או שהבעיה היא בכך שמישהו מניח שיש קהל יעד דתלשי לעיתון שגם אתה קורא, לא עלינו? 

תופעת הדתלשים קיימת, אני בטוח שגם ביישוב שאתה גר בו. למה דווקא אם זה מופיע בעיתון אז זה פתאום נותן לגיטימציה לדתלשיות יותר מאשר עצם קיומה של הדתלשיות בעולם? תמוה בעיניי. זה בסה"כ עיתון. את החינוך שלהם הילדים שלך יקבלו ממך, לא מהעיתון. או כך אני מקווה, לפחות לגבי ילדיי שלי (שיקבלו את החינוך ממני...). 

יענה את הכל"


ולפעמים יסנוור ויסמא.

זה עצמו איסור מפורש

עוד לפני הדיון האם הפרסומת (המבריקה בעיניי) אודות הישוב הנ"ל מתאימה לעיתון או לא

ואני לא שופט את מי שחוטא בזה, אבל זו עדיין עברה

לפגוע בדברים שחשובים לציבור כציבור 
[כמו מה שנתפרש כזלזול/ לעג/ ציניות]
זה מה שמרגיז.

 

כנראה מה התכוונתי.
את ה "אין בעיה" כתבתי במגובה לשאלתך.

אני חושבת שא"א לומר שאין תשובות ואין יחס ולכן הם פורקים. 
מי שרוצה לבעוט- תמיד יבעט.
השאלה הגדולה למה הוא עושה את זה.

לרוב זה מרדנות שמסתדרת.

שמעלה את הסעיף לאנשים
ואפשר להבין אותם.

דיברת פעם עם הורים דתיים שהבן שלהם חזר בשאלה? 

קלות בלתי נתפסת - זה לא. אני מוחה בשם ההורים הדתיים שילדיהם חזרו בשאלה על עצם הצגת העניין בצורה הזאת. 

מוכנים לדבר על זה? כן. יש לזה מחיר? לכל דבר יש מחיר. זאת סיבה לא לעשות את זה? לא. 

האם יש קשר בין פרסומת בעיתון לבין השאלה האם מוכנים לדבר על זה? ממש לא. 

מכיל/ מקבל/ רוצה להיות קצת פה [לתת את ההרגשה הכיפית של "חופשי" ]
אבל גם קצת שם ["אנחנו הו אנחנו, הכיפה הסרוגה..."-אורי אורבך ז"ל]

ודווקא הטיפול בנוער נושר זוכה לשיח ציבורי ולפעילויות רבות שתכליתן להרבות אמון ואהבה שבסופו של תהליך מחזיר אותם.

אם כבר מדברים על גורמי חזרה
אמר הרב קוק
"מוטב אכשל באהבת חינם ולא בשנאת חינם"- כן משתדלים לענות, לתת מקום. 
אין לחץ של "להיות בשטאנץ"

עדיפה קבלה והכלה
מהרגשה של בעיטה החוצה רק כי שאלת ולא נענית

לבשבע יש מדור ילדים בחלק ה"אתנחתא" שבו. לשם הם רצים.

אני מדבר גם בתור ילד לשעבר, כמובן...

פרסומות מושכות את העין למי שזה יכול אולי טיפה לעניין אותו בכלל. ילדים ופרסומות למגורים זה לא כל כך מעניין. מילא אם היה מדובר בפרסומת לחטיף חדש, או לסרט ילדים - אז היה אפשר להבין היצמדות של ילדים לפרסומת.

גם הפרסומת השנייה של אותה קבוצה כמדומני, "כשאת מתפללת... כשהוא מתפלל..." למי שראה -

אני מקווה שהילדים שלך יסעו רק באוטובוסים נפרדים, מקומות העבודה שיעבדו בהם יהיו רק עם בני מין אחד, ורק שומרי תורה ומצוות שחלילה לא יוכלו לראות אי פעם אדם חילוני או שאינו שומר תורה ומצוות. 

לדעתי יש כאן טיפה הגזמה, אבל זכותך, אם זאת ההדרכה שלך לחיים. 

אתה מכיר דברים מושלמים בעולם? כי אני לא.


האם יש לך מחשב בבית? (שים לב - כתבתי מחשב, לא אינטרנט!) . כי אם כן - אני בספק אם מודעה כזאת בעיתון דתי היא יותר חמורה מעצם הימצאותו של מחשב בבית (מחשב! בלי קשר לאינטרנט!).

ועוד ועוד ועוד... 

לנסות ליצור עולם מושלם של 100 אחוז מסביבנו - זה קצת לחיות בעולם הפנטזיה, אבל אם זה מה שעושה לך טוב, שיהיה לך בכיף.

אני חי בעולם קצת יותר מורכב ולכן מחשב יתרונות מול חסרונות. היתרונות של בשבע גוברות בהרבה על חסרונותיו, ואילו החסרונות של ידיעות אחרונות/הארץ, גדולות בהרבה על יתרונותיהם. די פשוט.

בדיוק כמו שהיתרונות שיש לי בלנסוע בתחבורה ציבורית על אף שהיא מעורבת, גדולות לי בהרבה מהחסרונות שלה, לעומת האלטרנטיבות. 

