אני מעריכה את הגישה של להימנע מהתמודדות כשאפשר..

אפשר להוסיף שאלה שמסקרנת אותי?

נכון יש את ה"עזים בקדושה" או איך שלא קוראים לזה של נטספארק? אז תכלס מה שהם עושים זה פשוט לשווק בהתנדבות, או שהם תופסים קצת מקום של פסיכולוג שכזה..? 

לא משנה

ולא פסיכולוגים - ולחלוטין לא מרוויחים מזה כסף (אם כי תרומות לצורך החשיפה, הפרסום והיכולת לעבור בין מקומות כדי לקדם את הרעיון ואת עידוד הנושא, דבר שעולה כסף - תרומות כאלו הם יקבלו בשמחה... - לא לצורך רווח אישי כי אם לכיסוי הוצאות הכרחיות). 

זה אירגון של אידיאליסטים שמנסים לקדם תפיסה חברתית שסינון זה "קול" ובעצם, להפעיל לחץ חברתי חיובי לטובת הסינון, כדי לעזור לכמה שיותר אנשים להתרחק מהכיעור ומהדומה לו. הם אומנם ממליצים על נטספארק כי מבחינתם בבדיקות שהם עשו מבין החברות השונות (יש לציין שאין הבדל בין נטספארק לרימון. שתי שמות לחטיבות שונות של אותו ארגון עסקי) נטספארק היא האיכותית ביותר. אבל עיקר מה שהם ממליצים זה בכלל לסנן - גם אם תבחר סינון אחר שאינו של נטספארק, זה מבורך מבחינתם.

עם נטספארק הם פשוט הגיעו לשיתוף פעולה יפה של ייצור מעין "תג זיהוי" של המדבקות עם הדרגות סינון השונות - דבר שיכול לסייע נגיד בישיבה שאחד רואה ש70 אחוז מהכיתה שלו עם המדבקה, אז הוא יחשוב שזה כבר לא הזוי ולא דבילי לשים גם סינון.. זה לא צחוק, זה אמיתי, זה עובד...

לחץ חברתי זה דבר שניתן לישם גם בדרכים טובות.

כמו כל דבר אחר שקשור להתנזרות- זה חשבון של רווח והפסד. אתה מחליט כמה סיכון לקחת, וכמה לשלם כדי להימנע ממנו.

יש לך סמארטפון למרות הסיכון, אתה משלם על חסימה כדי להימנע ממנו במידה מסויימת.

וככה על הרבה דברים אחרים.

תלך לעבודה בסביבה חילונית (אולי) למרות הסיכון, תעזוב עבודה שמרגישה בעייתית כדי להימנע מסיכון.

הכל משחק של איזון. 

למה שנק' האיזון תעבור אצל כולם באותו מקום? הגיוני מאוד שיש מישהי שמידת הסיכון שהיא לוקחת כשהיא משתמשת בפלאפון בלי חסימה זהה או אפילו פחותה ממידת הסיכון שלקחת כשהחלטת להשתמש בסמארטפון עם חסימה. (או כל אחד/ת אחר/ת)

מה שכן חשוב בעיניי זה להיות מודעים לזה שצריך לשים לב ולהחליט בצורה מושכלת איפה אני צריכה להעביר את הגבול לעצמי. 

שירות זה הרבה יותר הגיוני, אין פה דווקא עניין של נפילות, זה לחיות באווירה אחרת. 

אבל אינטרנט- בפירוש אתה מדבר על סכנת נפילות, שהרי אם מדובר בתוכן החיובי שבו - גם אתה לא רואה בעיה להיחשף. אז למה לא לתת אמון בבנאדם שיודע אם הוא צריך חסימה כדי להימנע מנפילות? 

החסימה היא כלי סיוע, יש מי שלא יתמודד בלעדיו, יש מי שגם איתו ח"ו לא יצליח להתמודד, ויש מי שמתמודד גם בלעדיו. ואני מניחה שאצל בנות זה הרבה יותר אינדיבידואלי.

אתה לא יודע שאפשר לפרוץ? אתה יכול לגלות בקלות איך...

כמו שבמידה מסויימת אתה סומך על החסינות שלך מעריות- עובדה שאתה סומך על עצמך שאם יש לך חסימה אז זה בסדר, למרות שיש איך לפרוץ,

ככה זה מאוד סביר שבחורה תסמוך על עצמה שגם בלי חסימה היא לא תיכנס למקומות הנ"ל. 

(אני לא יודעת בוודאות ולא חשה צורך לבדוק נתונים כאלה, אבל לא יישמע לי מופרך אם אשמע שלבנים למרות הסינון הסיכוי ליפול גבוה יותר מלבנות ללא סינון. ואם אכן כך- הציפייה מבת לשים חסימה צריכה להיות פחותה מהציפייה מבן לא להיות עם סמארטפון. הלא כן?...)

ואתה סומך על עצמך, אם לא היית סומך על עצמך לא היה לך סמארטפון (או שלא היה לך אכפת).

לכן זה לא מאוד הגיוני להשוות אותו לערימת העיתונים בבית, כי אופן ההתמודדות שלי מול עצמי לא צריך להשפיע על אחרים, (במיוחד אם הוא עובד...)

ושוב, אתה אומר שפלאפון לא מסונן זה קיצוני, יש אנשים שבשבילם גם כן מסונן זה קיצוני כי קל לפרוץ ויש מי שיגידו שגם לא מסונן לא מהווה התמודדות רצינית.

אני מדברת על דרך ההתמודדות *שלי*, לא של בן הזוג שלי.. 

כאמירה לתלמידים שלי, לילדים שלי. 

אינטרנט פרוץ ביד זה בבחינת "בור ברשות הרבים".

עדיין אין לי סינון, אז גם לא יכולה לדרוש את זה.

אבל זה דבר שהולכים להסכים עליו.

 בעז"ה להקמת בית, חובה בעיניי ששני ההורים יהוו דוגמא אישית. 

גם אם להם אין נפילות בכלל.

נ.ב. תפסתי עלייך טרמפ וכתבתי תובנות משלי.. הבנתי למה התכוונת לגביי ההשוואה. מסכימה חלקית.

אין מקום להשוות בסוג הניסיון. אבל יש מקום להשוות בהתמודדות עם היצה"ר. יצה"ר של בזבוז זמן וחשיפה לשטויות ממכרות.

מוזרה הדרך הזו של צבירת נקודות.

ייתכן שהיא שמה סינון בגלל לחץ חברתי. 

כשפוגשים בן אדם ורואים מאיזה מקום נובעות כל הפעולות שלו רק אז בעיניי אפשר להסיק על רמת מודעות והבנת המציאות. ולתת נקודות בהתאם

פחח קלטתי את ההיא בסוף.. 

למי שמכיר את הפרוטוקולים ואיך שהדברים בנויים, שירותי הסינון למינהם הופכים הרבה כלי עבודה נחוצים למשתמשים מרמה מסויימת והלאה, לבלתי אפשריים.

יש הרבה דוגמאות לדברים שאי אפשר לעשות עם רימון או שמאיינים את החסימה, בראשם שרותי VPN לסוגיהם, אבל לא רק.

וזה בהתעלם מהעובדה שיש חיפושים שיכולים להיות לא לגיטימיים במקרה אחד ולגיטימיים במקרה אחר.

אם הסכנה לא גבוהה. כי אנשים מבוגרים אינם תינוקות, ואסור לשדר להם את המסר שהם תינוקות. 

אם תשעים ותשעה אחוזים נופלים - אז ודאי שיש בזה צד מבורך. אם רק עשרה אחוזים היו נופלים - אז לא, אין סיבה להתייחס אל כל השאר כמו אל תינוקות. 

ב. 'כללי נהיגה בטוחה' זה שונה לגמרי מסינון בפלאפון. לצורך העניין - כללי נהיגה בטוחה הם כמו להגיד לאדם בוגר 'אל תיכנס לאתרים פורנוגרפיים'. אין אכיפה פיזית של כללי הנהיגה הבטוחה (ולצורך העניין - אני מתנגד לחייב התקנה של מוביל-איי בכל רכב, כפי שניסו לעשות בארץ לפני כמה זמן). הם 'כללים' במובן שאדם בוגר ואחראי אמור לציית להם. 

כמובן, החילוק בין הדוגמה מן הרכב לדוגמה מן הפלאפון ברורים, ואני חושב שאפשר למשוך אותם לכאן ולכאן. בקיצור - העניין לא כ"כ פשוט, ואני לא בטוח שהייתי חותם על זה. 

בכל מקרה, במצב הקיים כיום (גם אם לא 99 אחוזים נופלים אז עדיין אחוז גבוה) - אני בהחלט מתלבט מה לעשות לכשיהיו לי ילדים. בבית הוריי לא היו חסימות באינטרנט, מתוך אידיאולוגיה. אבל אני לא בטוח אם זה הצעד הנכון. נחיה ונראה. בכל מקרה עם האמירה העקרונית שקיבלתי מהם אני בהחלט מזדהה, והצגתי אותה לעיל: אדם בוגר איננו תינוק, ומציבים לו 'כללים', לא גדרות. 

אל תטרח להתנצל, כי אתה כן התכוונת לזה, כי זה בדיוק מה שכתבת - גם אם תטען עכשיו שלא. 

רק להבא דע: בא נגיד שכשאתה מציג את זה ככה זה לא מאד משכנע לקבל את דעתך. אז טקטית - לא כדאי לכתוב לאנשים הודעות כאלו. 

וכפי שכבר כתבתי - יש מקום לחילוקים לשני הכיוונים, אבל הדיון מיותר באווירה הנוכחית. 

שההודעות שלך מתחילות בהמלצות ("קריטי לקבוע", "להיזהר מלכתחילה ולמנוע בעיות"), ופתאום בהודעה הקודמת עברת לדבר על איסור. מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר? במבט ראשון זה נראה כהיסחפות בלהט הרגע מ'מומלץ' ל'איך אפשר בכלל בלי'. וחבל. 

מלבד זאת, מרגע שזה עניין של דימוי מילתא למילתא, ולא דברים מפורשים, אז בכלל לא כדאי לכתוב בנחרצות. 

יש מקום לחלק, ולא לראות את זה כדרך שיש בה נשים על הכביסה, כיוון שבבחירת הדרך מדובר במציאות שבכל מקרה נמצאת שם, ומרגע שבחרת לא תוכל להימלט ממנה וגם אם תהיה הכי פאסיבי בעולם - תיתקל בה; ואילו בפלאפון ובאינטרנט (בייחוד אם יש אד-בלוק) צריך פעולה אקטיבית (לפחות כדי להגיע לדברים שהם יותר מאשר מה שתראה בכל מקרה אם תלך ברחוב, בכל דרך שהיא) מעבר לעצם השימוש באינטרנט.

ובכל מקרה נשים ממשיות ונשים באינטרנט זה שני דברים שונים, עם כל חומרת הדבר. 

בסוד אגלה לך שגם שמעתי מרבנים (שאינם מחוגו של הרב יהושע שפירא) שאין להם סינון בבית. חזקה עליהם שהם יודעים גמרא והלכה. מי שמכיר יודע, ומי שלא - עדיף שלא ידע, לפני שאתחיל לקרוא גם עליהם שהם רשעים, או 'נאו רפורמים' וכו' וכו' (לאו דווקא ממך)... 

ואי אפשר באמת להתייחס רק לחלק הזה, בדיוק בגלל מה שהוספת בסוגריים (אם אתה מתכוון לנשים ערומות לגמרי או בהלבשה תחתונה - אז ייתכן ובאמת אין מקום לחלק; אבל אם מדברים על פרסומות סטנדרטיות באינטרנט, הסברא שלי נוטה חד משמעית לחלק, ופרסומת היא הרבה פחות 'נוראית' מאשר סתם בחורה שמסתובבת ככה ברחוב, כך לענ"ד). 

איך אתה מגדיר אישה פרוצה. ומה זה 'מקור' לחילוק / אי-חילוק (זה שאיזה אחרון חשב אחרת - שיהיה לו לבריאות. כאילו, סליחה על הדרך שבה אני אומר את זה, אבל זה לא נחשב 'מקור' כדי לבטל סברה שאני חושב שהמציאות מוכיחה את נכונותה). 

וגם צריך לראות את ההקשר של המקור: כי 'להתבונן' - באמת אין מקום לחלק בין תמונה לבין אישה בלייב. אבל אם 'רואים על הדרך' - אז יש מקום. ושוב זה חוזר לנקודות בהודעה שלי שלא התייחסת אליהן. 

למרות שאיני חושב שזה נקרא לדרוך על אחרונים. מי שרואה בזה דריכה על אחרונים - הבעיה אצלו. בכל אופן - מה שהתכוונתי הוא שאני באמת חושב שאחרון צריך להוכיח את שיטתו, ואם הוא אומר סברה - הוא לא יכול לצפות שאני אקבל אותה רק מפני שהוא אמר אותה. ומותר לי לחשוב אחרת (ומן הבחינה הזאת אני עומד לחלוטין מאחורי מה שאמרתי קודם: 'אחרון' הוא לא מקור! אחרון יכול להיות רב חשוב, שדעתו מעניינת ושנחמד לשמוע אותה, אבל זה לא 'מקור'). 

יש לי פלאפון ("חכם"). לא יודע על מה אתה מדבר. איכשהו אני מצליח שלא להיתקל בתמונות שהן 'פרוצות', לפחות לטעמי. אז כנראה שאנחנו גם חלוקים במציאות בנוסף לכל... 

לא מבין איך אתה יכול לומר ש'וודאי בכל פלאפון יש'. שוב - אתה מתייחס לזה שאני יכול באמצעים אקטיביים קיצוניים להגיע לכל מיני דברים שלא ראוי שבן אנוש יגיע אליהם? כי התייחסתי לעניין הזה, וטענתי שפה בדיוק נעוץ ההבדל בין שתי דרכים לבין פלאפון... שזו בדיוק נקודת הדיון. 

להיפך. אמרתי שיש לו סברה, אבל זה לא 'מקור'. 

לא ביקשתי שאתה תקשיב לי. באתי להסביר את העמדה שלי. כי טענת שעיינת וראית שיש מי שאינם מחלקים. זה הכל. 

אתה מוזמן לחשוב שאני מזלזל ולחשוב שאתה 'מבין את הגישה'. אבל כנראה שלא, אם אתה טוען בתוקף שאני חש משהו שאני טוען בתוקף שאיני חש אותו. אולי גם על חברים שלך לא כדאי לחרוץ את הדין בכזו מהירות. 

היא לקרוא לצד השני 'כופר', ואז כשהוא מסביר את עצמו להגיד שמיצית את הדיון. כל הכבוד. 

נו, באמת

בשולי הדברים - שתי נקודות: 

א. לא טענתי שיש הבדל לעניין הסתכלות לצורך הנאה, אלא לעניין 'היתקלות', ועל כן דין "ולא תתורו" אינו שייך כאן. כי זה לא לתור. 

ב. אין מביאין ראיה ממעשה רב? לא זכור לי כלל כזה, והגמרא מלאה בדברים כאלו. לצורך העניין מאחד הרבנים האלה שמעתי אמירות מאד ברורות בנושא. הוא מודע היטב לאפשרות החסימה, ואמר לי שהוא לא רואה סיבה. לא שאלתי אותו ספציפית על הסוגיה הזאת, אבל מאיך שהוא הסביר את הגישה שלו אני מבין שהוא מחלק את החילוק שאני הצעתי - בין פאסיביות לאקטיביות. 

ואין סיבה לדייק בדבריי. לא התכוונתי שאני סופר מילימטרים של בגדי בנות ברחוב ומשווה לאלו שבתמונות באינטרנט. 

ובאופן כללי יש לי אד בלוק, ובא לציון גואל. לא רואה פרסומות בכלל, לא צנועות ולא שאינן צנועות. וזה חוסם גם חלונות קופצים. וכל דבר שאני לא רוצה לראות באופן רצוני ואוטונומי. אז אני לא 'נתקל' היום בשום דבר, למעשה. 

זה חשוב. פשוט הפלטפורמה הזו מגבילה אתכם וחבל. 

למרות הסקרנות שלנו..

ככה.. תדונו כמו שצריך ותעדכנו במסקנות.

אם כבר, אני זו שצריכה לבקש סליחה על התערבות בעיניינים שלא קשורים אליי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח