בכשרויות

למצוא מקום מתאים

אולי גם סדנת שזירת פרחים

רק קללות עולות לי בראש

אהבת חינםxmasterxאחרונה

אז אני חושב קצת על מהות היום שמתקרב

אהבת חינם

אז זה לא בחינם השנאה כלפיהן וגם לא אישית

אני לא הולך לשזור פרחים

או בכלל להגיע

לא גיי ובכללי מעדיף להימנע

ואז אני נזכר באהבת חינם כשהלכתי לא מזמן בעיר

והיו הפגנות

ועבודות

וחפירות

והכל היה חסום ופקוק

אז צעדתי כמה קילומטרים והיה חם

חם למות סחינה של החיים

כמו ללכת במדבר ארבעים שנה

בלי מים ובלי אוכל ובלי כיוון

ניגשת אלי דתיה צעירה עם עגלה עם תינוק שרק נולד ושואלת אותי איך היא תצליח להגיע לצד השני למכללה מסוימת כי הקורס

והמבחן

והנוכחות

והיא כבר מזיעה וחלשה ועייפה

ולי בראש עובר שיש לה לחצות את כל החרא עד התחנות בקצה השני ורק משם תצליח

אפילו מונית אין כאן כי הכל סגור

הייתי משלם לה עליה צדקה מהסוג האהוב עלי

דיברתי איתה מה האופציות והיא מתלבטת בין ייאוש

חורבן

בכי

לבין פרץ אנרגיה אחרון של להתחיל לרוץ עם העגלה.

הצעתי לה שאבוא איתה

אקח את העגלה היא תכתיב את הקצב ונחצה את המרחק הזה בקלות יחסית.

ככה במציאות סוריאליסטית מצאתי את עצמי סוחב עגלה עם תינוק שלא מבין על מה הסיפור

עד התחנה בקצה השני

מקווה שהיא הגיעה

אין סוף לזה אני משלים אותו בראש שלי

אהבת חינם

פשוטה

מלאה מאמץ

מלאה איחורים

מלאה בכל מיני פשלות

אבל מלאה בכוונה פשוטה

סתם מפגש אקראי של בני אדם

להיות טוב זה לבחורכְּקֶדֶם

יש לך יכולת לנצל אדם אחר ולהיות רע ולפגוע יש לך כוח

אדם טוב באמת הוא לא כזה שנולד ככה. מלאך. בלי רצון לפגוע ולקחת. לא.

אדם טוב שאתם רוצים שיהיה חלק מהחיים שלכם הוא דוורא זה שהיה בצומת. הייתה לו בחירה. הוא יכל לקחת הוו הןו כמה שהוא יכל. אבל הוא בחר.

לא נגמרהמפוזר מהכפר

למה הכל כל כך קשה ומסובך

ולמה גם אחרי כל כך הרבה שנים המחשבות האלו לא עוזבות אותי

ותמיד יושעות לחזור ברגעי משבר

קשה קשה קשה

מחכה לשקט

מרגיש בתוך ים סוער והגלים מעיפים אותי ממקום למקום

חייב עזרה!!!

מרגיש שאני נופל למטה מהר מידי

...המפוזר מהכפר

ימינה

שמאלה

ימינה

שמאלה

ימינה

שמאלה

....המפוזר מהכפר

הכל מרגיש תקוע כל כך

אין שום יאוש בעולם כלל

מפחד שהם כל החיים ירדפו אותי .

הן לא עוזבות אותי

מטורףףףףף כמה שטעות של רגע נישארת איתך כל החיים

ותוסיף לזה את כל הטעויות שכולן רודפות אותך כל לילה מגיעות ולא מרפות

...המפוזר מהכפר

איך יוצאים מיזה

HELP!!!!!!

..מבולבלת מאדדדד

(ביצוע ווקאלי. מהמם. שמעתי המון ובכיתי. תשמע אותו.)

🥹המפוזר מהכפר

תודה

ממש ככה

...המפוזר מהכפר

מצד שאני אני מרגיש כל כך כבוי

שאני כבר לא מצליח להתרגש

..מבולבלת מאדדדד

בסוף זה מחלחל.

ותזכור שהיצר הרע הוא זה שמונע ממך להרגיש

...המפוזר מהכפראחרונה

נכון מאד

את צודקת לגמרי

יותר מידי מניעות לצערי (((((((

אולי יעניין אותך