ולכן הוא ענה ביחס לעיתון בכללותו. 

לגבי עיתון שלי אם הייתי מפרסם או לא מפרסם מודעה כזו כשהם רוצים לפרסם - רוצה להאמין שלא, אבל מעניין אותי גם מה הרב שלי היה אומר על העניין. 

בכל מקרה כמו שענו כבר - השרשור דיבר על העיתון. לא על המודעה. 

אם אתה חושב שכל מודעת פרסומת שהם רואים משפיעה עליהם ברמה החינוכית - אז מצבם קשה ביותר, ואני מרחם על חשבון הבנק שלך. 

ספציפית לגבי חשש 'המדרון החלקלק' אני פשוט לא מסכים. 

חשיפה לתופעות שלא מסכימים איתן היא חלק בלתי נפרד מחינוך הילדים, להבנתי. כפי שכתבתי, תופעת הדתלשיות קיימת בעולם. אני בטוח שגם ביישוב שהדרכה גר בו יש דתלשים, ואפילו כמה דתלשים שנמצאים ביישוב עצמו, ולא רק יוצאיו! כאלו שההורים לא 'זרקו מהבית'. זאת אומרת: הילדים ייתקלו בתופעה הזאת, ויראו את ההתמודדות ה'מקלה' עימהּ. איך זה שהם יראו את זה בעיתון זו חשיפה משמעותית יותר, שתגרום לכך שהם יגיעו למסקנה ש'וואלה, גם לי בא'... ובכלל - דברים שאני רואה בעיתון כ"כ עוברים לי מעל לראש... 

אני חושבת שהאוירה שכוללת שם 
היא כזו
שיש איתה בעיתה כללית.
יש הרבה דברים
שבשביל ההבנה הספציפית- לא מזיקים כרגע.
ז ה לא אומר שכל הילדים ירוצו ללשם , כן?
אבל זה כן אומר- מי שניסח את הפירסום ככה, 
גורם בעקיפין ל... [השלם כראות עיניך] 
אנחנו כציבור 
וגם כהורים
אפשר להבין ש קצת חוששים מההבנות הלקויות האלה.
 

כשכתבתי שזה זלזול בילדים. לטעון שעיתון (עיתון! for God's sake! עיתון!!!) "יוצר אוירה" ש"גורמת בעקיפין ל-" - זה הזוי בעיניי. סה טו. כולה פרסומת בעיתון. 

זה יגרום לי אפילו להעריך אותם פחות (ולא חשבתי שזה אפשרי...). 

תלונות על פרסומים ופרסומות יש ויהיו על כל עמוד שהתפרסם ושיתפרסם אי פעם

אלא שזה לא אמור להתפרסם בעיתון שלכאורה קהל היעד שלו אינו מבין מקימי הקהילה הזאת; כביכול פרסום כזה עשוי ליצור לגיטימציה בקרב הצעירים שקוראים את העיתון להצטרף לקהילה הזאת, וזה נוגד את החינוך של ההורים שמנויים לעיתון. 

אני לא מסכים עם הטענה - אבל זו היתה הטענה, ולא האופן שבו תיארת אותה, כאילו פותח השרשור ביקש למנוע מדתלשים להתקיים או לחיות בקהילה ביחד. הוא דווקא הביא השוואות טובות שיש לדון בהן - קהילת הלהט"בים. אני מניח שגם את מסכימה, שאפילו אם את תומכת במצעד הגאווה (כפי שכבר כתבת פה בפורום בעבר), את עדיין לא רואה סיבה שהוא יעבור בשכונת 'גאולה', נכון? או לצורך העניין - זה פחות רלוונטי שיפרסמו שכונה לבעלי נטיות הפוכות בעיתון 'בשבע', נכון? אז השאלה היא אם להחיל את אותו הכלל גם על דתלשים או לא. שוב - בלי קשר לשאלה מה הם עושים בחייהם הפרטיים ואם זה אכפת לי. 

את יכולה להעלות גם ביחס לקהילה הגאה.

אפילו יכול להיות שבמצעד הגאווה צועדים כמה יוצאי שכונת מאה שערים בירושלים... (אוהבים לעשות עליהם כתבות דוקו בטלוויזיה). ועדיין אני סבור שיש עניין להרחיק את המצעד מהשכונה ההיא, ופרסומות לשכונות ללהט"בים מ'בשבע'. 

אם כי אני מסכים שספציפית לגבי שכונה לדתלשים אני לא מבין את הזעם; אבל זה לא פוטר אותנו מלחשוב על החילוק בין התופעות. אני פשוט לא מתנגד למצעד הגאווה מסיבות של חינוך הילדים (כאמור, את החינוך הם יספגו בבית, ולא מהפרסומות בעיתונים שאני מכניס הביתה), אלא מסיבות אחרות, שאינן רלוונטיות, וזה החילוק. 

לצורך העניין ספציפית אצלי גם זה לא מה שהיה מפריע לי בפרסומת רלוונטית

בכל מקרה - לגבי נושא השרשור שלושתנו מסכימים

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד