מעניין אותך אם יש לו תוכנת סינון בפלאפון?*צועד*
(בהמשך לשרשור מעניין פה)

תבדקי? תבררי על זה?

ובנים: אותה שאלה גם אליכם..תשאלו אותה אם יש לה סינון כלשהו?
לא אבדוק, ישמח אותי לשמוע שכן.הולם במיוחד

אני מעריכה את הגישה של להימנע מהתמודדות כשאפשר..

 

אפשר להוסיף שאלה שמסקרנת אותי?

נכון יש את ה"עזים בקדושה" או איך שלא קוראים לזה של נטספארק? אז תכלס מה שהם עושים זה פשוט לשווק בהתנדבות, או שהם תופסים קצת מקום של פסיכולוג שכזה..? 

פסיכולוג?*צועד*
זה אנשים עובדים. גם מרוויחים כסף...

מה השאלה?
זאת היתה השאלה..הולם במיוחד
אתה בטוח? נראה לי שלא.
פשוט בדיוק מישהו אמר לי שהוא יהיה ''עז בקדושה'' (ככה קוראים לזה?) ושזה לשכנע להצטרף וכו' בהתנדבות.. ותהיתי אם הם רק משווקים במסגרת התפקיד או שזה דורש מעבר.

נו, לא משנה...😑
אה*צועד*
יש להם תוכנית של שיווק, שאנשים אידיאליסטים משווקים אותם בחינם..
עזים בקדושהציון חמדתי
הרב יהושע שפירא, הקים את אינטרנט רימון ונטספארק... הוא הראש לכל המפעל הזה, והוא לאחרונה יצא במבצע רחב היקף של הבאת הסינון לכל הישיבות מה שאומר שהוא ארגן חבר'ה מכל מיני ישיבות שהם אחראיים בישיבות ובאיזורים שלהם. זה נועד להעלות את המודעות בכל מיני מקומות...
את זה אני יודעת, זה לא מה ששאלתי..הולם במיוחד

לא משנה

נכון חלקית, לא לגבי עזים בקדושההתפצלשות
הרב יהושע יזם את רימון וכו'.
אבל לא הוא יזם את המהלך, והרחבה על המהלך בתגובה למטה.
אלא כמה חבר'ה בישיבות גבוהות והסדר, שהגיעו למסקנה שהמצב בלתי נסבל וחובה לעשות מעשה.
הרב יהושע שפירא אכן הצטרף אליהם, אבל הסכים להצטרף רק אם השם יהיה "עזים בקדושה" כי בענייני סינון חובה להיות "עזים" מאוד, כי זו מלחמה נגד כל התועבות האלה, ומלחמה קשה.
בעוד שהם רצו "לוקחים אחריות", שם שמלמד על המחשבה הכללית על הטכנולוגיה והמדיה, ועל הצורך באחריות לאומית.
אם תסתכלו על הסמל של הארגון, תראו ששני המוטיבים אכן נמצאים בו.
ממש לא מרוויחים כסף.התפצלשות
עבר עריכה על ידי התפצלשות בתאריך כ"ג בסיון תשע"ו 00:16
הקשר בין עזים בקדושה לנטספארק הוא מקרי בלבד.
נטספארק = חברה מסחרית (בוודאי מתוך אידיאלים, אבל סוף-סוף חברה מסחרית).
עזים בקדושה = ארגון אידיאליסטי ללא שום רווחים אישיים, ששם לו למטרה להניע מהלכים ממשיים בעם, לשימוש נכון ובריא במדיה ובטכנולוגיה. וב"ה הקב"ה מצליח דרכם בצורה אדירה.
יש תכנית ארוכת טווח. לא יודע את כולה ועד איפה התכנון מגיע, אבל יש. מתחילים בסינון, כי הימנעות מכל הזבל הזה היא הבסיס. התחילו בישיבות גבוהות, ב"ה שם המהלך צבר תאוצה וכבר יש ישיבות שבהן רוב ככל הבחורים התקינו סינון (מי שעם פלאפון חכם).
לכן המשיכו הלאה לשלב הבא, ליותר צעירים. ובסמינריוני בנ"ע בשבוע שעבר פנו למדריכים, דיברו איתם ועוררו אותם על הצורך בחסימה. והצורך להילחם על כך, לפעול. בנ"ע היא תנועה, היא מניעה דברים בעם, והמדריכים מבינים שדברים תלויים בהם. ייתכן מאוד שזה יילך יותר לאט מאשר בישיבות, אבל ב"ה הדברים זזים ומתקדמים גם אל הנוער.

זה נכון, שההמלצה של עזים בקדושה היא על נטספארק, וזאת בעיקר בגלל היכולת לסנן כקבוצה: כך נוצרת תנועה של סינון, ולא רק יחידים שמצטרפים כבודדים למהלך. אגב, ישנה גם אפליקציית רימון סלולר, שיש את אותם דברים בדיוק כמו בנטספארק ובאותו מחיר.

הזבל שהסינון חוסם הוא לא הבעיה היחידה באינטרנט (ואני לא מספיק מבין, אבל כנראה שמי שמבין מספיק יכול גם לעקוף את הסינונים). גם פה, לדוגמה, יכולות להיות הרבה בעיות.
אני כבר נושא עיניים לשלבים הבאים, בהם יעוררו את בתי המדרש בישראל לעסוק ולעיין בהלכה ואמונה בענייני טכנולוגיה ואינטרנט, כך שתהיינה משניות מסודרות של תורה בנושא זה, לטוב לעמ"י ולעולם כולו.
מכיר אישית את אחד המייסדים של הארגון. לא, הם לא "משווקים"ותן טל

ולא פסיכולוגים - ולחלוטין לא מרוויחים מזה כסף (אם כי תרומות לצורך החשיפה, הפרסום והיכולת לעבור בין מקומות כדי לקדם את הרעיון ואת עידוד הנושא, דבר שעולה כסף - תרומות כאלו הם יקבלו בשמחה... - לא לצורך רווח אישי כי אם לכיסוי הוצאות הכרחיות). 

זה אירגון של אידיאליסטים שמנסים לקדם תפיסה חברתית שסינון זה "קול" ובעצם, להפעיל לחץ חברתי חיובי לטובת הסינון, כדי לעזור לכמה שיותר אנשים להתרחק מהכיעור ומהדומה לו. הם אומנם ממליצים על נטספארק כי מבחינתם בבדיקות שהם עשו מבין החברות השונות (יש לציין שאין הבדל בין נטספארק לרימון. שתי שמות לחטיבות שונות של אותו ארגון עסקי) נטספארק היא האיכותית ביותר. אבל עיקר מה שהם ממליצים זה בכלל לסנן - גם אם תבחר סינון אחר שאינו של נטספארק, זה מבורך מבחינתם.

עם נטספארק הם פשוט הגיעו לשיתוף פעולה יפה של ייצור מעין "תג זיהוי" של המדבקות עם הדרגות סינון השונות - דבר שיכול לסייע נגיד בישיבה שאחד רואה ש70 אחוז מהכיתה שלו עם המדבקה, אז הוא יחשוב שזה כבר לא הזוי ולא דבילי לשים גם סינון.. זה לא צחוק, זה אמיתי, זה עובד...

לחץ חברתי זה דבר שניתן לישם גם בדרכים טובות.

באיזה קטע פסיכולוגים?התפצלשות
מעניין כן. לברר לא.רחפת..


^^זה מסוג הדברים שמגלים אותם בלי לברר. אם לא יהיה לו סינוןחלושששש
יפריע לי מאוד מאוד.
ומה אתה היית עושה?כמעין הנובע
("ומה אתם, הייתם עושים?" )
מאוד הייתי רוצה לברר את זה.*צועד*
אני לא בטוח אם זה מה שאשאל את השדכנית, אבל..לדעת את זה.
זה אומר הרבה לדעתי(לאו דווקא על רמה דתית. הרבה על הבנת המציאות..)

ואת מקדימה את.המאוחר. לא הספקתי לכתוב כי אני בנהיגה. עכשיו עצרתי בשום מקום והצצתי בפלאפון.
למה זה אומר הרבה על הבנת המציאות?הולם במיוחד
(אני לא ממש רואה משמעות לזה שיהיה לי סינון לפלאפון חוץ מלהביע תמיכה ברעיון הסינון...)
פשוט*צועד*
הבנה שצריך לסנן היום כל מכשיר כמעט, בדרך כלשהי.
בטח בטח בנים.
לא הבנתיהולם במיוחד
אתה חושב שראוי שגם בנות יסננו כי..? כי היום צריך לסנן? כי כדאי שבנים יסננו?
לא הבנתי את המשמעות של הסיבות שנתת.
לא לא.*צועד*
כי גם בנות יכולות ליפול. לא באותו מקום כמו בנים אבל יכולות.
אדם קרוב אצל עצמוהולם במיוחד

כמו כל דבר אחר שקשור להתנזרות- זה חשבון של רווח והפסד. אתה מחליט כמה סיכון לקחת, וכמה לשלם כדי להימנע ממנו.

יש לך סמארטפון למרות הסיכון, אתה משלם על חסימה כדי להימנע ממנו במידה מסויימת.

וככה על הרבה דברים אחרים.

תלך לעבודה בסביבה חילונית (אולי) למרות הסיכון, תעזוב עבודה שמרגישה בעייתית כדי להימנע מסיכון.

הכל משחק של איזון. 

 

למה שנק' האיזון תעבור אצל כולם באותו מקום? הגיוני מאוד שיש מישהי שמידת הסיכון שהיא לוקחת כשהיא משתמשת בפלאפון בלי חסימה זהה או אפילו פחותה ממידת הסיכון שלקחת כשהחלטת להשתמש בסמארטפון עם חסימה. (או כל אחד/ת אחר/ת)

 

מה שכן חשוב בעיניי זה להיות מודעים לזה שצריך לשים לב ולהחליט בצורה מושכלת איפה אני צריכה להעביר את הגבול לעצמי. 

אה"נ*צועד*
מעניין אותי לדעת אם הבחורה עשתה שירות במוסד חילוני.
אבל האיזון לא עובר אצל כולם במקום אחד?

עדיין, זה מלמד, הרבה לדעתי.



תיאורתית, אם היתה במודעות היטב סכנת האינטרנט, זה לא היה צריך ללמד על הבנת המציאות, אלא על התמודדות או חוסר התמודדות עם הבעיות שבאינטרנט.
באמת שאני לא מבינההולם במיוחד

שירות זה הרבה יותר הגיוני, אין פה דווקא עניין של נפילות, זה לחיות באווירה אחרת. 

אבל אינטרנט- בפירוש אתה מדבר על סכנת נפילות, שהרי אם מדובר בתוכן החיובי שבו - גם אתה לא רואה בעיה להיחשף. אז למה לא לתת אמון בבנאדם שיודע אם הוא צריך חסימה כדי להימנע מנפילות? 

החסימה היא כלי סיוע, יש מי שלא יתמודד בלעדיו, יש מי שגם איתו ח"ו לא יצליח להתמודד, ויש מי שמתמודד גם בלעדיו. ואני מניחה שאצל בנות זה הרבה יותר אינדיבידואלי.

 

פשוט*צועד*
את לא תשלחי בחור לשרת באופן קבוע בבית בושת(סליחה על הביטוי) שהוא יכול להכנס אליו בלי לחשוף את זהותו. נכון?
את מאמינה לו שהוא בחור טוב. אבל היצר הרע עובד שעות נוספות..

זה אינטרנט. סליחה, אינטרנט גרוע הרבה יותר. יש שם אלפי בתי בושת כאלו.


אין חסינות מעריות. אין! להפנים את זה.
אז למה יש לך סמארטפון?הולם במיוחד

אתה לא יודע שאפשר לפרוץ? אתה יכול לגלות בקלות איך...

כמו שבמידה מסויימת אתה סומך על החסינות שלך מעריות- עובדה שאתה סומך על עצמך שאם יש לך חסימה אז זה בסדר, למרות שיש איך לפרוץ,

ככה זה מאוד סביר שבחורה תסמוך על עצמה שגם בלי חסימה היא לא תיכנס למקומות הנ"ל. 

(אני לא יודעת בוודאות ולא חשה צורך לבדוק נתונים כאלה, אבל לא יישמע לי מופרך אם אשמע שלבנים למרות הסינון הסיכוי ליפול גבוה יותר מלבנות ללא סינון. ואם אכן כך- הציפייה מבת לשים חסימה צריכה להיות פחותה מהציפייה מבן לא להיות עם סמארטפון. הלא כן?...)

זה לא עניין השוואתי.*צועד*
זה עניין חינוכי ערכי מדרגה ראשונה.

ו...מי אמר שאני סומך על עצמי?
אני יודע כלל ברור. אין אפוטרופוס לעריות, נקודה.
אני נזהר. גם עם החסימה.
אז אתה כן מדבר מצד החינוך..הולם במיוחד

ואתה סומך על עצמך, אם לא היית סומך על עצמך לא היה לך סמארטפון (או שלא היה לך אכפת).

 

אחותי,*צועד*
אני חי בעולם שיש בו פריצות-משמע שאני סומך על עצמי?
התשובה היא כנראה שכן, במידה מאוד מסויימת.
רק שאני לא מבין איך אפשר לקבוע לעצמך את המדד שתוכל להתמודד איתו בכלי הזה שיש בו את הכל. פלאפון לא מסונן לא אמור להכנס לרשימת הדברים ש"אני סומך על עצמי" כי הוא קיצוני! הוא בדיוק האין אפוטרופוס לעריות.

תדמייני את עצמך בבית שלך, שמה בערימה של העיתונים איזה מגזין פריצות, וסומכת על בעלך שיסתפק בלקרא בשבע ולא יסתכל שם כלל(הרי הוא אוהב אותך...)
היה קורה??
אני מניח שלא.
אז זה, בדיוק, פלאפון ללא חסימה.
סליחה? פלאפון חמור הרבה יותר.


את לא נופלת? אשרייך. וחברה שלך? ק"ו אצל בנים. תתאימי את המשל הנ"ל גם לפה...
הפלאפון שלי נגיש רק לי,הולם במיוחד

לכן זה לא מאוד הגיוני להשוות אותו לערימת העיתונים בבית, כי אופן ההתמודדות שלי מול עצמי לא צריך להשפיע על אחרים, (במיוחד אם הוא עובד...)

 

ושוב, אתה אומר שפלאפון לא מסונן זה קיצוני, יש אנשים שבשבילם גם כן מסונן זה קיצוני כי קל לפרוץ ויש מי שיגידו שגם לא מסונן לא מהווה התמודדות רצינית.

 

אני מדברת על דרך ההתמודדות *שלי*, לא של בן הזוג שלי.. 

לא הצלחתי להבין את הטענה שלך*צועד*
שיש אנשים שבשבילם סינון לא יעיל.
מה זה אומר על המחויבות של שאר הציבור?

בהבנה שלי, (אחרי שהעברתי בכמה ישיבות תיכוניות שיחה בתחום וסיפרו לי בשקט בשקט מה הולך..) בתוך הפלאפון של כל אדם קיים משהו שמסוכן הרבה יותר מבית בושת. לא אכפת לי אם האדם עצמו נופל, זה קיים שם. כן כן! בפלאפון שלך, שלי, של כולנו קיימת תועבה לא נורמאלית!

מבטיח לך שאם כולם פה היו מסתכלים על המציאות כך כולם היו מבינים את חשיבות החסימה. לא בגלל נפילות שלהם, אלא בגלל הסיוע הכ"כ גדול שהם נותנים ליצר הרע.



יש דוגמא יפה מאוד של הרב יהושע שפירא שרק מראה כמה אנשים לא מחוברים למציאות בתחום.
מעניין אם זו אותה הדוגמא תמיד..רחפת..


סביר.*צועד*
למעט שיחות ליעד ממוקד. כמו מנהלי בית ספר.
מה הדוגמא?חליל הרועים
לא לפה.*צועד*
כבר מחוץ ללקראת נישואין וזוגיות.

אפשר לפתוח בפורום אחר.
אין לי שום תועבה בטלפוןצריך עיון
יש לי אפשרות לראות בו לתועבות
וכל פעם שאני לבד יש לי אפשרות לעשות בעצמי תועבות, אז מה?
לא כל אחד מספיק מתוחכםהתפצלשות
ולא כל אחד יקלוט, גם אם יסבירו לו. רימון ונטספארק די טובים בזה.
מה שכתבת, שהסיכוי של בנים ליפול עם חסימה גבוה מהסיכוי של בנות ליפול בלי, הוא הזוי. הלוואי שהבנות היו כל כך נקיות מזה, וב"ה רוב הבנים לא יודעים לפרוץ - וטוב להם עם זה.

העניין הוא שבלי חסימה אפשר גם להיחשף בטעות, ולאט-לאט להידרדר. גם דברים גרועים יותר מאינטרנט ישים במציאות, ובנות נופלות בזה (בדברים האחרים) לא פחות מבנים. צריך זהירות.
הסכנה שמפניה יש להיזהר, איננה רק מהתלהטות יצרים שלא יוכל לעמוד בה... באמת. אנחנו איננו חיות, שלוקחים רסן כדי לא להתפרע... באמת. נכון, שגם זה קיים, יש גם מצבים כאלה; אדם כבר בפנים, אז הוא צריך קצת רסן כדי להזכיר לעצמו את רצונו. ואז, הרסן באמת מועיל.
אבל לפי זה, גם בן שיודע שלא מעניין אותו התועבות האלה (זה הרי די מזעזע פשוט לשבת ולצפות בדבר כזה...), לא יצטרך חסימה אלא כדי "להצטרף למהלך"...
זה לא ככה. זו זהירות בסיסית.
מאין את אומרת משפט כמו"הבנות נופלות לא פחות מבנים"חלושששש
? על סמך מה?
וממש לא נכון.

שימי לב שרק בשרשור הזה יש לך לפחות 3 בנות שאומרות שלא נופלות/נפלו....
המסקנה ברורה.
אני דווקא מסכימה שבנות צריכות לשים סינון כאמירה.רחפת..

כאמירה לתלמידים שלי, לילדים שלי. 

 

אינטרנט פרוץ ביד זה בבחינת "בור ברשות הרבים".

 

 

לא חולקת על זה.חלושששש
רק חושבת שאין שום מקום להשוות בין בנים לבנות בשיעור הנפילות בכלל.
נכון. ולכן גם אני מתלבטת אם יש צורך לברר אצל בת לפני פגישה..רחפת..

עדיין אין לי סינון, אז גם לא יכולה לדרוש את זה.

אבל זה דבר שהולכים להסכים עליו.

 

 בעז"ה להקמת בית, חובה בעיניי ששני ההורים יהוו דוגמא אישית. 

גם אם להם אין נפילות בכלל.

 

 

נ.ב. תפסתי עלייך טרמפ וכתבתי תובנות משלי.. הבנתי למה התכוונת לגביי ההשוואה. מסכימה חלקית.

אין מקום להשוות בסוג הניסיון. אבל יש מקום להשוות בהתמודדות עם היצה"ר. יצה"ר של בזבוז זמן וחשיפה לשטויות ממכרות.

כתבת יפה ומסכימה איתך לגמרי,חלושששש
בהערה שלך לדעתי העלית את כל הרמה של הדיון הזה.
תודה. לגביי ההתמודדות של הבנות?רחפת..


אההה..חלושששש
לא ראיתי כאן מישהו שדרש אצלה סינון*צועד*
אבל זה כן מוסיף נקודות זכות.
.. נקודה למחשבהרחפת..

מוזרה הדרך הזו של צבירת נקודות.

 

ייתכן שהיא שמה סינון בגלל לחץ חברתי. 

 

כשפוגשים בן אדם ורואים מאיזה מקום נובעות כל הפעולות שלו רק אז בעיניי אפשר להסיק על רמת מודעות והבנת המציאות. ולתת נקודות בהתאם

מוזר כי הפכתי את זה לדבר טכני*צועד*
כל אחד צובר נקודות אצל השני. בין אם במודע בין אם בתת מודע.

נקודות זכות אולי סתם נשמע לא טוב, אפשר להמיר את זה ל"התרשמתי לטובה מ..." שזה בדיוק אותו דבר.

ולגבי הלחץ החברתי - וודאי שאת צודקת..! כמו בכל דבר..

כמה שכל..רחפת..

אני בעד. ממש ממש

מחר?פרח

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

נקודה למחשבה.*צועד*
אם ח"ו היית נופלת.
היית מצליחה לשים סינון? תחשבי שניה על המבטים שיגיעו כשחברה. תגלה, בטעות, שיש לך סינון..
ומה יקרה כשהמשפחה שלך תגלה את זה. איזה פדיחות!
למה כל זה?
כי בנינו משוואה פשןטה:
חסימה=אדם שנפל.

(כל זה נכון אפילו בהנחה שיש 'רק'10% שנופלות)

בפעמים שדיברתי עם תיכוניסטים, עשיתי 2 דברים. הוכחתי להם שאחוזים גבוהים מאוד נופלים, והסברתי להם למה אלו שלא נופלים חייבים לשים סינון.


יש לך יכולת לגרום לחברה שלך שנופלת לשים חסימה ולהפסיק ליפול.
ההחלטה בידיים שלך.

סתם כי הרגשתי שכל המידע שפיזרתי בשירשור הזה לא מסוכם למעשה.
אממ.. לא הבנתי מה מפדח לשים סינון.כמעין הנובע
החברה שלי דווקא תעריך. אולי תהיה טיפה טיפה מופתעת (כי אני מכירה אלפי בנות, ואין אחת עם סינון. ובנות דתיות באמת).
משפחה? אנחנו גדלים על סינון.

מה מפדח? אני לא יודעת. אני חושבת על כל מקום שיהיה- וכולם יעריכו זאת.

ועדיין לא הבנתי איך אני זאת שאמנע מחברה שלי אולי ח"ו ליפול כל עוד היא לא נוגעת לי בפלאפון.

לצורך העניין- גם אם אשים סינון, הרוב לא ידעו. אין איך לדעת את זה אם לא אספר.
מכאן, שוב, הסינון מבחינתי יעזור רק משמועות.
הכוונה היאהתפצלשות
שאם תשימי סינון במצב שכפי שאמרת, אינך מכירה בת עם סינון - אז למה לך פתאום יש? כנראה שאת יודעת, שאת צריכה סינון, כדי למנוע מעצמך דברים שבלי הסינון את יודעת על עצמך שהיו קורים...
זה מה שעלולים לחשוב.

וכדי למנוע דבר כזה, עזים בקדושה רוצים ליצור נורמה, שלא חוסמים רק מפני שאני, אישית, צריך או צריכה - אלא מפני שכך נכון, שכולם יחסמו (ולדעתי, כבר הסברתי כמה פעמים כאן שכך נכון ממידת הזהירות. העניין ההלכתי שהזכרתי, אינני יודע - אבל מניח ששייך דווקא לבנים ולא לבנות, וכמובן במקום משפחתי שיש גם וגם).
וממילא, ע"י ששמת סינון ומדבקה, שמצהירה כלפי חוץ שיש לך סינון, את עוזרת לחברה שלך שאולי ח"ו נופלת, לשים גם. כי את משתתפת ביצירת הנורמה הזו. ואולי גם, כי עד היום הרגישה שהיא פשוט תודיע לכולם שהיא נופלת אם תשים סינון, אבל עכשיו היא יכולה לומר שהיא שמה מאידיאל כללי כזה, כמוך.
ולדורות הבאים, שיגדלו על כך שסינון הוא דבר ברור, לא ייחשפו מראש. וכך הצלת גם את הבנות שלך, ולא רק את חברות שלך.
אז מבחינתי לא.כמעין הנובע
אולי כי אני בת ואני רואה זאת קצת אחרת..
חדעתי לא כל הבנות צריכות לשים סינון. מראות כאלה ואחרות לא מושכות אותנו ואנו פשוט לא נכנסות לזה באינטרנט. ובנים- זה דבר קשה ומורכב יותר ולכן לבנים אני רואה צורך בסיסי בסינון.
ולא, אני לא רואה כל מי ששם סינון כנופל. אני רואה מי ששם סינון כאחד שלא רוצה ליפול. וממש לא מסיקה מסך שהוא נפל.
אולי לזה צועד התכווןהתפצלשות
עבר עריכה על ידי התפצלשות בתאריך כ"ה בסיון תשע"ו 15:33
כשכתב על "הבנת המציאות"... וסליחה על צורת ההתבטאות החריפה...

אז כן, ודאי אין את אותו יצר. אבל גם בנות עלולות להיחשף לדברים שליליים. ויצר הוא לא הדבר היחיד שיכול לגרור מישהו (גם בן) לבהות בדברים שליליים: סקרנות, שעמום; משהו שקיים היום הרבה בגלל הקלות שבה דברים נגישים בחיים - עיסוק סתמי בדברים, שממלאים איזה "בור" של ריקנות; ועוד. וגם, הפגיעה של הדברים השליליים, אינה רק פגיעה הלכתית של איסור הסתכלות אסורה, אלא גם פגיעות רוחניות אחרות, ופגיעות נפשיות שאינן דווקא רוחניות.
ופגיעות אלה, קיימות גם אצל בנות, אולי אפילו באופן חזק יותר.

אשרייך שאת מבחינה בכך שסינון הוא רצון למניעה, ולא הכרזה על עצמי כנופל. אבל מי הם אותם אלה שצריכים למנוע? האם יש בנות כאלה, מלבד מישהי שכבר נופלת?
בנוסף, אינני בטוח, שבת ש*כבר נופלת*, ולכן רוצה סינון, תעז לעשות את הצעד הזה כל עוד היא תדע שהיא צריכה לחסום את עצמה, כי היא נופלת.
בכלל לא קל להודות בפני עצמך, שאתה נופל כ"כ עד שכדאי להסתייע בעזרה חיצונית ש"כפויה" עליך, שכביכול משדרת כלפי עצמך: אני לא חזק מספיק, אם לא יהיה לי סינון, אמשיך ליפול.
אבל אם יש נורמה שזה ברור מאליו, זה אחרת.
נכון.כמעין הנובע
וודאי שהסכנה נמצאת באופן תמידי ואנו צריכים להישמר על עצמנו.
אך מה עם משהי שמעידה על עצמה שבשיעמום לא מחפשת את הדברים האלה? לא חסרות בנות כאלה.
ונכון. זה משפיע באופן חזק ועלול גם לפגוע בעתיד בקשר טהור עם בן המין השני (קשר רציני. חתונה).

ולדעתי, יש לעשות סינון מחשבתי ומוחי טרם הסינון. זה העיקר בעיניי וסינון זה המסביב.

ולגבי הנורמה- אני לא רואה עזרה בזה שאני לדוגמה אתקין עכשיו סינון. אני יכולה להתקין כך שגם אף אחד לא ידע מהעניין, ואז מה?
אני כן רואה שליחות וטוב להביא למודעות את הסינון. כן, במיוחד לבנים. לעשות פרסומות, לתלות שלטים, שמקורות הסינון יעשו מבצעים שווים, שידברו על זה בישיבות, באולפנות ובתיכונים. שיעשו שיחות להורים שישתכנעו לשים לילדיהם. וכך, הדבר באמת יעלה למודע ויהיה כדבר מוכר. ולא זר. והאדם יכיר בזה ככלי שנועד לעזור לו. בשביל הרצון שלו להישמר.
וגם אם האדם חטא, נכון. קשה לו עם זה אישית מאוד. אך ברגע שרק הוא יודע על חטאו שלו עצמו יהיה לו קל יותר לשים סינון אילולא כולם היו יודעים.


בכל אופן, הדגש שלי על העניין שיש להביא את הסינון בפלאפון (ולא רק במחשב. כי עניין זה כבר כן נראה כברור מאליו) למודעות ע"י הדברים שציינתי, ולא ע"י כך שכל אדם ברגע זה ישים סינון (כל הוא לכשעצמו).

וחשוב לי להבהיר- ברור לי הצורך בסינון. כשאהיה לא שייכת רק לעצמי בעז"ה, ברור לי שיהיה סינון. זו לא שאלה.
ובנוסף, לדעתי,כמעין הנובע
עיקר הקושי בשכנוע לסינון הוא הרגשת האדם שהוא חסום. שהוא מוגבל.
גם אם הוא לא יחפש דברים מעין אלה- רק המחשבה שמגבלים אותי היא ה-קשה. ועליה יש לשים את הדגש. שלא. לא מגבילים אותך.
כי אם תלך בדרך הנכונה הרי שאין צורך לגבולות לה. כי פשוט זו הדרך. זה לא גבולות.

(דגש על שינוי מחשבתי).
ההגבלה הזו היא לגמרי לא "תחושה"משה

למי שמכיר את הפרוטוקולים ואיך שהדברים בנויים, שירותי הסינון למינהם הופכים הרבה כלי עבודה נחוצים למשתמשים מרמה מסויימת והלאה, לבלתי אפשריים.

 

יש הרבה דוגמאות לדברים שאי אפשר לעשות עם רימון או שמאיינים את החסימה, בראשם שרותי VPN לסוגיהם, אבל לא רק.

עיין תגובתי*צועד*
ואשמח מאוד לשמוע את דבריך כבעל מקצוע חזק בתחום.
הדגש שלי היה על דברים שהרימון אוסר שאכן לא ראויים.כמעין הנובע
אפילו אם אדם לא נכנס אליהם זה מרגיש כאילו כובלים אותו.

לשאר דבריך- אתה צודק. זה מעצבן.
עלה פתרון מעניין*צועד*
שיהיה אדם שתגדיר מראש שיוכל לראות את כל האתרים שנכנסת אליהם.(מקבל במייל רשימה..)
יכול למנוע כניסה מכוונת (להוציא מכניסה בטעות) לאתרים בעיתיים, אך לא ליצור הגבלה לאינטרנט(שזה דבר שמפריע לרבים..)

ניסו את זה, מעטים מאוד רצו. למה? לא מצליח להבין(ברור שאנשים מרגישים רע שעוקבים אחריהם וכו'..אבל ביחס לייתרון שמקבלים זה מעט)

זה עבד זמן מה, והפסיקו את זה נראה לי.
שנזכה להניע את זה מחדש.
כמה דבריםכמעין הנובע
א. עצוב שאנשים שומרים על עצמם רק בגלל פחד מ*אנשים* אחרים ולא מה'.
ב. מי הבטיח שבאמת אותו אדם יבדוק? למי יש זמן לזה היום? ואם יש לו גישה למייל שלו? הוא יכול בקלות למחוק את אותו מייל המעיד על מעשיו.

העבודה היא פנימית. קודם כל.

וכן. אדמין צודק שזה מעצבן שלפעמים חוסם דברים סתם. גם אותי זה מעצבן.
ועל זה צריך לחשוב לאופציה של פיתרון חלופי.
אם יעשו סקר ובכל זאת יהיו אנשים שיהיו בעד הפיתרון שציינת- כנראה שווה. למרות הכל.
אך לא מאמינה בזה לטווח ארוך.
קיים כבר, ואנשים לא אוהבים שמחטטים להםמשה

וזה בהתעלם מהעובדה שיש חיפושים שיכולים להיות לא לגיטימיים במקרה אחד ולגיטימיים במקרה אחר.

 

אתה*צועד*
בתור בעל מקצוע,
מכיר דרך טובה שיכולה לתת מענה?

ומה עם בן שמעיד על עצמוהתפצלשות
את אותם דברים, ושבטוח שהוא מסוגל להתמודד?
כמו כן, לא ענית על שאלתי, האם יש בת שצריכה לשים סינון? מי?

בוודאי שהעיקר בסינון נפשי. אבל צריך גם להוריד את זה למעשה. אגב, מי שיש לו סינון בפועל - יקל עליו גם לגבי סינון נפשי... אחרי המעשים נמשכים הלבבות.

בפני עצמך, באמת זה לא יעשה מספיק. אלא, לעשות את זה כצעד של הצטרפות לתנועה וליוזמה של עזים בקדושה. לשים מדבקה על הפלאפון, כדי שמישהו שיראה ישאל אותך איך עושים (וזה קורה). לדבר עם הסביבה, לעורר. זה שינוי שקורה מלמטה. והוא קורה, ב"ה.

השינוי לא יבוא מההורים ומהמחנכים. מי יגיד להם לעשות משהו? אולי שייכנסו לפורום, או יילכו לכנס של עזים בקדושה?
דרוש פה שינוי, לא רק דיבורים וחינוך. שינוי שא"א לנתק מחינוך, בוודאי; אבל א"א להסתפק פה רק בחינוך.

לדעתי אמנם, עיקר העניין הוא חינוך. עיקר הבעיה היא חינוך, ולא רק בבעיה שבה עוסקת החסימה, כי יש עוד הרבה בעיות בסמרטפונים ואינטרנט. אבל זה לא סותר, שגם דרוש שינוי, מעשי, מלבד החינוכי.

אני לא בטוח שאת יודעת על מה את מדברת כשאת טוענת שקל יהיה לו לשים סינון. אני באמת לא מצליח להבין את הבעיה של אנשים לשים סינון, אבל המציאות היא שאנשים פשוט לא מוכנים. כולל אותך, בינתיים (עד שלא תהיי ברשות עצמך וכו'). אז אם זה כך במי שלא נופל, שזה פחות "בושה" עבורו לשים סינון, באמת שאני לא יודע מה יהיה על מי שכן.

הדברים שציינת יפים, אבל במציאות - עזים בקדושה גרמו למאות (ואולי אלפי, אני לא זוכר נתונים כרגע, סליחה) אנשים לסנן, בתוך כמה חודשים. אני מאמין, הצילו עשרות ואולי מאות של אנשים ממקומות לא טובים. והדיבורים היפים, נשארו בבית המדרש או באולפנה. זה זמן למעשים - שוב, בנוסף לחינוך, שהוא העיקר כאן.

את עניין ההגבלה אפשר לפתור ע"י שזו תהיה נורמה - האדם הפשוט, שלא מתעסק עם אינטרנט ברמה של אדמין, לא ירגיש חסום, וגם אם ירגיש מוגבל - יתעצבן על הטכנולוגיה של נטספארק, ולא על עצם הסינון. וזה יגרום, הלוואי, ליצור אפליקציות מוצלחות יותר וזולות יותר. זה יפה מאוד להגיד שצריך ליצור שינוי מחשבתי כזה, אבל כאן הדרך לא עוברת בחינוך, כי לרוב האנשים ההגבלה לא באמת קריטית. אלא, במעשה, שברור שכולם ככה, אז אני לא מרגיש מוגבל... כי כולם ככה.
נראה לי שהנושא כבר טוחן מים אך אענה בכל זאת.כמעין הנובע
אם יש בן שמעיד על עצמו שלא נופל?
אני לא אמא שלו ולא כלום. אם באמת באמת ליבו הוא טוען כך אז מה שהוא חושב ומה שטוב לו. לא מצפה לפגוש כנות גדולה דל בנים ששמים חסימה בפלאפון כי הדבר ידוע פחות ומצוי פחות. מי ששם? מלך.
מי שלא? זה עניין שלו עם הקב"ה. הוא מכיר את עצמו הכי טוב ויודע. אין לי זכות להתערב.
(כל עוד זה לא הילד שלי).

אילו בנות צריכות? מי שההירהורים שולטים עליה ויודעת שרואה דברים לא ראויים.
או שפשוט לא רוצה להיתקל פתאום בדבר מעין זה (למרות שאני לא נתקלת).

אז בעצם העיקר כאן זה המדבקה והשמועות. כפי שכתבתי קודם לכן.

ובוודאי שזה מגביל.
אחת הסיבות העיקריות שאני לא שמה סינון זה בגלל שהוא נוטה לחסום לי דברים סתם. פשוט סתם. וזה מעצבן.
בבית? אפשר לבקש מאחד ההורים שיפתח. אך בפלאפון? אתה פשוט תקוע.
אז אם תרצי לסיים את הדיון, תגידיהתפצלשות
שימי לב, שאת בעצמך כותבת שבת שצריכה חסימה, היא בת ש"יודעת שרואה דברים לא ראויים", או שלא רוצה להיתקל - אבל את לא נתקלת... כלומר, שזה לא חשש מצוי.
בקיצור, את משקפת מצב שבו אם בת שמה חסימה, זה או בגלל אידיאלים גבוהים, שבד"כ לא נצרכים - או בגלל שנופלת. בת שהיא לא אידיאליסטית מדי אלא ממוצעת, ונופלת - ומרגישה כמוך, שאלו שתי הסיבות ההגיוניות היחידות לשים סינון לבת - איזה פנים יהיו לה לשים?
האם התודעה הזו, שסינון זה לנופלים ה"גרועים מדי" או לאידיאליסטים ה"גדולים מדי" - זה עצמו, לא ראוי לשינוי?
שסינון יהיה דבר נורמלי, פשוט כי זה כך?

במובן מסוים, כן. המהלך הציבורי. כך לענ"ד. ובעיני, כאמור, המהלך הזה לא רק נועד ליצור רעש כדי לעורר מודעות, ואפילו לא רק דואג שחסימה תהיה לנורמליים כנ"ל בהודעה כאן - אלא גם ובעיקר, כי באמת ראוי להיזהר ולמנוע מראש בעיות ע"י הסינון.
אגב, בעיני - לאו דווקא נטספארק... כל דבר שיחסום מספיק טוב את כל הבעיות. אם כי לנטספארק יש יתרונות משמעותיים.

(יכול להיות שיש לכם רמת חסימה יותר גבוהה ממה שאתם צריכים... אצלי, נדיר שחוסם לי דברים שאני צריך. קורה, אבל לא יותר מדי...)
במחשבה עמוקה אכן זו הסיבה. רק כדי למצוא ממש תירוץ.כמעין הנובע
סתם ככה שמישהו/ מישהי שמים חסימה?
ישר אני חושבת שהם שמים בשביל לא להגיע למצב שיצטרכו אפילו ליפול. לא כי הם נופלים.. פשוט רצונם להימנע מזה מלכתחילה. כפי שכתבתי קודם. ולא. אני לא מסיקה מכך שהם נופלים. ומי שמסיק זאת ישר על כל מי ששם חסימה כנראה שראשו בעצמו לא נקי.


אין כזה דבר "רמת חסימה גבוהה מידיי".
אם כבר, אז "הרמטי"= רק מיילים.
אני לא מדבר עלייך.התפצלשות
לא איך את מפרשת. אלא, איך מי ששם מרגיש שמפרשים אותו.
וגם אני בהחלט לא חושב, שמי ששם סינון, המשמעות היא שהוא נופל.

לא הבנתי את כוונת הכותרת של תגובתך... אגב, ערכתי קלות את תגובתי.

לא גבוהה מדי. גבוהה ממה שאתם צריכים
אך תמיד כשאדם עושה מעשה הוא בדר"כ יחשוב אחרת מכולם.כמעין הנובע
יש דברים שאנו עושים שלא היינו רוצים שידעו וברגע שאנו עושים אותם אנו בטוחים שבאותו רגע כל העולם מסתכל עלינו ומסיק מה אנו עושים.
זו מחשבה מוטעית. זה לא מעניין אף אחד למה פלוני שם חסימה. זה רק יוערך בציבור.

והתכוונתי בכותרת הקודמת לסיבה בגללה שמים חסימה (מתוך ראיה חיצונית).

ואני מתחילה כבר לא לראות את התגובות כי זה צמוד לסוף המסך.

ומה שונה רימון מנטספארק?
אפשר להציג את הדף על הצד - סיבוב מסךהתפצלשות
אני מרגיש שההבדל בינינו הוא, שאני מנסה לחשוב על מבחן התוצאה - שאותו אחד או אחת שצריכים, ישימו, ולדאוג לכך בצורה המקסימלית. אני דואג לו. ואת, שואלת את עצמך מה לענות לו אם הוא היה עומד מולך... לא מדובר שמישהו בא להתייעץ איתך. אלא, לעמוד על הרגליים האחוריות כדי להציל נפשות בישראל.
מה שאת כותבת נכון, אבל זה אומר שעכשיו כל אחד יחשוב על זה? אם תתשתפי במהלך, זה יקדם הרבה יותר מאשר אם תסבירי לה שהיא יכולה לשים סינון ויעריכו... הלוואי שכל אחת תרגיש כך. אבל חלק מלדאוג לזה, זה לקדם את המהלך של עזים בקדושה. כך לענ"ד.

עדיין לא הבנתי... איזה תירוץ?

אין שום הבדל. כתבתי שיש?

לילה טוב (אולי שתדעי, שיצא לנו לדבר מזמן על חסימה בניק המקורי שלי בש"א. אם זה אומר לך מי הניק המקורי)
יכול להיות שאני צריכה לשנות את כיוון המחשבה שלי.כמעין הנובע
אך שוב, אני בת. ב"ה מוקפת רק בבנות. לא. אצל בנות זה לא עולה בכלל בשום שיחה. גם אם אשים כעת סינון- זה לא יעניין אף אחת. (כן, אני יודעת שאני חוזרת על עצמי ואני עקשנית. אולי עם הזמן יצא לי לחשוב על העניין יותר ואולי תשתנה דעתי, אך בינתיים זו היא דעתי). ואילו אצל בנים- כולם יודעים כמה הקושי אצלם. לא אצל הבנות. ולכן, זה יעזור הרבה יותר. ולכן, אם הייתי בסביבת בנים יתכן שהייתי משתכנעת לשים. אך גם הבנים שנמצאים בסביבתי- בעלי פלאפון מקשים.

והבנות שיהיו בסביבתי- יטענו אותו דבר. בשביל מה לשים חסימה אם הפלאפון רק ברשותי, אני בת, ובאמת לא עושה כלום?
אתה מבין? יש כאן שוני גדול בין בנים לבנות. זה כמעט בלתי אפשרי לשכנע בנות לשים חסימה לעומת בנים. שאצלם זה מובן וידוע.

התירוץ= החשיבה של אדם כאשר הוא רואה אדם עם סינון.
התכוונתי כי במבט ראשון לא יחשוב כי יש סינון בגלל נפילה. אלא לאחר חשיבה עמוקה וניתוח (אם האדם יעשה זאת בכלל) יגיע לתערוץ שכתבתי לעיל מדוע יש את החסימה.

וכן, כתבת שנטספארק עדיפים מרימון והייתי שמחה לדעת למה.
לא ממש קראתי את השרשור...בחור כארזים
... אבל ראיתי את התגובה שלך.

למרבה הצער, מי שעוסקים בנושא אומרים שגם בנות נופלות לא מעט. אי אפשר להשוות בכלל למה שקורה אצל הבנים, אבל זו עדיין בעייה.

ראוי שהנורמה תהיה אינטרנט מסונן. ככל שיותר אנשים ישתתפו ככה הסינון יהיה יותר זול ואיכותי, וגם המודעות לכל נושא הפריצות באינטרנט תעלה. בסופו של דבר, אם לכולם יש סינון אף אחד גם לא יחשוב שזה מעיד על משהו.
לדעתי צריך להגדיר בחוק רמת סינון בסיסית לאינרנט ציבורי, וכן רמת סינון מינימאלית שתנתן כבררת מחדל לחיבור אינטרנט פרטי (אלא אם כן הלקוח מבקש במפורש אחרת).

נאטספאק זו החברה שמספקת לאימון את שירותי הסינון, אז זה לא באמת משנה...
את צריכה מתישהו, כשתחשבי על זה בנחת...התפצלשות
אכן נאמר לי שאצל בנות כל הנושא הרבה יותר מסובך, כי זה נושא לא מדובר. מודה שהשרשור הזה עזר לי לקלוט עד כמה - אבל רק להשתכנע שנחוצים שינוי והגברת מודעות גם אצלכן, כי בעיני גם אצלכן נדרש סינון (וזה עוד לפני השרשור), ואם כ"כ קשה לשכנע בנות "דוסיות", מה יהיה על אלה שפחות?
ורק להבהיר משהו - גם אצל בנים הנושא לא ממש היה מדובר עד לאחרונה (סתם לדוגמה, נסי לחפש שרשורים בנושא לפני יותר מחצי שנה... אין. מלפני כמה חודשים? כבר קרוב להיות נמאס מהנושא). עזים בקדושה שינו משהו במציאות. ויש עוד הרבה עבודה לעשות.
ומי אמר שברור שהקושי רק אצל גברים? לך, לפני זמן מה, היה ברור שיש קושי אצל בנים? למי זה היה כ"כ ברור שיש קושי בכלל?
גם אצל בנות יש בעיות, למרבה הצער. הרב יהושע הזכיר שיש בעיה גם אצל בנות, עוד לפני שהיו סמרטפונים בכלל - כשהבעיה היתה רק במחשב...

ומה ז"א שלא יידעו? ספרי להן, יידעו. מה ז"א שאף-אחת לא מדברת על זה באף שיחה? תדברי בעצמך, ידברו על זה. מה ז"א שלא יתעניינו? שגעי אותן שידברו על זה, אם זה חשוב. כמו ששיגעו אותנו בישיבה, עד שהיום אף-אחד כבר לא רוצה לשמוע את המילים "עזים בקדושה" או נטספארק - אבל בפועל, עכשיו כולם מסוננים פתאום... יגידו את אותם דברים כמוך? אם אנחנו פה צודקים, תגידי את אותם דברים כמונו... וכמו הרבה אחרים וטובים שאומרים עוד דברים בנושא.
מחילה, אבל זה נשמע כתירוצים - אפילו אם הם תירוצים שאת מתרצת גם כלפי עצמך...
אני אכן מבין שזה שונה אצל בנות. לא משכנע אותי שפחות נדרש מהלך לשינוי, או שפחות משמעותי לשים סינון בעצמך אם את לא "צריכה" ממש - רק משכנע אותי שיותר נדרש שינוי תודעתי. שמתחיל בדברים האלה.
וכן, לא אומר לשים בפני עצמך ולשכוח מהנושא - את צודקת, זה לא יעיל. אלא, להתחיל לדבר על זה. להזמין חבר'ה של עזים בקדושה, יש שם גם בנות שעוסקות בלדבר עם בנות. לא מכיר בדיוק איך פועלים אצל בנות, אבל יש שם עיסוק גם בזה. וכו'.

אין הבדל בכלל... רימון ונטספארק משתמשים באותה טכנולוגיה, וזה אפילו אותו מחיר. אגב, לי עצמי יש רימון. מה שכן אמרתי הוא, שנטספארק ורימון עדיפים על פני סינונים אחרים שיש, כי הם טובים בזה יותר. וגם כי אפשר ליצור סינון קבוצתי אצלם - דבר שיכול להיות משמעותי למהלך בעם...

נראה לי שנאמרו מספיק דברים בשביל שרשור אחד, וניתן מספיק חומר למחשבה...
ב"הצלחה לכולם ולכולן בפעילות עבור עמ"י.
טוב. יש לי עוד הרבה מה להגיבכמעין הנובע
תיקח את דבריי כתירוצים או איך שתרצה.

רק אדגיש כי בגיל שלנו, בוודאי שקל יותר לשכנע בנים. אתם במסגרת. בישיבה. בנות? אחרי תיכון כל אחת הלכה למעשיה.
אין אפילו איך להשתמש בעזים בקדושה כי אין מסגרת מסודרת (מה גם שאין לי מושג איך הם עובדים).
אז שוב, מתבססים על דיבורים.

מקווה שהבנתי נכון מי אתה.
יום טוב.
יש אמת בדברייךהתפצלשות
וכמובן שזה בכלל לא משנה אם אראה את זה כתירוצים או לא, כי זו שאלה שלך מול בוראך. ניסיתי להציג דברים למחשבה, לא לדרוש ממך שום דבר.

אם זה משנה לך, את יכולה לוודא באישי... כתבתי כי היה נראה לי הוגן יותר לכתוב. זה לא ממש משנה לי, לכאן או לכאן.
יום טוב
שכוייח על כל השירשור*צועד*
מיצינו את הנושא היטב

מקווה שכל הדברים שנאמרו יהיו לטובה ולתועלת..

וכמובן שכל המדיינים, הבנות והבנים, ילמדו מהדברים ובעיקר יעשו הכל למען ה' יתברך בעולם ולהפיץ את שמו..


שכוויח!
(תודה על ההוגנות).כמעין הנובעאחרונה
אחרי שקראתי את מה ש'צועד' כתב בצמ''עבת מלך =)
גיגלתי מצאתי ביוטיוב את השיחה הזאת.


שווה שמיעה.


אמנם כתבתי 'לא'. אבל ישלי סינון. והייתה תקופה (אחרי שקראתי כתבות על החשיבות של זה..) שניסיתי לשכנע חברות/משפחה. הפסקתי בגלל עומס/אי- כושר שכנוע/ אי-מודעות של הסביבה לבעיה. בקיצור תירוצים.


אני עדיין עומדת מאחורי ה'לא'. ואפשר לראות את זה מהתגובות בפורום. יש אי-מודעות/ אי-'הבנת המציאות'.

אגב, אין לי חברה שהסתכלה עליי בצורה מוזרה.


לאשתי איןחליל הרועים
ולא צריכה
א. אתה אומר.התפצלשות
ב. באינטרנט, ודאי נופלות פחות.
בנפילות מסוג אחר, שאינן באינטרנט, הנפילה היא הדדית בעקרון, אז נופלות לא פחות.
ג. המשפט "בנות בלי חסימה מסוכן פחות מבנים עם חסימה, כי הם יעקפו אותה" עליו הגבתי הוא הזוי בעיני, ומבטא חוסר אמונה באדם או לפחות בגברים.
אני מסתכל שוב על התגובה שליהתפצלשות
וכתבתי ממש לא ברור... אני אכתוב מחדש כאן...

לא כל אחד יודע לפרוץ, במיוחד שרימון ונטספארק בנו אפליקציות די טובות, שלא נעקפות בקלות.
אמירה כמו "בנים עם סינון זה יותר מסוכן מאשר בנות בלי" היא אמירה הזויה. רוב הבנים לא יודעים לפרוץ, ולא רוצים לדעת. התקף יצרים עלול להיות חזק, אבל קשה לי להאמין שזה יביא מישהו ללמוד איך לפרוץ כדי לספק באותו רגע התקף יצרים... זה יחלוף לו.

הבעיה מתחילה גם ובעיקר בחשיפה מתוך טעות. בכלל לא רק בחשיפה מכוונת. מתחיל בטעות, ולאט-לאט מידרדר...
העקרון הזה, של להתחיל בקטן ואולי אפילו בלי כוונה, ולהידרדר - הוא עקרון שתמיד קיים ביצר הזה. אפילו בדברים שקשורים ליצר הזה ולא באינטרנט. מתחילים בשיחה קטנה, מחמאה פה ושם, וזה עלול להתגלגל. ובמקרה כזה, גם הבת מידרדרת לא פחות.
כן, באינטרנט נופלות פחות, כי היצר שלהן לזה הוא אחר אם בכלל. אבל הסכנה קיימת.

הסכנה שמפניה יש להיזהר, איננה שפתאום יבוא למישהו התקף יצרים, אז הוא ישלוף את הפלאפון בקדחתנות ויתחיל לחפש בכל מחיר איזו תועבה. זה לא החשש... לא כל אלה שנופלים, נופלים באופן כזה.

ולפי דברייך (הולם), בן שזה מזעזע אותו להסתכל בתועבות כאלה, ויודע שלא יעשה זאת ברצון... גם כן שלא ישים חסימה? אם היית נפגשת עם אחד שמעיד על עצמו כך, היה לך בסדר גמור באותה המידה, אם יש לו סינון או לא?
סינון זה מן בסיס כזההתפצלשות
מראה שאני מודע לכך שיש בעיות, איכפת לי, אני מוכן לטפל.
אם אין את זה - כאילו להגיד שאין בעיות... האינטרנט הוא חלק לשימוש, "אכול כפי יכולתך"...
זה ממידת הזהירות. בסיס כזה, למנוע מראש. על דרך גזרות חז"ל - הבנה שיש פה מציאות עם סכנה, וצריך להתרחק מהסכנה. מראה שאיכפת לי מחשיבות העניין שמפניו אני נזהר.
המציאות היא שבנים ובנות שונים אלה מאלה בעניין הזהחלושששש
,
המציאות היא שאתה יכול למצוא שיעורים גבוהים של בנות שלא נופלות בזה בכלל למרות שאין סינון לעומת בנים שכמעט ואולי אין בכלל שלא נופלים לפחות בלי סינון...
נכון שהמציאות היא קשה כיום ולצערינו נראה שיש יותר ויותר נופלות יותר מאי פעם אבל אין שום מקום להשוואה..

זאת המציאות, ולא צריך להגזים.

אני מסכימה עם הולם שכדאי שגם בנות שמכירות את עצמן שלא נופלות ואפילו לא עולה בדעתן תסננה רק כדי לעודד את מגמת הסינון באופן כללי..
נניח שהיתה קבוצה גדולה של בניםהתפצלשות
שלא נופלים. נניח, חצי מהבנים. או שלושת רבעי (שלא נופלים). לא היה חשוב לשים סינון?
ברור לי שכן.
זו זהירות בסיסית.
לא תתני לבן שלך סכין כשהוא בן שנתיים, אפילו אם זה סכין לא חד. כי יש פה סכנה, אז נזהרים.
הסכנה לא צריכה להיות גבוהה כ"כ כדי להיזהר מפניה...

(ונו, באמת. אפילו הסקרים המחמירים ביותר אומרים ש"יש בכלל" כאלה שלא נופלים כלל, ושאין להם סינון. מספיק עם חוסר האמון הזה)
לי לא ברור...אם חצי לא היו נופלים כנראה שלא הייתי מעלה בדעתיחלושששש
שזה שאני ממשיכה לצאת איתו נופל כי אם כן הייתי מעלה בדעתי אולי הייתי מחפשת מישהו מהחצי השני. . (אמון בסיסי)..בטבעי אני סומכת על אנשים...
ומה לעשות שהנתונים גורפים ודי חד משמעיים ..?
אכפת לך רק ממי שאת יוצאת איתו??התפצלשות
לקרוא אותם שוב.
המחמירים ביותר, מדברים על 81 אחוזי נפילה ביודעין, ועל תשעים ומשהו כניסה בטעות.
אף פעם לא מאה.
וזה רק בתוך אלה שאין להם חסימה. מה עם אלה שיש להם מתוך אידיאל, ולא היו נופלים אם לא היתה? משוכנע שהם רבים-רבים...
השאלה עלתה בפורום הזה , לנ"ו, התשובה בהתאם.חלושששש
הלוואי שהמצב פחות חמור ממה שהבנתי...אין דרך אמיתית לבדוק את זה אז מה שנותר זה להסתמך על סקרים ושם מדברים על למעלה מ90% וזה מספיק
גם במחמירים ביותרהתפצלשות
זה 81% שביודעין.
מה שלמעלה מ90, זה חשיפה מקרית בטעות, ולא בקביעות. אפילו בזה אין מאה אחוזים.
וגם שם, מדובר רק באלה שיש להם פלאפון בלי סינון - ויש לא מעט שמלכתחילה שמו סינון מתוך "דוסיות" - ולדעתי - אותה "דוסיות" היתה שומרת על הרבה מהם, שלא ליפול, גם אילו לא היתה חסימה (ובכוונה לא כתבתי כולם, כי לפעמים היצר מפיל אנשים טובים וכשרים).
אחי, אתה לא שם לב על איזה מספרים מדברים.*צועד*
81 זה מספר מטורף!
זה אומר, תסתכל שניה על הסביבה שלך. על כל 2 שלא נופלים יש 8, כן 8!!!! שנופלים!

עזוב שניה את המספרים שלא נפלו. זה כלום כלום ברמה ציבורית. הציבור נופל.

ציבור שלם שנפל לבור, דורש גם פעולות נרחבות הרבה יותר בשביל להוציא אותו. אפילו שיש 2/10 שנחים להם מחוץ לבור..
אחי אתה לא שם לב לשאר התגובות שליהתפצלשות
אני איתך. רק לא חושב שהדרך להילחם היא ע"י השחרה והוצאת שם רע על עמ"י.
ובטח שלא לבלבל לבנות את המוח שיחשבו שאין בנים כשרים ויצבעו את כולם בשחור...
ודאי המצב נורא וחובה לקום ולפעול. גם עבור מה שאני מאמין, שהנתונים האלה מוגזמים ומחמירים, ויש הרבה פחות מ81. לא יודע כמה, ולא יודע אם יש רוב או לא; אולי יש רוב. אני אומר, אולי לא.
ואם אין רוב, אבל יש שליש; לא צריך להיזהר שלא להיות מהשליש הזה??

וישנה גם הדאגה הכללית שהוזכרה פה. שהיא נכונה גם עבור אלה שאין להם פלאפון כזה בכלל, ואולי בעתיד יהיה. או שמשתמשים בפלאפונים של חברים (לאו דווקא ש"מנצלים" את הפלאפון של החבר בשביל להגיע למקומות כאלה... אלא, לוקחים, ולפעמים בסוף אפילו לשם מגיעים... ברור שאין הרבה כאלה, זה בודדים. אבל גם להם צריך לדאוג).
לדאוג, שיהיה ברור, שפלאפון עם אינטרנט לא בא בלי סינון...
ראיתי את שאר התגובות שלך*צועד*
ושאתה בעד סינון.

רק שאני מנסה להוציא את הדיון ממספרים למעשים.

1. להבין את המציאות - הרוב נופלים.
2. זה נגע לאומי.
3. צריך לעבוד קשה, חינוכית, לפתרון הבעיה הנוראית הזו.
4. צריך ליצור מוסכמה חברתית ברורה שאין חיה כזו פלאפון פרוץ.
5 צריך להוסיף טוב ותורה בעמ"י, במיוחד במרחבי האינטרנט.

זו הדרך היחידה לפעול כציבור מול הזרם הנוראי ששוטף אותנו.


לגבי הבנות-לפי הנתונים, סביר מאוד שהמון בנות יפגשו לא פעם עם אדם שנפל. מסכים?
אני מעדיף שהם יהיו מודעות למציאות ולא יכחישו.
התפצלשות
יש כמה מילים שהייתי בוחר אחרת, ולגבי סעיף 5 יש הרבה מה לדבר.
אבל מוסכם בעיקרון (ולא יכול להרחיב יותר כרגע).
שכוייח אח יקר*צועד*
יש לי כמה חלומות בתחום הזה..
הלוואי שאצליח בהם, לטובת כל עם ישראל.
אשריך!ויואל משה
שנזכה...
ההשוואה לתינוק היא בדיוק הסיבה להתנגד לזהעוד סתם אחד

אם הסכנה לא גבוהה. כי אנשים מבוגרים אינם תינוקות, ואסור לשדר להם את המסר שהם תינוקות. 

 

אם תשעים ותשעה אחוזים נופלים - אז ודאי שיש בזה צד מבורך. אם רק עשרה אחוזים היו נופלים - אז לא, אין סיבה להתייחס אל כל השאר כמו אל תינוקות. 

אז לתת דוגמה אחרת...התפצלשות
ח"ו תינוקות. והורדת יותר מדי ולכן הקלת יותר מדי...
בוא נניח, סכנה ממשית. לא כולם, לא חצי, אבל משמעותית.
נגיד, נסיעה בדרכים. האם לא קריטי לקבוע כללי נהיגה בטוחה, כדי להיזהר מראש?
זו לא חולשה להיזהר מלכתחילה ולמנוע בעיות...

ב"ה אין 99 אחוזים שנופלים.
א. את ההשוואה לתינוק אתה הבאת עוד סתם אחד

ב. 'כללי נהיגה בטוחה' זה שונה לגמרי מסינון בפלאפון. לצורך העניין - כללי נהיגה בטוחה הם כמו להגיד לאדם בוגר 'אל תיכנס לאתרים פורנוגרפיים'. אין אכיפה פיזית של כללי הנהיגה הבטוחה (ולצורך העניין - אני מתנגד לחייב התקנה של מוביל-איי בכל רכב, כפי שניסו לעשות בארץ לפני כמה זמן). הם 'כללים' במובן שאדם בוגר ואחראי אמור לציית להם. 

כמובן, החילוק בין הדוגמה מן הרכב לדוגמה מן הפלאפון ברורים, ואני חושב שאפשר למשוך אותם לכאן ולכאן. בקיצור - העניין לא כ"כ פשוט, ואני לא בטוח שהייתי חותם על זה. 

 

בכל מקרה, במצב הקיים כיום (גם אם לא 99 אחוזים נופלים אז עדיין אחוז גבוה) - אני בהחלט מתלבט מה לעשות לכשיהיו לי ילדים. בבית הוריי לא היו חסימות באינטרנט, מתוך אידיאולוגיה. אבל אני לא בטוח אם זה הצעד הנכון. נחיה ונראה. בכל מקרה עם האמירה העקרונית שקיבלתי מהם אני בהחלט מזדהה, והצגתי אותה לעיל: אדם בוגר איננו תינוק, ומציבים לו 'כללים', לא גדרות. 

אני חושב אחרתהתפצלשות
לא דובר על מישהו שיבוא ויכפה אותך לשים סינון. מי שאומר לך "שים סינון" דומה למי שאומר לך "שים חגורה", ולא למי שאומר לך "אל תיכנס לאתרים בעייתיים". אם כללי נהיגה היו "אל תתנגש ברכב שלפניך", זה היה שקול ל"אל תיכנס לאתרים בעייתיים". הכניסה היא כבר התאונה, הסינון הוא הכלל שמגן עליך שלא להיכנס אליה:דומה ל"תן זכות קדימה" כדי שהתוצאה תהיה שמראש לא תהיה לך אפשרות להתנגש ברכב שלפניך.
למה לא? ואם יש לי אבחנה חדה, אני נהג בקי, מהבוקר עד הערב על הכביש כבר 20 שנה, אני יודע לזהות בדיוק את הסכנות על הכביש; אולי כללי הנהיגה הם לא בשבילי?
(אפילו אם נגיד שלאדם כזה, כללי הנהיגה לא בשבילו... מי יעיד על עצמו שהוא כך בענייני אינטרנט)
ואם תרצה, גם את הסינון אף אחד לא כופה עליך לשים. אתה בוחר אם לשים, לא פחות משאתה בוחר אם לשים חגורת בטיחות ברכב או לעקוף מימין או לעבור את המהירות המותרת באופן מוגזם או לנהוג בשכרות. אם אתה מקשיב, נזהרת כראוי. אם לא, לא.

לא מצאתי עניין הלכתי, אמוני, או חינוכי, לאפשר זבל בשם האידיאל - שהאדם יהיה מספיק חזק בשביל להימנע...
אין שום דבר שלילי בהרחקה. אדרבה, יש לחנך לשלמות, שהזהירות איננה סותרת את היכולת לשלוט בעצמי.
התפיסה שכדי לשלוט בעצמי אני צריך שתהיה לי היכולת ליפול, לאפשר כמה שיותר - איננה אמיתית...
הקב"ה הוא זה שעליו לדאוג שהבחירות שלנו תהיינה שקולות מספיק, לא אנחנו. אז הוא נתן לנו איזשהו איזון בין השאיפה לטוב לבין השאיפה ההפוכה, כדי לבחור בחירות ולשלוט בעצמנו, לא להיסחף אחרי הטוב מתוך הכרח. אבל התפקיד שלנו איננו ליצור את הקרקע לבחירה, זה התפקיד שלו; התפקיד שלנו הוא לבצע אותה, ולבצע אותה נכון.
"הנה *נתתי* לפניך את החיים ואת הטוב, את המוות ואת והרע -ו*בחרת* בחיים", לא שתתחיל לתת לפניך את החיים והטוב, המוות והרע. הקב"ה כבר נותן לך מעצמו באיזון הנכון.
הוא לא ביקש מאיתנו "לעזור" לו לאפשר את הבחירה... אין שום אידיאל בהוספת כוח ליכולת לבחור בשלילה.
ואדרבה, עלינו להשתמש בכל האמצעים, בכל דבר שקיים בנו ובעולם כדי לבחור בטוב. גם היכולת לבחור בהרחקה, היא יכולת בחירה שהקב"ה נתן לנו: גם זה כלי שמותר וראוי להשתמש בו כדי לבחור בטוב.
ולכן חז"ל גזרו גזרות.
ולכן, ראוי להיזהר.

אגב, אם הזכרת פה מבחינה מעשית לגבי הבית שלך, זה גם איסור...
יש גמרא שמציגה מצב כזה:
אדם ניצב כשלפניו שתי דרכים, באחת מהן הוא עומד להיתקל בנשים שעושות כביסה על הנהר (שכנראה הן היו מפשילות קצת את הבגדים בזמן הכביסה וכדו' - הרבה פחות בלתי-צנוע מדברים מסוימים שיש באינטרנט), ובשנייה לא. הלך בדרך שבה יש נשים כנ"ל, אבל ידע שהוא עוצם עיניים כדי לא להסתכל עליהן. ואכן לא הסתכל עליהן כלל. קוראת לו הגמרא "רשע", כי היתה לפניו דרך אחרת, והיה עליו ללכת בה.
ומוסיפה, שאם אין לו דרך אחרת, יכול ללכת בדרך שעלולה להיות בעייתית, אבל בכל זאת עליו לעצום עיניו.
בפייסבוק, באתרי חדשות, בפרסומות - קיימת מציאות של "נשים שעושות כביסה" וגרוע מכך. יש דרך אחרת להשתמש באינטרנט, בלא האפשרות להיתקל בזה: סינון.
זה בפירוש דומה למצב של שתי דרכים, שבחר את הדרך הבעייתית. ולא למצב של דרך אחת שהצליח להימנע מהבעיות. והגמרא אוסרת זאת (עד כדי הביטוי שבו השתמשה).
אז הלכתית, זה איסור להשתמש באינטרנט בלתי מסונן.
טוב, ההורים שלי הם פושעי ישראלעוד סתם אחד

אל תטרח להתנצל, כי אתה כן התכוונת לזה, כי זה בדיוק מה שכתבת - גם אם תטען עכשיו שלא. 

 

רק להבא דע: בא נגיד שכשאתה מציג את זה ככה זה לא מאד משכנע לקבל את דעתך. אז טקטית - לא כדאי לכתוב לאנשים הודעות כאלו. 

 

וכפי שכבר כתבתי - יש מקום לחילוקים לשני הכיוונים, אבל הדיון מיותר באווירה הנוכחית. 

מתנצל על האווירה והפגיעה,התפצלשות
בהחלט לא התכוונתי לפגוע, היה עלי לשים לב טוב יותר לדברי. סליחה.
כן התכוונתי להביא לידיעה את הגמרא וההלכה. לא ידועה לי מחלוקת בדבר ההלכה הזו לגבי שתי הדרכים, ולא ידועה לי דרך אחרת לראות אינטרנט לא-מסונן מאשר דרך שיש בה "נשים על הכביסה" ויש כנגדה דרך אחרת.
אבל
א. לא כתוב לגבי זה פושעי ישראל. אל תקצין את דברי יותר ממה שהם.
ב. לא כל אחד מודע. בהחלט לא התכוונתי ואינני חושב שכל מי שיש לו אינטרנט לא-מסונן הוא פושע במזיד. יש הבדל בין מי שמכיר את ההלכה למי שאיננו.
ג. לכן הזכרתי את העניין ההלכתי רק כשדיברת על שאלת עצמך בבית שבע"ה תקים, ודווקא ביחס אליו - להביא לידיעה...
מתנצל שוב שכתבתי את הדברים בחריפות... ומודה שבכוונה כתבתי את הביטוי החזק של הגמרא רק פעם אחת, ובשאר הפעמים במרומז או כלל לא - מתוך כוונה שלא להדגיש אותו יותר מדי, ולא לצאת בהתלהמויות וקריאות "רשעים שכמוכם", ח"ו... ממש לא חושב שאנשים לא מסננים מתוך כוונה רעה.
אז להדגיש את החריפות בגמרא, כן רציתי. לכן כתבתי את הביטוי שהשתמשה בו (אולי זו היתה טעות). אבל בהחלט לא לומר "אתה רשע", ח"ו.
ואכן במסקנה רק כתבתי "איסור" ולא "רשעות".
על כל פנים, שוב סליחה.
שים לבעוד סתם אחד

שההודעות שלך מתחילות בהמלצות ("קריטי לקבוע", "להיזהר מלכתחילה ולמנוע בעיות"), ופתאום בהודעה הקודמת עברת לדבר על איסור. מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר? במבט ראשון זה נראה כהיסחפות בלהט הרגע מ'מומלץ' ל'איך אפשר בכלל בלי'. וחבל. 

מלבד זאת, מרגע שזה עניין של דימוי מילתא למילתא, ולא דברים מפורשים, אז בכלל לא כדאי לכתוב בנחרצות. 

 

יש מקום לחלק, ולא לראות את זה כדרך שיש בה נשים על הכביסה, כיוון שבבחירת הדרך מדובר במציאות שבכל מקרה נמצאת שם, ומרגע שבחרת לא תוכל להימלט ממנה וגם אם תהיה הכי פאסיבי בעולם - תיתקל בה; ואילו בפלאפון ובאינטרנט (בייחוד אם יש אד-בלוק) צריך פעולה אקטיבית (לפחות כדי להגיע לדברים שהם יותר מאשר מה שתראה בכל מקרה אם תלך ברחוב, בכל דרך שהיא) מעבר לעצם השימוש באינטרנט.

ובכל מקרה נשים ממשיות ונשים באינטרנט זה שני דברים שונים, עם כל חומרת הדבר. 

 

בסוד אגלה לך שגם שמעתי מרבנים (שאינם מחוגו של הרב יהושע שפירא) שאין להם סינון בבית. חזקה עליהם שהם יודעים גמרא והלכה. מי שמכיר יודע, ומי שלא - עדיף שלא ידע, לפני שאתחיל לקרוא גם עליהם שהם רשעים, או 'נאו רפורמים' וכו' וכו' (לאו דווקא ממך)... 

יש לך מקור להבדל הדיני*צועד*
בין אישה לתמונת אישה (בפרוצות כמובן)?


והתעייפתי מהתגובות פה, מצטער שאני לא מגיב לכל התגובה שלך.
לא, סבראעוד סתם אחד

ואי אפשר באמת להתייחס רק לחלק הזה, בדיוק בגלל מה שהוספת בסוגריים (אם אתה מתכוון לנשים ערומות לגמרי או בהלבשה תחתונה - אז ייתכן ובאמת אין מקום לחלק; אבל אם מדברים על פרסומות סטנדרטיות באינטרנט, הסברא שלי נוטה חד משמעית לחלק, ופרסומת היא הרבה פחות 'נוראית' מאשר סתם בחורה שמסתובבת ככה ברחוב, כך לענ"ד). 

אז אני עיינתי מעט*צועד*
ובעניין איסור הסתכלות על אישה צנועה יש הבדל
לעומת האיסור באישה פרוצה - אין הבדל.
ושוב זה חוזר לשאלהעוד סתם אחד

איך אתה מגדיר אישה פרוצה. ומה זה 'מקור' לחילוק / אי-חילוק (זה שאיזה אחרון חשב אחרת - שיהיה לו לבריאות. כאילו, סליחה על הדרך שבה אני אומר את זה, אבל זה לא נחשב 'מקור' כדי לבטל סברה שאני חושב שהמציאות מוכיחה את נכונותה). 

 

וגם צריך לראות את ההקשר של המקור: כי 'להתבונן' - באמת אין מקום לחלק בין תמונה לבין אישה בלייב. אבל אם 'רואים על הדרך' - אז יש מקום. ושוב זה חוזר לנקודות בהודעה שלי שלא התייחסת אליהן. 

זו לא דרך לדרוך כך על אחרונים!*צועד*
גם אם אתה מבין שאתה לא מחויב לדרך ההסתכלות שלהם.
לא מקבל את זה. ממליץ לך לחזור בך מהניסוח.

כנראה שלא הבנת אותי, כי וודאי בכל פלאפון יש תמונות שמוסכמות גם עליך שהן 'פרוצות'.
חוזר בי רק חלקית מהניסוחעוד סתם אחד

למרות שאיני חושב שזה נקרא לדרוך על אחרונים. מי שרואה בזה דריכה על אחרונים - הבעיה אצלו. בכל אופן - מה שהתכוונתי הוא שאני באמת חושב שאחרון צריך להוכיח את שיטתו, ואם הוא אומר סברה - הוא לא יכול לצפות שאני אקבל אותה רק מפני שהוא אמר אותה. ומותר לי לחשוב אחרת (ומן הבחינה הזאת אני עומד לחלוטין מאחורי מה שאמרתי קודם: 'אחרון' הוא לא מקור! אחרון יכול להיות רב חשוב, שדעתו מעניינת ושנחמד לשמוע אותה, אבל זה לא 'מקור'). 

 

יש לי פלאפון ("חכם"). לא יודע על מה אתה מדבר. איכשהו אני מצליח שלא להיתקל בתמונות שהן 'פרוצות', לפחות לטעמי. אז כנראה שאנחנו גם חלוקים במציאות בנוסף לכל... 

מניין לך שאין לו סברא??*צועד*
כי לך יש סברא שונה?
במחילה, אני מרגיש גאווה מוגזמת. אחרון, סביר שהיה אדם שבקיא מאוד בתורה ובסברותיה.
חולק עליו? איך אתה חולק בלי לשמוע את הסברא?

אני יותר מאמין לסברא שקראתי אצל אחרון(גם אם אתה לא מחזיק ממנו..) מסברא שלך, שסביר שאתה למדת פחות גמרא ממנו, מה שמוביל את הסברות שלך להיות יותר כרס ממנו.

בקיצור, אני חש זלזול מופגן מצידך באחרונים כאילו הם עוד בחורים בשיעור א(יש לי כמה חברים כמוך. מבין את הגישה)
ולגבי הפסקא האחרונה*צועד*
זה שלא נתקלת לא אומר שלא קיים.

לא אמרתי לרגע שנפגשת עם תמונה כזו או אחרת.
אין לי עסק בנסתרות...עוד סתם אחד

לא מבין איך אתה יכול לומר ש'וודאי בכל פלאפון יש'. שוב - אתה מתייחס לזה שאני יכול באמצעים אקטיביים קיצוניים להגיע לכל מיני דברים שלא ראוי שבן אנוש יגיע אליהם? כי התייחסתי לעניין הזה, וטענתי שפה בדיוק נעוץ ההבדל בין שתי דרכים לבין פלאפון... שזו בדיוק נקודת הדיון. 

אני אמרתי שאין לו סברה?עוד סתם אחד

להיפך. אמרתי שיש לו סברה, אבל זה לא 'מקור'. 

 

לא ביקשתי שאתה תקשיב לי. באתי להסביר את העמדה שלי. כי טענת שעיינת וראית שיש מי שאינם מחלקים. זה הכל. 

 

אתה מוזמן לחשוב שאני מזלזל ולחשוב שאתה 'מבין את הגישה'. אבל כנראה שלא, אם אתה טוען בתוקף שאני חש משהו שאני טוען בתוקף שאיני חש אותו. אולי גם על חברים שלך לא כדאי לחרוץ את הדין בכזו מהירות. 

אני מיציתי את הדיון הזה.*צועד*
מצטער.
הדרך הכי קלהעוד סתם אחד

היא לקרוא לצד השני 'כופר', ואז כשהוא מסביר את עצמו להגיד שמיצית את הדיון. כל הכבוד. 

כופר זה אולי מילה מהלקסיקון שלך...*צועד*
אני לא אמרתי מילה כזו.
אכן, הדיון שלנו לא התקדם לאף מקום. לא הרגשתי צורך להמשיך בו.
נכון, רק אמרת שאני מבזה תלמידי חכמים...עוד סתם אחד

נו, באמת

נטו החלטה שלך*צועד*
אם לא ביזית ת"ח הכל טוב.

אם ביזית תתנצל.

הכל טוב.
(הסבר למי שקורא ואולי איננו מבין -התפצלשות
מעיקרא מאי קסבר, ולבסוף מאי קסבר - מה היה בדעתך מלכתחילה, ומה היה בדעתך אח"כ; אם זה איסור, היה עליך לומר מראש, ואם זה רק "קריטי" ו"מומלץ", מדוע בסוף טענת שזה איסור)

כפי שהסברתי, מעיקרא דיברתי על הנהגה כללית, על החשיבות עצמה של העניין. על המהות של זה לדעתי. שהיא גם הסיבה לצורך לפעול על כלל ישראל שתהיה חסימה, לדעתי - לא בגלל האיסור ההלכתי של 2 דרכים, אלא בגלל מידת הזהירות.
ולבסוף התייחסתי למקרה ספציפי, לא לאמירה כללית, אז ראיתי לנכון לומר איך נכון להלכה. אגב, לא הייתי אומר זאת בעצמי, אילולא ששמעתי זאת מרב ופוסק גדול (אמנם איננו מוכר כ"כ). לא שאני בא להצדיק את הטענה משום שנאמרה ע"י רב - אבל כן להסביר את עצמי, שלא מעצמי אומר. ובנוסף, ההתייחסות לא אותו דבר כשזה אני, או רב גדול.

אעיין בל"נ ואשאל לגבי הסברה של הצורך באקטיביות.
מכל מקום, ב"ה יש יישובים שבהם אין בעיות צניעות, אז בלי הוצאת שם רע ע"י הכללות מוחלטות, בבקשה ("מה שתמצא ברחוב, בכל דרך שהיא"); מחילה, זה לא קשור ישירות, אבל צרם לי. אם כן, נניח שאני צריך ללכת רגלית ולעבור דרך יישוב בלי בעיות או דרך יישוב עם בעיות - אז חזרנו לדין הגמרא. ולולא הסברה של האקטיביות (ששוב, יש לעיין לגביה), אז האינטרנט יותר טוב מבחינה זו מאשר רחובות, כי דומה למקום שיש יישוב בלי בעיות צניעות, כי ישנה האפשרות לחסום ולא להיחשף כלל.
זה שברחוב ישנן בעיות, אף-אחד לא אומר שהן חייבות להגיע גם לפלאפון... אם בפלאפון אפשר לחסום, ודאי כך נכון...
(שוב. ייתכן שיש לקבל את הסברה לגבי הצורך באקטיביות).

אמת. מסכים מאוד שזה שונה. צורם לי שזה לא נשמע מספיק, ואז עושים מהאינטרנט מרכז כל בעיות היצר... כשזה לא כך, כי יש בעיות חמורות יותר מחוץ לאינטרנט.
אבל זה מבחינת השפעה נפשית; מבחינת איסור "ולא תתורו אחרי עיניכם", שהוא איסור דאו' - אאל"ט, לכל מוני המצוות, ועוא כמובן היסוד לדין הגמרא של 2 דרכים - האיסור קיים בכל הסתכלות שהיא להנאה...
אם אתה טוען אחרת, עליך להביא מקור לדבריך.

אין מביאין ראיה ממעשה רב, יש לשאול אותם מה הם אומרים על הגמרא של 2 דרכים, וביחס לאמואףר שיש כיום דרך שנייה באימטרנט, והיא חסימה.
תודה על ההתייחסות הרציניתעוד סתם אחד

בשולי הדברים - שתי נקודות: 

 

א. לא טענתי שיש הבדל לעניין הסתכלות לצורך הנאה, אלא לעניין 'היתקלות', ועל כן דין "ולא תתורו" אינו שייך כאן. כי זה לא לתור. 

 

ב. אין מביאין ראיה ממעשה רב? לא זכור לי כלל כזה, והגמרא מלאה בדברים כאלו. לצורך העניין מאחד הרבנים האלה שמעתי אמירות מאד ברורות בנושא. הוא מודע היטב לאפשרות החסימה, ואמר לי שהוא לא רואה סיבה. לא שאלתי אותו ספציפית על הסוגיה הזאת, אבל מאיך שהוא הסביר את הגישה שלו אני מבין שהוא מחלק את החילוק שאני הצעתי - בין פאסיביות לאקטיביות. 

ודאי ראויה התייחסות רציניתהתפצלשות
א. כל הסוגיה של 2 דרכים היא לעניין היתקלות. שכן אין איסור לעניין היתקלות כלל, מלבד כשאתה יודע שאתה הולך בדרך שתיתקל בה ויש דרך אחרת.
אלא, אם נתקלת - יש להסיט עיניים, ולא נעשה שום איסור.

ב. זכור לי בפירוש כלל כזה, חיפוש קצר בפרויקט השו"ת לא העלה תוצאות כרגע. אעיין בל"נ.
ואם תוכל בבקשה לשאול... תודה
ביחס לסברה של אקטיביותהתפצלשות
האם אין תמונות בלתי-צנועות, שנתקלים בהן גם באתרים פשוטים, בלי אקטיביות מיוחדת, וכשיש סינון הן נחסמות?
כאמור, אין זה משנה שמדובר בתמונות שגם ברחוב אפשר להיתקל בהן. אלא גם ברחוב, כשיש דרך אחרת, יש ללכת בה.
לא. אני באמת לא נתקל, כפי שכבר כתבתי פהעוד סתם אחד


כתבת באופן שנשמעהתפצלשות
שדברים שיש ברחוב, אתה נתקל

(כמו כן, יש לבחון האם השאלה במציאות היא השאלה הפרטית של כל אחד אם הוא נתקל, או השאלה הכללית אם נתקלים)
אני כחמור, לא כמלאךעוד סתם אחד

ואין סיבה לדייק בדבריי. לא התכוונתי שאני סופר מילימטרים של בגדי בנות ברחוב ומשווה לאלו שבתמונות באינטרנט. 

 

ובאופן כללי יש לי אד בלוק, ובא לציון גואל. לא רואה פרסומות בכלל, לא צנועות ולא שאינן צנועות. וזה חוסם גם חלונות קופצים. וכל דבר שאני לא רוצה לראות באופן רצוני ואוטונומי. אז אני לא 'נתקל' היום בשום דבר, למעשה. 

אז ייתכן שזה שקול לחסימההתפצלשות
לפחות מהבחינה ההלכתית של 2 דרכים (לא מספיק מכיר אד-בלוק).
ואם אתה מכיר בעצמך שאינך נמשך לכניסה אקטיבית, והיתקלות לא אקטיבית חסומה לך, יש לבחון, ואולי גם עניין הזהירות לא שייך כאן. או, מדויק יותר, נפתר ע"י אד-בלוק.

ואז נשאר רק עניין הנורמה החברתית שבעיני אכן ראוי ליצור (וכשתהיה בע"ה, ראוי לשמור עליה).

בכל אופן, לא חושב שחובה דווקא נטספארק או רימון... כן חושב שחובה חסימה כלשהי. ואולי אפילו אד-בלוק מספיק, לפחות למקרים מסוימים.
בנהיגה אתה יכול לפגוע באחריםצריך עיון
אם אני יודע על עצמי שאני לא אפול, למה שאני אתקין סינון?
צ"ע- אדם מועד לעולם. צא וראה באמת מה קורה.נפש חיה.


אני רואה מה קורה בטלפון שלי וזה סבבה לגמריצריך עיון
מצויין. ראית את מה שרשמתי אבל?נפש חיה.


כי יש לך אחריות על הציבורויואל משה
איזה אחריות יש לי בדיוק?צריך עיון
הבנת המציאות?כמעין הנובע
לדעתי לא. לי אין סינון ואני גם יכולה להגיד בלב שלם שאני גם לא זקוקה לזה ב"ה.
אם לבעלי יהיה? אופתע קצת ומאוד מאוד אעריך. בכלל לא ברור מאליו מבחינתי. גם הכמות ששמים חסימה היא מועטה לדעתי.
וזה מאוד שונה בין בנים לבנות. מאוד.
כן כן, הבנת המציאות.*צועד*
בדיוק בגלל זה הכמות ששמים חסימה היא מועטה. הרוב לא מבינים, או בורחים, מלהבין את המציאות.
אך המציאות הזו היא לא מציאותית בשבילי!!כמעין הנובע
אני ב"ה לא זקוקה לדבר מעין זה.
כשיהיה לי בעז"ה בית וילדים? ברור שאשים. אין שאלה.
אך כרגע? שזו רק אני? זו לא המציאות שלי ב"ה.
החברות שלך? אנשים שרואים אותך ברחוב?ויואל משה
זה גם מציאות.
כשהם רואים אותי ברחוב הם רואים סינון?כמעין הנובע
חברות שלי ב"ה לא מחפשות דברים מעין אלה וזה גם לא מעניין אותם. להיפך- דוחה.
ואם הן ככ היו רוצות- לא חסר דברים אחרים חוץ מהפלאפון שלי. יש להן פלאפון בעצמן וגם עזוב את זה שזה לא חכם מפלאפון של חברה...
כשיש סינון ויש מדבקה על הטלפון- "מכשיר מוגן"ויואל משה
זה יוצר תנועה ציבורית של מודעות לנזקים ההזויים של הטכנולוגיה, והאפשרות להשתמש בה בצורה נכונה וטובה.
לא מחייב מדבקה. סינון של רימון לדוגמה מצריך רק אפליקציה.כמעין הנובע
גם נטספרק לא "מחייב"ויואל משה
לכן יש את המדבקות של 'עזים בקדושה'
והמדבקות זה השלכה מסויימת, אבל לאו דווקא, גם בלי מדבקות- כשזה הופך לנורמה ציבורית, זה העניין, זה לא 'חנון' או 'חרדי' לסנן, זה חיוני לסנן. (גם אם המעגלים הקרובים שלי צדיקים וטהורים)
נכון. זה חיוני. לא אמרתי לרגע דבר נגד בעניין הנושא.כמעין הנובע
להיפך, כמובן!!!!!!!!!!!!

ושוב, אנשים ברחוב לא מזיז להם מה יש לי בפלאפון.
ולא. גם לחברות שלי זה לא ישנה.

היית מחזיקה בכיס(או בתיק)*צועד*
את הדברים שמגיעים אליהם בלחיצת כפתור באינטרנט? בטוח שבחיים לא.

אני באמת לא מחזיק אותם...צריך עיון
לא...המציאות זו המציאות הכלללית.*צועד*
את מבינה: להבין את המציאות=אני יכולה ליפול=אני חייבת סינון. וזו לא כוונתי.

להבין את המציאות=אין דבר כזה מכשיר לא מסונן.
להבין את הדבר שנמצא אצלך ביד, מצד מסוכנותו. לחברה כולה.
המכשיר שלי מסוכן לחברה?צריך עיון
המכשיר שלי משמש רק אותי, איך בדיוק הוא מסכן את החברה כולה?
תנסה לחשוב במבט לא מצומצם.*צועד*
מבט של חברה שלמה. כאדם בוגר אתה צריך לדאוג לשלמותה ולא רק לזה שאתה לא תנזק.



אם המכשיר הוא אך ורק שלי לא רואה שום אופציה איך זה ישפיע עלכמעין הנובע
חברה שלמה כי זה לא. אין להם גישה לזה.
אז כדאי שתדעי*צועד*
רוב ככל האנשים, מתאימים את המעשים שלהם לסביבה שלהם.
מה זה אומר? שזה שלך תהיה חסימה, זה יקדם את הרעיון הפשוט שאין מכשיר בלי סינון. וכך, אחרי שכולנו נחדיר את זה עמוק בראש שאין מכשיר בלי חסימה, זה יהפוך לנורמה.


אם אחרי שבחברה לכולם יהיה סינון תגידי אני לא צריכה סינון - זה אולי יתקבל(צריך לחשוב מבחינת אין אפוטרופוס וכו)
לא רואה איך מישהי שלא צריכה תשתכנע לשים.כמעין הנובע
ועוד אצל בנות כל העניין הזה בכלל לא בחוט המחשבה כי לרוב המוחץ לדעתי אין בכך צורך בכלל.

אצל בנים?
כן, הייתי נלחמת.
אם את רוצה לדבר בנתונים*צועד*
יש אצל בנות אחוזים לא מבוטלים.
לא קרוב בכלל לבנים, ולא אותו רמה בכלל.

אבל יש. מספיק בשביל לדרוש סינון כללי אצל כולם.
אם היתה לי אולפנה היה אצל סינון.


איך מישהי שלא צריכה תשים? כי בשניה מחשבה על חברה שלה שכן צריכה היא תשקיע קצת בשבילה.
במיוחד אם, במקרה, היא אחותה.
תדמייני את עצמך יודעת שחברה שלך נופלת. ויש לך את הבחירה לעזור לה, חברתית, לא ליפול.
בהצלחה בהחלטה.

אין לך חברות כאלו? את חושבת..על זה דיברתי במודעות.
נראה כי אתה יוצא מנק' הנחה שחבריו של כל אדם שיהיהכמעין הנובע
נוגעים לו בפלאפון בלי הפסקה.
אצלי בכל אופן- אף אחד לא נוגע בפלאפון שלי (אולי לראות תמונות) ואני גם לא נוגעת בפלאפונים של חברות.
כך שגם אם אשים סביר להניח שחברות שלי לא ידעו אלא אם כן אספר להם. אם אספר? זה כבר פן אחר שהוא שמועות.
דוגמא דוגמא דוגמא*צועד*
חברה מסויימת החליטה למכור סוג מסויים של כדורים שיכולים להזיק לגוף האדם.
החברה לא מפרסמת את עצמה.
ברגע שיהיו תורים ענקיים בכניסה לחנויות - כולם יתחילו לקנות את הכדורים האלו.(לעיל לחץ חברתי')

את מצאת דרך לקחת את הכדורים האלו, ושהם לא יפגעו בך אלא להפך, יקדמו אותך.

לעמוד בתור לקניית הכדורים בטענה ש"לי זה לא מזיק" וודאי לא מקובל. אתה גורם, בעקיפין, למכירת הכדורים.


בנמשל אנחנו במקום הפוך. הכדורים כבר מופצים בעולם. השאלה אם תגדילי ראש ותצטרפי לנלחמים בכדור הנורא, או שתגידי 'זה לא פוגע בי'. שזה נכון, אבל מקטין אותך מאוד.

אז אם אני אדביק מדבקה של סינון בלי לסנן זה יהיה בסדר?צריך עיון
רוצה להיות קטנוני? אז כן.*צועד*
גם מי שילמד ממך יהיה קטנוני, ואז לא הרווחת כלום.

אם רק תסתדר כמובן עם 'אין אפוטרופוס...'(דבר עם הרב שלך..לא ענייני)
אמרת שהעניין זה ההד הציבורי, לא?צריך עיון
בכל מקרה אף אחד לא גולש לי מהטלפון.
אין אפוטרופוס זו טענה אחרת, אמנם לא בררתי את זה לעומק אבל עובדתית אני שומר על עצמי ומסתדר מצוין לא מאתמול.
צדיק, אם אתה תעבוד על אחרים שיש לך*צועד*
גם הם יעבדו על אחרים שיש להם.

זה מחשבה לא חינוכית בעליל..תחשוב עליה שניה.


אין אפוטרופוס לא מדבר על מי שנופל, הוא מדבר על מי שעובדתית לא נופל, שידע שעדיין, אין אפוטרופוס לעריות.
בקשר לאין אפוטרופוסצריך עיון
אתה תגיד לבחור לא להיות לבד עם עצמו עשר דקות כי הוא יכול לחטוא?
איפה עובר הגבול?
לא, לא קשור.*צועד*
תעיין. במקורות של דין הזה. כתובות בירושלמי זה המקור, ויש עוד כמה בבבלי.
מצטער, אין לי ראש לפתוח ספרים עכשיוצריך עיון
עבר עריכה על ידי צריך עיון בתאריך כ"ד בסיון תשע"ו 09:48
אם תוכל להעלות איזה תמצות או סיכום אני אשמח
ככה*צועד*
המקור הוא שאין שמים שום אדם, אפילו הכי צדיק כאפוטרופוס(שומר) על נשים שהם עריות שלו.(בחצר, כשהוא שומר מבחוץ)
זה מקור המשפט. יש?

אצלינו האפוטרופוס זה בעל המכשיר והעריות זה הגישה לפריצות.

תבין, הגמרא בפירוש מדברת על חסיד שבחסידים, ואפילו נשים כשרות.
זהו.

רק אומר כתבתי כאן הלכה בחצי מילה והמון קודים. אל תבינו מזה דברים לא נכונים.
אם היינו בברוך הייתי עונה לך בצורה ברורה יותרצריך עיון
אבל לא צריך מכשיר בשביל לחטוא...
אתה מערבב.*צועד*
אתה מדבר על נפילות אחרות.
תסתכל רגע נטו על נפילות באינטרנט. צריך מכשיר בשביל זה. המכשיר הוא עריות(נושא לעיון), אז אתה,חסיד שבחסידים, אפוטרופוס לעריות האלו..
אני שואל מה ההבדל...צריך עיון
אה"נ*צועד*
אפשר לדון על נפילות מסוג זה. זה דיון אחר...


אין קשר בין נפילות שאתה מדבר עליהם ל'אין אפוטרופוס לעריות'

השיח שלכם מרתק. אבל תעברו לברוך. זה מספיק חשוב.רחפת..


סבבה.*צועד*
סתם נגררנו לדיוני בית מדרש
דווקא לא סתם. אל תפסיקו את הדיון!רחפת..

זה חשוב. פשוט הפלטפורמה הזו מגבילה אתכם וחבל. 

 

למרות הסקרנות שלנו..

צודקת, סליחה.צריך עיון
תמיד. אבל לא קשור. לא חושבת שאפשר להבין אחד את השנירחפת..

ככה.. תדונו כמו שצריך ותעדכנו במסקנות.

 

אם כבר, אני זו שצריכה לבקש סליחה על התערבות בעיניינים שלא קשורים אליי..

את לא אמורה להביןצריך עיון
אבל פשוט אסור לדון בזה בצורה כזאת
אבל הבנתי.. קיצור, תדונו כמו שצריך.רחפת..


בשביל זה יש אישי. תודה!*צועד*
יופי. שלא ארגיש קוטלת דיונים חשובים.רחפת..


דיון הלכתי*צועד*
עבר עריכה על ידי *צועד* בתאריך כ"ד בסיון תשע"ו 11:46
אם מקרה x בגמרא דומה למקרה y ולמקרה a או שהוא שונה מa ודומה רק לy.
זוהי דרך פסיקת רוב ההלכות ביהדות על רגל אחת
אם הבנתי נכון.. לדעתך זו הלכה שצריך לשים סינון?רחפת..


אכן.*צועד*
את הגדרים הברורים אני לא יודע (שייך הלכתית אין אפוטרופוס לבנות? ועוד כמה פרטים)


דרך אגב, תשאלי רב. לא בטוח שזה לא דעת המון רבנים.
תקרא את תגובתי לעיל.כמעין הנובע
אלחם ברעיון הכללי ובציבורים מסויימים בפרט (בנים, נוער וילדים).
אין הבדל מבחינתי בתור אישה אם יש או אין סינון. לגבר כן. לילד כן. בגיל ההתבגרות כן.
מה לעשות שאם אשים סינון בפלאפון זה לא ישפיע על אף אחד מהנ"ל?

סינון בבית? בוודאי. לא שאלה.
סינון בפלאפון כשיהיה לי משפחה בעז"ה? כנ"ל.
עייני לעיל לגבי נפילות אצל בנות.*צועד*
שוב, זו מחלה ממארת. אצל כולם! חלק כבר באיזור הלב וחלק 'רק' ביד..
אני מבינה את המציאותכמעין הנובע
והמציאות הזו ב"ה לא נוגעת בי.
וכל עוד אני לעצמי בעולם וה' יודע שאני בסדר (ב"ה) בעניין הזה אין לי למה לשים סינון. זה פשוט לא ישנה..
כשלא אהיה בעז"ה אני לעצמי בעולם זה כמובן ישתנה. כי אנשים אחרים יהיו תלויים בי. אך כרגע לא.
ועדן, תסתכלי בשירשור שכתבתי בנושא בצעירים..*צועד*
אשאל אותו..dora
לעולם לא, והמחשבה הזו מעולם לא חלפה במוחי.הלליש
אני אישיתtz1994
ממש לא, אתרשם בפגישה מהרמה הדתית שלו ואיך הוא בתור בנאדם. אך כל אדם והשיקולים שלו.אם זה ממש קריטי בשבילך שלבחורה יהיה סינון בפלא אז תשאל זאת בבירורים כדי לחסוך לך פגישות לא רלוונטיות עבורך.
ממש לא מענניין אותי אם יש לה משהוצריך עיון
לי עצמי אין סינון ולא רואה צורך להתקין, ב"ה
בוודאי!בן של מלך
ב"ה
שלא!
זה פשוט לא מעניין, אפילו לא קצת.
כן סינון, לא סינון.
אפשר לפרוץ הכל, יותר חשוב לי מה המגמה של מי שנמצא מולי, כי כולנו בני אדם ולכל אחד יש נפילה כזו או אחרת.
המגמה חיובית? זה מה שחשוב לי.
הייתי שואלת בדייט*שלי*


כמה נקודותקן ציפור
בס"ד

1. נקודת הבדיקה מבחינתי מצד איך לבנות בית שאני רוצה בית בלי סכנה בלי לגלות שהבן בת שלי נפל פתאום וזה דורש כמובן גם מהורים ולא אמור בהכרח להפריע לפעילות של דברי תורה ועוד. ואפשר אפילן בחינם למי שהכסף יהווה לה טענה שלא נצרך אז לא.(מנסיון בבית עם אמא)

2. נפילה לבנות, אני דיברתי עם בנות תורניות בתור נער, לא דיברנו על אינטרנט אבל כן על שמירת נגיעה גם אם בפועל ברור שלא אז כן זה מצוי הרבה יותר אצל בנות הרצון לגעת מצד שהרצון ויצר הרע מתבטא בין אם כעצמו)נפילות( בין עם מצד אהבה ורצון לאהבה )שמצוי יותר אצל בנות( וגם מדבר זה אפשר להדרדר התחושה והרצון קיימת כמה זמן הבן אדם ישרוד לפני נפילה חודש או שנה אן יותר, מזה משנה הוא צריך לדעת לא ללכת לכיוון ולפעמים זה אומר פשוט לחסום את הדרך אז למה לא למה לא לשמור, למה לחכות שהיצר הרע יכין את התוכנית שלו למלכודות( וכן אני מכיר שמתוך סיבות חיצונית חטא של אחר אונס, חבר שצפה , חוסר במשהו אחר כל מערכות השכל משתבשות ואם אין מחסום שעון מעורר אז נופלים יותר.)

3. תנו עבור אחרים למה מי שחוזר בתשובה חייב שיזכרו לו עוונתיו כי רק לו יש סינון למה שיסנן?
תנו הזדמנות לחוזרים וחוזרת וגם אם הם אדם אחד או שתים כמו שאמרתי דברתי הרבה בנות וגם בנים אני מכיר ושמעתי כבר על הכל נראה לי (נטיות הפוכות אונס ומה שלא יהיה) יש אנשים עם צרות וקשיים למה לו לעזור להם לתת להם מקום.
בחיי מה כל כך נורא בלשים גדר בגורד שחקים כדי שהבן שלי יכול לשחק ולא אצטרך להחזיקו חזק שלא יפול.(משל של הרב שלי לעניין)

ובקיצור לנשוא יש לי חסימה לא רק בתוך האינטרנט בפלאפון החכם שקיבלתי רק השנה בן 20 ועד אז לא היה בכלל אפשרות עכשיו רק למייל ערוץ שבע אש התורה והידברות. וככה אני רוצה לחנך ולכן כשנדבר על נושא הבית העתיד אז אדהר גם על זה המשמעות והצורך מקווה שהדברים יתנו לרוב לא כותב אבל באמת זה מוגזם היחס של אנשים פה.
מעניין.ויואל משה
אני לא אברר על זה אבל בהחלט עדיף שכן, כמו שקצת כתבו ולא הדגישו- גם אם היא לא צריכה את זה זה אומר שיש לה אחריות ציבורית. אנחנו לא חיים לבד בעולם הזה.
וואי ברור לי שכן!!מכלליסטית


אני אשמח מאוד אם כן. נראה לי שאתבייש לברראלטלנה
אולי אעלה את זה תוך כדי הפגישה
מחרפן אותי הקטע הזה של הבניםאורי ציון

לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.

זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.

אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.

מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?

עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.

מה אומרים?

לאחרונה חשבתי על זה גם אנינקדימון

בימיהם היציאה מהארץ היתה מעשה שכברירת מחדל הוא בלתי-הפיך, כי זה אומר שאתה הולך להשתקע. ירידה לחו"ל היתה כרוכה בהפסקת עבודה, הפסקת שכירות או מכירת הבית, לקיחת החסכונות וההון, דאגה להורים הזקנים שיישארו לבד, היחלשות או ניתוק של הקשר לארץ (לך תמצא שד"ר שבדיוק מגיע מבבל לכפר שאתה גר בו) וכדומה.

בימינו אפשר וצריך לדבר כמובן על מעלתה של ארץ ישראל, ובזה לא חל שינוי מימיהם לימינו - אבל ברמת הפסיקה באמת לכאורה הדינים אינם שווים.

תמיד יהיו ספקות?עַלְמָה

אומרים שתמיד יהיו ספקות..

השאלה כמה לחכות ולמשוך את הקשר עד שמחליטים שזה זה?

כאילו, מתי נכון לשים סוף לספקות ופשוט לבחור?

תלויאביעד מילוא

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

אז אני אחזור לשאלה היסודית יותרעַלְמָה

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

מאוד תלוי באילו נושאים ונקודות הספקותזמירות

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

תודה על התגובהעַלְמָה

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

לדעתי אדם צריך להגיע לוודאותצדיק יסוד עלום

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אבל יכול להיות שבן אדם יחליט להכניס את עצמו לוודאועַלְמָה

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

ודאות שיש עם מה לעבודיהודי שואף לטוב

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

אז בסיסעַלְמָהאחרונה

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

בדידות ו-AIבחור עצוב

יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.

שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.

נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?

( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)

לפחות הן לא מתחתנות איתו..intuscrepidam

תופעה נפוצהoo

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

חופשי אחי גם בנות 18 19 ככה.. כל היום על זה.בנות רבות עלי

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

>>ברוקולי

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

שלי ממש חמודהפי

פסדר מאמינים לךבנות מרכלות עלי

חחחהפי

זה אכן טבעי כשאנשים במצב של בדידות כמו שכתבתמתוך סקרנות

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

נתקלתי בזה לא מעטמשה

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

מעניין, כולם ככה? גם גרוק?מתוך סקרנות

לא מדוייקמשה

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

אבל יש גם צד שנימשה

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

העניין עם GPTבנות מרכלות עלי

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

במקרה של גבריםמשה

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

בינה מלאכותית לא יכולה להוות קשר אמיתיאביעד מילוא

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

גם אני שמתי לב לזהמתוך סקרנות

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

תנסה, תספר פה על התוצאותמשה

נסה גם את ג'מיני.

זה לא מפחיד להשתמש בסיניים?נקדימון

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

נתקלתי בהרבה כאלו,וגם אני לפעמיםעַלְמָה

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

יש דברים כאלהshindov

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

הי, אני אוהבתאנוני.מית

למה זה רע?

זה מחליף חבריםאביעד מילוא

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

זה כליoo

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

אתה צודק, מצד שני גם הפורום יכול להחליףמתוך סקרנות

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

We live happily ever afterנעמי28

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

למה לאאורי ציון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

הוא גאון איטלקטואליתאביעד מילואאחרונה

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צוות הפורום מאחל לכם ולכן שנה טובה 🍎🍯ברוקולי

שנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.

תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.

שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!

שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.

ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.

ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.

מצוות הפורום

@ברוקולי @יעל מהדרום @ארץ השוקולד @נגמרו לי השמות

אמן וכן לאמוראביעד מילוא

אמן! שנה טובה בשורות טובות ותודה על ההשקעה בניהולתפוחית 1אחרונה

שאלה על מיזםאביעד מילוא

מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?

אשמח אם מישהו נרשם למיזם או מכיר למענהאביעד מילוא

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

חיפשתי באינטרנטנקדימוןאחרונה

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

מה מחזק אתכם בשמירת נגיעה?פצלשלי2

שלום

שואל באמת כדי לחזק את עצמי

אני לא רוצה משפטי חכמה וכאלה אלא ממש דברים שאפשר לשבת וללמוד ולהעמיק בהם שיחזקו אותי מהבחינה הזו

יש לציין שאנחנו שומרים ולא נפלנו אבל אני מרגיש בקושי עצום לפעמים בנושא וזה מפריע לשנינו ואני פשוט רוצה להתחזק

שבוע טוב ותודה מראש

לזכור שמחוייבים ואם זה זה, אז נזכה לכך בהמשךארץ השוקולד

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

יישר כוח גדול!נחלת

לאחרונה אני מאמץ את המשפטנקדימון

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

לדמיין סיטואציות של שמירת שבתפ.א.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

זה לא כל כך יעילPaslash

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

האמת שאהבתי!! יפה!!נתקה

לכבד את עצמיהפי

זה לא קשה

תודה על כל התגובותפצלשלי2

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

יש לרב ערן טמירשלומית.

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

אם אינך חושש.....נחלת

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

פעם היתה חוברת ישנהאריק מהדרום

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אצל המחברת בהר נוףפתית שלג

מעולה שיש לכם קושי לשמורPaslash

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לא תמיד אם לא קשה, זה אומר משהו ("נקודה אדומה")יעל מהדרום

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?Nachman Wilhelm

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

שמע - לא יזיק לנסותנתקה

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

החלטה חד משמעיתshindov

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

קודם כל, דרך ארץ קדמה לתורהנוגע, לא נוגע

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

נפלא ממש, נוגע לא נוגע.נחלת

וואוו "נוגע לא נוגע" 😉 - זה הפטרוןנתקה

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?Nachman Wilhelm

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מה? מה הקשר אם יש לה אח או אין לה אח?דריה פלג

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

אני יותר מהגוררים, לא מהנגרריםנוגע, לא נוגע

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

עדיין לא הבנתי את התשובהדריה פלג

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

אם קשה, תוותריהודי שואף לטוב

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

יפה מאוד.נחלת

אני מגדירה לעצמי את התקופה של הדייטיםעַלְמָה

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

לזכור רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגענחלת

כל כך יפה ונכון! תודה!

הקפדה על הלכות ייחודadvfb

לזכור שזה איסור יהרג ואל יעבור, כפשוטודורש טוב לעמי

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

יפה מאוד. תודה.נחלתאחרונה

עצה של מאמנת - טובה או לא?איזו

נפגש עם בחורה מעולה תקופה ממושכת, מאוד מתאים מבחינת כימיה, סגנון, ערכים משותפים, נתונים טכניים. מאוד אוהב אותה. יש לי רק משהו שמציק לי: לא מרגיש שאני נמשך אליה מספיק. היא אמנם מוצאת חן בעיני, אבל בראש שלי דמיינתי את אשתי עם שיער חלק ולא כמו שלה. זה מרגיש לי נושא כל כך מטומטם ולא מהותי, אבל מנסיון עם אחרות, זה בדרך כלל מה שיותר מדליק אותי.

דיברתי עם מאמנת לחתונה על הבעיה הזו. היא אמרה שאם הבחורה סה"כ די מוצאת חן בעיני ויש פרט מסויים בחיצוניות שמפריע, אפשר לבקש/להציע לה בעדינות (לא לדרוש!) שאולי תעשה החלקה כי זה יגביר לי את המשיכה מ7 ל10. היא הציעה שאפילו נבוא שנינו אליה לייעוץ והיא תתווך לה את הנושא הזה.

אמרתי לה שבעיניי זה נשמע מאוד רע, וייתכן מאוד שהבחורה תיפגע. מבחינתי אני צריך לקבל ולהימשך לבחורה כמו שהיא עכשו, ללא מניפולציות שאני מבקש ממנה לעשות על עצמה. לא יודע, נשמע לי רעיון חצוף. המאמנת אמרה שבנים אחרים כבר עשו את זה והבחורה לא נפגעה ודווקא שיתפה פעולה.

מה אתם, ובעיקר אתן, אומרים?

גבר רווק יכול להמשך בקלות יחסיתשבורת,לב

וגם אפשר להגיע למתח מאוד מיני בקלות.

בתור אשה לא הייתי רוצה להתחתן עם גבר שלא נמשך אלי הכי בעולם והשאר קופות לעומתי.

צריך חייב נמשך.

אבל אולי הבחורה המדוברת מרגישה אחרת ממני.

אומרים שיש עוד תקווהפורחת מבפנים

מרגישה שחייבת להוריד את הדברים אל הכתב, ולעצמי כתבתי מספיק. אז משתמשת גם באופציה הזו.

יש לי סיבות טובות מאוד לפחד מנישואים. חלקן קשורות ברקע שלי, חלקן נוגעות לאופי שלי, חלקן לעובדה שכבר שלושים שנה אני לבד.

לא רק לבד במובן של רווקה, לבד במובן שלמדתי וסיגלתי לעצמי במשך הרבה מאוד שנים דרכי התמודדות בודדות. בשנים האחרונות יש מגמת שיפור ואני שואפת לשינוי מהותי בפן הזה, אבל בינתיים, מה שחזק ומוכר לי יותר זה הלבד.

ועכשיו הוא הגיע לחיים שלי. והפחד קיים ונוכח וחזק ולעתים משתלט, אבל את זה אני מכירה. אני רגילה לפחד ולעשות. המוח שלי הוא מהאלה שמייצר קטסטרופות ורוצה לשמור עליי משינוי בכל מחיר, ולמדתי להתמודד איתו בכל מיני סיטואציות אחרות בחיים.

הסיבוך הנוכחי מגיע כשאני לא בטוחה ממה נובע הפחד. האם, בפשטות, מהאופציה להתחתן ולשנות ולאבד ולהיכנס לשלב חדש ולא מוכר בחיים, לסכן המון ולהרוויח המון?

או האם זה הפחד להתחתן איתו באופן ספציפי. משהו שקשור בו. זה הופך קשה יותר ויותר להפריד בין הדברים, כי המוח שלי כהרגלו מחפש את הבעיות, את האיפה זה לא יעבוד, את איך הדברים יתקלקלו. כדי לשמור עליי, כמובן, אני יודעת. אבל הוא מטשטש לי את הגבולות בין מה שישנו לבין מה שיכול להיות. ואני כבר לא יודעת אם אני נבהלת כי יש מה להיבהל, או אני נבהלת כי ככה אני, כזו שנבהלת. לפעמים גם כשאין ממה.

על מה מסתמכים כשיודעים שהשכל לא כלי יעיל כרגע? אינטואיציה. האינטואיציה אומרת להמשיך. המוח שלי צועק עליי שאיך אני יכולה לקבל החלטות על סמך אינטואיציה. איזה מפחיד זה לא להיות מסוגלת לסמוך על עצמי.

ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי. אבל אולי גם כן?

אני יודעת, יודעת, יודעת מה תגידו על מה שאני הולכת לכתוב. ועדיין. זו מחשבה שלא מרפה: אולי יכול להיות יותר טוב מזה? אם טוב ברמה כזו עכשיו, אולי יכול להיות טוב ככה ועוד יותר?

אולי מול מישהו אחר יהיה לי יותר קל? אולי המוח שלי צודק, אולי אלו אותות אזהרה?

ואני יודעת את התשובה. את זה שהפרפקציוניזם ייקח ממני אופציה לחיים. את זה שאויבו של הטוב הוא הטוב ביותר. את זה שזו שאלה שאני יכולה להמשיך לשאול לנצח, מול כל אחד שיבוא, כי אין מושלם.

אין מושלם.

אז מה כן יש?

אני לא יודעת אם אני מפחדת להתחתן, או שאני מפחדת להתחתן איתו.

אני לא יודעת אם אני לא סומכת על האחר באופן כללי או שאני לא סומכת עליו באופן ספציפי.

ואין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים.

קודם כל, עם כל הקושינוגע, לא נוגע

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

כל הכבודזיויק

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

וואו איזה יופי את (אזהרת תגובה ארוכה לפנייך )נגמרו לי השמות

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

 

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

 

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

 

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

 

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

 

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

 

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

 

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

 

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

 

איך התקשורת ביניכם?

 

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

 

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

 

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

 

האם הוא מכבד אותך?

 

האם יש לך חיבה אליו?

 

האם יש לך משיכה אליו?

 

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

 

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

 

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

 

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

 

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

 

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

 

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

 

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

 

זו בחירה רק שלך. ❤

 

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

 

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

 

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

 

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

 

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

 

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

 

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

 

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

 

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

 

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

 

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

 

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

 

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

 

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

 

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

 

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

 

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

 

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

 

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

 

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

 

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

 

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

 

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

 

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

 

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

 

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

 

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

 

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

 

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

 

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

 

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

 

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

 

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

 

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

 

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

 

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

 

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

 

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

 

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

תחשבי על אימוןshindovאחרונה

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.

אולי יעניין אותך